אזרחים חדשים טובים רק לעולם החדש

שווה לחזור לעוד משהו שיצא מפיז"ה 2018. התוצאות חושפות בצורה מרתקת את משמעויותיה של הגירה בארצות שונות.

האם מדינות קולטות הגירה כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה מצליחות להגדיל את אוכלוסיותיהן על ידי הבאת כוח אדם איכותי מרחבי העולם או שהן בעצם קולטות כל מיני גורמים בעייתיים שיעשו להם צרות צרורות בדורות הבאים? התשובה של הפיז"ה לא יכולה להיות ברורה יותר. המהגרים לארצות אלו הם אוכלוסיה איכותית ומוצלחת שנותנת את כל הסיבות לאופטימיות עתידית. התשובה מובהקת במיוחד עבור קנדה ואוסטרליה, וקצת פחות לגבי ארה"ב. אבל גם לגבי ארה"ב לא הייתי מודאג – הרבה ממצטייני כל העולם וילדיהם מגיעים אליה. כפי שכתבתי בעבר מבחני פיז"ה חושפים שגם המיעוטים הגזעיים בארה"ב אינם מקבלים ציונים קטסטרופליים. ההיספנים בארה"ב הוציאו ציון טוב מהציון הישראלי במבחן האחרון והשחורים בארה"ב מוציאים ציון טוב מהציון של רומניה.

ברם, כשאנו מסתכלים על העולם הישן, על מדינות אירופיות, התמונה שונה ואפילו שונה דרמטית. המהגרים לדנמרק מוציאים ציונים מזרח תיכוניים שמעיבים על מערכת חינוך שרגילה לתלמידים עם הישגים מערב אירופיים. בדנמרק עוד מדובר רק ב-10% מהתלמידים הנבחנים, אבל בשווייץ המהגרים מונים כ-33% מהתלמידים ובאוסטריה הם מונים כ-22%. לא לחינם מנה הדמוגרף אריק קאופמן שתי מדינות אלו כמדינות שיכולות להתאסלם במאה ה-22. בגרמניה המהגרים מהדור הראשון מורידים דרמטית את הממוצע, אבל מהגרים בני דור שני משיגים תוצאות נסבלות. הניחוש שלי שזה לא אותם המהגרים. הטורקים הם הרבה מבני הדור השני בגרמניה בעוד שהמהגרים בני הדור הראשון הם ערבים. הפער אינו מפתיע – ארצות ערב מוציאות בפיז"ה ציונים גרועים בהרבה מטורקיה. הפערים בין בני המקום לבין מהגרים מגיעים לשיא בשוודיה. החלטתה של מדינה זו לפתוח שעריה לרווחה לפליטי המזרח התיכון ב-2015 עוד תרדוף אותה דורות.

בהולנד המהגרים בני הדור השני מוציאים ציונים שלא היו נראים חריגים בירדן או בערב הסעודית. אבל זה כלום לעומת המהגרים בני הדור הראשון שהם ברמה של תלמידים במרוקו, ואולי אין זה פלא כי משם באמת הגיעו חלקם. בהולנד, כמו גם בצרפת, 14% מאוכלוסיית הנבחנים מוגדרת אוכלוסיית מהגרים.

בריטניה החליטה על ברקזיט במידה רבה כדי להיפטר מהגירה. אולי חבל. ההגירה לבריטניה היא איכותית במידה סבירה, כנראה כי היא מוקד להגירה מכל מדינות מזרח אירופה והבלקן שיש בהן כוח אדם איכותי. אין מה להשוות בין טיב התוצאות של מהגרים בבריטניה לזה של מהגרים לצרפת. סביר להניח שבעתיד יורגש פער הולך וגדל בין שתי המדינות האלו שלרוב מוצאות את עצמן במקום קרוב בדירוגים בינלאומיים בשל הפער באיכות ההגירה שהן סופגות.

ישראל מקבלת חיזוק באופן לא מפתיע מההגירה אליה, אם מודדים בני דור שני, ככל הנראה בעיקר בני עולים מרוסיה. ציוני בני הדור הראשון להגירה הם איומים במידה מעוררת פליאה, אבל נראה לי שניקוד קבוצה זו מבוסס במקרה הישראלי על מדגם קטן מאוד שספק אם הוא מייצג.

