המלצה מה לא לקרוא

פה ושם אני ממליץ על קישורים לקריאה. בהזדמנות חריגה זו אעשה את ההיפך, ואמליץ מה לא לקרוא. לא לקרוא את הוויכוח בין אמנון פורטוגלי לפרופ' עומר מואב בשאלה מי מייצר את הכסף בכלכלה המודרנית – הבנקים הפרטיים או הבנק המרכזי.

למה לא לקרוא? אני תמיד בעד הרחבת אופקים בנושאי כלכלה, אבל הוויכוח ההוא שסביבו נסובה כל השקפת אסכולת הכלכלה האמיתית, הוא אחד הוויכוחים המיותרים ביותר שאפשר לנהל, ומזכיר לי קצת את הוויכוחים של הנוצרים בימי הביניים כמה מלאכים יכולים לעמוד על חודו של מחט. ויכוח סמנטי בעיקרו, נטול השלכות מעשיות, שמתרכז בטפל. שפע עצים שמסתירים את היער. הסברתי בעבר כמה טפלים הנושאים בהם אנשי הכלכלה האמיתית עוסקים.

האמת שכן צריך לדעת לגבי הדפסת כסף היא פשוטה -אם נגיד הבנק המרכזי או\ו שר האוצר מתנהלים כמו שצריך, אזי ביכולתם לוודא שהמנגנון יתנהל כשורה, בלי צורך במהפכות מפוקפקות מהסוג שמציעים ב"כלכלה האמיתית". לחילופין, אם נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר מפשלים בגדול, כפי שקורה בלא מעט מדינות מאז החל המשבר הפיננסי, גם אז מהפכה בשיטה הכלכלית היא פתרון מוגזם. הפתרון הפשוט הוא להחליף את הנגיד ואת השר הכושלים

כאן המקום להעיר ששר האוצר שלנו דווקא עשה כברת דרך מאז התחלת כהונתו האסונית. אחרי שפגע אנושות בזרימת הכסף במשק באמצעות המסים והקיצוצים שפתחו את כהונתו, נראה שעכשיו הוא סוף סוף מבין שאין שום סיבה לחזור על הטעות ואפשר לזרוק לפח הניירות את דרישותיו הסאדיסטיות של בנק ישראל לחנוק את הכלכלה עוד ועוד (סגנון התנהלות שהכלכלן פול קרוגמן מכנה סאדו-מוניטריזם). מה שעוד מעניין הוא שבאופן מוזר, בטח לתדהמת כמה פרשנים כלכליים, לא רק שהשווקים לא מגיבים בצורה חריפה לסירובו של לפיד לשמוע לזעקות השבר האוויליות של בנק ישראל, אלא שהריבית על האג"ח השקליות של ממשלת ישראל נמוכה כיום מהריבית על האג"ח הדולריות של ממשלת ארצות הברית (!!!!).

 

 

 

הבאג הגדול של הכלכלה המודרנית קורא לבזבוזים

האם בזבוז הוא טוב?

בפוסט קודם כתבתי על כך שמלחמת עירק הייתה בעיייתית מבחינה כלכלית, במבט לאחור, דווקא במובן זה שלא בוזבזו בה מספיק כספים. אם היו מבזבזים עליה מספיק כסף היו מניעים תהליכים שהיו מונעים את משבר הסאבפריים והמיתון העולמי הגדול שאחריו.

זה היה פוסט מרגיז, משום שהשתמע ממנו שבזבזנות מופקרת, השלכת כסף לריק, היא טובה לכלכלה. איך ייתכן הדבר? ואם כל כך טוב סתם לזרוק כסף לפח, אז אולי בכל תחום של הכלכלה צריך לקוות להופעת עוד בורות שומן, עוד הפקרות תקציבית, עוד ועדים חסרי בושה?

למעשה כתבתי כבר את תשובתי בנושא בבלוג בעבר. כתבתי אותה בהקשר לבזבוז הנוראי באופן שבו התנהל קרטל חברות הסלולר בטרם כחלון. האם הוא היה טוב לכלכלה? הרי בסופו של דבר זרמו מסים למדינה מרווחי חברות הסלולר, זרמו מסים מהמע"מ על החיובים המנופחים. סופקו מקומות עבודה לנציגי שירות מיותרים שהתפלמסו עם לקוחות על מאות תוכניות סלולר נפתלות. אז האם כל זה היה טוב לכלכלה או רע לכלכלה? ניסיתי בעבר לענות לשאלה כמיטב יכולתי ואנסה הפעם לחזור על התשובה ולחדדה. לשם כך נסטה לרגע מהנושא ונדבר על הבאג הגדול של הכלכלה.

