מנהיג אירן חמינאי הבטיח שמדינת ישראל לא תתקיים 25 שנים נוספות, ובטהרן מוצב שעון עצר פומבי המבצע את הספירה אל תאריך היעד. עד החודשים האחרונים גיחכתי, אבל לאחרונה הגיחוך נתקע על פניי, וגם חמינאי עצמו התלוצץ על כך שנראה שאצה לציונים הדרך לעמוד בנבואתו.
אבל גם על הרפובליקה האיסלאמית עצמה מונחים סימן שאלה ושעון עצר. הציבור האיראני הולך ומתחלן, דבר הבא לידי ביטוי בסקרים, בנוכחות במסגדים וגם בשמות. שיעור השמות לילדים הקשורים לקדושים של האמונה השיעית הולך וצונח. ב-15 שנה ירדה השכיחות של שמות כאלו בחצי. במישור הכלכלי רבים ממכוני המחקר חוזים צניחה במחיר הנפט ובשימוש בנפט כתוצאה ממעבר העולם למכונית החשמלית. כלכלת אירן היא בסופו של דבר משהו פשוט מאוד: נפט ותו לא. תום עידן הנפט יעמיד את אירן במשבר קטסטרופלי.
אירן כיום היא לא רק האיום הקיומי העיקרי על מדינת ישראל. היא האיום הקיומי היחיד. החמאס אינו באמת איום רציני ברמה הקיומית, הגם שזהו זבוב טורדני מציק. החיזבאללה שורד בלבנון המתפרקת רק בזכות כסף איראני. פקיסטן הגרעינית רחוקה מכדי להטריד, וסעודיה נוקטת עמדה פרו ישראלית סמויה.
קריסת הרפובליקה האיסלאמית, הגם שכל ישראלי בוודאי מייחל לה בכל מאודו, יכולה לתת לחברה הישראלית מרחב תימרון למריבות ולקרע פנימי. אם אין אירן, אז לא חייבים את הטייסים הכי טובים והכי שמאלנים. אפשר להסתפק בטייסים בינוניים מצביעי ימין. אפשר להתעמת עם הממשל האמריקני, כי מחסני החירום לא הולכים להתרוקן. אפשר לסבול פגיעה בתפקוד התעשייה ולאפשר קיצוץ בתקציב הביטחון.
שלטון האייתולות בטהרן מציב איום קיומי, ואיום קיומי זה מחייב להימנע מקרע פנימי קשה מדי. הצד השני של המטבע הוא שבהעדרו של איום קיומי זה תיפתח הדלת למלחמה פנימית חסרת מעצורים. במלחמה כזו עלולים לנצח האייתולות פה, שהיתרון הדמוגרפי לצידם. אז האם האייתולות ששם מקשים על שלטון האייתולות פה? ניתן לטעון זאת. לחילופין ניתן לטעון שקריסת האיום האיראני תאפשר קרע פנימי מוחלט, כדוגמת התפצלות ליהודה ולמדינת תל אביב. התפצלות שהיא מסוכנת מדי כל עוד אירן אורבת בפתח.
הקואליציה של תומכי ההפיכה המשטרית מורכבת מארבע קבוצות אינטרס, שלכל אחת מהן יש יעדים צרים ופרטניים משלה: ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לעצור את משפטו ולהישאר בשלטון, החרדים רוצים לשמר ולהגדיל את הפריווילגיות המיוחדות שלהם בפטור משירות צבאי ובתקציבים ממשלתיים, והמתנחלים רוצים שליטה מלאה, חסרת מעצורים, בשטחים.
אבל יש עוד קבוצה לא קטנה שלא זוכה כמעט לתשומת לב, שיש לה עניין רב בשינוי שיטת המשטר באופן שישאיר את השלטון בידי הקואליציה הנוכחית: מדובר באלפי אנשי עסקים שמחוברים לעטיני השלטון — קבלנים של משרדים ממשלתיים ויזמי נדל"ן שהתעשרו בעשור האחרון בזכות קרבתם למקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה. יחד איתם נמצאות עשרות אלפי משפחות שמחוברות לג׳ובים ומשרות במגזר הציבורי המורחב.
זאת קבוצה שיש לה אינטרס כלכלי עצום בשינוי שיטת המשטר — אם הוא יבטיח את שימור השלטון בידי הקואליציה הנוכחית. ״מיליון״ לא הגיעו ולא יגיעו להפגנות של תומכי ההפיכה המשטרית, אבל אלפים רבים מהגורמים הכי קולניים, פעילים ואגרסיביים בהפגנות הימין הם אלה שיש להם מיליוני ומיליארדי סיבות לצאת להפגין — לשמר את זרימת כספי משלם המסים לכיסיהם.