למשבר ההגירה האירופי יש יתרונות מנקודת מבט ישראלית. הוא דורש מהאירופים להסתייע במודיעין ישראלי ובמומחיות ישראלית ומעלה ביבשת מפלגות ימין פרו ישראליות. אבל הנה עוד יתרון קטן: הוא גורם לתוצאות הפיז"ה שלנו להיראות יותר טוב.

אכן עם הספר

בעוד כולם מנתחים את תוצאות פיז"ה 2018 בעיניים שליליות, אני רק מוצא סיבות לנתח אותן בעיני גיא בכור. תראו את הטבלה הבאה, של מצטייני מבחני הקריאה ומי עומד בראש (סילקתי מדינות לא מערביות. אחרת היה צריך להוסיף את סינגפור שהייתה עומדת בראש). אפשר גם לראות שהתוצאות של המגזר הערבי אינן חריגות בנוף של מדינות ערב, לפחות אלו שלא מייבאות המון עובדים זרים.

בתגובות לפוסט הקודם התייחסתי לשאלה האם אין להשוות תפוחים לתפוחים ולהוציא גם ממדינות אחרות את סקטור המהגרים או סקטורים לא לבנים. היה רצוי לעשות זאת אבל אין לי מספיק נתונים לשם כך. בכל מקרה גם אם היינו מוציאים מהגרים, ההשפעה על המספרים להלן הייתה קטנה. מן הסתם שוודיה הייתה מתקרבת יותר לישראל אך כנראה לא חוצה אותה. עם זאת, אם היינו מוציאים את השחורים, ההיספנים והאסייתים סביר להניח שהלבנים בארה"ב היו גוברים על הטופ של דוברי העברית בישראל. נקודה דרמטית לזכות מערכת החינוך האמריקנית.

גם לגבי ניו זילנד אפשר לתהות האם היה רצוי להוציא את הסקטור המאורי, אבל לדעתי שם ברור שאין לעשות זאת. סקטור זה בניו זילנד דומה לאתיופים בישראל מבחינה זו שהוא חלק מהותי מהחברה ומתבולל איתה בנישואי תערובת (בניגוד לנישואי תערובת יהודים-ערבים שכמעט שאינם קיימים ובכל מקרה אינם יוצרים כור היתוך).

שווה לשים לב לנתונים במגזר החרדי, שממשיכים מגמה שכבר כתבתי עליה בעבר: יש שם בעיה מסוימת עם ההצטיינות. הציון בקריאה של הבנות המצטיינות הוא טוב, ברמות מערב אירופיות, אבל הוא לא מצוין כמו זה של יתר הישראלים דוברי העברית.

מדינה ציון סף, ה-5% הטובים ביותר
הצמרת
ישראל (כלל דוברי עברית) 680
קנדה 677
ארה"ב 676
אסטוניה 676
אוסטרליה 673
שוודיה 672
פינלנד 672
ניו זילנד 671
פולין 667
בריטניה 664
גרמניה 663
אירלנד 663
נורווגיה 661
מגזרים ישראלים
מגזר חרדי (עם תיקון סטטיסטי להעדר בנים) 663
ישראל (דוברי ערבית) 533
מדינות נוספות
איטליה 628
יוון 614
קפריסין 587
ארגנטינה 561
ירדן 550
לבנון 546
תאילנד 533
פיליפינים 491
מרוקו 488

 

פיז"ה 2018 טוב ליהודים

סקירת תוצאות מבחני פיז"ה 2018 היום בתקשורת הישראלית התמקדה בקטסטרופה שהתרחשה בקרב הערבים בישראל, בפרט התלמידים הבנים. התוצאות שלהם פשוט מזעזעות. אבל מבחני פיז"ה 2018 טובים לתלמידים היהודים בישראל. אין דרמות גדולות ושינויים עצומים – המצב של מגזר דוברי העברית בישראל ידוע והוא בסך הכול טוב למדי ונמצא בשורה אחת עם המדינות המפותחות. קצת יותר בכל הקשור לאינטליגנציה מילולית, שיהודים תמיד הצליחו בדברים הקשורים אליה. קצת פחות בכל הקשור לאינטליגנציה מתמטית. בכל מקרה בניגוד לכל מיני נבואות זעם ששומעים מדי פעם, עתיד המדינה נראה בסדר גמור על פי מה שיוצא ממבחנים אלו. מספר גאוני המתמטיקה שאנחנו עומדים להוציא אינו מדהים, אבל גם אינו נופל ממש מרוב המדינות המערביות האחרות:

מדינה מצטייני על במתמטיקה
שווייץ 4.90%
קנדה 4.00%
בריטניה 3.10%
גרמניה 2.80%
שוודיה 2.60%
אוסטרליה 2.50%
ישראל (דוברי עברית) 2.30%
דנמרק 2.10%
צרפת 1.80%
ארה"ב 1.50%
אוקראינה 1.00%
קרואטיה 0.80%
יוון 0.50%
לבנון 0.30%
תאילנד 0.30%
צ'ילה 0.10%
ברזיל 0.10%
ירדן 0.10%
קולומביה 0%
קוסטה ריקה 0%
מרוקו 0%

בחזית הבנת הנקרא יש הפתעה מעניינת אחת. בעבר כתבתי על כך שהציונים של התלמידות החרדיות בפיז"ה הם בינוניים מאוד ומעלים את החשש שהחרדים הם במגמת התייוונות, דעיכה לקראת הציונים המאפיינים את יוון, המדינה המערב אירופית הכושלת ביותר.  צריך לומר שהתוצאות שפורסמו היום די מפריכות את התזה הזו, אם כי כמובן צריך להמשיך ולעקוב אחרי מבחני פיז"ה לאורך שנים כדי לדעת בוודאות. בכל מה שקשור להבנת הנקרא רמת התלמידות החרדיות לפי התוצאות הנוכחיות היא מהגבוהות בעולם המערבי. בתחום המתמטי לעומת זאת הישגיהן דומים למקובל בארצות הבינוניות שבדרום אירופה, אבל עדיין גבוהים משמעותית מההישגים היווניים.

להלן שתי טבלאות השוואתיות שממחישות שהישגי ישראל בתחום הבנת הנקרא אינם רעים בכלל. שימו לב כמה בינוניים תלמידי שווייץ בתוצאות כאן. אבל כאמור לעיל הם טובים מאוד בתחום המתמטי. עומק הנחשלות של העולם הערבי היוצא מהטבלה הוא מוחלט ומזעזע בעוצמתו.

(מקורות: 1, 2)

מדינה מצטיינים בקריאה
קנדה 12.90%
ארה"ב 11.70%
אוסטרליה 11.60%
שוודיה 11.40%
גרמניה 11.20%
ישראל (דוברי עברית) 10.90%
בריטניה 9.70%
צרפת 8.40%
דנמרק 7.40%
שווייץ 7.20%
קרואטיה 4.20%
יוון 3.40%
אוקראינה 3.00%
צ'ילה 2.30%
ברזיל 1.20%
קולומביה 0.60%
לבנון 0.60%
קוסטה ריקה 0.40%
תאילנד 0.10%
ירדן 0.10%
מרוקו 0%
מדינה ציון קריאה (בנות)
קנדה 538
ישראל (מגזר חרדי) 527
שוודיה 523
ישראל (כלל דוברי עברית) 522
אוסטרליה 519
ארה"ב 517
דנמרק 516
בריטניה 514
גרמניה 512
צרפת 505
שווייץ 500
קרואטיה 495
אוקראינה 484
יוון 479
צ'ילה 462
ירדן 444
קוסטה ריקה 434
ברזיל 426
קולומביה 417
תאילנד 411
ישראל (מגזר ערבי) 396
מרוקו 373
לבנון 366

 

הקריסה החינוכית שאיננה, בינתיים

בראש כתבות החדשות באתר הארץ עומד כרגע מאמר של דן בן דוד, המקונן על הבעיות במערכת החינוך הישראלית, כפי שמשתקפות בתוצאות מבחני הפיז"ה. אם דן בן דוד היה קורא את המאמר שכתבתי לפני שבועיים על תוצאות הפיז"ה, אולי היה גונז את מאמרו ובמקומו כותב דברים בעלי טעם.