מהו הבאג הגדול ואיך עוקפים אותו? 

תארו לעצמם שאתם עובדים עם תוכנית מחשב משוכללת שחשובה מאוד לחייכם. יש דרכים פשוטות לבצע בה פעולות, והן משרתות אתכם היטב. אולם רצף מסוים של פעולות מביא לקריסה טוטאלית של התוכנה. מה תעשו במצב כזה? דרך אחת היא ללחוץ על המפתחים להביא לכך שתוכנת המחשב תשודרג והבאג יתוקן, אבל זה לא פשוט – התיקון עלול להיות מסובך מאוד מכל מיני סיבות טכניות כאלו ואחרות ועלול לקחת המון זמן וכסף.    דרך שנייה היא למצוא כל מיני מעקפים נפתלים, לעשות כל מיני דברים בצורה עקומה, בתקווה שבסופו של דבר תצליחו לבצע פחות או יותר את מה שרציתם בלי להעיר את הבאג הרדום.  אין זה אומר שלא תוכלו להמשיך להשתמש בתוכנית בצורה פשוטה. רוב הפונקציות יעבדו, אבל פה ושם תצטרכו לבצע עיקופים כדי למנוע מהבאג להביא לקריסה מיידית.

מה הקשר לכלכלה?

הכלכלה מאוד דומה לתוכנית המחשב המשוכללת שלעיל. כמו תוכנת המחשב ההיא, הכלכלה עובדת היטב בדרך כלל כשמנהלים אותה בצורה פשוטה ונכונה. דואגים להתייעלות, לשיפורים טכנולוגיים, לתמריצים נכונים ליזמים ולמשקיעים. עד שמופיע הבאג ומביא לקריסה כוללת.

איך מתבטא הבאג הגדול בכלכלה?

הבאג הגדול בכלכלה הוא חוסר היכולת להוריד את הריבית אל מתחת לאפס. בכל רגע נתון אמורות הריביות לשקף את תאוות הסיכונים ואת הזדמנויות ההשקעה שמציע השוק. בחלק מהזמן תאוות הסיכונים מאוד נמוכה והזדמנויות ההשקעה נמצאות רק בנכסים בטוחים – במצב כזה אמורה הריבית לשקף זאת ולרדת אל מתחת לאפס, כלומר בעלי פיקדונות בבנקים יפסידו עליהם כסף במקום לקבל עליהם תשואה.  אבל אי אפשר להוריד את הריביות מתחת לאפס! מדוע אי אפשר? מאחר שבמקרה כזה כל בעלי הפיקדונות ימירו אותם למזומנים וימוטטו את הבנקים.  לכן כל עוד מאפשרים שימוש במזומן, הריבית אינה יכולה לרדת משמעותית מתחת לאפס.   הצורך להוריד את הריבית מתחת לאפס מתנגש בחוסר היכולת הטכנית לעשות זאת, כל עוד מתאפשר שימוש במזומן, וכך מתחולל באג קטלני שיכול למוטט את הכלכלה.

למה זהו באג קטלני כל כך?

הבה נסתכל על מה שקרה ב-2008. נוצרה אז פאניקה בשווקים בעקבות קריסת בועת הנדל"ן בארה"ב. הבנק המרכזי הוריד את הריביות, אבל בשלב מסוים לא יכול היה להוריד עוד. הן הגיעו לרמת האפס. בעולם שבו הבאג הגדול לא היה קיים, הבנק המרכזי היה מוריד את הריביות עד אולי למינוס חמישה אחוז, וברמה כזו נטל החובות היה מתחיל לרדת במהירות מדי יום ביומו, התיאבון לסיכונים היה חוזר והדברים היו שבים למסלולם מהר מאוד. אבל אי אפשר היה לעשות זאת בשל הבאג.

אז יש באג. איך עוקפים אותו? 

מבזבזים. בזבזנות מולידה בהכרח אינפלציה. הרי אם נוהגים בכסף בהפקרות, ברור שהוא שווה פחות ומופיעה אינפלציה.

אינפלציה עוקפת את בעיית הריבית השלילית. איך הדברים עובדים בדיוק? זהו עניין חשבונאי פשוט. אם אנחנו צריכים ריבית שלילית של 5%, אזי דרך אחת להוביל לכך, שתגרום לבהלת מזומן כאמור, היא להנהיג אינפלציה אפס וריבית שלילית של 5%, ודרך שנייה, לא שונה בהרבה, אך כזו שלא תחולל בהלת מזומן, היא לחולל אינפלציה של 5%, ולקבוע את הריבית על 0%. הריבית הריאלית במצב כזה תהיה 5%-, אך עדיין לא יהיה כל תמריץ למפקידים בבנק להמיר כספם למזומן.

