מה שגוזרת הנגזרת השנייה

אם תשאלו אנשים מה חושבים על עתידה של צרפת רבים מהם יפסקו, על סמך שמועות כאלו ואחרות ששמעו, שהיא עומדת להפוך ממש אוטוטו למדינה מוסלמית.  אולי הם יופתעו לדעת שנכון לשנה האחרונה אחוז המוסלמים בין התינוקות הנולדים זהה בישראל ובצרפת. בשתי המדינות הוא עומד על 21%.

עם זאת כפי שמראה טבלת לידות המוסלמים שלהלן הנגזרת השנייה כבר שונה לגמרי ומכאן שיש בסיס לתחזיות על שינוי דרמטי באופיה הדתי של צרפת, מדינה שזוהתה שנים רבות עם קתוליות חילונית והיום מתמודדת עם תמונת ראשו הערוף של מורה שהראה קריקטורות של נביא האיסלאם.

נגזרת האפס היא האוכלוסיה של צרפת. הנגזרת הראשונה היא השינוי באוכלוסיה, כלומר בראש ובראשונה הלידות. הנגזרת השנייה היא קצב השינוי שמתרחש בלידות. בחזית הנגזרת השנייה ההבחנה בין מה שקרה בישראל בארבעים השנים האחרונות לבין מה שקרה בצרפת היא מרעישה.

אחוז התינוקות המוסלמים ישראל צרפת
1969 20% 3%
1979 21% 6%
1989 22% 6%
1999 26% 8%
2009 21% 15%
2019 21% 21%

2100, עד כמה קיצוני זה יכול להיות?

כתבתי לא מעט בבלוג על הדמוגרפיה המשתנה של האנושות. הירידה בילודה בארצות המפותחות לעומת הפריון הגבוה באפריקה וגם במדינתנו יוצאת הדופן. עד כמה התוצאה יכולה להיות קיצונית?

מאמר שפורסם במגזין הרפואי המעולה (אחד החשובים בעולם) לנצט על הדמוגרפיה של העולם ב-2100 נותן לכך הצצה. בחרתי להציג את הנתונים בדרך מגמתית משהו. עבור הארצות שבהן הילודה שומרת על עוצמתה כמו ישראל וארצות אפריקה בחרתי להניח שככה יימשכו הדברים ולהציג את האופציה הקיצונית לטובת הריבוי הטבעי ואילו בארצות שבהן הילודה קורסת ונראית קורסת עוד משנה לשנה בחרתי להציג את האופציה הקיצונית לטובת ההידלדלות. ככה ניתן לקבל מבט על האפשרות הקיצונית ביותר למפנה דמוגרפי בעולם.

עבור ישראל התסריט הזה מייצר אופציה הונג קונגית. ייתכן שהנגב והגליל יישארו די שוממים יחסית, אבל חלק ממה שמחוץ להם יצטרך להיות צפוף בבניה דחוסה לגבהים כמו באי קאולון בהונג קונג. אלף קמ"ר בצפיפות של קאולון מאפשרים אוכלוסיה של 40 מיליון.

מדינה אוכלוסיה במיליונים (בתחזית קצה שמקצינה את המגמה הנוכחית)
ניגריה 1,055
סין 455
קונגו 346
טנזניה 258
ארה"ב 248
רוסיה 66
בריטניה 55
גרמניה 54
ישראל 41
אירן 37
קנדה 37
אוסטרליה 27
איטליה 24
דרום קוריאה 20
פולין 11
רומניה 8
ניו זילנד 6
אוסטריה 5
צ'כיה 5
דנמרק 4
פינלנד 4
יוון 4
בולגריה 1.5

