Archive for the ‘ברכות הקפיטליזם’ Category

קץ הסוציאליזם?

27 באפריל 2017

תוכנית קיצוצי המס של דונלד טראמפ בארצות הברית אינה עוד תוכנית. זו מהפכה. כפי שהיא נראית כרגע, ובהנחה שהיא תעבור את כל המכשולים הפוליטיים השונים, הנחה לא פשוטה ולא ברורה מאליה, היא תחולל גלי הדף קיצוניים בעוצמתם בכלכלת העולם שרובם ככולם חיוביים. אני חושב שהשווקים, בתגובתם האנמית לעת עתה, מפספסים את האפשרות שזהו באמת סיפור גדול. נראה לי שהרפובליקנים בקונגרס הולכים לזרום עם טראמפ על אף (ואולי בגלל) הנימה ההיסטרית שבה התקשורת הליברלית מקבלת את "קיצוצי המס לעשירים".

כבר עשור שאנו שרויים בעידן שניתן להגדירו כעידן בתר מחסור. כפי שטענתי באחד הפוסטים הקודמים, אין היום כל קושי משמעותי לשכפל מוצרים כדי לפתור מחסור. בסין ובעולם השלישי הייצור זול, בעיות האנרגיה העולמית על סף פיתרון, מצוקת הנדל"ן גדולה בארץ ובכמה מהערים הגדולות בארה"ב, אך לא ברוב אירופה ולא ברוב ארצות הברית. בשנת 2008 זינקו לרגע מחירי הסחורות, והמשקיע האגדי ג'ים רוג'רס מיהר להכריז שהעתיד שייך לחקלאים, אך מחירי המזון שבו לסדרם, ולא נראה שיהיה קושי לספק עוד עגבניות ומלפפונים לבאי הסופרמרקטים בעתיד הנראה לעין.

בעידן שבו השכפול כל כך קל אפשר היה לצפות לגאות עצומה בצמיחה, אבל בפועל הצמיחה אנמית. הסיבה היא שלאנשים אין מספיק כסף ביד כדי ליהנות מכל הטוב הזה שקיים בעולם. תוכניתו של טראמפ לקצץ בחדות במסים, אך מבלי להקטין הוצאות הממשלה תזרים כמויות גדולות של כסף למשק, ובכך תוכל סוף סוף לשים קץ לצמיחה האנמית.

הקטנת שיעורי מס החברות אמנם לא תביא ישירות כסף לצרכנים. את רוב הכסף יקבלו משקיעים שבמילא כספים רבים שלהם נמצאים באפיקי השקעה ולא מיועדים לצריכה. אבל מס חברות כה נמוך מהווה תמריץ אימתני ליזמים מכל העולם להגיע לארה"ב ולפעול בה. לא לחינם נחרדים קברניטי המשק הישראלי מההתרחשות הזו. הורדת מס הירושה תסלק את אחד המכשולים המעצבנים והשרירותיים שעומדים בפני השקעה באמריקה (עיינו באינספור שרשורים בפורום הסולידית כדי להבין עד כמה). כבר ככה ארה"ב בעידן טראמפ אטרקטיבית להפליא למשקיעים. אחרי מימוש התוכנית האמורה כולם ישעטו אליה. כולם יתחרו על עובדים אמריקניים ויצטרכו להעלות משכורותיהם. מה עוד שהנשיא טראמפ לא מקבל בברכה מהגרים, ולכן מאגר העובדים הפוטנציאליים לא ימהר להתרחב כדי להיענות לצרכים.

לכאורה זהו אסון לישראל ולכלכלות לא אמריקניות אחרות, אך גם להן מדובר בברכה במסווה. עליית האטרקטיביות של השקעות בדולרים תזניק את שער הדולר לעומת המטבעות האחרים, וכך תהפוך את כוח העבודה ברחבי העולם, ששכרו נקוב במטבעות שיחוו פיחות, לאטרקטיבי עבור חברות אמריקניות. מה שחשוב עוד יותר הוא ששערי הריבית בארה"ב יעלו כדי להתגבר על הלחצים האינפלציוניים שייווצרו שם יחד עם הגירעון הגואה, וכך כל מדינה אחרת תצטרך להחליט האם להדביק את שיעורי הריבית האמריקניים או להימנע מלעשות זאת וליהנות עקב כך מפיחות נוסף, שיהפוך את שווקי העבודה שלה לעוד יותר קורצים למשקיעים מאמריקה.

