העדות מקספר

קספר היא עיר בינונית בגודלה במדינה הכי פחות מיושבת בארה״ב ויומינג (ועדיין בשטחה ויומינג גדולה פי 12 ממדינת ישראל הריבונית). דבר מעניין קרה בקספר בשבוע האחרון – נשבר שם שיא קור של כל הזמנים. מעולם לא נמדדו שם 42 מעלות מתחת לאפס. עד השבוע האחרון.

גל הקור בצפון אמריקה מחזיר את השאלה: האם ההתחממות הגלובאלית היא אמת או פיקציה? כשכדור הארץ היה לכאורה קר יותר, קספר שבוויומינג הייתה חמה יותר. הכיצד?

ובכן, תשובה אפשרית אחת היא שאין באמת התחממות גלובאלית, אלא שינוי אקלים. כדור הארץ משתגע לו. בחלק מהמקומות הוא נעשה קר יותר, ובחלקן חם יותר. ברם, טענה כזו היא ספקולציה לא מוגדרת היטב, שההוכחות לה מוגבלות. הרחבתי על כך בפוסט לפני שלוש שנים. מי שמתעקש לדבוק בדיבור על סכנות האנרגיה הפוסילית מול הוכחות לשיאי קור ולגלי קור כבר לא עוסק במדע, אלא בדת. מבחינתו כל דבר יצדיק את עמדתו.

תיאוריית ההתחממות הגלובאלית בעקבות השימוש באנרגיה פוסילית מנבאת שיהיו שיאי חום ולא שיאי קור, והיא צריכה להיבחן בהתאם לניבוי זה. אחרת אינה יכולה להיחשב מדע.

ואם אכן כך בוחנים את התיאוריה, מה מגלים… מגלים שהיא עוברת את המבחן בהצלחה מזהירה. ניבויים שנכתבו בספרות המדעית לפי עשרות שנים מתממשים מול עינינו. זו אות כבוד למדע שנחל הצלחה בהבנת הדינמיקות המורכבות ששולטות באקלים כדור הארץ. נכון, בקספר נשבר שיא קור של כל הזמנים. אבל כמעט רק שם. על פי אתר המרכז שיאי מזג אוויר, היו עוד שלושה מקומות בכדור הארץ שנקבע בהן שיא טמפרטורה שלילי ב-2022: אי שם במרטיניק, ביישוב בסרילנקה וביישוב זעיר במונטנגרו בבלקן. לעומת זאת היו מאות רבות של יישובים שדווח בהם שיא טמפרטורה חיובי במהלך השנה.

ב-2021 היו מעט יותר שיאי קור. בכמה יישובים בסין, ביפן, בדרום קוריאה, בארגנטינה. באופן מעניין ב-2021 גם נרשמו שתי מעלות מתחת לאפס בנקודה מסוימת באיחוד האמירויות, שפל כל הזמנים בנסיכויות שיוחס כמובן לקיצוניות האקלימית של תקופתנו. אבל גם ב-2021 מספר שיאי הקור היה בטל בשישים וחסר חשיבות מול המספר העצום של שיאי החום.

כשהממוצע עולה מעט, הקצוות משתנים לחלוטין – זו תכונה של עקומה נורמלית שרלוונטית גם למדידת מנת משכל וגם למזג האוויר. הקיצוניות של אירועי החום מול הנדירות של אירועי הקור מלמדת שהעולם מתחמם, וכפי שהמדענים היטיבו לנבא מראש.

חורף בטמפרטורות קפואות – בינה מלאכותית מידג׳רני

הגישה המאובנת של גרשוני

כמו הספר של אורי כץ שסיקרתי לפני חודשיים, גם הספר החדש של הלל גרשוני, "כסף של אחרים", מייצג תור זהב בכתיבה הכלכלית הקפיטליסטית הפופולארית בעברית. מי שרוצה לקרוא על כלכלה בעברית לא חייב לקבל את דעותיו של גיא רולניק שבטורו בדה מרקר מקדם את האג'נדה של ברני סאנדרס ואליזבת וורן. יש אלטרנטיבות שפויות. כבר מזמן הן היו קיימות ברשתות החברתיות, והנה הן יוצאות אל דוכני שבוע הספר. בסקירה הנוכחית של "כסף של אחרים" אדלג על כל שלל נושאיו, שלרבים מהם התייחסתי בבלוג בעבר (למשל מה שכתבתי על שכר המינימום, ושונה מאוד ממה שגרשוני חושב). אתמקד רק בפרק שעוסק באקלים.

