Archive for the ‘דמוגרפיה’ Category

מדינת תל אביב תוקם ב-2065

21 במאי 2017

הלמ"ס פרסמה את תחזית האוכלוסיה ל-2065. בשנה זו יחיו בישראל כ-20 מיליון איש לפי התחזית הממוצעת והסבירה. 19% מהם ערבים. 32% מהם חרדים. הפצצה טמונה בגילאי 0 עד 14. 49% מבני גילאים אלו יהיו חרדים. הדמוגרפיה הצפויה של שנת 2065 מסמנת את סופה של מדינת ישראל כמדינה ליברלית דמוקרטית. אבל לא באופן מיידי. זכות הצבעה ניתנת רק בגיל 18 ולכן לא יהיה רוב חרדי בכנסת עוד שנים רבות לאחר מכן. אך הישראלים של אותו זמן כבר יידעו מה צופן הדטרמניזם הדמוגרפי למדינה בסופו של דבר. אלו יהיו עשורי מעבר מרתקים. הכוח הפוליטי אולי יינתן לאלו שחוששים מניצחונם האולטימטיבי של החרדים, אך זמן הפעולה שייוותר להם יהיה מוגבל. 

מה יכול לקרות?

כפיית ליבה ושירות צבאי – ייתכן שתתגבש קואליציה שתכפה לימודי ליבה ושירות צבאי על החרדים. הדבר ישפר את סיכויי הילדים החרדים להפוך לגורמים יצרניים בעתיד ויקטין את קיפוח המשרתים, אך לא תפתור את הבעיה היסודית: החשש לדמותה הליברלית של ישראל.

הגבלת ילודה בנוסח הסיני – על פניו צעד כזה סותר בצורה כה חמורה את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה שאין לו כל היתכנות. אין זה בלתי אפשרי שיהיו מדינות אירופיות שינקטו בו כלפי מוסלמים או צוענים אבל ישראל לא תחקה זאת. לכל היותר תהיה פגיעה בקצבאות הילדים.

הקמת מדינת תל אביב – לכאורה התסריט הסביר ביותר. הציבור שאינו מעוניין לסבול שליטה חרדית יבטיח לעצמו אוטונומיה רחבה ברשויות המקומיות החילוניות שתעוגן באופן חוקתי ותגובה על ידי האחיזה של הכוחות האנטי חרדיים בצבא, במשטרה ובמערכת המשפט. בתסריט קיצוני יתכן שמדינת תל אביב תבקש הכרה באו"ם והתנתקות מלאה מיתר ישראל אבל לאור הסבך הגיאוגרפי והאיומים המשותפים מהצד הערבי דבר זה נראה פחות סביר. מה שמעלה את הסבירות לתסריט "מדינת תל אביב" זהו גם חוסר העניין של החרדים בלקיחת אחריות לשלטון במדינה וחשש שלהם מבריחת מוחות שתותיר אותם ללא תקציבים, אנשי מקצוע וכוחות צבא. הפרדה שתשחרר אותם מהצורך לקחת אחריות על חלקיה החילוניים של ישראל תהיה לרוחם ובתנאי שיוכלו לשאוב מהם סיוע כלכלי וביטחוני.

בריחת החילונים – ירידה עצומה של חילונים מהארץ, אולי למדינות מערב אירופיות שישוועו לקבל ציבור משכיל, אולי לארצות הברית ולקנדה. התהליך הדמוגרפי יואץ בתסריט זה. בריחת המוחות עלולה, באופן פרדוקסלי, לגרום לשינוי הגדול ביותר בציבור החרדי כי יצטרך להקים מתוכו אנשי מקצוע ואנשי צבא להחליף את העוזבים. תסריט הבריחה מסכן את קיום המדינה, שתצטרך להתמודד עם עוינות השכנים כשהיא נטולת מיטב אנשיה וכאשר העולם המערבי, המודע היטב להתרחשות, מאבד בה עניין.

קריסת החרדיות – שובה של הסיטואציה ההיסטורית שבה ילדיהם של הורים חרדים מרדו בהם בהמוניהם. הטכנולוגיה תלך ותשתכלל, על קסמיה ופיתוייה, ותקשה על החרדים לשמור על חומות הגטו. רבים בני הדור הצעיר יחליטו לצאת בשאלה או לעבור לזרם דתי מתון יותר. קשה לבטל תסריט זה, שבוודאי יתממש בחלקו אבל אני לא מאמין שיקרה במספרים שיוכלו לבטל את הגידול הדמוגרפי החרדי. שמירת המצוות האדוקה והמסוגרת היא בעיניי מוטציה אבולוציונית ששבה והשתכללה כדי לנצח את הבעיות שהקשו על גרסאותיה הקודמות. בראש ובראשונה היא מתבססת על היכולת לשמור את הצעירים במסגרות חברתיות נפרדות ובבידול מהתרבות הכללית.

ירידה בילודה החרדית – תסריט הלמ"ס כבר מניח ירידת מה בילודה החרדית אל מתחת לחמישה ילדים לאישה. האם תיתכן ירידה חדה יותר? בסעודיה אישה ממוצעת ילדה 7 ילדים לפני דור. היום ממוצע הפריון עומד על פחות מ-3. תסריט זה סביר יותר מהתסריט ההפוך – עלייה גדולה בילודה בציבור הכללי, אך עדיין סבירותו קטנה לדעתי. מאחורי הילודה החרדית יש אידיאולוגיה שלא תיעלם במהרה והתקדמות טכניקות הפריון רק תסייע להתממשותה. המדינה אמנם צפויה להיות צפופה להחריד ואם ניתן ללמוד מבנגלדש, צפיפות גורמת אפילו למדינות דתיות אדוקות להמליץ לנשים להסתפק בבן ובת. דמוגרפיה תלויה תמיד בשאלה מי יהיה האחרון לרדת בילודה, ולכן הגם שאין ספק שירידה מסוימת תתחולל, היא לא תספיק לשנות את הגורל הדמוגרפי.

הפרדת הדת מהפוליטיקה – חרדים יצביעו למפלגות רבות, לאו דווקא למפלגות החרדיות, והדת תיפרד מהפוליטיקה. לשאלת אחוז החרדים באוכלוסייה לא תהיה חשיבות פוליטית. עם זאת הניסיון במדינות אחרות מראה שאדיקות דתית היא תמיד גורם מכריע המכתיב את החלטות ההצבעה, ולכן זה נראה תסריט בעל סבירות נמוכה. בכל מקרה מפלגה שתסתמך על הבוחרים החרדים בהכרח תקדם סדר יום שיצרום לבוחר החילוני.