כדי להמחיש כמה נורא החינוך בישראל בן דוד מצרף טבלה של ציוני פיז"ה במדינות מוסלמיות ומראה שציוני המוסלמים בישראל נחותים לעומתן. כמובן שזו השוואת שווא. מדינות מוסלמיות לא ערביות כמו קזחסטן ואלבניה אינן מן העניין כלל. אין קרבה גנטית ואף לא תרבותית בינן לבין ערביי ישראל. מדינות ערביות כמו קטאר שמערכות החינוך שלהן מכילות מספר עצום של תלמידים ממוצא הודי גם הן אינן מעניינות כלל מבחינת ההשוואה הזו, אם לא מנכים את התלמידים האלו.  ולהיפך הדמיון העצום החוזר ונשנה בין הציונים בירדן לבין הציונים של ערביי ישראל, על אף שהתלמידים פה ושם לומדים במערכות חינוך שונות לגמרי צריך היה לעורר בבן דוד מחשבות שניות: אולי כל התזה שלו מבוססת על מגדל קלפים רעוע. אולי זה בכלל לא מערכת החינוך שאחראית לציונים. אולי זו הגנטיקה וזו התרבות.

מערכת החינוך הישראלית מונעת מציבור עצום של תלמידים חרדים צעירים ממין זכר, ציבור שרק הולך וגדל, מיומנויות בסיסיות בחשבון ובאנגלית. בעיקר באנגלית. זו בעיה חריפה שישראל תשלם עליה מחיר בעתיד. אבל אין עדות שמערכת החינוך הישראלית מונעת מכל אחד אחר להתפתח למלוא הפוטנציאל שמאפשרים לו נתוניו הבסיסיים.

העובדה שהממוצע הישראלי במבחני הפיז"ה אינו טוב נובעת מקיומם של תלמידים ערבים. אבל אין זה אומר שישראל עושה עוול לתלמידים הערבים. בירדן ציוניהם דומים כאמור. העובדה שאפילו הממוצע היהודי במבחני הפיז"ה אינו מרהיב וניתן לתארו כממוצע מינוס בין האומות המפותחות היא מצערת, אבל לא בטוח שהיא משנה כל כך הרבה. לרוב המקצועות מספיקים  הישגים לימודיים בינוניים, וההובלה הטכנולוגית העולמית של ישראל מתאפשרת בזכות העובדה שקיימת בה אליטה מעולה. ואכן כפי שכתבתי בפוסט קודם, שיעור המצטיינים בקרב תלמידי ישראל מכובד, בפרט ביכולת הקריאה המבטאת את האינטליגנציה המילולית שתמיד הייתה גולת הכותרת אצל יהודים, אך גם במתמטיקה. כאשר משקללים את העובדה שאלו שעוקפים אותם במתמטיקה נמצאים ברובם במדינות מזרח אסייתיות ולפיכך ככל הנראה סובלים מכשל חמור ביכולת היצירתית, מבינים שהנתונים הנוכחיים של פיז"ה מאפשרים המשך הצטיינות ישראלית לאורך שנות דור.

הלכתי לבחון את הנתונים לעומק במקורם. בהבנת הנקרא, כאשר בדקתי את נתוני ההצטיינות היתרה של תלמידים ישראלים (רמה שש), הנתון עומד על 1.4%. זאת אומרת שההצטיינות היתרה בקרב היהודים עומדת בערך על 1.7%. לשם השוואה: באוסטרליה ובקנדה היא 2%. גם בצרפת, על אף ריבוי המהגרים היא עומדת על 2%. כך גם בפינלנד. אבל מנגד בבריטניה ובשוודיה היא 1.5%. בארה"ב היא 1.4%. בשוויץ היא 0.9%. באוסטריה היא 0.8%. בדנמרק 0.6%. באיטליה 0.6%. ביוון 0.3%. בצכיה 1%. בפולין 0.7%. ברומניה 0.2%. ברוסיה 0.8%. בירדן אין כזו תופעה – הצטיינות יתרה. הישגי אומת הסטרטאפ פתאום לא נראים כל כך מפתיעים, אם יודעים איפה להסתכל.

