Archive for the ‘האסון של האירו’ Category

ההכרעה הבריטית

16 ביוני 2016

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.

 

משק כנפי הדעאש

7 בספטמבר 2015

בזמנו הייתי די משוכנע שהיוונים יעלו לשלטון את אלכסיס ציפראס והוא יפטור אותם מעונשו של האירו. ציפראס לא עמד במבחן ולפי הסקרים האחרונים ייתכן שכלל לא ייבחר שוב. עכשיו אני תוהה אם לא מסתמנת באופק אפשרות אחרת שתסכן את קיום האירו בפרט והאיחוד האירופי בכלל – משק כנפי הפרפר מהמזרח התיכון.

משבר ההגירה המוסלמית צפוי לתת המון כוח פוליטי לימין הפופוליסטי באירופה, והימין הזה מתעב את האיחוד האירופי ואת האירו כמעט באותה מידה שבה הוא מתעב את ההגירה מהעולם השלישי. אז האם בסוף אל בגדדי מנהיג דעאש, רוצח ההמונים ומחריב המזרח התיכון הוא זה שהניע את התהליך שיגאל את אירופה מאדוניה שבבריסל ובפרנקפורט? לך תדע. אבל כרגע זו נראית אפשרות סבירה.

מה בין יוון לאדם פושט רגל

23 ביולי 2015

בבלוג אני מרבה לכתוב על האסון שממיטה הדבקות באירו על אירופה ועל יוון בפרט. הדעה הזו מרגיזה את מי שרואה בסיפור היווני סיפור אחר לגמרי: אירוע שאינו קשור כלל לאירו, אלא עונש אופייני למי שמבזבז ושוקע בחובות ובסופו של דבר נותר בלי פת לחם. ממש משל הצרצר והנמלה.

ייתכן לראות כך את הסיפור היווני, אבל ראשית יש לזכור שפשיטת רגל והסדר חוב הם מנגנונים מקובלים וחלק בלתי נפרד מהקפיטליזם, וגם המלווים צריכים לשאת בנטל אם הלוו למי שאינו יכול לפרוע. שנית, צריך להבין שקברניטי גוש האירו הכניסו אלמנט של אכזריות  לעלילת החוב היווני.
בדרך כלל כשאדם שוקע בחובות כבדים, הוא מוכן לעבוד בכל משרה כדי לשלמם. לפעמים שומעים למשל על גברים גרושים החייבים בתשלום מזונות העובדים 16 שעות ביממה כדי לעמוד בכך. זה אורח חיים מאוד לא נעים, אבל לפחות החובות משולמים.
לכן צריך לשאול: אם יוון שקועה בחובות כה גדולים, כיצד ייתכן שרבע מכוח העבודה בה מובטל, שיעור גבוה בהרבה מזה שהיה כשכלכלתה נעה על דרך המלך. מדוע אין תושבי יוון עובדים במרץ כדי לשלם את חובותיהם?
התשובה היא שעל ידי הצמדת החיים הכלכליים ביוון לאירו, אותו מטבע שבו משלמים למקבלי שכר בגרמניה ובהולנד, הפכה יוון למדינה יקרה מדי, שאינה מושכת מעסיקים, שאין תמריץ לייבא ממנה, שיקר מדי לטייל בה. פיחות יכול לפתור את הבעיה בין לילה, אבל אין אפשרות לפיחות כל עוד נמצאים בגוש האירו.
האירו אם כך הוא אסונה של יוון. לא בזבזנותם של אזרחיה. יוון צברה חובות אולי באשמתה, אך האירו מבטיח שלא תוכל לעשות הרבה כדי לפרוע אותם.
יוון נושאת באשמה על הישארותה באירו, כמדינה שמתעקשת להיוותר בו למרות האסון שממיט עליה, כאילו כמו בתנ"ך אלוהים מכביד את ליבם של מנהיגיה ועמה. אבל האחריות העיקרית לזוועת האירו היא של הפקידות האירופאית ואותה יש להאשים במה שעולל.

כיצד האירו צריך להיעלם

23 ביולי 2015

אם האליטות של אירופה יתעשתו ויחליטו להכיר בטעותן האיומה, כיצד יוכלו לסגת מפרויקט האירו? מה הדרך הנכונה לפרקו?

