Archive for the ‘דמוגרפיה’ Category

על אבסורד שהוא קוהרנטי ועל קוהרנטיות שהיא אבסורד

14 ביולי 2017

מגזין האינטרנט האמריקני הליברלי ווקס לעג למאמר שפרסמו בכירי ממשל טראמפ ובו הכתירו את יעדי ממשלם כהגנה על ערכים אמריקניים כמו חופש דת ושוויון לנשים. חופש דת? טראמפ הבטיח שלא יתן לאף מוסלמי להיכנס לארצות הברית, וגם אם נסוג בו מההבטחה במלואה הוא מנסה ואף מצליח ליישמה חלקית בדרכים אחרות. שוויון לנשים? טראמפ הוקלט בהתבטאויות שוביניסטיות מבחילות. 

זהו אבסורד שאדם כמו טראמפ עם כל האינסטינקטים הגסים והלא דמוקרטיים שלו יהיה זה שינהל מאבק בשם ערכי המערב הליברליים. אבל זהו אבסורד אפשרי, שמוביל לתוצאה קוהרנטית. נטייתו של טראמפ לראות את העולם בצורה של "אנחנו מול הם" מאפשרת לו להגן על ערכי המערב מבלי ליפול במכשולים הבלתי אפשריים שמציבה התקינות הפוליטית.

ההיפך הוא יותר בעייתי. יש מי שמבטא את ערכי המערב בכנות ובהגינות, כמו למשל עמנואל מקרון או אנגלה מרקל, אך מאפשר בשמם הגירה המונית של המונים מתרבויות שבהן ערכי המערב נתעבים ושיעור הפריון גבוה. זו קוהרנטיות שמביאה לתוצאה אבסורדית. 

האם חופש הדת וזכויות הנשים יקרים לעמנואל מקרון יותר מאשר לדונאלד טראמפ? אין ספק. אבל האם יש באמת חופש דת היום בצרפת? יהודי צרפת מרגישים מאוימים במולדתם ואנו למעשה נמצאים בתקופה רבת שנים שבה מתנהל, אמנם באיטיות רבה, גירוש היהודים מצרפת. שלא כמו כל הגירושים האחרים בהיסטוריה, הוא אינו ביוזמת המדינה, אבל הוא תוצאת לוואי של מדיניות ההגירה שהיא מאפשרת. 

והאם זכויות האישה בגרמניה ויכולתה להסתובב חופשי בחוצות הערים לא ספגו מכה קשה מאז אירועי חגיגות סוף השנה שבהם הוטרדו נשים באופן המוני בידי מהגרים?

ההיסטוריה הפתיעה אותנו הרבה פעמים לטובה מאז קץ מלחמת העולם השנייה, אבל על פניו התסריט שבו ההגירה ההולכת וגוברת לאירופה מערערת יותר ויותר את תחושת הביטחון של יהודיה ונשיה – נשמע התרחיש הסביר. הליברלים במערב קרובים לנקודה שבה יצטרכו להחליט האם הם מנסים לשמור על ערכיהם כקוהרנטיים, כולל האמונה בשוויון אוניברסלי וגבולות פתוחים, וכך מסתכנים בתוצאה אבסורדית. בעוד שדווקא עולם הערכים הגס והאבסורדי של הנמסיס שלהם טראמפ יכול להוביל לתוצאה קוהרנטית.

הקיצוניות והרובוטים

30 ביוני 2017

בעקבות דיון בבלוג, אחד מני רבים, על הפוריות המוגברת של נשים דתיות כתבה קמיליה: "העתיד  כנראה שייך לקיצוני כל הדתות ולרובוטים שיהיו ברשותם".

בעיניי הקיצוניות הדתית כאסטרטגיית התעצמות והתרבות היא חרב פיפיות – כי כאשר שולטת הקיצוניות הדתית, מהיכן יבואו הרובוטים? כשהנושא נידון אני תמיד נזכר בחורבן היישוב הישן בארץ ישראל בשנות מלחמת העולם הראשונה. היישוב הישן כלל יהודים חרדים שהתקיימו על כספי החלוקה שהגיעו מחו"ל, תרומות למתמסרים ללימוד תורה בארץ הקודש. כלכלה זו התבססה על קבלת מט"ח, אבל בשנות המלחמה הגדולה ניתקו הקשרים העולמיים ופסקו כספי החלוקה. יושבי הארץ פשוט גוועו, ביניהם רבע מתושבי ירושלים ורוב תושבי צפת.  זהו סיפור שנשכח כליל למרבה הפליאה. החילונים הציונים לא התעניינו בו, והחרדים כנראה לא נהנו לדבר על שעתם הקשה ביותר, הוכחה לקריסה הטוטאלית של אורח חייהם בזמן אמת. אולי גם לא ראו באירועים כזה שינוי. תמיד מתו להם ילדים. לתקופת מה מתו הרבה יותר. תמיד מתו להם עניים וזקנים. במשך פרק זמן מתו יותר.

ניר מן, עורך "עלי זית וחרב", כתב מאמר נרחב על התקופה הנשכחת בגליון 2014 של כתב העת. הוא מביא תיאורים מצמררים:

העבודה בעיר נפסקה ואנשי ירושלים החלו לסבול רעב וכפן בכל מוראותיהם. ברחובות העיר התגוללו נפוחי רעב ממש, זקנים ונשים וטף היו מוטלים בצדי הדרכים יום ולילה, היללו את יללת רעבונם, והעוברים ושבים היו אוטמים אזניהם משמעו את הקולות המחרידים הללו. התאבנו הלבבות. אנשים נעשו לאכזרים יען כי לא היה בידם להושיע. את כל מחמדיהם מכרו תושבי ירושלים לצ'רקסים בעד פרוטות כדי להשקיט את רעבונם. גם תשמישי קדושה עברו לידי זרים, ודפי גמרא וספרים אחרים נמכרו לחנויות של ערבים אשר השתמשו בהם לכריכת חלבה ודגים מלוחים. יום יום עברו עגלות טעונות רכוש היהודים לעבר הירדן המזרחי. משפחות שלמות נכחדו. על יד בתי ורשה גרה אישה עם שלושת ילדיה והיא סיפרה – "כשני חודשים התכלכלנו על תורמוס. כעת גם זה אין. אין במה לקנות, הכול אזל". וכשעברתי כעבור שבוע על פתח ביתה, לא היה כבר אף אחד מהם בחיים, כולם מתו. שכונת בית ישראל התרוקנה כמעט כולה.

