הכינו את גני המשחקים

השנים 1994-1995 היו שנים חשובות למדינת ישראל. ראש הממשלה היה יצחק רבין. הוא הוביל את הסכמי אוסלו א' וב', הכיר באש"ף, חתם על הסכם שלום עם ירדן. כשרבין נרצח, אבדה התקווה לשלום. בעיני רבים היה זה גם מותה של הדמוקרטיה ותחילתו של עידן חושך ארוך למדינת ישראל שמתמשך עד ימים אלו ממש.

עידן מסוג אחר נפתח במדינה באותם שנים. זהו עידן של צמיחה מעוררת השתאות בילודה בניגוד למגמה בכל המערב. אחרי מלחמת יום כיפור היה בייבי בום שלבסוף נעצר. מאז ובמשך כ-20 שנה מספר הילדים לא ממש עלה על מספר הילדים של חורף 73-74-75. בין השנים 1975-1995 נולד מספר יציב למדי של ילדים יהודים בישראל בכל שנה. בסביבות ה-70-80 אלף ילדים.

העלייה מרוסיה בתחילת שנות התשעים העלתה את הרף, אבל הייתה זו עלייה מהגירה שלא נבעה מעלייה בשיעור הילודה. ואז באמצע שנות התשעים אירע הפלא שמלווה אותנו מאז – גידול מתמשך, עקבי ודרמטי במספר הלידות לשנה.

בשנת 1995 נולדו במגזר היהודי ונספחיו כ-83 אלף תינוקות. בשנת 2018 נולדו כ-141 אלף.

כמעט מכל בחינה שהיא אירועים שקרו לפני כ-24 שנים הם שלג דאשתקד, נוצה שלקחה מזמן הרוח. מכל בחינה פרט לבחינה הדמוגרפית. כאן אירועים שאירעו לפני כ-24 שנים הם צעירים מאוד. תינוקות ממין נקבה שנולדו לפני 24 שנים הן כיום נשים צעירות שמתחילות להיכנס לשיא תקופת הפריון שלהם, שצפויה במגזר היהודי להתמשך עד גיל 40 בערך.

אפשר לדמות את הדמוגרפיה לקרוסלה שאליה מצטרפות בכל סיבוב נשים צעירות ושאותה נוטשות נשים שנכנסות לשנות הארבעים לחייהן וסיכוייהן ללדת נעשים נמוכים. והדבר המעניין הוא שהקרוסלה שהייתה שרויה בקיפאון בשנים האחרונות תהפוך לצפופה וגדושה יותר ויותר. במהלך העשור האחרון כשבנות ה-40 נטשו את הקרוסלה ופינו את המקום לבנות 23, 24 או 25, הקרוסלה לא נעשתה עמוסה יותר. המחזורים של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שמהם באו הבנות הצעירות לא היו גדולים מהמחזורים של שנות השבעים שמהם באו הנשים שסיימו את תקופת הפריון.

עכשיו ובעשורים הקרובים המצב יהיה שונה מאוד. נשים שבאו ממחזורי הלידה הקטנים יחסית של שנות השמונים יסיימו את תקופת הפריון שלהן ויוחלפו בידי נשים צעירות ממחזורים של ילודה הולכת וגדלה בשנות התשעים ובתחילת המילניום. אם לא תחול בעת ובעונה אחת ירידה דרמטית בשיעור הפריון, המשמעות הבלתי נמנעת היא גידול ממשמש ובא באוכלוסיית התינוקות. הכינו את גני המשחקים, את הפעוטונים ואת המעונות ואת כיתות בתי הספר.

הערבים יולדים בהמוניהם, אבל פחות

הילודה המטורפת בעולם המוסלמי הייתה אחד הסיפורים הגדולים של המאה ה-20 ותהיה לה השלכות כבירות על המאה ה-21, שמשתקפות כבר היום בנדידת העמים הגדולה ובשינוי פניה של אירופה.