האירו יכול לשרוד עוד לא מעט שנים כמטבע של כלכלות חלשות או כמטבע של כלכלות חזקות, אך אינו יכול לשרוד בהצלחה כמטבע שמשרת את שני סוגי הכלכלות. לכן הצעד הראשון לתיקון בעיית האירו הוא הפרדה בין המטבע המשמש את כלכלות צפון אירופה, ובראש ובראשונה כלכלת גרמניה, לבין זה המשמש את כלכלות דרום אירופה, ובראש ובראשונה כלכלת יוון. אם יוון תצא מהאירו, היא צפויה למשבר אינפלציוני חריף,  לקריסת החסכונות של אזרחיה ולמשפטים חובקי עולם על הסדרי חוב ופשיטות רגל.
לכן נראה פשוט יותר שדווקא גרמניה תצא מהגוש. מובן שכיום אין זה באמת מעשי. למה לגרמנים לצאת. נוח להם עם האירו. אולם הנוחות שלהם היא אסונם של האחרים ובעולם אידיאלי היו כופים עליהם להסתלק ולהפסיק לגרום צרות צרורות לאירופה, אף שהן עוד צרות עדינות ביחס למה שעוללו במאה השנים האחרונות ביבשת.

איך יכולה גרמניה לצאת מהאירו? אם תתחיל לשלם משכורות לעובדי ממשלה במארקים אך תותיר את כל שאר הנכסים הבנקאיים נקובים באירו, אזי המעבר למארק יהיה חלקי בלבד ויתבטא בעיקר בזינוק בשכרם של עובדי הממשלה עם עליית ערך המארק ובשחיקת חסכונותיהם של גרמנים עם צניחת ערך האירו.
אם גם כל הנכסים הבנקאיים יעברו למארקים, הדבר יביא את הבנקים הגרמנים לפשיטת רגל מיידית כי יהיו חייבים למפקידים בהם חובות במארקים אך חלק מהגיבוי של חובות אלו הוא בהלוואות שניתנו בארצות אירו אחרות ולא ישודרגו למארק.

נראה לי שהחכם ביותר יהיה להצמיד את ערך המארק לאירו ובמצב זה להעביר את כל הפקדונות, את כל המשכורות ואת כל החוזים בגרמניה למארק. איש לא יוכל להתלונן כי מדובר יהיה רק בשינוי קוסמטי – שינוי שם המטבע.

רק לאחר תקופת מעבר שתמנע שינוי חטוף וכאוטי, המארק ישוחרר לחופשי ויש לצפות שיזנק כלפי מעלה, אבל זאת אחרי שניתן זמן התארגנות מספיק.

אפשר לתהות אמנם איך ניתן יהיה לשמור על הצמדת המארק והאירו הזמנית, הרי כל בר דעת ירצה למכור אירו ולקנות מארק ביודעו שמטבע אחד ידעך ללא גרמניה ואילו השני הוא מטבע שצפוי לו עתיד מזהיר. התשובה היא שהבנק המרכזי של גרמניה יוודא הצמדה של המארק לאירו, כך שערך המארק לא יעלה. אם הלחצים יגברו והביקוש למארק ירקיע שחקים, הבנק המרכזי תמיד יוכל להדפיס מארקים יש מאין ולקנות בהם אירו וכך לשמור על הצמדת המטבעות. ככל הנראה במרתפיו יצטברו טריליונים על גבי טריליונים של רזרבות מט"ח ואלו יוכלו לשמש את המדינה הגרמנית לאורך דורות.

יש אמנם מקום לחשש שהצמדת האירו והמארק, ולו לתקופת ביניים, תביא לכך שבאותה תקופה האירו ילך אחרי המארק ויתחזק וכך יקשה עוד על מדינות דרום היבשת להיעשות תחרותיות. פיתרון אפשרי לכך הוא שהבנק המרכזי של גרמניה לא יקנה רק אירו, אלא גם דולרים ומטבעות אחרים וכך יחזק מטבעות אחרים מול האירו. פיתרון אחר הוא הורדת ריבית כך שתעשה שלילית משמעותית, אבל כדי להנהיג ריבית שלילית של ממש יש להגביל משיכת מזומן, וזהו כבר בלגן.
אם כל הכספים שינותבו לגרמניה יתועלו לא רק לחשבונות בנק נקובים במארקים אלא גם ליוזמות עסקיות, אפשר יהיה לצפות לפריחה במשק הגרמני, לעליית משכורות ולאינפלציה. האינפלציה תפעיל לחץ כלפי מטה על המארק שיאזן לפחות חלק מהלחץ כלפי מעלה.