אם תרצו אין זו אגדה

בראשית ימי הקורונה חזו שתטלטל את העולם החרדי מהיסוד, אבל נראה שיותר מזה היא מטלטלת את האופן שבו חילונים תופסים חרדים. הקורונה חשפה צדדים מכוערים חדשים של העולם החרדי. הצפצוף ההמוני על ההנחיות של משרד הבריאות והאלימות כלפי כתב גלי צה״ל. אפילו בניו יורק הרשו לעצמם החרדים להתריס מול השלטונות. השוטרים ברחובות הערים החרדיות היו חסרי אונים מול מצב שבו אין איש ששומר על הכללים. כל זה יכול להתניע את ראשיתה של הבנה בלתי נמנעת שהציבור הכללי והחרדים צריכים להתקיים באוטונומיות נפרדות, ללא כפיה הדדית. ההבנה הזו עוד תתגבש ותתעצב. התפיסה שלפיה צריך לעודד את גיוס החרדים לצה״ל שגם אני פעם חשבתי שיש בה ממש, היא אלטע זאכן. היום ברור שחרדים, על חוקי הצניעות הבלתי אפשריים שהם מביאים עמם, הם הדבר האחרון שצה״ל צריך, וכן שנתוני גיוס החרדים היו הונאה. אבישי בן חיים כתב על כך טור יפה כפי שהובא בתגובות לפוסט הקודם..

אבל אבישי בן חיים מאמין בהתפרקות החרדיות, בכך שצאצאי חרדים יסטו מהדרך. בעצם הוא שב בכך לאמונתו של בן גוריון שאפשר לוותר לחרדים מאחר שהם שריד זעיר לעולם שאבד, חסר חשיבות דמוגרפית. אבל העובדות טופחות על אמונה זו, והן חייבות לטפוח. החרדיות היא אסטרטגיה אבולוציונית מנצחת מאחר שכרוכה בהעמדת מספר רב של צאצאים שורדים. קשה לראות כיצד אינה מנצחת בטווח הארוך שאת ראשיתו נתחיל לראות כבר בימי חיינו וסופו בדורות שעוד רחוקים.

הפתרון הוא אם כך פתרון שתי המדינות, או לפחות שתי האוטונומיות. אחת לחרדים ואחת לשאר. שתי המדינות/אוטונומיות יוכלו לנהל ביניהן יחסים קונפדרטיביים או יחסים כדוגמת אלו שבין מדינות האיחוד האירופי. אין חשש לטרור בין חרדים לחילונים, אבל בהחלט יש חשש שדפוסי החיים והאמונות הייחודיים לחרדים יהפכו את חיי השאר לבלתי נסבלים. קנטוניזציה של המדינה, על בסיס שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות, יכולה לתת לכך מענה הולם. על כל זה כתבתי כבר.

אפשר לתהות כיצד תוכל האוטונומיה החרדית להתקיים כלכלית בכוחות עצמה. ובכן ראשית, אם החרדים יפרנסו את עצמם התמריצים שלהם ישתנו כליל. הם הרי לא עיוורים להבנה שללא קמח אין תורה, הם פשוט יודעים שלעת עתה הם יכולים להסתמך על הציבור הכללי לשם פרנסתם. אם הציבור הכללי ישלח אותם להתפרנס בעצמם, הם יתפרנסו.

שנית, יהודי ארה״ב הולכים לבית הכנסת בשיעור גבוה יותר מאשר ישראלים. מדוע? הישראלים נמצאים בתוך מדינתם היהודית. הם אינם זקוקים לתזכורות מלאכותיות משהו ליהדותם. באופן דומה החרדים נמנעים מלימודי ליבה כדי ליצור חומות מלאכותיות סביב צעיריהם. אבל אם תהיה להם מדינה משלהם, היא תייתר חומות מלאכותיות. המדינה עצמה תשמר את החרדיות על ידי כלליה וחוקיה (שחלקם יהיו בלתי נסבלים לאנשים חילונים).

לחרדים יש נכס כלכלי גדול אחד והוא שהפוטנציאל של צעיריהם הוא כנראה טוב. מעידים על כך ציוני הפיז״ה של הבנות החרדיות שהם ברמה מערבית וההתאקלמות המוצלחת של נשים חרדיות בתעשיית ההייטק. אבל יש להם נכס כלכלי ענק נוסף והוא הסבלנות המוחלטת שלהם להיררכיה. החרדים יוכלו אם ירצו לעשות כמעשה נסיכויות המפרץ ולהביא המוני עובדים זרים, בלי זכויות, בלי חשש ללחץ להתאזרחות, בלי בג״ץ ובלי בצלם. אין חשש קל שבקלים שתקום תנועה באוטונומיה החרדית שתקרא לאזרח את ילדיהם דוברי העברית (או האידיש..). זה אולי נשמע רע ואטום, אבל בשורה התחתונה הדבר טוב לכולם. למי שנהנים מהעובדים הזרים ולעובדים הזרים עצמם שמוצאים פרנסה ויכולים לשלוח כסף למשפחותיהם בניכר.