במתמטיקה, כאשר בדקתי את נתוני ההצטיינות היתרה של תלמידים ישראלים, הנתון עומד על 1.9%. כלומר בקרב היהודים מדובר בערך ב-2.3%. האסייתים מכים את כולם שוק על ירך (קוריאה: 6.6%. טאיוון:10.1%, סינגפור: 13%. יפן: 5.3%). נתעלם מהם לרגע, מתוך הנחה שהקונפורמיזם והתרבות הקולקטיביסטית שלהם יקשו עליהם לממש את ההצטיינות ונראה שיהודי ישראל ממוקמים באופן סביר בין כל השאר. קצת מתחת לאוסטרליה ואוסטריה (2.7%), בפער מה מול גרמניה (2.9%) והולנד (3.2%), אבל יותר מצרפת ודנמרק (1.9%) ומאירלנד (1.5%). הרבה יותר מספרד (1.0%), מארה"ב (0.9%), זהים לבריטניה (2.3%). עולים על שוודיה ונורבגיה (2%). רק שוויץ מנחילה לנו פה נוק אאוט אמיתי (5.3%), כפי שהיא מנחילה במספר המאמרים המדעיים לנפש. אגב, גם במתמטיקה הירדנים פשוט לא שמעו על המושג הצטיינות יתרה ואילו רוסיה מפתיעה פה לטובה עם שיעור עילויים מתמטיים של 1.5%. אולי חלקם עוד יעלו לישראל ברבות הימים.

בוא נסכם: נתוני ההצטיינות היתרה בישראל מראים שיש את כל הסיבות לחשוב שהציבור היהודי בישראל יוכל להמשיך להוציא מתוכו מצטיינים דהיינו חברות סטרטאפ, טכנולוגיות פורצות דרך, תרומה לתרבות ולספרות, פרסי נובל וטיורינג, מדליות פילדס וכהנה וכהנה. כל זה ברמה דומה או לפחות קרובה מאוד לזו של מדינות המערב המובילות: אוסטרליה, צרפת, גרמניה, בריטניה, שוודיה ואחרות. לישראל יש גם את היתרון שאוכלוסייתה היהודית גדלה יפה. אלא שגידול זה נובע בחלק גדול מהסקטור החרדי ושם לא נרכשים כישורים חינוכיים בסיסיים.

עזה – סינגפור על חוף הים התיכון?

דרך ארוכה עשה שר הביטחון אביגדור ליברמן מהזמנים שבהם הבטיח לחסל חיש את איסמעיל הניה ועד פנייתו האחרונה לתושבי עזה:"תוכלו להיות סינגפור של המזרח התיכון".

הבטחה עם כיסוי? האם העזתים יוכלו להיות סינגפורים? כדי להעמיק בשאלה זו זאת פניתי לנתוני מבחן פיז"ה הבינלאומי האחרון הבוחן הישגי תלמידים. אפשר להניח שהישגי התלמידים העזתים נמוכים מההישגים בירדן כי הגדה המערבית המקושרת עם מערכת החינוך הירדנית תמיד נחשבה למחונכת יותר ולנבערת פחות מעזה.

התלמיד הירדני, שכאמור ניתן רק להניח שהעזתי עוד נופל ממנו, מקבל ציונים די מזעזעים. 380 במתמטיקה (ישראל – 470), 409 במדעים (ישראל – 467). יגיד מי שיגיד – גם ישראל מקבלת ממוצע לא כזה מרהיב, ובכל אופן זו הסטרטאפ ניישן. אבל לישראל יש בכל אופן משהו חינני: אחוז לא רע בכלל של מצטיינים (14%). אחוז המצטיינים היפה מהווה שיקוף של החברה הישראלית: נכון, רוב התלמידים בררה (בפרט אצל הערבים ולמרבה הצער גם אצל החרדים), אבל יש אליטה מכובדת. שיעור המצטיינים דומה לזה שבדנמרק. בירדן שיעור המצטיינים עומד על 0.6%(!).

מה קורה בינתיים בסינגפור? בראש הרשימה העולמית. 556 במדעים, 584 במתמטיקה. 40% מהתלמידים מצטיינים. הבדל שמים וארץ בין ירדן לסינגפור ומכאן שבוודאי ובוודאי שבין עזה לסינגפור. עזה לא תהיה סינגפור.

