Archive for the ‘חינוך’ Category

שווים רק על הנייר

4 באוגוסט 2017

מי שמסתכל על טבלאות השוואה בינלאומיות של הצלחה במבחני בתי ספר או על הישגים של מדינות באולימפיאדות מדעיות, מייד שם לב לתופעה בולטת: רוב מה שמככב בצמרת מקורו במזרח אסיה. מדינות כמו סין וטאייוון, קוריאה ויפן מככבות. למזרח אסייתיים יש כישרון יוצא דופן להצליח במבחנים מתמטיים ומדעיים. מאפיין זה שלהם מחולל סערה בארצות הברית בימים אלו. האוניברסיטאות היוקרתיות מוצפות בפונים אסייתיים עם ציוני פסיכומטרי אגדתיים. אבל הן אינן מעוניינות להתמלא באסייתים, ולכן הן נוקטות בכל מיני שיטות סינון מפוקפקות שמטרתן להיפטר מפונים ממוצא זה ולשמור על אחוז סביר של אסייתים בקמפוס.

עתה התחילו מזרח אסייתים ממורמרים בהליך משפטי שמטרתו לאלץ את הרווארד להפסיק להפלות לרעה את הסטודנטים האסייתים. הם מוחים בזעם על כך שפונים עם 800 עגול בפסיכומטרי האמריקני בכל אחד מתחומי המבחן נדחים רק בשל גזעם. הליברלים שבדרך כלל מזדעקים על אפליה גזעית עומדים הפעם בצד של הרווארד – הסינים והיפנים ובאופן מפתיע גם ההודים נחשבים למיעוט חזק ומצליח, ואם יגדל חלקם באוניברסיטאות, יקטן בהכרח חלקם של אחרים, שאינם מצליחים יפה במבחנים סטנדרטיים אך שייכים לגזע אפריקני או היספאני או אף אינדיאני, קבוצות אוכלוסיה מוחלשות היקרות ללב הליברלים.

הסתכלות אובייקטיבית במציאות תגלה לדעתי שהצדק הוא עם הרווארד. המטרה של אוניברסיטה היא לא רק לתת למשננים אובססיביים זירה להפגין בה את כישוריהם, אלא להכשיר אליטה המסוגלת לשנות לטובה את פני החברה. המציאות מראה שהעליונות שמפגינים האסייתים במבחנים אינה משתקפת בעליונות תרבותית כוללת. במזרח אסיה צורכים סרטים אמריקניים, לא ההיפך. סמסונג מחקה את אפל. סין זרה עד היום למורשת הדמוקרטית המרשימה של המדינות האנגלוסקסיות והנורדיות, וביפן היו אלו האמריקנים שכפו דמוקרטיה.

הדגש ששמות אוניברסיטאות העלית על תכונות מנהיגות נועד לשים רגל למיעוט המתמודד טוב עם חידות מוגדרות על נייר, אך בשל טבעו המופנם, העצור והקונפורמיסטי מתקשה בחדשנות, ביצירתיות ובהובלה. מתסכל ככל שיהיה הדבר הזה מבחינתו, מבחינת הרווארד ודומותיה יש למדיניות המפלה שלהן הצדקה עניינית. מה שכן, כמו תמיד, אצל האליטות הליברליות הצביעות זועקת. ערך השוויון מועלה על נס, אך בפועל נרמס.

מודעות פרסומת

המפרידים והצבועים

5 באפריל 2016

יש ז'אנר של כתבות עיתונאיות שפועל כך – ראשית, מוצאים מקום שמתנהל באופן רגוע לפי עקרונות פרגמטיים ושכל ישר.  ואז באים ואומרים: זה לא בסדר, זה אינו תואם כל מיני עקרונות פילוסופיים עמוקים שאנשים בעידן המודרני אמורים להאמין בהם ובית המשפט העליון אמר לנו שצריך להאמין בהם.