גם אם יציאת גרמניה מהאירו אינה סיפור פשוט לחלוטין, היא עדיין קלי קלות לעומת  מה שכרוך ביציאה של יוון או ספרד, והיא עדיפה על המשך המצב חסר התוחלת הנוכחי. לכן בעולם טוב יותר, עולם שבו אנשים בצמרת השלטון והמוסדות הפיננסיים מוכנים ללמוד מהניסיון ולהסיק ששגו, זה מה שהיה אמור לקרות.

השמאל היווני הובס, אלא אם הימין האירופי יצילו

12 ביולי 2015

לפני כמה ימים ציפיתי וניבאתי שיוון תצא מהאירו. במקום זאת קרה דבר אחר, דרמטי לא פחות – ראש ממשלת יוון איש השמאל הקיצוני התקפל לחלוטין, ויתר על דרישותיו דווקא מיד אחרי שאלו קיבלו תמיכה מסיבית מעמו. הוא שנבחר על מצע של התנגדות חריפה לצנע ולרפורמות שוק חופשי מתכוון להפוך לקבלן הביצוע של האירופאים. כאילו שלי יחימוביץ' תזכה בבחירות ותתמסר לביצוע המדיניות של בנימין נתניהו מ-2003, ועוד כמה ימים אחרי שמשאל עם ינחה אותה לדבוק באמונותיה המקוריות. פשוט לשפשף את העיניים ולצבוט בזרוע מול ההזיה הסוריאליסטית הזו.

זו תבוסה מהדהדת לא רק לשמאל ביוון, אלא לסוציאליסטים בכל מקום שהוא. דב חנין וניצן הורוביץ דיברו בשבחו של ראש ממשלת יוון ציפראס בנימה נלהבת ועתה יוותרו נבוכים. הכלכלנים הבכירים של השמאל, פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ, קראו לעם היווני להצביע "לא". כך הוא הצביע, והצבעתו הפכה לנבובה.

השמאל כבר למוד תבוסות היסטוריות, ואלו באמת כירסמו בלגיטימיות ובכוח השכנוע שלו והובילו לכך שאירופה מונהגת ברובה בידי הימין.  זו יכולה להיות עוד מפלה כואבת לאוסף ובעלת השלכות ארוכות טווח: כוחו של השמאל במדינות אחרות באירופה המתנגדות לצנע, ובפרט ספרד, צפוי להיחלש. נחשף הבלוף שמאחורי הטענה שאפשר להתנגד לצנע מבלי להסתכן ביציאה כאוטית מגוש האירו. ציפראס הזיק בלי להועיל דבר – בדרך לתבוסה הוא הביא לסגירת הבנקים היוונים ופגע עוד יותר במצב המשק במדינתו.

אבל העניינים עוד יכולים להשתנות. כמה ממדינות אירופה, בפרט פינלנד שבה שולטת קואליציית ימין נחושה, מאסו בכל העלילה הזו ומאוד רוצות לפלוט את יוון החוצה. אם עמדתן תיגבר, תחנוניה הפתאטיים של יוון לא יועילו לה והיא תסולק מהאירו. אלא שאז היא עשויה דווקא להתאושש בשל חזרתה למטבע העצמאי. כך עוד יקרה אחד הדברים המשונים ביותר בסאגה הזו – עמדת הימין האירופי תגאל את יוון סוף כל סוף מקללת האירו ותחלץ את השמאל היווני הקיצוני ממלתעות התבוסה אל מצב שבו הוא זוכה להשגיח על התאוששותה של יוון.

נ.ב ניתוח נהדר של הטרגדיה היוונית מזווית אחרת בוושינגטון פוסט.

היוונים אמרו את דברם. מה הלאה?

5 ביולי 2015

התוצאות הראשונות מיוון נראות חד משמעיות: יוון אמרה לא להמשך הצנע, לא בתוצאה צמודה אלא בהכרעה ברורה, ביריקה בפרצופה של אירופה. לא אהבתי את אדוני, קם העם היווני והכריז. כדרכם של עמים סוררים, וכמו שנהג העם שלנו לא פעם, העם היווני סירב לאמץ את המרשמים של האליטות האירופאיות להצלחה ולשגשוג. ובפרט אחרי שהאליטות הוכיחו את קוצר ידיהן לאורך שנים – הבטחותיהן הכזיבו, המלצותיהן המיטו אסון.

