הסכנה האמיתית לדמוקרטיה מתפוגגת

על הרבה איומים לדמוקרטיה שומעים לאחרונה. שלטון נתניהו, שחיתות, פסקת ההתגברות. המשותף לכולם: סרק, סרק, סרק. קיומה של דמוקרטיה ליברלית במובנה האמיתי – הרוב מכריע אך זכויות המיעוט מכובדות – הוא קונצנזוס בישראל. הגדרת דמוקרטיה אחרי הכול אינה: "אליטת שופטים לא נבחרת צריכה לאחוז בסמכויות חובקות כול".

מרענן דווקא בעת כזו לקרוא מאמר שעוסק באיום אמיתי וקריטי לדמוקרטיה. מה באמת מאיים על הדמוקרטיה? התשובה פוקחת עיניים: נישואי קרובים.

כשעורכים קורלציה בין שכיחות נישואי הקרובים לבין המידה שבה הדמוקרטיה שולטת במדינה, התוצאות מדהימות. מתקבל קשר הפוך שעולה על 0.6, וזו אינו מתאם שמוצאים בקלות. הוא נחשב למאוד חזק במדעי החברה. יותר נישואי קרובים, פחות דמוקרטיה.

כולם יודעים שנישואי קרובים אינם מציאה גדולה, אבל הם שרדו בהרבה תרבויות וכנראה יש לכך סיבות. המאמר מונה שלל יתרונות – למשל הגנה על מעמד האישה בידי משפחת הבעל, שהם גם קרוביה, חיסכון בנדוניה, שימור אחדות הקבוצה, שימור מטען גנטי שמועיל למלחמה בטפילים.

נישואי קרובים משמרים חמולות שבהן גם הבעל וגם האישה וגם ילדיהם קשורים לבני החמולה האחרים בשלל חוטים גנטיים ורחוקים גנטית מבני חמולות אחרות. יש בכך תועלת בהגברת אחדות ולכידות פנימית, אבל יש בכך גם סכנה גדולה לדמוקרטיה, כי לחמולה שנוצרת יש עניין להעדיף את חבריה על פני כל השאר. אין לה עניין בשיתוף משאבים עם כל האוכלוסיה.

אחוז המוסלמים באוכלוסיה, חינוך לקוי, העדר חופש כלכלי או יצוא נפט – כל הדברים הרגילים שעושים צרות לדמוקרטיה מתגלים בחולשתם כאשר מכניסים אותם למשוואה אחת יחד עם המשתנה של נישואי הקרובים, עם כוח הניבוי הבלתי רגיל שלו. הוא המנבא העיקרי אם תקום דמוקרטיה או לא. לשאלת העבר הקולוניאלי שמלומדי שמאל אוהבים לייחס לו כל צרה בהתפתחותו של העולם השלישי, ממש אין חשיבות. אני מציין כאן רק חלק מהמשתנים שנבדקו מול משתנה נישואי הקרובים ונהדפו כמעט כלא היו.

בנספחי המחקר ניתן לראות שבישראל יש כ-20% נישואי קרובים, כלומר נישואי בני דודים ראשונים או שניים. זהו מספר גבוה ביחס לעולם המפותח. אני תוהה עד כמה הוא עדכני. בשנות התשעים היה שיעור נישואי הקרובים בקרב ערביי ישראל כ-50% ובקרב הבדואים בנגב 67%, אבל תראו איזו התפתחות חלה במגזר היהודי (על פי משרד הבריאות):

bb

כמו תמיד כאשר בוחנים נושא לעומקו מגלים שההפחדות חלולות ותהליך התקדמות הציביליזציה שאותו היטיב לתאר סטיבן פינקר ממשיך במלוא הקיטור – תחי הדמוקרטיה!

יהדות התורה ותחזיות לעתידה ולעתידנו

הבחירות הן הזדמנות לחזור לנושא חביב עליי במיוחד – קצב הגידול החרדי. בפרט בציבור החרדי אשכנזי שאין בו הרבה נשירה וגם לא הרבה חזרה בתשובה.

תחזית ראשונה: יהדות התורה תקבל 7-8 מנדטים בבחירות 2023. ממש כפי שתקבל בבחירות האחרונות (תלוי בקולות החיילים כמה בדיוק).

תחזית שנייה: באולפנים ובעיתונים בשנת 2023 העובדה שיהדות התורה לא גדלה, לפחות לא משמעותית, לעומת הבחירות הקודמות תצוין בהתרגשות כהוכחה ל"התפרקות החרדיות", לכך שחרדים רבים מצביעים למפלגות לא חרדיות, לכך שהחרדים לא באמת גדלים בקצב מסחרר.

