מעשה בשלוש תורות מוסר

שלוש תורות מוסר התעמתו זו עם זו השבוע במדינה בעימות די מרהיב לצפיה. תורת המוסר הראשונה היא התורה ההיררכית – כמו בחוות החיות של אורוול – כולם שווים, אבל יש כאלו ששווים יותר. זו השקפת העולם העתיקה של האנושות – יש מדרגות בין בני אדם. גברים עדיפים מנשים, החמולה שלי בראש לפני חמולות אחרות. בני עמי עדיפים על בני עמים אחרים. זו השקפת העולם שמקובלת עד היום במדינות לא מערביות ובשמה מתבצעים מסביבנו בשנים האחרונות מעשי טבח איומים. רוב הציבור החילוני המשכיל במערב איבד כל עניין בתורת המוסר הזו והוא נגעל ממנה ועד עומקי נשמתו, אבל בקרב הציבורים הלא משכילים ובעיקר בקרב הדתיים, הנוצרים והיהודים, יש לה עוד תמיכה.

תורת המוסר השנייה היא גישה בורגנית המבוססת על הדדיות. הבורגנים אינם לוחמים נלהבים לשוויון זכויות, אבל הם גם לא קנאים לשמירת היררכיות עתיקות. הגישה שלהם פרקטית ופשוטה – תהיה בצד שלי, אני אעמוד לצידך. תלך נגדי, נילחם.

תורת המוסר השלישית מבוססת על הוקעת כל היררכיה באשר היא והעמדת השוויון כערך עליון בפני עצמו. שוויון ללא תנאי בין בני אדם וללא הענקת חשיבות כלשהי לשיקולי הדדיות. ערכו השווה של אדם בא מתוך טבע קיומו ולא מתוך יחסו לאדם אחר.

בשני העימותים הפוליטיים של השבוע – חוק הלאום וחוק הפונדקאות, היו לתורות המוסר השקפות שונות. בעניין חוק הלאום – תומכי ההיררכיה שמחו על חוק שעוזר לקבע את היהודים כקבוצה העליונה במדינה. הבורגנים הצטערו על כך שהדרוזים יצאו נפגעים מהחוק, בהיותם קבוצה שנלחמת יחד עם היהודים ושותפה מלאה במדינה (מעניין לקרוא לעג מושחז של בלוגר דרוזי בנושא).  השוויוניסטים התחלחלו מכך שרק קולם של הדרוזים נשמע, ומה עם הערבים? העובדה שהערבים מאוחדים פוליטים מאחורי הרשימה המשותפת, מפלגה שמפגינה עוינות עמוקה למדינה והערצה לאויבי ישראל, לא מפחיתה לדעת השוויוניסטים מצדקת מחאתם. שוויון אינו מותנה בכלום. כשיורקים על שוויוניסט, הוא ממהר לתת כוס מים ליורק כדי שלא יאזלו לו נוזלי הפה.

בעניין הפונדקאות, תומכי ההיררכיה ניסו נואשות לשמור שאריות מההיררכיה העתיקה, הברורה מאליה בכל מקום עד לפני עשור, שמציבה משפחה מסורתית מעל משפחה חד מינית. הבורגנים  תמכו בדרישת הלהט"בים, ציבור אזרחים תורם, משרת בצבא ומשלם מסים. השוויוניסטים כמובן התאספו סביב להט"בים, אחד המיעוטים המוחלשים, אך נבוכו קלות מנושא המאבק, מאבק הפונדקאות. בפונדקאות עצמה יש לכאורה לעין חשדנית שמץ סיבה לראות היררכיה – גברים עושים שימוש בגוף הנשי.  השוויוניסטים מיהרו להדגיש אפוא שהמאבק הקונקרטי הוא בעצם רק פתח למאבק במדיניות המפלה של ממשלת נתניהו בכל תחום, וחן אריאלי, יו"ר אגודת הלהט"ב אפילו אמרה בראיון במוסף השבת שאולי בעתיד תיאבק נגד כל פונדקאות שהיא.  באופן צבוע לחלוטין אך מרשים מבחינה טקטית ההיררכיים עשו שימוש בטיעונים נגד הפונדקאות ו"הסחר ברחם" שתמיד אפיינו את  השוויוניסטים, ובכך דנתי בפוסט הקודם. (תהיתי לעצמי האם יש מקרים הפוכים שבהם שוויוניסטים עושים שימוש טקטי בטענות היררכיות, ונזכרתי שיש לכך דוגמה חשובה אחת: האמירה השמאלנית שיש להחזיר את השטחים כדי להגן על הרוב היהודי).

על הגישה ההיררכית יש דבר טוב אחד להגיד – היא עתיקה ושירתה את האנושות דורות אינספור, ואולי היא הייתה הגישה הסבירה היחידה בעולם שבו המשאבים מוגבלים, וחייו של ילד אחד מקבוצה אחת באים על חשבון חיים של ילד אחר מקבוצה אחרת. אבל אנחנו חיים בעולם של שפע ובו ההיררכיה מיצתה את עצמה. העולם המערבי, אחרי שתי מלחמות העולם האיומות, אינו חפץ בה עוד. בני אדם מוכשרים שמסוגלים לחדש בתחומי המדע והתרבות חשים אליה איבה עזה. אם מדינת ישראל תיראה כאילו היא פועלת לשמר עולם היררכי שבו יש כאלו ששווים ויש כאלו ששווים יותר – היא תספוג עוינות עזה מבפנים ומבחוץ מכאלו שהיו יכולים להיות בעלי ברית פוטנציאליים. גם הציבור הדתי הלא-חרדי כבר עבר תהליך של ציביליזציה שבו היררכיה גסה צורמת לו. יעידו על כך השבוע דבריו של נפתלי בנט שיש לדאוג למצוא פיתרון לבעיית ייצוג הדרוזים בחוק הלאום והסקר שהתפרסם שלפיו ציבור מצביעי הבית היהודי מצדד במפתיע במאבק הלהט"ב.