לז'אנר הזה שייך הסיפור התקשורתי הלוהט האחרון על ההפרדה בחדרים בין נשים יהודיות וערביות במחלקת יולדות. סביר להניח שיהודיה מרגישה נוח יותר ליד יהודיה, ערביה מרגישה נוח ליד ערביה.  זה גם לא סוד שיש הבדלים תרבותיים וכל מיני התנהגויות שמקובלות יותר במגזר אחד מקובלות פחות במגזר אחר. הפיתרון הפשוט הוא פשוט להפריד חדרים. אבל אז באים אנשי התקשורת וזועקים. הפרדה על בסיס אתני היא הרי ההיפך ממה ששופטים נכבדים ופילוסופים חשובים הורו לנו.

מבחינה כלכלית להנהגת עקרונות שוויוניים במוסדות ציבוריים באופן שמרע את תנאי השהייה שם יש השלכה מתבקשת: העניים נדפקים ואילו העשירים מצליחים להסתדר. במקרה כאן לעשירים יש פיתרון מתבקש, אם באמת שילוב היהודיות והערביות יתגלה כמאוד לא נעים: מלון יולדות שבו היולדת תשהה לבדה בתנאים נוחים, אבל העניים לא יוכלו לעמוד בהוצאה כזו. 

זו אינה דוגמה יחידה שבה התשוקה לשוויון היא באופן פרדוקסלי בעלת אפקט שלילי במיוחד על העניים. הדוגמה המפורסמת היא ההפרדה בחינוך. באמריקה הורים לבנים אינם מעוניינים לשלוח את ילדיהם ללמוד עם ילדים שחורים. לא בגלל הבדלי צבע עור או גזענות צרופה דווקא, אלא מאחר שילדים שחורים נוטים לבוא באופן לא פרופורציונלי מגטאות של פשיעה ועוני, ובתי ספר שבהם הם מהווים רוב נחשבים מטבע הדברים ירודים ברמה. כדי להילחם בתופעה ולכפות אינטגרציה הונהגה באמריקה הסעת חובה של תלמידים משכונות לבנות אל בתי ספר בשכונות עוני וההיפך. התוצאה הייתה כפולה. חלק מההורים נס אל הפרברים הרחוקים, שם כבר לא הייתה למחוז העירוני סמכות לכפות על ילדיהם אינטגרציה. חלק אחר שלח ילדיו אל בתי ספר פרטיים וקנה במיטב כספו את הזכות לשליטה מלאה בחינוך הילדים. מדיניות הסעות החובה מעולם לא זכתה לתמיכה ציבורית ופוליטית, ונכפתה על ידי בתי המשפט. אפשר לראות בה דוגמה לטהרנות משפטית אקטיביסטית בשיאה. גרוע מכך, המדיניות הזו הייתה מוכתמת בצביעות מאחר שרבים מהפוליטיקאים ומהשופטים הליברלים שנלחמו למענה ותמכו בה, בעצמם שלחו את ילדיהם לחינוך פרטי. בכך הם הוכיחו שהם מוכנים להילחם למען שוויון גזעי רק על חשבון ילדיהם של אחרים, עניים יותר.

מערכת החינוך הישראלית נהנית מנס שממעטים לדבר עליו. ההבדלים הברורים והלגיטימיים בין יהודים והערבים הם כאלו שמאפשרים להפריד בין מערכת החינוך היהודית והערבית באופן מוצהר וללא רגשות אשם ליברליים. בעידן שבו האיסלאם מתפשט באירופה, מערכות החינוך במדינות כמו צרפת, בלגיה ומדינות אחרות יתמודדו עם בעיות בשילוב תלמידים מוסלמים ולא מוסלמים שהמערכת הישראלית פטורה מהם. מחקר שנערך בדנמרק בשנות התשעים הראה כיצד הנהירה של ילדים דנים לחינוך הפרטי גברה ככל שנוכחות ילדי מהגרים גברה בחינוך הציבורי. בעולם אחר שבו בית משפט ישראלי צדקני היה כופה אינטגרציה המונית בין תלמידים יהודים וערבים, המון הורים, רבים מהם מהסוג השמאלני ויפה הנפש, היו נוהרים עם ילדיהם אל החינוך הפרטי. כבר היום, בתנאי החינוך הישראלי הנוכחיים, הרבה הורים מהמעמד הבינוני-גבוה, מצביעי העבודה ומרצ, מחפשים חינוך שיש בו הפרדה דה פקטו ושבו ילדיהם יכירו בעיקר ילדים מסוגם.