העקרונות הדתיים נזנחו:

בתי הכנסת הורידו את כתרי התורה, העטרות והרימונים מספרי התורה בכדי למכרם לפי המשקל… את טליותינו חבשו הערביות לראשן… רצועות התפילין וספרי התורה שמשו עור לסנדלים… את הכול קנו מירושלים הגוועת ברעב בעד פת לחם. את הכול הוכרחה ירושלים למכור, ואפילו את בנותיה הטהורות…

הזנות הייתה פתרון עבור נשים נואשות רבות שרצו לכלכל את ילדיהן, אבל אחרי המלחמה הופנה זעם מוסרי קדוש וצדקני כלפי הנשים האלו.

ניר מן מציין זאת בכעס:

האמהות שעל ערש דווי מחלו על כבודן לשם הצלת ילדיהן בפת לחם עבשה והנערות שנאלצו לרדת לרחוב כדי למלט את הוריהן הגוססים, הפכו יעד להתקפות ארסיות מעטיהם המורעלים של גברים צדקנים… בתוך זמן קצר הפכו יצאניות ירושלים משל לשנינה וקלס לכל תחלואי היישוב הישן.

ההיסטוריונית מרגלית שילה עשתה מאמץ בעשור האחרון להשיב את כבודן של הנשים הירושלמיות שנסיבות החיים אז הביאו אותן לעשות מאמץ כה נואש להתפרנס.

אפשר לראות את סיפור הישוב הישן כמשל ושנינה לגורלה של דתיות קיצונית ולא יצרנית אשר אוטמת אוזניה למדע ולטכנולוגיה ותלויה במטבע חוץ.

חיים ויצמן היה מתוסכל מכך שכל הניסיונות לעזור עלו בתוהו:

השכונות היהודיות של ירושלים אינן אלא זוהמה ומחלות מדבקות. את העוני, הבערות המוחלטת והקנאות הקיצונית אין לתאר במילים: הלב בוכה למראה כל אלה!

רמתם ההיגיינית והאדמינסטרטיבית הייתה זו של עולם המזרח בימי הביניים. אבל הניסיונות הראשונים להכניס איזה שינוי הגיוני נתקלו בחומת אבנים של התנגדות… הבטחנו להם למנהלים (רבני הציבור החרדי) שאין אנו מתכוונים אלא להכניס קצת מודרניות ונוחות בתנאי חייהם של החוסים בצלם. מאמצינו מתוך כוונה רצויה הביאו לידי ויכוחים סוערים שאין להם סוף.

כמה שנים בודדות אחרי אירועי אותו זמן הוקמה בירושלים האוניברסיטה העברית. הרב קוק נשא נאום ברכה נלהב וקנאי ירושלים תקפו אותו בארסיות. הם עדיין האמינו באדיקות בבערות, אבל הישוב הישן כבר סיים תפקידו ההיסטורי, והשפעתו בארץ ישראל המודרנית עד עצם היום הזה היא אפסית. החרדים בזמננו אינם ממשיכיו, אלא ממשיכיהם של הרבנים האירופיים הפרגמטיים יותר.

אולי ככה זה יהיה לכל הקיצונים – הנשיא סיסי קרא לתכנון ילודה במצרים, אך האחים המוסלמים מתנגדים. כיצד מאתיים מיליון מצרים יתפרנסו מהנילוס כשכדור הארץ מתחמם ומתייבש וסעודיה כבר מתקשה לסייע?  ומה יעלה בגורלה של עזה? דווקא ונצואלה, שלא ידועה כמדינה דתית במיוחד, אלא אם נתייחס לסוציאליזם הבוליוויארי כדת, נותנת המחשה בת זמננו לכך שגם בעידן של פריצות דרך טכנולוגיות מדהימות בתחום המזון והתרופות בעולם כולו מדינה יכולה לשקוע בתהום. הצד החיובי בעניין הוא שהצורך בקדמה טכנולוגית כדי לשרוד ישמש כחסם מפני מגמות הדתה קיצוניות. שליט פנאט דתי יקסום להמונים האדוקים עד שהם יגלו שמדיניותו מובילה לכך שאין להם לחם להביא לילדיהם. יוזמות חקיקה שמצרות את צעדיהם של זרמים ליברליים יינטשו כאשר יתברר שמביאות לאובדן ידידותם החיונית של הכוחות העשירים והמשכילים.

מדינת תל אביב תוקם ב-2065

21 במאי 2017

הלמ"ס פרסמה את תחזית האוכלוסיה ל-2065. בשנה זו יחיו בישראל כ-20 מיליון איש לפי התחזית הממוצעת והסבירה. 19% מהם ערבים. 32% מהם חרדים. הפצצה טמונה בגילאי 0 עד 14. 49% מבני גילאים אלו יהיו חרדים. הדמוגרפיה הצפויה של שנת 2065 מסמנת את סופה של מדינת ישראל כמדינה ליברלית דמוקרטית. אבל לא באופן מיידי. זכות הצבעה ניתנת רק בגיל 18 ולכן לא יהיה רוב חרדי בכנסת עוד שנים רבות לאחר מכן. אך הישראלים של אותו זמן כבר יידעו מה צופן הדטרמניזם הדמוגרפי למדינה בסופו של דבר. אלו יהיו עשורי מעבר מרתקים. הכוח הפוליטי אולי יינתן לאלו שחוששים מניצחונם האולטימטיבי של החרדים, אך זמן הפעולה שייוותר להם יהיה מוגבל. 

מה יכול לקרות?

כפיית ליבה ושירות צבאי – ייתכן שתתגבש קואליציה שתכפה לימודי ליבה ושירות צבאי על החרדים. הדבר ישפר את סיכויי הילדים החרדים להפוך לגורמים יצרניים בעתיד ויקטין את קיפוח המשרתים, אך לא תפתור את הבעיה היסודית: החשש לדמותה הליברלית של ישראל.

הגבלת ילודה בנוסח הסיני – על פניו צעד כזה סותר בצורה כה חמורה את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה שאין לו כל היתכנות. אין זה בלתי אפשרי שיהיו מדינות אירופיות שינקטו בו כלפי מוסלמים או צוענים אבל ישראל לא תחקה זאת. לכל היותר תהיה פגיעה בקצבאות הילדים.

הקמת מדינת תל אביב – לכאורה התסריט הסביר ביותר. הציבור שאינו מעוניין לסבול שליטה חרדית יבטיח לעצמו אוטונומיה רחבה ברשויות המקומיות החילוניות שתעוגן באופן חוקתי ותגובה על ידי האחיזה של הכוחות האנטי חרדיים בצבא, במשטרה ובמערכת המשפט. בתסריט קיצוני יתכן שמדינת תל אביב תבקש הכרה באו"ם והתנתקות מלאה מיתר ישראל אבל לאור הסבך הגיאוגרפי והאיומים המשותפים מהצד הערבי דבר זה נראה פחות סביר. מה שמעלה את הסבירות לתסריט "מדינת תל אביב" זהו גם חוסר העניין של החרדים בלקיחת אחריות לשלטון במדינה וחשש שלהם מבריחת מוחות שתותיר אותם ללא תקציבים, אנשי מקצוע וכוחות צבא. הפרדה שתשחרר אותם מהצורך לקחת אחריות על חלקיה החילוניים של ישראל תהיה לרוחם ובתנאי שיוכלו לשאוב מהם סיוע כלכלי וביטחוני.