תחזית שלישית: בבחירות 2023 תקבל יהדות התורה לפחות 280 אלף קולות, מה שישקף גידול טבעי אקספוננציאלי מדהים באוכלוסיה אנושית – 3.5% בשנה.

תחזית רביעית: לאורך שנים, בחירות אחר בחירות, תוכח צדקתה של אסכולת "הדתיים יירשו את הארץ" של הדמוגרף אריק קאופמן על פני אסכולת התפרקות החרדיות של אבישי בן חיים וכן על פני האסכולה של נבערי החשבון האקספוננציאלי שנאחזים בקיפאון במנדטים כדי להוכיח קיפאון בגידול טבעי. באופן אירוני – אלו שלמדו ליבה נכשלים לחשב קצב גידולו של ציבור שלא למד ליבה. מסיבות מתמטיות רק החל מעוד דור אפשר יהיה לראות ממש בעיניים כיצד יהדות התורה, או המפלגות שיתפצלו ממנה, גדלות מדי מערכת בחירות במנדטים.

9 מיליון (וזה לא כסף) והעתיד הדמוגרפי העולמי

החודש, פברואר 2019, הוא חודש גדול בדמוגרפיה של מדינת ישראל. בסיומו, בהתאם לרישומי הלמ"ס, תעמוד אוכלוסיית ישראל בדיוק על 9 מיליון נפש. אנחנו לא צומחים לבדנו במספר הנפשות. על פי תחזיות האו"ם, בסוף המאה ה-21 יחיו בעולם 11 מיליארד בני אדם. האו"ם מניח שגם במדינות שבהן הילודה בירידה וגם במדינות שבהן הילודה בעלייה, היא תתייצב בסופו של דבר ברמה שאינה מאוד רחוקה מ-2 ילדים לאישה. כך בישראל שבה הילודה עולה על 3 ילדים לאישה, באו"ם מצפים שכבר בשנים הקרובות תחל ירידה אל מתחת לרמת ה-3 עד שבשלהי המאה היא תתקרב אל ה-2 ילדים לאישה מלמטה.

באיטליה וביפן, לעומת זאת, צפוי תהליך הפוך, שבו הילודה תעלה לה באיטיות עד שתגיע לאזור ה-1.8 ילדים לאישה.   במדינות כמו סומליה, סודן ומוזמביק הילודה תצנח אבל תעלה על 3 ילדים לאישה אפילו ב-2050.  התהליכים האלו יובילו את אוכלוסיית אפריקה לגדול. זה שינוי דרמטי בהרכב אוכלוסיית תבל. כיום חיים 1.2 מיליארד אפריקנים. בסוף המאה, על פי האו"ם, יחיו למעלה מ-4.5 מיליארד אפריקנים. בקונגו לבדה יחיו 400 מיליון, כמעט כמו בארה"ב. מה תהיה השפעתם של 400 מיליון הקונגולזים על העולם? לא ברור האם תהיה שונה בהרבה מהשפעתם הדלה של 80 המיליון שחיים במדינה הזו כיום בעוני מחפיר.

עם זאת, הנחות האו"ם אינן תורה מסיני. לאחרונה פורסם ספר מעניין על דמוגרפיה, אשר מציע תזה אחרת. גם היא אינה סותרת את צמיחת אפריקה ואת הידלדלות המערב, אך היא כופרת בתפיסת מומחי האו"ם כאילו הדמוגרפיה תשאף לאיזון לקראת סוף המאה ולא לדלדול.

אם נשות ארצות כה רבות, אפילו ארצות עניות כמו ברזיל והודו, גילו את תכנון המשפחה, מזדהות עם טלנובלות שבהן לנשים יש ילד אחד או שניים, מוכוונות קריירה ורווחה כלכלית, הולכות לרופאים כדי שיוודאו שלא יוכלו להיכנס עוד להריון, מדוע שהתהליך יתהפך? בסעודיה רק שני אחוזים מהנשים ידעו קראו וכתוב לפני שני דורות. היום הנשים שם עדיין מוגבלות, אבל משכילות ושיעור הילודה בהתאם – קרוב ל-2 ילדים לאישה. גם בטורקיה שיעור הילודה מגיע לרמה שתייצב את האוכלוסיה בטווח הארוך, אם לא יירד עוד.

