ברכה במסווה

הטור של כתבי ידיעות אחרונות בקטאר היכה גלים. העיתונאים נדהמו מהשנאה לישראל ולישראלים שאליה נחשפו. כאנשי מרכז-שמאל שוחרי שלום, הם לא היו מוכנים לה ולא ציפו לה. רבים ברשתות החברתיות לגלגו על ההפתעה, כעוד הדגמה לכך שהשמאלנים לוקים בקלולסיות קשה, שמונעת מהם להבין היכן הם חיים.

שתי הערות. ראשית ניכר שאצל סעודים השנאה פחותה ואולי אף מתחלפת בידידות. כמו שרואים בדמותו המעניינת של הבלוגר הסעודי, שגריר הממלכה ברשתות החברתיות בעברית, ואין ספק שהוא פועל בברכת השלטונות. זו המחשה פשוטה לכלל ברזל בפסיכולוגיה חברתית: אין דבר מאחד יותר מאשר אויב קיומי משותף. האיבה בין אירן לסעודיה יוצרת ברית אסטרטגית בין ישראל למדינות המפרץ הסוניות. אפילו הקומוניסטים הערבים בארץ תמכו בזמנו בהקמת מדינה יהודית כשהשתכנעו, בהוראת מוסקבה ובזכות קונסטלציה ניסית נדירה שנוצרה במוחו של סטאלין, שמימוש תוכנית החלוקה הולם את האינטרס של המלחמה באימפריאליזם המערבי.

משמעותית לא פחות היא ההבנה שהשנאה הערבית היא ברכה גדולה מהבחינה הדמוגרפית. ישראל היא מדינת עולם ראשון קטנה ועשירה שמוקפת במיליונים בני העולם השלישי, ומוסדותיה המשפטיים מחזיקים באידיאולוגיה הומניסטית שרואה את כל בני האדם כאחים ומתנגדת להבחנות על בסיס מוצא. הכיצד זה שכל מצרי שישן בבית קברות, לובי שארצו מתפרקת לו מול העיניים, אלג׳יראי שכנופיות מוסלמיות רוצצו ראשים עם גרזנים אצלו בכפר, לא מוצא פה מחסה? גדרות ומכשולים פיזיים בוודאי עוזרים. אבל הגדר הטובה ביותר היא השנאה והאיבה שחשים אלינו הערבים ושמונעות מבני העולם הערבי אפילו להעלות על הדעת שפה יימצא להם מקלט חם, ואולי לא חם כל כך אבל לבטח נעים יותר ממה שמצפה להם במולדת. אין חלום בלהות גדול יותר ממה שחזה יוסי שריד בעיני רוחו אחרי הסכם אוסלו: ״מזרח תיכון של גבולות פתוחים״. זה סיוט גדול בהרבה מאוהדים ערבים שמפריעים לשידור טלוויזיה. כבר ב-1948 האמונה של הערבים בשקרים שהם הפיצו סביב הטבח בדיר יאסין חוללה בריחה המונית שתרמה לדמוגרפיה הבריאה של המדינה הצעירה. גם היום השנאה הערבית ממשיכה להיות נכס בשירות המאזן הדמוגרפי. אין לנו באמת שום צורך ששכנינו העניים יתערבבו בתוכנו.

האם ישראל עוברת חילון ולא הדתה?

יותר מאדם אחד, שיודע שאני מרבה לכתוב על חרדים, דת ודמוגרפיה הפנה אותי לטור של אדם רויטר בביזפורטל תחת הכותרת: "ישראל עוברת חילון ולא הדתה".  הטענה של אדם רויטר היא שהלמ"ס מגזימה בפראות בשיעור החרדים באוכלוסיה כיום ובעתיד, שחזרה בשאלה נפוצה מחזרה בתשובה, שהטענות על התחרדות המדינה שייכות לפאניקות השווא על ירידה לברלין, הפיכת ערביי ישראל לרוב וקמפיין "ישראל מתייבשת" שלא לקח בחשבון מתקני התפלה.

אני מקווה שקוראי הבלוג לא התעייפו מדמוגרפיה וחרדים. כבר כתבתי הרבה מאוד, אבל אגיב גם לטור של רויטר, כי אני אוהב להתמודד עם טענות שבעיניי שגויות או לא מדויקות.

רויטר צודק בסך הכול בפרטים.

הלמ"ס שטוענת שהחרדים הם 13% מהאוכלוסיה אכן מגזימה מאוד במספר החרדים, ואומדן טוב בהרבה למספר החרדים ניתן לקבל ממספר מצביעי יהדות התורה: 7 מנדטים. נוסיף חרדים ספרדים ונקבל שהחרדים הם 10 מנדטים, דהיינו 8% מבני 18 ומעלה. נכון שכאשר לוקחים בחשבון ילדים שאינם בעלי זכות הצבעה כבר מגיעים ל-10% מהאוכלוסיה לכל הפחות.

חזרה בשאלה נפוצה מחזרה בתשובה? אין ספק בכך. בעיקר בציבור הדתי לאומי שמעטים מצטרפים אליו, אבל בין חמישית לרבע מבניו עוזבים אותו. גם בקרב החרדים הספרדים יש נשירה בהיקפים דרמטיים לעבר המסורתיות הרכה. ואפילו אצל החרדים האשכנזים עוזבים אולי 10%. ותמיד שיעורי ההתחרדות בקרב הלא חרדים הם נמוכים בהרבה מאשר שיעורי החילון בקרב החרדים.

היתה קפיצה דרמטית במספר הנשים החרדיות העובדות מרמות של 40% לפני 15 שנים לרמות של מעל 80% כיום. זה שינוי ממש טקטוני. אכן אמת, ואוסיף ואומר שהיה שינוי שהוא גם איכותי. הנכונות של נשים חרדיות לעבוד במקצועות שהם מהאיכותיים ביותר הזמינים במשק גדולה מאוד. אני מכיר דור שלם של קרובות משפחה חרדיות שעבדו בשכר רעב ובשביעית משרה כמורות וכגננות. הן מחתנות בשנים האחרונות את הבנות שלהן, ומה הבנות עושות? הרבה דברים אבל בעיקר הייטק וסיעוד.

ועם כל זה רויטר עדיין מטעה לגבי התמונה הכוללת. הפער בין חרדים ללא חרדים בשיעור הילודה הוא כל כך קיצוני, שהנשירה הצנועה יחסית לא יכולה לכסות עליו. גם אם נגזים טיפה ונאמר שאישה חרדית מולידה שבעה ילדים ותאבד ילד אחד לדתיות המתונה או לחילוניות, עדיין יישארו לה שישה שילכו בדרכה. אין מה לעשות: המדינה תיעשה יותר ויותר דתית עם חלוף השנים, לפחות מבחינת דמוגרפית. רויטר מנסה להתמודד עם הטענה הזו:

אבל תאמרו ודאי שזה לא מספיק כי החרדים יולדים הרבה יותר מהיתר. נכון. אבל מנגד הגיעו מאות אלפי עולים לישראל ורק כ-1% מהם היו חרדים. אז המגמות בהחלט מתקזזות.

זו כמובן תגובה קלושה מאין כמוה. מאות אלפי העולים לישראל איזנו את הגידול במספר החרדים בעבר, אבל זה נגמר. אין עוד מאות אלפי עולים חניכי קומוניזם אתאיסטי שיגיעו לישראל. יהודי ארה"ב הליברלים לא יבואו, ואין מאגר גדול אחר לקחת ממנו יהודים כאלו. בין יהודי ארה"ב שכן יבואו, יהיו הרבה חרדים מהסוג האמריקני המתון יותר. מי שמשקלל את המאזן הדמוגרפי בישראל לטווח הארוך צריך לחשוב גם על ההתפוצצות הדמוגרפית של יהדות ארה"ב האורתדוקסית בדורות הבאים.