לראש הממשלה ציפראס יש מנדט מחודש להתנגד לצנע, אך אין לו מנדט להשפיל ראש מול דרישות הנושים. מפלגתו בוודאי לא תסבול כניעה אחרי תוצאות המשאל הזה. קשה לראות מוצא מהמבוי הסתום: אפילו אם האליטות באירופה ייבהלו ויהיו נכונות ללכת לקראת יוון, כל ויתור משמעותי ליוונים בהכרח יצטרך להשתחזר במדינות האחרות של דרום גוש האירו וירגיז לאין שיעור את הבוחר הצפון אירופי. מנגנון הקונצנזוס המסורבל שנדרש לשם אישור כל פשרה יקשה מאוד על מציאת כזו.

היו כלכלנים שחזרו ואמרו שתוצאת "לא" במשאל אינה מחייבת את עזיבת האירו. אין למדינות גוש האירו סמכות להוציא ממנו את יוון. זה נכון על הנייר אבל זו אמירת סרק. יוון תגמור בקרוב את מלאי האירו שלה, ובהיעדר אישור מהמוסדות האירופאים לא יוכל הבנק האירופי המרכזי להמשיך לספק לה מלאי חדש. הממשלה תצטרך למצוא דרך לשלם לעובדים שלה. היא לא חייבת להנפיק דרכמות בשלב הראשון. היא פשוטה יכולה להנפיק אג"חים, הבטחות לתשלום עתידי באירו, ולהפקיד אותם כמשכורת. האג"חים האלו יוכלו להיסחר בשוק הפרטי והעולמי בשער שבוודאי יהיה נמוך בהרבה מהערך הנקוב באירו, אך לא יהיה אפס.   בבוא היום, כשהיוונים ישלימו עם החזרה לדראכמה, והמדפסות ייכנסו לפעולה, האג"חים האלו יומרו לדראכמות. בינתיים יזרמו ליוון תיירים המחפשים נופש במחיר מגוחך וציידי מציאות של נדל"ן ומניות ויאפשרו זרימת מט"ח שתמנע אסון הומניטרי.

הימים האלו ייזכרו כקשים ומרים בתולדות יוון, אבל בתוך טווח זמן נראה לעין, כלכלת יוון תשוב לתפקד באופן סביר. צמיחה ותעסוקה יחליפו את האבטלה וצנע ללא קץ שהבטיחו לה האליטות האירופיות.  או אז ישאלו גם הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, הקפריסאים ושאר החלכאים, מדוכאי הניסוי האכזרי בבני אדם שחוללו האליטות האירופיות, האם הישארות בגוש האירו היא רעיון טוב כל כך, או שמא גם הם צריכים לקחת דוגמה ומופת מהאומץ שהפגינו היוונים. השווקים שהם מטבעם מרחיקי ראות עלולים לשאול את השאלה הזו עוד הרבה קודם ולחולל אנדרלמוסיה שלמה סביב אגרות החוב של מדינות אירופה, מתוך הנחה שכדור השלג החל ליפול במדרון – ערכן של אגרות החוב יומר בסופו של דבר למטבעות מקומיים. מריו דראגי, נגיד הבנק האירופי המרכזי הבטיח שיציל את האירו בכל מחיר. ספק אם הוא יכול להציל את האירו ביוון, אבל עדיין הוא יכול לשמור על האירו בשאר מדינות הגוש, אם ילחץ ביתר שאת על כפתור המדפסת. נראה כמעט בלתי נמנע אם כך שהאירו יודפס באגרסיביות, ויפול בערכו מול מטבעות העולם האחרים.

האם היוונים ישכחו מה זה להיות יוונים?

3 ביולי 2015

לפי הדיווחים מיוון, כוונות ההצבעה במשאל העם שיתקיים ביום ראשון מתפלגות במידה רבה לפי השכלה. המשכילים מתכוונים להצביע כן לאירופה ולאירו. השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות מתכוונות להצביע לא.
מכיוון שאני סבור שהצבעת "כן" תהיה אסון קולוסאלי ליוון, הדבר הזה מחזיר אותי לבעיה שכבר התמודדתי איתה בבלוג לא פעם. כיצד יתכן שדווקא השכבות המשכילות נוטות לקבל החלטות לא חכמות כשהן נקראות לקלפי.