על פניו אנחנו בתקופה נפלאה לימין האקלימי ובתקופה איומה לשמאל האקלימי. מלחמת אוקראינה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שאין לאנושות באמת תחליף לדלק פוסילי. ההתייקרויות במחירי האנרגיה מחייבות ממשל דמוקרטי לנהוג בדיוק כמו טראמפ ולעודד השקעות בהוצאת דלק מאובנים מהאדמה. תארו לעצמכם את יעקב ליצמן נכנס למשרד הבריאות ושם את האג'נדה הטראנסית בראש מעייניו. זה בערך מה שקרה לממשל ביידן בעניין הנפט והגז בצוק העתים. מנגד, האינפלציה מחייבת להגביל הוצאות ממשלה, והרעיון להשקיע השקעות ממשלתיות אין קץ באנרגיה ירוקה ("הניו דיל הירוק") צלל לתהום הנשייה.

גרשוני אינו נמצא בקוטב הכי קיצוני של הכחשת האקלים. הוא אינו מכחיש שכדור הארץ מתחמם ושעליית ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר קשורה לכך. אבל דבר זה לא ממש מטריד אותו. וצריך להגיד שבמובן הפשוט של המילה, זה הדבר הכי לא שמרני שיש. שינויים מטרידים באלמנטים הבסיסיים ביותר של החיים בעולמנו לא אמורים להותיר אדם בעל נטייה שמרנית באדישות כזו. אלא מה? שמרנות בימינו קשורה בעיקר לשמירה על היררכיות קיימות של עושר ועוני. השמרן לא מעוניין לאתגר את העובדה שהעשירים עשירים ולא לאתגר את העובדה שהעניים עניים. שמרנים כגרשוני מזהים כנראה שפרויקט האקלים מסווה בתוכו שאיפה פרוגרסיבית לאתגר את הקידמה הקפיטליסטית והתעשייתית ולצייר אותה כחטא נורא. ובצדק הוא מזהה זאת. חפשו בטוויטר פעיל אקלים נלהב שהוא פרו ישראלי וחפשו בטוויטר מכחיש אקלים נלהב שהוא פרו פלסטיני. אין ממש חיות כאלו. האג'נדה הפרוגרסיבית לופתת בני אדם ומחייבת אותם לקבל את עיקרי האמונה שלה בבת אחת. כמו שנמצא מעט מאוד אנשים שיגידו על משנתו הדתית של הרמב"ם (שהיא אגב נושא הגותו העיקרי של גרשוני, שהוא איש אשכולות רב תחומי), שהם לוקחים ממנה דווקא את עיקר האמונה השלישי ולא את זה החמישי. כשאדם מחליט להיות מאמין דתי, הוא מקבל את כל החבילה.

ואם האג'נדה הפרוגרסיבית אומרת משהו אחד, אז מתנגדיה חשים צורך לומר משהו הפוך, ושכדור הארץ ילך לחפש. זה בסופו של דבר המסר של גרשוני שהוא אנטגוניזם עמוק לסביבתניים ולטיעוניהם. הוא אוסף שלל טיעונים שנפוצים בקרב הצד השמרני בוויכוח על האקלים. חלקם משכנעים. חלקם פחות.

האם התחממות כדור הארץ היא אסון? לא, כי האזורים הקרים יתחממו. אחלה טענה, אבל לא כל כך באוזני ישראלים שלא רוצים לרדת לקנדה. לא, כי קור ממית יותר מחום. טענה מפוקפקת כמו שהראיתי בפוסט שכתבתי בפברואר.

האם התרחישים הקיצוניים ביותר להתחממות כדור הארץ יתממשו? לא, כבר יש קונצנזוס שזה לא יקרה. במידה רבה בגלל החלפת הפחם בגז טבעי. יצוין שהחלפת הפחם בגז בארה"ב נבעה בראש ובראשונה מהישגי הפראקינג, לא בדיוק משהו שהסביבתנים חגגו אותו בלשון המעטה.

טענה נוספת היא שהצמיחה הכלכלית העתידית מגמדת את נזקי משבר האקלים. הטיעון הזה סובל מהבעייתיות הרגילה של המקרו-כלכלה: הוא משתמש במספרים לדבר על דברים שאין די במספרים כדי לשקף אותם. אבל אפשר לנסח זאת כך: אם נהיה עשירים יותר בעתיד ונוכל להשתמש ביותר אנרגיה ולייצר יותר מזגנים, אז נזקי החום לא יהיו כזה ביג דיל. אם יכולת הייצור החקלאית תגדל בהרבה, אז לא נסבול כל כך מבצורות. יש סכנה בדיבור הזה כי הוא מניח דבר לא ודאי, שסוגים אחרים של צמיחה יגמדו את הנזקים של התחממות הכדור. אם במקום כמו מצפה רמון לא ניתן יהיה לצאת החוצה מהבית בגל חום קטלני, אז האם ינחם את אנשי מצפה רמון שיש להם גאדג'טים משוכללים להעביר איתם את הזמן במזגן? לא בטוח.

עוד אומר גרשוני: הכחדות מינים לא קשורות למשבר האקלים; כדור הארץ נעשה ירוק יותר בשל ריבוי הפחמן הדו חמצני שמעודד צמחיה; אין עדות לקטסטרופה מתקרבת בשום דבר, לא במניין דובי הקוטב (שמשגשגים באופן חסר תקדים) ולא בחומציות האוקיינוס; המדינות המסבסדות דלק מאובנים הן סין, הודו, רוסיה, אירן וכאלו ולא מדינות מערביות שסופגות את מטחי האשמה.