אני כן מסכים לתיאוריית החילון מבחינות אחרות:

  1. במובלעת תל אביב-הרצליה-גבעתיים סביר שיאכלו יותר שרצים וחזירים מאי פעם. הדור הצעיר החילוני האשכנזי או המשתאכנז מנותק מציוויי היהדות עוד יותר מהוריו, שגם הם היו ברובם מנותקים לחלוטין. כמעט שלא רואים צעיר חילוני (מהסוג הלא מזרחי מסורתי) שמחובר ליהדות יותר מאשר הוריו החילוניים. תמיד יש מגמה של התרחקות. אני חושב שזו מגמה מסוכנת, ושירת הסירנה של הקוסמופוליטית היא איום, מזל שיש חרדים לפצות עליה. אבל זו דעתי האישית הלא פופולארית.
  2. במספרים מוחלטים האישה החרדית יכולה להוליד יותר בעלי מקצוע שיעסקו במקצועות חילוניים סטנדרטיים מאשר האישה החילונית. דהיינו כשיש 7 ילדים לאישה ואחד מהם הוא בכלל לא חרדי, שלושה מהם הם בנות שייתכן שמתפרנסות יפה בהייטק, בתחומי הבריאות, בראיית חשבון, בהוראת מדעים או בתחומים פרודוקטיביים אחרים שנשים חרדיות נכנסות לתוכם ללא היסוס; אחד מהם הוא גבר חרדי שמוצא לעצמו פרנסה בשוק החופשי; אחד מהם הוא גבר חרדי שעובד בתחום דתי – מורה לתורה, חזן, שוחט, כותב ספרי תורה או משגיח כשרות, ואחד מהם הוא אברך כולל שלומד תורה כל היום. קיבלנו שחמישה מתוך שבעת הילדים אפשר לראות כבעלי פרנסה מכובדת בתחום חילוני. זהו תיאור מעט אופטימי אבל לא מופרך ואפילו סביר מאוד של עתיד המשק החרדי ולא חושב שזה תיאור קטסטרופלי למשק: האישה החילונית מולידה שניים שיהיו בעלי פרנסה מכובדת במשק, בעוד שהאישה החרדית תוליד חמישה כאלו.

לסיכום: אולי ישראל עוברת חילון כמו שרויטר טען, אבל אין מה לעשות, היא גם עוברת הדתה דמוגרפית. אני כן מסכים עם רויטר שהנבואות השחורות לגבי עתיד המדינה מוגזמות ומוקדמות, כמו שמרק טוויין נהג לומר על הודעות פטירה שלא בעיתן.

ערגתם של ההודים לבנים

מחקר דמוגרפי קנדי מעניין שהתפרסם לאחרונה מראה כיצד בקרב מהגרים לקנדה משתקפת ההעדפה המסורתית של החברה ההודית לבנים על פני בנות. המחקר מראה שבמשפחות ממוצא הודי שיש בהן שלושה ילדים או יותר, המרווח בין הלידה השנייה ללידה השלישית הוא 53 חודשים, אם שני הילדים הראשונים היו זכרים. לעומת זאת, אם בשתי הלידות הראשונות נולדו רק בנות, אז המרווח עד ללידה השלישית הוא 39 חודשים. כלומר במקרה כזה אצה להורים הדרך לנסות שוב, מייחלים ומתפללים שאולי הפעם ייצא להם בן סוף סוף.

החוקרים מספקים כמה הסברים להעדפה לבנים בתרבות ההודית. למשל, בבת יש יותר סיכון כי יכולה להמיט בושה על המשפחה בהתנהגותה המינית (בולט הקונטרסט למערב שבו אלו דווקא הגברים שיכולים להמיט בושה על סביבתם, אם יואשמו בדברים שיעמידו אותם בקונפליקט עם נורמות "מי טו").  אבל הנימוק הפשוט והברור ביותר הוא שבחברה ההודית מקובל שהבן (ואשתו) יטפלו בהורי הבן בזקנתם, בעוד שהבת תלך עם בעלה לטפל בהוריו. הייתה כתבה מרתקת בדה מרקר לאחרונה על צעירה ישראלית, יערה בן מרדכי, שהתאהבה בהודי וחיה איתו חיים מסורתיים כפריים, שבהם היא חלק מהמשפחה שחיה בצמידות:

זה כל כך לא קיים בישראל, הביחד של המשפחה. אומרים תמיד שאנחנו הכי חמים ומשפחתיים שיש, אבל כמה אנשים פה דואגים לסבתא שלהם בערוב ימיה? כמה אנשים חיים איתה באותו בית ומוודאים שהיא אכלה כמו שצריך, עוזרים לה להתלבש ומנקים אותה אחרי שהיא פיספסה בשירותים?

אליס מילר שהתפרסמה דווקא כפורצת דרך פמיניסטית כשסללה את הדרך לנשים טייסות בארץ, גם היא חיה עם בעלה ההודי בסביבה כפרית ואמרה על כך:

ברור שכשאני אדבר על היופי שבמשפחה המורחבת ישר תקפוץ לכם לראש החמות הנוראית, אבל נסו לשים את זה בצד. נכון שהתרחש אונס נוראי בניו דלהי ויש לא מעט אלימות כלפי נשים. אבל נכון גם לחשוב על החן והמזל הגדול שיש לנשות ההימלאיה, שחיות כל כך קרוב לטבע הגדול, במקום שהמים בו עדיין חופשיים, טעימים ומתוקים, ויש להן בעלות על המים שהן שותות. הן חיות במקום שבו רוב הצרכים שלהן מסופקים על ידי היער – עצים להסקה, עשב לפרות שנותנות חלב, קומפוסט, מקום שיש בו אוויר נקי ואת הפעוטון החלומי ביותר בעולם. אין להן רופי בארנק, אבל הן מגשימות לא מעט מהחלומות שיש לכל אם מערבית.

ליופי האקזוטי המסורתי של אורח חיים כזה יש אי אילו חסרונות, ואחד מהם הוא התמריץ השלילי להולדת בנות, שלא צפויות לשרת בזקנתן את הוריהן, אלא את הורי הבעל של הבת. החלטה של הורים לתת גז אחרי שתי לידות של בנות ולנסות מהר עוד היריון בתקווה שהפעם ייצא בן היא החלטה פנסיונית מושכלת, לא פחות מהתייעצות ממושכת עם סוכן בחדר ישיבות בחברה שלנו. זו גם החלטה תמימה. אין לה השלכות על החברה. יחס הבנים:בנות הרצוי יישמר. שונה הדבר כאשר הורים שהולידו שתי בנות מגלים שבהיריון השלישי צפויה לצאת עוד בת ומחליטים להפיל. להחלטה כזו כבר יש השלכות על יחס המינים בחברה, ומבחינה זו היא מהווה דוגמה לטרגדיה של נחלת הכלל ולבעיות מסוג "דילמת האסיר". לחברה כולה רע יותר כאשר הנקבות מצויות בשיעורים קטנים לעומת הזכרים, אבל לזוגות ההורים הדבר כדאי. מחקר מלפני כמה שנים הראה שנשים ממוצא הודי שחיות בקנדה מפילות בנות מלאכותית בשיעור גבוה פי 3 מבנים, כאשר הן בהיריון שלישי שבא אחרי שני בנים.