בפרט המעבר לערים הופך ילדים מנכס לנטל. בעוד שבחוות חקלאיות הם מהווים שוליות נחוצות, בתוך העיר הם רק עולים כסף. לעיר יש יתרונות עצומים, כלכליים ותרבותיים וגם אקולוגיים: המקום שהכי פחות פולט פחמן דו חמצני ביחס לנפש בארצות הברית הוא העיר ניו יורק, מקום שבו אנשים מצטופפים ונעים בעיקר ברכבת תחתית, לא במכוניות.

אולי תהליך העיור יואץ, והבשורה תגיע אפילו למדינות העניות ביותר באפריקה. אם כך יקרה אוכלוסיית העולם לעולם לא תגיע ל-11 מיליארד. היא תגיע לשיאה עוד לפני לידת האדם ה-9 מיליארד. העולם כולו ידמה לבולגריה, מדינה שאוכלוסייתה נמצאת בנסיגה מתמדת. תהליכי צמצום ילודה שלקחו לאירופה שתי מאות מתחוללים בברזיל ובהודו בפרק זמן בן שני דורות. באוכלוסיות קטנות, כמו ילידי האי מאן (הידוע בעיקר מתכנוני מס), שיעור הילודה שמתחת לתחלופה מאיים לחסל תרבות ושפה. אי כזה הוא אולי הקנרית שממחישה סכנת כיליון תרבותי-דמוגרפי שעמה מדינות קטנות בעלות שיעור ילודה נמוך עוד יתמודדו.

הספר, שמחבריו קנדיים, מתעכב על המודל הקנדי כפיתרון לדעיכה דמוגרפית: קליטת הגירה בהתבסס על שיקולים אנוכיים. 90% מהמהגרים לקנדה אינם פליטים המתקבלים מטעמים הומניטריים, אלא בעלי מקצוע מבוקש ובני משפחותיהם. בשוודיה, המקבלת אנשים מתוך רגשי אשמה, להגירה המונית יש השלכות אחרות לגמרי מאשר בקנדה.

מעניינות כמה מהתובנות שבספר שלא קראתי במקומות אחרים. למשל ההצבעה על כך שהידלדלות האוכלוסייה מגיעה לאוכלוסיות ילידיות עניות במדינות מערביות. המאורים בניו זילנד, האבוריג'ינים בקנדה, האינדיאנים באמריקה. כל אלו שהיו רגילים להקים משפחות עם 6 ילדים בעבר הלא רחוק מסתפקים במשפחות קטנות. בדומה לכך, מהנתונים האחרונים ממש של הלמ"ס על הילודה בישראל רואים שמספר התינוקות הערבים שנולדים בישראל כמעט שלא השתנה מאז שנת 2000.

הערה אחרונה: בניגוד למומחה הדמוגרפיה אריק קאופמן, מחברי הספר מתעלמים כליל מהאפשרות שהמגמות הדמוגרפיות הן כאלו שהדתיים יירשו את הארץ. האם מי שיש לו אלוהים שהוא חש צורך לחולל ילדים עבורו, ינצח את האבולוציה? השקפה זו נראית לי סבירה והיא אולי תבשר את חזרתו של אלוהים להיסטוריה היהודית ולהיסטוריה המערבית בכללותה, אבל עליה עוד לעמוד במבחן רב דורות. הספר מתעלם ממנה כליל, אבל כותביו במילא אינם מתיימרים להרחיק מעבר לדורות הקרובים. גם לגביהם המגמות הדמוגרפיות שמעבר לימי חיינו הן תעלומה רחוקה.

המהפכה הדמוגרפית

בתגובות בפוסט הקודם שותף סרטון שמראה את השינויים ברשימת עשר הכלכלות הגדולות בעולם בכמעט שישים שנה. האירועים הבולטים הם עליית יפן ולאחר מכן כמובן הזינוק הסיני הגדול ולאחרונה גם הודו מצטרפת לחגיגה. בולטות מאוד ברשימה לאורך הדורות האחרונים: גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, ספרד. פה ושם הגיחו גם דרום קוריאה ואפילו הולנד.

ננוע חמישים שנה קדימה בציר הזמן, בהתאם לתחזיות הלמ"ס שלנו והדמוגרפים בעולם ונגלה ממצא בלתי נתפס, שכבר עמדתי עליו לא פעם. מספר התינוקות שיוולדו בישראל יהיה דומה או לפחות יתקרב מאוד למספר התינוקות שיוולדו בכלכלות העצומות האלו שלהן היה לאורך הדורות מקום של קבע בעשיריה הפותחת.