מכאן פונה גרשוני לזלזל באנרגיות המתחדשות שבמשך עשור לא הצליחו לשנות שום דבר. אני מכיר את הנתונים היטב (ואסקור אותם בקרוב במסגרת הפוסט השנתי על דו"ח האנרגיה של BP). כל שנה עוד חצי אחוז מצריכת האנרגיה העולמית עובר לאנרגיה ירוקה. זה לא מספיק, אבל זה גם לא חסר ערך, והאנרגיה המתחדשת אינה יקרה ויש לה הצדקה כלכלית. אלא מה? אנרגיה ירוקה אינה יציבה ואמינה. השמש לא זורחת בלילות, ומשבי הרוח אינם אחידים לאורך היממה. התקווה היא ששימוש בבטריות לאחסון אנרגיה יפתור את הבעיה הזו. אין מדובר בפתרון מלא, כי בטריות יכולות לאחסן אנרגיה לשעות הערב, אך לא לימים שלמים מעוננים ונטולי רוח. כל מי שבונה כיום משק אנרגיה על אנרגיות מתחדשות מודע לכך שעדיין יצטרך לעשות שימוש בגז טבעי מפעם לפעם. יש להודות שלעת עתה יש בהתקדמות האנרגיות המתחדשות אלמנט של "הניתוח הצליח, החולה מת". ההישגים הטכנולוגיים בהוזלתן ובהוזלת בטריות הם גדולים מאוד, אבל האפקט על התמונה הכללית עדיין לא משכנע. נדרשת סבלנות. יש כאלו שצופים שבסופו של דבר האנרגיות המתחדשות יאפשרו שפע אנרגיה ללא גבול, עם תועלת עצומה לאנושות.

מסקנתו של גרשוני היא שעל ממשלות לוותר על עיסוק במלחמה בהתחממות האקלים ועל סיבסוד אנרגיות מתחדשות וגם מס על פליטות פחמן הוא פוסל, בעיקר בטענה שבלי להפוך אותו לגלובאלי אין בו טעם, ויהיה קשה מדי להפוך אותו לכזה. יש לו קצת סימפתיה רק לאנרגיה גרעינית, שלא במפתיע היא דווקא זו שפעילים ירוקים תמיד תיעבו.

חוסר העניין של גרשוני במדיניות אקלים שגוי בעיניי. עקרונית, אין מי שיכול לייצג את האינטרסים של הדורות הבאים שמעדיפים לקבל עולם עם טמפרטורה יציבה פרט לממשלות. אולי הטכנולוגיות שמתנסים איתן כיום בחיפוש אחר אנרגיה ירוקה ישתפרו עם השנים, ואולי יתבררו בסופו של דבר ככישלון גדול, אבל אין מנוס מלנסות. בנוסף, ואפילו בלי קשר לשאלת האקלים, ישנו היגיון בסיסי: מאובני הגז טבעי והנפט הצטברו במשך מיליוני שנים, והאנושות צפויה לכלות חלק ניכר מהם בתוך דורות בודדים. הגיוני להתחיל לשאול מה הלאה.

מה הורג יותר, קור או חום?

גלי קור וגלי חום עלולים לגרום לתמותה עודפת. מדענים תוהים: מה יותר. בזמננו זו אינה סתם שאלה מדעית סקרנית, אלא חלק מהוויכוח בין אלו שחוששים מהתחממות הכדור לבין אלו שממעיטים בחשש זה. הרי אם קור הורג יותר מחום, אז אולי התחממות הכדור תציל חיים.

הסתכלות בלוח השנה לא תותיר ספק לרגע: בחורף מתים הרבה יותר. אבל זו דרך נאיבית לפתור את השאלה, מאחר שתמותת החורף קשורה לנגיפים ואלו לא ייעלמו גם אם העולם יתחמם. אין שום ראיה או סיבה להניח שתמותת החורף תקטן אם הטמפרטורה בו תעלה בכמה מעלות. הנגיפים בוחרים אמנם בכל אזור בזמן הכי קר בשנה כי אבולוציונית זה המועד הכי נוח להתפשטותם, אבל פחות אכפת להם כמה קר הזמן הכי קר. לראיה: גם בארצות שבהן החורף מתון מאוד יש אותה תמותה עודפת בחורף.