בחירות 22׳ והדמוגרפיה שלפנינו

יהדות התורה

יכול להיות שב-2026 עדיין תתקיים הכנסת ה-25 (ולפי פרשנות סבירה של החוק, אפילו ב-2027). לחרדים האשכנזים יהיו אם כך עדיין 7 מנדטים ערב הבחירות הבאות ב-2026! הם קיבלו לראשונה את המנדט השביעי בבחירות 2013. אנחנו צפויים לראות אם כך לפחות 13 שנה ללא התקדמות אלקטורלית, וזה בציבור שגדל בקצב גידול טבעי מסחרר. הנתון הזה מלמד על ההיקפים העצומים של היציאה בשאלה מהמגזר החרדי! ממש כפי שחזה אבישי בן חיים בזמנו: התפרקות החרדיות.

סתם התבדחתי במשפטים האחרונים; הנשירה מהמגזר החרדי האשכנזי היא קטנה. אם אישה חרדית יולדת שבעה ילדים בממוצע, ומעטים (5%-10%) נושרים מהדרך, אנחנו צפויים לראות גידול כביר. שישה ילדים וקצת נותרים חרדים.  הסיבה לכך שמספר המנדטים של יהדות התורה קופא במקום היא שלא רק האוכלוסיה החרדית גדלה, אלא גם יתר האוכלוסיות בישראל. יש ילודה בעוד מגזרים ויש עלייה. יהדות התורה לא מנסה לעקוף עצם דומם, אלא לעקוף רץ אחר, אמנם איטי יותר, ודבר זה לוקח זמן.

היה לי ברור שהדיבורים על מעבר בוחרים חרדים לאיתמר בן גביר וכיוצא בכך הם סיפורי מעשיות. טעם החיים החרדיים הוא הציות לגדולי התורה, וגם אם מישהו מחפף בציווי כזה או אחר בחייו הפרטיים, מדוע לו להקריב את חלקו בגן עדן רק כדי לשים פתק בקלפי שונה מהוראת רבו. התמריצים הדתיים הם חזקים כאש הגיהנום, והאיומים של הרבנים על המורדים בהם הם אמינים מאוד באוזני מי שגדל כל חייו בחינוך חרדי. אף על פי כן, לא שיערתי שיהדות התורה תצא עד כדי כך חזקה מבחירות 2022. מספר הקולות שקיבלה, 280 אלף קולות, כשבבחירות לפני שנה וחצי קיבלה 250 אלף, חורג מגידול טבעי גרידא. וזאת בעידן שבו רבי חיים קנייבסקי אינו כאן עוד כדי לחלק את ברכותיו, והוא הוחלף במרן ליטאי טיפוסי יותר ופחות מיסטיקן. נכון שעדיין היו חסרים קצת קולות למנדט השמיני. אבל זה עניין מקרי של משחקי באדר-עופר והסכמי עודפים. התוצאה האלקטורלית הוכיחה העדר כל התפרקות, ואף אפשר לומר: התגבשות. דיברו רבות על הצעירים החרדים שמצביעים לבן גביר, אבל במודיעין עילית ובביתר מספר הקולות (הזניח ממילא) לציונות הדתית דווקא ירד לעומת הבחירות הקודמות. נראה לי שההתפתחות העיקרית אצל החרדים הייתה שהחסידים, שלרוב מפגרים באחוזי ההצבעה לעומת הליטאים (הסבר לכך אפשר למצוא בפוסט הזה), הצליחו להשוות. מן הסתם אימת ממשלת לפיד-בנט ו"גזרות השמד" שלה הייתה עליהם. ייתכן שבבחירות הבאות ישובו לעצלנותם.

כל זה לכאורה נותן תוקף לטענתו של אלעד נחשון שהדמוגרפיה קוברת את סיכויי השמאל בפוליטיקה הישראלית. אבל מדבר זה כשלעצמו לא הייתי מתרשם ככה. החרדים האשכנזים סוגרים את עצמם מהעולם, וזו טקטיקה ייחודית, קשה לחיקוי, שנוחלת הצלחה מדהימה, אבל ייתכן שאינה בת קיימא לטווח הארוך מאוד. בכל אופן היא לבדה תשנה את החברה הישראלית כליל רק בטווחים של 50-100 שנה. המגזרים האחרים בחברה הישראלית אינם סגורים עד כדי כך לשינוי.

ש"ס

ההישגים של ש"ס הותירו אותי שמוט לסת. בכלל הייתי מצפה שאחרי לכתו של הרב עובדיה וללא כל מנהיג דתי כריזמטי, ש"ס תתפצל לרסיסי מפלגות שיילחמו זה בזה, וגם האידיאולוגיה תזוז מהכיוון החרדי לכיוון הציוני-דתי, שמתאים יותר לציבור המזרחי. כל זה לא בדיוק קרה (בפרסומות שלה ש"ס כן נראית ציונית ולאומית מאי פעם, אבל היא לא שינתה את הבסיס האידיאולוגי הרבני החרדי). ייתכן שהיה לאריה דרעי מזל או סייעתא דשמיא. חברו דאז אביגדור ליברמן הציל אותו מהתחרות שהציב אלי ישי על ידי העלאת אחוז החסימה.

היכולת של ש"ס ללכוד מצביעים מסורתיים צעירים בהמוניהם בזמן שבו איתמר בן גביר צובר פופולאריות עצומה, וביבי המודח והנאשם מבקש לשוב, היא הישג פנומנלי ולא צפוי. בתשדירים של ש"ס ניתן היה לראות צעירים מקועקעים ונטולי כיפה. רבים מהם ינהלו את חייהם בין התחזקות להיחלשות דתית, אבל בקלפי ישמרו על נאמנות לש״ס.

ההערכה שלי תמיד הייתה שמסורתיות היא אידיאולגיה חלשה שתרבות המערב תצליח לשחוק, בדומה למה שקרה לנוער האיראני שאינו מסוגל לסבול יותר את האייתולות, אף על פי שדור סביו היה מוסלמי אדוק. אבל בחירות 2022 בהחלט לא מוכיחות שזה הכיוון. לפחות לא לעת עתה.

עם זאת, לא ניתן להשוות את ש״ס ששיעור הפריון אצל בוחריה שרובם מסורתיים הוא אולי 4 ילדים לאישה ליהדות התורה שבוחריה הם הכי חרדים הארד-קור וגם הנשירה בקרבם פחותה. אחת מנקודות המפנה של הדמוקרטיה הישראלית תקרה בעוד דור, כאשר יהדות התורה תעקוף את ש״ס באופן קבוע.

הציונות הדתית

על פי דיקטה, אלו שהצביעו לימינה בבחירות לכנסת 24 התפלגו בבחירות הנוכחיות ככה: 45% הציונות הדתית, 21% הבית היהודי, 13% הליכוד, 10% המחנה הממלכתי. זהו הישג גדול לסמוטריץ' ובן גביר. יש לזכור שערב הבחירות הקודמות הותקפה ימינה בידי הליכוד ונחשבה כבר למפלגה היותר סוררת של המחנה, אשר דיברה על הקמת ממשלת אחדות עם השמאל נטולת ביבי. להצביע לה לפני שנה וחצי, ואז לעבור ממנה למפלגה הגדולה הקיצונית בתולדות המדינה, מדינית ודתית, זהו שינוי משמעותי. העובדה שחצי מהמצביעים עשו אותו מלמדת שרגליהם נטועות עמוק במחנה הימין. עם זאת, שליש מהמצביעים בחר אחרת. למי שחושש מהדמוגרפיה של המדינה, מצביעי ימינה הם סוג של נקודת אור. הם נוטים להיות דתיים לייטים או ימניים אידיאולוגיים שדתיותם או ימניותם הולכות ונשחקות עם השנים ועם הדורות. הם חשופים במיוחד לאופן שבו תרבות המערב שוחקת אידיאולוגיות לאומיות ומסורתיות. עשרה אחוזים מהם אכן עבר שחיקה בתוך שנה וחצי ועבר מהצבעה למפלגה ימנית אידיאולוגית מובהקת אל המחנה הממלכתי שהגוון השולט בו הוא שמאלי. מתן כהנא מהווה ייצוג פרסונלי של התהליך הזה.

