הקיצוצים של יאיר לפיד – רטרופרספקטיבה

לפני שנתיים קמה ממשלה חדשה בישראל עם יאיר לפיד כשר אוצר. לפיד, שר אוצר לא מנוסה שלפי עדותו שלו, לא הבין דבר בכלכלה, התחלחל מעומק הגרעון שיועציו הצביעו עליו, "הקטסטרופה שהותירה הממשלה הקודמת", והחל במהלך של העלאת מסים וקיצוצים. הכול בדרבונם של "מומחי כלכלה" מהסוג המכונה בלעג בידי פול קרוגמן – "אנשים רציניים מאוד", אלו שתמיד יתמכו בכל מהלך שיישמע מכובד, רציני כביכול, ויכלול גזרות קשות על הציבור המסכן.

בקושי היה דיון ציבורי האם הקיצוצים נחוצים בכלל. כלומר הסוציאליסטים כהרגלם תבעו שהקיצוצים והעלאות המס יבואו על חשבון הפרה החולבת האהובה עליהם, העסקים והעשירים, אולם השאלה האם קיצוצים וגזרות מס בכלל נחוצים כמעט לא עלתה לדיון. הרי האנשים הרציניים מאוד אמרו את דברם.

מי שבכל אופן התעקש לשאול מדוע צריכים לקצץ, זכה לתשובה שהריבית היא "גבוהה ויקרה" ואסור חלילה להגדילה. עתה, כאשר עברו בסך הכול שנתיים, לא זמן עצום בכלכלה, אפשר להסתכל אחורה ולראות כמה אווילית הייתה המחשבה הזו. הריבית כיום מצויה בשפל היסטורי וקרובה לאפס המוחלט. ואף על פי כן מסתמנת דיפלציה עקשנית שתימשך גם בעתיד הנראה לעין, כפי שהודה היום בנק ישראל. משמעות הדברים היא שבנק ישראל יהיה אמור למצוא בקרוב דרכים חדשות להוריד עוד ריבית שכבר עומדת על אפס, אחרת ישלים עם דיפלציה בניגוד מוחלט למנדט שלו.  הדבר יגרור כנראה את בנק ישראל למהלכים בעייתיים ומנפחי בועה כמו הקלה כמותית או ריבית שלילית.

נשאלת אם כך השאלה – אם הריבית היום נמוכה בצורה כה בעייתית, האם לא מוטב היה שלפיד היה מנצל את הקדנציה שלו כדי לחשוב על דרכים להעלאת ריבית במקום להפחיד הפחדות של הבל מפני נסיקתה (וזה עוד מפוליטיקאי שדווקא כאשר מתייחס לפחדים מוחשיים וסבירים, לא שטויות שחיות ומתות בתוך גיליון אקסל, מבטל אותם כ"הפחדות").    אם כך אולי הגרעון הגבוה, "הקטסטרופה שהותירה הממשלה הקודמת", לא היה קטסטרופה כלל אלא כלי עבודה מצוין להפיכת סביבת הריבית בישראל לגבוהה יותר ובריאה יותר? כלי שלפיד פספס.

אז למה לפיד כל כך להוט לשמור על הריבית הנמוכה?

דה מרקר מספר שהאוצר שוקל לקצץ בקצבאות הפנסיה בגלל הריבית הנמוכה. כלומר במשרד האוצר מבינים שריבית נמוכה רעה לפנסיונרים, ולא תאפשר לממן את קצבאותיהם.

ואני הקטן לא מבין משהו – האם שר האוצר יאיר לפיד לא סיפר לנו שריבית נמוכה זה דווקא טוב, ואילו ריבית גבוהה היא הדבר הכי רע בעולם, וחייבים לקצץ בגירעון, פן חלילה יעלו תשלומי הריבית?

אנחנו על הגירעון משלמים ריבית. היא גבוהה ויקרה, ולכן במקום להוציא כסף על חינוך ורווחה אנחנו מוציאים על תשלום ריביות.