מחקרים שבהם מפרידים את שאלת הנגיפים משאלת הקור לרוב מוצאים שגל חום מסוכן יותר. ברם, יש לזכור שטכנולוגיית ההתחממות בקור, למשל הדלקת מדורה או התעטפות בבגדים, היא עתיקה מאוד. טכנולוגיית ההתקררות בחום, מיזוג האוויר, היא המצאה חדשה שלא נפוצה מספיק עדיין. מנהיג סינגפור, לי קואן יו, אמר פעם שמיזוג האוויר הוא ההמצאה החשובה ביותר כי מאפשר לנהל חיים תקינים באזורים הטרופיים. כשההמצאה החשובה הזו תגיע לכל מקום, הקרב בין קור לחום יהיה הוגן יותר. גל החום המפורסם של אוגוסט 2003 הרג 15 אלף צרפתים מבוגרים במקומות שאליהם מיזוג האוויר עוד לא הגיע.

לגלי טמפרטורה קיצוניים יש אפקט דומה לגל האומיקרון שאנו חווים. רוב האנשים שמתים בו, מותם אינו מרעיש. מדובר באנשים מבוגרים וחולים שכבר ככה הגוף שלהם הוא על הקצה. הדמוגרפים מראים שבתמונה הכוללת היקפי התמותה עלו, אבל רבים מהמתים לא יעוררו תדהמה של צער בסביבתם. אף על פי כן, אריכות החיים של הזקנים והחולים היא חלק מעליית תוחלת החיים המודרנית שכולנו גאים בה, וזהו הישג שיש לשמור עליו.

כדור הארץ צריך תינוקות של קוראי הארץ

עיתון הארץ, כמה אופייני, קורא להפחית ילודה למען כדור הארץ. הכול במטרה להפחית זיהום ופליטות גזי חממה. אבל הקונספט שגוי וקצר רואי. יש בכדור הארץ שתי שכבות אוכלוסיה: האחת היא משכילה ואכפתית, מודעת לנושאים של איכות סביבה. השנייה היא ענייה ונחשלת. מהשכבה הראשונה יוצאים בני אדם שהם מזהמים גדולים, שטסים הרבה, צורכים הרבה, חיים כמו בני אדם מודרניים. אבל מהשכבה הזו יוצאים גם הממציאים, היזמים, בעלי הרעיונות שמוצאים דרכים לספק את צרכיהם של בני אדם רבים ואף להגן על הטבע תוך כדי. אם אמא מודרנית מהמערב תשתכנע, בשם הדאגה לכדור הארץ, להסתפק בילד אחד ולא בשניים, או בשניים ולא בשלושה – מי אמר לה שהילד או הילדה שעליהם ויתרה לא יהיה בדיוק אותו הילד שתועלתו לכדור הארץ תעלה עשרת מונים על נזקו. ואין מדובר רק בפנטזיה או בספקולציה. יש סיבה לכך שכדור הארץ הצליח לעמוד בהתפוצצות האוכלוסיה האנושית שבעקבות המהפכה התעשייתית ועד עתה מבלי שנגיע לרעב המוני. בהתפוצצות האוכלוסיה הזו עצמה נולדו מדענים חכמים שגדלו ומצאו את הדרך לספק את צרכי האוכלוסיה. עכשיו, עם עליית המודעות הסביבתית, אותם המדענים גם עמלים על דרכים להגן על כדור הארץ.

החישוב הזה לא באמת תקף למדינות ולאוכלוסיות שמהן לא יוצאים יזמים וממציאים, מהן אי אפשר לצפות להועיל משהו לכדור. מבחינת כדור הארץ, ילודה שלהן היא נזק נטו. אבל הציבורים הנחשלים האלו הם ממילא לא הציבורים שישמעו לקריאות להפחתת ילודה.

ציבור קוראי הארץ הוא, לצד ציבור קוראי עיתוני האיכות בסינגפור ובשוויץ, הציבור שבו היחס בין מספר הנפשות לפרסומים מדעיים גאוניים הוא אופטימלי. לכן הארץ הוא העיתון האחרון שצריך לפרסם קריאה להפחתת ילודה.

מדע ההתחממות, דת ההשתגעות

טענה אחת: כדור הארץ מתחמם. באופן שיטתי רואים שהטמפרטורות עולות במקומות שונים. שוב ושוב נשברים שיאי חום. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

טענה שנייה: כדור הארץ מתחמם וגם מתקרר. מתחמם כמו בבריטניה ומתקרר כמו בניו דלהי, שם נמדדו טמפרטורות שפל היסטוריות. כדור הארץ משתגע. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

שתי הטענות נשמעות די דומה, אבל יש ביניהן הבדל תהומי. הטענה הראשונה זו טענה מדעית שנתמכת בראיות חזקות. עשרות שנים היא נטענת בדרך זו: כדור הארץ עתיד להתחמם. היא ניתנת להפרכה פשוטה, במקרה שהטמפרטורה הממוצעת העולמית תפסיק לעלות. הטענה השנייה שמבקשת לייחס כל דבר רטרואקטיבית להתחממות הגלובאלית,  גם מה שחם ומה שבכלל קר, הולמת מחזירים בתשובה. הם יגידו לך בנשימה אחת שהשואה התחילה בגרמניה כי שם היו חוטאים ומשכילים ושהשואה הכתה יותר ביהדות פולין כי אלוהים מחמיר עם חסידיו.