מה שלא כולם יודעים הוא שזה למעשה סיפור שרובו מאחורינו. הנה הטבלה:

פריון לאישה – 1989 פריון נוכחי
ישראל 2.9 3.1
מצרים 4.8 3.2
סוריה 5.5 2.9
רצועת עזה 7.9 4
יו"ש 5.7 3.2
טורקיה 3.2 2.0
לבנון 3.7 1.7
בחריין 4 2.0
אירן 5.1 1.7
סעודיה 6 2.5

אפילו ברצועת עזה, מקום שהתאפיין בשיעור פריון אגדי, הדברים כבר אינם כתמול שלשום. בעזה קצב ההגירה מאז פתיחת מעבר רפיח הוא כזה שייתכן שהאוכלוסיה שם תתייצב בסופו של דבר על כ-2 מיליון נפש ולא תגיע למספרים הבלתי אפשריים שגידול אקספוננציאלי אמור היה להביא אותה אליהם. בעזה מתממש למעשה חזון הטרנספר מרצון של רחבעם זאבי, דווקא אחרי מימוש תוכנית הנסיגה משם. נסתרות דרכי ההיסטוריה. רק שכל עוד הילודה שם גבוהה, והיא עדיין גבוהה, הטרנספר הזה אינו מוביל לדילול אוכלוסיה אלא לכל היותר להתייצבותה.

ייתכן שהמשמעות של הירידה בילודה היא שלום. חשבו על הצעירים שנלחמו במלחמת האזרחים הסורית. הם נולדו במשפחות בנות חמישה, שישה, שבעה או שמונה ילדים. משפחות שיכולות להרשות לעצמן יותר סובלנות לאבידות בנפש מאשר משפחות קטנות בנות שני ילדים או שלושה, המשפחות הערביות שנוצרות כיום. אבל זו רק ספקולציה. שיעור הפריון בגרמניה בטרם מלחמת העולם השנייה היה 2.6, שיעור שלימד על צמיחה באוכלוסיה, מה שליבה את הפנטזיות המסוכנות של היטלר על מרחב מחיה במזרח, אבל עדיין שיעור פריון שבו המשפחות קטנות והיה צריך לכאורה להכביד על נכונותם של הגרמנים לצאת להרפתקה המטורפת של הפיהרר.

בתחזיות הדמוגרפיות העתידיות הלמ"ס צופה ירידה מתמשכת בילודה הערבית בישראל, דבר שלא יקרה באוכלוסיה היהודית בשל השפעת החרדים והדתיים ולפיכך יטה בסופו של דבר, בטווח הארוך מאוד, את הדמוגרפיה בישראל כך שהערבים יהפכו למיעוט קטן יחסית (רק 14% מהלידות ב-2065 יתרחשו אצלם, לפי תחזית האמצע של הלמ"ס). על כך מסתמכים גם הוגי רעיון סיפוח יו"ש. אולם אין בכך ודאות, בלשון המעטה. בסופו של דבר ערבים מוסלמים הם אוכלוסיה שמרנית שמטבעה נוטה לשיעור ילודה גבוה יותר, מה עוד שכפי ששיעור החרדים באוכלוסיה היהודית יגדל כך יגדל שיעור הבדואים מתוך ערביי ישראל. יש לציין שגם במצרים שיעור הפריון התייצב בעשור האחרון ואינו יורד עוד.

הסכנה האמיתית לדמוקרטיה מתפוגגת

על הרבה איומים לדמוקרטיה שומעים לאחרונה. שלטון נתניהו, שחיתות, פסקת ההתגברות. המשותף לכולם: סרק, סרק, סרק. קיומה של דמוקרטיה ליברלית במובנה האמיתי – הרוב מכריע אך זכויות המיעוט מכובדות – הוא קונצנזוס בישראל. הגדרת דמוקרטיה אחרי הכול אינה: "אליטת שופטים לא נבחרת צריכה לאחוז בסמכויות חובקות כול".