זו הפרספקטיבה המרקסיסטית על המציאות – כל מה שמתרחש הוא רק מאבק של בעלי הון שמטרתם לצבור ולשמר את ההון שלהם. רולניק מיישם את פרספקטיבת ההבל המגוחכת הזו על המהפכה המשטרית. ומתעלם מקולות החריקה הצורמים. אכן המקרה הפרטי של נתניהו הולם את הפרספקטיבה – הוא רוצה שלטון חופשי מהגבלות משפטנים וצינור שפע חופשי מבעלי הון ללא הפרעות. ברם, שום דבר אחר לא מתאים לה. הציבור החרדי רוצה כמובן תקציבים ממשלתיים ופריווילגיות, אבל איך ייתכן שמלכתחילה זהו ציבור שמתמסר לתלמוד תורה בעוני, הסתירה המוחלטת לחתירה להון. הבורסה הפגועה וצניחת השקל מראים כיצד ההפיכה פוגעת בבעלי ההון, והסקרים ממחישים כיצד היא הופכת פתאום תרחיש שבו המרכז-שמאל חוזר לשלטון ברוב גדול למציאותי. ובכל אופן רולניק מפנטז, כנגד כל ראיה הגיונית, שההפיכה המשטרית היא אינטרס של בעלי ההון המקורבים לשלטון הליכוד. הוא לא מסוגל שלא לאנוס את המציאות כדי שתתיישר עם הבליו המרקסיסטיים. והאם הוא ברצינות חושב שמה שמניע את ציבור המתנחלים זו צבירת נדל"ן בשטחים? זהו ציבור אידיאליסטי שמוכן להקריב קורבנות חומריים משמעותיים למען ערכיו, ובכלל זה החיים עצמם.
מהי כן הפרספקטיבה הנכונה לתפוס בה את המהפכה המשטרית? פרספקטיבה אבולוציונית. הציבור הימני נחוש להקים מערכת המעניקה עליונות ועדיפות לאנשים החולקים איתו תרבות וגנטיקה דומה, אלו הקרויים "יהודים". זו ההתנהגות השגרתית והרגילה שעד לפני מאה שנה או פחות, כמעט כל ציבור בעולם התנהג לפיה, ואשר שרדה אינספור שנים של אבולוציה אכזרית. אדם דואג לקבוצה שלו וסולד מהקבוצות האויבות לה. מנגד, הציבור החילוני, זה בעל האייקיו הגבוה, מתנהג בצורה חדשנית אבולוציונית. הוא מעדיף ערכים מופשטים של צדק ושוויון על פני אינסטינקטים אבולוציוניים שנראים לו גסים ומכוערים.
השאיפה לרכוש ולצבירת הון, הגם שהיא קיימת אצל בני אדם, אין לה קשר ושמץ של קשר להפיכה המשטרית. היא שאיפה פרטית ולא פוליטית, ומסתבר שאזורי המוח שמתעסקים איתה וחושבים עליה שונים לגמרי מאזורי המוח שמתעסקים בעניינים פוליטיים. יכול להיות בידול מלא. כפי שכתבתי בפוסט שבו דנתי בהרחבה בסוגיה בהקשר אחר, על האצולה הפלסטינית בזמן המנדט נאמר שבמהלך יממה אחת הייתה מסוגלת לרקום עסקאות למכירת אדמות פרטיות ליהודים בתמורה נאה מחד, ולהקהיל המונים בפומבי נגד ההשתלטות הציונית מאידך.
יו"ר פורום קהלת, משה קופל, התראיין לערוץ יוטיוב אמריקני, והסרטון נפוץ הערב בטוויטר. הוא אמר שייתכן שהתוכנית לשינוי מערכת המשפט לא תצלח הפעם, אבל הדמוגרפיה לטובת הצד שלו, ואם לא יצלח הפעם, אז יצלח בעוד ארבע או חמש שנים.
הטענה הבסיסית היא כמובן נכונה: הדמוגרפיה עובדת לטובת הצד של המחנה האמוני, זאת בשל הקשר ההדוק בין דתיות לבין פריון. חרדים מולידים יותר מדתיים, דתיים יותר ממסורתיים, מסורתיים יותר מחילונים, ואפילו חילונים מולידים יותר מאשר לא יהודים חסרי דת. בעבר היה איזון דמוגרפי מסוים מהצד הערבי, אבל הילודה הערבית נחלשה מאוד בשנים האחרונות. זה משפט שאבסורדי לומר אותו, ובכל אופן אכתוב אותו: לא ניתן לסמוך על הילודה הערבית שתציל את ישראל.
עם זאת, כמו כמעט כל אחד שמדבר על דמוגרפיה, אפילו פרופסור קופל המלומד ביצע קפיצת הדרך. דמוגרפיה יוצרת שינויים מדהימים, אבל בקצב שלה. לא רואים שינויים דמוגרפיים טקטוניים בתוך חמש שנים.