ערבים ועולים

בבחירות 88' התוצאה הייתה 57-63 לטובת הימין. בבחירות 22' התוצאה היא 56-64 לטובת הימין. שלושים וארבע שנים חלפו "אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה". ברם, הצגה כזו של הדברים תהיה מטעה ותשקף חוסר הבנה של הדמוגרפיה הישראלית. לצד של השמאל בבחירות האחרונות עמדו שני כוחות. האחד הוא העלייה מרוסיה ששינתה את עורה בשנים האחרונות, ובגלל גחמותיו של אדם אחד, אביגדור ליברמן, צורפה לגוש השמאל. והיה גם כוח נוסף – הילודה הערבית הגבוהה עד שנת 2000. בשנות השישים הילודה הערבית בישראל הייתה אולי הגבוהה ביותר שנרשמה בקהילה אנושית כלשהי בזמן מן הזמנים. דמוגרפים מסבירים זאת בהעדר מוחלט של מודעות לתכנון משפחה באותם ימים לצד הסתמכות על תחליפי חלב אם במקום הנקה (שמשמשת כסוג של אמצעי מניעה טבעי). הילודה הערבית בישראל נותרה גבוהה, גם אם לא באופן כה קיצוני, עד תחילת המילניום. אז החלה ירידה תלולה בפריון, ובכך התפוגג חשש אחד דמוגרפי מרכזי שכיום כבר נשכח לגמרי, אבל בעבר היה משמעותי מאוד – החשש שגם בגבולות הקו הירוק יהפכו היהודים למיעוט. הבדואים עדיין עושים הרבה ילדים, והדבר יסייע לרע"מ בעשורים הקרובים, אך בניגוד למה שקרה בשנים 1988-2022, לא צפויה בעתיד קונטרה ממשית מהצד הערבי לשיעור הפריון החרדי והחרד"לי וכמובן, גם לא צפויים מיליון עולים חילונים.

הליכוד

הליכוד אינו הציונות הדתית, יהדות התורה או ש"ס. קהל מצביעיו הוא די קבוע: הרוב הגדול מצאצאיהם של היהודים שעלו לארץ מארצות המזרח, אבל אופיו הוא הרבה פחות מקובע. די אם נזכיר כיצד אריק שרון הצליח להפוך אותו למפלגה שמבצעת את ההתנתקות מעזה (ומהשומרון!) בזמנו. וגם מצביעיו אינם מקיימים ברובם את אורח החיים הדתי הקפדני ואינם שולחים את ילדיהם לבתי ספר נבדלים. גם אם הדטרמניזם הדמוגרפי מחייב שהליכוד ישלוט בחמישים השנים הקרובות, מה בעצם הוא מחייב? פעם הליכוד דיבר על ארץ ישראל השלמה, אבל די לאחרונה מנהיג הליכוד קיבל את "תוכנית המאה" של נשיא ארה"ב למסירת 70% מיו"ש (ובנוסף אזורים בתוך הקו הירוק ליד עזה), והדבר נחשב אפילו להישג פנומנלי, שאיש אינו זוקף לחובתו. פעם היה זה יצחק רבין שהתנגד למדינה פלסטינית, אבל מנהיג הליכוד הנוכחי הביע תמיכה פומבית בהקמתה.

נעבור לנושאי פנים. האם הליכוד היא "מפלגה חברתית" או המפלגה שעשתה קיצוצים חדים ב-2003 וגאה בכך עד היום?  ואיך זה שפעם הליכוד הגן על עצמאות המערכת המשפטית ועכשיו מדברים על פסקת ההתגברות?

את יהדות התורה וש"ס אפשר להגדיר על ידי קריאה בספרי ההלכה והבנת הנחישות להתבדל (בעיקר במקרה של יהדות התורה), את הציונות הדתית על ידי קריאה בספרי הלכה ובספריו של הרב קוק\הרב מאיר כהנא, אבל אין ספר שיעזור להגדיר את הליכוד.  ואולי אפשר להגדיר את הליכוד כמפלגה שעמדותיה יגרמו חוסר נוחות לאשכנזי החילוני הממוצע. זו הגדרה מעורפלת ואולי אפילו מעגלית. האם הליכוד מאמץ את העמדות שגורמות לאשכנזי חוסר נוחות, או שהאשכנזי חש חוסר נוחות כי הוא יודע שאלו עמדות הליכוד? והרי חלק מהעמדות של הליכוד, למשל הדברים שצוטטו אתמול בשם נתניהו שישמור על הסטטוס קוו בנושא זכויות הלהט"ב, הוא כן קביל מבחינת האשכנזי החילוני.

אז מהו בעצם הדטרמניזם הדמוגרפי? משמעותו שרוב הציבור יהיה בימין, אבל זהו דטרמניזם לא דטרמיניסטי, כי אנחנו לא יודעים לאיזו תוצאה הדבר יוביל. אולי יהיה זה ימין נוסח מנחם בגין שמסר את כל סיני, או נוסח אריק שרון שעשה התנתקות. אולי יהיה זה ימין נוסח ביבי שעשה את הסכם וויי, הקפיא את הבניה בשטחים, הודיע שהוא מגן על בית המשפט העליון ונמנע מהרפתקנות צבאית.

נניח שהדטרמניזם הדמוגרפי משמעותו תחושת חוסר נחת אשכנזית חילונית, אבל אפילו אותה קשה להגדיר במדויק. הנה היה ראש ממשלה בשם נפתלי בנט שהיה ימין מובהק, והאשכנזים החילונים נהנו מאוד מתקופת שלטונו. לעומת תקופת ביבי הם הרגישו שיפור בכמה פרמטרים, והרי אושר הוא תמיד יחסי. ואולי הדטרמיניזם הדמוגרפי הוא פולחן אישיות סביב מנהיג, בלי קשר למגרעותיו או לשחיתותו? אבל סביב יצחק שמיר לא היה, והוא היה מנהיג הליכוד ששלט הכי הרבה שנים פרט לביבי.

נראה לי שהגענו למסקנה הדמוגרפית-דטרמיניסטית שהימין ישלוט בעשרות השנים הקרובות, אבל לא ניתן לקבוע מה תהיה המשמעות של כל זה. הדטרמיניזם אם כך אינו דטרמיניסטי. כל זה באופק שנראה לעין. באופק שכבר מעבר למראה העין יהפוך כוחם של החרדים לטוטאלי וישראל תידרש להתפצל לשתי מדינות, או לפחות לשתי אוטונומיות.

מילה טובה לדיקטה ומחשבה על בל"ד ופריון

דיקטה, תוכנת הבינה המלאכותית של פרופ' משה קופל, הצליחה יפה מאוד לחזות את התוצאות של הבחירות. כבר מוקדם יחסית בלילה, עם זרימת התוצאות הראשונות, נתנה אומדנים מצוינים וקרובים מאוד לתוצאות האמת. עם זאת, דווקא טעות נדירה שהייתה לה מאירה משהו. בשלב מסוים בבוקר דיקטה חזתה שבל"ד תיכנס ולפיכך צמצמה את יתרון הימין ל-58:62. מה קרה? הגיעו הרבה קלפיות מיישובי הערבים בצפון, אך לא מיישובי הערבים בדרום. דיקטה ראתה מן הסתם שקולות שניתנו בעבר לרע"מ ביישובי הערבים בצפון הפכו בחלקם לקולות לבל"ד, וציפתה שהדבר יקרה גם בדרום, אבל הוא לא קרה. הדרום הבדואי נשאר נאמן לרע"מ. לשם דוגמה, בתוצאות האמת ביישוב הבדואי שגב שלום קיבלה בל"ד פחות מאחוז וחצי מהקולות ופחות ממה שהליכוד קיבל.

