הגירה? ההמונים יודעים את האמת

הנשיא טראמפ לאחרונה טען שהפשיעה בגרמניה עלתה בעקבות גל ההגירה המוסלמי למדינה והותקף בידי העיתונות הליברלית ואנשי האקדמיה שטענו שלא הייתה עלייה כזו. בפועל העלייה בפשיעה היא לא בהכרח גדולה כמו שמדמים אנשי הימין מתנגדי ההגירה, אבל האמת הפשוטה והאינטואיטיבית היא שהגירה מארצות מוסלמיות אכן גורמת לעליה בפשיעה. ברם, כפי שאמר ג'ורג' אורוול:"נדרש מאמץ מתמיד לראות את מה שמתחת לאף".  אפשר לעצב שאלות סטטיסטיות כך שיספקו את התשובה הרצויה, גם אם היא לא משקפת אמת. מדגימים זאת  הנתונים שדווחו פעם לפיהם האריתראים בדרום תל אביב מבצעים פחות פשעים מהממוצע. נתונים אלו אפילו צוטטו, אמנם במידה של הסתייגות, בפסיקת בית המשפט העליון בנושא המסתננים. כל אחד שלא סונוור לחלוטין בידי תקינות פוליטית מבין שאלו נתוני שווא שקריים, אבל לאקדמאים בעלי נטייה ליברלית יש דרכים להגיע לנתונים הרצויים להם, לפחות בהקשרים מסוימים ועל בסיס סט נתונים מוגבל ובפרט כאשר האוכלוסיה הנחשדת כגורמת פשיעה או צרות אחרות מהווה עדיין אחוז קטן מהאוכלוסיה בכללותה, כך שקשה לאסוף לגביה נתונים מהימנים ויציבים.

ישנו תת זרם באקדמיה, קטן במספר אנשיו ובתהודה התקשורתית שהוא מקבל, אך משמעותי מבחינת יכולתו לספק נתונים מעניינים המבוססים על סטטיסטיקות אמינות, שעורך מחקרים דווקא כדי להוכיח שהאינטואיציות הבסיסיות שיש לאנשים והסטריאוטיפים שהם מגבשים אינם רחוקים מהאמת. לקבוצה זו שייך מחקר מדנמרק, שהראה ממצא מעניין – שילוב של כוחם של סטריאוטיפים ושל חוכמת ההמונים. אנשים מנבאים יפה על סמך סטריאוטיפים מאילו ארצות יבואו מהגרים שיהיו נתמכי סעד ומאיזה ארצות יבואו מהגרים שלא. לדנים שהשתתפו במחקר היה ברור שסומלים, אפגנים ועיראקים יככבו בצמרת נתמכי הסעד בארצם, והם צדקו. ניבויים של יחידים לא היו מדויקים במיוחד, אבל הממוצע המשוקלל של הניבויים היה ממש מדויק ברמה יפה, "חוכמת ההמונים". פה ושם היו טעויות. העריכו יותר מדי ישראלים (בפועל יורדים מישראל כן שותים את הרווחה הדנית, ברמה אחת עם האתיופים, הפקיסטנים ואלו מאוגנדה). המעיטו בערך המהגרים ההודים (כנראה השגיאה הרגילה לגביהם – הודו הרי כל כך ענייה והמהגרים ממנה כל כך לא).

בני אדם מחונכים לתעב סטריאוטיפים, אבל מפרספקטיבה אבולוציונית תיעוב סטריאוטיפים הגיוני כמו לתעב את תפקודו של עמוד השדרה. האחד קוגניטיבי והשני פיזיולוגי, אבל שניהם מנגנונים שיוצרו בידי מנגנון הברירה האבולוציוני כדי לתת לבני אדם כלים לשרוד טוב יותר.