בשל הסובלנות של החרדים לאי שוויון ולקפיטליזם חזירי, משקיע במדינה החרדית לא יחשוש מחקיקה סוציאליסטית. מעט מאוד חרדים מאמינים בשוויון או בצדק חברתי, אף אם הם הנהנים הראשונים מפירותיו של צמצום אי השוויון במדינה. הקדוש ברוך הוא הרי אינו קומוניסט. שיעורי המס על הון יהיו מן הסתם נמוכים במיוחד במדינה החרדית, איש לא יטען בעד מס ירושה וכל אותה התעללות מתמדת במשקיעים וביזמים שאופיינית למדינות עם תנועות פרוגרסיביות תיחסך מהמשקיעים. אכן מצד שני סביר שזו תהיה מדינה מושחתת כצפוי מישות שתרבותה היררכית ופטריאכלית.

ההתנהלות הנוכחית של הפוליטיקאים מנציחה את קיום החרדים כגוף טפילי על המדינה. המוני הילדים שנכנסים לשנתם הראשונה בחיידר עולים על מסלול שישאירם חסרי יכולות אלמנטריות גם כאשר יהיו בעוד שישים או שבעים שנה חלק מקבוצה שכבר לא ניתן לקרוא לה מיעוט. אבל בעתיד כל זה ישתנה מאחר שאי אפשר יהיה אחרת. הצפצוף של החרדים על הנחיות הקורונה מאכזב אבל גם מעורר תקווה שהאסימון יפול בסופו של דבר – חרדים ולא חרדים צריכים להיפרד לטובת שני הצדדים, ושניהם יכולים לצאת מורווחים – אזור סחר חופשי באוטונומיה חרדית כמו שציירתי יכול להפתיע את העולם כולו בעוצמתו הכלכלית. מי שאוהב את החזון המפורסם של המזרחן מרדכי קידר לעתיד הפוליטי של הפלסטינים – התקיימות בערי מדינה נפרדות, אולי יוכל להשלים עם כך שיש מקום לרעיון דומה גם בעתיד הפוליטי של היהודים.

האם הקסם היהודי עדיין עובד?

בעקבות הפוסט הקודם על פרסי הנובל היהודיים עלתה השאלה: האם הקסם עדיין עובד. האם עדיין ליהודים יש, גם בימים האלו ממש, משהו מהקסם שגרם להם להביא לאנושות כל כך הרבה תועלת מדעית, וכפי שהוכרה בידי ועדות פרס נובל לדורותיהן?

ובכן, ייתכן שכן. הפמיניזם פגע קשות בנכונות של נשים חכמות ללדת ילדים. הדבר נכון בכל התרבויות המערביות וגם הלא מערביות. לכן העתיד, על פניו, מסמן ירידה משמעותית באייקיו הכולל של האנושות. בכל מדינה ומדינה באזורים הכפריים שבהם חיים האנשים הפחות חכמים נולדים יותר ילדים מאשר באזורים האורבניים. כך בארה"ב במדינות שתומכות בביידן הילודה נמוכה לעומת המדינות שתומכות בטראמפ. יתרה מכך הגזע האסייתי שלרוב מקבל את הציונים הגבוהים ביותר במבחני אינטליגנציה חווה קסטרופה אמיתית מבחינת מצב הפריון הנשי. בדרום קוריאה אישה ממוצעת בימים אלו יולדת 0.85 ילדים. בסין מדיניות הילד האחד נותרה בפועל גם אם בוטלה בחוק. הסינים העירוניים עדיין אינם מעוניינים ביותר מילד אחד במשפחה. גם בכפרים הילודה נמוכה, אבל לא עד כדי כך נמוכה.

גם בקרב ערביי ישראל אפשר לראות את הדפוס שבו נשות הבדואים הנחשלים בדרום הארץ יולדות חמישה ילדים בממוצע, בעוד שבמשפחות הערביות העירוניות והמשכילות ממוצע הילודה ירד לשלושה ילדים לאישה.