בריחת החילונים – ירידה עצומה של חילונים מהארץ, אולי למדינות מערב אירופיות שישוועו לקבל ציבור משכיל, אולי לארצות הברית ולקנדה. התהליך הדמוגרפי יואץ בתסריט זה. בריחת המוחות עלולה, באופן פרדוקסלי, לגרום לשינוי הגדול ביותר בציבור החרדי כי יצטרך להקים מתוכו אנשי מקצוע ואנשי צבא להחליף את העוזבים. תסריט הבריחה מסכן את קיום המדינה, שתצטרך להתמודד עם עוינות השכנים כשהיא נטולת מיטב אנשיה וכאשר העולם המערבי, המודע היטב להתרחשות, מאבד בה עניין.

קריסת החרדיות – שובה של הסיטואציה ההיסטורית שבה ילדיהם של הורים חרדים מרדו בהם בהמוניהם. הטכנולוגיה תלך ותשתכלל, על קסמיה ופיתוייה, ותקשה על החרדים לשמור על חומות הגטו. רבים בני הדור הצעיר יחליטו לצאת בשאלה או לעבור לזרם דתי מתון יותר. קשה לבטל תסריט זה, שבוודאי יתממש בחלקו אבל אני לא מאמין שיקרה במספרים שיוכלו לבטל את הגידול הדמוגרפי החרדי. שמירת המצוות האדוקה והמסוגרת היא בעיניי מוטציה אבולוציונית ששבה והשתכללה כדי לנצח את הבעיות שהקשו על גרסאותיה הקודמות. בראש ובראשונה היא מתבססת על היכולת לשמור את הצעירים במסגרות חברתיות נפרדות ובבידול מהתרבות הכללית.

ירידה בילודה החרדית – תסריט הלמ"ס כבר מניח ירידת מה בילודה החרדית אל מתחת לחמישה ילדים לאישה. האם תיתכן ירידה חדה יותר? בסעודיה אישה ממוצעת ילדה 7 ילדים לפני דור. היום ממוצע הפריון עומד על פחות מ-3. תסריט זה סביר יותר מהתסריט ההפוך – עלייה גדולה בילודה בציבור הכללי, אך עדיין סבירותו קטנה לדעתי. מאחורי הילודה החרדית יש אידיאולוגיה שלא תיעלם במהרה והתקדמות טכניקות הפריון רק תסייע להתממשותה. המדינה אמנם צפויה להיות צפופה להחריד ואם ניתן ללמוד מבנגלדש, צפיפות גורמת אפילו למדינות דתיות אדוקות להמליץ לנשים להסתפק בבן ובת. דמוגרפיה תלויה תמיד בשאלה מי יהיה האחרון לרדת בילודה, ולכן הגם שאין ספק שירידה מסוימת תתחולל, היא לא תספיק לשנות את הגורל הדמוגרפי.

הפרדת הדת מהפוליטיקה – חרדים יצביעו למפלגות רבות, לאו דווקא למפלגות החרדיות, והדת תיפרד מהפוליטיקה. לשאלת אחוז החרדים באוכלוסייה לא תהיה חשיבות פוליטית. עם זאת הניסיון במדינות אחרות מראה שאדיקות דתית היא תמיד גורם מכריע המכתיב את החלטות ההצבעה, ולכן זה נראה תסריט בעל סבירות נמוכה. בכל מקרה מפלגה שתסתמך על הבוחרים החרדים בהכרח תקדם סדר יום שיצרום לבוחר החילוני.

עידוד הגירה מבחוץ – היום מדיניות ההגירה של ישראל מבוססת על הבאת יהודים מכל העולם והתעללות בכל לא יהודי שחשקה נפשו להגיע לישראל. זרימת היהודים לישראל היא חסרת משמעות דמוגרפית גדולה כיום, אלא אם יהדות צרפת תתחסל לחלוטין ותעלה בהמוניה או שדבר דומה במקצת יקרה ליהדות ארצות הברית. אבל יש בעולם המון אנשים ממדינות כמו סין, הודו, פיליפינים, ויאטנם ועוד שישמחו לאזרחות ישראלית. במצב שבו החשש הדומיננטי אינו לאובדן הרוב היהודי אלא להפיכתו לאולטרה יהודי, תיתכן פתיחות להבאת הגירה לא יהודית מארצות אלו. על ישראל צובאים גם בני ארצות אפריקה שיגדלו מאוד במספרם עד שנת 2065, אך ספק אם יהיה לישראל עניין לקבל הגירה שאינה משכילה.

סיפוח השטחים – במידה שלא תתבסס מדינה פלסטינית תהיה שמורה לישראל האופציה לספח את יהודה ושומרון בתקופה שבה העליונות הדמוגרפית היהודית תראה כבר בלתי שבירה. הגורמים החילוניים יוכלו לבסס את המשך שליטתם על קואליציה עם הערבים לעוד דורות. הניסיון בירושלים אמנם מראה שאין לערבים כל עניין בקואליציה חוסמת חרדים כזו. מלבד זאת לסיפוח יהיו השלכות לא נעימות על יכולת המדינה לעמוד בתמיכה במעמדות החלשים.

הסתיימה ההצבעה בידיים, התחילה ברגליים

17 באפריל 2017

טורקיה גולשת במהירות לכדי עריצות איסלמיסטית, וניצחונו של ארדואן במשאל העם על שינוי החוקה מהווה אות לכך. לשלטון עריצות דתי יש חסרונות רבים. אחד מהם הוא שקבוצת האוכלוסייה המשכילה, בעלת היכולות הטכנולוגיות והמשאבים הכלכליים, סולדת ממנו במיוחד. כל כך סולדת ממנו, שהיא בוחרת להצביע ברגליים בהמוניה ולהסתלק. מול בעיית הבריחה מדינות יכולות לעלות עוד דרגה בסולם העריצות ולסגור את הגבולות. להקים חומה, כפי שעשו המזרח גרמנים אחרי שכמעט ארבעה מיליון מהמוצלחים שבתושביהם, יחד עם עוד מזרח אירופיים רבים אחרים, פשוט חצו את הקווים לעבר מערב ברלין. החומה עזרה לגוש הסובייטי לשרוד, אך במידה מוגבלת. היום כמה מצאצאיהם של מנהיגי העבר שלו חיים בארה"ב. נכדתו של סטאלין היא אישה אמריקנית מקועקעת המנהלת חנות בפורטלנד. בנו של חרושצ'וב נשבע אמונים לחוקה האמריקנית. למיטב ידיעתי אף צאצא של נשיא אמריקני לא חי ברוסיה.