על פי המחקר הדני, השקפה שמרנית ולאומית עזרה לאנשים לדייק יותר בהערכותיהם בשאלה איזה מהגרים מאילו ארצות יהפכו לנתמכי סעד, אבל במידה מסוימת. החל מרמה מסוימת האיבה למוסלמים עיוותה את ההערכות והביאה להגזמה. לכן נראה שתומכי מפלגת הימין צדקו יותר מתומכי השמאל, אבל צדקו גם יותר מתומכי מפלגת הימין הקיצוני. אני חושב שהממצאים האלו משקפים יפה את העובדה שנתוני אמת לגבי ההשלכות של הגירה מהעולם המוסלמי ומאפריקה נמצאים בדרך כלל באמצע בין הגזמות גרוטסקיות מצד ימין (אף שלעתים האמת כן נדמית כמו הגזמה גרוטסקית) לבין גישת "לא אירא רע" של ליברלים הטומנים ראשם בחול.

מודעות פרסומת

האמפתיה האוסטרלית

הפסיכולוגים חוקרי האמפתיה, הרגש שגורם לאדם לחוש הזדהות עם מצוקת זולתו, חלוקים ביניהם: איך אמפתיה עובדת. האם היא פועלת על בסיס עניין אמיתי בזולת או שהיא נועדה בעצם לשרת מטרה אנוכית – סילוק המצוקה שהאדם חש כשהוא חוזה בסבל האחר. יש בדיחה שממחישה אמפתיה מהסוג השני, על עשיר שכאשר קבצן דופק לו על הדלת, הוא צועק לו:"תסתלק. אתה שובר את לבי".

סוגיית האמפתיה הגדולה של זמננו היא היחס לפליטים מהעולם השלישי וכאן אפשר לתהות איזו מין אמפתיה היא זו שמפגינות מדינות אירופה. מצד אחד הן מתקשות להגיד לא לפליטים שמגיעים לפתחם. להגיד "לא" פנים אל פנים זה מעיק מדי לנפש הנאורה. מצד שני הן בעקיפין מחוללות מערכת תמריצים מעוותת וחולנית עבור הפליטים האלו. הן גורמות להם לזרום אל היבשת – הפרס של מעמד פליט באירופה הוא מפתה ורב קסם. אבל הן עושות הכול כדי שהמסע יהיה בלתי אפשרי. חותמות חוזים עם מדינות כמו טורקיה ולוב במטרה שיחסמו את הפליטים. במקום להביא את הפליטים על כנפי נשרים, מדיניותן מפרנסת מבריחים שמתעללים במבקשי המקלט שעוברים דרכם באכזריות מפלצתית. כמעט נדמה שהאירופים הכינו כאן ריאליטי אכזרי דארוויניסטי – רק מי שיהיה חסון, ממוזל ורב תושיה מספיק כדי לצלוח את מסע הזוועות יזכה בפרס הגדול – מעמד הפליט. ברם, כפי שהראה טוביה טננבום בספרו האחרון, אפילו מעמד זה אינו נפלא כמו שנדמה. האירופים לא הצליחו לתת תנאים ראויים להמון הגברים המזרח תיכונים שבאו בשיטפון של שנת 2015. הם תקועים במרכזי פליטים בשעמום ובחוסר מעש ותוחלת. גם אין להם שמץ סיכוי לתקווה הגדולה שהמתיקו סוד עם טננבום באשר אליה: לזכות בבחורה בלונדינית.

בפוסט הקודם כתבתי על האלטרנטיבה שמציע הקנצלר האוסטרי למדיניות האירופית הנוכחית – דאגה לפליטים בארצותיהם באזורים בטוחים שיוכנו לשם כך תוך הסתמכות על כוח צבאי.

יש עוד מקום שאפשר לשאוב ממנו השראה – אוסטרליה. האוסטרלים הכינו מערכת תמריצים הומאנית יותר לפליטיהם שתואמת ככל הנראה אמפתיה מהסוג האיכותי יותר. אבל בד בבד יישומה דורש מהם את האומץ להגיד "לא" בוטה למבקשי מקלט ולעמוד איתן מול מצוקתם.