כל זה לא קשור כמעט למצב של העם היהודי שדפוסי הפריון שלו שונים. הפער בין משפחות שבהן נולדים הרבה ילדים לאלו שבהן נולדים מעט הוא הפער במידת הדתיות, לא באייקיו. הרכיב ששיחק תפקיד עתיק באבולוציה של היהודים – היותה של הדת היהודית דת של קריאה והתעמקות אינטלקטואלית בכתבי הקודש משחק גם כאן וביתר שאת. נשירה מישיבות מקושרת לרוב עם קושי לפתוח דף גמרא, לא עם יכולת מפולפלת להתעמק בו. לכן להתרבותם המואצת של הדתיים, החרדים והחרד"לים יש אפקט של הגברת הפנאטיות, אך לא של הורדת מנת המשכל. מבחינה זו אין למדינת ישראל אח ורע בעולם כלל. מדינה מערבית שבה שיעור הפריון גבוה היא כבר דבר שאין כדוגמתו. מדינה שבה שיעור הפריון הגבוה ממוקד בנשים שציוני הפיז"ה שלהן הם ברמה מערבית (כמו בחינוך הממלכתי דתי ואפילו בחינוך החרדי לבנות) זהו ממש דבר שלא יעלה על הדעת.

כל זה לא מבשר בהכרח טובות גדולות למדינת ישראל בטווח הקצר והבינוני. פנאטים חכמים עלולים להיות מזיקים אפילו יותר מאשר פנאטים טיפשים. מהחרד"לים עוד יכולים לצאת מדענים, אבל מהחרדים – לא. הם מחרימים לימודי ליבה והשכלה אוניברסיטאית מחקרית. עם זאת גם הלמדנות התלמודית של המאה ה-16 או ה-17 הולידה פרסי נובל רק במאה העשרים. בטווח הארוך מאוד ייתכן שהתהליכים שמבליטים את ייחודו של עם ישראל לעומת עמים אחרים ונעוצים בתופעה המיוחדת של הלימוד המעמיק של התורה כבסיס הדתיות, לא נעצרו והם ממשיכים בדורנו.

2020? איזה חורף שגרתי!

למגפת הקורונה שהכתה בישראל בחורף 2020 אין כל סימן בנתוני התמותה.. במובן זה יורם לס ומייקל לוויט שיחקו אותה. השאלה אם ככה היו פני הדברים גם אם היו שומעים להם מלכתחילה. כנראה שלא.

חורף 2018 חורף 2019 חורף 2020 מספר מקרי מוות בחודש
4005 3996 4237 דצמבר
4517 4806 4576 ינואר
3925 4061 3952 פברואר
4000 4316 4147 מרץ
3493 3812 3872 אפריל
19940 20991 20784 סך הכול
20600 21200 20784 מותאם לגידול אוכלוסיה והטיות אחרות

 

הדחקה דמוגרפית – קווים לדמותה

יועז הנדל וזכי שלום חיברו בזמנו ספר מעניין בשם "תנו לצה"ל לנצח" על הצלחתו המרשימה של צה"ל לחסל את האינתיפאדה השנייה.
באחד הקטעים בספר הם מתייחסים לרצועת עזה ומתארים את העניין שהיה למדינה ברצועה כבר מהתקופה שאחרי מלחמת השחרור.


מסקירה היסטורית זו עולה שממשלות ישראל לדורותיהן ראו חשיבות בשליטה ישראלית ברצועת עזה, ולאורך השנים טיפחו והעצימו את ההתיישבות היהודית ברצועה. כדי לבסס את הטיעון שתוכנית ההתנתקות באה על רקע תפיסה טהורה של האינטרסים הלאומיים של ישראל ולא כתוצאה מכניעה לטרור, צריך לבסס טענה ולפיה כל ממשלות ישראל לדורותיהן, החל מקום המדינה, לקו בעיוורון והוכו בסנוורים בכל הנוגע לחשיבות השליטה הישראלית ברצועת עזה.


אומרים הנדל ושלום: לא ייתכן שכל ממשלות ישראל לקו בעיוורון. מכאן ששליטה ברצועת עזה הייתה חשובה לישראל ומן הסתם עודנה חשובה לישראל.