חסימת חופש התנועה אינה דבר פשוט לביצוע וחסרונותיה הכלכליים גדולים. אפילו אירן מאפשרת לצעיריה להסתלק על אף המחיר שהדבר גובה ממנה. כמעט מאתיים אלף איש, רובם מהשכבה המשכילה והמצליחה ביותר, עוזבים את אירן מדי שנה. מדי פעם אנו שומעים על ההצלחות המרשימות של צעירי אירן באולימפיאדות המדעים, והיכולות שמתפתחות אצל האויבת הגדולה של ישראל מעוררות חרדה מסוימת. אבל הסטטיסטיקות מלמדות שצעירים אלו ברובם הגדול לא יחיו בבגרותם באירן, ומכישרונם יהנו מדינות אחרות, לא המהפכה האיסלמית. גרמניה, קנדה וארצות הברית מלאות בגולים איראניים מצליחים.

סלידה מהשלטון אינה סיבה מספקת כדי להסתלק ממולדת, כפי שרוב המלומדים השמאלנים שלנו נשארים פה למרות תיעובם לביבי. אבל שלטון עריצות דתי חייב לדכא כדי לשרוד, להפעיל אלימות, להשתיק חופש ביטוי, לעורר עוינות אצל מיעוטים ומדינות סמוכות ולהוליד שחיתות. כל אלו מחוללים מעגל התדרדרות שמבריח את כל מי שיכול לברוח, בפרט מאחר שיש לו תופעות לוואי כלכליות איומות.

טורקיה ששומרת על מראית עין של דמוקרטיה ושמתפארת בחברת התעופה המעולה שלה ודאי לא תהפוך למדינה סגורה נוסח צפון קוריאה ממנה אין יוצא. בשנה האחרונה מתרבים הדיווחים על מגמה של בריחת מוחות מהמדינה. כשכולאים שופטים וקצינים ומפטרים אקדמאים, כל סביבתם ומכריהם מבינים את הרמז. כאשר הציבור המשכיל והליברלי הופך למיעוט או מושתק בידי אלו שאוחזים בתת מקלע, הצבעה ברגליים נותרת נשקו היחיד. זהו גם האיום הריאלי היחיד שביכולתו להציב. מה יאיימו צעירי אירן בידיהם הריקות על אנשי משמרות המהפכה? הם רק יכולים להזהירם שהכיוון אליו הם לוקחים את אירן ינשל ממנה את טובי המוחות שתעשייתה האזרחית והצבאית צריכה. ואכן בתעמולת המחנה הרפורמיסטי באירן זהו מוטיב שנעשה בו שימוש. בעוד השמרנים אומרים שמי שעוזב לא היה מספיק איסלמי ופטריוט כדי להישאר. אחמדניג'ד שהכחיש את קיום ההומואים באירן גם הכחיש את בריחת המוחות ממנה. יכול להיות שבקרוב גם ארדואן יצטרך להכחיש את מה שברור לכול.

מי שמקונן על הסיטואציה הדמוגרפית הבעייתית במערב צריך לזכור שעדיין למדינות המערביות ישנו היתרון העצום בכך שרוב המוכשרים ובעלי היוזמה בחלקים האחרים של העולם שואפים להגיע אליהן. מדינות לא מערביות עומדות בפני ברירה טבעית אכזרית שבה במשך דור אחרי דור נלקחים מהן רבים מבעלי היכולת באוכלוסייתן, בפרט אם במו ידיהן הן בוחרות להתרחק מערכי המערב.

צפוף פה, מרווח שם

15 באפריל 2017

הארץ הקדיש כתבה ארוכה בגיליון סוף השבוע שלו לסכנות הצפיפות המאיימות על ישראל בשל קצב הילודה הגבוה. ההפחדה מוגזמת. בישראל עשויים לחיות, תחת התסריט הקיצוני ביותר, כ-20 מיליון תושבים בשנת 2060. בצפיפות נוסח פריז, טוקיו, ברצלונה או האי הונג קונג אפשר לשכן 30 מיליון בני אדם בשטח מרכז הארץ מנתניה ועד אשדוד, שאינו אפילו עשירית מהשטח הכולל של ישראל בגבולות הקו הירוק.  בצפיפות של מנהטן יש מקום ל-40 מיליון בני אדם בשטח זה. הערים שצפיפותן גבוהה אינן  המקומות האיומים ביותר למגורים בכדור הארץ, אלא המקומות היקרים ביותר. הצפיפות הופכת את הערים הגדולות לנחשקות כל כך. ריבוי האופציות, המסעדות, החנויות והאטרקציות בכל פיסת אדמה. כמובן, לצפיפות יהיו גם חסרונות. ובפרט אם האוכלוסייה שתצטופף לא תהיה משכילה וכזו שמוקירה ערכים דמוקרטיים. לא סתם שונה הצפיפות במנהטן מהצפיפות בדקה, בירת בנגלדש.

כך או כך, כל כתבה שמפנה תשומת לב למשמעויות העתידיות המרחיקות לכת, הכמעט בלתי נתפסות, של המשך גידול האוכלוסייה בישראל, היא בעלת ערך. הכנתי טבלה שעושה אקסטרפולציה מנתוני הלידה האחרונים במדינות שונות ומצביעה על השנה שבה מספר הלידות השנתי במדינות אלו ישתווה למספר הלידות בישראל. שוויון עם הילודה בצרפת כנראה נמצא מעבר לאופק של ימי חייהם של קוראי הבלוג, אפילו הצעירים שבהם. לא כך לגבי שוויון במספר הלידות השנתי ביחס למעצמות כמו גרמניה ויפן שנמצא בקצה האופק שמשרטטת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנת 2065. כאשר מדובר בפולין ובדרום קוריאה, השוויון הוא ממש בהישג יד במונחים היסטוריים.

מדינה מספר לידות שנתי (2014) קצב עלייה או ירידה שנתי בלידות ב-20 השנים האחרונות (1994-2014) שנה שבה מספר הלידות השנתי ישתווה לזה שבישראל בהנחת המשך הקצב הנוכחי
ישראל 176 אלף עלייה 2.2%
צרפת 781 אלף עלייה 0.4% 2087
יפן מיליון ירידה 1% 2068
גרמניה 714 אלף ירידה 0.4% 2068
פולין 375 אלף ירידה 1.2% 2036
טאיוואן 210 אלף ירידה 2.1% 2018
דרום קוריאה 435 אלף ירידה 2.5% 2034

ועדיין הנתונים נראים בלתי נתפסים. נחיה לראות את מספר התינוקות הנולדים בארץ משתווה למספר הנולדים בגרמניה או ביפן? נו באמת. על כן אפשר לצייר תסריט של תגובת נגד. הלחץ הגדול על התשתיות והעדר דיור הולם יביאו לירידה מהארץ, הילודה הגבוהה של חרדים וערבים תרתיע צעירים חילוניים ותניע אותם לחפש מקום אחר תחת השמש. הזוגות החרדים הצעירים עצמם, אלו שמקימים לעצמם דירות מאולתרות בתוך חניות בבני ברק, יבינו שאינם מסוגלים להוליד בקצב של הוריהם ויחזרו לקצב הילודה של הסבים והסבתות שלא היה כה גבוה.