לפי הסקרים האמינים (ולא אלו של שלמה פילבר) גוש השמאל-מרכז-ערבים זינק ל-68 מנדטים, בעקבות אירועי החודשים האחרונים. הבה נניח לרגע ששינוי זה הוא אמיתי וקבוע, כמה זמן יקח לדמוגרפיה לבדה למחוק אותו?
הנחה א':
החרדים גדלים כרגיל, הדתיים גדלים, המסורתיים גדלים יותר מהחילונים
אם נניח שהחרדים גדלים כפי שגדלו בעשרות השנים האחרונות, הדתיים גדלים על פי קצב הילודה ואפילו המסורתיים גדלים יותר מהחילונים, אז יידרשו עשרים שנה כדי שיתרון 52-68 לגוש הליברלי ימחק רק בשל הדמוגרפיה. כדי שנחזור ל-64 מנדטים מול 56 מנדטים יידרשו קרוב ל-30 שנה.
הנחה ב':
החרדים גדלים כרגיל, הדתיים והמסורתיים גדלים קצת יותר מהחילונים
בכל מדינות המערב רואים היחלשות קיצונית של הדת בקרב הצעירים. מגמה זו בוודאי אינה ניכרת בישראל במלוא עוצמתה. עם זאת, בקרב צעירים שחשופים לרוחות הזמן של תרבות המערב יש אפקט חזק של חילון וליברליזם. רואים זאת למשל בשיעורי התמיכה הגבוהים בנישואים חד מיניים שנרשמו אפילו בקרב מצביעי הליכוד וימינה. לאור זאת, בקרב ציבורים שאינם מסתגרים לחלוטין מהשפעות המודרניות, קשה להאמין שהגידול הדמוגרפי יהיה בקצב הילודה. סביר שציבורים אלו ינדבו צעירים רבים אל החילוניות או הדתיות-לייט הליברלית. בהנחה כזו, שהיא סבירה מאוד לטעמי, יידרשו בערך כ-30 שנה כדי למחוק יתרון של 52-68 כך שיוחלף בתיקו בכנסת. אני עדיין מניח כאן שהחרדים יגדלו בדיוק באותו קצב כמו מקודם. אבישי בן חיים פעם הראה כיצד חלק ניכר מהח"כים החילונים בכנסת באו מבית דתי. קשה להאמין שהתהליך הזה ייעצר פתאום.
הנחה ג':
משבר בחברה החרדית, הדתיים והמסורתיים גדלים קצת יותר מהחילונים
מה יקרה אם נניח שגם בחברה החרדית יהיה משבר? איני מדבר על משבר קיצוני או יציאה בשאלה המונית, אלא על ירידה בפריון כך שבמקום שנראה קצב גידול שתואם ל-6.5 ילדים חרדים שמולידים 6.5 ילדים חרדים (שיעור המתאים לגידול הדמוגרפי בכוחה של יהדות התורה ב-40 השנים האחרונות), נראה קצב גידול שתואם ל-5 ילדים חרדים שמולידים 5 ילדים חרדים? תסריט כזה יכול לבוא מקיטון בילודה או לחילופין מעלייה ביציאה בשאלה. בהנחה כזו יידרשו בערך כ-40 שנה כדי שיתרון של 52-68 בכנסת יתאפס.
לסיכום:
כל התסריטים שמשה קופל ואחרים צופים את קיומם אכן יכולים להתממש, אבל הם דורשים זמן, הרבה מאוד זמן. ובזמן הזה יכולים לקרות גם דברים אחרים. אם אכן תהיה תגובת נגד חזקה לממשלה הנוכחית, יהיה מספיק זמן למחנה הליברלי לנסות ליזום חוקה שתגן על הדמוקרטיה ותיתן מידה רבה של אוטונומיה לרשויות המקומיות. מבחינת מחוללי המהפכה, הם נפלו על "הדור הלא נכון", ודור זה יכול להאריך עשורים.
נעשות הרבה השוואות בין שיטת הממשל בארה"ב לבין השיטה שבה מתכוונת הממשלה למנות שופטים. המקרה של ויסקונסין יכול ללמד על המגבלות של ההשוואה.