הטיעון מפוקפק כשלעצמו. בהחלט ייתכן שממשלות ילקו בעיוורון, והמפקפק מוזמן לעלעל ב"מצעד האיוולת" הקלאסי של ברברה טוכמן על דוגמאותיו היפות.

אבל בעניינה של רצועת עזה קיים פקטור נוסף בשם הדחקה דמוגרפית. בפשטות ממשלות ישראל הדחיקו את משמעות העובדה שמשפחות עזתיות בשנות החמישים לא הסתפקו בילד וכלב ולעתים קרובות לא הסתפקו אפילו בעשרה ילדים. זאת בזמן שתמותת התינוקות הלכה וירדה. אפילו בשנות השבעים חיו בעזה רק כ-300 אלף, אם מעגלים כלפי מטה. אפשר היה להדחיק את כ-2 מיליון העזתים שיחיו בשנת 2020.

הדחקה דמוגרפית אינה בהכרח דבר רע. אין טעם לעסוק בצרות שספק אם יתגשמו. אבל כאשר הן בכל אופן מתגשמות בסופו של דבר, וכפי שקרה בעזה, שינוי החישוב האסטרטגי מוצדק.
אני מאוד מתעניין בנושא הניבוי הדמוגרפי וההדחקה הדמוגרפית והבאתי במרוצת השנים הרבה מאוד דוגמאות בנושא.

רוזוולט אמר למנהיגים יהודים שיש מגבלות ליכולתה של פלשתינה לשאת עליה יהודית. אולי עוד מאה אלף, אולי עוד מאה וחמישים אלף. התברר שהוא טעה. הוא לא שמע על מתקני התפלה ועל פיתוחים רבים אחרים.

בן גוריון חזה ששיעורי הלידה הגבוהים במשפחות המזרחיות לעומת האשכנזיות עלולים ליצור מדינה מושחתת לבנטינית ומיליטנטית. האם שלטון הליכוד מגשים ממש עכשיו את חששותיו של בן גוריון? יהיו שיגידו שכן (בלחישה כדי שלא להיחשב גזענים). אבל לדעתי ממש ממש לא. המדינה פחות מושחתת ופחות מיליטנטית מאשר בזמנים שלו שבהם אלוף בצה"ל היה יכול לאנוס חיילות להנאתו.

כהנא הטיח בפניו של אהוד אולמרט בראיון מפורסם שאם לא יטפלו בבעיית ערבי ישראל, הללו יהפוך לרוב דמוגרפי. כהנא טעה. נס דמוגרפי שטיבו עוד לא ברור לגמרי העלה את הילודה היהודית בישראל, בעוד ההתפוצצות הדמוגרפית במרחב הערבי באה לסיומה פחות או יותר (פרט לבדואים בנגב). זאת כמובן בנוסף לעליה הרוסית ולהשפעתה.

לי אין ספק שהילודה הגבוהה בקרב המשפחות החרדיות תשנה את פני המדינה לטווח הארוך. אבישי בן חיים ואחרים שעוסקים בהדחקה דמוגרפית בנושא טועים. אבל אני לא חושב שיש מקום להיות מוטרדים מכך כל כך מאחר שאני מאמין בפתרון שתי המדינות.

הליטאים של העתיד

חייבת לקום מדינה חרדית נפרדת. זה, כך נראה לי, החזון הסביר היחיד לעתיד ישראל. במדינה אחת הרוב חייב לקבוע, ורוב זה, הדמוגרפיה של העתיד מחייבת, יהיה חרדי. אבל אין זה מתקבל על הדעת או נסבל שצאצאי הישראלים של היום יחיו בהתאם לחוקים שיקבע הרוב החרדי שישלוט בימי חייהם, רק משום שהנשים החרדיות מוכנות ואף להוטות להיכנס להריון שנה אחר שנה.

לעומת זאת, שתי מדינות יכולות להתנהל באופן עצמאי בלי קשר למשקלן הדמוגרפי זו כלפי זו. המדינה החרדית, תמנה כמה שתמנה, לא תוכל או תצפה לכפות את ערכיה על מדינת ישראל רק בשל ריבוי צעיריה כפי שבנגלדש המאוכלסת בצפיפות אינה יכולה לעשות זאת על אף ריבוי הבנגלדשים.

