פראיירים לא מתים, רק מרוויחים

כדי להצליח צריך שמישהו יסכים להיות פראייר. זה מוסר ההשכל שמלמדת אותנו עסקת סלקום – גולן טלקום, עליה התבשרנו היום. סלקום משלמת מחיר עתק על גולן. לא כי גולן מצדיקה את המחיר כשלעצמה, אלא מאחר שהנזק שהיא גורמת ליכולת התמחור של החברות האחרות בשוק הוא רב. בעולם בלי גולן נחזור לקרטל מרובע ששרר בימים עברו (וכמו בימים עברו הצלע הרביעית – אז מירס, היום אותה גברת בשינוי אדרת – הוט מובייל, תשחק תפקיד פחות מהותי בקרטל), ובו יכלו חברות הסלולר ליהנות מרווחים נאים. מבחינת סלקום אין מדובר בעצם ברכישה, אלא בסילוק מטרד.

אבל למה שסלקום תישא במחיר, הלא כל שאר החברות ירוויחו מהיעלמות גולן באותה מידה? כמו שקורה בצבא כשמפקד הכיתה זקוק למישהו שיעשה משהו שאף אחד אחר לא מוכן לו, מישהו צריך להתנדב, אחרת כולם יהיו בצרה גדולה. הכי הוגן היה שמנכ"לי שלוש חברות הסלולר הגדולות היו עורכים הגרלה באיזה בר תל אביבי, והמפסיד היה צריך לשאת בעול הקניה. אבל מאחר שלשיחות בר יכולות להאזין אוזניים לא רצויות, והממונה על הגבלים עסקיים והתקשורת היו נכנסים באבי אביהם של המנכ"לים המהמרים אם היו עורכים הגרלה והיא הייתה מתגלה, כנראה שהמנכ"לים לא היו יכולים להתוועד. מישהו היה צריך מרצונו לשמש כפראייר, ומנכ"ל סלקום התנדב (בהנחה שבאמת התנדב והגרלה אפלולית לא התקיימה איפשהו והכתיבה זאת).

תורת המשחקים מלמדת אותנו שכאשר מכניסים למשחקים זיכרון ארוך טווח, אלטרואיזם יכול להשתלם. זה יכול לנחם את משקיעי סלקום. אם בעתיד שוב יופיע באופק גוף שובר מחירים שיהיה צורך לסלקו מהנוף (לפני כמה זמן אכן שמענו שאקספון קנתה תדרים והיא בדרך להפוך למפעיל סלולרי נוסף), סביר להניח שהזיכרון ולצידו תחושת ההגינות הבסיסית יכתיבו שפלאפון או אורנג' יצטרכו לשאת בנטל הפראייריות אז. סלקום נתנה את חלקה.

פרטנר הוכיחה: עם ישראל מבין כלכלה

לא סתם יהודים קיבלו 40% מפרסי הנובל בכלכלה. עם ישראל מבין כלכלה, והבין היטב את יתרונות המבצע של 012 מובייל עליהם כתבתי. עכשיו מדווחים ש-012 הפסיקה את המבצע עקב ההתנפלות.

חברת פרטנר מלמדת כלכלה

חברת פרטנר מציעה מבצע חדש – 39 ש"ח לחבילת סלולר שכוללת שיחות ללא הגבלה וכמות מכובדת של גלישה. מה שמבדיל את המבצע הזה מיתר ההצעות הזולות עד גיחוך שמקובלות מאז מהפכת הסלולר של משה כחלון הוא טווח הזמן. פרטנר מתחייבת שמי שיצטרף לתוכנית, מובטח לו שיקבל מחיר זה, צמוד למדד, למשך 25 שנה. ההצעה של פרטנר נוגעת באחת הנקודות החשובות במקרו-כלכלה, היכולת של הצרכן לשקלל את טווח הזמן בין שיקולי הצריכה שלו. בעולם שבו הצרכנים רציונליים לחלוטין הזמן הוא פקטור חשוב. יש כאלו שטוענים למשל שאין טעם בהורדת מסים כדי לעודד צריכה, מאחר שהצרכן רציונלי לחלוטין ויידע שבעתיד יצטרך לשלם מסים עודפים כדי לממן את הגרעונות שיווצרו. לפיכך הוא יתחיל לחסוך כבר בהווה ולא יתפתה להקלות המס. איני מאמין שהצרכן באמת מתנהל ברציונליות מושלמת כזו ולפיכך בעיניי ובעיני רבים אחרים טענה זו היא שטות מוחלטת.