עוד אפשר לנבא שבדיוק אותן מדינות שהילודה בהן תלך ותפחת עם השנים יהיו אלו שינסו לפתות צעירים משכילים מישראל ומשאר העולם לבוא ולהשלים את החסר. אולי הן גם ינהיגו תמריצים קיצוניים בעוצמתם בעד ילודה, אף שהניסיון ההיסטורי אינו מבשר טובות להצלחת תוכניות יזומות כאלו. בשנות השלושים בניטו מוסוליני אימץ תוכנית עידוד ילודה באיטליה שאפילו פטרה משפחות מרובות ילדים ממיסוי וגירשה נטולי ילדים מהשירות הציבורי, אך לשווא.

בינתיים לתסריט הריאקציה לא רואים סימנים. על אף שמשבר הדירות בעיצומו, הירידה מהארץ נמוכה ומצב הכלכלה מעולה. לגידול האוכלוסייה בישראל עשויה להיות השפעה חיובית על ההזדמנויות הכלכליות ואפילו על יוקר המחיה בשל יתרון הגודל וצפי הצמיחה. איזה משקיע יראה את הטבלה לעיל ויעדיף השקעה בפולין או ביפן על פני השקעה בישראל?

גם המנוסה הגדולה מפני ההשתלטות השחורה עדיין לא החלה. החרדים בינתיים אינם מצליחים ואפשר שגם אינם רוצים לנצל את התעצמותם הדמוגרפית כדי לכפות אורח חייהם על התל אביבים. ולראיה, סיבוב במסעדות העיר בחג הפסח מראה שהן אימצו פרשנות מקלה מאוד לחוק החמץ ואין איש שקם ומשמיע מחאה בפתחן.

לא החרדים הפעם

25 בפברואר 2017

סמי פרץ, כתב דה מרקר, מוצא אשם קלאסי בכך שהמדינה מתקשה לממן ביטוח סיעודי לאוכלוסיית הקשישים, ושמחזות זוועה כגון אלו שנחשפו לאחרונה בבתי אבות ברחבי הארץ קורים. החרדים אשמים. הם אינם עובדים, ועל כן ביטוח סיעודי שימומן מהגדלת מס הבריאות על משלם המסים יהווה דרך לסבסד זקנים חרדים על חשבון עובדים צעירים, דבר שקשה לקבלו.

באופן כללי אני בסדר עם האשמת חרדים, ואיני נמנה עם אלו הרואים בכך חיפוש מכוער של שעיר לעזאזל. החלטתו של הציבור החרדי שלא למצות את כושר השתכרותו מחד אך להסתמך על מדינת הרווחה מאידך היא סוג של טפילות בעייתית. יש להוקיע אותה ויש להפעיל כל תמריץ ראוי אפשרי כדי לשנותה. אבל לא כאן, לא בנושא הספציפי הזה. זאת מאחר שנושא מימון תוחלת החיים המתארכת, אך הלאו דווקא איכותית של הזקנים בישראל, הוא בדיוק הנושא שבו החרדים אינם טפילים כלל. מעבר לכסף, התנאי הנדרש לצורך טיפול נאות בזקנים הוא קיומה של אוכלוסיה צעירה גדולה, וכאן החרדים אינם שוקטים על השמרים: הם מייצרים נפשות צעירות בקצב מסחרר.  שיעור הילודה החרדי גדול פי שלושה מהחילוני. לדבר זה יש תוצאות דמוגרפיות מעוררות השתאות, שמעטים מודעים להן. שיעור היהודים החרדים גדול פי חמישה בקרב השכבה הצעירה של האוכלוסייה לעומת שכבת הפנסיונרים. סבסוד של זקנים הוא אם כך סבסוד של חילונים בעוד שסבסוד של ילדים וצעירים במדינה הוא במידה רבה סבסוד של חרדים. מעניין לציין גם כי בשל שיעור הילודה החרדי סביר להניח שבעתיד הלא רחוק שיעורם של החרדים בקרב החיילים יתקרב לשיעורם באוכלוסיה היהודית, אפילו אם שיעורי הגיוס בתוכם יוותרו נמוכים משמעותית מאלו של שאר הצעירים היהודים במדינה.

ההחלטה להוליד הרבה ילדים היא החלטה אישית, שנושאת עמה מחיר לא מבוטל עבור האב והאם. להחלטה זו יש מגוון השלכות חברתיות לכאן ולכאן. אחת ההשלכות החיוביות הברורות היא שבחברה שבה הרבה אנשים בחרו להוליד הרבה ילדים יש יותר משאבים להקדיש לזקנים, המהווים אחוז קטן מהאוכלוסייה. הנורמות החברתיות החרדיות המעלות על נס כיבוד הורים המצווה בין עשרת הדברות תורמות גם הן לכך. אפשר לתקוף את החרדים על הרבה דברים שבהם הם טפילים, אבל נושא רווחת הזקנים הוא ממש לא הנושא המתאים למתקפה שכזו.

האמת על הפשיעה בשוודיה

22 בפברואר 2017

דונאלד טראמפ עורר סקנדל כשדיבר על פיגוע בשוודיה שלא היה ולא נברא. הוא התכוון, כך התברר, לראיון שנערך בנושא הפשיעה הגוברת בשוודיה בפוקס ניוז. פוקס ניוז ייחסו את העלייה בפשיעה להגירה.

אתרי החדשות הליברליים מיהרו לציין שהטענות הן שקר וכזב, אין גידול בפשיעה בשוודיה ומהגרים אינם אחראים לפשיעה סטטיסטית יותר מאחרים. זה לא מדויק מאחר ששוודיה במכוון אינה עורכת בדיקה של אחוז המהגרים הפושעים. בעבר, לפני כמעט עשרים שנה, כשנערכה בדיקה כזו הסתבר שמהגרים מבצעים פי 3 עד פי 6 תקיפות מיניות או מעשי שוד.  

כיצד ניתן לטשטש את הסטטיסטיקות הבעייתיות של המהגרים? בכמה דרכים עושה זאת התקשורת הליברלית. הדרך הראשונה היא להשתמש בטכניקה סטטיסטית לייחוס גורמים ולקבוע שאין הבדל ברמת הפשיעה כאשר מכניסים משתנה של עוני למשוואה. דהיינו מהגרים עניים אינם מבצעים יותר פשעים מאשר שוודים עניים. אבל קביעה כזו מטשטשת את האמת לפיה בקבלת מהגרים מקבלת שוודיה בהכרח המון עניים ולפיכך צפויה לגידול בפשיעה. 