עידוד הגירה מבחוץ – היום מדיניות ההגירה של ישראל מבוססת על הבאת יהודים מכל העולם והתעללות בכל לא יהודי שחשקה נפשו להגיע לישראל. זרימת היהודים לישראל היא חסרת משמעות דמוגרפית גדולה כיום, אלא אם יהדות צרפת תתחסל לחלוטין ותעלה בהמוניה או שדבר דומה במקצת יקרה ליהדות ארצות הברית. אבל יש בעולם המון אנשים ממדינות כמו סין, הודו, פיליפינים, ויאטנם ועוד שישמחו לאזרחות ישראלית. במצב שבו החשש הדומיננטי אינו לאובדן הרוב היהודי אלא להפיכתו לאולטרה יהודי, תיתכן פתיחות להבאת הגירה לא יהודית מארצות אלו. על ישראל צובאים גם בני ארצות אפריקה שיגדלו מאוד במספרם עד שנת 2065, אך ספק אם יהיה לישראל עניין לקבל הגירה שאינה משכילה.

סיפוח השטחים – במידה שלא תתבסס מדינה פלסטינית תהיה שמורה לישראל האופציה לספח את יהודה ושומרון בתקופה שבה העליונות הדמוגרפית היהודית תראה כבר בלתי שבירה. הגורמים החילוניים יוכלו לבסס את המשך שליטתם על קואליציה עם הערבים לעוד דורות. הניסיון בירושלים אמנם מראה שאין לערבים כל עניין בקואליציה חוסמת חרדים כזו. מלבד זאת לסיפוח יהיו השלכות לא נעימות על יכולת המדינה לעמוד בתמיכה במעמדות החלשים.

הסתיימה ההצבעה בידיים, התחילה ברגליים

17 באפריל 2017

טורקיה גולשת במהירות לכדי עריצות איסלמיסטית, וניצחונו של ארדואן במשאל העם על שינוי החוקה מהווה אות לכך. לשלטון עריצות דתי יש חסרונות רבים. אחד מהם הוא שקבוצת האוכלוסייה המשכילה, בעלת היכולות הטכנולוגיות והמשאבים הכלכליים, סולדת ממנו במיוחד. כל כך סולדת ממנו, שהיא בוחרת להצביע ברגליים בהמוניה ולהסתלק. מול בעיית הבריחה מדינות יכולות לעלות עוד דרגה בסולם העריצות ולסגור את הגבולות. להקים חומה, כפי שעשו המזרח גרמנים אחרי שכמעט ארבעה מיליון מהמוצלחים שבתושביהם, יחד עם עוד מזרח אירופיים רבים אחרים, פשוט חצו את הקווים לעבר מערב ברלין. החומה עזרה לגוש הסובייטי לשרוד, אך במידה מוגבלת. היום כמה מצאצאיהם של מנהיגי העבר שלו חיים בארה"ב. נכדתו של סטאלין היא אישה אמריקנית מקועקעת המנהלת חנות בפורטלנד. בנו של חרושצ'וב נשבע אמונים לחוקה האמריקנית. למיטב ידיעתי אף צאצא של נשיא אמריקני לא חי ברוסיה.

חסימת חופש התנועה אינה דבר פשוט לביצוע וחסרונותיה הכלכליים גדולים. אפילו אירן מאפשרת לצעיריה להסתלק על אף המחיר שהדבר גובה ממנה. כמעט מאתיים אלף איש, רובם מהשכבה המשכילה והמצליחה ביותר, עוזבים את אירן מדי שנה. מדי פעם אנו שומעים על ההצלחות המרשימות של צעירי אירן באולימפיאדות המדעים, והיכולות שמתפתחות אצל האויבת הגדולה של ישראל מעוררות חרדה מסוימת. אבל הסטטיסטיקות מלמדות שצעירים אלו ברובם הגדול לא יחיו בבגרותם באירן, ומכישרונם יהנו מדינות אחרות, לא המהפכה האיסלמית. גרמניה, קנדה וארצות הברית מלאות בגולים איראניים מצליחים.

סלידה מהשלטון אינה סיבה מספקת כדי להסתלק ממולדת, כפי שרוב המלומדים השמאלנים שלנו נשארים פה למרות תיעובם לביבי. אבל שלטון עריצות דתי חייב לדכא כדי לשרוד, להפעיל אלימות, להשתיק חופש ביטוי, לעורר עוינות אצל מיעוטים ומדינות סמוכות ולהוליד שחיתות. כל אלו מחוללים מעגל התדרדרות שמבריח את כל מי שיכול לברוח, בפרט מאחר שיש לו תופעות לוואי כלכליות איומות.

טורקיה ששומרת על מראית עין של דמוקרטיה ושמתפארת בחברת התעופה המעולה שלה ודאי לא תהפוך למדינה סגורה נוסח צפון קוריאה ממנה אין יוצא. בשנה האחרונה מתרבים הדיווחים על מגמה של בריחת מוחות מהמדינה. כשכולאים שופטים וקצינים ומפטרים אקדמאים, כל סביבתם ומכריהם מבינים את הרמז. כאשר הציבור המשכיל והליברלי הופך למיעוט או מושתק בידי אלו שאוחזים בתת מקלע, הצבעה ברגליים נותרת נשקו היחיד. זהו גם האיום הריאלי היחיד שביכולתו להציב. מה יאיימו צעירי אירן בידיהם הריקות על אנשי משמרות המהפכה? הם רק יכולים להזהירם שהכיוון אליו הם לוקחים את אירן ינשל ממנה את טובי המוחות שתעשייתה האזרחית והצבאית צריכה. ואכן בתעמולת המחנה הרפורמיסטי באירן זהו מוטיב שנעשה בו שימוש. בעוד השמרנים אומרים שמי שעוזב לא היה מספיק איסלמי ופטריוט כדי להישאר. אחמדניג'ד שהכחיש את קיום ההומואים באירן גם הכחיש את בריחת המוחות ממנה. יכול להיות שבקרוב גם ארדואן יצטרך להכחיש את מה שברור לכול.

מי שמקונן על הסיטואציה הדמוגרפית הבעייתית במערב צריך לזכור שעדיין למדינות המערביות ישנו היתרון העצום בכך שרוב המוכשרים ובעלי היוזמה בחלקים האחרים של העולם שואפים להגיע אליהן. מדינות לא מערביות עומדות בפני ברירה טבעית אכזרית שבה במשך דור אחרי דור נלקחים מהן רבים מבעלי היכולת באוכלוסייתן, בפרט אם במו ידיהן הן בוחרות להתרחק מערכי המערב.