אם אכן יתממש התסריט האופטימי שאני מצייר, הצלחתה הגדולה של הפחתת מסים המרוכזת בעשירונים העליונים ובחברות תהווה מהלומה קשה לסוציאליסטים בכל מקום שהם. הן בשל הלקח המיידי שלפיו, בניגוד לקלישאה, צמיחה כלכלית המבוססת על טפטוף מלמעלה יכולה לעבוד והן מאחר שכל מדינה שצריכה להתחרות בכלכלה האמריקנית לא תוכל ולא תעז להעלות מסים על חברות ועל עשירים, כדי שלא לאבד מהאטרקטיביות שלה. זה יהיה, לפחות לעשור שבו תוכנית טראמפ צפויה להיות בתוקף, קץ הסוציאליזם.

זכית בלוטו? שיהיה לך לבריאות?

6 ביוני 2016

שוטי אקסל כמו הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי או איתן אבריאל מדה מרקר חושבים שפקד את החברה המערבית אסון נורא עם התרחבות הפערים הכלכליים על הנייר בדור האחרון בין עשירים לכל השאר. האמת היא שהפערים העצומים הטרגיים כביכול האלו מתחילים ונגמרים בגיליון האקסל. מכל בחינה ממשית הפערים בין עשירים למעמד הביניים מצטמצמים. מעמד הביניים במערב נהנה ממגוון עצום של אפשרויות, בילויים ותפנוקים, שבימים עברו רק מתי מעט מיליונרים יכולים היו ליהנות מהם. על כך ניתן ללמוד מהתארכות תוחלת החיים הכללית, ממאגר הידע האינטרנטי הפתוח בחינם, מהתפשטות הטיסות לחו"ל, מהגאדג'טים המדהימים שתחת כל יד, מהמכוניות המשוכללות והבטוחות שמשווקות להמונים, מכך שמספר הקלוריות לאדם הגיע למינון אופטימלי ועוד.

מחקר מרתק שנערך בשוודיה בחן את הסוגיה מזווית מעניינת. המחקר עקב אחרי זוכי לוטו ובחן האם הזכייה הניבה להם ולמשפחותיהם תוצאות בדברים שחשובים באמת ובפרט בבריאות. האם תוחלת החיים של הזוכים גדלה? האם בעקבות הזכייה הילדים של זוכי הלוטו נעשו חכמים יותר?  התשובה של המחקר היא שלילית. לא נצפו אפקטים כאלו. החוקרים אמנם מונים כמה סוגים של השפעה קלושה שיש להם ראיה סטטיסטית אך אומרים שהדפוס הכללי מלמד על השפעה אפסית לזכייה בלוטו. תוצאות אלו עומדות בניגוד לממצא הכללי הידוע שלפיו קיים קשר בין עושר לבין תוחלת חיים ואינטליגנציה של ילדים, ורומזות אולי שהקשר הזה מעולם לא היה סיבתי. למשל לא העושר מגדיל תוחלת חיים, אלא רכיב סיבתי שלישי אחראי גם לתוחלת החיים הגבוהה וגם לעושר.

אז האם יש טעם בכלל בזכייה בלוטו? קרן אור אחת עבור הזוכים היא שנמצאה אצלם ירידה, אמנם מינורית, בצריכת תרופות נוגדות חרדה. יש להם מעט פחות סיבות להתהפך על משכבם בלילה. יש עוד מחקרים שמראים שזוכים בלוטו נהנים ממצב רוח משופר. מצד שני האפקט של זכייה על הצלחת ילדים בלימודים הוא שלילי. אולי מאחר שהילדים בוטחים בהורים העשירים במקום בספרי הלימוד, אבל נראה שהאפקט כל כך מינורי שאין לייחס לו שום חשיבות ואין טעם להתעמק בו.

שתי הסתייגויות לגבי המחקר. הראשונה היא שהפרסים שנבחנו הם גדולים בחלקם, אבל לא גדולים במידה אגדית. יכול להיות שפרסים של עשרות מיליוני קרונות (או שקלים) ובטח פרסים במאות מיליונים מחוללים אפקטים משני חיים דרמטיים יותר. דבר שני שצריך לקחת בחשבון הוא שהמחקר נעשה בשוודיה, לא בהודו. כסף פחות משמעותי במדינה הומוגנית שבה מונהגת רשת ביטחון חברתית לכול.