מרענן דווקא בעת כזו לקרוא מאמר שעוסק באיום אמיתי וקריטי לדמוקרטיה. מה באמת מאיים על הדמוקרטיה? התשובה פוקחת עיניים: נישואי קרובים.

כשעורכים קורלציה בין שכיחות נישואי הקרובים לבין המידה שבה הדמוקרטיה שולטת במדינה, התוצאות מדהימות. מתקבל קשר הפוך שעולה על 0.6, וזו אינו מתאם שמוצאים בקלות. הוא נחשב למאוד חזק במדעי החברה. יותר נישואי קרובים, פחות דמוקרטיה.

כולם יודעים שנישואי קרובים אינם מציאה גדולה, אבל הם שרדו בהרבה תרבויות וכנראה יש לכך סיבות. המאמר מונה שלל יתרונות – למשל הגנה על מעמד האישה בידי משפחת הבעל, שהם גם קרוביה, חיסכון בנדוניה, שימור אחדות הקבוצה, שימור מטען גנטי שמועיל למלחמה בטפילים.

נישואי קרובים משמרים חמולות שבהן גם הבעל וגם האישה וגם ילדיהם קשורים לבני החמולה האחרים בשלל חוטים גנטיים ורחוקים גנטית מבני חמולות אחרות. יש בכך תועלת בהגברת אחדות ולכידות פנימית, אבל יש בכך גם סכנה גדולה לדמוקרטיה, כי לחמולה שנוצרת יש עניין להעדיף את חבריה על פני כל השאר. אין לה עניין בשיתוף משאבים עם כל האוכלוסיה.

אחוז המוסלמים באוכלוסיה, חינוך לקוי, העדר חופש כלכלי או יצוא נפט – כל הדברים הרגילים שעושים צרות לדמוקרטיה מתגלים בחולשתם כאשר מכניסים אותם למשוואה אחת יחד עם המשתנה של נישואי הקרובים, עם כוח הניבוי הבלתי רגיל שלו. הוא המנבא העיקרי אם תקום דמוקרטיה או לא. לשאלת העבר הקולוניאלי שמלומדי שמאל אוהבים לייחס לו כל צרה בהתפתחותו של העולם השלישי, ממש אין חשיבות. אני מציין כאן רק חלק מהמשתנים שנבדקו מול משתנה נישואי הקרובים ונהדפו כמעט כלא היו.

בנספחי המחקר ניתן לראות שבישראל יש כ-20% נישואי קרובים, כלומר נישואי בני דודים ראשונים או שניים. זהו מספר גבוה ביחס לעולם המפותח. אני תוהה עד כמה הוא עדכני. בשנות התשעים היה שיעור נישואי הקרובים בקרב ערביי ישראל כ-50% ובקרב הבדואים בנגב 67%, אבל תראו איזו התפתחות חלה במגזר היהודי (על פי משרד הבריאות):

bb

כמו תמיד כאשר בוחנים נושא לעומקו מגלים שההפחדות חלולות ותהליך התקדמות הציביליזציה שאותו היטיב לתאר סטיבן פינקר ממשיך במלוא הקיטור – תחי הדמוקרטיה!

יהדות התורה ותחזיות לעתידה ולעתידנו

הבחירות הן הזדמנות לחזור לנושא חביב עליי במיוחד – קצב הגידול החרדי. בפרט בציבור החרדי אשכנזי שאין בו הרבה נשירה וגם לא הרבה חזרה בתשובה.

תחזית ראשונה: יהדות התורה תקבל 7-8 מנדטים בבחירות 2023. ממש כפי שתקבל בבחירות האחרונות (תלוי בקולות החיילים כמה בדיוק).

תחזית שנייה: באולפנים ובעיתונים בשנת 2023 העובדה שיהדות התורה לא גדלה, לפחות לא משמעותית, לעומת הבחירות הקודמות תצוין בהתרגשות כהוכחה ל"התפרקות החרדיות", לכך שחרדים רבים מצביעים למפלגות לא חרדיות, לכך שהחרדים לא באמת גדלים בקצב מסחרר.