צפוף פה, מרווח שם

15 באפריל 2017

הארץ הקדיש כתבה ארוכה בגיליון סוף השבוע שלו לסכנות הצפיפות המאיימות על ישראל בשל קצב הילודה הגבוה. ההפחדה מוגזמת. בישראל עשויים לחיות, תחת התסריט הקיצוני ביותר, כ-20 מיליון תושבים בשנת 2060. בצפיפות נוסח פריז, טוקיו, ברצלונה או האי הונג קונג אפשר לשכן 30 מיליון בני אדם בשטח מרכז הארץ מנתניה ועד אשדוד, שאינו אפילו עשירית מהשטח הכולל של ישראל בגבולות הקו הירוק.  בצפיפות של מנהטן יש מקום ל-40 מיליון בני אדם בשטח זה. הערים שצפיפותן גבוהה אינן  המקומות האיומים ביותר למגורים בכדור הארץ, אלא המקומות היקרים ביותר. הצפיפות הופכת את הערים הגדולות לנחשקות כל כך. ריבוי האופציות, המסעדות, החנויות והאטרקציות בכל פיסת אדמה. כמובן, לצפיפות יהיו גם חסרונות. ובפרט אם האוכלוסייה שתצטופף לא תהיה משכילה וכזו שמוקירה ערכים דמוקרטיים. לא סתם שונה הצפיפות במנהטן מהצפיפות בדקה, בירת בנגלדש.

כך או כך, כל כתבה שמפנה תשומת לב למשמעויות העתידיות המרחיקות לכת, הכמעט בלתי נתפסות, של המשך גידול האוכלוסייה בישראל, היא בעלת ערך. הכנתי טבלה שעושה אקסטרפולציה מנתוני הלידה האחרונים במדינות שונות ומצביעה על השנה שבה מספר הלידות השנתי במדינות אלו ישתווה למספר הלידות בישראל. שוויון עם הילודה בצרפת כנראה נמצא מעבר לאופק של ימי חייהם של קוראי הבלוג, אפילו הצעירים שבהם. לא כך לגבי שוויון במספר הלידות השנתי ביחס למעצמות כמו גרמניה ויפן שנמצא בקצה האופק שמשרטטת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנת 2065. כאשר מדובר בפולין ובדרום קוריאה, השוויון הוא ממש בהישג יד במונחים היסטוריים.

מדינה מספר לידות שנתי (2014) קצב עלייה או ירידה שנתי בלידות ב-20 השנים האחרונות (1994-2014) שנה שבה מספר הלידות השנתי ישתווה לזה שבישראל בהנחת המשך הקצב הנוכחי
ישראל 176 אלף עלייה 2.2%
צרפת 781 אלף עלייה 0.4% 2087
יפן מיליון ירידה 1% 2068
גרמניה 714 אלף ירידה 0.4% 2068
פולין 375 אלף ירידה 1.2% 2036
טאיוואן 210 אלף ירידה 2.1% 2018
דרום קוריאה 435 אלף ירידה 2.5% 2034

ועדיין הנתונים נראים בלתי נתפסים. נחיה לראות את מספר התינוקות הנולדים בארץ משתווה למספר הנולדים בגרמניה או ביפן? נו באמת. על כן אפשר לצייר תסריט של תגובת נגד. הלחץ הגדול על התשתיות והעדר דיור הולם יביאו לירידה מהארץ, הילודה הגבוהה של חרדים וערבים תרתיע צעירים חילוניים ותניע אותם לחפש מקום אחר תחת השמש. הזוגות החרדים הצעירים עצמם, אלו שמקימים לעצמם דירות מאולתרות בתוך חניות בבני ברק, יבינו שאינם מסוגלים להוליד בקצב של הוריהם ויחזרו לקצב הילודה של הסבים והסבתות שלא היה כה גבוה.

עוד אפשר לנבא שבדיוק אותן מדינות שהילודה בהן תלך ותפחת עם השנים יהיו אלו שינסו לפתות צעירים משכילים מישראל ומשאר העולם לבוא ולהשלים את החסר. אולי הן גם ינהיגו תמריצים קיצוניים בעוצמתם בעד ילודה, אף שהניסיון ההיסטורי אינו מבשר טובות להצלחת תוכניות יזומות כאלו. בשנות השלושים בניטו מוסוליני אימץ תוכנית עידוד ילודה באיטליה שאפילו פטרה משפחות מרובות ילדים ממיסוי וגירשה נטולי ילדים מהשירות הציבורי, אך לשווא.

בינתיים לתסריט הריאקציה לא רואים סימנים. על אף שמשבר הדירות בעיצומו, הירידה מהארץ נמוכה ומצב הכלכלה מעולה. לגידול האוכלוסייה בישראל עשויה להיות השפעה חיובית על ההזדמנויות הכלכליות ואפילו על יוקר המחיה בשל יתרון הגודל וצפי הצמיחה. איזה משקיע יראה את הטבלה לעיל ויעדיף השקעה בפולין או ביפן על פני השקעה בישראל?

גם המנוסה הגדולה מפני ההשתלטות השחורה עדיין לא החלה. החרדים בינתיים אינם מצליחים ואפשר שגם אינם רוצים לנצל את התעצמותם הדמוגרפית כדי לכפות אורח חייהם על התל אביבים. ולראיה, סיבוב במסעדות העיר בחג הפסח מראה שהן אימצו פרשנות מקלה מאוד לחוק החמץ ואין איש שקם ומשמיע מחאה בפתחן.

לא החרדים הפעם

25 בפברואר 2017

סמי פרץ, כתב דה מרקר, מוצא אשם קלאסי בכך שהמדינה מתקשה לממן ביטוח סיעודי לאוכלוסיית הקשישים, ושמחזות זוועה כגון אלו שנחשפו לאחרונה בבתי אבות ברחבי הארץ קורים. החרדים אשמים. הם אינם עובדים, ועל כן ביטוח סיעודי שימומן מהגדלת מס הבריאות על משלם המסים יהווה דרך לסבסד זקנים חרדים על חשבון עובדים צעירים, דבר שקשה לקבלו.

באופן כללי אני בסדר עם האשמת חרדים, ואיני נמנה עם אלו הרואים בכך חיפוש מכוער של שעיר לעזאזל. החלטתו של הציבור החרדי שלא למצות את כושר השתכרותו מחד אך להסתמך על מדינת הרווחה מאידך היא סוג של טפילות בעייתית. יש להוקיע אותה ויש להפעיל כל תמריץ ראוי אפשרי כדי לשנותה. אבל לא כאן, לא בנושא הספציפי הזה. זאת מאחר שנושא מימון תוחלת החיים המתארכת, אך הלאו דווקא איכותית של הזקנים בישראל, הוא בדיוק הנושא שבו החרדים אינם טפילים כלל. מעבר לכסף, התנאי הנדרש לצורך טיפול נאות בזקנים הוא קיומה של אוכלוסיה צעירה גדולה, וכאן החרדים אינם שוקטים על השמרים: הם מייצרים נפשות צעירות בקצב מסחרר.  שיעור הילודה החרדי גדול פי שלושה מהחילוני. לדבר זה יש תוצאות דמוגרפיות מעוררות השתאות, שמעטים מודעים להן. שיעור היהודים החרדים גדול פי חמישה בקרב השכבה הצעירה של האוכלוסייה לעומת שכבת הפנסיונרים. סבסוד של זקנים הוא אם כך סבסוד של חילונים בעוד שסבסוד של ילדים וצעירים במדינה הוא במידה רבה סבסוד של חרדים. מעניין לציין גם כי בשל שיעור הילודה החרדי סביר להניח שבעתיד הלא רחוק שיעורם של החרדים בקרב החיילים יתקרב לשיעורם באוכלוסיה היהודית, אפילו אם שיעורי הגיוס בתוכם יוותרו נמוכים משמעותית מאלו של שאר הצעירים היהודים במדינה.