אוסטרליה קבעה עיקרון פשוט – פליטים שמגיעים אליה בסירות לא יקבלו קדימות על פליטים אחרים שהגישו בקשה מסודרת בשגרירויות. בכך היא חיסלה לחלוטין את התמריץ לעלות על סירות רעועות ולהיות נתון לחסדיהם של המבריחים רעי הלב ורוחות הים הסוערות. הפליטים שבכל אופן מגיעים צפויים להעביר שנים רבות במדינות שלישיות שהסכימו לאכסנם תמורת כסף – פפואה, קמבודיה, נאורו. האפקט היה מדהים – מ-25 אלף אנשים שהגיעו בסירות לאוסטרליה ב-2013 המספר ירד לאפס עגול!

אוסטרליה קולטת כיום כעשרים אלף פליטים בשנה, לא כאלו שהסתערו אליה מבין הגלים אלא אלו שפנו בבקשת מקלט מסודרת. כתוצאה מכך בתוך שני דורות יחיו בה מיליוני פליטים וצאצאיהם, רובם מארצות כמו עירק, סוריה, אפגניסטן, קונגו, אריתריאה וכיוצא באלו. ברור שהמודל האוסטרלי הגון, מוסרי, הגיוני ואמפתי לעומת המודל האירופי ויש לקוות שהאוסטרלים לא ייכוו בעתיד מהנדיבות שהם מגלים. הסירוב לקלוט פליטים ישירות מהסירות מוביל את השמאל העולמי לרתוח מזעם על אוסטרליה, אבל בחוגים האלו מעולם לא הבינו בתמריצים.  מסתבר גם שהאוסטרלים מפעילים סלקציה נבונה כלשהי בין הפליטים. הרוב המכריע של אלו שמגיעים ליבשת מסוריה ומעירק הם נוצרים למשל, אף שאלו רק מיעוט קטן בארצותיהם. גם העובדה הזו מטריפה את הניו יורק טיימס.

הסתיימה ההצבעה בידיים, התחילה ברגליים

טורקיה גולשת במהירות לכדי עריצות איסלמיסטית, וניצחונו של ארדואן במשאל העם על שינוי החוקה מהווה אות לכך. לשלטון עריצות דתי יש חסרונות רבים. אחד מהם הוא שקבוצת האוכלוסייה המשכילה, בעלת היכולות הטכנולוגיות והמשאבים הכלכליים, סולדת ממנו במיוחד. כל כך סולדת ממנו, שהיא בוחרת להצביע ברגליים בהמוניה ולהסתלק. מול בעיית הבריחה מדינות יכולות לעלות עוד דרגה בסולם העריצות ולסגור את הגבולות. להקים חומה, כפי שעשו המזרח גרמנים אחרי שכמעט ארבעה מיליון מהמוצלחים שבתושביהם, יחד עם עוד מזרח אירופיים רבים אחרים, פשוט חצו את הקווים לעבר מערב ברלין. החומה עזרה לגוש הסובייטי לשרוד, אך במידה מוגבלת. היום כמה מצאצאיהם של מנהיגי העבר שלו חיים בארה"ב. נכדתו של סטאלין היא אישה אמריקנית מקועקעת המנהלת חנות בפורטלנד. בנו של חרושצ'וב נשבע אמונים לחוקה האמריקנית. למיטב ידיעתי אף צאצא של נשיא אמריקני לא חי ברוסיה.

חסימת חופש התנועה אינה דבר פשוט לביצוע וחסרונותיה הכלכליים גדולים. אפילו אירן מאפשרת לצעיריה להסתלק על אף המחיר שהדבר גובה ממנה. כמעט מאתיים אלף איש, רובם מהשכבה המשכילה והמצליחה ביותר, עוזבים את אירן מדי שנה. מדי פעם אנו שומעים על ההצלחות המרשימות של צעירי אירן באולימפיאדות המדעים, והיכולות שמתפתחות אצל האויבת הגדולה של ישראל מעוררות חרדה מסוימת. אבל הסטטיסטיקות מלמדות שצעירים אלו ברובם הגדול לא יחיו בבגרותם באירן, ומכישרונם יהנו מדינות אחרות, לא המהפכה האיסלמית. גרמניה, קנדה וארצות הברית מלאות בגולים איראניים מצליחים.