על הצניחה בצמיחה

20 בפברואר 2016

האם הצמיחה הטכנולוגית ממשיכה כסדרה? בשאלה זו עוסק הספר "עלייתה ונפילתה של הצמיחה האמריקנית" מאת רוברט גורדון, שאותו אני קורא בימים אלו.

התשובה של גורדון היא שלילית. הצמיחה האטה משמעותית. אמת, יש סמרטפונים ואינטרנט ומחשבים מהירים. אבל זה הכול. הצמיחה המדהימה שהתחוללה בין 1870 ל-1970 שינתה לחלוטין את אורח החיים, את תוחלת החיים והכניסה לשימוש כלים בסיסיים כמו מוצרי חשמל ביתיים, מיזוג אוויר, מעליות, מכוניות, מטוסים, אנטיביוטיקה, גלולות למניעת הריון. מ-1970 התקדמנו אבל לא באותו קצב, לא באותה מידה.

תמיד זלזלתי ביכולת של נתוני תמ"ג מספריים לשקף צמיחה והקטנת עוני, ובפרט כשעוסקים בכלכלת האינטרנט שמבוססת על חינמיות מופלאה ברובה. גורדון מכיר בבעייתיות של הפיכת צמיחת טכנולוגיה למספרים, אבל מעלה טיעונים מעניינים ודי משכנעים באשר לכך שדווקא במחצית הראשונה של המאה העשרים היה קשה יותר למדוד את הצמיחה, והצמיחה האמיתית אז הייתה גבוהה יותר. לשם דוגמה ההוזלה הפנטסטית במחיר המכוניות בעשורים הראשונים להכנסתן לשימוש לא נכללה במדדים של אותה תקופה.

אני לא בטוח שניתן לזלזל בהישגי ארבעים השנים האחרונות. המיחשוב הביתי והאינטרנט הם שינוי גדול בהיסטוריה של האנושות שהתחולל בזמן קצר מאוד. פעם הבאתי סקר שלפיו אנשים מוכנים לוותר על צרכים מאוד בסיסיים למען גישה לאינטרנט. העובדה שהגישה זולה ושווה לכל נפש מקטינה את משקלה בשקלולי הסטטיסטיקאים, אבל לאדם מודרני היא כמעט כמו נשימה, שגם היא חינמית ולא כלולה בתמ"ג. באינטרנט יוצרים קשר עם חברים, מכירים בני זוג, מתעדכנים בחדשות בין רגע, רוכשים ידע מקצועי יקר בחינם ובקלות. הסמרטפונים שהביאו את האינטרנט לכל פינה דחקו את השעמום ממקומו כרגש אנושי נפוץ. ב"פ סקינר, אחד מאבות הפסיכולוגיה, כתב פעם שנוטים להמעיט בחשיבותו של רגש השעמום. הבה לא נמעיט בחשיבות של סילוקו מחיינו.

מעבר למהפכת המיחשוב והמידע גם בנתוני תוחלת החיים נרשמה עליה של כמעט עשור מאז 1970 וזו התרחשות מפתיעה ומרשימה. חלה ירידה חדה בתמותה ממחלות מסוימות, גם אם אחרות, כמו רוב סוגי הסרטן, קשות מאוד למיגור. התאונות, ביבשה ובאוויר, התמעטו, ומספר קורבנותיהן ירד דרסטית.

אני נוטה להאמין שגורדון צודק באופן עקרוני. גם אם נניח שהוא טועה באשר לעשורים האחרונים, אין זה אומר שהוא טועה לגבי העתיד. לא משום שההמצאות נגמרו, כמו שחשבו פעם לפי המיתוס ורצו לסגור את משרד הפטנטים הצרפתי. תמיד יהיו המצאות. אבל לבני אדם יש צרכים מוגבלים ויש גבול עד כמה ניתן יהיה להיענות להם. בכמה דברים ברור שהגענו לטופ – מספר הקלוריות היומי לאדם לא אמור עוד לגדול, אולי להיפך. החדר הנעים והממוזג שבו אנו יושבים ביום קיץ מהביל אינו אמור להתקרר עוד. כמות החומר האיכותי לקריאה הזמינה לנו באינטרנט היום כבר לא תשתכפל בפראות, כי כמות הכותבים האיכותיים לא תזנק, ורובוטים לא ילמדו בסדנאות כתיבה בעתיד הנראה לעין.