דרך אחרת היא להתבונן בגרף הפשיעה הכולל ולהראות שתנודותיו אינן אחידות במרוצת השנים וקשה להראות בו בבירור שההגירה משנה משהו. דבר זה מתעלם מכך שסכנת הפשיעה אינה דווקא באה מהגעת מהגרים כשלעצמה אלא מהשתקעותם ובעיקר מבני הטיפש עשרה שיולידו בסופו של דבר. האפקט של קבלת מהגרים יכול להתבטא במלואו רק עשרים שנה אחר כך.

בנוסף צריך להבין שמהגרים, רבים ככל שיהיו, הם עדיין חלק קטן מהחברה השוודית בשלב זה. פשעים שלא היו קיימים כלל בשוודיה טרם הגעתם כמו פשעי טרור ואנטישמיות פתאום הופכים לבולטים. אבל סוגי פשיעה שגם שוודים היו שותפים להם, כמו אונס ושוד, נתונים לתנודות טבעיות שמגמדות השפעה מצד קבוצת אוכלוסיה קטנה. אם הקבוצה הבעייתית של המהגרים, גברים צעירים מארצות ערביות ואפריקניות, מונה היום רק אחוז או שניים מהאוכלוסיה, אפילו אם שיעור הפשיעה שלה גבוה פי חמישה או אפילו עשרה, הדבר יכול לחולל תוצאה שלא ניכרת אל מול מגמות נגד שמצמצמות פשיעה כמו העלייה ביכולת הטכנולוגית של המשטרה.

הדבר דומה לכך שאחוז ערביי ישראל באוכלוסיה עלה משמעותית עם השנים ומעורבותם בפשיעה ובתאונות דרכים גבוהה משמעותית ביחס של פי שניים או פי שלושה. היית מצפה אם כך ששיעור הפשע והתאונות יעלה, אך הוא כמובן רק ירד בחדות כי גורמים אחרים נגדיים היו הרבה יותר משמעותיים. 

כתבתי בעבר ששיעור רצח הנשים בקרב מסתננים אפריקניים גבוה פי 45! עם זאת התבוננות בגרף רצח הנשים בישראל בעשור האחרון לא תראה לנו גידול מיוחד עם הגעת גל המסתננים. הסיבה היא שיש כל כך מעט נשים במסתננים שאפילו פגיעות קיצונית שלהן לרצח בידי בני זוג לא משנה הרבה בתמונה הכוללת. 

התרחיש הטוב מבחינתה של שוודיה הוא שקצב הגעת המהגרים בעתיד יהיה משמעותי פחות מקצב השיפור התמידי בכל הדברים שהצליחו להפחית פשיעה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מירי בימין, מבוי סתום בשמאל

17 בפברואר 2017

סקר שנערך לאחרונה במדינות אירופיות חשף שאיסור הגעת המוסלמים שמנסה לקבוע דונלד טראמפ פופולארי בקרב אזרחי אירופה. ובהפרש עצום – 55 אחוזים תמכו בעצירת הגירה מוסלמית מול 20 אחוזים בלבד שהתנגדו.

השנים האחרונות היו דרמטיות מבחינת נושא ההגירה. גם אם דיבורים על התאסלמותה השקטה של אירופה החלו כבר מזמן, רק התעצמות דאעש ומשבר הפליטים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הפילו לכולם את האסימון. ההתמודדות עם הגל הדמוגרפי המוסלמי תעצב את המאה ה-21 במערב. 

לכך יש גם השלכות כלכליות משמעותיות. האליטות המציבות את ערך השוויון כערך עליון ולפיכך קוראות להטלת מסים ומפקפקות בשוק החופשי מאוגדות במפלגות השמאל. אבל כדי להיבחר ולקבל רוב בפרלמנטים הן צריכות לקושש תמיכה מהמעמד הבינוני נמוך. הן איבדו אותו. הוא אוהב שוויון כשמשמעותו היא שהעשירים יממנו לו את ביטוח הבריאות או כשנגזר ממנו מרחב פעולה לאיגוד העובדים שדואג לו לשכר ולתנאים. המעמד הבינוני נמוך מתעב שוויון בכל מאודו כשפירוש הדבר הוא שהמוני מהגרים מוסלמים נתפסים כזכאים להציף את ארצו.

מי שחשב שקריסת השמאל היא תופעה ישראלית ייחודית הקשורה בכיבוש ובאינתיפאדה, מתבדה. בכל העולם המערבי השמאל מת. אפילו בשוודיה שבה שולט כיום השמאל, זו תוצאה חד פעמית של נתק בין הימין המתון לימין הלאומני אשר יחד יש להם רוב בפרלמנט. אולם הימין המיינסטרימי שם כבר רומז שמעתה והלאה יאחד כוחות עם הימין הלאומני האנטי מוסלמי. 

למועמד השמאל אין סיכוי, כך נראה, להגיע לסבב השני בבחירות לנשיאות בצרפת. בוחריו יצביעו ללה פן. הלייבור של ג'רמי קורבין מקבל מעט קולות בקרב מעמד הפועלים. כל המצביעים הלכו למפלגה של נייג'ל פאראג', שהצליחה באופן מדהים לשנות את בריטניה כליל ולהוציאה מהאיחוד, גם עם מושב או שניים בפרלמנט.

השמאל יקרוס, אך הימין ישתנה. שורות הימין במערב יתמלאו באוהדים חדשים שיבטיחו לו השלטון לשנות דור – סוציאליסטים לאומניים, שאינם מסוגלים לשאת את אהדת השמאל להגירה מוסלמית. הימין יצטרך להשתנות בשבילם. לא סתם טראמפ סטה בחדות מעקרונות רפובליקניים של תמיכה בסחר חופשי. הוא זיהה שקיים אלקטורט ימני חדש שאינו אדוק בדת השוק החופשי והצליח להקסימו. אנשי ימין ששמים עקרונות של שוק חופשי מעל ללאומיות ותומכים במטבע רב לאומי או בהגירת עובדים יהפכו לדינוזאורים. דמויות ימין פוליטיות כמו מירי רגב אצלנו  משקפות את זעם ההמונים כלפי בני המוצא האתני השונה ואינן מחויבות לקפיטליזם אדוק. רגב למשל הציעה פעם להטיל מס 80 אחוזים על הכנסת עשירים. מצד שני, הנושא אינו בוער בדמה, היא לא שלי יחימוביץ', וממשלה בראשותה בוודאי תהיה נוחה לעסקים מאחר שאלו שמתחתיה יהיו ימניים מן השורה. הביטו בפניו של העתיד הפוליטי של המערב ותראו שם את מירי. ובאמריקה גם ההווה, יש להודות, נראה כך.