תחזית שלישית: בבחירות 2023 תקבל יהדות התורה לפחות 280 אלף קולות, מה שישקף גידול טבעי אקספוננציאלי מדהים באוכלוסיה אנושית – 3.5% בשנה.

תחזית רביעית: לאורך שנים, בחירות אחר בחירות, תוכח צדקתה של אסכולת "הדתיים יירשו את הארץ" של הדמוגרף אריק קאופמן על פני אסכולת התפרקות החרדיות של אבישי בן חיים וכן על פני האסכולה של נבערי החשבון האקספוננציאלי שנאחזים בקיפאון במנדטים כדי להוכיח קיפאון בגידול טבעי. באופן אירוני – אלו שלמדו ליבה נכשלים לחשב קצב גידולו של ציבור שלא למד ליבה. מסיבות מתמטיות רק החל מעוד דור אפשר יהיה לראות ממש בעיניים כיצד יהדות התורה, או המפלגות שיתפצלו ממנה, גדלות מדי מערכת בחירות במנדטים.

9 מיליון (וזה לא כסף) והעתיד הדמוגרפי העולמי

החודש, פברואר 2019, הוא חודש גדול בדמוגרפיה של מדינת ישראל. בסיומו, בהתאם לרישומי הלמ"ס, תעמוד אוכלוסיית ישראל בדיוק על 9 מיליון נפש. אנחנו לא צומחים לבדנו במספר הנפשות. על פי תחזיות האו"ם, בסוף המאה ה-21 יחיו בעולם 11 מיליארד בני אדם. האו"ם מניח שגם במדינות שבהן הילודה בירידה וגם במדינות שבהן הילודה בעלייה, היא תתייצב בסופו של דבר ברמה שאינה מאוד רחוקה מ-2 ילדים לאישה. כך בישראל שבה הילודה עולה על 3 ילדים לאישה, באו"ם מצפים שכבר בשנים הקרובות תחל ירידה אל מתחת לרמת ה-3 עד שבשלהי המאה היא תתקרב אל ה-2 ילדים לאישה מלמטה.

באיטליה וביפן, לעומת זאת, צפוי תהליך הפוך, שבו הילודה תעלה לה באיטיות עד שתגיע לאזור ה-1.8 ילדים לאישה.   במדינות כמו סומליה, סודן ומוזמביק הילודה תצנח אבל תעלה על 3 ילדים לאישה אפילו ב-2050.  התהליכים האלו יובילו את אוכלוסיית אפריקה לגדול. זה שינוי דרמטי בהרכב אוכלוסיית תבל. כיום חיים 1.2 מיליארד אפריקנים. בסוף המאה, על פי האו"ם, יחיו למעלה מ-4.5 מיליארד אפריקנים. בקונגו לבדה יחיו 400 מיליון, כמעט כמו בארה"ב. מה תהיה השפעתם של 400 מיליון הקונגולזים על העולם? לא ברור האם תהיה שונה בהרבה מהשפעתם הדלה של 80 המיליון שחיים במדינה הזו כיום בעוני מחפיר.

עם זאת, הנחות האו"ם אינן תורה מסיני. לאחרונה פורסם ספר מעניין על דמוגרפיה, אשר מציע תזה אחרת. גם היא אינה סותרת את צמיחת אפריקה ואת הידלדלות המערב, אך היא כופרת בתפיסת מומחי האו"ם כאילו הדמוגרפיה תשאף לאיזון לקראת סוף המאה ולא לדלדול.

אם נשות ארצות כה רבות, אפילו ארצות עניות כמו ברזיל והודו, גילו את תכנון המשפחה, מזדהות עם טלנובלות שבהן לנשים יש ילד אחד או שניים, מוכוונות קריירה ורווחה כלכלית, הולכות לרופאים כדי שיוודאו שלא יוכלו להיכנס עוד להריון, מדוע שהתהליך יתהפך? בסעודיה רק שני אחוזים מהנשים ידעו קראו וכתוב לפני שני דורות. היום הנשים שם עדיין מוגבלות, אבל משכילות ושיעור הילודה בהתאם – קרוב ל-2 ילדים לאישה. גם בטורקיה שיעור הילודה מגיע לרמה שתייצב את האוכלוסיה בטווח הארוך, אם לא יירד עוד.