איני רוצה לטשטש את מורכבות העניין. הליכה לקצה השני, דהיינו גזענות מוצהרת והפרדה כמו בדרום האמריקני בשנות החמישים או כמו הגזענות העדתית בחינוך החרדי בימינו היא בוודאי מעוררת בחילה ובלתי נסבלת. אבל הדוגמה שאליה התקשורת נטפלה היום, ההפרדה בין יולדות בבתי חולים, היא דוגמה לפשע נגד התקינות הפוליטית שאין לו קורבנות. איש אינו סובל מכך שהיולדות שוכנות בחדרים נפרדים. טוב יותר ליהודיות, טוב יותר לערביות, טוב יותר לאנשי הצוות שאינם שומעים תלונות, טוב יותר אפילו לאנשי התקשורת שיש להם סיפור לדווח עליו בטון צדקני. הניחו לדברים כפי שהם.

החרדים מתייוונים

23 במרץ 2016

בפוסט קודם ובדיונים עליו עסקתי בשאלה המרתקת אם הריבוי הטבעי הגבוה של החברה החרדית (והחרד"לית) בישראל יוצר עם יהודי מסוג חדש. לא כל כך מוכשר, כי יש מתאם שלילי ברור בין אמונה דתית פונדמנטליסטית לבין יכולות אינטלקטואליות גבוהות, אבל גם לא כל כך טיפש, כי אמונה דתית נוקשה הכוללת קיום מצוות קפדני דורשת רמה גבוהה של שליטה עצמית וזו אינה מתיישבת עם טיפשות מוחלטת.

במבחני פיז"ה הנערכים בבתי הספר בישראל מצאתי ראיה אמפירית לתזה הזו. הבנים החרדים אינם משתתפים במבחני פיז"ה, אבל על פי הדו"ח שהוציאו עורכי המבחן, הבנות משתתפות ללא בעיות. אלא שהתוצאות שלהן נמוכות, נופלות מהתוצאות של הבנות בכל מדינות המערב, גם במדינות דרום אירופיות לא מצליחות במיוחד כמו ספרד ויוון. למעשה יש דמיון רב בין תוצאות הבנות החרדיות לתוצאות ביוון, שהיא כנראה המדינה המערב אירופית הנחשלת ביותר בהישגיה המדעיים והכלכליים. כמו תושבי יוון, גם החרדים יכולים להשתבח במורשת אינטלקטואלית מפוארת עצומה, אך ההווה אינו עומד בסטנדרטים של העבר.

עברתי על התוצאות ב-2009 וב-2012 ושמתי לב לעקביות שלהן. הדבר היחיד שבלט לטובה הוא שב-2012, כחלק מהשיפור הכללי בהישגי ישראל, ניתן היה לראות שגם הבנות החרדיות מצליחות בצורה סבירה בקריאה, גם אם עדיין פחות מהתלמידים במגזרים היהודים האחרים.

מה שמעניין עוד הוא שהשונות בתוצאות נמוכה. בניגוד גמור לשונות הגדולה השוררת בארץ, השונות בין הבנות החרדיות דומה לשונות בארצות הומוגניות כמו דנמרק. יש מעט מצטיינות אך גם מעט בנות שיכולותיהן הן בגדר כישלון טוטאלי. אפשר לנחש שבנות כאלו ייפלטו מהסמינר החרדי ומהחברה החרדית כמו שנפלטים הבנים השבבניקים, ודור ההמשך שלהן כבר לא יהיה חרדי ממש ברובו.