עוד הרבה יותר תינוקות יוולדו באפריקה, אך קשה להאמין שמשם תבוא בשורה גדולה לכלכלה העולמית. המחצבים ומשאבי הטבע שבהם בורכה אפריקה יהיו ככל הנראה פחות חשובים אז מכלכלת הידע.

כל אימת שלוקחים תהליכים אקספוננציאליים ומנסים למשוך אותם קדימה מגלים דברים מדהימים, אפילו בלתי נתפסים. אבל ארבעים או חמישים שנה אינם פרק זמן בלתי נתפס. סביר להניח שלחלקנו יהיה מזל לחיות אז. בעולם כבר קיימים הילדים שיהיו הסבים או אפילו חלק מההורים של התינוקות שיוולדו אז. אפילו הגניקולוגים הוותיקים של אז כבר שוקדים על תלמודם בבתי הספר לרפואה. גם אין מדובר במספרים חסרי תקדים בתולדות המדינה. ב-2023 יחיו בישראל פי שלושה בני אדם משחיו בה חמישים שנה קודם לכן, בזמן מלחמת יום הכיפורים. כדי שמספר התינוקות בישראל ב-2065 יעלה על זה שבספרד ובאיטליה, חברות קבועות בעשיריה הפותחת של כלכלת העולם, מספיק קצב גידול נמוך יותר מזה שאפיין את המדינה בחמישים השנה האחרונות. המהפכה הדמוגרפית השקטה במעמדה של ישראל בין האומות מתקדמת בשקט מדי יום במחלקות היולדות והשפעותיה בטווח הארוך מדהימות.

החרדים יצילו את הגזע הלבן. וגם האמיש.

אריק קאופמן, פרופסור באוניברסיטת לונדון, כנראה חוקר הדמוגרפיה החשוב ביותר של העולם המערבי, הוציא לאור ספר חדש, ממש אתמול, על עתיד הגזע הלבן והעולם המערבי בכלל. יש בו הרבה תובנות ראויות לציון ולא הספקתי לקרוא אלא חלק קטן ממנו. אבל כבר גמעתי פרק שנושאו קרוב ללבי: קאופמן מאמין בספקולציה פראית אך הגיונית שכבר התייחסתי אליה פעמים רבות – עלייתן של קבוצות קטנות, דתיות קנאיות, שבהן שיעורי הריבוי גבוהים, אינה קוריוז אלא עתיד האנושות. הוא דן בשאלה האם הגזע הלבן ישרוד לטווח הארוך, או שמא נישואי תערובת עם מהגרים יביאו להתבוללותו בגזעים אחרים. בתשובתו הוא מראה כיצד במקסיקו משפחות עשירות בעלות גוון עור שחום חתרו להתחתן עם לבנים, אפילו עניים, כדי להפוך את צאצאיהן ליותר ויותר בהירים. לפיכך ניתן להסיק שעם השתפרות הטכנולוגיה והיכולת לערוך ברירה גנטית, בעלי היכולת ימצאו פתרונות שיאפשרו להם להבטיח עור לבן לצאצאים.

אבל יש לו גם עוד תשובה – קיימות קבוצות דתיות קנאיות שהן על טהרת הגזע הלבן. הן מתרבות בקצב מבהיל ואין שום סיבה להניח שיתפוגגו לתוך החילוניות. החיכוך שלהן עם החילונים כבר חיסן אותן מסכנה זו. הוא מדבר על החרדים ומעלה את האפשרות שיגיעו לדומיננטיות דמוגרפית בישראל בתחילת המאה ה-22 ובארה"ב(!) בסוף אותה מאה. על תזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים הוא לא שמע ובצדק. הרי אין התפרקות כזו. כן כן בני הגזע הלבן של המאה ה-23 וה-24 יהיו אולי ברובם ילדי הילדים של אברום ופייגה ממאה שערים.

קאופמן מונה קבוצות נוספות, שעל חלקן אפילו לא שמעתי מעולם, שמתנהלות בצורה מאוד דומה לחרדים. את האמיש אנו מכירים. קבוצה דוברת גרמנית בת 5,000 איש בתחילת המאה ה-20 מונה כיום 300 אלף איש, ולא בגלל המוני מצטרפים חדשים מבחוץ אלא בשל הכוח המעריכי של הולדת הרבה ילדים דור אחר דור. הניגוד בין האמיש לבין כת דתית פרוטסטנטית משפיעה אחרת, השייקרים, זועק. האמיש התנגדו להגבלת פריון, השייקרים התנגדו לפריון. נותרו להם כיום שני חברים שעודם בחיים. דארווין ידע על מה הוא מדבר.