אז למה לפיד כל כך לא רוצה לשלם ריבית גבוהה, ומדוע הכביד מסים דרמטית רק כדי למנוע את עליית הריביות, חיזיון ביעותים מבחינתו – האם לפיד לא מעוניין שלפנסיונרים יהיה כסף לקנות צעצועים לנכדים?

תקשיבו לאבי טיומקין

יש בכלכליסט ראיון מעניין עם איש קרנות הגידור, אבי טיומקין.  והוא אומר דברים נכונים.

http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3604756,00.html

אבי טיומקין צודק כשאומר שהגירעון הוא ההישג הגדול של שטייניץ. ממש כך. היסטוריונים שיכתבו היסטוריה כלכלית עוד 50 שנה, כשאנשים יבינו טוב יותר כלכלה, יידהמו מהאופן שבו הפך הגירעון לסיבה להשמצה ולדרישת ועדת חקירה, כשלמעשה הוא הדבר הנכון ביותר שהיה צריך לעשות. כשהביקושים במגזר הפרטי יורדים, הממשלה צריכה להיכנס לגירעון כדי לייצר ביקושים בעצמה.

אנשי משרד האוצר, ובמידה מסוימת גם סטנלי פישר, תקועים בהשקפות כלכליות שהיו רלוונטיות יותר לפני עשרים שנה, כשמה שהיה צריך לעשות זה להילחם בכוח באינפלציה. היום האינפלציה מתה. לא היא האויב כרגע. אבל מעטים במדינה קולטים זאת. היחיד בקרב מביני המאקרו בישראל שמדבר לעניין כיום פרט לטיומקין הוא אהרון פוגל.

הקיבעון של אנשי האוצר מזכיר קצת את בגין, שדיבר כל הזמן על חיסול ערפאת כאילו זה חיסול היטלר. עמוס עוז כתב לו:"אדוני, היטלר מת". צריך לכתוב לקרנית פלוג, סטנלי פישר וליאיר לפיד:"גבירתי ורבותיי, האינפלציה מתה". אם אין אינפלציה, אז הממשלה צריכה לשפוך כמה שיותר כסף.

עם זאת, אני לא אוהב את הפסימיות משוללת ההצדקה של טיומקין. מכיוון שכל מדינות העולם, פרט לארצנו הקטנה והמטופשת, כבר מתחילות להבין שהצנע והניסיון לחסל גירעונות באופן דרסטי מהווים צעד אסוני וקטסטרופלי – בעתיד תינקט מדיניות נכונה יותר וההתאוששות העולמית תימשך ותתרחב. יש סיכוי טוב שהיא תסחוף לתוכה גם אותנו, כי הטמטום של לפיד אינו מספיק כדי למנוע את השגשוג, כשהמדינות האחרות בעולם נוקטות במדיניות נכונה.

ישראל, יוון, ספרד ומה שיאיר לפיד מתקשה להבין ואיתו כמעט כל האחרים

בפוסטים האחרונים הבעתי דעתי השלילית על הצמצומים בתקציב של לפיד ועל השוואותיו, המגוחכות בעיניי, בין מה שיקרה לישראל לבין מה שקרה ליוון ולספרד. אני רוצה לכתוב יותר לעומק על העיקרון שלפיד לא מבין ומקשה עליו להבין מקרו-כלכלה לאשורה.

העיקרון שלפיד מפספס הוא למען האמת די פשוט: מדינה אינה משק בית. משק בית משפר מצבו על ידי חיסכון, ואילו מדינה אינה צריכה ואינה יכולה לחסוך תוך שימוש במטבע שלה.