ההחלטה להוליד הרבה ילדים היא החלטה אישית, שנושאת עמה מחיר לא מבוטל עבור האב והאם. להחלטה זו יש מגוון השלכות חברתיות לכאן ולכאן. אחת ההשלכות החיוביות הברורות היא שבחברה שבה הרבה אנשים בחרו להוליד הרבה ילדים יש יותר משאבים להקדיש לזקנים, המהווים אחוז קטן מהאוכלוסייה. הנורמות החברתיות החרדיות המעלות על נס כיבוד הורים המצווה בין עשרת הדברות תורמות גם הן לכך. אפשר לתקוף את החרדים על הרבה דברים שבהם הם טפילים, אבל נושא רווחת הזקנים הוא ממש לא הנושא המתאים למתקפה שכזו.

האמת על הפשיעה בשוודיה

22 בפברואר 2017

דונאלד טראמפ עורר סקנדל כשדיבר על פיגוע בשוודיה שלא היה ולא נברא. הוא התכוון, כך התברר, לראיון שנערך בנושא הפשיעה הגוברת בשוודיה בפוקס ניוז. פוקס ניוז ייחסו את העלייה בפשיעה להגירה.

אתרי החדשות הליברליים מיהרו לציין שהטענות הן שקר וכזב, אין גידול בפשיעה בשוודיה ומהגרים אינם אחראים לפשיעה סטטיסטית יותר מאחרים. זה לא מדויק מאחר ששוודיה במכוון אינה עורכת בדיקה של אחוז המהגרים הפושעים. בעבר, לפני כמעט עשרים שנה, כשנערכה בדיקה כזו הסתבר שמהגרים מבצעים פי 3 עד פי 6 תקיפות מיניות או מעשי שוד.  

כיצד ניתן לטשטש את הסטטיסטיקות הבעייתיות של המהגרים? בכמה דרכים עושה זאת התקשורת הליברלית. הדרך הראשונה היא להשתמש בטכניקה סטטיסטית לייחוס גורמים ולקבוע שאין הבדל ברמת הפשיעה כאשר מכניסים משתנה של עוני למשוואה. דהיינו מהגרים עניים אינם מבצעים יותר פשעים מאשר שוודים עניים. אבל קביעה כזו מטשטשת את האמת לפיה בקבלת מהגרים מקבלת שוודיה בהכרח המון עניים ולפיכך צפויה לגידול בפשיעה. 

דרך אחרת היא להתבונן בגרף הפשיעה הכולל ולהראות שתנודותיו אינן אחידות במרוצת השנים וקשה להראות בו בבירור שההגירה משנה משהו. דבר זה מתעלם מכך שסכנת הפשיעה אינה דווקא באה מהגעת מהגרים כשלעצמה אלא מהשתקעותם ובעיקר מבני הטיפש עשרה שיולידו בסופו של דבר. האפקט של קבלת מהגרים יכול להתבטא במלואו רק עשרים שנה אחר כך.

בנוסף צריך להבין שמהגרים, רבים ככל שיהיו, הם עדיין חלק קטן מהחברה השוודית בשלב זה. פשעים שלא היו קיימים כלל בשוודיה טרם הגעתם כמו פשעי טרור ואנטישמיות פתאום הופכים לבולטים. אבל סוגי פשיעה שגם שוודים היו שותפים להם, כמו אונס ושוד, נתונים לתנודות טבעיות שמגמדות השפעה מצד קבוצת אוכלוסיה קטנה. אם הקבוצה הבעייתית של המהגרים, גברים צעירים מארצות ערביות ואפריקניות, מונה היום רק אחוז או שניים מהאוכלוסיה, אפילו אם שיעור הפשיעה שלה גבוה פי חמישה או אפילו עשרה, הדבר יכול לחולל תוצאה שלא ניכרת אל מול מגמות נגד שמצמצמות פשיעה כמו העלייה ביכולת הטכנולוגית של המשטרה.

הדבר דומה לכך שאחוז ערביי ישראל באוכלוסיה עלה משמעותית עם השנים ומעורבותם בפשיעה ובתאונות דרכים גבוהה משמעותית ביחס של פי שניים או פי שלושה. היית מצפה אם כך ששיעור הפשע והתאונות יעלה, אך הוא כמובן רק ירד בחדות כי גורמים אחרים נגדיים היו הרבה יותר משמעותיים. 

כתבתי בעבר ששיעור רצח הנשים בקרב מסתננים אפריקניים גבוה פי 45! עם זאת התבוננות בגרף רצח הנשים בישראל בעשור האחרון לא תראה לנו גידול מיוחד עם הגעת גל המסתננים. הסיבה היא שיש כל כך מעט נשים במסתננים שאפילו פגיעות קיצונית שלהן לרצח בידי בני זוג לא משנה הרבה בתמונה הכוללת. 

התרחיש הטוב מבחינתה של שוודיה הוא שקצב הגעת המהגרים בעתיד יהיה משמעותי פחות מקצב השיפור התמידי בכל הדברים שהצליחו להפחית פשיעה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מירי בימין, מבוי סתום בשמאל

17 בפברואר 2017

סקר שנערך לאחרונה במדינות אירופיות חשף שאיסור הגעת המוסלמים שמנסה לקבוע דונלד טראמפ פופולארי בקרב אזרחי אירופה. ובהפרש עצום – 55 אחוזים תמכו בעצירת הגירה מוסלמית מול 20 אחוזים בלבד שהתנגדו.

השנים האחרונות היו דרמטיות מבחינת נושא ההגירה. גם אם דיבורים על התאסלמותה השקטה של אירופה החלו כבר מזמן, רק התעצמות דאעש ומשבר הפליטים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הפילו לכולם את האסימון. ההתמודדות עם הגל הדמוגרפי המוסלמי תעצב את המאה ה-21 במערב. 

לכך יש גם השלכות כלכליות משמעותיות. האליטות המציבות את ערך השוויון כערך עליון ולפיכך קוראות להטלת מסים ומפקפקות בשוק החופשי מאוגדות במפלגות השמאל. אבל כדי להיבחר ולקבל רוב בפרלמנטים הן צריכות לקושש תמיכה מהמעמד הבינוני נמוך. הן איבדו אותו. הוא אוהב שוויון כשמשמעותו היא שהעשירים יממנו לו את ביטוח הבריאות או כשנגזר ממנו מרחב פעולה לאיגוד העובדים שדואג לו לשכר ולתנאים. המעמד הבינוני נמוך מתעב שוויון בכל מאודו כשפירוש הדבר הוא שהמוני מהגרים מוסלמים נתפסים כזכאים להציף את ארצו.

