על הוויכוחים באינטרנט

למה לכתוב רשומות או תגובות באינטרנט? למה להתווכח על גביו עם בעלי דעה שונה? זו התנהגות שניתן לפרש בכמה דרכים שונות – ראשית, כצורת בידור אינטלקטואלית ויצירתית. כמוה כצפייה בסרט או הפקת הנאה ממשחק מחשב. פעילויות פנאי המאפשרות להעביר את הזמן בנעימים, אך גם לא נועדו למטרות גדולות. בצד האפל יש כאלו שמגיבים באופן המזכיר משחק וידאו מתוחכם. הם כותבים בערמומיות את הדברים שיוציאו מקסימום זעם ותרעומת מקוראים אחרים. אלו הם הטרולים הידועים לשמצה. כאשר הם חשים את התסכול שעוררו בזולתם הרי הם כשחקני משחק וידאו אשר מרכז התגמול שלהם במוח מתפוצץ בעונג כאשר נשמעת מנגינת קטיפת הבונוס. עבור אלו בצד המואר של הכתיבה למטרות הנאה, מרכז התגמול במוח שולח אותות כשהדברים שהכותב העלה  מעוררים עניין, כשמתקבל לייק או פידבק חיובי. כשנוספים שיתופים מהפייסבוק וקאונטר הביקורים הולך וצובר תאוצה.

כתיבה במסגרת קהילת כותבים ומגיבים יכולה לשרת צורך חברתי, והרי כל בני האדם זקוקים לזולת. לפעמים הקהילה הוירטואלית שנוצרת היא מספקת כשלעצמה. לפעמים היא גולשת למפגשים בעולם הפיזי.

בנוסף, וזו אולי מטרה יומרנית – הבעת דעה ושכנוע אחרים בה יכולים להשפיע על האופן שבו העולם מתנהל. בבלוגים כדוגמת שלי אפשר לנסות להשפיע על החלטות הצבעה או השקעה או התנהגות כלכלית של בני אדם אחרים. אולי אולי אפשר אפילו לתרום במשהו לשינוי החלטות שמתקבלות בפורומים ממשלתיים מצומצמים. בסוף ישנו אפקט כנפי הפרפר. דעה שנתקלים בה באינטרנט יכולה להפרות חשיבתו של מישהו, יכולה להופיע מחדש אחר כך באקדמיה או בפוליטיקה, בעיתונות הארצית או בטלוויזיה ומשם להגיע לזירות שבהן היא משפיעה באמת. הדרך מבלוג או טוקבק רחוקה, אבל לא בלתי אפשרית. ומן הסתם קרתה לא פעם. המחאה החברתית של 2011 התחילה מכמה תל אביבים בפייסבוק, ולעתים האפקטים עדינים וסמויים בהרבה.

אבל כדי למנוע תסכול מכותבים ומגיבים – לבטח תהיה זו טעות לצפות שההשפעה של מילתכם הכתובה תתבטא מייד בכך שתצליחו לשכנע את היריב המקוון המיידי, את מי שמתווכח איתכם. את המגיב בעל הדעה ההפוכה. אולי תשפיעו על המוני קוראים פסיביים. הרבה רעיונות שאבתי אני עצמי מדיונים שקראתי בבלוגים ובפורומים באינטרנט בלי להגיב עליהם ובלי לתת אפילו לייק. אבל להשפיע על מי שפתחתם איתו בוויכוח? הרי כשמתחילים ויכוח עם מישהו, זו כבר אינה מחלוקת על איזשהו נושא נקודתי. זו הופכת להיות מחלוקת על אגו ועל ערך ועל זהות – האחד מול השני. אף אחד לא יסכים לתבוסה בוויכוח שמגלם כל כך הרבה עבורו. תתווכחו למען הבידור שבדבר וכדי לשכנע את הצופים השקטים מהצד. לא כדי לקבל בסוף הרכנת ראש כנועה.

מודעות פרסומת

כפתורים חדשים

שיחקתי קצת בהגדרות של וורדפרס, והוספתי כפתורים חדשים. אחד להדפסה (ולשמירה כ-PDF), אחד לשיתוף מהיר של פוסטים בווטזאפ, אחד למתן לייק על תגובות. מקווה שתמצאו אותם מועילים.