מדוע מדינה אינה צריכה לחסוך כשמדובר על חיסכון במטבע משלה? אם מדובר למשל על ישראל, אין לישראל שום סיבה לחסוך שקלים ולשים אותם בצד לשעת הצורך. בכל רגע נתון אם יידרשו שקלים בדחיפות, אפשר יהיה ליצור אותם יש מאין. שקלים הם למעשה פיקציה דמיונית שהמדינה יכולה ליצור (באמצעות הסמכויות שנתנה לבנק ישראל) באותה קלות שבה ילד יכול לבדות חבר דמיוני.  כמו שלא הגיוני לומר לילד שיחסוך בכמות החברים הדמיוניים שייצור כיום, כדי שבעתיד יוכלו להיות לו יותר מהם, כך לא הגיוני שהמדינה תוותר על שקלים כיום, כדי שתוכל להנפיצם מדמיונה בעתיד. היא תוכל לעשות זאת בכל מקרה.

מדוע מדינה אינה יכולה לחסוך כשמדובר על חיסכון במטבע משלה? חשוב להדגיש שאין זה רק שהמדינה לא צריכה לחסוך, אלא שאף אם היא מנסה לעשות את הדבר המטופש הזה – הוא פשוט בלתי אפשרי מבחינתה. ויתור על הוצאה בהווה לא יפנה על פי רוב משאבים בעתיד. למשל, כשהמדינה חוסכת בהוצאת כספים, נמנעת מלהעסיק אנשים והם נותרים מובטלים, היא לא מפנה בכך משאבים בעתיד, אלא להיפך – גורמת לכך שאותם אנשים יוותרו נטולי הכשרה וגם בעתיד ייוותרו לא מועילים למשק.

ומה לגבי חיסכון במט"ח? זה דבר חשוב, ובתחום הזה סטנלי פישר עשה עבודה מדהימה במהלך כהונתו כנגיד בנק ישראל. מבלי למנוע משער השקל לעלות בהדרגתיות, הוא צבר יתרות עצומות שמתקרבות ל-80 מיליארד דולר. באופן יחסי לגודל כלכלת ישראל, אחת היתרות הגדולות בעולם.

האם המסקנה היא שכל עוד מדובר במטבע משלה, המדינה צריכה להוציא כמה שיותר כסף? לא בדיוק. המדינה אינה יכולה ואינה צריכה לחסוך כסף לעתיד, אבל היא עדיין מוגבלת על ידי קיומם של משאבים מוגבלים בהווה. אם יסתובבו במשק כמויות כסף הגדולות ממה שניתן להשתמש בו לצריכת משאבים הפנויים בהווה, תתרחש אינפלציה או לחילופין רמות הריבית יידרשו לעלות משמעותית. דבר זה עלול להיות מאוד לא נעים לציבור ולערער את היציבות במשק. בכל אופן כרגע רמות האינפלציה ורמות הריבית במשק נמוכות מאוד, ואולי אף נמוכות מדי, ולכן השיקול הזה לא רלוונטי בעת הזאת.

האם זה אומר שכל עוד אין אינפלציה במשק, הממשלה צריכה לבזבז כמה שיותר שקלים חדשים על מנגנונים ממשלתיים מנופחים? יש כאלו שמבינים שבעת שבה האינפלציה והריבית אפסיות, המדינה צריכה להוציא כמה שיותר, אבל חושבים שמנגנונים ממשלתיים מנופחים הם הדרך הטובה לעשות זאת, כך טוענים שעשה ממשל רוזוולט במסגרת הניו דיל.

לדעתי הקמת מנגנונים שכאלו היא אמנם רעיון טוב יותר מאשר לא להוציא את כספי הממשלה. ועדיין, יש דרך טובה ויעילה בהרבה להוציא את הכסף  – פשוט להחזיר אותו לציבור בהורדות מס. הנשיא בוש התנהל בחוכמה כשהחזיר לציבור מס   החל משנת 2002, אחרי פיצוץ בועת הדוט-קום. לרוע המזל הוא לא העביר תוכנית לקיצוצי מס דרמטיים בתגובה להתפוצצות בועת הסב-פריים, ולפיכך המשבר הפיננסי של 2008 מותיר את אותותיו עד היום.