הטענה שההתחממות הגלובאלית לא צריכה באמת להתבטא בהתחממות כדור הארץ אלא בהשתגעות של מזג האוויר קרובה אפוא להיות דת יותר מאשר מדע. היא יכולה להסביר כל דבר, והיא לא מה שהוסק במקור מהמודלים החישוביים. באופן כללי כל פעם שמנסים להסביר באמצעות תיאוריה מדעית דבר והיפוכו, יש מקום לחשוד. להסברים כאלו יש מקום אצל פסבדו מדענים כמו פסיכולוגים קליניים שיסבירו לך איך אדם בטוח בעצמו דווקא בגלל היותו חסר ביטחון או טענות הבל קשקשניות מסוג זה. אנשי מדע אמיתיים, לעומת זאת, מתרחקים מדבר ומהיפוכו (אלא אם כן צפו את התבנית הפרדוקסלית מראש והגדירו אותה מראש במדויק). הם לא יהיו גאים כשיתברר שמה שתמיד אמרו שעתיד לחמם בעצם מקרר.

לצנן את הפלנטה

יולי האחרון היה החודש החם ביותר עלי אדמות. ההוכחות להתחממות הבלתי פוסקת של כדור הארץ גלויות לעין, על אף שלא כולם רוצים להביט בהן. מצב החירום האקלימי הביא את מדינות העולם לקבל על עצמן בהסכם פריז לחתור לעצירת העלייה בריכוז הפחמן הדו חמצני עד אמצע המאה. חלק אחד של המשוואה כולל מעבר לאנרגיות מתחדשות, למכוניות חשמליות ולהפחתת השימוש בפחמן דו חמצני בתעשייה. אולם לא יהיה די בכך. אין זה ריאלי להיפטר לחלוטין משימוש בדלק מאובנים. על כן האנושות תצטרך למצוא דרך להקטין את כמות הפחמן הדו חמצני שכבר נמצאת באוויר כדי לאזן את הפליטות שאין מנוס מהן. למזלנו הטבע מסייע לנו. רק כחצי מהפליטות שמחוללים בני האדם מגיעות לאטמוספירה, השאר נספגות בצמחייה ובאוקיאנוסים. זאת גם בשל האופן שבו פחמן דו חמצני בריכוז גבוה מעודד צמחיה וגם בשל תהליך של החלפה: פחמן דו חמצני שהיה לכוד בטבע מימים עברו ובריכוזים נמוכים שהיו אופייניים לעבר יוצא לאוויר. פחמן דו חמצני בן זמננו בריכוז גבוה נלכד במקומו.  בשל תהליך זה אפילו צמצום חלקי של פליטות הפחמן הדו חמצני יוכל לאפשר לריכוזו באטמוספירה להתייצב. אם יתווספו לכך טכניקות שמטרתן לכידת פחמן דו חמצני, מה שקרוי "פליטות שליליות", יש סיכוי אמיתי לכדור הארץ להינצל.

מה אפשר לעשות כדי ללכוד פחמן דו חמצני? אחד הרעיונות הפשוטים ביותר הוא פשוט לאחסן עצים, שהם מאגרים ידועים של פחמן דו חמצני, במקומות בטוחים מריקבון. מומחה אחד חישב ומצא שאם נעסיק כשני מיליון בני אדם באיסוף גזעי עצים נפולים ביערות העולם, ואם עצים אלו יאוחסנו בחללים קרקעיים או תת קרקעיים שבהם הם יהיו מוגנים מריקבון, אזי חלק משמעותי מבעיית ההתחממות הגלובאלית ייפתר. הפחמן הדו חמצני של העצים יהיה לכוד עמם, ובמקומם יעלו ויפרחו עצים חדשים שיספגו עוד פחמן דו חמצני ויפחיתו ריכוזו באטמוספירה. כמובן שדבר זה לא פשוט כלל, צריך יהיה למצוא מקומות אחסון, להביא מכונות כבדות ולסלול כבישים אל תוך יערות עבותים. כל זה בהיקף אדיר ובמרחבי יערות העולם. אין זה פיתרון אקולוגי, גם אם מטרתו אקולוגית. בעיה נוספת היא שסילוק עצים מסלק גם את החומרים בהם שמזינים את היערות, בעיקר חנקן, והדבר יכול לפגוע בהתפתחותם.

לאחרונה התפרסם מחקר שבחן אפשרות אחרת ברוח דומה – לטעת טריליון עצים. גם דבר זה אינו פשוט כלל. יש תחרות גדולה על שימושי קרקע. רק בימים אלו נשיא ברזיל הימני-קיצוני מעודד כריתה של יערות באמזונס תוך סיכון השבטים הילידים שחיים שם.