סלידה מהשלטון אינה סיבה מספקת כדי להסתלק ממולדת, כפי שרוב המלומדים השמאלנים שלנו נשארים פה למרות תיעובם לביבי. אבל שלטון עריצות דתי חייב לדכא כדי לשרוד, להפעיל אלימות, להשתיק חופש ביטוי, לעורר עוינות אצל מיעוטים ומדינות סמוכות ולהוליד שחיתות. כל אלו מחוללים מעגל התדרדרות שמבריח את כל מי שיכול לברוח, בפרט מאחר שיש לו תופעות לוואי כלכליות איומות.

טורקיה ששומרת על מראית עין של דמוקרטיה ושמתפארת בחברת התעופה המעולה שלה ודאי לא תהפוך למדינה סגורה נוסח צפון קוריאה ממנה אין יוצא. בשנה האחרונה מתרבים הדיווחים על מגמה של בריחת מוחות מהמדינה. כשכולאים שופטים וקצינים ומפטרים אקדמאים, כל סביבתם ומכריהם מבינים את הרמז. כאשר הציבור המשכיל והליברלי הופך למיעוט או מושתק בידי אלו שאוחזים בתת מקלע, הצבעה ברגליים נותרת נשקו היחיד. זהו גם האיום הריאלי היחיד שביכולתו להציב. מה יאיימו צעירי אירן בידיהם הריקות על אנשי משמרות המהפכה? הם רק יכולים להזהירם שהכיוון אליו הם לוקחים את אירן ינשל ממנה את טובי המוחות שתעשייתה האזרחית והצבאית צריכה. ואכן בתעמולת המחנה הרפורמיסטי באירן זהו מוטיב שנעשה בו שימוש. בעוד השמרנים אומרים שמי שעוזב לא היה מספיק איסלמי ופטריוט כדי להישאר. אחמדניג'ד שהכחיש את קיום ההומואים באירן גם הכחיש את בריחת המוחות ממנה. יכול להיות שבקרוב גם ארדואן יצטרך להכחיש את מה שברור לכול.

מי שמקונן על הסיטואציה הדמוגרפית הבעייתית במערב צריך לזכור שעדיין למדינות המערביות ישנו היתרון העצום בכך שרוב המוכשרים ובעלי היוזמה בחלקים האחרים של העולם שואפים להגיע אליהן. מדינות לא מערביות עומדות בפני ברירה טבעית אכזרית שבה במשך דור אחרי דור נלקחים מהן רבים מבעלי היכולת באוכלוסייתן, בפרט אם במו ידיהן הן בוחרות להתרחק מערכי המערב.

האמת על הפשיעה בשוודיה

דונאלד טראמפ עורר סקנדל כשדיבר על פיגוע בשוודיה שלא היה ולא נברא. הוא התכוון, כך התברר, לראיון שנערך בנושא הפשיעה הגוברת בשוודיה בפוקס ניוז. פוקס ניוז ייחסו את העלייה בפשיעה להגירה.

אתרי החדשות הליברליים מיהרו לציין שהטענות הן שקר וכזב, אין גידול בפשיעה בשוודיה ומהגרים אינם אחראים לפשיעה סטטיסטית יותר מאחרים. זה לא מדויק מאחר ששוודיה במכוון אינה עורכת בדיקה של אחוז המהגרים הפושעים. בעבר, לפני כמעט עשרים שנה, כשנערכה בדיקה כזו הסתבר שמהגרים מבצעים פי 3 עד פי 6 תקיפות מיניות או מעשי שוד.  

כיצד ניתן לטשטש את הסטטיסטיקות הבעייתיות של המהגרים? בכמה דרכים עושה זאת התקשורת הליברלית. הדרך הראשונה היא להשתמש בטכניקה סטטיסטית לייחוס גורמים ולקבוע שאין הבדל ברמת הפשיעה כאשר מכניסים משתנה של עוני למשוואה. דהיינו מהגרים עניים אינם מבצעים יותר פשעים מאשר שוודים עניים. אבל קביעה כזו מטשטשת את האמת לפיה בקבלת מהגרים מקבלת שוודיה בהכרח המון עניים ולפיכך צפויה לגידול בפשיעה. 