בפרט המעבר לערים הופך ילדים מנכס לנטל. בעוד שבחוות חקלאיות הם מהווים שוליות נחוצות, בתוך העיר הם רק עולים כסף. לעיר יש יתרונות עצומים, כלכליים ותרבותיים וגם אקולוגיים: המקום שהכי פחות פולט פחמן דו חמצני ביחס לנפש בארצות הברית הוא העיר ניו יורק, מקום שבו אנשים מצטופפים ונעים בעיקר ברכבת תחתית, לא במכוניות.

אולי תהליך העיור יואץ, והבשורה תגיע אפילו למדינות העניות ביותר באפריקה. אם כך יקרה אוכלוסיית העולם לעולם לא תגיע ל-11 מיליארד. היא תגיע לשיאה עוד לפני לידת האדם ה-9 מיליארד. העולם כולו ידמה לבולגריה, מדינה שאוכלוסייתה נמצאת בנסיגה מתמדת. תהליכי צמצום ילודה שלקחו לאירופה שתי מאות מתחוללים בברזיל ובהודו בפרק זמן בן שני דורות. באוכלוסיות קטנות, כמו ילידי האי מאן (הידוע בעיקר מתכנוני מס), שיעור הילודה שמתחת לתחלופה מאיים לחסל תרבות ושפה. אי כזה הוא אולי הקנרית שממחישה סכנת כיליון תרבותי-דמוגרפי שעמה מדינות קטנות בעלות שיעור ילודה נמוך עוד יתמודדו.

הספר, שמחבריו קנדיים, מתעכב על המודל הקנדי כפיתרון לדעיכה דמוגרפית: קליטת הגירה בהתבסס על שיקולים אנוכיים. 90% מהמהגרים לקנדה אינם פליטים המתקבלים מטעמים הומניטריים, אלא בעלי מקצוע מבוקש ובני משפחותיהם. בשוודיה, המקבלת אנשים מתוך רגשי אשמה, להגירה המונית יש השלכות אחרות לגמרי מאשר בקנדה.

מעניינות כמה מהתובנות שבספר שלא קראתי במקומות אחרים. למשל ההצבעה על כך שהידלדלות האוכלוסייה מגיעה לאוכלוסיות ילידיות עניות במדינות מערביות. המאורים בניו זילנד, האבוריג'ינים בקנדה, האינדיאנים באמריקה. כל אלו שהיו רגילים להקים משפחות עם 6 ילדים בעבר הלא רחוק מסתפקים במשפחות קטנות. בדומה לכך, מהנתונים האחרונים ממש של הלמ"ס על הילודה בישראל רואים שמספר התינוקות הערבים שנולדים בישראל כמעט שלא השתנה מאז שנת 2000.

הערה אחרונה: בניגוד למומחה הדמוגרפיה אריק קאופמן, מחברי הספר מתעלמים כליל מהאפשרות שהמגמות הדמוגרפיות הן כאלו שהדתיים יירשו את הארץ. האם מי שיש לו אלוהים שהוא חש צורך לחולל ילדים עבורו, ינצח את האבולוציה? השקפה זו נראית לי סבירה והיא אולי תבשר את חזרתו של אלוהים להיסטוריה היהודית ולהיסטוריה המערבית בכללותה, אבל עליה עוד לעמוד במבחן רב דורות. הספר מתעלם ממנה כליל, אבל כותביו במילא אינם מתיימרים להרחיק מעבר לדורות הקרובים. גם לגביהם המגמות הדמוגרפיות שמעבר לימי חיינו הן תעלומה רחוקה.