דרך אחרת ללכוד פחמן דו חמצני היא לשרוף עצים למטרות אנרגיה. שריפת עצים נחשבת נייטרלית. העצים שנכרתו משחררים פחמן דו חמצני לאטמוספירה והפחמן ישוב אל העצים שניטעו במקומם. זו אם כך אנרגיה נקייה. אפשר להפוך אותה לאפילו יותר מכך באמצעות לכידת הפחמן הדו חמצני שיוצא בתהליך השריפה. רווח נקי. עצים חדשים שיצמחו במקום שהתפנה יספגו פחמן דו חמצני, ואילו הפחמן הדו חמצני של העצים הישנים יוצא מהמשחק. בתהליך השריפה של העצים יוצא חומר פחמני בשם ביוצ'ר. ניתן לקבור אותו באדמה וכך לפטור את כדור הארץ מעונשו ולמשך דורות.

יש כבר חברות שעורכות ניסויים במסלול אחר: לכידה ישירה של פחמן דו חמצני מהאוויר. זה דבר שמשתלם ומתבקש לעשות בתוך תחנות כוח, כי בתוכן ריכוזי הפחמן הדו חמצני גבוהים במיוחד. התהליך יקר וזולל אנרגיה, אבל אם יהיה תמריץ כלכלי, סביר להניח שהטכנולוגיה תשתכלל. מה עושים עם הפחמן הדו חמצני כשלוכדים אותו? אפשר להחדיר אותו לשכבות גיאולוגיות עמוקות שבהן יוכל להישמר שנים רבות בצורה נוזלית. פתרון יקר יותר שלא נחקר דיו, אך כזה שמונע דליפות הוא להתיך פחמן דו חמצני לתוך סלעים בטבע. אפילו ישנה אפשרות להעשיר חומרי בניה עם פחמן דו חמצני.

מכל הדרכים לדלל את ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר, הדרך הוותיקה והמוכרת ביותר היא הזרמתו כנוזל למעמקי האדמה. יש כבר ניסיון מצטבר בכך במשך שנות דור, אולם יצטרכו להגדיל את רמת הפעילות בסדרי גודל עצומים, עד שתשתווה לזו של תעשיית הנפט כולה, בכדי שניתן יהיה להציל אותנו כך מההתחממות העולמית. אין מומחית לנושא כמו תעשיית הנפט וסביר שתשמח להתרחב בתחום. עד עתה היא החדירה פחמן דו חמצני כדי לסייע בחילוץ הנפט מהאדמה, ועכשיו אולי החברות שזיהמו את הפלנטה יעשו כסף מהצלתה ויחדירו פחמן דו חמצני סתם כדי לקבור אותו.

גם הזרמת פחמן דו חמצני למעמקים אינה חפה ממגרעות. בעיה אפשרית אחת היא רעידות אדמה שייגרמו כתוצאה מכך. בעיה אחרת היא ההכרח לנטר דליפות לאורך דורות רבים. דליפתו של הפחמן הדו חמצני עלולה לזהם מאגרי מים וכמובן ליצור בעיית התחממות מחודשת. מבחינה זו יש דמיון בין הפחמן הדו חמצני לבין פסולת רדיואקטיבית. אלו צפויים להישאר להשגחת אנשי העתיד הרחוק הרבה אחרי הדור שיצר אותם ואחרי צאצאיו וצאצאי צאצאיו כמורשת רעילה ובעייתית.

אין לדעת מה מהפיתרונות שמוצגים כאן ושלמדתי עליהם מקריאה שקדנית של ספר חדש בנושא שהוציאו האקדמיות הלאומיות בוושינגטון, יקרום עור וגידים. אבל אם אף אחד מהם לא יתממש צפוי חום אימים.

על תיירים ועל אינסלים

הבלוגר היהודי-האמריקני ליון כתב שני פוסטים קצרים אך מרתקים היום. אסקור אותם לטובת העצלנים מכדי לקרוא טקסטים באנגלית.

הערה משעשעת-עצובה על תיירות והשלכותיה הסביבתיות: מתברר שתעשיית התיירות גובה מחיר סביבתי. כתוצאה ממנה משתחרר פחמן דו חמצני בהיקף שהוא גדול פי ארבעה ממה ששיערו עד עתה ומהווה 10% מסך הפליטות לסוגיהן. טיסות זה הרי רע לסביבה וגם ייצור מזכרות בסין כנראה לא תורם. נורת הצביעות מהבהבת: טיסות לארצות אקזוטיות והיכרות ברגליים עם תרבויות רחוקות הן חלק מנורמות החיים של האליטה הליברלית המשכילה המודאגת מהתחממות הכדור. ליון מזכיר ששרה פיילין, סגנית הנשיא של המועמד ג'ון מקיין, ספגה הרבה לעג על כך שמעולם לא טיילה מחוץ לארצות הברית. בעיני האליטות התנהגותה הייתה סמל לנבערות הווייט טראשית.