דרך אחרת היא להתבונן בגרף הפשיעה הכולל ולהראות שתנודותיו אינן אחידות במרוצת השנים וקשה להראות בו בבירור שההגירה משנה משהו. דבר זה מתעלם מכך שסכנת הפשיעה אינה דווקא באה מהגעת מהגרים כשלעצמה אלא מהשתקעותם ובעיקר מבני הטיפש עשרה שיולידו בסופו של דבר. האפקט של קבלת מהגרים יכול להתבטא במלואו רק עשרים שנה אחר כך.

בנוסף צריך להבין שמהגרים, רבים ככל שיהיו, הם עדיין חלק קטן מהחברה השוודית בשלב זה. פשעים שלא היו קיימים כלל בשוודיה טרם הגעתם כמו פשעי טרור ואנטישמיות פתאום הופכים לבולטים. אבל סוגי פשיעה שגם שוודים היו שותפים להם, כמו אונס ושוד, נתונים לתנודות טבעיות שמגמדות השפעה מצד קבוצת אוכלוסיה קטנה. אם הקבוצה הבעייתית של המהגרים, גברים צעירים מארצות ערביות ואפריקניות, מונה היום רק אחוז או שניים מהאוכלוסיה, אפילו אם שיעור הפשיעה שלה גבוה פי חמישה או אפילו עשרה, הדבר יכול לחולל תוצאה שלא ניכרת אל מול מגמות נגד שמצמצמות פשיעה כמו העלייה ביכולת הטכנולוגית של המשטרה.

הדבר דומה לכך שאחוז ערביי ישראל באוכלוסיה עלה משמעותית עם השנים ומעורבותם בפשיעה ובתאונות דרכים גבוהה משמעותית ביחס של פי שניים או פי שלושה. היית מצפה אם כך ששיעור הפשע והתאונות יעלה, אך הוא כמובן רק ירד בחדות כי גורמים אחרים נגדיים היו הרבה יותר משמעותיים. 

כתבתי בעבר ששיעור רצח הנשים בקרב מסתננים אפריקניים גבוה פי 45! עם זאת התבוננות בגרף רצח הנשים בישראל בעשור האחרון לא תראה לנו גידול מיוחד עם הגעת גל המסתננים. הסיבה היא שיש כל כך מעט נשים במסתננים שאפילו פגיעות קיצונית שלהן לרצח בידי בני זוג לא משנה הרבה בתמונה הכוללת. 

התרחיש הטוב מבחינתה של שוודיה הוא שקצב הגעת המהגרים בעתיד יהיה משמעותי פחות מקצב השיפור התמידי בכל הדברים שהצליחו להפחית פשיעה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

גבולות פתוחים, התרסה אנטישמית והדיסוננס היהודי

בפייסבוק ובטוויטר קיים דף בשם "גבולות פתוחים לישראל", בעל למעלה מעשרת אלפים לייקים, הקורא לישראל לקבל סורים, אפריקנים ושאר מסכני עולם שלישי ללא הגבלה. ישראלי שייתקל בדף זה ודאי יניח בתחילה שהוא משקף עמדה של פעילי שמאל קיצוני עולמי התומכים במאבק המסתננים. אבל התבוננות מתוחכמת יותר תעלה ספקות. ראשית, הפעילים האמיתיים למען המסתננים אינם מנסחים מאבקם בכותרת המבהילה "גבולות פתוחים" אלא קוראים, בסגנון הומניטרי, לעשות יותר למען מי שכבר הגיע כפליט. שנית, השמאל העולמי מתעניין יותר במצוקת הפלסטינים בשל קיום ישראל, מאשר בזכות החופשית להגר אליה. רבים מאנשיו בוודאי יפקפקו אם בכלל ליהודים בישראל יש זכות להנהיג מדיניות גבולות פתוחים במקום לתת את השליטה בארץ ובמדיניות ההגירה אליה לבעליה המקוריים הפלסטינים. זאת ברוחו של יאסר עראפת אשר היה אובססיבי לטיעון שאין זה מתקבל על הדעת שישראל תקבל רוסים לא יהודים בעת ובעונה שהיא מונעת את זכות השיבה.