יגיד הפנטזיונר: מה החוכמה? עזה כל כך ענייה. סינגפור כל כך עשירה. אם העזתים יתעשרו עם השנים ועם תוכניות פיתוח והקמת נמלים בקפריסין ואל עריש לקצת יותר עשירים, גם מצבם החינוכי ישתפר פלאים. ובכן, למרבה העניין יש לנו דוגמה למדינה ערבית, עם אוכלוסיה לא שונה בהרבה מזו של ירדן או עזה בדת, בשפה ובתרבות, שהפכה עקב אוצרות נפט וגז טבעי למדינה העשירה בעולם ובפער כביר – קטאר. קטאר גם היא משתתפת במבחני הפיז"ה. האם קטאר מהווה אות ומופת ליכולת של עושר לאומי לשפר הישגים חינוכיים? הקטארים מקבלים 418 במדע, 402 במתמטיקה. סינגפור אין פה. ובכל אופן – לא ניתן להכחיש; הקטארים הצליחו להתעלות במידה מסוימת מעל אחיהם הירדנים. אולי ניתן לראות זאת כאינדיקציה לכך שעושר משפר מצב חינוכי ויש אפילו לעזה תקוות מה, גם אם קלושה יחסית.

או שלא. לבקיא בדמוגרפיה המזרח תיכונית מהבהבת נורת אזהרה – קטאר הרי מדינה שמתקיימת על עבודה זרה. בתי הספר של קטאר מלאים בילדי מהגרים הודים ופקיסטנים. ציוניהם של ילדים אלו לא מעניינים אותנו כרגע כלל. מעניין מה הציונים של בני אוכלוסיית המקור הערבית של קטאר, זו שעושר הנפט ניגר ממנה כמים, אך עדיין תרבותה תרבות עמי ערב. הלכתי לחפש נתונים וגיליתי ממצא מרתק: קטאר היא מדינה מאוד יוצאת דופן. כמעט בכל מדינה ציוני התלמידים המהגרים נופלים מציוני האוכלוסיה המקורית, בעוד שבקטאר ההיפך קורה ובהפרש ניכר. דווקא במדינה זו הידועה ביחס הגס והאלים למהגרי העבודה שלה מתקיים נס חינוכי שעל כל העולם לבוא ולחזות בו: התלמידים בני המהגרים נקלטים כל כך טוב במערכת החינוך שציוניהם עולים על אלו של התלמידים הקטארים המקוריים. לקטארים המקוריים 377 במדעים (פחות משמעותית מירדן!), גם בקריאה הביצועים של הקטארים האורגינליים קטסטרופליים ואילו הטבלה של הציונים במתמטיקה נעלמה לה ברחבי האינטרנט ולא מצאתיה מגלה ששיעור המצטיינים מבין הקטארים האסלים במתמטיקה עומד על הנתון המחריד 0.3%, אי שם ליד פרו, הרפובליקה הדומיניקנית ואלבניה.

אז עזה לא יכולה להיות סינגפור של המזרח התיכון. לא יקום ולא יהיה. התלמידים הלא מוצלחים שלה לא יגדלו להיות הפקידים המוצלחים של סינגפור. מה לעשות. אולי אולי היא יכולה להיות קטאר של מערב המזרח התיכון, אבל לשם כך נדרש למצוא הרבה יותר גז טבעי לחופיה משנמצא עד כה.

שווים רק על הנייר

מי שמסתכל על טבלאות השוואה בינלאומיות של הצלחה במבחני בתי ספר או על הישגים של מדינות באולימפיאדות מדעיות, מייד שם לב לתופעה בולטת: רוב מה שמככב בצמרת מקורו במזרח אסיה. מדינות כמו סין וטאייוון, קוריאה ויפן מככבות. למזרח אסייתיים יש כישרון יוצא דופן להצליח במבחנים מתמטיים ומדעיים. מאפיין זה שלהם מחולל סערה בארצות הברית בימים אלו. האוניברסיטאות היוקרתיות מוצפות בפונים אסייתיים עם ציוני פסיכומטרי אגדתיים. אבל הן אינן מעוניינות להתמלא באסייתים, ולכן הן נוקטות בכל מיני שיטות סינון מפוקפקות שמטרתן להיפטר מפונים ממוצא זה ולשמור על אחוז סביר של אסייתים בקמפוס.