אין הכוונה ששתי המדינות יהיו בהכרח למדינות מנותקות זו מזו כפי שבנגלדש מנותקת מישראל. הדבר נראה בלתי אפשרי בשל הערבוב הגיאוגרפי ואף לא רצוי בשל הקשרים הלאומיים, התרבותיים וההיסטוריים. אפשר לחשוב על מודלים אחרים כמו מדינות ארצות הברית ויחסיהן זו עם זו (לפחות בטרם הממשל הפדרלי חטף לעצמו כוח רב משתוכנן להינתן לו). או הונג קונג ויחסיה עם סין או הוותיקן ואיטליה או סקוטלנד ואנגליה וכדומה.

לדבר אחד מעניין לשים לב: הבסיס הדמוגרפי למדינת החרדים כבר קיים. בציבור החרדי יש בערך כ-35 אלף לידות בשנה. שימו לב כמה הרבה זה ביחס למספר הלידות בשנה במדינות ידועות שאיש אינו מפקפק בעצמאותן ובמעמדן הלאומי. ומה שתמיד מדהים בדמוגרפיה החרדית: היחס המספרי הנוכחי הוא כאין וכאפס לעומת היחס המספרי העתידי. ואפילו אם נמתין עוד כמה שנים בלבד.

נתוני לידות שנתיים

ניו זילנד 58 אלף
בולגריה 54 אלף
פינלנד 45 אלף
סינגפור 39 אלף
קרואטיה 36 אלף
חרדים בישראל 35 אלף
ליטא 27 אלף
לטביה 19 אלף
סלובניה 19 אלף
אסטוניה 14 אלף
קפריסין 12 אלף

הנה ימים באים שבהם כשיתואר מישהו כליטאי אי שם בעולם, סביר בהרבה יהיה שמדובר ביהודי חרדי ההולך בשיטתו של הגאון מוילנא מאשר באזרח של מדינת ליטא הקטנה בעלת הילודה השלילית. ובתוך עשור יוולדו מדי שנה יותר חרדים בישראל מאשר יוולדו בעולם אזרחים בולגרים, סינגפורים, פינים או אולי אפילו ניו זילנדים.

מתי יבואו הימים שבהם כשידברו ברחבי העולם על ספרדים, הכוונה בדרך כלל תהיה לחרדים בני עדות המזרח ולא לעם השוכן בחצי האי האיברי? זה כבר עניין למאה ה-22.

פתרון שתי המדינות

אף אחד לא סיכם את המשבר בין הציבור הכללי לחרדים טוב יותר מישי שנרב בשרשור טוויטר. לא פעם ביטאתי הערכתי לנדב שנרב, הוגה דעות מקורי ומבריק, ומסתבר שהבן שלו גם מדבר לעניין בעיניי.

1

אחרי זה צריך להגיד שפרשנית בכירה בטלוויזיה כמו רינה מצליח לא אמורה להגיד שטויות, למשל שאנשי מס הכנסה נמצאים תחת סכנה בבני ברק (להבדיל ממאה שערים שמכילה ציבור שונה וקנאי בהרבה).

בסיפור הספציפי של המגפה אולי צוחק מי שצוחק אחרון. אם לא ימצא חיסון מעשה ידי אדם ייתכן שכל האוכולוסיה תצטרך לעבור את מה שהחרדים עוברים באופן מזורז: חיסון עדר המוני. ומה שהחרדים עשו אינו שונה כל כך ממה שהציעו גורמים נורמטיביים כמו שירותי הבריאות בבריטניה ובשוודיה.