ישנה נשירה בקרב האמיש, אבל הרוב הגדול אינו נושר. הבעיה ארוכת הטווח של האמיש היא אולי התלות שלהם באורח חיים חקלאי, שעלולה להקשות עליהם כשימנו מיליונים. בדומה לאמיש יש גם הוטרים ומנוניטים, קבוצות נוצריות חקלאיות קטנות שלנשותיהן שיעור פריון גבוה ביותר.  במדינת יוטה ישנם המורמונים, ששיעור הילודה בקרבם הוא גבוה עדיין משמעותית יותר מהממוצע האמריקני. עם זאת הקריסה בשיעור הילודה ביוטה בעשור האחרון מלמדת כנראה שהמוני תינוקות מורמונים לא עומדים להפוך לדור העתיד של אמריקה. אף שיותר מחצי מאוכלוסיית יוטה מורמונית, הפריון ביוטה הוא כבר פחות מ-2.5 ילדים לאישה. כלומר הפריון המורמוני הוא לכל היותר באזור ה-3 ילדים לאישה, שזה נאה, אבל לא קיצוני.

שתי אומות מערביות נוספות מכילות אוכלוסיה נוצרית קטנה קנאית ששיעור הילודה בקרבה גבוה משמעותית מזה של כל השאר. בהולנד ישנם קלווניסטים אורתודוקסים, שמונים כ-7% מהאוכלוסיה. עם זאת הפריון לאישה בקרבם לפי מאמר עדכני הוא 3 ילדים לאישה, שזה, כמו בקרב המורמונים, המון במונחי המערב, אבל אינו מבטיח השתלטות דמוגרפית מהירה על כל השאר. בפינלנד מונים הלותרנים הלאסטדינאים חלק קטן מאוכלוסיית המדינה, 2% בלבד. אבל שיעורי הילודה בקרבם גבוהים מאוד. בין 5 ל-6 ילדים לאישה לפי מאמר משנות השמונים. הם מאמינים שעל זוג להוליד כמה ילדים שאלוהים בוחר להעניק לו. לא מצאתי חומר עדכני עליהם בגוגל וגם לא נראה שלקאופמן יש. אם הם אמורים היו להציל את שיעור הילודה בפינלנד, זה לא קורה בינתיים – מספר הלידות השנתי שם רק הולך ומדרדר ובקרוב יהיה רבע מזה שבישראל.

תמריצים מחוללים תינוקות

בעיית הילודה שמתחת לשיעור התחלופה משותפת לכל מדינה מערבית פרט לישראל. הונגריה המובלת בידי ויקטור אורבן היא אחת המדינות המסקרנות ביותר בעולם המפותח כיום. ימי האימפריה האוסטרו-הונגרית חלפו ממזמן, והונגריה היא רק מדינה בינונית באוכלוסייתה ולא עשירה במיוחד. ובכל אופן התנגדותו הנחרצת של אורבן לאליטות המערביות ולערכיהן הופכת את הונגריה תחת הנהגתו לאופוזיציה מרתקת.  בין הביטויים לשונות ההונגרית מצויה הנכונות של הונגריה להרעיף הטבות כלכליות יוצאות דופן על זוגות המרחיבים את המשפחה. כלאומן הונגרי אורבן מבין שאין לאומיות הונגרית בלי ילדים הונגרים. כמתנגד מושבע להגירה הוא בוודאי חולק את הסנטימנט של חבר הקונגרס האמריקני סטיבן קינג שהכריז כי "אינך יכול לבנות את הציביליזציה שלך עם תינוקות של אחרים".

דא עקא, פריון האישה ההונגרית בשנת 2010, אז נכנס לתפקידו, עמד על 1.25 ילדים לאישה, נתון שמשמעותו קריסה דמוגרפית עתידית של הונגריה באופן שהופך ללעג כל תקווה לעתיד הלאומיות ההונגרית. מה עוד שגם הילדים המעטים שנולדים בהונגריה מוצאים לעצמם במקרים רבים עבודה במערב אירופה ואובדים למולדתם.