למי שמכיר את הנפשות המעורבות ברור שפעילי הגבולות הפתוחים לישראל שסרטון בדף שלהם מראה שאפילו יצאו לרחוב להפגין בשם האג'נדה, אינם אנשי שמאל. אלו הם אנשי הימין האלטרנטיבי, נאמניו האנטישמיים של דונלד טראמפ. המחאה שלהם היא די חסרת פשר לישראלי, כי היא ממוקדת ביהדות ארה"ב וברפובליקנים מתונים ודמוקרטים תומכי ישראל.

הטענה הסמויה שלהם היא שאם ליהודי ישראל יש זכות לקבוע מי יהגר אליה ומי לא, אז גם לארה"ב קיימת זכות לקבוע מי יהיו אזרחיה. אין זה מתקבל על הדעת שהיהודים המשפיעים כל כך באמריקה יכוננו מוסר כפול. דין אחד לישראל שההגירה אליה נקבעת על פי חוק השבות ודין אחר לארה"ב, שחייבת להכיל כל מקסיקני שחצה הגבול.

עבור ישראלי המסר בדף ייראה מוזר ולא ברור. מי שנמצא בימין תומך בגדרות נגד מהגרים, גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה. מי שתומך בשמאל, כמו ארגוני הקרן החדשה ופעילי זכויות אדם, יהיה תמיד בעד המהגרים ויגיש למענם בג"צים בכל שפה שבה הדבר יתאפשר. מה בעצם רוצים יוצרי הדף לומר? אם הם מוחים נגד גבולות פתוחים בארצם, למה לדרוש כביכול גבולות פתוחים בישראל?

עבור יהודי אמריקה החילוניים והנאורים אך הציונים הטענה בדף באמת מביכה. גישתם לאמריקה קוסמופוליטית ומכילה כל היספני ופליט, אך הם מקבלים את קיום ישראל כמדינה של דת אחת שלטת. יש בכך צביעות מסוימת. צביעות שמזמינה את השאלה כיצד אתם מוכנים לאפשר לישראל לנהוג בדרך אחת אך מתנגדים ליישומה באמריקה. זו אינה טענה שלא ניתן למצוא לה מענה. יש הבדלים בין ארה"ב לישראל. מראש ארה"ב יועדה להוות ארץ הגירה, בעוד שישראל הוקמה כבית לאומי ליהודים בלבד. אמריקה ענקית ובעלת קיבולת עצומה. ישראל קטנטנה. ארה"ב מסוגלת לקלוט מהגרים מכל הסוגים. ישראל אינה מפתה מספיק למהגרים חזקים ולכן עלולה תחת מדיניות הגירה חופשית, לקלוט החלשים בלבד.

עדיין, דף הפייסבוק המתואר מצביע בחוכמה, גם אם מתוך נימה אנטישמית ארסית שקשה לפספס, על דיסוננס אמיתי שקיים ביהדות ארה"ב החילונית המורכבת מליברלים. הם אוהבים את ישראל, אך ישראל אינה מגדלור לליברליות ובפרט במדיניות הגירה. איך יצדיקו את מדיניות ישראל שאינם רוצים ליישם בארצם. דיסוננסים יוצרים קושי אמיתי, והדיסוננס הזה, כמו כל סימן אחר להעדר ערכים פרוגרסיביים בישראל, באמת יתרום להתרחקות הצד הליברלי בקרב יהודי אמריקה מישראל.

ההגירה לאן?