במקרה הזה ללא ספק גם אינטרס אישי מעורב. השפעתו של האינטרס האישי על המצביע בנושאים לאומיים היא מוגבלת – למשל כשהמצביעים ברמת אביב ג' בבחירות אצלנו הצביעו למפלגתן של שלי יחימוביץ וסתיו שפיר, הם הצביעו נגד האינטרס האישי שלהם. בכל אופן, למשכילים ביוון, שמרוויחים טוב יותר ושחלקם בין המובטלים נמוך יותר, יש גם אינטרס אישי, לפחות קצר טווח וקצר ראות, לשמור על משכורתם נקובה באירו ובשל כך להצביע כן.

ברם, אני סבור שלא רק האינטרס האישי מעורב כאן. הצבעת "כן" אמנם תשמור על המצב בעשור האחרון בו יוון בגוש האירו, אבל בתמונה הגדולה היא מהווה חידוש וחדשנות – היא מחברת את היוונים לאירופה בצורה מהודקת, בעוד שבימים עברו היוונים התקיימו כאומה משל עצמה שצריכה להיאבק מול כוחות גדולים כדי לשמר את חירותה.   הרעיון של אירופה מאוחדת שבה יוונים אינם עצמאים אלא חיים לפי תכתיביהם של גרמנים וצרפתים בשם האחווה האירופית הוא חידוש. ככזה הכוחות השמרניים סולדים ממנו, ואילו הכוחות הליברליים נלהבים ממנו. במקרה היווני נוצרה אירוניה שכן השמאל הסוציאליסטי, שבדרך כלל מתייחס בחיבה להתקדמויות חדשניות באחוות עמים, החל להתבטא בצורה שהיא כמעט לאומנית בשל סלידתו מהגישה הימנית הכלכלית של האליטות האירופיות ורצונו להתנתק מהשגחתן (מזכיר קצת את רצונו של השמאל בארץ עכשיו שנצפצף על האמריקנים באשר למתווה הגז הטבעי).

דפוסי ההצבעה הצפויים ביוון מצייתים אם כך לדפוס המוכר – כמו תמיד המשכילים מצביעים למען החידוש, ואילו הלא משכילים והעניים תקועים בחשיבת העבר. וכמו שקורה לעתים (גם אם לא תמיד), חשיבת העבר היא דווקא החשיבה הנכונה יותר, מאחר שהיא מבוססת על ניסיון אמפירי ואבולוציוני של מאות דורות, בעוד שהתופעות החדשות זה מקרוב באו, ואין לדעת אם באמת יאריכו ימים. בנימין נתניהו אמר פעם שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים, והתכוון לכך שהם שכחו שהקיום היהודי כרוך במאבק בלתי פוסק בכוחות עוינים, לא באשליות של שלום ואחווה. בשבוע הבא נדע אם היוונים שכחו מה זה להיות יוונים.

יוון וישראל: הכסף מול התמריצים

27 ביוני 2015

אחד המשפטים המפורסמים המיוחסים לראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, הוא: "אני לא יודע מה רוצה העם. אני יודע מה רצוי לעם". ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס – דרכו אחרת. ציפראס הכתיר היום את הצעת החילוץ האירופאית כהשפלה ליוון, אך אף על פי כן לא דחה אותה באופן חד משמעי אלא הגיש אותה להכרעת הבוחר במשאל עם שיתקיים במהירות הבזק בתוך שבוע (הכלכלה היוונית אולי ידועה כבלתי יעילה, אך נראה שוועדת הבחירות ביוון יעילה מאוד, לבטח יותר מזו שלנו). מן הסתם יבין הבוחר היווני הנבון שאם יצביע נגד הצעת החילוץ, משמעות הדבר תהיה פרישה מגוש האירו. היות שכך הדילמה האמיתית העומדת בפניו אינה נוגעת להצעת החילוץ, אלא לשאלת ההישארות עם האירו.

השאלה שתוצב לפני העם היווני מזכירה לי דילמה אחרת, שונה מאוד על פניה, שעומדת בפנינו במדינה בימים אלו – מציאת הסדר ראוי עם חברות הגז. בשתי השאלות האלו יש שני צדדים למטבע. אחד מהם הוא המטבע עצמו, כלומר הכסף. והשני הוא מערכת התמריצים.