הונגריה תחת אורבן הנהיגה מדיניות מתמרצת ילודה באופן שאין לו אח ורע בשום מקום אחר. על פי מאמר עדכני של המכון האמריקני ללימודי משפחה, בהתחשב בהפרשי העושר בין המדינות, התמריץ שנותן אורבן למשפחות הונגריות להביא ילד, משתווה לתמריץ בסך 200 אלף דולר בארצות הברית! התמריץ ניתן באמצעות השתתפות במימון דירת מגורים לזוג עם שלושה ילדים. הוא מתווסף לתמריצים אחרים, נדיבים גם אם פחות, בדמות הקלות מס להורים.

האם זה עובד? אם מסתכלים במספר הלידות השנתי הכללי לא רואים עליה כלל בשנים האחרונות, אך דבר זה נובע מכך שמספר הנשים בגיל הפריון צולל, מאחר שהנשים מזמני הבום הדמוגרפי בשנות השבעים כבר חדלות ללדת. בפועל רמת הפריון לאישה אכן עולה. הילודה בהונגריה עדיין נמוכה, אך תוך מספר שנים לא רב היא התקרבה מ-1.25 ל-1.5 ילדים לאישה, עלייה שלא הייתה דומה לה במדינות באזור כמו פולין וצ'כיה.

המקרה ההפוך בסין

תמריצים עובדים, גם כשמדובר בהחלטה כה אישית כמו כמה ילדים להביא לעולם. דוגמה לכך, אך הפוכה ומהכיוון השני ניתן לראות גם במאמר בג'ורנל המדעי "דמוגרפיה". קיימת מגמה בקרב חוקרי הדמוגרפיה להמעיט בחשיבות מדיניות הילד האחד ככלי לצמצום ילודה בסין עד ביטולה בשנת 2015. הרי כל העמים המזרח אסייתיים צמצמו ילודה בעשורים האחרונים ובאופן דרמטי. מיפן ועד סינגפור. מטאיוון ועד קוריאה. לדעתם הירידה בילודה הסינית הייתה מתרחשת בכל מקרה. לי תמיד הטענה נראתה בלתי מתקבלת על הדעת. התמריצים שהפעילו הסינים כדי להפחית ילודה היו כבירים, ואיך יכול להיות להיות שתמריצים גדולים לא יחוללו השפעות גדולות. בין התמריצים יש לציין פיטורים של פקידי ממשלה שלא הצליחו לאכוף יעדי ילודה נדרשים וקנסות על ילד עודף שעלו בהרבה על רמת ההכנסה השנתית. מקרה מפורסם הוא של במאי הסרטים הגדול, ג'אנג יי מו, שנדרש לשלם 1.2 מיליון דולר על המספר החריג של ילדיו. בתחילת שנות התשעים הסינים אפילו אסרו על אימוץ ילדים מעבר למכסה המותרת כדי לחבל במאמציהם של הורים להציג את הילד הנוסף שלהם כמאומץ.

ב-1970 הייתה אישה סינית יולדת שישה ילדים בממוצע, ממש כמו חרדית בימינו. בסוף שנות השבעים רמת הפריון ירדה כבר לשלושה ילדים לאישה כתוצאה מהשקעה ממשלתית גדולה בעידוד (או כפיית) תכנון משפחה. אבל הממשלה הסינית עדיין הייתה מודאגת. 3 מיליארד סינים בשנת 2050, כפי שהיה צפוי מאקסטרפולציה של שיעור הפריון, נראו להם מרשם לצפיפות אסונית ולכאוס. לכן הונהגה בשנת 1979 מדיניות הילד האחד שאסרה על יותר מילד למשפחה. המדיניות נאכפה ברמות שונות של חומרה לאורך השנים וגם הונהגו בה הקלות מסוימות. כדי לעודד הולדת בנות הותר לזוגות להביא ילד נוסף, אם הילד הראשון היה ילדה.

לטענת המאמר ב"דמוגרפיה", המדינה המתאימה ביותר להשוואה לסין היא ויאטנם, בשל נקודות דמיון בתרבות, ברמת ההשכלה, ביציאה מקומוניזם אל רפורמות קפיטליסטיות, בתוחלת החיים וגם בכך ששיעור הילודה ההתחלתי היה גם שם 6 ילדים וצנח במהירות עם הנהגת פיקוח ילודה. אלא שהויאטנמים היו רכים יותר והסתפקו במדיניות שקובעת מקסימום שני ילדים למשפחה ונוהגת עד עצם היום הזה. מתברר שאם שיעורי ילודה ויאטנמים היו נוהגים בסין, אז היו כיום 400 מיליון סינים נוספים בעולם. אם משווים את סין לסל של מדינות עם שיעור ילודה דומה לשלה ב-1970, אומדן הסינים שלא נולדו בשל הגבלות הילודה גבוה אפילו יותר.