על זעם זכר הבתא ועל הטרור המוסלמי: אני עוקב שנים אחרי ליון והוא היה מהראשונים לאפיין את אפיזודות הירי של גברים צעירים מבודדים חברתית וחסרי סיכוי לזכות בקשר או באינטרקציה מינית עם נשים. בעקבות אירוע דריסה קטלני בטורונטו  יצא טרור המתנזרים שלא מרצון (אינסלים בלעז) מהעלטה. אבל כבר ב-2014 היה את אליוט רוג'ר שרצח כי ראה זוגות מאושרים וזעם:

רציתי להרוג אותם לאט, להפשיט את עורם מעליהם. הם ראויים לכך. הזכרים ראויים לכך על כך שלקחו ממני את הנקבות. הנקבות ראויות לכך משום שבחרו בזכרים אחרים על פניי.

כלכלן ימני אחד תהה לאחרונה, באמפתיה כלפי האינסלים ולמרבה הזוועה של כל אלו שאינם מיזוגנים, מדוע התקשורת מודאגת כל כך מאי שוויון ברכוש, אך אינה מודאגת מאי השוויון בהזדמנויות המיניות. זכרי האלפא הנחשקים לוקחים את הבנות למיטותיהם ומותירים את כל הזכרים-יצורים המוזרים והמגושמים חברתית ממורמרים ולא מסופקים.  ליון הקדיש רשומה כדי להבחין בין הטרור האינסלי לטרור המוסלמי. הוא בחן את אפיזודות הטרור שביצעו מוסלמים בארצות הברית, ואלו בוצעו בידי גברים לא אינסלים בעליל – נשואים ובעלי משפחות ולעתים בעלי מאפיינים ברורים של סטטוס גברי מכובד – האחראי לפיגוע במרתון בוסטון היה מתאגרף.

אצלי הרשומה הדהדה דווקא את שאלת זהותם של המתאבדים בפיגועי ההתאבדות שאירעו בארץ בעשור הקודם. בצדק או שלא בצדק ההערכה הייתה שאלו היו לעתים קרובות צעירים חסרי תקווה משולי החברה הפלסטינית, ואולי היה זה סוג של טרור אינסלים? הלכתי לקרוא את מאמרם של שאול קמחי ושמואל אבן בנושא ולא מצאתי לעניין אזכור מפורש. יצוין שחברה מוסלמית שמאפשרת פוליגמיה לכאורה בהכרח יוצרת מעמד של גברים רווקים חסרי תקווה ונחותים חברתית. עם זאת הדבר יכול להתאזן עם העובדה שגברים מתחתנים עם נשים צעירות מהם. בחברה בעלת שיעור ילודה גבוה האוכלוסייה הולכת וגדלה עם כל שנתון והשנתונים הצעירים יותר מכילים יותר נפשות.

אומרים שסוף העולם מתקרב

סופי העולם הוא ספר עיון חדש ומרתק שיצא בשפה האנגלית ועוסק באירועי ההכחדה הגדולים. שם הספר שנון – סוף העולם אמור להיות אחד ויחיד. כשמשתמשים במונח בלשון רבים, כבר יש בכך אלמנט הפתעה. ברם, זו האמת – העולם שבו אנחנו חיים עבר כמה הכחדות המוניות. הידועה שבהן היא זו שהתרחשה לפני 66 מיליון שנים, כאשר פגיעת אסטרואיד הובילה להיעלמותם של הדינוזאורים. אולי אפילו בין רגע. אבל הרבה קודם, מאות מיליוני שנים קודם, כבר אירעו הכחדות עצומות אפילו יותר.  ההכחדות הגדולות עיצבו את העולם שבו אנו חיים היום. 200 מיליון שנה חיו דינוזאורים על הפלאנטה ולא פיתחו ציביליזציה, אבל 60 מיליון השנים שבהן הבכורה עברה לידי היונקים הצמיחו את המין האנושי. בעוד 800 מיליון שנה תחל ההכחדה הסופית ככל הנראה על כוכב לכת ארץ. זאת בשל תהליך ההיתוך של השמש שיוביל לכך שהחום יעשה בלתי נסבל עבור צורות החיים המוכרות לנו. במרחב הגיאולוגי שאנחנו חיים, בין כליון הדינוזאורים לבין המוות בידי השמש, הספר בעיקר שם דגש על התפקיד שמשחק הפחמן דו חמצני, שבכסילותנו אנו מוציאים בחוסר אחריות מן האדמה שבה היה טמון. בניגוד לטענות לפיהן התחממות כדור הארץ בעקבות פליטות הפחמן הן ספקולציה עתידית, הספר מראה שפחמן דו חמצני שיחק בעבר תפקיד מרכזי בהכחדות גדולות. אז התפרצויות געשיות שהתרחשו באוקיינוסים פלטו פחמן דו חמצני על פני טווח זמן של עשרות אלפי שנים, וכך כדור הארץ התחמם באופן שהמית כמעט את כל החי.  היום הפליטות הרות הגורל מתרחשת בתחנות הכוח ובאגזוזים של מכוניות.