בשאלת ההישארות בגוש האירו, כשמסתכלים על העניין מהזווית הצרה של הכסף, התשובה ברורה למדי. אם יוון תעזוב את גוש האירו, כל האירו המצויים בחשבונות הבנק וברישומי הפנסיה של אזרחיה יעברו המרה לדראכמות וערכם יצלול. כל חשבון בנק יהיה שווה הרבה פחות (אלא אם בעליו כבר העביר אותו בחוכמה לבנק גרמני). כל משכורת תהיה שווה הרבה פחות. יהיה זה מעשה טירוף לעזוב את האירו, אם שוויים הכספי של היוונים הוא בראש מעיינם.

כשמסתכלים על התמריצים התמונה מתהפכת. הישארות בגוש האירו תותיר 25% מובטלים, כי לאיש לא יהיה תמריץ לספק להם עבודה בכלכלה שבה המשכורת לעובד גבוהה מדי ולא עברה פיחות. הישארות באירו תכוון את המדינה ואת העסקים שבה להקדיש את כל מרצם למאבק נואש לעמידה בחובות שאין להם כל סיכוי לעמוד בהם, במקום לצמוח ולהתפתח. הישארות באירו תנציח את הדפלציה ביוון, וכזכור דפלציה מולידה תמריצים איומים.   יציאה מהגוש לעומת זאת תאפשר ליוונים להתחיל מדף חלק.

דבר דומה נכון גם לסוגיית הגז אצלנו. ככל שהממשלה תוציא יותר מחברות הגז: תדרוש נתח גדול יותר לעצמה, או מחירים זולים יותר לצרכנים, כך יהיה לה ולנו יותר כסף, וזה כמובן דבר נחמד מאוד בין אם מדובר מבחינתנו בעוד כסף לבזבוזים אישיים כי חשבון החשמל שלנו היה נמוך, או בעוד כסף בתקציבי הממשלה המופנים לרווחה ולחינוך. ברם, ככל שהממשלה תעיק יותר על חברות הגז, כך היא תיתן להן תמריצים להקדיש משאביהן למאבק משפטי ובינלאומי ארוך וממושך נגדה במקום להתמקד בהוצאת הגז מהאדמה. מה שחשוב לא פחות, גם משקיעים זרים שעומדים וצופים מהצד ילמדו שישראל נוקטת בגישה מאוד שלילית כלפי יזמים, והדבר יקטין את תמריציהם לפעול בארץ. יש מספיק מקומות בעולם שאפשר לעשות בהם כסף בלי להיות כפוף להגיגיה של של שלי יחימוביץ' בדף הפייסבוק שלה.

בעיניי הכסף הוא אשליה כמעט חסרת חשיבות בעוד שהתמריצים הם חזות הכול. כך שאני מאמין שכדאי ליוונים לעזוב את גוש האירו וכדאי לנו להיות גמישים במשא ומתן עם חברות הגז. אבל הציבור מייחס חשיבות רבה לכסף וחושב שהוא עצם ממשי בדיוק כמו מטיל זהב או חבית נפט. לכן הדעות שאני חושב שנכונות בשתי הסוגיות השונות האלו, האחת ביוון והשנייה בישראל, ומוכנות להקריב כסף למען תמריצים משופרים, נתקלות בהתנגדות ציבורית נמרצת.

יוון לקראת גאולה?

26 במאי 2015

מאז שעלה השמאל הרדיקלי לשלטון ביוון, צבר מסע הייסורים של יוון חזרה לעבר הדראכמה תאוצה. לאור ניסיון העבר שבו קיבלה יוון צ'אנס נוסף שוב ושוב ברגע האחרון, קשה להגיד בוודאות שיוון תעזוב את האירו בקרוב, אבל נראה שלשם הדברים הולכים. חזרת יוון לדראכמה תהיה כרוכה בבלגן גדול. חשבונות בנק באירו יוקפאו, יבואנים יוותרו חסרי מזומנים לשלם על סחורה, המדפים בחנויות יהיו ריקים. מקבצי הנדבות יישבו בפינות הרחוב באתונה וינגנו בעצב על בוזוקי, אך לא יהיה מי שיזרוק להם פרוטה. יותר מכל יפגעו פנסיונרים שמחזיקים בחסכונות נקובים באירו ושהפנסיה הנקובה באירו שלהם תומר לפנסיה בדראכמות. אפשר לשער את עוצמת התסיסה החברתית.