קל להבין את תופעת השונות הנמוכה, אך הממוצע הנמוך מעלה שאלות פתוחות – כמה מתוך התוצאות האלו אפשר להסביר באלמנטים תרבותיים כמו מוטיבציה נמוכה להשתתף במבחן, רמה נמוכה של בתי הספר או חשיפה נמוכה לטלוויזיה ולספרות מדעית. מפתה לתלות את התוצאות בחינוך החרדי הגרוע אבל התוצאות משתחזרות לאורך שלושה מימדים – מתמטיקה, קריאה והבנה מדעית, האם בכולם החינוך החרדי מפשל באותה מידה?

כמה מהתוצאות ניתן להסביר על ידי העוני השורר בחברה החרדית (פחות גירויים לילדים, פחות משחקים ואולי גם תזונה לא טובה מספיק)? כמה אפשר להסביר על ידי ריבוי הילודה (פחות השקעה בכל ילד)? כמה אפשר להסביר על ידי סיבות גנטיות – בין הסיבות הגנטיות ניתן לכלול בראש ובראשונה את קיומה של ברירה טבעית שבה החכמים נושרים מהחברה החרדית והפחות חכמים מצטרפים אליה. בעיה גנטית פוטנציאלית נוספת היא מיעוט נישואים בין עדתיים, מה שמונע און כלאיים (האם בשל כך החרדים גם נמוכים יותר?).

האם מול עינינו הולכת הילודה החרדית ויוצרת עם יהודי טיפש יותר, אך הומוגני? ראיה מעניינת לכך מצאתי בכתבה מתחום אחר, על ההתלהבות הגדולה שמעורר דונאלד טראמפ ביהודים חסידיים בניו יורק, מה שעומד בניגוד לסלידה שהוא עורר כמעט בכל זרם יהודי אחר באמריקה, לפחות עד שנאומו האחרון באיפא"ק שינה את המגמה.

העקומה הישראלית

19 במרץ 2016

בעקבות הפוסט הקודם שבו נגעתי בעקומת הפעמון של האינטליגנציה היהודית בארה"ב, סיקרן אותי לבחון את עקומת יכולת החשיבה אצלנו כאן בארץ. כדי לעשות זאת פניתי למבחני פיז"ה 2012 שהונהגו בבתי הספר בארץ וקראתי את הדו"ח המקיף על תוצאותיהם.

נקודת המוצא עגומה מאוד – ישראל נמצאת בתחתית של מדינות ה-OECD מבחינת הישגיה, אולם התמונה נעשית ברורה יותר כאשר מבינים שישראל מתקיימת כשתי מדינות נפרדות – אחת שייכת לרוב היהודי, והאחרת שייכת למיעוט דובר הערבית. הערבים בישראל הם בני קבוצה אתנית שונה, דוברים שפה שונה, מתנהלים תחת נורמות תרבותיות שונות והישגיהם במבחן שונים מאוד. הציון הממוצע של הערבים נופל משמעותית מהציון בקרב היהודים, אך זהה לחלוטין לציון הממוצע בירדן. די מדהים לחשוב שאם ההיסטוריה של האזור הייתה משתנה מהקצה אל הקצה, התנועה הציונית לא הייתה קמה וערביי ישראל היו נספחים לירדן, דבר אחד היה כנראה נותר זהה – ביצועי התלמידים הערבים בארץ ישראל במבחני הפיז"ה. מה שמטריד במיוחד בקרב הערבים הוא העדר מוחלט של מצוינות. 0% מהם מגיעים לשתי הרמות הגבוהות ביותר במתמטיקה, מול 12% מהיהודים. המצב ביכולת הבנה של טקסט אינו טוב בהרבה. נתונים אלו נראים קיצוניים והפתיעו אותי – חשבתי שלפחות הערבים הנוצרים מצטיינים בהישגיהם הלימודיים, אבל אולי הם קבוצה קטנה מכדי שתהיה ניכרת בסטטיסטיקות. אם ההישגים של תלמידים ערבים כה גרועים ואם מערכת החינוך הישראלית לא הועילה להם דבר לעומת מערכת החינוך בירדן למשל, אלו נתונים שמבשרים רע למערכות החינוך של מדינות מערב אירופיות שקולטות בזמן הזה המוני פליטים ערבים צעירים מהמזרח תיכון. שוודיה אכן מודאגת מירידה בממוצע הישגי התלמידים בעקבות קליטת הגירה, מגמה שמן הסתם רק תחריף. פרספקטיבה בינלאומית לגבי הישגי ערביי ישראל במתמטיקה היא שהם אמנם דומים לאלו של בני עמם בירדן, אך גרועים משמעותית מהישגיהם של תלמידים שחורים בארה"ב או אבוריג'ינים באוסטרליה, אף שנראה שהשתלבותם של הערבים בישראל מוצלחת יותר משל שתי קבוצות אלו בארצותיהן. נתוני הערבים כל כך גרועים עד שהם מעלים את השאלה אם ההסבר נעוץ בחלקו בכך שמוטיבציית ההשתתפות במבחני פיז"ה בקרבם נמוכה במיוחד. אחרי הכול זה מבחן שאין שום תמריץ להצליח בו מלבד לרצות את משרד החינוך, וגם המדגשים עם הכיתוב "השתתפתי בפיזה" שמחולקים למשתתפים לשם העלאת המוטיבציה כנראה לא מועילים הרבה.