ומה לגבי ספרד ויוון? ספרד ויוון חברות בגוש האירו ואין להן מטבע משלהן, ולפיכך כל מה שנאמר עד עכשיו לא רלוונטי לגביהן. להן כן כדאי לחסוך וכן כדאי לשים מגבלות על הוצאתן. ואם לא יתנהלו נכון במישור זה, יהיו לכך השלכות קשות מאוד, כפי שקורה למשק בית שמתנהל בצורה מופקרת. עם זאת, ניהול האיזון הנכון בין הוצאה וחיסכון בכלכלה שמחוברת לכלכלות אחרות במטבע אחד משול למצב של תאום סיאמי  שמנסה לפסוע בעת שהוא מחובר לאחיו, שבכלל רוצה ללכת לכיוון ההפוך. בשלב מסוים האומללות בלתי נסבלת ואני די משוכנע שבסופו של דבר חלק ממדינות האירו יגיעו למצב שבו, כמו התאומות הידועות באירן, יתעקשו על ניתוח הפרדה, גם אם הרופאים מזהירים מסכנותיו הגדולות

קרוגמן מפספס את הנקודה

טור מעניין של פול קרוגמן, שטוען שהאליטה העשירה תומכת בצנע כי הצנע טוב לעשירים, או לפחות לא פוגע בהם כמו בעניים.

http://www.themarker.com/wallstreet/1.2005645

עם זה איני מסכים. קרוגמן בדרך כלל מבין עניין. הוא מועמד רציני מאוד לתואר בכיר הכלכלנים החיים כיום, אבל בפסיכולוגיה הוא מבין פחות כנראה, והניתוח שלו את מניעי התומכים בצנע הוא שגוי. מדיניות הצנע הרסנית לכולם. מי אמר שהעשירים בעדה? הכסף מצביע בידיים – הבורסות יורדות בחדות כל פעם שמסתמנת איזו החמרה בצנע. הימין אמנם תומך בצנע, אבל בכלל לא בטוח שיש קשר בין הצבעה לימין לבין עושר. אולי הקשר הפוך. המדינות בארה"ב שמצביעות לרפובליקנים הן המדינות היותר עניות. בקליפורניה, ניו יורק, ניו המפשייר וכו' מצביעים לדמוקרטים.

מי שתומך בצנע הוא לא בהכרח עשיר, אבל הוא בהכרח קצת מטומטם. התמיכה שלו אינה נובעת מתוך אינטרס אישי. תומך הצנע דופק את האינטרסים שלו כמו שהוא דופק את האינטרסים של כולם. תסתכלו למשל על יאיר לפיד שמוביל אצלנו מדיניות צנע. יש לו את כל האינטרס שהכלכלה תשגשג עכשיו במהלך כהונתו. אין לי ספק שהוא משתוקק לכך בכל מאודו. אז למה הוא הורס לעצמו עם הקיצוצים המיותרים, והאולי אף הרסניים שהוא מתכנן? לא בגלל איזה אינטרס אישי, אלא בגלל שסטנלי פישר דפק לו את השכל כשהטיף לו השקפת עולם אווילית ושגויה. בכהונה של סטנלי פישר היו הישגים עצומים, ואיני מזלזל בהם, אבל הוא מסיים אותה כשהוא הופך את עצמו מנגיד בנק ישראל לנומורולוג הראשי לישראל, עם ההתעקשות המטופשת על שלושה אחוזי גירעון, כאילו שלוש זה מספר קדוש שכוכבי השמים אוהבים.

 

לפיד במלכודת הגם וגם

יאיר לפיד פרסם פוסט נחמד על מה שקורה כשאנשים רוצים "גם וגם". מה שהוא לא מודע לו כנראה הוא ש"הגם וגם" מתקיים גם במישור המקרו-כלכלי, שעליו לקח אחריות עליונה.