זה נראה כמו משל מהספר עבור אנשים שמאמינים באידיאולוגיית שוק חופשי. מוסר השכל חד ופשוט: יוון בחרה בממשלת שמאל ונדפקה, כפי שקורה תמיד למי שבוחר בסוציאליסטים. הנרטיב שיסופר בעולם על יוון שבחרה בשמאל ושילמה על כך את המחיר, ישרת את צרכיהם של הקפיטליסטים אנשי הימין הכלכלי, וזה טוב. הקפיטליזם הוא המנגנון האנושי המוצלח ביותר, ולכן נרטיבים שטובים לו ומקדמים את התעמולה הקפיטליסטית, טובים לאנושות.

אבל הסיפור הזה שיסופר על יוון לא יהיה האמת. אם ממשלת השמאל, בסירובה לצעדי צנע נוספים, תוביל את יוון מחוץ לגוש האירו, היא תעשה עם המדינה חסד עצום על אף המחיר המיידי שיהיה כרוך בדבר. עזיבת האירו תציל את הדור הצעיר, שכיום מתמודד עם אבטלה ברמות שבל ייאמנו. עזיבת האירו תציל את הדורות הבאים, שישתחררו מכותונת המשוגעים של האירו.  הכי חשוב להדגיש – ממשלת שמאל שתחליט על יציאה מהאירו תעשה שירות עצום לעקרונות השוק החופשי.

קיומם של מטבעות שונים למדינות שונות הוא נכס עצום לשוק החופשי. למשל כאשר השקל נסחר מול הדולר או מול האירו בשוק החופשי, הדבר נותן הזדמנות לסוחרי כל העולם לקבוע בכל רגע נתון כמה עולה משכורת של מלצר בתל אביב לעומת מלצר בפריז או בוושינגטון. כמה עולה שהות בבית מלון בחיפה לעומת מלון בסן פרנסיסקו. כמה צריך לשלם למתכנת בהרצליה פיתוח בהשוואה למתכנת בעמק הסיליקון. בשווקים העולמיים אין מנגנון חשוב יותר, גמיש יותר, מאזן יותר מאשר המנגנון שבו משתמש השוק החופשי לקבוע ערכי מטבעות.  כשהחליטו האירופאים באיוולתם לבטל את השוק החופשי במטבעות ולעודד את כל מדינות היבשת להשתמש במטבע אחד, הם המיטו קטסטרופה על ארצותיהם, ובפרט על הארצות הדרום האירופיות הפחות מתקדמות, שבתנאי שוק חופשי המטבע שלהן אמור להיות זול לעומת המטבע של ארצות צפון היבשת.

האירוניה שבדבר היא שדווקא ממשלת השמאל הקיצוני, זו שמנוכרת לערכי השוק החופשי, יכולה להיות זו שתחליט את ההחלטה הדרמטית והחשובה ביותר לגבי עתיד יוון, שתחזיר את כלכלתה להתנהל ביחסי שוק חופשי עם שאר העולם – ההחלטה לצאת מגוש האירו. קשה ככל שתהיה הקזת הדם הראשונית, בסוף היציאה מהאירו תשתלם ליוונים בגדול. כי זהו השוק החופשי – משלמים על הדבקות בו מחיר, אבל בסופו של דבר אין כמוהו.

ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס קרא לבנו על שם צ'ה גווארה. זה אינו בדיוק המועמד הטבעי להוביל את יוון אל הישועה שמציע השוק החופשי. אבל העולם הוא מורכב. לפעמים כפי שמספר התנ"ך שאירע במלחמת ישראל עם ארם בימי אלישע, בשורת הגאולה באה מפי המצורעים.

ההיסטוריה שייכת למנצחים, גם הטועים

8 במאי 2015

על פי הסקרים, אד מיליבנד היה צפוי להפוך הבוקר לראש ממשלת בריטניה, בסיועם של הלאומנים הסקוטיים. אולם כפי שכבר למדנו בחודשים האחרונים (וכפי ששמעון פרס למד לכל אורך הקריירה ללא קץ שלו), סקרים הם רק סקרים.

הסיכוי שנתנו מומחי הסקרים לאפשרות שהמפלגה השמרנית תזכה לרוב מוחלט בפרלמנט היה אחד לחמש מאות. אבל זהו התסריט שהתממש לבסוף. מן הסתם לא בשל תנודות קוואנטיות בלתי צפויות באטומים שמרכיבים את אזרחי בריטניה, אלא מאחר שהסוקרים פישלו בגדול. במשך חמש השנים הקרובות ימשיך דיוויד קמרון לשמש כראש ממשלת בריטניה, מחוזק ונהנה מרוב ברור, גם אם קטן, בפרלמנט.