נכון שישנן מדינות אסייתיות עם שיעורי ילודים נמוכים להדהים (למשל טאיוואן, סינגפור, דרום קוריאה), אך הן הגיעו לרמות ילודה כה נמוכות רק ברמה גבוהה של עושר כלכלי. מה שמייחד את סין הוא שהנפילה הקיצונית בילודה פקדה אותה כבר בעודה מדינה ענייה.

כל זה שייך לעבר. בפועל נראה שהסינים הטמיעו היטב את העדפות המפלגה ואיבדו כל עניין במשפחות גדולות ולכן החלפת מדיניות הילד האחד במדיניות של שני ילדים לאישה לא שינתה הרבה (כפי שהיטיב לנבא אז עדו מרוז). עד 2025 תעקוף הודו את סין ותיקח לעצמה את כתר המדינה המאוכלסת בעולם.

בחזרה לעתיד – הדמוגרפי

אחד הנושאים שאני אוהב לעקוב אחריהם בבלוג הוא העתיד הדמוגרפי של ישראל וכל פרסום חשוב העוסק בו. קראתי לעומק את תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל ל-2065 שהלמ"ס הרחיב לגביה לאחרונה והיא מלמדת הרבה.

הלמ"ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל לשלושה נתחים: יהודים לא חרדים, חרדים וערבים. מבחינה דמוגרפית ייתכן שיש הצדקה לחלוקה מרובעת: יהודים לא חרדים, חרדים, ערבים וערבים בדואים בנגב. שיעורי הילודה של הקבוצה האחרונה הם עדיין דרמטיים, אבל העליה בהשכלת הנשים והצמצום בפוליגמיה בקרב הבדואים נותנים סיבה לקוות שבעתיד הלא רחוק נתוני הילודה שלהם יקרסו לעבר אלו שמאפיינים את שאר ערביי ישראל.

אנשי הלמ"ס משקללים בחישוביהם עלייה, ירידה מהארץ ואיחודי משפחות של ערביי ישראל. אבל הם לא משקללים את האפשרות למעברים בין הקבוצה החרדית לקבוצה הלא חרדית. מרכז טאוב ציין שהחרדים אינם גדלים בקצב הצפוי לפי הילודה שלהם וייחס זאת לנשירה מהחרדיות. יש מי שמיהר לקפוץ על כך בשמחה ולטעון שתזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים קורמת עור וגידים. אך זו הגזמה. לכל היותר ניתן לומר שהחרדים היו אמורים לגדול בקצב של 7 ילדים לאישה ובפועל גדלים בקצב של 6 ילדים לאישה.

סביר שצפויים עם השנים ירידה בילודה החרדית או/ו גידול בנשירה החרדית. החרדים צפויים להתערבב יותר באוכלוסיה הכללית ובמקומות התעסוקה וכבר יש סימנים לעלייתה של בורגנות חרדית. הקושי למצוא דיור הולם לאוכלוסיה שגדלה במהירות גם הוא יכול להשפיע – לעודד יציאת גברים ונשים לעבודה, עליה בגיל הנישואין והאטת קצב הילודה.

התסריט הקיצוני ביותר של הלמ"ס שלפיו בדורות הבאים הילודה החרדית תתקרב לרמת ה-8 ילדים לאישה ו-8 ילדים אלו יוותרו חרדים ויולידו, כל אחד מהם, 8 ילדים משלו, נראה אם כך די מופרך. ייתכן שבלמ"ס מצד שני מפספסים עליה גדולה ומתמדת מיהדות אמריקה שנעשית יותר ויותר אורתודוקסית. העיתונים חשפו שבתו של הסנטור ליברמן למשל עלתה לאחרונה ומתמונתה היא נראית הרבה יותר דתיה מהוריה. אבל אלו אינם מספרים שהופכים את הקערה.