כשמסתכלים רק על התלמידים היהודים בישראל, מגלים שהתוצאות הן ממש באזור הממוצע של ה-OECD. בחלק המילולי יותר מהממוצע. בחלק המתמטי מעט פחות ממנו. דבר זה מעודד, אך עדיין מאכזב. ראשית משום שהיהודים מעולם לא הסתפקו בממוצע ושנית משום שאם מורידים את הערבים מהממוצע הישראלי, מתבקש להוריד גם את השחורים מהממוצע האמריקני, המוסלמים מהממוצע הצרפתי והמאורים מהממוצע הניו זילנדי, ואם כך נעשה, ההשוואה בין יהודי ישראל לכל השאר תנעם לנו עוד פחות. סיבה שלישית לא להתלהב מהתוצאות היא שהן זה מקרוב באו, ובסבב הקודם של פיז"ה ב-2009 הן היו גרועות יותר. מי יודע מה יניב הסבב האחרון מ-2015 שתוצאותיו עוד לא פורסמו.

התוצאות החינוכיות בארץ בקרב תלמידים יהודים הן אם כך די מאכזבות. מה שמותיר שאלה פתוחה: כיצד זה שבכל אופן בישראל יש כל כך הרבה הייטק ומדע וטכנולוגיה וחדשנות שהם לא רק בממוצע של העולם המפותח אלא גם בטופ שלו. לכך יש שתי תשובות. ראשית, הקשר בין הישגים במבחנים סטנדרטיים לבין חדשנות בוודאי קיים אך אינו מוחלט. עובדה שהעמים המזרח אסייתיים מוליכים את טבלת מבחני פיז"ה אך אינם נחשבים כחדשניים במיוחד. שנית, באה לעזרתנו אותה עקומה שציינתי בפוסט הקודם. עקומת ההתפלגות בישראל שונה מהעקומות המאפיינות את רוב ארצות ה-OECD בכך שהשונות בה גדולה במיוחד, אפילו אם מבודדים רק את החינוך היהודי. נתון זה נדון תמיד בשלילה ובהחמצת פנים, כי הוא מלמד על אי שוויון. אבל הפן החיובי של אי השוויון בהתפלגות הוא שבקצה הגבוה של העקומה ישנם הרבה תלמידים שמתוכם תוכל לבוא האליטה האקדמית של העתיד. בצד הגבוה איננו נופלים כנראה מרוב ארצות המערב, למעט אולי פינלנד המופלאה. מבחינה זו השוויון היחסי ביכולות בתוך החברה הערבית עומד בעוכריהם של הערבים – אם גם בבתי הספר שלהם היה אי שוויון גדול בהתפלגות, לא היה שיעור המצטיינים במתמטיקה מגיע ל-0% אצלם.