חשבתי שיהיה זה מחקר דמוגרפי מעניין לבחון האם הפריון ביישוב ערבי נמצא בקורלציה שלילית להישגי בל"ד באותו יישוב. עשיתי קורלציה פשוטה והיא אכן שלילית ברורה. יותר ילדים, פחות קולות לבל"ד. ברור שזה הממצא כשבוחנים מדגם מיישובי הערבים כולם (מתאם 0.66-), אבל גם כשמתמקדים רק ביישובים הבדואים בדרום, רואים דפוס כזה. ברהט הפריון נמוך יחסית לבדואים, וההצבעה לבל"ד קיימת (14%). בשגב שלום הפריון גבוה יותר ובל"ד נכחדת. כסיפה באמצע מבחינת הצבעה לבל"ד ומבחינת פריון.  כמו שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים, בל"ד היא תנועה של משכילים חילונים, והרי "הדתיים יירשו את הארץ", הפריון הגבוה הוא עסק של דתיים. ואם נזכרים בחנין זועבי מבל"ד, בכנסת לעגו לה על כך שהיא רווקה ואין לה ילדים (אם כי גם סעיד אל'חרומי מרע"מ היה ככה, באופן יוצא דופן עבור נכבד בדואי).

מחיר ההצלחה

התהליך הדמוגרפי מוליך אל כנסת כמו זו שקיבלנו עכשיו – כל יום שמאלנים זקנים, אשכנזים וחילונים, מתים, ותינוקות ימניים, מזרחים וחרדים, נולדים.  אבל בצורה נורמלית היו צריכות לחלוף אולי עוד 20 שנה או יותר עד שהדבר יתבטא ברוב 55-65 בכנסת לימין העמוק. באו בל"ד, מירב מיכאלי וכמה צירופי מקרים והחישו את העניין עד מאוד, וקיבלנו כנסת כזו כבר ב-2022. בטח יהיו לנו ארבע שנים ממנה. קשה להאמין שמישהו בקואליציית השלטון יהיה טיפש מספיק להקדים את פיזורה של כנסת כה ממוזלת מבחינת אנשי הימין. אני אומר 55-65 כי מעידכוני הבוקר מוועדת הבחירות המרכזית לא נראה שלמרצ נותר סיכוי לעבור.

זו כנסת שהיא כמו כדור בדולח, היא משקפת הצצה לעתיד, ואפשר יהיה להבין את עתידה של ישראל רק אחרי שתמצה את ימיה. למי ששוקד על דרכונו הזר, הייתי מציע להתחיל בתהליך עכשיו, אבל לחכות קצת לפני שימכור את הדירה בגוש דן וימיר אותה בפנטהאוז בליסבון. בוא נראה מה יהיה.

נגמרו לביבי התירוצים. אין "הדרך השלישית", אין כחלון, אין ציפי לבני ואין אהוד ברק, דן מרידור ובני בגין. אין ברית אחים בנט-לפיד ואין בכלל בנט ושקד, או כל סממן אחר לימין ממלכתי ולא ביביסטי. יש לביבי 65 שפוטים בכנסת, שימלאו בצייתנות כל גחמה שלו ושל רעייתו ובנו, גם אם השלישיה תחליט לחוקק חוק שהשמש תזרח מהמערב. ואם איזה יולי אדלשטיין ממלכתי יותר ישמיע קול מרמור, יהיו 64 אחרים. גם בג"ץ ויועצים משפטיים לא יכולים להוות יותר תירוץ. שום דבר לא מונע מהימין הביביסטי לחוקק איזה חוק יסוד\פסקת התגברות שירצה, לשנות את מינוי השופטים, לפטר את היועהמ"שית ולהחליפה בבובה צייתנית. ביבי מקבל יותר כוח משיש לנשיא במדינה לטינית. על ביטול משפט נתניהו אין מה לדבר. הוא כבר מובן מאליו. הקרב בין השפוטים לבין השופטים הוא לא כוחות. השפוטים של ביבי נמצאים כיום בפוזיציית ניצחון ברורה.

פשיעה חקלאית משתוללת, גביית פרוטקשן, טרור של פלסטינים,  עונשים מגוחכים לערבים שעשו פרעות, רדיפה של הפרקליטות אחרי אישי ציבור ימניים (בהנחה שקיימת, דבר שהמוח הביביסטי משוכנע בו לחלוטין), פוליגמיה של בדואים – כל הדברים האלו הם מעתה והלאה באחריות ישירה של ביבי וחבורתו. הם לא מסתמכים על רע"מ ולא צריכים את קולו של שום יפה נפש. להם השלטון. בוא נראה מה יעשו איתו. ואני עוד לא מדבר על סיפוח השטחים, חאן-אל-אחמר, קסאמים מעזה, התחמשות החיזבאללה וכמובן, האמא של כל הפחדים, תוכנית הגרעין האיראנית – בטיפול בעניינים אלו לביבי יד חופשית מבפנים, אבל תלותו בממשל דמוקרטי עדיין יוצרת קושי מסוים. אם ב-2024 יעלה נשיא רפובליקני, אז גם לגביהם הוא יצטרך להתמודד עם 100 אחוז אחריות. בנוסף יש נושאי פנים כלכליים כמו יוקר המחיה, מחירי הדירות או קידום המטרו. כאן ביבי אולי יוכל להאשים בירוקרטיה תכנונית בעיכובים, אבל כשרוב חסר מעצורים כזה לרשותו, מרחב האחריות שלו גדול מאי פעם. זהו מחיר ההצלחה.

אחרי בחירות 1992 שבהן, בזכות ההסתבכות של התחייה עם אחוז החסימה ומרמור רגעי של העולים מרוסיה, גוש השמאל-ערבים זכה לרוב, יוסי ביילין היה מודע היטב לכך שקרה לצד שלו נס שאינו הולם את הדמוגרפיה. הוא הרגיש את גודל השעה ונדירותה וניצל זאת כדי לשנות את המזרח התיכון באופן שכולנו מרגישים עד היום, כל יום. ככה גם קרה לימין בבחירות האלו, ונותר לראות האם הנס ינוצל באפקטיביות דומה או יבוזבז.

צפיפות זה טוב

בזמן האחרון מתגברת התעמולה של האליטות בישראל נגד ילודה. בערוץ כאן 11 שודרה תוכנית בגנות הצפיפות שנגרמת מהילודה המוגברת, ושבעה ימים, מוסף השבת של ידיעות אחרונות, הקדיש לנושא כתבה נרחבת.

זה יבוא לארץ של תופעה עולמית. כשויליאם וקייט הודיעו על הריון שלישי הזהיר אותם ארגון סביבתני שהם משדרים את ״המסר הלא נכון מבחינת קיימות״. ברם, האמת היא שעבור ישראל התרחבות דמוגרפית של הרוב דובר העברית הייתה ונותרה אינטרס לאומי ראשון במעלה. משפחות בוחרות בהולדת ילדים לפי נסיבותיהן האישיות, יכולותיהן, ערכיהן והעדפותיהן. אבל יהיה זה מעוות לגמרי אם בראשם של אב או אם פוטנציאליים ינצנץ גם החשש שבהחלטתם להביא ילד לעולם הם פוגעים בטובת הכלל. כי ההיפך הוא הנכון.