עתה התחילו מזרח אסייתים ממורמרים בהליך משפטי שמטרתו לאלץ את הרווארד להפסיק להפלות לרעה את הסטודנטים האסייתים. הם מוחים בזעם על כך שפונים עם 800 עגול בפסיכומטרי האמריקני בכל אחד מתחומי המבחן נדחים רק בשל גזעם. הליברלים שבדרך כלל מזדעקים על אפליה גזעית עומדים הפעם בצד של הרווארד – הסינים והיפנים ובאופן מפתיע גם ההודים נחשבים למיעוט חזק ומצליח, ואם יגדל חלקם באוניברסיטאות, יקטן בהכרח חלקם של אחרים, שאינם מצליחים יפה במבחנים סטנדרטיים אך שייכים לגזע אפריקני או היספאני או אף אינדיאני, קבוצות אוכלוסיה מוחלשות היקרות ללב הליברלים.

הסתכלות אובייקטיבית במציאות תגלה לדעתי שהצדק הוא עם הרווארד. המטרה של אוניברסיטה היא לא רק לתת למשננים אובססיביים זירה להפגין בה את כישוריהם, אלא להכשיר אליטה המסוגלת לשנות לטובה את פני החברה. המציאות מראה שהעליונות שמפגינים האסייתים במבחנים אינה משתקפת בעליונות תרבותית כוללת. במזרח אסיה צורכים סרטים אמריקניים, לא ההיפך. סמסונג מחקה את אפל. סין זרה עד היום למורשת הדמוקרטית המרשימה של המדינות האנגלוסקסיות והנורדיות, וביפן היו אלו האמריקנים שכפו דמוקרטיה.

הדגש ששמות אוניברסיטאות העלית על תכונות מנהיגות נועד לשים רגל למיעוט המתמודד טוב עם חידות מוגדרות על נייר, אך בשל טבעו המופנם, העצור והקונפורמיסטי מתקשה בחדשנות, ביצירתיות ובהובלה. מתסכל ככל שיהיה הדבר הזה מבחינתו, מבחינת הרווארד ודומותיה יש למדיניות המפלה שלהן הצדקה עניינית. מה שכן, כמו תמיד, אצל האליטות הליברליות הצביעות זועקת. ערך השוויון מועלה על נס, אך בפועל נרמס.

המפרידים והצבועים

יש ז'אנר של כתבות עיתונאיות שפועל כך – ראשית, מוצאים מקום שמתנהל באופן רגוע לפי עקרונות פרגמטיים ושכל ישר.  ואז באים ואומרים: זה לא בסדר, זה אינו תואם כל מיני עקרונות פילוסופיים עמוקים שאנשים בעידן המודרני אמורים להאמין בהם ובית המשפט העליון אמר לנו שצריך להאמין בהם.

לז'אנר הזה שייך הסיפור התקשורתי הלוהט האחרון על ההפרדה בחדרים בין נשים יהודיות וערביות במחלקת יולדות. סביר להניח שיהודיה מרגישה נוח יותר ליד יהודיה, ערביה מרגישה נוח ליד ערביה.  זה גם לא סוד שיש הבדלים תרבותיים וכל מיני התנהגויות שמקובלות יותר במגזר אחד מקובלות פחות במגזר אחר. הפיתרון הפשוט הוא פשוט להפריד חדרים. אבל אז באים אנשי התקשורת וזועקים. הפרדה על בסיס אתני היא הרי ההיפך ממה ששופטים נכבדים ופילוסופים חשובים הורו לנו.

מבחינה כלכלית להנהגת עקרונות שוויוניים במוסדות ציבוריים באופן שמרע את תנאי השהייה שם יש השלכה מתבקשת: העניים נדפקים ואילו העשירים מצליחים להסתדר. במקרה כאן לעשירים יש פיתרון מתבקש, אם באמת שילוב היהודיות והערביות יתגלה כמאוד לא נעים: מלון יולדות שבו היולדת תשהה לבדה בתנאים נוחים, אבל העניים לא יוכלו לעמוד בהוצאה כזו. 