מי שחשב שקריסת השמאל היא תופעה ישראלית ייחודית הקשורה בכיבוש ובאינתיפאדה, מתבדה. בכל העולם המערבי השמאל מת. אפילו בשוודיה שבה שולט כיום השמאל, זו תוצאה חד פעמית של נתק בין הימין המתון לימין הלאומני אשר יחד יש להם רוב בפרלמנט. אולם הימין המיינסטרימי שם כבר רומז שמעתה והלאה יאחד כוחות עם הימין הלאומני האנטי מוסלמי. 

למועמד השמאל אין סיכוי, כך נראה, להגיע לסבב השני בבחירות לנשיאות בצרפת. בוחריו יצביעו ללה פן. הלייבור של ג'רמי קורבין מקבל מעט קולות בקרב מעמד הפועלים. כל המצביעים הלכו למפלגה של נייג'ל פאראג', שהצליחה באופן מדהים לשנות את בריטניה כליל ולהוציאה מהאיחוד, גם עם מושב או שניים בפרלמנט.

השמאל יקרוס, אך הימין ישתנה. שורות הימין במערב יתמלאו באוהדים חדשים שיבטיחו לו השלטון לשנות דור – סוציאליסטים לאומניים, שאינם מסוגלים לשאת את אהדת השמאל להגירה מוסלמית. הימין יצטרך להשתנות בשבילם. לא סתם טראמפ סטה בחדות מעקרונות רפובליקניים של תמיכה בסחר חופשי. הוא זיהה שקיים אלקטורט ימני חדש שאינו אדוק בדת השוק החופשי והצליח להקסימו. אנשי ימין ששמים עקרונות של שוק חופשי מעל ללאומיות ותומכים במטבע רב לאומי או בהגירת עובדים יהפכו לדינוזאורים. דמויות ימין פוליטיות כמו מירי רגב אצלנו  משקפות את זעם ההמונים כלפי בני המוצא האתני השונה ואינן מחויבות לקפיטליזם אדוק. רגב למשל הציעה פעם להטיל מס 80 אחוזים על הכנסת עשירים. מצד שני, הנושא אינו בוער בדמה, היא לא שלי יחימוביץ', וממשלה בראשותה בוודאי תהיה נוחה לעסקים מאחר שאלו שמתחתיה יהיו ימניים מן השורה. הביטו בפניו של העתיד הפוליטי של המערב ותראו שם את מירי. ובאמריקה גם ההווה, יש להודות, נראה כך.

מצביעי טראמפ עושים ילדים

7 בנובמבר 2016

יש ערך מעניין בוויקיפדיה המונה את רשימת המדינות בארה"ב ממוינת לפי שיעור הילודה בהן. הטבלה הזו, בפרספקטיבה של בחירות 2016, היא לחלוטין חד משמעית. כמעט כל המדינות שמעל לממוצע יצביעו לטראמפ. כמעט כל המדינות שמתחתיו הן מדינות כחולות שיתמכו בהילארי קלינטון. הבחירות האלו גם צפויות לסדר כמה אנומליות בטבלה הזו. יש מדינות מעל הממוצע שאיכשהו בעבר היו דמוקרטיות, כמו אוהיו ואיווה. אבל חוזים שבבחירות האלו יצביעו לטראמפ. צפון קרוליינה שמתחת לממוצע היא מדינה משכילה למדי שמזוהה עם הרפובליקנים בדרך כלל, אבל יש סיכוי טוב שהפעם תלך עם הילארי. יישארו כמה יוצאות דופן נדירות – בהוואי הדמוקרטית האישה הממוצעת מולידה שני ילדים, מעל לממוצע האמריקני, אבל זה יהיה חריג שבחריגים. את הכלל הרגיל משקפת מסצ'וסטס הליברלית, המדינה היחידה שסירבה להצביע לניקסון ב-1968, הממוקמת הכי נמוך מבחינת שיעור הילודה בה.

כולם חוזים את גסיסת המפלגה הרפובליקנית בשל הדמוגרפיה ההיספנית, אבל אם המדינות האדומות מוציאות מתוכן ילדים בשיעור שעולה לפחות ב-10% על המדינות הכחולות, יש בכך משום איזון מסוים. כאשר הפילוג באמריקה נושא אופי כל כך גזעי, והמוביליות החברתית דועכת, הקשר בין הצבעת ההורה להצבעה הצפויה של ילדו מתחזק.

מה הקשר בין להצביע לטראמפ לבין לעשות ילדים? קודם כל ישנו הקשר בין דתיות לילודה, שעסקנו בו כבר רבות בבלוג. הדתיים מצביעים לטראמפ ועושים הרבה ילדים. דבר זה משתקף יפה גם בפיצול בקרב המצביעים היהודים. אלו מהם שעושים הרבה ילדים יהיו אלו שמסמנים טראמפ בקלפי (אגב, היהודיה האורתודוקסית איוונקה טראמפ כבר עקפה את הממוצע האמריקני עם שלושת ילדיה).

אפשר גם להסביר את הפער בכך שטראמפ הוא מיזוגן לא קטן, ואילו שליטת האישה ברחמה היא ערך פמיניסטי. ישנו גם ההבדל בין מגורים בכפר לבין מגורים בעיר. העירוניים מסתפקים במשפחות קטנות ומצביעים לדמוקרטים. הכפריים הרפובליקנים ממלאים את החוות הגדולות שלהם בילדים. מצד שני במדינות כפריות דמוקרטיות כמו מיין וורמונט (מדינתו של סאנדרס), הילודה נמוכה. אפשר היה לטעון שיותר מכל זהו פשוט הקשר ההפוך בין ההשכלה לבין כמות הילדים, אבל אין מקום שחור יותר מארה"ב מאשר וושינגטון די סי, ושם הילודה בתחתית, אף ששחורים אינם משכילים במיוחד. כך גם בפורטו ריקו.

לאליטות הלבנות אין דרך לאזן את פער הילודה, ולכן ברור שהאינטרס הדמוגרפי מבחינתן הוא להביא לאמריקה כמה שיותר מהגרים כדי למנוע מטראמפ ומדומיו לשלוט עליהן לאורך דורות. לאליטות שלנו אין אופציה כזו בשל חוק השבות שמגביל זהות המהגרים לארץ וגם בשל הירידה בילודה הערבית שעליה בעבר יכולים היו להסתמך. לכן התחזית לטווח הארוך היא שארה"ב וישראל יעלו על מסלולים דמוגרפיים שכיוונם הפוך.

הילודה, הכלכלה והטווח הארוך

24 בספטמבר 2016

האם רמה גבוהה של ילודה טובה לכלכלה? בשנות השבעים, כשילדי הבייבי בום במערב היו עוד צעירים והתחילו להקים משפחות משלהם, היה נדמה שרמה גבוהה של ילודה היא אסון המאיים לכלות את משאבי כדור הארץ. אולם כיום נראה שהמדינות המפותחות גוועות אט אט, יחד עם כלכלותיהן, בשל נשים הממעטות ללדת.