זו בהחלט בשורה טובה לישראל. מיליבנד היהודי הלא נלהב (שבאופן סמלי תמונתו אוכל באופן כושל סנדוויץ' חזיר הפכה לאייקון) עלול היה להפוך לראש הממשלה העוין ביותר לישראל מזה שנות דור, בניגוד לקמרון הפרו ישראלי המובהק. יש לבחירות משמעות אמיתית מבחינתנו: הסיכוי לצעדים קשים של האיחוד האירופי נגד ישראל ומפעל ההתנחלויות פחת.

אבל בעיקר יש משמעות כלכלית להכרעת הבוחר הבריטי. הנרטיב שהציגו השמרנים היה שהם הצילו את בריטניה ממשבר חוב קטסטרופלי בצעדי הצנע הנוקשים שביצעו ובקיצוצים שערכו שמטרתם הייתה הפחתת הגרעון. לכל אורך הקדנציה השמרנים היו מאוד לא פופולאריים בשל צעדים אלו, אולם עם התאוששות הכלכלה הבריטית הם זכו להצדקה, ובסופו של דבר קיבלו אמש את אמונו של הבוחר והיום גם את אמון שוקי ההון הבריטיים שזינקו בחדות בתגובה לתוצאות. ההיסטוריה שייכת למנצחים וסביר שהזיכרון הקולקטיבי יפרגן לראש הממשלה קמרון ולשר האוצר שלו ג'ורג' אוסבורן על מהלכיהם.

אף על פי כן האמת היא אחרת לגמרי. מדיניות הקיצוצים שהובילו השמרנים, יחד עם שותפיהם הליברל דמוקרטים, הייתה מיותרת לחלוטין. היא לא תרמה דבר, אלא המיטה סבל מיותר על האזרחים. זו גם דעתם של רוב הכלכלנים בבריטניה, שסבורים שצעדי הממשלה השמרנית לא תרמו לכלכלה אלא הזיקו לה. הממשלה הבריטית ערכה קיצוצים כדי להתגונן מחשש דמיוני לחלוטין פן יעלו הריביות על החוב הלאומי, בשעה שבפועל הן רק ירדו לשפל בן מאות שנים. ממשלת קמרון הייתה מיטיבה לעשות אילו הייתה מחליטה לגייס משאביה של האומה כדי להדוף פלישת חוצנים, כפי שהמליץ פעם פול קרוגמן. האיום היה דמיוני באותה מידה, אך הנזק שהיה נגרם לאזרחי בריטניה היה קטן יותר. קריאת תגר על החוצנים לפחות הייתה יוצרת מקומות עבודה עבור מגויסים צעירים שהיו בטח נוהרים ללמוד את רזי הלחימה באפס כבידה, בעוד שהמלחמה בגרעון השמידה מקומות עבודה והותירה אנשים מיואשים, מרוששים וחסרי תעסוקה.

עם זאת בסיכומו של דבר בריטניה נהנתה מיתרונה הגדול על מדינות כמו יוון וספרד, שבניגוד לה, אצלן המלחמה בגרעון לא הותירה מהכלכלה אבן על אבן. לבריטניה יש מטבע עצמאי. בזמן שבו הממשלה סירבה להדפיס כסף על ידי הרחבת הגרעון, בא הפיחות בלירה שטרלינג (שפעם הייתה שווה 8.50 ש"ח ואחרי המשבר הפיננסי צנחה לאזור ה-5.50 ש"ח), והניב אפקטים דומים לאלו שהייתה מניבה הדפסת כסף – הפחית את נטל החובות הנקובים בליש"ט והקל על פירמות לשלם לעובדיהן את המשכורות. הפיחות אמנם התרחש עוד לפני שקמרון נכנס לתפקידו, אבל הוא הניח את הבסיס לאפשרות של התאוששות כלכלית מאוחרת יותר. צעדי הצנע רק עיכבו אותה.

מרגרט תאצ'ר, מתנגדת נחרצת להצטרפות לאירו, ואחרים שהיו בעמדתה, הם שהותירו את המורשת שמנעה מהמהלכים השגויים של ממשלת בריטניה לחולל אסון ארוך טווח, ודיוויד קמרון קצר את הפירות.