מצביעי טראמפ עושים ילדים

7 בנובמבר 2016

יש ערך מעניין בוויקיפדיה המונה את רשימת המדינות בארה"ב ממוינת לפי שיעור הילודה בהן. הטבלה הזו, בפרספקטיבה של בחירות 2016, היא לחלוטין חד משמעית. כמעט כל המדינות שמעל לממוצע יצביעו לטראמפ. כמעט כל המדינות שמתחתיו הן מדינות כחולות שיתמכו בהילארי קלינטון. הבחירות האלו גם צפויות לסדר כמה אנומליות בטבלה הזו. יש מדינות מעל הממוצע שאיכשהו בעבר היו דמוקרטיות, כמו אוהיו ואיווה. אבל חוזים שבבחירות האלו יצביעו לטראמפ. צפון קרוליינה שמתחת לממוצע היא מדינה משכילה למדי שמזוהה עם הרפובליקנים בדרך כלל, אבל יש סיכוי טוב שהפעם תלך עם הילארי. יישארו כמה יוצאות דופן נדירות – בהוואי הדמוקרטית האישה הממוצעת מולידה שני ילדים, מעל לממוצע האמריקני, אבל זה יהיה חריג שבחריגים. את הכלל הרגיל משקפת מסצ'וסטס הליברלית, המדינה היחידה שסירבה להצביע לניקסון ב-1968, הממוקמת הכי נמוך מבחינת שיעור הילודה בה.

כולם חוזים את גסיסת המפלגה הרפובליקנית בשל הדמוגרפיה ההיספנית, אבל אם המדינות האדומות מוציאות מתוכן ילדים בשיעור שעולה לפחות ב-10% על המדינות הכחולות, יש בכך משום איזון מסוים. כאשר הפילוג באמריקה נושא אופי כל כך גזעי, והמוביליות החברתית דועכת, הקשר בין הצבעת ההורה להצבעה הצפויה של ילדו מתחזק.

מה הקשר בין להצביע לטראמפ לבין לעשות ילדים? קודם כל ישנו הקשר בין דתיות לילודה, שעסקנו בו כבר רבות בבלוג. הדתיים מצביעים לטראמפ ועושים הרבה ילדים. דבר זה משתקף יפה גם בפיצול בקרב המצביעים היהודים. אלו מהם שעושים הרבה ילדים יהיו אלו שמסמנים טראמפ בקלפי (אגב, היהודיה האורתודוקסית איוונקה טראמפ כבר עקפה את הממוצע האמריקני עם שלושת ילדיה).

אפשר גם להסביר את הפער בכך שטראמפ הוא מיזוגן לא קטן, ואילו שליטת האישה ברחמה היא ערך פמיניסטי. ישנו גם ההבדל בין מגורים בכפר לבין מגורים בעיר. העירוניים מסתפקים במשפחות קטנות ומצביעים לדמוקרטים. הכפריים הרפובליקנים ממלאים את החוות הגדולות שלהם בילדים. מצד שני במדינות כפריות דמוקרטיות כמו מיין וורמונט (מדינתו של סאנדרס), הילודה נמוכה. אפשר היה לטעון שיותר מכל זהו פשוט הקשר ההפוך בין ההשכלה לבין כמות הילדים, אבל אין מקום שחור יותר מארה"ב מאשר וושינגטון די סי, ושם הילודה בתחתית, אף ששחורים אינם משכילים במיוחד. כך גם בפורטו ריקו.

לאליטות הלבנות אין דרך לאזן את פער הילודה, ולכן ברור שהאינטרס הדמוגרפי מבחינתן הוא להביא לאמריקה כמה שיותר מהגרים כדי למנוע מטראמפ ומדומיו לשלוט עליהן לאורך דורות. לאליטות שלנו אין אופציה כזו בשל חוק השבות שמגביל זהות המהגרים לארץ וגם בשל הירידה בילודה הערבית שעליה בעבר יכולים היו להסתמך. לכן התחזית לטווח הארוך היא שארה"ב וישראל יעלו על מסלולים דמוגרפיים שכיוונם הפוך.

הילודה, הכלכלה והטווח הארוך

24 בספטמבר 2016

האם רמה גבוהה של ילודה טובה לכלכלה? בשנות השבעים, כשילדי הבייבי בום במערב היו עוד צעירים והתחילו להקים משפחות משלהם, היה נדמה שרמה גבוהה של ילודה היא אסון המאיים לכלות את משאבי כדור הארץ. אולם כיום נראה שהמדינות המפותחות גוועות אט אט, יחד עם כלכלותיהן, בשל נשים הממעטות ללדת.

אז איזו נקודת מבט על ילודה וכלכלה נכונה יותר? כדי שאפשר יהיה לענות על השאלה ברצינות צריך תחילה לפרק אותה למרכיביה.

על איזה טווח זמן אנחנו מדברים?

אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת יותר משני צאצאים שורדים יגיע כדור הארץ להתפוצצות אוכלוסין. בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהתרחשות מלתוסיאנית – חלק גדול מבני האדם ימות או יוותר נטול צאצאים כדי לפנות מקום לשאר, והסטטיסטיקה רבת הדורות של הפוריות תשוב לממוצע שלה – טיפ טיפה יותר משני צאצאים לאישה. האלטרנטיבה היחידה לכך היא הגירה בין כוכבית. זו נראית אפשרות בהיתכנות נמוכה, גם כאשר מדובר על העתיד הרחוק. אילון מאסק הוגה רעיונות על הכנת המאדים ככוכב גיבוי לאכלוס האנושות, אבל אפילו אם יש בכך ממש (ספק רב), מאדים הוא רק כוכב אחד וקיבולתו מוגבלת גם היא.

התפוצצות האוכלוסין אינה רחוקה מאיתנו – נדרשו מיליוני שנים כדי שהאנושות תגיע לגודל אוכלוסיה העומד על מיליארד, כפי שקרה בערך בשנת 1800. אולם בדורות הקרובים אפריקה עלולה להפיק מיליארד אנשים חדשים מדי כמה עשרות בודדות של שנים.

מנגד, אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת פחות משני צאצאים שורדים, האנושות פשוט תתכלה ותעלם לה. כך על פי כללי המתמטיקה, מדינה שמאבדת אחוז מאוכלוסייתה בשנה, תאבד כמעט שני שלישים ממנה בתוך מאה שנה.  התקדמויות בהארכת תוחלת החיים יאטו את דילדול האוכלוסיה, אך לא יעצרוהו.

מכיוון שהאנושות בוודאי לא תרצה להתכלות וגם לא תרצה לגווע במלחמת קיום על פיסת מקום בעולם צפוף, נדמה שילודה היא משחק סכום אפס לאורך הדורות. דור שיוליד מעט יחולל תהליכים שיובילו לכך שדורות אחריו יולידו יותר. דור פורה במיוחד יחולל תהליכים שיביאו לצמצום אוכלוסין בדורות שאחר כך.