הכחדות בשל פעילות אנושית אינן דבר חדש. באלפי השנים האחרונות הפגינו בני האדם יכולת בלתי רגילה לחסל מינים אחרים. הממותות התהלכו על פני האדמה לפני אלפי שנים בודדות ואינן עוד. עוף הדודו והיונים הנודדות נכחדו לפני שניה במונחי כדור הארץ.  להכחדת בעלי חיים בידי האדם יש היסטוריה עתיקה. האבוריג'ינים באוסטרליה למשל חיסלו ככל הנראה חלק נרחב מבעלי החיים שם, ביניהם הדיפרוטודון, חיית כיס ענקית בגודלה. ישנו ויכוח אידיאולוגי בנושא – האם ניתן לייחס לילידים חיסול נרחב של עולם החי. ישנם פעילי זכויות ילידים עם השקפת עולם נוסח הסרט "אוואטר" שמתקשים להאמין שייתכן שילידים, ממש כמו האדם המודרני, עשו שמות בבעלי החיים שבסביבתם ולא חיו איתם בהרמוניה קסומה.

האופן שבו בני האדם מהנדסים בדורות האחרונים את כמות הפחמן הדו חמצני באוויר נושא עמו את הסכנה שיביא להכחדה בסדר גודל כזה המתקרב במשהו להכחדות הקדמוניות העצומות. אפילו הרבה לפני זה – ההשלכות הגיאופוליטיות נדמות בלתי נתפסות. מה תהיה המשמעות של גבולות בינלאומיים, ובפרט באזור הנפיץ שלנו, כאשר בשנת 2200 או מאוחר יותר הדלתא הצפופה של הנילוס, ביתם של עשרות מיליוני מצרים, תשקע במים.  אבל את מי תעניין הדלתא כאשר זה יהיה גם גורלן של ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם וערים אחרות. סעודיה ומדינות מדבריות נוספות, כמו גם כנראה הנגב שלנו, יהפכו למקומות שבהם לא ממש ניתן לנהל חיים אנושיים, לפחות לא בקיץ. יציאה החוצה מהמזגן תהיה כרוכה בסכנת מוות כמו ביקור בלי מיכל חמצן על הירח. מצוות החאג' באיסלאם תהפוך ללא מעשית אם תיפול על הקיץ. קארמה רעה תהיה לסעודים – הם הוציאו כל כך הרבה נפט מהאדמה וישלמו את המחיר. אבל גם לנורווגים ולקנדים, שאף הם הוציאו את הנפט, תהיה קארמה רעה – ארצותיהם שיהפכו להיות חמימות ונעימות תצטרכנה לקלוט המוני פליטים משאר העולם.

האנושות עדיין יכולה להתעשת. אם תעמוד ביעדים של פריז, ניתן יהיה להגביל את התחממות כדור הארץ לשתי מעלות, מה שיגביל את הנזק האקולוגי. העלייה שמתרחשת מול עינינו בפופולאריות של מכוניות חשמליות ושל מכוניות חסכוניות בדלק והזינוק בהפקת כוח ממקורות מתחדשים מגדילים את האופטימיות לגבי הריאליות של היעד הזה. רק השבוע למשל הודיעה מאזדה על פריצת דרך בהתייעלות מנוע הבעירה הפנימית.

יצוין שהאפקט של פליטות גזי חממה לטווח הארוך באמת, של אלפי שנים ויותר, יכול להיות מעורב. כי לזכותן של הפליטות ניתן לומר שהן עשויות להציל את האנושות מקטסטרופה הפוכה ושכיחה למדי מבחינה גיאולוגית – עידן קרח. עם זאת, ייתכן שדווקא מסיבה זו כדאי לנו להשאיר מצבורי פחמן דו חמצני באדמה – כדי שלדורות העתיד הרחוק תהיה דרך לחמם את הפלאנטה.

עוד נושאים מעניינים שנדונים בספר – השאלה המוסרית לגבי חובת הדאגה לדורות הבאים (נושא שכתבתי עליו לפני שנתיים). וגם העיקרון האנתרופי – יכול להיות שהסיכוי להכחדה המונית גדול בהרבה משנדמה לנו על סמך ההיסטוריה הגיאולוגית. העובדה שלא אירעו כל כך הרבה הכחדות המוניות בעבר היא חלק מהנס שהיה נחוץ כדי שניווצר ונצפה בעולם. אבל הנס הזה לא בהכרח יקרה שוב. אנחנו דומים למועמד לעבודה שנבחר באקראי מאלפי קורות חיים בידי המנכ"ל שרצה, לפי הבדיחה, לבחור עובד עם מזל. העובד החדש הוא אכן ממוזל – אם לא היה לו מזל הוא לא היה מגיע למשרה, אבל מעתה והלאה הסיכוי שלו לצירופי מקרים ממוזלים נוספים הוא נמוך בדיוק כמו זה של כל בן אדם אחר.