במובן הפשוט ביותר, אוכלוסיה גדולה יותר היא עוצמה לאומית גדולה יותר. מאוכלוסיה גדולה יותר יבואו יותר ממציאים, יותר פטנטים, יותר מדענים, יותר רעיונות מבריקים. אוכלוסיה גדולה תצליח לייצא יותר לעולם, לקבל ממנו מט״ח ולהשתמש בו לטיפוח עוצמה לאומית. נכון שישנם עמים שלא משנה כמה מיליונים יתווספו להם, בודדים מאוד מהם, אם בכלל, יוכלו לפרוץ דרך במדע או להקים סטרט-אפ. אבל זה בהחלט לא המקרה של העם שלנו.

ישראל היא מדינה שעדיין מוקפת בגורמים הקוראים להשמדתה, ואין שום ודאות שהם לא יצליחו. קשה יותר להשמיד מדינה של 20 מיליון נפש מאשר מדינה של 10 מיליון נפש. למדינה בת 20 מיליון נפש יש יותר השפעה בקהילה הבינלאומית ויותר כוח, מהסוג הצבאי הקשה או המסחרי והדיפלומטי הרך, להפעיל. אוכלוסיה גדולה תעמיד צבא גדול ובתסריטים הגרועים גם תוכל לשרוד קורבנות עצומים במלחמה גדולה ותעמוד בהם, כפי שברית המועצות יצאה מנצחת מ״המלחמה הפטריוטית הגדולה״.

ואכן, הבעיות המרכזיות של ישראל, האיום החיצוני ויוקר המחיה, היו דווקא נעשות פשוטות יותר לפתרון אם היא הייתה מדינה של 20 מיליון נפש. מדינה של 20 מיליון נפש יכולה להעמיד צבא מרתיע יותר ולפתח טכנולוגיות הגנה אפקטיביות יותר מול אויביה. ואילו בחזית יוקר המחיה יש משמעות עצומה לגודל. היכולת לפזר מוצרים בין מיליוני צרכנים מקלה על חברות להציע מחירים תחרותיים. כלכלה גדולה גם מושכת משקיעים וחברות מהעולם, ואלו מודעים היטב לדמוגרפיה כשהם בוחנים התרחבות אפשרית.

מול הפלסטינים השאלה הדמוגרפית היא כמובן רכיב עיקרי בסכסוך. אני מקווה שגם ישראל עם 20 מיליון תושבים לא תשתטה ותספח מיליוני פלסטינים, אבל ייתכן שהסיכוי לשלום או לפחות להפסקת אש ממושכת יגבר כשהפלסטינים יבינו שאפסה התקווה לנצח במלחמה דמוגרפית.

מנגד קיימות בעיית הדיור והקמת התשתיות, אבל האמצעים שיידרשו כדי לפתור אותה: מטרו מקיף בגוש דן, העלאת הצפיפות העירונית, רכבת מהירה לנגב ולגליל ואפילו הקמת איים מלאכותיים, אינם שקולים להגעה למאדים, אלא הם פתרונות שקיימים עשרות שנים ובחלקם יותר ממאה שנה אצל אומות אחרות. מאיימים עלינו בפקקים, ואכן זה ברור שאומה בת 20 מיליון נפש שחיה בעשרים וקצת אלף קמ״ר תתקשה לסמוך על הרכב הפרטי כאמצעי התניידות עיקרי, אבל האם זו בשורה רעה? אולי זו בשורה טובה דווקא. יש צורות התניידות אחרות שיתאימו לאומה צפופה, ושמדינות כמו יפן או טאיוואן אימצו מזמן. וייתכן שהגעת האוטונומיה לעולם הרכב תאפשר כיוונים נוספים.

בניגוד לתעמולה צפיפות אינה רעה, אלא נפלאה. המקומות שבהם חיים אנשים משכילים בצפיפות הם היקרים ביותר על פני כדור הארץ. מנהטן, מרכז לונדון, מרכז פריז, הונג קונג. ברובע ה-11 של פריז הצפיפות גבוהה פי 2.5 מבמרכז תל אביב. מנהטן צפופה פי 2 ממרכז תל אביב וכך גם האזורים העירוניים של הונג קונג. הונג קונג היא ישות קטנטנה צפופה להחריד. צפופה ברמה שבה תהיה ישראל עם 150 מיליון תושבים, ועדיין 75% משטחיה הם טבע פתוח.

לערים גדולות יש קסם מיוחד. אפשר לפתוח בהן בתי עסק אזוטריים: סינמטק לסרטים אמנותיים, חנות לקומיקס יפני או מסעדות טיבטיות. העיקרון הכלכלי הוא שגם אם קהל היעד שלך מצומצם, בעיר מאוד גדולה תוכל למצוא אותו ולהתפרנס יפה. כך נוצר בערים פסיפס ענק שמרכיב את הגיוון האורבני המרהיב. ואין זה פלא שהכמיהה לגור בעיר, עמוק בתוך הצפיפות, היא המוטיבציה שמנתבת את כלכלת הנדל״ן העולמית.

ישראל היא מדינה חופשית, שערי נתב״ג פתוחים, והעולם גדול. ובכל העולם המערבי יש צמצום של מספר הצעירים, וצמא, נואש כמעט, לכוח אדם. אם באמת הצפיפות תהיה מעיקה כל כך, תמיד אפשר יהיה לעלות על מטוס ולהסתלק. הרעיון שעל משפחות לוותר על ילדים בגלל אימת הצפיפות הוא מגוחך בפרובינציאליות שבו, כאילו תבל מתחילה במטולה ונגמרת באילת או שמא מתחילה בחדרה ונגמרת בגדרה (כי השאר בכלל לא כזה צפוף). יהיו כאלו, כנראה מעטים, שבאמת יסבלו מהצפיפות ויעברו למקומות בהם זמינים מרחבים פתוחים עצומים. אם הנגב והגליל כבר לא יספקו אותם, הם יוכלו למצוא עתיד ברחבי הגלובוס. זו לא סיבה לוותר מראש על קיומם, וגם בהתרחבותן של קהילות יהודיות-ישראליות ברחבי העולם יש אינטרס לאומי.

הצפיפות יכולה להיות בלתי נסבלת באמת באתרי הנופש השונים בשבתות, חגים וקיץ, אבל פתרונות ממש טריוויאליים, כמו מערכת זימון התורים של רשות הטבע והגנים, יכולים לעזור. ובכל מקרה הישראלים כבר מבינים שהעולם שבחוץ זול יותר ומרווח יותר מבחינת הזדמנויות נופש וממריאים אליו בהמוניהם, גם לגיחות קצרצרות. היכולת החדשה יחסית לעבוד מרחוק מסייעת לטשטוש הגבולות בין כאן לשם. אם מישהו יטען שלנפוש בחו״ל זהו אקט ציוני, לא אחלוק עליו. וזהו גם אקט כלכלי – אותו הכסף קונה שם הרבה יותר מרחבי נופש וריאות ירוקות.

ייתכן שיבוא יום שבו תהיה סיבה טובה להגיד שצפוף פה מדי, וכדאי לרסן את הילודה או לחילופין לעודד הגירה, כפי שעשתה אנגליה במאה ה-19 כשניסתה לעודד צעירים להגר למושבות הבריטיות וכך להפיץ את התרבות האנגלו-סקסית בפלאנטה. במרחביה הנוכחיים תוכל ישראל בקלות להיות מדינה בת עשרים מיליון נפש, אבל לא בת מאתיים מיליון נפש או אף מאה מיליון. אבל לעצור בעשרה מיליון תושבים? מוקדם מדי.