הגישה השוויוניסטית אינה נהנית מתמיכה רחבה כל כך בציבור, הרי אין הרבה שכל ישר בהתנהלות השוויוניסטית ויש בה גם מתן תמריצים איומים, אבל היא מהפנטת את האינטלקטואלים ואת האליטות. במערב אירופה היא השתלטה על השיח הפוליטי כליל, עד שהחלו לעלות ביבשת תנועות ימין נחושות כקונטרה להגירת ההמונים מהעולם השלישי שהשוויוניסטים מקדשים, כי איזו הצדקה יש להעדיף שוודי מדורי דורות על פני שוודי שהגיע אתמול מסוריה, עני ומוחלש.

המערב יכול לשרוד רק מתוך תפיסה של הדדיות – להיות טוב עם מי שטוב אליו ולהיות רע למי שרע אליו. בנושא ההגירה למשל גישה בורגנית תקבל בברכה הגירה יצרנית שמחפשת להשתלב ואינה מלווה בעליה בפשיעה ובטרור אבל לא תחוש חובה מוסרית לתת מחסה לכל מוחלשי העולם השלישי אשר מביאים את תרבותם הבעייתית עמם.

גם בתורת המוסר הבורגנית יש נקודת תורפה עמוקה – העדר הגב הדתי מחד והאינטלקטואלי מאידך. העדר הגב להשקפה זו מביא לרפיון עמוד השדרה הפוליטי. אפשר לראות זאת בקיטוב האמריקני: המפלגה הרפובליקנית בארה"ב מכרה את עצמה לימין הדתי והפכה לאובססיבית נגד הפלות. המפלגה הדמוקרטית שם איבדה את הצפון בסוגיית ההגירה ונראה שמאמינה שלכל אזרח בעולם יש זכות מוקנית להפוך לאזרח ארצות הברית.

אפשר לראות זאת גם פה. "שינוי" של טומי לפיד קרסה. "יש עתיד" של בנו מצליחה להחזיק טוב יותר בינתיים, אך מגזגת ללא הרף תחת הנהגתו. לפיד האב ולפיד הבן לא בדיוק הצליחו להישאר נאמנים לאידיאולוגיה הבורגנית שבשמה משכו בוחרים. לפיד הגן על בית המשפט העליון והצהיר בזמנו שאהרון ברק הוא האדמו"ר שלו. אבל ברק, מי שרצה לבטל בזמנו את חוק האזרחות, הוא האדמו"ר של השוויוניסטים, לא של הבורגנים. גם יאיר לפיד לא הצליח להיצמד לעקרונות. הבורגנים בישראל ממש לא סובלים חרדים בגלל התנהגותם שכאילו באה להוציא אצבע משולשת בכוונה לכל מי שמאמין בחשיבותה של הדדיות, אבל לפיד לא העז להניף את דגל האנטי חרדיות. הוא ידע שהאליטות אינן מעריכות דגל זה, ההמונים המסורתיים עלולים לפרש את הנפתו כביטוי של גישה אנטי יהודית ואילו המפלגות החרדיות יכולות להיות נחוצות בעתיד כדי להפוך את לפיד לראש ממשלה.

בארץ ובעולם מפלגות פוליטיות שמבססות על עצמן על השקפה בורגנית יתקשו לשרוד, אך אני מאמין שהשקפת העולם הבורגנית עצמה – תהיה טוב עם מי שטוב איתך ורע עם מי שרע איתך – תשרוד כי היא מניבה תוצאות מצוינות. לעומת זאת, זמנה של הגישה ההיררכית תם – היא שייכת לתקופות פחות נאורות בתולדות האנושות. גם גישת השוויון חסרת תקנה. היא מובילה לתמיכה בפייסנות כלפי אויבים ובעולם ללא גבולות, עמדות שמולידות תמריצים מזעזעים.

הדרוזי הליברל

העדה הדרוזית היא נושא חם ומעניין בימים אלו. מצד אחד היא מעוררת אמפתיה בשל הסכנה החמורה שהיא עומדת בה בסוריה. מצד שני לאור התדהמה ושאט הנפש שעורר הלינץ' שערכו הדרוזים בגולן בפצועים סורים, נזכרנו שלא הכול מושלם שם. כדי להבין את הלך הרוח במגזר שוטטתי לי בפייסבוק. הדף הכי מעניין שמצאתי הוא הדף של אמיר אסעד, צעיר דרוזי, כותב ומאייר, שמבטא בכישרון דעות ליברליות בנושאים פנים קהילתיים וחוץ קהילתיים, ודעותיו מעוררות ויכוחים מרתקים בתגובות ומקנות חריך הצצה להלך הרוחות בקרב בני העדה הקטנה הזו.  כדאי לעקוב אחרי אמיר.