ויסקונסין היא מדינה חשובה בלב ארצות הברית, חשובה בפרט לבחירות נשיאותיות. היא אחת המדינות שצפויות להכריע את הכף בבחירות הבאות, כפי שהייתה מדינה צמודה מאוד בבחירות הקודמות. על אף אופייה המתנדנד, הרפובליקנים השתלטו על בית הנבחרים של ויסקונסין כבר לפני שנים, והשתמשו בכך כדי לעצב את מפת המחוזות כך שתעזור להם בהמשך. בעצם הם יצרו בכך רודנות – מפלגה אחת משתלטת על בית הנבחרים המדינתי, ומייד מעצבת מפה שרירותית של מחוזות שתבטיח שהיא תוכל להשתלט על בית הנבחרים גם בבחירות הבאות. בחירות בשיטה האזורית פגיעות מאוד לחבלה כזו בדמוקרטיה. אפשר היה לחשוש שככה בעצם תיווצר לולאה שמנציחה את עצמה לנצח, ותזכיר את גישת האחים המוסלמים לדמוקרטיה – פעם אחת עושים בחירות הוגנות ומנצחים, ואחר כך כבר מוודאים שאף פעם לא יהיו בחירות הוגנות יותר. תמיד ויסקונסין תישלט בידי הרפובליקנים, כי פעם אחת היא נשלטה בידי הרפובליקנים, והם ניצלו זאת כדי להשתלט על חלוקת מחוזות הבחירה.
ברם, יש פיצ'ר אחד בחוקת ויסקונסין שמנטרל את החשש מדיקטטורה נצחית. בויסקונסין בוחרים ישירות שופטים. העם יוצא לקלפיות ובוחר. מערכת בחירות כזו תתקיים בשבוע הבא, ותקבע למי יש רוב בבית המשפט העליון: לרפובליקנים או לדמוקרטים. אם הרוב יחליט לתת את הבכורה לשופט רפובליקני, סימן שהוא משלים עם שיטת חלוקת המחוזות וגם עם החשש שבויסקונסין תיאסרנה הפלות. אם יחליט לתת את הרוב לשופטת דמוקרטית, דבר שיש סיכוי גדול לו, שכן בכל מקום שבהן נערכו בחירות על הפלות, השמרנים הפסידו, אזי ייווצר רוב בבית המשפט העליון שידרוש שרטוט מחודש של מחוזות הבחירה המדינתיים ותחזור הדמוקרטיה לויסקונסין.
שמחה רוטמן כתב ספר בשם: "למה שהעם יבחר את השופטים", אבל לא באמת התכוון לכך שהעם יבחר את השופטים; הוא התכוון לכך שהפוליטיקאים יבחרו את השופטים. אם גם בוויסקונסין פוליטיקאים היו בוחרים שופטים, תושבי המדינה היו עלולים להיקלע למעגל עריצות נצחי. לא היה מי שיחלץ אותם מההגבלות השרירותיות שהפוליטיקאים הטילו על בחירות הוגנות. אבל בוויסקונסין הפנטזיה של רוטמן מתקיימת ממש במובנה המילולי, שהוא אינו מתכוון לו – העם באמת בוחר את השופטים במו ידיו, והדבר מחלץ את התושבים מחשש העריצות המתמשכת.
קיבלתי הרבה מחמאות והרבה עלבונות מקוראים על סדרת הפוסטים שבהם אני מסקר את המהפכה המשפטית מזה שלושה חודשים. בבלוג שלי תמיד נעתי בין ימין לבין ליברליזם. בין ביביזם רך לבין בנטיזם. אבל לגבי המהפכה המשטרית-משפטית לא היו לי ספקות מהרגע הראשון: זהו רע טהור וצרוף.
אבל אין רע בלי טוב. אתמול קרה דבר שאיני זוכר שקרה כמותו מאז שלמדתי קרוא וכתוב. המפלגות החרדיות היוו סימן ליברלי. הן בלמו את חוק המתנות. התברר גם שדרעי חוסם את פיטורי גלנט, וגפני מעוניין בהכנסת בני גנץ לקואליציה.
הליברליזם מבוסס על שוויון. השקפת העולם החרדית מבוססת על היררכיה, ובמובן זה היא היפוכו הגמור. ההיררכיה החרדית משמעותה שהיהודי עדיף מהגוי, הדתי עדיף על החילוני, החרדי עדיף על הדתי. לפעמים אפילו הרב הפדופיל עדיף על תלמידו המנוצל. בכל סקר רואים שהציבור החרדי הוא הציבור הכי לא ליברלי שיש. עמדותיו נמצאות הרחק ימינה מכל ציבור אחר, אפילו דתי לאומי ומסורתי. הסלידה שהוא חש מבית המשפט העליון היא ממש מהקרביים.
היררכיה מתבטאת גם בקבלת מרותם של מנהיגיך בעלי האייקיו הגבוה. ככה המסורתיים קיבלו את מרותו של ביבי. אפילו כשעשה דברים מוזרים להם (כמו הגנה על בג״ץ או הסרת מגנומטרים). ואילו החרדים המזרחים הצביעו לש״ס גם אחרי שהרב עובדיה תמך בממשלת אוסלו. אני זוכר דיון שבו נכחתי שבו ח״כ של יהדות התורה ניסה להסביר כיצד הוא מהווה חלק מממשלת ההתנתקות של שרון. מרגע שהיה ברור שהדבר התקבל על דעתו של הרב אלישיב, קהל הבוחרים, הגם שלא רווה נחת, השלים עמו.