ניו ג'רזי וחזרתו של הקול היהודי

מושל ניו ג'רזי, פיל מרפי, נצפה היום מתפלל בכותל המערבי. קראתי שזהו ביקורו השמיני(!) בארץ בעשור האחרון. כמיהתו של המושל לארץ הקודש לא מפתיעה אם שמים לב לדמוגרפיה המשתנה של ניו ג'רזי. העיר החרדית ברובה לייקווד גדלה לה ממפקד למפקד. שיעורי הילודה בה אינם שונים בהרבה מאלו שבמודיעין עילית. בניו ג'רזי יש אולי 120 אלף חרדים, שרובם בלייקווד, ויחד עם מדינת ניו יורק היא מרכזת את היהודים האורתודוקסים באמריקה.

לייקווד אינה נראית כמו בני ברק. היא לא עיר צפופה, דחוסה ושוקקת עם הרבה חנויות ועם כלי רכב שבקושי מפלסים את דרכם. זהו פרבר אמריקני אופייני שבו הבתים הם לרוב נמוכים ומיועדים למשפחה אחת. הולך ונגמר שם המקום, והחרדים משתוקקים לקנות נכסים בעיירות הסמוכות. העיירות האלו נקטו כל מיני טקטיקות מלוכלכות למנוע זאת. הציבו מכשולים על הקמת בתי כנסת. הלחץ של המדינה שתבעה מהן שלא להפלות מיעוטים דתיים עושה את שלו, והן נאלצות להרים ידיים ולאפשר נוכחות חרדית.

המאפיין הדמוגרפי של אוכלוסיה חרדית הוא ההכפלה המתרחשת בה מדי 20 שנה בערך. בעוד 40 שנה כבר יכולים לחיות בניו ג'רזי כחצי מיליון חרדים בקצב ההתרבות הנוכחי, ואם לייקווד וסביבותיה יתאימו עצמן לגידול הדמוגרפי. בנוסף לגידול הטבעי ישנו גידול מהגירה – ניו ג'רזי עדיין זולה מניו יורק, וחרדים מניו יורק מהגרים אליה.

לפני שלושים או ארבעים שנה היה הקול היהודי ביג דיל בהקשר של שאלת התמיכה בישראל. היה ברור שנשיא שיתנכר לישראל יסכן את מעמדו בעיני הקהילה היהודית. היום לא ברור כלל אם ליהודים חשובה ישראל. לרובם היא לא חשובה כל כך, בעוד שנושאים כמו הפלות, זכויות שחורים, הרחקתו של דונלד טראמפ מהבית הלבן חשובים להם מאוד. אין שום סיכוי שיהודי דמוקרט מן המניין יצביע לרפובליקנים, בתגובה לכך שהמועמד הדמוקרטי יהיה פחות ידידותי לישראל מהרצוי, מין ברני סאנדרס כזה או אפילו גרוע ממנו. חוץ מזה, היהודים מרוכזים במדינות החוף שבהן ניצחון הדמוקרטים מובטח בלאו הכי. פעם לפחות הייתה פלורידה משמעותית – מדינה מתנדנדת שמלאה ביהודים זקנים אוהבי ישראל. טעות של כמה מאות קשישים יהודים בפלורידה שהצביעו למועמד האנטישמי פט ביוקנן במקום לאל גור, בגלל תכנון נוראי של פתק הצבעה, הובילה לנשיאות ג'ורג' בוש הבן. היום פלורידה כבר אינה ממש מדינה מתנדנדת – מעריכים שתצביע לרפובליקנים כמעט בוודאות.

נותרנו עם ניו ג'רזי. בניו ג'רזי היהודים שתומכים בישראל חשובים. אין זה פלא ששני הסנטורים מניו ג'רזי, בוב מננדז וקורי בוקר, נמנים על הדמוקרטים היותר פרו ישראלים בסנאט. אחד מהם הצביע נגד הסכם הגרעין, השני התלבט קשות. אין זה פלא שנתב"ג מקדם את מושל ניו ג'רזי בפעם השמינית.

הבוחר היהודי יכול להשפיע בפריימריז בניו ג'רזי או בבחירות לבית הנבחרים, אבל כמדינה היא נמצאת בכיס של הדמוקרטים. טראמפ הובס בה ב-2016 וב-2020 בהפרשי ענק. יחלפו הרבה שנים עד שהגידול הטבעי החרדי יאיים על השליטה הדמוקרטית בניו ג'רזי. הדור הנוכחי וגם הדור הבא הם דורות של שפל מבחינת השפעת הקול היהודי באמריקה. היהודים ברובם איבדו עניין בישראל, ואילו היהודים שישראל מאוד מעניינת אותם הם עדיין מעטים יחסית. עדיין אפשר לראות איך הכסף היהודי משחק תפקיד – איפא"ק התערבה לאחרונה, בצורה די גסה ובוטה, בפריימריז הדמוקרטים, ורוב המועמדים שהציפה אותם בכסף ניצחו. חבר קונגרס דמוקרטי מן השורה יחשוב עכשיו פעמיים לפני שיתנגד למימון לכיפת ברזל או יקרא לישראל "מדינת אפרטהייד". ברם, יש גם חסרונות להתערבות כה בוטה בפוליטיקה האמריקנית בשם אינטרס של מדינה זרה. זהו דבר שמעורר הרבה אנטגוניזם.

בעוד 30-40 שנה, בתרחיש שבו הצמיחה הדמוגרפית החרדית ממשיכה, אפשר יהיה להתחיל לראות שוב איך הקולות היהודים, לא רק הכסף היהודי, חוזרים להיות ביג דיל. אם החרדים ימשיכו להתרכז בניו ג'רזי, הם יהיו בעלי השפעה גדולה שם. אם יתפזרו ברחבי האומה יגיעו חלקם למדינות המתנדנדות של העתיד.  בכל אמריקה שיעור הילודה הולך ויורד והוא עמוק מתחת לרמת התחלופה. אצל היהודים האורתודוקסים הוא נשאר יציב וגבוה.

אריאל שרון הגדיר מחדש את ארץ ישראל

במוצאי תשעה באב לפני 17 שנה יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות. כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה לא הייתה מן הארוכות. הוא כיהן בערך כשליש משנות הכהונה של בנימין נתניהו. אף על פי כן כהונתו תיזכר, כי הגדיר מחדש את גבולות ארץ ישראל באופן ששיפר לאין ערוך את מצבה הדמוגרפי של מדינת ישראל.

בכתבה בהארץ מקוננים הכותבים על כך שהציבור היהודי הישראלי אדיש להפיכתו למיעוט בארץ ישראל לאור השינויים הדמוגרפיים של העת האחרונה. כלומר אם מחברים את שטחי ישראל, יו"ש ועזה מגלים שחיים בהם בסך הכול יותר ערבים מיהודים בימים אלו. יש מחלוקת על המספרים, ולא ברור האם היהודים הם אכן מיעוט כיום בארץ. אבל כפי שמעירים חלק מהמגיבים, ההתנתקות הפכה את הטור לחסר משמעות. ברצועת עזה חיים שני מיליון פלסטינים שלא יאפשרו את כניסת צה"ל לשטחיהם. אם צה"ל רק ינסה להיכנס, הוא יתקבל בלוחמה אכזרית ממנהרות תת קרקעיות. אין טעם למנות אותם יחד עם תושבי הארץ האחרים. הם מנותקים מהם כליל, וניתוקם הוא קבוע ולטווח הארוך.

