הין בעקבות השמש

בתוך כל המהומה העולמית הגדולה בימים אלו קורה משהו מעניין עם הין, המטבע היפני. הוא מזנק לרמות בהן כבר לא ביקר מזמן. בשנים עברו הייתי מתווכח עם כל מי שהיה טוען שקריסה צפויה בין בשל חובותיה העצומים של יפן. בעיניי החובות האלו היו רק מספרים חסרי משמעות. השימוש במילה "חוב" לגביהן היא מבלבלת, כי זהו חוב שלנושה שלו, הבנק המרכזי של יפן, אין שום עניין לגבות אותו אי פעם. נניח שאתה חייב טריליוני דולרים בעולם שבו אתה גם אחראי לנהל את ההוצאה לפועל לנצח וגם יכול לשמש כמלווה עבור עצמך. מה המשמעות של חובותיך? נאדה.

בפועל הין צלל בחדות, שלא כמו שציפיתי. במהלך קיץ 2015 התקרב אל מתחת לרמת ה-3 ש"ח ל-100 ין והרבה מתחת לרמת השוויון עם הדולר, אל אזור ה-125 ין ל-100 דולר. אבל הסיבה הייתה שונה מזו שניבאו רואי השחורות. לא היה מדובר בצלילת האמון של העולם במשק היפני עמוס החובות. אלא בניסיון יזום על ידי ראשי כלכלת יפן להפיח חיים בכלכלתה על ידי פיחות.

עתה בתוך כל הבוקה והמבולקה של הברקזיט הין חוזר לרמת השוויון עם הדולר, והדבר מבלבל ומתעתע. מה השתנה פתאום? האם הדמוגרפיה היפנית השתפרה? האם הגרעון פחת? לא נראה כך.

ג'ון מולדין, כותב כלכלי ידוע ששותף לתזת השורט על יפן, התייחס להתפתחות האחרונה בהומור עצמי. כך כתב, בתרגום חופשי:

כשאני מניח כספי אצל מנהלי תיקים אני מנסה להתרחק מבעלי "אמונת אמת". הביטחון המוחלט ב"אמונת האמת" יכול לקחת אותך אל מעבר לצוק. עליי להתוודות שלגבי הין היפני והתרסקותו האולטימטיבית יש לי אמונת אמת. אני עדיין חושב שיחס של 200 ין לדולר הוא אפשרות אמיתית. כספי נמצא היכן שפי בעניין זה. הכסף חזר למצבו לפני שנתיים וחצי. אבל אנחנו אנשי אמונות אמת קבוצה קשוחה. האם הצגתיך לחבריי מאמיני הזהב? ויש את אלו השורדים (המכינים תוכניות מילוט ליום הדין)..

התיאוריה שלי היא ששוקי ההון שותפים לדעתי בפוסט קודם על השמש העולה על הכלכלה. הם מבינים שלהנהגה הכלכלית היפנית נמאס מכל ההקלות הכמותיות והפיחותים, והיא רוצה להתחיל להשתמש בכלים יעילים ורבי עוצמה באמת – כניסה לגרעונות גדולים והרעפת תקציבים על תשתיות.  בתסריט האופטימי צעדים אלו יאוששו את הכלכלה היפנית ויביאו להעלאת ריבית. או אז הין עשוי להתייקר מאוד ולשוב לרמות המחירים הישנות שלו, הרבה מעל לאיזון עם הדולר.

אז מה האלטרנטיבה?

בכלכליסט מראיינים באהדה סוחר בשירות הבנק הפדרלי שאחרי שעזב את תפקידו מביע התנגדות נחרצת למדיניות "הדפסת הכסף" של הבנק המרכזי.

יש לי שתי שאלות – שאלה ראשונה. על סמך קובע הסוחר הנכבד ש"המציאות רעה מאוד". באיזה מובן היא רעה? בכך שאנחנו חיים בעידן השפע הכלכלי המופלא ביותר בתולדות האנושית? בכך שאפילו מדינות העולם השלישי, שידעו מחסור ורעב נוראים, מצטרפות לכלכלת השפע הגלובאלית בקצב מסחרר? אם נזכרים בכך שהבעיה הכלכלית שייסרה את האדם משחר ההיסטוריה היא לא כל מיני מספרים בגליונות נייר שלא מסתדרים, אלא מחסור אמיתי – מחסור בלחם עד חרפת רעב, מבינים את גודל ההישג של הקפיטליזם שפתר לנו את הבעיה הזו, עד כדי כך שבמקום לעסוק בה, אנשים הופכים עצמם לנביאי זעם בשל שטויות חסרות חשיבות אמיתית כמו מאזנים כספיים של בנקים.

שאלה שניה שלי – אני מבין שהסוחר מתנגד להמשך ההקלה הכמותית, מה שמכונה "הדפסת כסף". שאלתי היא מה האלטרנטיבה? אם האלטרנטיבה היא שיתנו את הכסף ישירות למעמד הביניים, למשל באמצעות הגדלת הגרעון והורדת מסים על מדרגות ההכנסה הבינוניות והנמוכות, סבבה – מסכים, זו אלטרנטיבה עדיפה.

אם האלטרנטיבה היא שלא ידפיסו שום כסף, ויתנו לעולם הכלכלי לקרוס באש ובתמרות עשן כמו בשפל בשנות השלושים, זו אלטרנטיבה איומה ונוראה לכולם – גם לעשירים וגם לעניים וגם לאלו שבאמצע.