דן שכטמן אמר בשבת תרבות בבאר שבע דברים מעניינים. הוא העריך שאירן הולכת לכיוון טוב, ושלטון האייתולות בה נחלש ועתיד ליפול. לעומת זאת, ישראל זזה דמוגרפית לכיוון החרדי ובכך מסכנת את עתידה. אני לא יודע מה צופן העתיד לאירן, אבל יש אינדיקציות מכיוונים רבים להתרחקות של הצעירים האיראנים מהדת. הם קיבלו אובר-דוז כל כך קיצוני ממנה שאינם מעוניינים בו יותר.
ציטטתי בעבר דברים נבונים שכתב דימיטרי שומסקי על הסלידה שיוצאי המדינות הקומוניסטיות פיתחו מכל סממן של סוציאליזם.
המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.
הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם.
תהליך כזה עבר על ערכי הדת באירן, כאשר נעשה בהם שימוש בידי משטר האייתולות כדי לכונן את עריצותו. ערכים שהיו אמורים להיות נעלים שירתו תשוקה אלימה ואפלה של דיקטטורים לכוח. כנראה כיום רוב הציבור הצעיר באירן חש כלפיהם בוז. לפי אחד הסקרים, רק שישית מהצעירים באירן מתפללים את כל התפילות, בעוד שבדור המבוגר השיעור כפול.
גם במדינה אחרת, מערבית יותר, חלה התרחקות דרמטית מהדת, כאשר היא נקשרה למעשים מעוררי סלידה. אירלנד עברה התחלנות בעשורים האחרונים ואיבדה את אופיה הקתולי האדוק. חלק מהעניין הוא בוודאי תהליך ההתחלנות שמקיף את כל המערב, אבל זו גם התגובה לגילויים שלפיהם הכנסייה חיפתה על מעשי התעללות מינית נרחבים שנעשו בידי כמרים. תחושת הבושה של כמרים באירלנד דומה בוודאי במשהו לתחושתם של אנשי דת באירן שמעיפים להם את הטורבן מהראש.
אין לי שום סימפתיה כלפי האיסלאם השיעי, ואם הוא מאבד מאמינים באירן, רק אמחא כף. וכך גם לגבי הקתוליות באירלנד אשר גדושה באנטישמיות.
אבל יש לי סימפתיה ליהדות ולמורשת ישראל. השימוש שהממשלה הנוכחית עושה בזיקה היהודית של תומכיה כדי להעלות תוכניות שיביאו להשחתה מוחלטת של מערכת המשפט, הוא נזק אסטרטגי וחלילה בלתי הפיך לא רק למושג ״מדינת ישראל״, אלא גם למעמדה של היהדות עצמה. ביהדות יש שם לביזוי ערכי הדת בפני עם ועולם: ״חילול השם״. בזמנו התפרסם שמנהיג החרדים, הרב אלישיב, אסר על יהודים דתיים לקנות כליה שנקצרת מאסירים בסין, בנימוק שהדבר מהווה חילול השם. הדבר הוגדר כ״החמרה נוראה באיסור חילול השם״. בצדק כינה ככה הרב מיכאל אברהם את תוכניות הממשלה: חילול השם.
דור החלוצים החילוני הסוציאליסטי שבא מאירופה כדי להקים פה מדינה הצליח להפריד בין ריחוקו מהדת לבין דבקותו ברעיון הלאומי. אבל הוא חי בתקופה שבה האנושות כולה הייתה הרבה פחות פתוחה לקוסמופוליטיות. באותם ימים היה הגיוני להתייאש מהמאמץ להיטמע. עמוס עוז נהג להגיד שהיו צ׳כים, והיו סלובקים, ואם מישהו הגדיר עצמו כצ׳כוסלובקי ידעת שהוא יהודי.
היום אנו בעידן שונה, ומדינות ההגירה למיניהן ישמחו להטמיע יהודים לתוכן בלי להותיר בהם שום תחושה רעה. הקוסמופוליטיות קורצת, התחרות על לב המהגרים המוכשרים קשה, ולכן גם לביזוי שם היהדות יש אפקט שלילי קשה מתמיד. אבישי בן חיים, באחת ההברקות הגדולות שלו, בטרם היה רק שופר ביביסטי או שמא תוכי, תיאר את מדינת ישראל כ״פוסק הדור״. כוונתו לומר: נכון שיש קהילות דתיות המסכיתות אוזניהן לדבריו של רב ספציפי כזה או אחר, אבל בעיני הרוב הגדול של היהודים, בארץ ואף בתפוצות, ההלכה היהודית הרשמית הפכה להיות זו שמתקבלת על דעת הקולקטיב היהודי בארץ ישראל ומתבטאת בחוקי הכנסת. עתה, כאשר הכנסת צפויה להכריז על הקמת מבנה שלטוני אנטי דמוקרטי, הדבר עלול להיראות כאילו הוא הכרזתה של היהדות עצמה.
פעם יכולנו להתפאר בהשקפות שניתן למצוא בין חכמי היהדות על אופי השלטון. כפי שאביעזר רביצקי ניסח את השקפת דון יצחק אברבנאל בנושא:
כאשר בני אדם זוכים בכוח – קל וחומר כאשר הכוח הזה מתרכז בידי אדם יחיד – הוא נוטה מעצם טבעו להתפשט ולהתעצם, הוא שואף לפרוץ כל סכר ולפרוע כל חוק. אשר על כן, המלוכה החוקתית תהפוך על פי חוקיותה הפנימית למלוכה מוחלטת, והמלוכה המוחלטת תהפוך על פי חוקיותה הפנימית לרודנות עריצה ושופכת דמים.
זו חוכמת אברבאנל, החכם היהודי הספרדי, מושא מחקריו של פרופסור בן ציון נתניהו, ומי שחש בצורה הישירה ביותר את שרירות לבם של מלכים: פרדיננד ואיזבלה, שגירשו את היהודים מספרד. פאסט-פורוורד חמש מאות שנה. ממנו עברנו אל חוכמת שמחה רוטמן אשר תגדיר לנו מעתה את השקפת היהדות על שלטון ומגבלותיו. אכן כדברי הרב מיכי, זו חתיכת חילול השם.
תמריץ 