אבל השאלה הכללית של יחסי הציבור הכללי והחרדי אינה פשוטה. קשה לראות כיצד המדינה נותרת יחידה אחת מתפקדת כאשר משקל החרדים באוכלוסיה הולך וגדל. ההבדלים במערכת הערכים פשוט גדולים מדי. צעיר לא חרדי בן זמננו יחוש מחובר יותר לצעיר בריטי או שוודי מאשר לבן עמו החרדי. אנו רואים בזמן המגפה דברים דמיוניים ממש קורמים עור וגידים: רמת גן סוגרת בגדר את הגבול שלה עם בני ברק.  נראה לי שזה משהו שיכול לבשר את העתיד הרחוק: ישראל תוכל להתקיים רק כישות פדרלית רופפת של תת מדינות: מדינת תל אביב ומדינת יהודה, כאשר כל מדינה אמורה לממן את רוב הוצאותיה בעצמה. גם באמריקה יש הבדל בין המדינות הנוצריות בלב היבשת למדינות הליברליות השוכנות לחופי האוקיאנוס, ורוב הנושאים הנוגעים לחיי היום יום מוכרעים ברמת המדינה. מה אכפת למי שחי בסן פרנסיסקו מה החוקים באלבמה? לפעמים אכפת לו, כמו שקרה כשתושבי סן פרנסיסקו נתקלו באדישות של ממשל רייגן לפרוץ מגפת האיידס. אבל לרוב הוא יכול לחיות בשקט בדרכו שלו.

כל מיני פתרונות המבוססים על קיום קונפדרציה רופפת ומעורפלת בין שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו עם אינספור מובלעות הוצעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם לחלוטין לא ריאליים ויובילו לפריצת מלחמה קשה, כפי שקרה בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ובעקבות ההתנתקות. אבל אותם פתרונות בדיוק הם ישימים ואולי אף בלתי נמנעים בעתיד הרחוק של יחסי הציבור הישראלי עם הציבור החרדי. ואם זה נראה רחוק ומופרך, אולי זה מאותה סיבה שבגללה גם צעדי ההרחקה הנוכחיים נראו רחוקים ומופרכים לפי חודש: גם מגפות וגם שינויים דמוגרפיים מתקדמים בקצב אקספוננציאלי.

מהנעשה בדמוגרפיה

אין חידוש גדול בלדבר על כך ששיעורי הילודה בעולם, ולאו דווקא רק בעולם המערבי, יורדים. אבל המגמה בשנה האחרונה נראית ראויה לציון במיוחד. בכל מקום רואים ירידה משמעותית.

מספר הלידות בישראל ירד ב-2019 בקרב יהודים ומוסלמים כאחד. דבר ראוי לציון כי לפחות בקרב מוסלמים אנו מצויים במהלכה של התפוצצות דמוגרפית, שבה מספר הנשים הצעירות בגילאי הילודה הולך וגדל בקצב מהיר. בקרב יהודים ההתפוצצות הדמוגרפית תתחיל מתישהו בחמש השנים הקרובות. איך ייתכן שאין יותר תינוקות אם כך? נראה ששיעור הפריון בישראל נפל מתחת ל-3 ילדים לאישה ב-2019, בניגוד למגמה של עלייה שהייתה עד עתה. גם בשכנה הצפופה שלנו מצרים המצב דומה, הפריון הנשי ירד מתחת ל-3 ילדים לאישה.

באיטליה הפריון בקרב אזרחים איטלקיים מגיע ל-1.2 ילדים לאישה. בדרום קוריאה האישה הממוצעת יולדת פחות מילד אחד, שיא שלילי עולמי. כיום יש פחות לידות בדרום קוריאה מבצפון קוריאה, ובעתיד כנראה הצפון יהיה בעל העוצמה הדמוגרפית. הפריון היורד אינו רק במדינות מערביות אלא גם במדינות אנטי מערביות. בקובה הפריון הוא מתחת ל-1.6 ילדים לאישה ובאירן אכולת הסנקציות כנראה כבר פחות מ-1.5 ילדים לאישה. וגם ברוסיה.

ניו זילנד ואירלנד בלטו בעבר כמדיניות מערביות שמצליחות לשמור על רמות ילודה שמעל 2 ילדים לאישה, אבל זו כבר היסטוריה רחוקה. הרמה שם צנחה מאז למתחת ל-1.7 ילדים לאישה. שוודיה וצרפת גם הן מדינות שפעם היו ברמות פריון שמעל שיעור התחלופה וכבר לא. אם היינו מפלחים את האוכלוסיה המוסלמית לחוד, מן הסתם הנתונים של הנשים השוודיות והצרפתיות היו נופלים עוד.