איזו ילדים לאיזו אישה?

על אף שבטווח הארוך הכלכלה לא תאפשר לבני האדם קצב ילודה הגבוה משני ילדים לאישה וכנראה גם תוביל אותם לא לרדת מקצב כזה כלפי מטה, הרי ששיעורי הילודה השונים בין הקבוצות האתניות והתרבויות השונות יקבעו את אופיה של האנושות. כיום המגמה נראית ברורה: האנושות תורכב מצאצאי הדתיים. לא משום שדתיים ימשיכו לנצח להוליד ילדים בתפוקה של אישה ממאה שערים, מורמונית אדוקה מיוטה או מוסלמית מניז'ר או מרצועת עזה, אלא משום שבדורות הקרובים הם ימשיכו להיות נותני הטון בילודה, ומה שקובע בדמוגרפיה הוא מי שנשאר אחרון. דת מצויה בקורלציה ברורה עם עוני, ועל כן המגמה הדמוגרפית היא על פניה שלילית מבחינת מדדים של עושר, שגשוג ורמת חיים.

איזה קשר יהיה בין הורים לצאצאים?

כשמדברים על דמותה ארוכת הטווח של האנושות, כפי שתעוצב בידי ילודה, יוצאים מתוך ההנחה הסמויה שיהיה קשר ברור בין זהות ההורים לזהות צאצאיהם. אבל דבר זה אינו בטוח כל כך. כיום הורים מולידים את הילד שהוגרל במפגש בין זרע לביצית, מבלי לדעת הרבה על דמותו של הילד הזה, וכך בעצם מבטיחים שסטטיסטית הוא יהיה די דומה להם. ייתכן שבעתיד יעדיפו נשים להרות ילדים שנבדקו קודם לכן במעבדה ושסך תכונותיהם הגנטיות מצא חן בעיניהן. אם כך יקרה, ינותק במידה רבה הקשר בין זהות ההורים לזהות הילדים. הורים ביישנים יוכלו לבחור מבין עשרות עוברים מופרים את הילד עם הגנטיקה שמבשרת ביטחון עצמי כביר. הורים טיפשים יוכלו לבחור בילד אינטלקטואל. הורים יוכלו לבחור בילד עם גוון עור שונה או עם מראה מצודד בהרבה משלהם.

טכנולוגיה כזו לברירת עוברים תעלה הון עתק ותהיה זמינה בתחילה למתי מעט עשירים, אבל ייתכן שכמו כל טכנולוגיה, תוזל במהירות בטווח זמן לא ארוך. רוב מדינות המערב יאסרו על שימוש בה, אבל במזרח הרחוק סביר להניח שיגלו יותר פתיחות. הניסיון מלמד שהחירות האנושית גוברת לבסוף על ניסיונות להגבילה, ובפרט כאשר מדינה שתעשה שימוש אינטנסיבי בטכניקות ברירת עוברים תוכל להפיק מכך תועלות כלכליות ואפילו צבאיות גדולות. ייתכן אף שהטכנולוגיה תתקדם עד  כדי שתאפשר לא רק בחירה בין עוברים אלא אף את שיפורם הגנטי במעבדה. דבר כזה ישנה כליל את האופי שבו מבוצע מעבר הגנים בין הדורות.

שאלות לטווח הקצר

עוד לפני שהדתיים או העוברים הנבחרים ישתלטו על הארץ אי שם בעתיד, הילודה מעלה שאלות לדורנו שלנו. האם מדינות כמו יפן, טייוואן ואיטליה יכולות לשגשג כאשר מספר הילדים הולך ויורד. האם חברה המספקת תוצרת לשוק היפני היא השקעה שווה בבורסה?

על פניו כאשר גודל האוכלוסייה יורד, מתפנים המון משאבים, החל ממורים בבית הספר וכלה בפועלי בניין. לא צריך עוד מתקנים, עוד תשתיות, עוד רכבות, עוד שדות חקלאיים, עוד תחנות כוח, עוד בניינים. עובדה זו הובילה את הריבית ביפן ובאירופה לשפל כזה. השקעות פשוט אינן נחוצות, ועל כן התשואה עליהן נמוכה. אבל יש למצב כזה גם צד מואר – אנשים יכולים לצרוך יותר, מבלי להביא את המשאבים אל הקצה. אפשר לאכול יותר, אפשר לבזבז יותר חשמל, אפשר לגור בדירה גדולה יותר, אפשר לתפוס שני ספסלים ברכבת התחתית.   יש קושי להגדיל את הצריכה של התושבים במדינות כמו טאייוון ויפן כיום, מאחר שלשם כך צריך להפחית את המסים המוטלים על התושבים, כדי להותיר להם יותר כסף פנוי. ברם, הממשלות עדיין מסרבות להבין שאינן זקוקות לכל כך הרבה מסים, ולוקחות מהתושבים יותר משצריך. ההערכה שלי היא שבסופו של דבר הממשלות יבינו מה צריך לעשות. אל הנקודה הזו מובילות כל תוכניות התמריצים למיניהן המונהגות כיום ברחבי העולם, גם אם בשנים האחרונות הן מתברברות סביב צעדים לא רלוונטיים. כאשר הן יבינו, גם הבורסות יוכלו לעלות, ולהתנתק מהירידה הדמוגרפית.

מכיוון אחר אפשר לתהות האם הצמיחה העולמית תיפגע בשל הירידה בכמות הפטנטים והרעיונות המקוריים. צמיחה כלכלית מודרנית מבוססת בסופו של דבר על הברקות טכנולוגיות של מתי המעט באנושות המסוגלים לכך. אם האוכלוסייה שמתוכה יוצאים הממציאים האלו רק קטנה והולכת, האם אין סכנה שגם ההמצאות יתמעטו וידלדלו?  אף שלא ניתן לשלול את האפשרות הזו, צריך לזכור גם את הגורמים הפועלים לכיוון הפוך – למשל השתלבותם של מאות מיליוני הודים וסינים בפיתוח הטכנולוגי במערב. רק שלושה סינים ושני הודים זכו עד עצם היום הזה בפרס נובל מדעי (ביחד זהו מספר נמוך ממספר הישראלים שזכו!). קרוב לוודאי שהפוטנציאל של שתי מדינות ענק אלו גדול בהרבה.  שיפורים סביבתיים, כמו תזונה טובה יותר לנשים הרות והפחתת עופרת ומזהמים בסביבה (למשל במפרץ חיפה), יכולים להמשיך את הטרנד העולמי לפיו, בניגוד למיתוס, הישגי התלמידים רק הולכים ומשתפרים עם השנים.