המבצע של פרטנר נותן אפשרות לבחון כמה רציונלי הצרכן והאם הוא יודע לתת לזמן את המשקל הראוי בין יתר שיקוליו. אם נראה התנפלות המונית על דוכני 012 מובייל תהיה זו הוכחה לרציונליות של הכלכלה הישראלית. אסתכן בכך שמה שאני כותב יישמע כמו פרסומת חינם, אבל צריך לומר שמבחינה כלכלית רציונלית המבצע הנוכחי טוב לאין ערוך מכל דבר אחר שמוצע היום בשוק מאחר שזמן הוא כסף.

פוסט המשך: עם ישראל מבין כלכלה

האם רפורמת כחלון הרסה את הכלכלה? ומה הקשר לפוקושימה?

אילן בן דב מאשים את רפורמת כחלון בכך שפגעה קשות בכלכלה, הקטינה את זרימת המסים למדינה והביאה להעלאת מסים. די ברור שבן דב מדבר מפוזיציה ולא כחוקר אובייקטיבי שהשלים מחקר מעמיק, אבל הטענה כשלעצמה מעניינת. הרי רפורמת כחלון הייתה דבר מבורך, היא הגדילה תחרותיות והוזילה מחירים, עד היום היא מהווה השראה לפעילויות שוברות מחיר אחרות כמו הקמת רשת בתי הקפה החדשה קופיקס – האם באמת ייתכן שפגעה בכלכלה? איך ייתכן שהתפתחות כלכלית חיובית שכזו תוביל לתוצאות כלכליות רעות ברמת המאקרו?

התשובה שלי תתחלק לשניים. מהבחינה הראשונה המעשית, קשה לי להאמין שבאמת היינו שרויים במצב כלכלי טוב יותר או מוצאים עצמנו משלמים פחות מסים בעולם ללא כחלון. אי די בי אמנם קרסה בשל הרפורמה, אבל היא לא העסיקה המוני עובדים, וכמו כן קריסתה לא חוללה משבר אשראי גדול. חברות הסלולר אמנם העסיקו עובדים רבים בשכר נמוך והתייעלו אחרי הרפורמה, אבל לא נראה שהפיטורים המיטו אסון וממילא עובדים אלו נטו להיות זמניים ומתחלפים. בשורה התחתונה מצב האבטלה במשק לא הורע.

מהבחינה השנייה התיאורטית, האפשרות שבן דב מדבר עליה אינה מופרכת. בנסיבות רגילות הוזלת מחירים וייעולו של תחום מסוים טובים לכלכלה. אמנם הפעילות העסקית באותו תחום עלולה לקטון, אך מנגד הירידה באינפלציה שנגרמת בשל הורדת המחירים מאפשרת לבנק המרכזי להוריד ריבית, ובכך לעודד את הפעילות בכלל המשק.

שונים הדברים כשהמשק קרוב לגבול ריבית האפס. במצב זה ידיו של הבנק המרכזי כבולות והוא אינו יכול להוריד ריבית כתגובה לירידה באינפלציה. לפיכך התייעלות לעתים תגרום רק נזק, מאחר שתקטין את זרימת הכספים בתחום שבו בוצעה ההתייעלות, ואולי אף תגרום בו למשבר אשראי. מנגד, במצב זה דווקא בזבזנות פרועה יכולה לאושש את הכלכלה.

הדבר מזכיר את העובדה שאחרי רעידת האדמה הגדולה ביפן ב-2011 ואסון פוקושימה היו אנליסטים שציפו להשלכות חיוביות של האסון על הכלכלה היפנית, שכן הצורך בבנייה מחדש של אזורים ביפן צפוי היה לעודד את הצמיחה. הדבר נראה מאוד מוזר אינטואיטיבית – האם ייתכן שהרס וחורבן טובים לכלכלה? מתברר שבסיטואציה של קירבה לריבית האפס, כמו זו שבה שרויה יפן כבר עשורים וכמו זו שנקלענו אליה פה בארץ בשנים האחרונות, התשובה היא חיובית.

אז מהי השורה התחתונה – האם עלינו לברך על בזבוז, על גביית מחירים מופרזים ועל הוספת עוד ועוד בורות שומן?  לא, אבל עלינו לבחור נגיד בנק מרכזי שיש לו רעיונות ודרכי פעולה גם כשנשק הורדת הריבית נתקל ברצפת האפס ומאבד את כוחו, אחרת שכרנו מרפורמות ומהתייעלויות עלול לצאת בהפסדנו.