אני נוטה להאמין שהתסריט הסביר לילודה החרדית הוא בסביבות 5 ילדים לאישה שיהפכו ל-4 לערך או קצת יותר אם משקללים נשירה. מצב כזה נמצא בין התחזית הבינונית של הלמ"ס לבין התחזית הנמוכה לגידול בקרב החרדים. התחזית הנמוכה שצופה קריסה בגידול הציבור החרדי לרמה של שלושה ילדים לאישה נראית רחוקה כיום. אפילו אישה דתיה לאומית מודרנית נוטה להוליד יותר משלושה ילדים בימינו. שלושה ילדים זו הרצפה המקובלת עבור משפחות דתיות, אם אין לאישה איזו בעיה רפואית חריגה.

התחזית הבינונית לילודה היהודית הלא חרדית צופה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית מהרמה הנוכחית (2.6 ילדים לאישה) שוב אל הרמות שהיו מאפיינות נשים ישראליות בשנות התשעים (2.2 ילדים לאישה). התחזית הנמוכה משרטטת קריסה לעבר רמות הילודה המקובלות כיום במערב, פחות מרמת התחלופה. מנגד צריך לקחת בחשבון שגם בקרב הלא חרדים חלקם של הדתיים צפוי לגדול מחד ומאידך הנשירה החרדית יכולה לשמש לקבוצה זו מכפיל כוח. התחזית הבינונית נראית לי אם כך מעט פסימית, אך סבירה בהתחשב באילוצי הצפיפות הגוברים שאולי יסמנו לישראלים, כמו לבנגלדשים, שדי והותר.

לגבי הערבים הלמ"ס נעה בין ציפיה להתייצבות הילודה בקרבם על רמת ה-3 ילדים לאישה (נראה לי סביר במיוחד בהתחשב בלחץ הדמוגרפי מצד הבדואים) לבין קריסה לרמת ילודה מערבית (נראה לי פחות סביר וגם בירדן ובמצרים זה לא ממש קורה. עם זאת ישנה הדוגמה הדרוזית – אוכלוסיה דתית ושמרנית הפכה להיות בעלת שיעור ילודה נמוך במיוחד יחסית לישראל). מסיבות השמורות עמם ואולי כדי לא לעורר שדים אפלים, אנשי הלמ"ס נמנעו מלכלול חלופה שבה הילודה הערבית רק עולה.

הערכה חילונית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

יהודים לא חרדים: 9.7 מיליון.

יהודים חרדים: 5 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

אם הגרסה שלי להשערות הלמ"ס תתאמת אז יחיו בישראל כמעט 20 מיליון בני אדם. 24% ערבים, גידול לעומת המצב הנוכחי, גם אם לא מאוד דרמטי. גידול זה של ערביי ישראל לבדם יכול להמחיש כמה מסוכנת פנטזיית הסיפוח המלא של יו"ש. 26% מהישראלים יהיו חרדים. רובם יהיו קטינים נטולי זכות הצבעה ולכן ב-2065 ניצחון החרדיות עשוי להיות באופק אך רחוק ממימוש פוליטי. כפי שכתבתי בעבר, יהיה זה זמן טוב להכריז על הקמת קנטון תל אביב. עד אז ייחצה סף היסטורי: מספר התינוקות החרדים יעלה לראשונה על מספר התינוקות היהודים הלא חרדים (סף אחר נחצה כנראה השנה – מספר התינוקות החרדים עולה על מספר התינוקות הערבים).

הערכה דתית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

לחילופין אני מציע הערכה אלטרנטיבית שלפיה הדת תהיה חזקה בישראל יותר מהמצופה ותשפיע בשני מישורים. החרדים ימשיכו בדפוסי ההולדה הנוכחיים עם ירידה קלה בלבד וגם הנשירה משורותיהם לא תהיה דרמטית. בקרב הלא חרדים נורמות הילודה ימשיכו לגרור את הפריון כמעט אל עבר ה-3 ילדים לאישה. גם דבר זה סביר לייחס לדת – הציבור הדתי לאומי יהיה דומיננטי בקרב הלא חרדים, הציבור המסורתי יתחזק דתית והדבר ישתקף גם בנורמות הילודה שלו.

יהודים לא חרדים: 11.2 מיליון.

יהודים חרדים: 6.4 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

22 מיליון ישראלים. 20% מתוכם ערבים. 29% מתוכם חרדים. אבל את המשמעות האמיתית של מגמה דמוגרפית כזו ניתן יהיה להבין בחדרי הלידה. 88 אלף תינוקות ערבים. 186 אלף תינוקות יהודים לא חרדים ו-219 אלף תינוקות חרדים.  בסך הכול יוולדו בישראל 500 אלף תינוקות בשנה, בערך כמו שנולדים כיום באיטליה.