ההשלכות הקשות של המהפכה המשפטית כבר ניכרות לעין, ובפרט בהתפוררות היחסים עם ארצות הברית ובהפגנות בבני ברק. נראה שאנו מתחילים להיווכח בתגובה חרדית שציפיתי לה באחד הפוסטים. בעלי האייקיו הגבוה בחברה החרדית, אשר מצוידים ברמות גבוהות של פיכחון וזהירות גלותית, מתחילים להסתייג מהרפתקנות כזו אשר זרה להם. דווקא אופיה ההיררכי הקיצוני של החברה החרדית אשר יוצר את התיעוב העמוק לבג״ץ, הוא זה שיכול לאפשר להם לפעול בניגוד כה גדול לאינטואיציות של צאן מרעיתם.
קיבלנו קצת פסק זמן בחקיקת המהפכה המשטרית. השקל ירד מתחת ל-3.60. אולי כדאי לנצל זאת כדי להעביר כסף לחו״ל או לפחות להמירו למט״ח. השקל, נכון לעכשיו, אינו משקלל את מלוא אלמנט קליגולה. על אף הדחייה שהושגה היום, הרושם הוא שביבי מתנהג בצורה מטורפת לגמרי, וכך גם חברי סיעת הציונות הדתית, ובן גביר שכבר קיבל הבטחה למיליציה פרטית מכספי משלם המיסים. מדינה שנמצאת על הר געש ומונהגת בידי אנשים שאין להם עניין בדמוקרטיה או הבנה של מגבלות הכוח לא ראויה למטבע חזק. ביבי ניהל את המדינה לאורך שנים רבות בזהירות ובפיכחון. אלו נעלמו והתפוגגו כליל, ומה נותר מהם? רק מסווה לטירוף שבו הוא מנהל את המדינה עכשיו. ראש ממשלה נואש הוא ראש ממשלה מסוכן. ראינו זאת בשלהי כהונת ביבי ב-99׳ (״הם מפחדים״ למי שזוכר), בשלהי כהונת ברק ובשלהי כהונת אולמרט. המיוחד בביבי שטירופו נובע מהמצב המשפטי, ולכן מתקיים עוד כאשר פתוחה לפניו עוד כהונה ארוכה.
מייד עם הצגת התוכנית של יריב לוין ב-9 בינואר כתבתי פוסט תחת הכותרת: ״אין מצב״.
זה מבחן עצום לדמוקרטיה הישראלית. האם אפשר להעביר בה כל מהלך שיש לו 61 כבשים בכנסת שיפעו עבורו את הפעייה המתאימה? בסוף תמיד צריך להסתכל על הכוח הגס, והכוח הזה כמעט כולו שייך למתנגדי הרעיונות של יריב לוין – הקצונה הבכירה, בכירי ההייטק וכמובן הממשל האמריקני. לכן התשובה לשאלה היא קלה ופשוטה, אחת ויחידה: אין מצב. וגם אם זוהי רק עז, ימים יגידו אם עז כל כך קיצונית תיטיב או תזיק למכניסיה. אבל זוהי בהחלט התגשמות ההבטחה שתקופת הממשלה הזו תהיה תקופה מעניינת.
היה קשה לנבא אז כיצד הכוח העצום שיש למתנגדי הרפורמה, האליטה בחברה הישראלית, יתורגם לניצחון. הרי בכנסת בסוף סופרים רק אצבעות. בדיעבד הווקטור המכריע היה ״הקצונה הבכירה״. היא תרגמה לשר הביטחון את הזעם המבעבע של אנשי האייקיו הגבוה בצבא. שר הביטחון נחרד, ופיטוריו החרידו את המדינה. לרכיב ״בכירי ההייטק״ הייתה חשיבות, אבל לא מכרעת. ייתכן שהיו יכולים לבדם לעצור את הרפורמה, אבל היה נדרש יותר זמן לחלחול ההשפעה. לגבי הממשל האמריקני, הקושי שלו להתערב בצורה בוטה וישירה בעניינים של מדינות אחרות עיכב אותו מלהפעיל מלוא עוצמתו. אבל ההבנה שהחקיקה של לוין משמעותה סוף ״היחסים המיוחדים״ עם ארה״ב סייעה להתגבשות החלטתו של שר הביטחון.