מה השורה התחתונה?

מאחר שלא כל כך מהר ניפטר ממזומן, והורדת הריבית מתחת לאפס אינה ריאלית, אין מנוס מלהציל את הכלכלה שנמצאת באזור ריבית האפס מהבאג הקטלני באמצעות בזבוז. כל סוגי הבזבוז עדיפים מכלום, אבל רצוי ומומלץ שלא לבזבז את הכסף על דברים מיותרים באמת, כמו מלחמת שולל או רכבת לאילת. הכי כדאי לדעתי שפשוט יורידו מע"מ ומסים ישירים. גם רצוי להגדיל שכר מינימום, כדי להכריח את הפירמות לבזבז יותר על שכר לעובדיהן.

ומה יקרה כשנחזור לאזור הריביות הגבוהות יותר?

אז אפשר לחזור לשגרה ולהתנהלות כלכלית לא בזבזנית אלא יעילה וחסכונית ככל האפשר.

האם בבלוג הכלכלה האמיתית צודקים אם כך כשאומרים שיש בעיה מהותית עם כלכלת החוב? 

כן. הם לא מדברים ישירות על ריבית שלילית, אבל למעשה כל תלונותיהם הרגילות על נטל החוב שגדל באופן מעריכי, קשורות לבעיה זו. אם הריבית תהפוך לשלילית, ברור שנטל החוב יירד מאליו והבעיה שהם מצביעים עליהם תיעלם. אבל מאחר שהם אינם קוראים כלכלני מיינסטרים, הם אינם יודעים שהבעיה שהם מצביעים עליה בעצם זוהתה, והפתרונות לה נידונים בידי מיטב כלכלני המיינסטרים, פול קרוגמן, קנת' רוגוף ואחרים, והם אינם צריכים לגלוש לפתרונות הקיצוניים וחסרי הסיכוי שהם מציעים כדוגמת ביטול כולל של שיטת החוב ולעסוק ללא הרף בקונספירציות. יש פתרונות אחרים – אולי כאמור צריך לבזבז יותר באמצעות הגדלת הגרעונות ואולי בכל אופן אפשר לפעול לביטול המזומן, כמו שמציע בדיוק היום פרשן כלכלי בכיר בביזנס אינסיידר.

בעקבות הנס של וורגל

סיפור "הנס של וורגל", המופיע בבלוג הכלכלה האמיתית, מתאר ניסוי שנערך במהלך השפל הגדול בעיר וורגל שבאוסטריה. ראש העיר החליף את כסף המדינה בכסף מקומי, וכך הוליך את העיר לשגשוג כלכלי. איני יודע מה מהסיפור קרה באמת וכמה מדייקים בבלוג בתיאור פרטיו. בדרך כלל תיאורים כאלו אינם מאוד מדויקים אם אינם מסתמכים על מקורות ראשוניים אמינים ומפורשים. אך לצורך העניין אניח שהסיפור אירע כמתואר. אני אפילו חושב שיש סיכוי טוב שהניסוי בוורגל, כפי שמתואר בבלוג, אכן היה נוחל הצלחה. כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, הסיבה לשפל הכלכלי הנורא שהתרחש באותה תקופה והביא בסופו של דבר לעליית הנאציזם ולשואה, היא מדיניות שהתבססה על סירוב עיקש להדפיס מספיק כסף, ממש כפי שכיום הבנק האירופי המרכזי מסרב להדפיס מספיק כסף לצורך מדינות הדרום, יוון, ספרד ופורטוגל וכך יוצר בהן אבטלה עצומה.   במצב זה אם נוטשים את המטבע המונפק בקמצנות ועוברים למטבע אחר, שאותו מדפיסים בנדיבות, השפל ייהפך לשגשוג, ואכן כך מסופר שעשו בוורגל – החליפו את המטבע הדפלציוני במטבע שהודפס בנדדיבות.

כמה נדיבה הייתה הדפסת הכסף בוורגל? נדיבה באופן שאין לתאר. כידוע, הורדת ריבית היא צורה של הדפסת כסף. בוורגל הנהיגו ריבית שנתית שלילית של 12%!!  יש אמנם קושי להנהיג ריבית שלילית, בשל היכולת של אנשים לצבור מזומן, אך בוורגל התגברו עליה על ידי כך שהתנו את תוקף השטרות ברכישת בולים ובהדבקתם על השטר. שיטה יצירתית, גם אם מייגעת.