זה לא אישי

החלטתי לשנות את מדיניות התגובות בבלוג. עד היום הקפדתי באופן די פנאטי על חופש ביטוי מלא.   אני מעריץ גדול של חופש ביטוי. אפילו אין לי בעיה שינהלו פה בבלוג דיון על רעיונות השקעה ספציפיים בניגוד לאלו שאוסרים על כך כי יש להם פוביה מההוראות או ההוראות כביכול של הרשות לניירות ערך בנושא.

אבל החלטתי שמעתה והלאה התייחסויות שנראות לי מעליבות באופן אישי פשוט יימחקו ברגע שאראה אותן. אפשר לרדת על ביבי ושרה, אם מתעקשים, אבל בהחלט לא על מגיבים עמיתים בבלוג. מחמאות או אף ביקורות בונות יתקבלו בברכה. תתקבל בברכה גם ביקורת נוקבת וחריפה כל עוד היא לגוף העניין ולא לגוף האדם. מקובל פה להיות ארסי כלפי רעיון, אך לא כלפי אדם.

אמחק עלבונות ונראה לי שאמחק אפילו תגובות לעלבונות. בעיקר אני רוצה שהמבקרים פה בבלוג יחוו הנאה אינטלקטואלית ועניין ולא מפח נפש ועלבון.

שנה טובה!

פתיחת השנה העברית החדשה זו הזדמנות להודות לכם קוראי הבלוג, על כך שבזכותכם אני יכול לכתוב דברים בידיעה שיהיה מי שיקרא ולעתים גם יגיב בצורה כל כך אינטליגנטית ושנונה.

מראש אני מתנצל על תקופות של דממה בבלוג. לפעמים מסיבות אישיות, אבל בדרך כלל כי אני עבד לרעיונות הצצים במוחי, ולא תמיד הם חדשים, נבונים, מעניינים או מהודקים. לא פעם אני משקיע זמן בפוסט ולבסוף יוצאים לי דברים שאיני שלם איתם, שהלוגיקה שלהם מנוקבת בחורים, ואז עליי לעמוד בפיתוי ללחוץ על אנטר. לא פיתוי של מה בכך, אבל לרוב אני עומד בו. עדיף כלום מכמעט.

אני מקווה לשנה שבה יעלו בראשי דברים חכמים לכתוב, ובעיקר שאוכל לכתוב על תמריצים חכמים שיונהגו במדינה ובעולם כולו. ומבחינה זו, ומכל בחינה אחרת – שתהיה לכולנו שנה טובה!

מדוע כולכם זכרים?

זכיתי ולבלוג הזה יש קוראים אינטליגנטיים ורחבי אופקים שהופכים את הדיון בתגובות למעניין ולפורה. בילוי אינטלקטואלי משובח.
אבל משום מה בין הקוראים האלו אין קוראות. למעט מגיבה אחת שהגיבה פה קצת (קרולין), איני זוכר בכלל מגיבות.

הבעיה של מיעוט נשים שכותבות מרצונן באתרים שמאפשרים כתיבה בנושאים אינטלקטואליים ידועה. בויקיפדיה רק חלק קטן מהתורמים הוא תורמות (פחות מ-15%).  הסתכלתי על הבלוג של אורי כץ ובפוסטים האחרונים כמעט לא ראיתי אף שם נשי מובהק בין המגיבים.
הבלוג של הסולידית קצת שונה. גם שם הרוב המכריע של המגיבים נמנה על מין זכר, אבל ניתן למצוא גם מגיבות. אולי בגלל שבעלת הבלוג היא אישה בעצמה או שמאחר שבלוגה הפך לכה פופולארי, הוא פרץ את מעגל יודעי הדבר הזכרי והגיע גם ללב המין היפה. אבל גם שם כאמור רובם המכריע של המגיבים אינו מצויד ברחם ושחלות.

ואולי המדגם שלי לא מייצג כי בחרתי בלוגים שנוטים ימינה בעוד שנשים נוטות שמאלה? הלכתי לבלוג השמאל החברים של ג'ורג', וגם שם כמעט כל השמות הם שמות של זכרים.

אז מדוע בעצם?

שינוי טכני בתגובות לבלוג

הדיונים בבלוג מתארכים, ולפיכך החלטתי לוותר על הקינון שהפך למאוד לא נוח. עתה כל התגובות מוצגות באותו היסט, ותגובה לתגובה אינה מוסטת שמאלה. מקווה שהשינוי ימצא חן בעיניכם, ואם לא – תמיד אפשר לחזור למצב הקודם. כדי לשמור על בהירות הדיון, אני מציע שמי שמגיב לתגובה אחרת, יציין בפירוש בראשית דבריו למי הוא מגיב.