השנה היא 2035. המלחמה הגדולה משתוללת. החימוש שחיזבאללה, חמאס ואירן צברו לאורך שנים מומטר על אזרחי ישראל. חיילי צה״ל עסוקים בקרבות נואשים בדרום לבנון ובהדיפת פלישות לגליל הגובות קורבנות רבים. כוחות אחרים מנסים להשתלט על מעשי רצח וביזה המוניים שנעשים בידי פלסטינים בשטחים ובתוך ישראל. ברקע מרחף החשש שאם יסלים העימות, אירן תשתמש באופציה הגרעינית שהכינה בעשור הקודם. בארה״ב מכהנת הנשיאה אלכסנדרה אוקסיו קורטז, והיא מבהירה לבכירי הממשל והקונגרס שאין לה כל כוונה לסייע לישראל, שאותה היא רואה כאויבת של הערכים האמריקניים. השגריר האמריקני בירדן המשמש גם, מאז הורדת דרג היחסים, כשגריר לא תושב בישראל, פוגש בראש הממשלה נתניהו, שבקשותיו לשוחח ישירות עם הנשיאה או עם מזכיר המדינה לא נענו.
ראש הממשלה מנסה לשחזר תכסיס שעל פי השמועה עבד לגולדה מאיר ב-1973 ומזהיר שללא רכבת אווירית של ציוד צבאי שישראל זקוקה לו נואשות, היא תצטרך לחשוב על האופציות האסטרטגיות בדימונה. השגריר הלא תושב תודרך מראש לא לקנות את התעלול. ״יאיר״, פונה השגריר לראש הממשלה נתניהו בשם פרטי ובשפה לא פורמלית, כדי להמחיש את כנות ובוטות האמירה. ״הנשיאה לא תיכנע לסחיטה גרעינית. היא מאמינה במדינה אחת שוויונית מהים עד הנהר, שתפורק מגרעין ומעליונות לבנה כמו דרום אפריקה בשעתה. הגם שאנו מגנים את האלימות שאירן וחיזבאללה וחמאס נוקטים בה, אנו מבינים שזה תסכול שנבנה על בסיס עליונות אתנית שנכפתה כמעט מאה שנה״.
קודם לכן גם השגריר הסיני נעתר להגיע לפגישה, אך הוא הסביר בלשון דיפלומטית לראש הממשלה, שלסין יש אינטרס אסטרטגי בברית עם אירן, והיא אינה בעלת אינטרס דומה לגבי ישראל. ״אולי בעבר עוררתם בנו עניין בגלל החדשנות שלכם. אבל כמו שכתבו באקונומיסט לאחרונה, 98 אחוז מהסטרטאפים שהוקמו בעשור האחרון בידי ישראלים הוקמו מחוץ לישראל.. אין לכם הרבה מה להציע כיום״.
פגישה חשובה מתרחשת בחדר קטן בדירה מוזנחת בירושלים, שחלקה המערבי שקט יחסית. ראש אכ״א בא לפגוש ברב חרדי בכיר. אין זה גדול הדור, שהוא זקן מכדי שאפשר יהיה לנהל איתו שיחה נוקבת ובעלת ערך. אבל זהו רב נבון וחריף המשמש כיד ימינו. ראש אכ״א פותח: ״צה״ל מאבד קורבנות רבים מדי יום. הוא נשחק בחזיתות רבות. אנחנו במצב שהאוקראינים היו בו מול רוסיה, אבל בלי שאמריקה והמערב יעזרו לנו״. ״רבע מהצעירים היהודים בגילאי הגיוס הם חרדים. אולי אפילו כמעט שליש, אם לוקחים בחשבון את כל המשפחות החילוניות שירדו ושחיות היום בחו״ל. זו תוספת כוח שיכולה להכריע את המלחמה. אנחנו צריכים את הצעירים שלכם. נאמן אותם חודש-חודשיים ונשלח אותם למקומות שבהם יכולים לעזור״.
״כמובן״, מזדרז ראש אכ״א להגיד, ״תהיה מכסה לעילויים פטורים. הממשלה מאמינה בחשיבות לומדי התורה״. הוא מאמין במה שהוא אומר. הוא עצמו חרדי לאומי ויודע שלא היה מתקדם ככה בדרגים הצבאיים אילולא טוהר הצבא מהקצונה האשכנזית-חילונית של ימים עברו. קצונה שלא באמת אהבה את ארץ ישראל ואת תורת ישראל והייתה נגועה בערכים פרוגרסיביים.
״תראה״, אומר הרב החרדי בחיתוך דיבור צברי שמפתיע מעט את הקצין. ״אתם הציונים לא שאלתם אותנו כשיצאתם להרפתקה שלכם עם המדינה. עם ישראל נמצא בגלות וחיכה למשיח, ואתם החלטתם לזרז את הקץ. לא הפרענו לכם, לא נלחמנו בהקמת המדינה. אבל עכשיו אתה רוצה שנסתכן בשמד רוחני, בהתבוללות של הצעירים שלנו אתכם, רק בשביל לקיים את ההרפתקה שלכם? היא שלכם. לא שלנו״.