זו אינה דוגמה יחידה שבה התשוקה לשוויון היא באופן פרדוקסלי בעלת אפקט שלילי במיוחד על העניים. הדוגמה המפורסמת היא ההפרדה בחינוך. באמריקה הורים לבנים אינם מעוניינים לשלוח את ילדיהם ללמוד עם ילדים שחורים. לא בגלל הבדלי צבע עור או גזענות צרופה דווקא, אלא מאחר שילדים שחורים נוטים לבוא באופן לא פרופורציונלי מגטאות של פשיעה ועוני, ובתי ספר שבהם הם מהווים רוב נחשבים מטבע הדברים ירודים ברמה. כדי להילחם בתופעה ולכפות אינטגרציה הונהגה באמריקה הסעת חובה של תלמידים משכונות לבנות אל בתי ספר בשכונות עוני וההיפך. התוצאה הייתה כפולה. חלק מההורים נס אל הפרברים הרחוקים, שם כבר לא הייתה למחוז העירוני סמכות לכפות על ילדיהם אינטגרציה. חלק אחר שלח ילדיו אל בתי ספר פרטיים וקנה במיטב כספו את הזכות לשליטה מלאה בחינוך הילדים. מדיניות הסעות החובה מעולם לא זכתה לתמיכה ציבורית ופוליטית, ונכפתה על ידי בתי המשפט. אפשר לראות בה דוגמה לטהרנות משפטית אקטיביסטית בשיאה. גרוע מכך, המדיניות הזו הייתה מוכתמת בצביעות מאחר שרבים מהפוליטיקאים ומהשופטים הליברלים שנלחמו למענה ותמכו בה, בעצמם שלחו את ילדיהם לחינוך פרטי. בכך הם הוכיחו שהם מוכנים להילחם למען שוויון גזעי רק על חשבון ילדיהם של אחרים, עניים יותר.

מערכת החינוך הישראלית נהנית מנס שממעטים לדבר עליו. ההבדלים הברורים והלגיטימיים בין יהודים והערבים הם כאלו שמאפשרים להפריד בין מערכת החינוך היהודית והערבית באופן מוצהר וללא רגשות אשם ליברליים. בעידן שבו האיסלאם מתפשט באירופה, מערכות החינוך במדינות כמו צרפת, בלגיה ומדינות אחרות יתמודדו עם בעיות בשילוב תלמידים מוסלמים ולא מוסלמים שהמערכת הישראלית פטורה מהם. מחקר שנערך בדנמרק בשנות התשעים הראה כיצד הנהירה של ילדים דנים לחינוך הפרטי גברה ככל שנוכחות ילדי מהגרים גברה בחינוך הציבורי. בעולם אחר שבו בית משפט ישראלי צדקני היה כופה אינטגרציה המונית בין תלמידים יהודים וערבים, המון הורים, רבים מהם מהסוג השמאלני ויפה הנפש, היו נוהרים עם ילדיהם אל החינוך הפרטי. כבר היום, בתנאי החינוך הישראלי הנוכחיים, הרבה הורים מהמעמד הבינוני-גבוה, מצביעי העבודה ומרצ, מחפשים חינוך שיש בו הפרדה דה פקטו ושבו ילדיהם יכירו בעיקר ילדים מסוגם.

איני רוצה לטשטש את מורכבות העניין. הליכה לקצה השני, דהיינו גזענות מוצהרת והפרדה כמו בדרום האמריקני בשנות החמישים או כמו הגזענות העדתית בחינוך החרדי בימינו היא בוודאי מעוררת בחילה ובלתי נסבלת. אבל הדוגמה שאליה התקשורת נטפלה היום, ההפרדה בין יולדות בבתי חולים, היא דוגמה לפשע נגד התקינות הפוליטית שאין לו קורבנות. איש אינו סובל מכך שהיולדות שוכנות בחדרים נפרדים. טוב יותר ליהודיות, טוב יותר לערביות, טוב יותר לאנשי הצוות שאינם שומעים תלונות, טוב יותר אפילו לאנשי התקשורת שיש להם סיפור לדווח עליו בטון צדקני. הניחו לדברים כפי שהם.