לסיכום, ללא קשר למה שקרה בפועל, מדובר במעשייה נפלאה עם מוסר השכל אמיתי ומשכנע. השאלה היחידה היא מה למעשייה זו ולהשקפת אנשי הכלכלה האמיתית. הם הרי טוענים שהריבית הנמוכה שמנהיג כיום בנק ישראל היא אם כל חטאת. אם ריבית של 1% לערך נראית להם כאסון, מדוע להם להלל ריבית שלילית של 12%, הנמוכה לאין שיעור.

הכלכלה הלא אמיתית

בכלכליסט ישנה בסוף השבוע הזה כתבה נרחבת על החוג הרעיוני של בלוג הכלכלה האמיתית. הכתבה ביקורתית בצדק, אם כי לא כל הביקורת לעניין.

הביקורת העיקרית שלי על אנשי "הכלכלה האמיתית" היא שהם אינם נאמנים לשמם.  מאנשים המתיימרים להוריד את המסכה מעל השיח הכלכלי ולדבר על כלכלה אמיתית, הייתי מצפה לדבר על הדברים האמיתיים המשמעותיים בכלכלה. הייתי מצפה מהם לדבר על המשאבים האמיתיים שישנם (למשל, קרקעות, נפט וגז טבעי, ידע טכנולוגי) ועל היכולת להשיג משאבים אמיתיים חדשים באמצעות מתן תמריצים מתאימים לבני אדם.

במקום זאת אנשי הכלכלה האמיתית שקועים עד צוואר בדיבור על הכלכלה הלא אמיתית דווקא. הם מדברים ללא הרף על כסף, על חובות, על גרעונות. כל אלו מושגים ששייכים לעולם הכלכלה הלא אמיתית. העולם הרעיוני שלהם הוא עולם שבו נדמה שכסף, דהיינו פיסות נייר עם תמונות של אנשים חשובים, הוא משאב בפני עצמו ולא פיקציה אנושית, פיקציה שמהווה הסחת דעת ממה שחשוב באמת – המשאבים והתמריצים.

על הבלוג "הכלכלה האמיתית"

במאקו יש התייחסות נרחבת לבלוג הכלכלה האמיתית ולמי שעומד מאחוריו, ערן הילדסהיים.

דעתי על הבלוג ההוא היא אמביוולנטית. מצד אחד, הוא מאיר נקודה חשובה: הדפסת כספים ישירות בידי הממשלה, כלי שהיום נחשב לפסול מכל וכול, היא דווקא כלי חשוב שיכול לסייע בסיטואציה העולמית הנוכחית.  מצד שני, את המסר הנכון הזה עוטף הבלוג בהררי שטויות, פופוליזם והתלהמות.

האם דה מרקר מתחרפן?

נראה שדה מרקר עובר תהליך של התחרפנות מסוימת. אפשר לראות זאת בשנאת העשירים שנושבת מהמאמרים של איתן אבריאל, מההתמכרות של גיא רולניק למדד הפריון שהוא פיקציה סטטיסטית מטופשת, ועכשיו במאמר רדיקלי שמפורסם ככותרת ראשית ודורש לתקן את מערכת הכסף מהיסוד, להפסיק לתת לבנקים לשלוט בהנפקת החובות.

הבעיה היסודית שהמאמר מצביע עליה היא אכן בעיה, אבל היא ניתנת לפתרון בצורה הרבה פחות רדיקלית והרבה יותר פשוטה מהאלטרנטיבה שמוצעת לה במאמר.

אם נוצר מצב שבו יש יותר מדי חובות במשק והדבר גורר מיתון, פשוט צריך סובלנות גדולה יותר לגירעון ממשלתי ולהפחתות מס, בהתאם לאסכולה הקיינסיאנית שהיא במיינסטרים של הכלכלה.

בעקבות הגדלת הגרעון והפחתות המס, המגזר הפרטי יקבל יותר כסף מהממשלה ולכן יהיו לו פחות חובות. לממשלה אמנם יהיו יותר חובות, אבל מאחר שהחובות נקובים במטבע שהממשלה יוצרת בעצמה ברצונה השרירותי , החובות האלו לא מסכנים אותה בחדלות פירעון ובעצם לא מהווים שום איום. הרי תמיד יהיה ביכולתה להדפיס עוד כסף לפרוע את החוב.

אם אכן דה מרקר היה מקדם סובלנות גדולה יותר לגרעונות ממשלתיים ולהפחתות מס, בתקופה שבה הריבית נמוכה מדי והמגזר הפרטי שקוע בחובות, זה היה נפלא. למרבה הצער ההיפך הוא נכון – הרי היו אלו כתבי דה מרקר שציינו את הגירעון הנוראי כאות לכישלון של ממשלת נתניהו ושל מדיניות הורדת המסים שלה. בעוד שהגרעון הזה היה הישג גדול, לא כישלון. והפחתתו בידי לפיד – טעות איומה.