הקצין לא ציפה לתשובה הזו: ״שמד רוחני? יהיה פה שמד פיזי. אם נפסיד, הערבים יהרגו את כולנו״. הרב נפנף בידו: ״יש לנו את הערוצים שלנו לממשל האמריקני שאתם שרפתם עם גישת הכוחי ועוצם ידי שלכם. הם מבטיחים שיגנו על זכויותינו, אם לא נתנגד לפיתרון פוליטי של מדינה אחת שוויונית בין הים לנהר״. ״ואתה סומך עליהם? הישמעאלים הרי יהרגו את כולנו?״ ״לא, אני לא סומך.. ייתכן שנצטרך לעזוב״ נאנח הרב, אבל שב ואמר: ״יש מגעים גם עם הגרמנים. הם מוכנים לתמוך בהקמת קהילה יהודית גדולה בגרמניה.. הם מרגישים שזו חובתם ההיסטורית..״
״ואתה סומך על צאצאי הנאצים?״, התפרץ הקצין. ״אני סומך על ההשגחה העליונה שהחליטה שעם ישראל יגלה מארצו ויכפר על חטאיו״, השיב הרב. ״איך העם ישמור על עצמו ועל קיומו עד אז רק הקדוש ברוך הוא יחליט. אנחנו נלמד תורה ונקיים מצוות בכל מקום שבו האומות יסכימו לקבלנו. הנשיאה קורטז רוצה להבהיר שהיא לא אנטי יהודית, והיא בכלל תומכת בהגירה.. אז אולי באמריקה יהיה מפלט״.
השיחה תמה.. הקצין קם ויצא, ומחשבה איומה ישבה במוחו. כמי שהיה חבר ופעיל במפלגת נעם בעבר, זו מחשבה שלא נתן לה ביטוי בכל האירועים הסוערים והקיצוניים של העשור האחרון במדינה: ״הניצחון הגדול של הצד שלנו במשבר החוקתי ב-2023.. זה היה ניצחון פירוס״.
הקואליציה מנסה למכור את המתווה המרוכך החדש שלה כפשרה. זהו מאמץ מתואם שכולל גם קינות של כמה מחברי הימין, כמו טלי גוטליב ודוד אמסלם, על עומק הפשרות שרוטמן הכנוע נסחף אליהן. כמובן, זהו בולשיט. המתווה הנוכחי מקדם את הפיכת המשטר הישראלי לארדואני כמעט כמו קודמו, וההבדלים לא ניכרים לעין לא מזוינת. הקואליציה רוצה לשלוט בזהות נשיא העליון ושופט נוסף. מי ששולט בשני אלו שולט בכל עניין משפטי שיקר ללבו. כי תמיד הנשיא יוכל לקבוע הרכב של שלושה שבו יישבו הוא, השפוט השני ועוד שופט חסר חשיבות.
ראיתי שאפילו עמית סגל מנסה בשעות אלו למכור את הבלוף המובהק לציבור כפשרה. אהבתי מאוד את סגל כל השנים, קניתי את ספרו, הלכתי להרצאותיו, האזנתי לו בקשב כשטען לפני שנים, שביבי לא יפרוש בעקבות המשפט וילחם עד הסוף. חשבתי שהוא טועה, אבל התברר שאני טעיתי.
הקריירה העיתונאית של עמית סגל היא אובדן גדול. הוא היה מן הסתם העיתונאי הפוליטי הכי מוכשר וחריף בתולדות המדינה. אבל עכשיו הוא נדבק בכתם של שותפות בניסיון לארדואניזציה של ישראל. על אף שאינו חרד"לי באורחות חייו, הוא מגיע משבט מסוים ובחר בנאמנות לו, במלחמת האזרחים הלא אלימה (לעת עתה) המתחוללת כיום מול עינינו. כמה מצער. אפילו הקריירה של סגל היא קורבן בתוכנית הבריחה של ביבי מהכלא. מזל שאחרי סילוק איילה חסון ושרון גל נותר לנו 13 על השלט. לשמוע או לראות את אנשי הצד השני בטלוויזיה זה מעורר תיאבון כמו להאזין לרדיו דמשק במהלך מלחמת יום כיפור.