אז איזו נקודת מבט על ילודה וכלכלה נכונה יותר? כדי שאפשר יהיה לענות על השאלה ברצינות צריך תחילה לפרק אותה למרכיביה.

על איזה טווח זמן אנחנו מדברים?

אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת יותר משני צאצאים שורדים יגיע כדור הארץ להתפוצצות אוכלוסין. בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהתרחשות מלתוסיאנית – חלק גדול מבני האדם ימות או יוותר נטול צאצאים כדי לפנות מקום לשאר, והסטטיסטיקה רבת הדורות של הפוריות תשוב לממוצע שלה – טיפ טיפה יותר משני צאצאים לאישה. האלטרנטיבה היחידה לכך היא הגירה בין כוכבית. זו נראית אפשרות בהיתכנות נמוכה, גם כאשר מדובר על העתיד הרחוק. אילון מאסק הוגה רעיונות על הכנת המאדים ככוכב גיבוי לאכלוס האנושות, אבל אפילו אם יש בכך ממש (ספק רב), מאדים הוא רק כוכב אחד וקיבולתו מוגבלת גם היא.

התפוצצות האוכלוסין אינה רחוקה מאיתנו – נדרשו מיליוני שנים כדי שהאנושות תגיע לגודל אוכלוסיה העומד על מיליארד, כפי שקרה בערך בשנת 1800. אולם בדורות הקרובים אפריקה עלולה להפיק מיליארד אנשים חדשים מדי כמה עשרות בודדות של שנים.

מנגד, אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת פחות משני צאצאים שורדים, האנושות פשוט תתכלה ותעלם לה. כך על פי כללי המתמטיקה, מדינה שמאבדת אחוז מאוכלוסייתה בשנה, תאבד כמעט שני שלישים ממנה בתוך מאה שנה.  התקדמויות בהארכת תוחלת החיים יאטו את דילדול האוכלוסיה, אך לא יעצרוהו.

מכיוון שהאנושות בוודאי לא תרצה להתכלות וגם לא תרצה לגווע במלחמת קיום על פיסת מקום בעולם צפוף, נדמה שילודה היא משחק סכום אפס לאורך הדורות. דור שיוליד מעט יחולל תהליכים שיובילו לכך שדורות אחריו יולידו יותר. דור פורה במיוחד יחולל תהליכים שיביאו לצמצום אוכלוסין בדורות שאחר כך.

איזו ילדים לאיזו אישה?

על אף שבטווח הארוך הכלכלה לא תאפשר לבני האדם קצב ילודה הגבוה משני ילדים לאישה וכנראה גם תוביל אותם לא לרדת מקצב כזה כלפי מטה, הרי ששיעורי הילודה השונים בין הקבוצות האתניות והתרבויות השונות יקבעו את אופיה של האנושות. כיום המגמה נראית ברורה: האנושות תורכב מצאצאי הדתיים. לא משום שדתיים ימשיכו לנצח להוליד ילדים בתפוקה של אישה ממאה שערים, מורמונית אדוקה מיוטה או מוסלמית מניז'ר או מרצועת עזה, אלא משום שבדורות הקרובים הם ימשיכו להיות נותני הטון בילודה, ומה שקובע בדמוגרפיה הוא מי שנשאר אחרון. דת מצויה בקורלציה ברורה עם עוני, ועל כן המגמה הדמוגרפית היא על פניה שלילית מבחינת מדדים של עושר, שגשוג ורמת חיים.

איזה קשר יהיה בין הורים לצאצאים?

כשמדברים על דמותה ארוכת הטווח של האנושות, כפי שתעוצב בידי ילודה, יוצאים מתוך ההנחה הסמויה שיהיה קשר ברור בין זהות ההורים לזהות צאצאיהם. אבל דבר זה אינו בטוח כל כך. כיום הורים מולידים את הילד שהוגרל במפגש בין זרע לביצית, מבלי לדעת הרבה על דמותו של הילד הזה, וכך בעצם מבטיחים שסטטיסטית הוא יהיה די דומה להם. ייתכן שבעתיד יעדיפו נשים להרות ילדים שנבדקו קודם לכן במעבדה ושסך תכונותיהם הגנטיות מצא חן בעיניהן. אם כך יקרה, ינותק במידה רבה הקשר בין זהות ההורים לזהות הילדים. הורים ביישנים יוכלו לבחור מבין עשרות עוברים מופרים את הילד עם הגנטיקה שמבשרת ביטחון עצמי כביר. הורים טיפשים יוכלו לבחור בילד אינטלקטואל. הורים יוכלו לבחור בילד עם גוון עור שונה או עם מראה מצודד בהרבה משלהם.

טכנולוגיה כזו לברירת עוברים תעלה הון עתק ותהיה זמינה בתחילה למתי מעט עשירים, אבל ייתכן שכמו כל טכנולוגיה, תוזל במהירות בטווח זמן לא ארוך. רוב מדינות המערב יאסרו על שימוש בה, אבל במזרח הרחוק סביר להניח שיגלו יותר פתיחות. הניסיון מלמד שהחירות האנושית גוברת לבסוף על ניסיונות להגבילה, ובפרט כאשר מדינה שתעשה שימוש אינטנסיבי בטכניקות ברירת עוברים תוכל להפיק מכך תועלות כלכליות ואפילו צבאיות גדולות. ייתכן אף שהטכנולוגיה תתקדם עד  כדי שתאפשר לא רק בחירה בין עוברים אלא אף את שיפורם הגנטי במעבדה. דבר כזה ישנה כליל את האופי שבו מבוצע מעבר הגנים בין הדורות.

שאלות לטווח הקצר

עוד לפני שהדתיים או העוברים הנבחרים ישתלטו על הארץ אי שם בעתיד, הילודה מעלה שאלות לדורנו שלנו. האם מדינות כמו יפן, טייוואן ואיטליה יכולות לשגשג כאשר מספר הילדים הולך ויורד. האם חברה המספקת תוצרת לשוק היפני היא השקעה שווה בבורסה?

על פניו כאשר גודל האוכלוסייה יורד, מתפנים המון משאבים, החל ממורים בבית הספר וכלה בפועלי בניין. לא צריך עוד מתקנים, עוד תשתיות, עוד רכבות, עוד שדות חקלאיים, עוד תחנות כוח, עוד בניינים. עובדה זו הובילה את הריבית ביפן ובאירופה לשפל כזה. השקעות פשוט אינן נחוצות, ועל כן התשואה עליהן נמוכה. אבל יש למצב כזה גם צד מואר – אנשים יכולים לצרוך יותר, מבלי להביא את המשאבים אל הקצה. אפשר לאכול יותר, אפשר לבזבז יותר חשמל, אפשר לגור בדירה גדולה יותר, אפשר לתפוס שני ספסלים ברכבת התחתית.   יש קושי להגדיל את הצריכה של התושבים במדינות כמו טאייוון ויפן כיום, מאחר שלשם כך צריך להפחית את המסים המוטלים על התושבים, כדי להותיר להם יותר כסף פנוי. ברם, הממשלות עדיין מסרבות להבין שאינן זקוקות לכל כך הרבה מסים, ולוקחות מהתושבים יותר משצריך. ההערכה שלי היא שבסופו של דבר הממשלות יבינו מה צריך לעשות. אל הנקודה הזו מובילות כל תוכניות התמריצים למיניהן המונהגות כיום ברחבי העולם, גם אם בשנים האחרונות הן מתברברות סביב צעדים לא רלוונטיים. כאשר הן יבינו, גם הבורסות יוכלו לעלות, ולהתנתק מהירידה הדמוגרפית.

