בדיון טוויטר על מערכת המשפט כתב אחד מחבריה של שפי פז, הפעילה נגד המסתננים, שפעם הופחת פיצוי המגיע לה במשפט בגלל דברים חריפים שכתבה על בית המשפט העליון. אכן הוכחה חד משמעית לעוצמת הריקבון של המערכת המתנכלת למבקריה. או שלא?
צללתי לתוך המקרה (הנה פסק הדין) והבנתי שהוא חושף בעיה אמיתית של מערכת המשפט, אבל לאו דווקא הבעיה שנטענה. אסף רונאל, עיתונאי הארץ ושונא הציונות, כינה את שפי פז בטוויטר ״ניאו-נאצית״. השופט יאיר דולגין התדיין על פני עמודים ארוכים האם אכן ניתן למצוא ניאו-נאציזם בדבריה של שפי, המרבה לדבר סרה במסתננים מאפריקה. בסופו של דבר הגיע למסקנה שמגיע לשפי פיצוי, אבל לא מאוד גדול, שכן גם שפי עצמה לא בוחלת באמירות קשות, בין השאר כי כינתה את בג״ץ ״מושחת״ ו״בוגד בעם״ ושרפה את תמונותיו של שר הפנים דרעי. מקריאת פסק הדין התרשמתי שהשופט דולגין הוא רציני, מעמיק ונבון.
אבישי גרינצייג הוקיע את הנימוק הקשור להוקעת בג״ץ כשערורייתי. כמעריץ של מוסר בורגני, אני דווקא חושב שהוא הגיוני מאוד. הכי נתעב בעיניי חוסר הדדיות – לתבוע דבר מה שאינך מעניק בעצמך, כמו הערבים או החרדים שתובעים זכויות אזרח אך מנסים למנוע אותן מאחרים. מי שבא לבית משפט ומלין על השמצתו, מוטב שיבדוק אם אינו משמיץ אחרים. אכן, אם שפי הייתה מזמינה מוצר דרך אתר זאפ, והמוצר לא היה מסופק – היה זה שערורייתי אם היו מפחיתים לה פיצוי בגלל ביקורת על העליון. כאן הסיפור אחר. יצוין שבתביעה אחרת נגד פז התברר שכינתה עורך דין ״חלאה״ ואיחלה לו מוות בייסורים. למזלה, הרשם שדן באותה תביעה האמין בחופש הביטוי ולא פסק לה עונש ממוני על התבטאויות אלו (אם כי עדיין חייב אותה בפיצוי באופן שערורייתי על התבטאות לגיטימית אחרת)
השופט דולגין צדק, אבל בהסתכלות רחבה יותר דעתי רדיקלית אף יותר. בעיניי 63 עמודים שבהם השופט מתחבט כמה כסף צריך לשלם לשפי פז כי קראו לה ״ניאו-נאצית״ הם בזבוז זמן שיפוטי משווע. שכל אחד יקרא לשני בשמות כרצונו. בטוויטר תמיד אפשר לחסום דברים שלא נעימים לעין ולשכוח מקיומם. יש להבחין בין תביעות הדיבה המוצדקות שהגיש נפתלי בנט על עובדות אובייקטיביות שקריות שהופצו נגדו, כמו הטענה ששיפוץ הבית ברעננה שירת את צרכיו האישיים או הטענה שאמו לא יהודיה, לבין כל מיני גידופים וכינויים. מי שחושב שניאו-נאציזם זה סירוב בוטה לקבל את פליטי אפריקה אצלך בשכונה, זו זכותו, גם אם זו חשיבה מעוותת. זה לא עניין לבית המשפט להתעסק בו ולבזבז עליו זמן שיפוטי ומשכורת שהשופט מקבל מהציבור.
תמריץ 