בארה"ב האישה הלבנה הממוצעת יולדת 1.64 ילדים, האישה השחורה הממוצעת יולדת 1.79 ילדים ואפילו ההיספניות כבר מתחת לשיעור התחלופה. אם מישהו חשב פעם שיוטה המורמונית תהפוך מתישהו למדינה המאוכלסת בארה"ב, ובכן מתברר ששיעור הילודה שם כיום הוא צנוע למדי: 2 ילדים לאישה.

בהונגריה נעשו מאמצים שאפתניים לתמרץ לנשים ללדת. קשה לומר בינתיים שרואים זינוק אדיר בפריון, אך לפחות הוא אינו קורס לרמות איטלקיות או אסייתיות ומתייצב על 1.5 ילדים לאישה. בצ'כיה אפילו יותר.

מה מסביר את מגמת הירידה בלידות בעולם? אולי אנשים באמת התרשמו יתר על המידה מגרטה ומפחדים להביא דור צעיר לעולם שבו האקלים השתגע? אם המגמה תימשך הדבר ידרוש הסברים.

חוק השבות והטווח הארוך

חוק השבות נכתב ומומש לראשונה בזמנים שבהם הייתה חציצה משמעותית בין יהודים לבין בני עמים אחרים. יהודים התחתנו בינם ובין עצמם ושמרו על ייחודם. העולים שהגיעו לישראל מאירופה ומארצות המזרח עם קום המדינה לא דמו ברובם לאוכלוסיות המדינות שמהן הגיעו. הם שמרו על בידול מהן במשך עשרות דורות. אבל מאז נפרץ הסכר. נניח בשל כך שיהודים שימשיכו לחיות בגולה יתבוללו להם באוכלוסיה בשיעור נישואי תערובת שיתקרב ל-100%. אם נזניח גיורים, מה תהיה המשמעות של חוק השבות הנוכחי לטווח הארוך?

ובכן, מספר היהודים ההלכתי יישמר. אם באוקראינה 2% מהאוכלוסיה הם בחזקת יהודים כשרים כיום, ואוכלוסיה זו תמשיך להתבולל לה בין שאר תושבי המדינה, הרי שגם בעוד אלף שנה יחיו באוקראינה 2% שייחשבו יהודים כשרים, רק ספק אם הם יהיו מודעים לכך בכלל. אבל הם יוכלו לגלות זאת בבדיקת דנ"א מיטוכונדרית. זאת על אף שמבחינת הדנ"א הכולל, אפילו בקרב אלו שייחשבו יהודים הלכתית, הקשר הגנטי בינם לבין יהודים בעולם יהיה אפסי וחסר משמעות.

כמה אחוז מהאוקראינים יהיו זכאים לעלות על פי חוק השבות ואינם יהודים – בערך 6%. כללי החשבון אומרים שעלייה לפי סבא יהודי תתאפשר לפי שלושה נפשות יותר מאשר עלייה לפי יהדות הלכתית (תודה לחבר פיסיקאי שעזר לי להבין זאת).

מכיוון שהחוק מאפשר עלייה גם לבן זוג של זכאי שבות ולילדיהם, רובם ככולם צפויים להיות לא יהודים, אז בטווח הארוך חוק השבות מאפשר עלייה לאוכלוסיה שרק אחוז קטן ממנה יהודי הלכתית. המספרים שפורטו השבוע במסמך של משרד הפנים לפיהם 86% מהעולים אינם יהודים היו שגויים ולא סבירים בנקודת הזמן הנוכחית, אבל בטווח הארוך של חוק השבות, 86% יכול באמת להיות המספר שאליו יתכנסו הנתונים, כאשר לא מדובר בעלייה של קהילות דתיות. האם זה טוב, רע או נייטרלי? כל אחד יכול להחליט בעצמו. לעניות דעתי, מכיוון שהמגמה הדמוגרפית של החברה בישראל היא הדתה קיצונית לאור ריבוי הילדים בקרב הדתיים והחרדים, אין רע בכך שתתקיים מגמת נגד כלשהי. אדרבה יש בכך איזון. זאת בתנאי שארץ המקור שממנה באים זכאי השבות היא ארץ שלתושביה יכולות מתמטיות ומילוליות מינימליות. רוסיה (עם ציוני פיז"ה שעולים על אלו של ישראל) ואוקראינה (שלפחות ציון הפיז"ה שלה במדעים עולה על ישראל) עומדות בתנאי הזה.