התפתחויות מרתקות אירעו בימים האחרונים ביחס העולם המערבי להגירה בלתי חוקית.
ההתפתחות הראשונה היא שטורקיה והאיחוד האירופי חתמו על הסכם לפיו מהגרים שיגיעו מטורקיה יוחזרו אליה. כך יכול לבוא לקיצו שיטפון הפליטים הגדול באירופה. זו המקבילה של ההחזרה למדינה שלישית שגם פה בארץ מנסים לקדם. גם פה וגם באירופה הניסיון נתקל בהתנגדות חריפה מצד משפטנים וארגוני זכויות אדם שטוענים שהמדינה השלישית לא תעניק לפליטים יחס הוגן. מי ינצח בקרב בין האליטות הליברליות לבין הפוליטיקאים שמחויבים לשמוע להמונים? נחיה ונראה.

האירופים התחייבו שעבור כל מבקש מקלט שיוחזר לטורקיה, הם יסכימו לקלוט אצלם פליט שנמצא כבר בטורקיה וקיבל בה מעמד חוקי. זה לכאורה ויתור ענק, שמרגיז את הימין ביבשת. אבל למעשה זה כנראה לא ויתור גדול כל כך. מבקשי מקלט לא ימשיכו להגיע לאירופה אם יוחזרו לטורקיה. אין להם עניין לכלות פרוטותיהם על מסע חסר סיכוי רק כדי שהאירופים יקלטו משפחת פליטים אחרת מטורקיה בתמורה להחזרתם שלהם. מה עוד שמבחינה מעשית יתקשו האירופים לממש את הבטחת הקליטה שנתנו כי המדינות החברות באיחוד לא נלהבות לתת חלקן.

ההתפתחות השנייה בעניין ההגירה במערב היא שבמהלך העימות הדמוקרטי בפלורידה הלילה הביעו שני המועמדים עמדות ידידותיות בצורה קיצונית להגירה בלתי חוקית. במאמץ להתחנף לבוחרים ולמנוע נדידת קולות ליריבה הסנטור מורמונט ביטאה הילארי בעצם השקפה שלפיה לכל מהגר בלתי חוקי זכות להתיישב באמריקה. עמדה רדיקלית כזו, שאינה סבירה כלל בטווח הארוך בפרט מצד מי שרוצה לשמר את ארה"ב כמדינת רווחה, יכולה להוביל לתגובת נגד מצד הבוחרים וכך לסכן את סיכויי הילארי לנצח מול טראמפ או קרוז בבחירות הכלליות. אולם אם הילארי בכל אופן תנצח היא תוכל למנות שופטים עליונים ידידותיים להגירה שיקבעו את הטון בנושא במשך שנות דור.

אירופה וארה"ב נמצאות שתיהן בשלב שבו סימן שאלה גדול מרחף על צביונן הדמוגרפי העתידי. השאלה שניצבת לגבי אירופה קריטית יותר מכיוון שהשוני בין האיסלאם לבין התרבות האירופית גדול יותר מאשר השוני בין התרבות המקסיקנית לאמריקנית. אבל אמריקה חשובה יותר לעולם מאשר אירופה, השינוי בה יהדהד עוד יותר ברחבי הגלובוס וכנראה הוא יקרה אף מהר יותר.

נורווגיה מורידה כפפות

יש שתי מדינות בעולם המערבי שהחליטו מזמן להוריד כפפות במאבק למנוע הגעת מבקשי מקלט מהעולם השלישי – אוסטרליה וישראל.  שתיהן אינן מסתפקות בכל מיני הצקות וצעדים קנטרניים, כמו הנוהג החדש בדנמרק ובגרמניה להחרים רכוש מבקשי המקלט כדי לממן קליטתם. הן מוכנות לעשות את הדבר העיקרי שבאמת יועיל, התמריץ האולטימטיבי נגד הגעה – להוציא את הבאים מתחומן. אוסטרליה – על ידי שליחתם למחנות בנאורו ובפפואה. ישראל – על ידי הקמת מתחם חולות ועידוד אגרסיבי של "יציאה מרצון", פעולות שבג"ץ עוד לא אמר לגביהן את המילה האחרונה.