המהפכה הדמוגרפית

בתגובות בפוסט הקודם שותף סרטון שמראה את השינויים ברשימת עשר הכלכלות הגדולות בעולם בכמעט שישים שנה. האירועים הבולטים הם עליית יפן ולאחר מכן כמובן הזינוק הסיני הגדול ולאחרונה גם הודו מצטרפת לחגיגה. בולטות מאוד ברשימה לאורך הדורות האחרונים: גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, ספרד. פה ושם הגיחו גם דרום קוריאה ואפילו הולנד.

ננוע חמישים שנה קדימה בציר הזמן, בהתאם לתחזיות הלמ"ס שלנו והדמוגרפים בעולם ונגלה ממצא בלתי נתפס, שכבר עמדתי עליו לא פעם. מספר התינוקות שיוולדו בישראל יהיה דומה או לפחות יתקרב מאוד למספר התינוקות שיוולדו בכלכלות העצומות האלו שלהן היה לאורך הדורות מקום של קבע בעשיריה הפותחת.

עוד הרבה יותר תינוקות יוולדו באפריקה, אך קשה להאמין שמשם תבוא בשורה גדולה לכלכלה העולמית. המחצבים ומשאבי הטבע שבהם בורכה אפריקה יהיו ככל הנראה פחות חשובים אז מכלכלת הידע.

כל אימת שלוקחים תהליכים אקספוננציאליים ומנסים למשוך אותם קדימה מגלים דברים מדהימים, אפילו בלתי נתפסים. אבל ארבעים או חמישים שנה אינם פרק זמן בלתי נתפס. סביר להניח שלחלקנו יהיה מזל לחיות אז. בעולם כבר קיימים הילדים שיהיו הסבים או אפילו חלק מההורים של התינוקות שיוולדו אז. אפילו הגניקולוגים הוותיקים של אז כבר שוקדים על תלמודם בבתי הספר לרפואה. גם אין מדובר במספרים חסרי תקדים בתולדות המדינה. ב-2023 יחיו בישראל פי שלושה בני אדם משחיו בה חמישים שנה קודם לכן, בזמן מלחמת יום הכיפורים. כדי שמספר התינוקות בישראל ב-2065 יעלה על זה שבספרד ובאיטליה, חברות קבועות בעשיריה הפותחת של כלכלת העולם, מספיק קצב גידול נמוך יותר מזה שאפיין את המדינה בחמישים השנה האחרונות. המהפכה הדמוגרפית השקטה במעמדה של ישראל בין האומות מתקדמת בשקט מדי יום במחלקות היולדות והשפעותיה בטווח הארוך מדהימות.

החרדים יצילו את הגזע הלבן. וגם האמיש.

אריק קאופמן, פרופסור באוניברסיטת לונדון, כנראה חוקר הדמוגרפיה החשוב ביותר של העולם המערבי, הוציא לאור ספר חדש, ממש אתמול, על עתיד הגזע הלבן והעולם המערבי בכלל. יש בו הרבה תובנות ראויות לציון ולא הספקתי לקרוא אלא חלק קטן ממנו. אבל כבר גמעתי פרק שנושאו קרוב ללבי: קאופמן מאמין בספקולציה פראית אך הגיונית שכבר התייחסתי אליה פעמים רבות – עלייתן של קבוצות קטנות, דתיות קנאיות, שבהן שיעורי הריבוי גבוהים, אינה קוריוז אלא עתיד האנושות. הוא דן בשאלה האם הגזע הלבן ישרוד לטווח הארוך, או שמא נישואי תערובת עם מהגרים יביאו להתבוללותו בגזעים אחרים. בתשובתו הוא מראה כיצד במקסיקו משפחות עשירות בעלות גוון עור שחום חתרו להתחתן עם לבנים, אפילו עניים, כדי להפוך את צאצאיהן ליותר ויותר בהירים. לפיכך ניתן להסיק שעם השתפרות הטכנולוגיה והיכולת לערוך ברירה גנטית, בעלי היכולת ימצאו פתרונות שיאפשרו להם להבטיח עור לבן לצאצאים.