מכיוון אחר אפשר לתהות האם הצמיחה העולמית תיפגע בשל הירידה בכמות הפטנטים והרעיונות המקוריים. צמיחה כלכלית מודרנית מבוססת בסופו של דבר על הברקות טכנולוגיות של מתי המעט באנושות המסוגלים לכך. אם האוכלוסייה שמתוכה יוצאים הממציאים האלו רק קטנה והולכת, האם אין סכנה שגם ההמצאות יתמעטו וידלדלו?  אף שלא ניתן לשלול את האפשרות הזו, צריך לזכור גם את הגורמים הפועלים לכיוון הפוך – למשל השתלבותם של מאות מיליוני הודים וסינים בפיתוח הטכנולוגי במערב. רק שלושה סינים ושני הודים זכו עד עצם היום הזה בפרס נובל מדעי (ביחד זהו מספר נמוך ממספר הישראלים שזכו!). קרוב לוודאי שהפוטנציאל של שתי מדינות ענק אלו גדול בהרבה.  שיפורים סביבתיים, כמו תזונה טובה יותר לנשים הרות והפחתת עופרת ומזהמים בסביבה (למשל במפרץ חיפה), יכולים להמשיך את הטרנד העולמי לפיו, בניגוד למיתוס, הישגי התלמידים רק הולכים ומשתפרים עם השנים.

ישובו לעיר חיילים בהמון

31 באוגוסט 2016

בשנת 1996, לפני 20 שנה, נולדו 85 אלף תינוקות לקבוצת הרוב היהודית במדינה. בשנת 2016 יוולדו כ-140 אלף. לנתון הזה יש משמעויות גדולות מבחינת הדמוגרפיה והכלכלה. הם גם מרמזים שמצוקת הנדל"ן רק תחמיר. מי שמתחיל להרגיש בשינוי הוא צה"ל. עד לאחרונה דיברו בצה"ל על מצוקת כוח אדם בשל שנתונים מצטמקים באוכלוסיה החילונית (בשנים 1975 – 1990 נותר מספר הילודים היהודים על 73 אלף). אבל הגלגל מסתובב במהירות, יחסית לקצב הצב הרגיל של דמוגרפיה.  צה"ל יקבל פתאום שפע כוח אדם. עלייה עצומה בהיקף המתגייסים בטווח זמן של שנים לא רבות. דבר כזה לא אירע מאז העלייה הגדולה מרוסיה.

נכון שהאוכלוסייה החרדית היא יצרנית תינוקות לא קטנה וחלק מהגידול נזקף לזכותה, אך הימים שבהם היה ברור שתינוק חרדי לא יעלה על מדים חלפו ופסו להם. תהליך גיוס החרדים לצה"ל המתקדם במהירות מעוררת השתאות יפגוש את פירות ההתפוצצות הדמוגרפית המפתיעה בציבור החילוני והדתי לאומי.

צה"ל כבר לא פרוש בלבנון, בעזה ובטח לא במרחבי סיני. לשם מה הוא זקוק לכל כך הרבה חיילים? זה הזמן לתת לצה"ל תמריצים כלכליים לנהוג ביתר חסכנות בכוח האדם שלו ולשחרר למשק מוקדם יותר את המוני מש"קי הממטרות. היו ימים שבהם בנות קיבלו בקלות פטור מטעמי "עודף כוח אדם". אולי הגיעה העת שישובו. כל זה אינו אומר שאפשר לוותר על גיוס החובה, רעיון שלדעתי הוא אשליה שלא תיתכן. אבל במרחב שבינו לבין המשך הבזבוז המשווע בכוח אדם צעיר ישנם עוד פתרונות.

טורקיה היום, ישראל בעתיד

16 ביולי 2016

מדינה חצויה בין שלטון דתי קנאי שנבחר דמוקרטית ונתמך בידי ההמונים, לבין אליטות דתיות וחילוניות המתעבות אותו. זהו מצבה של טורקיה של ימינו, ששיאו האלים והלא צפוי בניסיון ההפיכה הכושל בליל שישי. היא אינה דומה לישראל בימינו. אבל ישראל בעתיד הרחוק, בזמן שעד אליו יישברו גלים רבים לחופי הים התיכון, בהחלט יכולה להידמות לה. כבר היום אפשר לראות לכך סימנים – העיר ירושלים כבר התנהלה בדיוק כך, ומן הסתם תשוב לאופן התנהלות זה בעידן שלאחר ניר ברקת. נשלטה בידי רוב חרדי שבתי המשפט, היועצים המשפטיים והמשטרה בחנו מעשיו בשבע עיניים.

בדמוקרטיה קיימת סתירה בסיסית בין רעיון שלטון הרוב לבין רעיונות החירות והחופש החילוניים. שני הרעיונות יכולים להתנגש בקלות, מאחר שאין שום ערובה שהרוב יתמוך דווקא בחירות. אדרבה, המגמות הדמוגרפיות הכלל עולמיות מלמדות שאנשים שתומכים בערכים ליברליים נוטים להוליד פחות ילדים מאלו שסולדים מהם. הדמוגרפיה של העתיד תצביע באופן דמוקרטי נגד החירויות החילוניות.

במקומות שבהם אין לרוב הדמוקרטי אמון בערכים ליברליים קיימים שני קטבים של שלטון לגיטימי. מצד אחד קיימת הממשלה, הגורם שנבחר ברצון העם והוכתר בידי פקידי בחירות טרוטי עיניים אחר ספירת עוד פתק ועוד פתק. מצד שני קיים הגורם שאחראי לאכוף ערכים דמוקרטיים חילוניים, כמו בית המשפט העליון אצלנו וכמו הצבא במסורת הטורקית. בישראל של היום שני הצדדים עדיין לא הגיעו לעימות חזיתי של אמת. בישראל של מחרתיים יש סיכוי גבוה מאוד שהדבר יקרה. האליטות מטבע הדברים צפויות להיות בעלות שליטה במערכת המשפט, במנגנונים הביורוקרטיים ובפיקוד הבכיר של הצבא ושל המשטרה, אבל לא בקלפי.