בשבוע האחרון התברר שעוד מדינה הצטרפה למועדון, דווקא מדינה שמזוהה אצלנו עם הומניזם ביקורתי כלפי ישראל. נורווגיה התמודדה עם הצפה בלתי צפויה של פליטים שהגיחו מהגבול שלה עם רוסיה באזור הארקטי. למרבה התדהמה אלפי פליטים היו מוכנים לעשות מסלול קשה באזור שבו מזג האוויר אכזרי כל כך. גם בעולם השלישי מבינים חשבון של עלות ותועלת. מוטב להעביר זמן מה במסע מפרך בקור אימים בחלקים הצפוניים של כדור הארץ ואת שאר החיים בנורווגיה הנחמדה, מאשר להיוותר משך חיים שלמים בסוריה, באריתריאה או בתימן. זה גם לא עד כדי כך קשה – טסים מהמזרח התיכון עד עיר גדולה בצפון מערב רוסיה וממנה עושים עוד כמה מאות קילומטרים באופניים.

נורווגיה אפילו אינה כלולה באיחוד האירופי ואינה יכולה להשלות עצמה שבהמשך הדרך תוכל לחלוק את הפליטים שלה עם מדינות כמו פולין, צ'כיה ופורטוגל, כמו ששוודיה וגרמניה עדיין משלות עצמן. לכן קיבלו הנורווגים החלטה אכזרית, כל כך לא אופיינית למי שהיו תמיד מצפון העולם, הארץ האחראית על חלוקת פרס נובל לשלום. הם התחילו להחזיר את הנכנסים מהגבול הרוסי אל רוסיה. לרוסיה כמובן אין שמץ עניין בגורלם, וכשתפקע הויזה שלהם היא צפויה להעלות אותם על מטוס לארץ המוצא שממנה הגיעו.

גם בנורווגיה יש ארגוני זכויות אדם שהקימו מהומה ורעש, ובינתיים הצעדים הושעו. הנורווגים מחפשים מוצא אחר – אולי צבא רוסיה יאות לחסום את המגיעים עוד בתוך הטריטוריה הרוסית. פוטין הוא אחד שיודע לסכם על דילים כאלו כשמוצעת התמורה הראויה.

כשזוכרים את כל הטפותיו של עיתון הארץ שהתמסר באופן כפייתי לקמפיין מבקשי המקלט האריתראים אפשר להשתעשע מכל זה. הרי נורווגיה היא ארץ מופת עבור מערכת הארץ וברגע האמת היא מתנהגת בדיוק כמו ישראל. גם שכנתה שוודיה נסוגה מקדחת הנדיבות הנאיבית שאחזה בה לרגע וסגרה את דלתותיה, ובגרמניה גורלה של מרקל תלוי על בלימה. נוצר קונצנזוס לפיו היא הרחיקה לכת בפתיחת השערים לפליטים, בפרט לאור התקיפות המיניות ההמוניות בקלן.

כל הארצות האלו עדיין לא התייצבו בהחלטיות מאחורי מדיניות חדשה. הן עדיין מגמגמות, קרועות בין דימוין העצמי אוהב האדם וההומינטרי לבין סיוט הצפתן באנשי העולם השלישי והמוסלמי. נורווגיה עדיין לא הופכת את הגירוש לרוסיה לאוטומטי, לשוודיה בכל אופן ממשיכים להיכנס פליטים וגרמניה בכלל מבולבלת ומצפה להכרעה בקרוב.

נראה שבכל אופן הסתיים פרק במשבר ההגירה הגדול באירופה. די מהר הגיע לקיצו המצב שבו האירופים העניקו תמריצים נדיבים להגיע אליהם מצד אחד ומצד שני הכחישו בעקשנות את השפעתם הצפויה של תמריצים אלו. כך תם אותו משחק שבו משחקים גם ארגוני הפליטים אצלנו שקוראים להיות נדיבים ומסבירי פנים כלפי כל פליט או טוען לפליטות ומצד שני מסרבים להכיר בהשלכות המיידיות – נחיל אדם שימהר להסתער על גדר הגבול. תמריצים עובדים, ולפעמים תמריצים הם כה פשוטים וברורים שניתן לנחש בקלות איך ישפיעו.