אבל יש לו גם עוד תשובה – קיימות קבוצות דתיות קנאיות שהן על טהרת הגזע הלבן. הן מתרבות בקצב מבהיל ואין שום סיבה להניח שיתפוגגו לתוך החילוניות. החיכוך שלהן עם החילונים כבר חיסן אותן מסכנה זו. הוא מדבר על החרדים ומעלה את האפשרות שיגיעו לדומיננטיות דמוגרפית בישראל בתחילת המאה ה-22 ובארה"ב(!) בסוף אותה מאה. על תזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים הוא לא שמע ובצדק. הרי אין התפרקות כזו. כן כן בני הגזע הלבן של המאה ה-23 וה-24 יהיו אולי ברובם ילדי הילדים של אברום ופייגה ממאה שערים.

קאופמן מונה קבוצות נוספות, שעל חלקן אפילו לא שמעתי מעולם, שמתנהלות בצורה מאוד דומה לחרדים. את האמיש אנו מכירים. קבוצה דוברת גרמנית בת 5,000 איש בתחילת המאה ה-20 מונה כיום 300 אלף איש, ולא בגלל המוני מצטרפים חדשים מבחוץ אלא בשל הכוח המעריכי של הולדת הרבה ילדים דור אחר דור. הניגוד בין האמיש לבין כת דתית פרוטסטנטית משפיעה אחרת, השייקרים, זועק. האמיש התנגדו להגבלת פריון, השייקרים התנגדו לפריון. נותרו להם כיום שני חברים שעודם בחיים. דארווין ידע על מה הוא מדבר.

ישנה נשירה בקרב האמיש, אבל הרוב הגדול אינו נושר. הבעיה ארוכת הטווח של האמיש היא אולי התלות שלהם באורח חיים חקלאי, שעלולה להקשות עליהם כשימנו מיליונים. בדומה לאמיש יש גם הוטרים ומנוניטים, קבוצות נוצריות חקלאיות קטנות שלנשותיהן שיעור פריון גבוה ביותר.  במדינת יוטה ישנם המורמונים, ששיעור הילודה בקרבם הוא גבוה עדיין משמעותית יותר מהממוצע האמריקני. עם זאת הקריסה בשיעור הילודה ביוטה בעשור האחרון מלמדת כנראה שהמוני תינוקות מורמונים לא עומדים להפוך לדור העתיד של אמריקה. אף שיותר מחצי מאוכלוסיית יוטה מורמונית, הפריון ביוטה הוא כבר פחות מ-2.5 ילדים לאישה. כלומר הפריון המורמוני הוא לכל היותר באזור ה-3 ילדים לאישה, שזה נאה, אבל לא קיצוני.

שתי אומות מערביות נוספות מכילות אוכלוסיה נוצרית קטנה קנאית ששיעור הילודה בקרבה גבוה משמעותית מזה של כל השאר. בהולנד ישנם קלווניסטים אורתודוקסים, שמונים כ-7% מהאוכלוסיה. עם זאת הפריון לאישה בקרבם לפי מאמר עדכני הוא 3 ילדים לאישה, שזה, כמו בקרב המורמונים, המון במונחי המערב, אבל אינו מבטיח השתלטות דמוגרפית מהירה על כל השאר. בפינלנד מונים הלותרנים הלאסטדינאים חלק קטן מאוכלוסיית המדינה, 2% בלבד. אבל שיעורי הילודה בקרבם גבוהים מאוד. בין 5 ל-6 ילדים לאישה לפי מאמר משנות השמונים. הם מאמינים שעל זוג להוליד כמה ילדים שאלוהים בוחר להעניק לו. לא מצאתי חומר עדכני עליהם בגוגל וגם לא נראה שלקאופמן יש. אם הם אמורים היו להציל את שיעור הילודה בפינלנד, זה לא קורה בינתיים – מספר הלידות השנתי שם רק הולך ומדרדר ובקרוב יהיה רבע מזה שבישראל.