החברות הדתיות והחילוניות בישראל משתנות ללא הרף. לא דומה המפד"ל של חיים משה שפירא היונה הצחורה לחרדיות הלאומית שבקעה מגוש אמונים. לא דומים החרדים של ראשית המדינה ותנועת פועלי אגודת ישראל לחרדים בני חברת הלומדים. הסוציאליזם החילוני איבד מכוחו, אך הבורגנות החילונית עודנה כוח משפיע והצטרפו אליה העולים מרוסיה. אין לדעת איזה תמהיל של קנאות ולאומנות ירוכז בדתיים של העתיד, אבל סביר להניח שיהיו להם מחלוקות קשות ונוקבות עם החילונים במדינה. לשני הצדדים יהיה קיים הפיתוי הטורקי. לדכא ולרמוס חירויות כדי להבטיח שלטון מצד אחד. להגיב בהפיכה צבאית שתשים לאל את רצון הבוחר מצד שני. בצד החיוב אפשר למנות כמה גורמים שבכל אופן מבדילים את החברה הישראלית מהטורקית ומותירים סיכוי סביר לעתיד טוב יותר לישראל.

חולשה זה כוח

ישראל הרבה יותר פגיעה מטורקיה. זה מקור חולשתה אבל בהקשר  הנוכחי זהו יתרון. ישראל תזדקק לתמיכת המערב כדי להתקיים ותצטרך את מיטב המוחות בתוכה כדי להמשיך ולשגשג כלכלית באופן שיאפשר לה גם להגן על עצמה ולהדוף סכנות קיומיות. מחלוקת פנימית שתיושב בכוחנות ולא בדרכי שלום ובהסכמה תאיים על היכולת של החברה להתגייס מול האויב. יהיה זה טירוף מצד תושביה של מדינת רצועה צרה לחופי הים התיכון להתעמת אלו עם אלו באופן שישרת את מאות מיליוני השכנים שרוצים לראות את כולם מוטבעים בים.

קשה לראות את ארה"ב והעולם המערבי מחויבים למדינה דתית שאינה מכבדת זכויות אזרח. את טורקיה של ימינו הם מכבדים כי הם זקוקים לה נואשות לצרכים אסטרטגיים. אבל סביר להניח שמיהודים יהיו להם דרישות גבוהות יותר מאשר ממוסלמים. גם עיקר חשיבותה האסטרטגית של ישראל הוא בריכוז המוח היהודי שבה, ומוח זה ינדוד למחוזות אחרים אם בארץ תשרור קנאות פרימיטיבית המושלטת בכוחנות.

נורמות אי אלימות

רצח יצחק רבין הביא לקצה את התמימות. יהודים מסוגלים להרוג יהודים אחרים על רקע פוליטי. אבל עשרים שנה חלפו ואירוע דומה לא שב על עצמו. גם לא כדוגמת רצח אמיל גרינצווייג ב-1983. שבעים שנה חלפו מאז אלטלנה וגם לכך לא הייתה מקבילה. טראומת ההתנתקות עברה ללא נפגעים בנפש. החברה היהודית בישראל הוכיחה שנורמות של אי אלימות על רקע פוליטי חזקות בה. נראה שהמצב משתפר כי האלימות של שנות השמונים והתשעים שככה. שמעון פרס ספג עגבניות בבחירות 1981. בוז'י לא.

המחזות שראינו מטורקיה הם מזעזעים – לינצ'ים הנעשים בחיילים ברחוב אינם דבר שאתה מצפה לראות ב-2016 במדינה החברה בנאט"ו. מקווה שלא אחשב נאיבי עד גיחוך אם אאמין שהחברה הישראלית העתידית לא תפיק מתוכה מראות כאלו.

הפיצול הדתי

ירושלים יכולה הייתה להישלט בידי חרדים שלטון מלא כבר מזמן, אולם הפיצול הפנימי בעוכריה. כוחות דתיים עלולים להילחם זה בזה עם אגרופים וציפורניים, ביותר שנאה משהם מקדישים לאויב החילוני. יעיד העימות על ישיבת פונוביז' שהוציא את החרדים הליטאים מאיזון. רוב דתי יהיה חסר משמעות אם מרכיביו ישנאו זה את זה עד כדי כך שיעדיפו שיתוף פעולה עם הכוחות החילוניים. ברם, דווקא הדוגמה הטורקית מראה שפיצול בשורות הדתיים אינו מבטיח את הישרדות החילוניות. לא היה די בטינתו של הפלג הגולני האיסלמיסטי כדי להביא להדחת ארדואן.

אין אידאולוגיית השתלטות דתית

אנחנו יודעים שהרבה דתיים יחיו בעתיד בישראל, אך לא יודעים מה המשנה האידאולוגית המדויקת שתנחה אותם. לבטח היא לא תהיה זהה להשקפה הדתית העכשווית, כפי שזו אינה זהה לחשיבת העבר. למשל המזרחי ההיסטורי תמך בתכנית אוגנדה ואילו חב"ד ההיסטורית הייתה אנטי ציונית קנאית. שתי תנועות אלו בהווה מקדישות עצמן לחזון ארץ ישראל השלמה.

בהווה לא קיימת אידאולוגיה דתית משמעותית הקוראת להשלטת הדת על המדינה. החרדים עדיין נרתעים מרעיון כזה בשל תחושתם שאין זו אחריותם ההיסטורית כל עוד משיח לא בא. החרדים הלאומיים פוסלים זאת בשל הדגש שלהם על אחדות העם והחיבור לכל חלקיו. הדתיים הבורגנים נטולי כל עניין בכך בשל בורגנותם. אין לנו ביטחון שלא תצוץ אידאולוגיה כזו ובפרט כשרואים את התנהלות נערי הגבעות למיניהם, אך אלו מעטים וגם סביבתם הקרובה מסתייגת מהרבה ממעשיהם.

אופציית הקנטוניזציה

קיימת חלוקה גאוגרפית די ברורה בין אזורים דתיים וחילוניים בישראל. למשל אזורים בהם מצעד הגאווה נצעד ללא הפרעה ואזורים בהם הצועדים בסכנה, מקומות בהם פתוחים עסקים בשבת ומקומות בהם הם סגורים על סורג ובריח. המונח "מדינת תל אביב" מתאר יפה את החלוקה הזו, גם אם לא במדויק מאחר שמובלעות חילוניות קיימות בכל הארץ, הרבה בשל העלייה מרוסיה. הפתרון הפשוט והמתבקש מאליו למתחים דתיים בעתיד הוא חלוקת הארץ על בסיס קיום מובלעות אוטונומיות. המדינה תישאר אחת אבל בכל נושא של דת ומדינה יהיו תקפים חוקי הקנטון. זהו הפתרון ההגיוני ביותר למתחים דתיים, ופתרון שהשימוש בו יהיה חיוני יותר ככל שהקיטוב הדמוגרפי ייגבר. הדבר החכם ביותר הוא לנסות לקדמו פוליטית כבר היום, כדי להסיר את הצל הטורקי מעל עתידנו, וכבר טענתי את הטיעון הזה בהרחבה.