תמיד תמכתי ברפורמה בבג"ץ, קיוויתי לה וציפיתי לה. העובדה ששופטים בלתי נבחרים יכולים לכפות את הפרוגרסיביות הבלתי נסבלת שלהם בסוגיות שמהוות סכנה קיומית, כמו חוק האזרחות או הצפת הארץ במסתננים, חרתה לי מאוד. הצבעתי גם תמיד, במהלך 18 השנה האחרונות, למפלגות שתמכו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. אם לא לליכוד עצמו, אז לבנט או לשקד, או אפילו פעם אחת לגלעד אלפר. הימין נראה לי יהודי, לאומי, נטול אשליות בעניין הערבים וקפיטליסטי, בעוד השמאל נראה לי קוסמופוליטי מנותק, הזוי ומחובר לשקרי הסוציאליזם. אפילו על דמויות שמאל שנראו ממלכתיות וביטחוניסטיות כמו גנץ או אייזנקוט לא סמכתי שלא ימכרו בסופו של דבר, תחת קצת לחץ אמריקני וקצת אשליות שלום, את לב הארץ לכנופיות של מרצחים פלסטינים. או שסתם ישלימו בקלות רבה מדי עם התחמשות אירן בגרעין.
בבחירות האחרונות ניצח הימין בגדול. מאז הבחירות מהדהדים במוחי משפטים חריפים שאמר הסופר משה שמיר מול החגיגות בשמאל עם חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993:
מגפה של חולמים מוכי ירח או מין טקס של עובדי השטן הסוגדים לו עד אובדן החושים. למי מוסרים את גורל הביטחון שלנו? העתיד שלנו? ליאסר ערפאת! רוצח, נוכל עולמי, ערפד שפתותיים. האם הממשלה הסהרורית שלנו אינה יודעת כי מי שמוסר את מפתחות השלטון לערפאת מוסר אותם למעשה למי שיסלק אותו, למי שיירש אותו – או אפילו בצורה יותר פשוטה וכה אופיינית: למי שיפעיל את הטרור נגד ישראל בשליחותו ובעידודו כשהערפד מעמיד פני צדיק תמים. במקרה הטוב כי אז יש סיכוי שהטירוף יחלוף או שהממשלה תחלוף. כל ציוני שפוי חייב לעשות הכול כדי שהשניים יחלפו גם יחד בטרם נאחר את המועד
כל מה ששמיר חשש לו התממש ברבות הימים, ובצדק הוא הפגין את מלוא הבוז לטירוף שהתחולל מול עיניו המשתאות בתחילת שנות התשעים (לצד זאת שאני סבור שלטווח הארוך היו להסכמי אוסלו גם תוצאות חיוביות. אבל פנטזיות השלום שנתלו בהם היו מגוחכות, והמחיר שלהם בנפש היה נורא. את חלקו ראיתי אצל חבריי.).
בימים האלו אנו רואים ריקוד מטורלל מול הירח מצד ימין, בדיוק אותה "מגפה של חולמים מוכי ירח", התנהלות ביזארית, שמסכנת בפראותה ובחוסר הרציונליות שלה את עתיד המדינה, של מי שכאילו השתלטה על מוחם פטרייה שתלטנית מהסוג שחיסל את העולם של סדרת הטלוויזיה "האחרונים שבינינו". הפרטנר לריקוד הפעם אמנם אינו ערפאת שכבר מזמן נח בקברו, אלא הפנטזיה לנתץ את כל הישגי החשיבה הדמוקרטית המערבית מאז המאה השמונה עשרה.
הומצא בעצם עיקרון חדש, שהיה בעבר זר לחלוטין לימין, בטח בימי מנחם בגין, אבל אפילו בימי בנימין נתניהו, שלפיו רק רשות אחת צריכה לשלוט במדינה ולהכתיב את כל הקורה בה, ללא שום פיקוח ובקרה. רשות זאת היא תיאורטית הכנסת, אך למעשה, ברור לכול בימים אלו, היא בעצם שרה, יאיר ובנימין נתניהו (בסדר זה). כמובן, עם זכות וטו ופינוקים לסיעות החרדיות. כל דבר שמסכן את שלטון הרשות האחת הזו הוא מכשול שצריך להחריבו בכל מחיר, לא משנה מה יהיה המחיר הכלכלי, הבינלאומי, ובעיקר מחיר הקרע הפנימי.
כל מיני דברי הבל מטורללים נאמרים ומתפשטים ברשתות החברתיות של הימין כמין קונצנזוס שאין לפקפק בו. בית משפט עליון שרובו מינויי איילת שקד ומינויי ימין אחרים מתואר כאיזו קונספירציית שמאל אחידה מהסוג שהיה בית המשפט של אהרון ברק עשרים שנה קודם לכן. זאת בשעה שהסכנה האמיתית למדינה היא פן בית משפט זה, שהתמלא אולי יתר על המידה בימניים, יהיה חלש מדי לעמוד אפילו מול הפיכת המדינה לדיקטטורה כמתוכנן. כי מדינה עם רשות אחת שביכולתה לעשות כול היא דיקטטורה. בכך הכיר אפילו הכלכלן הראשי של פורום קהלת. אז מי אנחנו שנפקפק.
תמריץ 