כך, אם תגיד לאנשים שהריביות נמוכות מדי ודבר זה הורס את החיסכון ומנפח את בועת הנדל"ן, הם יסכימו איתך מייד. מצד שני, אם שר האוצר יגיד להם שצריך לשמור על הגרעון נמוך, כדי שהריביות לא יעלו חלילה ולא נשלם הון עתק על ריביות במקום על החינוך, הם יסכימו גם איתו. ככה זה – אנשים רוצים גם וגם.

אם נגיד לאנשים שחיסכון זה חשוב וצריך שיהיה כמה שיותר חיסכון במשק, הם יהנהנו בראשם בהתלהבות. אם נגיד להם שכניסה לחובות היא חוסר אחריות, וצריך להפחית את רמת החוב במשק, הם יסכימו עוד יותר. ככה זה כשכולם חושבים שצריך גם וגם, ולא קולטים שכדי שמישהו יחסוך, מישהו אחר צריך להיות בחוב.

ההמון לא כל כך מבין כלכלה וזה בסדר. רק חבל ששר האוצר, שמבין כנראה כמה ה"גם וגם" שהוא כתב עליו מטופש באופן כללי, לא מבין שהוא מטופש במישור שעליו הוא מופקד כיום, המקרו כלכלי, ולכן מצהיר על צורך חיוני בצמצום גרעון, בשעה שאין שום הוכחה לצורך שכזה, הריביות נמוכות מתמיד, ואין שום אסמכתא מדעית שתתמוך בדחיפות הקיצוץ מלבד ה"סמוך עליי" של סטנלי פישר.

כלכלה זו לא. אולי זו נומרולוגיה.

כל המהומה בימים האחרונים, מהומת המיסים והקיצוצים, הכול מבוסס על לא כלום. אין שום צורך לקצץ או להעלות מיסים. הצורך הזה, שאפילו הציבור ברובו השתכנע בו, שלא לדבר על כל הפרשנים המלומדים, מבוסס רק על האמונה הטפלה שתקציב המדינה חייב לעמוד על 3% גרעון. כאילו השמים יפלו אם יעמוד דווקא על 4.3% גרעון או רחמנא ליצלן על 4.55% גרעון (מספרים שאגב נמוכים בהרבה מהגרעון ביפן או בריטניה למשל).. כאילו 3 זה איזה מספר מופלא שזכה לברכת הנומרולוגים של משרד האוצר. בימי הביניים אולי קבעו את התקציב לפי אותות ומופתים של מכשפים. ב-2013 קובעים אותו לפי מספר שרירותי שהתקבע במוחו של איזה נער אוצר, ששכנע בו את שר האוצר הנאיבי. לא התקדמנו הרבה.

לרוע המזל, לפיד רוצה להיות אחראי

מסתמנים קווים ראשונים לכהונתו של יאיר לפיד כשר אוצר:"להיכנס בגרעון. לקצץ ולקצץ". הוא חושב שכך יגלה אחריות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/455/002.html?hp=1&cat=404&loc=2

מכיוון שקיצוצים הם אסון במצב הנוכחי,   המשמעות של הדברים היא מאוד פשוטה – כלכלת ישראל הולכת לקטסטרופה. להצדקת עמדתו, לפיד לא שוכח לציין את המטאפורה הקלישאתית, ההרסנית והמטומטמת ביותר שיש – השוואת גרעון בכלכלת מדינה עם מטבע משלה למשק בית באוברדרפט.

משמעות נוספת של כוונות הקיצוץ היא שבנק ישראל יצטרך להפחית ריביות בחדות ולהעלות את שער החליפין של הדולר מול השקל, כדי למנוע מיתון. זה יהיה דלק לבועת מחירי הדיור.

נ.ב 1 אם הפחד חסר השחר מהגירעון יוביל את לפיד לקיצוצים חדים בתקציבי החרדים, אז מעז יצא מתוק. שווה להיכנס אפילו למיתון כדי לפתור את הסוגיה הזו.

נ.ב 2 אולי ההתאוששות האמריקנית בכל אופן תציל אותנו איכשהו