הפעם אני עם עדנה ארבל

17 בספטמבר 2014

לפני כמה פוסטים שפכתי אש וגופרית על פסיקתה של עדנה ארבל, אבל היום מצאתי עצמי מצטער על כך שהיא בדעת מיעוט. כיום מוסדות החינוך החרדים התיכוניים לא מלמדים דבר את תלמידיהם, מלבד תלמוד, והמדינה מספקת למוסדות אלו מימון מכובד כדי שיוכלו להמשיך במנהגם. ארבל כתבה פסק דין שביקש לשנות מצב זה, אך עמיתיה לא הצטרפו אליה ודעתה לא התקבלה.

קשה לי מאוד להגיד מה הייתי עושה אילו הייתי שופט. בלתי נסבל הוא המצב שבו המדינה מאפשרת ומממנת את הפרוצדורה שבה נערים מחונכים לשמש כזומבים נבערים של ההנהגה החרדית מבלי ללמוד שום דבר אחר שיהיה שימושי לחייהם ולתועלת החברה. מאחר שהציבור החרדי גם מתרבה במהירות, מדובר באיום קשה על המדינה ועל דמותה. יותר מכל מדובר בטפילות – החרדים נהנים מתקציבי חינוך של מדינה מערבית, אבל החינוך שהם מקנים באמצעות תקציבים אלו חותר תחת יכולתה של המדינה להישאר עשירה מספיק כדי לממן חינוך ראוי.

מצד שני, הכרעות כאלו אמורות להתקבל בכנסת, לא בבית משפט.

כך שאיני יודע מה הייתי פוסק לו היה עליי להכריע כשופט, אבל המדינה הייתה מקום טוב יותר אם דעתה של ארבל הייתה מתקבלת היום.

אל תשקיעו בחינוך

25 במאי 2013

ישראל עומדת להרוויח הרבה כסף מגז טבעי, ומתברר שהרווחים יושקעו בקרן שמטרתה לתרום לחינוך ילדי ישראל. ובכן, קשה להעלות על הדעת מטרה גרועה יותר.  זאת משום שאין ממש דרך ידועה להשתמש בכסף כדי לשפר את מערכת החינוך. העלאת משכורות מורים למשל לא ממש עובדת. אין לי התנגדות לכך שמורים יקבלו יותר כסף ויוכלו לקחת את משפחותיהם לחופשה בפריז למשל, אבל מי שחושב שמשכורות גבוהות יותר יביאו להישגים ממשיים בטווח הארוך – אינו מסתמך על שום ידע אמפירי שמצוי בידינו.  לאחרונה פורסם גם מחקר שמגלה שמחשבים אינם תורמים דבר, כך שתוכנית "המחשב לכל ילד" היא עוד רעיון חסר שחר ותועלת. למען האמת, הדרך הטובה ביותר לשפר את חינוך ילדי ישראל כיום לא כרוכה בהוצאת כסף, אלא בחיסכון. אם הממשלה תחסוך בכסף ולא תממן את בתי הספר החרדים והישיבות הקטנות החרדיות, מוסדות שלא מלמדים ליבה, היא גם תחסוך כסף וגם תביא לשיפור ניכר בחינוך של אותם ילדים, ואולי אף תכריח את הוריהם לצאת לעבוד כדי לממן את הילדים בעצמם. עוד הערה בנושא – הדרך העיקרית שבאמצעותה אנשים עם כסף מצליחים לשפר את חינוך ילדיהם חסומה בפני הממשלה, משום שהיא מהווה משחק סכום אפס כנגד ילדים אחרים שהמדינה אינה יכולה לנקוט בו.  אנשים עם כסף הולכים לגור במקומות שבהם לא גרים עניים, וכך פטורים מלשלוח את ילדיהם ללמוד עם עניים.