השאלה האם על ישראל לספח את שטחי יו"ש שבהם שולטת הרשות הפלסטינית אולי רלוונטית בקושי. ועוד נראה מה יקרה ברשות בתום עידן אבו-מאזן. אבל השאלה האם על ישראל לספח את רצועת עזה היא מעוררת גיחוך. נניח שתרצה לעשות זאת בשם איזו תשוקה אובדנית, האם אנשי החמאס ימסרו לה את השליטה בעזה מרצונם? האם ינהרו מרצונם לבתי הכלא שבהם תרצה ישראל לשים אותם, או לגגות שמהם ירצו אנשי הרשות לזרוק אותם, כנקמה על גורל דומה שחוו אנשיהם?

גם רבין תרם את חלקו לנתק בין יהודים לערבים. ראשית בכך שסלל בהסכמי אוסלו את הדרך לניתוקה של עזה מהדמוגרפיה הארץ ישראלית, ושנית מאחר שההסכמים הבחינו בין הערים הערביות הצפופות שבהן שורר שלטון פלסטיני לבין שטחי סי הריקים. בימים שבהם הוא עוד היה דמות ימין לגיטימית, נפתלי בנט הציע להתבסס על כך בפיתרון הקבע של הסכסוך.

אבל אריאל שרון הגדיר מחדש את הניתוק שהתווה רבין. בשטחי הגדה הוא הפחית מעוצמת הניתוק על ידי "חומת מגן" ומבצעי ההמשך שלו שאפשרו לצה"ל לרכוש שליטה בטחונית ביהודה ושומרון. במצב הנוכחי השתלטות מחודשת של צה"ל על כל הגדה היא אפשרות, גם אם נראית כרגע רחוקה. לעומת זאת, בשטחי עזה שרון הבטיח התנתקות שאינה הפיכה.

נותרנו עם בעיה דמוגרפית מצומצמת יותר, ללא עזה. אם נניח שביו"ש ישנם כ-2.5 מיליון פלסטינים והם מצטרפים ל-2 מיליון ערביי ישראל, הרי שהיחס הדמוגרפי הוא 7.5 מול 4.5 או קצת יותר לטובת היהודים בהתחשב בכך שהדרוזים וחלק מהנוצרים הם בצד שלהם. דהיינו הרוב היהודי הוא 63% בערך. לדברי אלו הטוענים שביו"ש חיים פחות פלסטינים משמקובל לחשוב, הרוב היהודי גדול אף יותר.

מה צופן העתיד? שיעור הפריון היהודי עקף לאחרונה את שיעור הפריון המוסלמי. העתיד צופן הרבה מאוד ילודה חרדית ודתית. דמוגרפיה אמנם משתנה בקצב צב, הציבור הערבי צעיר, וגם עוד 50 שנה החלוקה באחוזים לא צפויה להיות מאוד שונה, אלא אם כן הערבים יתחילו ללדת ממש ברמות של יוון או איטליה – התרחשות אפשרית, אך עדיין רחוקה. בירדן שיעור הפריון כיום הוא 2.7 ילדים לאישה. בשנות השישים הוא עמד על 8 ילדים לאישה. ומה בעתיד? מי יודע.

הטור בהארץ שמציין את המפנה הדמוגרפי בארץ ישראל הוא לא הוגן אם כך משתי בחינות. ראשית, כי הוא מכליל את עזה שאינה באמת רלוונטית. שנית, כי הוא מצלם מציאות רגעית ששורשיה בימים של 9 ו-8 ילדים לאישה בקרב הערבים, אבל זו הסתכלות במראה האחורית. העתיד צופן היפוך מגמה, גם אם סיכמנו שתהיה איטית להחריד.

אין זה אומר שעל ישראל לחתור לספח את השטחים על תושביהם. בדבר כזה אין שום היגיון. הרשות הפלסטינית קיימת ומתפקדת, ולפלסטינים יש קרבה תרבותית, לשונית ואתנית לירדן, לא לישראל. אין לישראל שום צורך בהוספת כ-2 מיליון ערבים ויותר לרשימת המצביעים או מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי. אבל הדבר כן מרמז שהסטטוס קוו יציב משנדמה, ושהשעון לא מתקתק. כרגע הסטטוס קוו הוא הפיתרון הטוב ביותר, ואין לו שום תחליף.

גם בישראל הדורות הולכים שמאלה

רבות מדובר, גם בבלוג זה, על השינויים הדמוגרפיים בחברה הישראלית. צוהר לכך נותן סקר חדש שפורסם במאקו ונערך בקרב הדור הצעיר, בני 18 עד 25.  יש עתיד מקבלת בסקר 13 מנדטים, כמו כחול לבן, קצת פחות מהציונות הדתית וצמוד ליהדות התורה. מרצ וישראל ביתנו לא עוברות את אחוז החסימה, והעבודה עוברת בקושי.  השמאל האשכנזי החילוני פשוט מדלדל והולך. הקבוצה הדמוגרפית ששלטה במדינה לחלוטין מ-1948 עד 1977 לא תוכל לאתגר את הרוב המסורתי-דתי בקרבות הפוליטיים של העתיד. להערכתי בעוד שש-שבע שנים הדבר יכול להיות מורגש בשבירת התיקו הפוליטי הנוכחי, אם המפה הפוליטית לא תסתדר מחדש עד אז.

כיום מנהיג את ישראל, באופן שהיה נראה בלתי סביר לא מזמן, יאיר לפיד. כך שיש פער בין הכיוון שעליו מורה החץ הדמוגרפי לבין המצב בהווה, אבל זהו עניין זמני.

לכאורה ישנו ניגוד חריף בין המגמה בארה"ב, ברוסיה ואולי גם באירופה (ניכרת בבריטניה אך לא בהכרח במדינות אירופיות אחרות) לבין המגמה הישראלית. בכל העולם הצעירים נוטים יותר שמאלה מהוריהם. זהו חלק מתהליך הציביליזציה הכלל עולמי. עם השנים כולם נוטים יותר לכיוונים יותר ליברלים, לחשיבה יותר מופשטת על בני אדם ועל קבוצות אוכלוסיה, לשמאלנות. אפילו בן גביר מציב עצמו שמאלה למורו ורבו מאיר כהנא. הכיצד צעירי ישראל נוטים יותר ימינה?

אפשר לענות על כך תשובה פשוטה. גם בישראל הצעירים נוטים יותר שמאלה מהוריהם, אבל אפקט זה מתבטל מול ההטיה הדמוגרפית. ההורים הימניים עושים יותר ילדים. החרדים, הדתיים והמסורתיים מולידים יותר ולפעמים הרבה יותר מאשר אשכנזים חילונים. אז נכון שהילדים נוטים קצת יותר שמאלה מההורים, אבל מלכתחילה להורים ימניים יש יותר ילדים. עדות לכך שזהו ההסבר נותנת שאלת סקר מעניינת – האם עמדותיך הפוליטיות הן כמו ההורים או שונות מהן. משיבים ימניים נוטים יותר להגיד שעמדותיהם דומות להורים. מגיבים מהשמאל נוטים יותר להגיד שעמדותיהם שונות מההורים. דהיינו קבוצת השמאלנים מכילה בתוכה הרבה ילדים של ימניים. ככה עובד תהליך הציביליזציה – ההורה הימני מוליד ילד שמאלן כמו אינספור תומכי טראמפ שהולידו מצביעי ביידן וסאנדרס צעירים. אבל במדינת ישראל, וכנראה כמעט רק בה, אפקט זה מגומד בידי המגמות הדמוגרפיות. [תיקון: תראו בדיון בתגובות שההיסק שלי מהסקר של מאקו לחלוטין אינו מחויב המציאות. תודה לחייל זקן]