כתבתי רבות על הרכב ללא נהג, ואני מאמין שכשיגיע יחולל שינוי רבתי. אפשר לצפות גם לחדשות טובות בחזית האימנותרפיה כטיפול לסרטן שיחליף את הכימותרפיה והרדיותרפיה המיושנות. דברים אחרים שמדברים עליהם העתידנים נראים עדיין רחוקים, כמו בינה מלאכותית אמיתית, השתלת איברים מלאכותיים להעצמת האדם או עצירת ההזדקנות. המדפסת התלת מימדית אולי תתקדם, אבל בעידן שבו הסינים מייצרים הכול בשפע, נראה לי שכבר לא תוסיף כל כך הרבה.

חלק מההתקדמות הטכנולוגית יכול לבוא במישור ייחודי. לא כהתקדמות באמצעים שעומדים לרשות בני אדם בדור הזה, אלא כהצלת בני האדם בדורות הבאים. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה ומהפכנית ברתימת השמש והרוח להספקת אנרגיה, אך התועלת מבחינת הצרכן אינה רבה – חשמל ממשב הרוח מפעיל לו את התנור במטבח בדיוק כמו חשמל משריפת פחם. אבל התועלת מבחינת בני האדם שיחיו בעוד מאה שנה יכולה להיות עצומה אם הטענות על ההתחממות הגלובאלית נכונות, וכמעט כל המדענים סבורים שהן נכונות. אי אפשר להכליל תועלת זו במדד, אבל היא בהחלט ראויה להימנות. כמובן, גם ללא השיקול האקולוגי, דלקים פוסיליים ייגמרו מתי שהוא ויצירת אלטרנטיבות עכשיו מונעת משבר חריף בצמיחה בעתיד.

לסיום צריך להעיר שישנו לפחות היבט אחד שבו המצב השתפר משמעותית מבעבר מבחינת צמיחה טכנולוגית. קצב ההמצאות הדרמטיות אולי ירד, אבל ההתפשטות שלהן מהירה בהרבה. כמה זמן לקח לרכב להתפשט ולהפוך לכלי בשירות ההמונים? עשרות שנים. כמה זמן לקח לפלאפון ולסמרטפון? שנים בודדות. הגרף לא משקר.

אז מה האלטרנטיבה?

21 בנובמבר 2013

בכלכליסט מראיינים באהדה סוחר בשירות הבנק הפדרלי שאחרי שעזב את תפקידו מביע התנגדות נחרצת למדיניות "הדפסת הכסף" של הבנק המרכזי.

יש לי שתי שאלות – שאלה ראשונה. על סמך קובע הסוחר הנכבד ש"המציאות רעה מאוד". באיזה מובן היא רעה? בכך שאנחנו חיים בעידן השפע הכלכלי המופלא ביותר בתולדות האנושית? בכך שאפילו מדינות העולם השלישי, שידעו מחסור ורעב נוראים, מצטרפות לכלכלת השפע הגלובאלית בקצב מסחרר? אם נזכרים בכך שהבעיה הכלכלית שייסרה את האדם משחר ההיסטוריה היא לא כל מיני מספרים בגליונות נייר שלא מסתדרים, אלא מחסור אמיתי – מחסור בלחם עד חרפת רעב, מבינים את גודל ההישג של הקפיטליזם שפתר לנו את הבעיה הזו, עד כדי כך שבמקום לעסוק בה, אנשים הופכים עצמם לנביאי זעם בשל שטויות חסרות חשיבות אמיתית כמו מאזנים כספיים של בנקים.

שאלה שניה שלי – אני מבין שהסוחר מתנגד להמשך ההקלה הכמותית, מה שמכונה "הדפסת כסף". שאלתי היא מה האלטרנטיבה? אם האלטרנטיבה היא שיתנו את הכסף ישירות למעמד הביניים, למשל באמצעות הגדלת הגרעון והורדת מסים על מדרגות ההכנסה הבינוניות והנמוכות, סבבה – מסכים, זו אלטרנטיבה עדיפה.

אם האלטרנטיבה היא שלא ידפיסו שום כסף, ויתנו לעולם הכלכלי לקרוס באש ובתמרות עשן כמו בשפל בשנות השלושים, זו אלטרנטיבה איומה ונוראה לכולם – גם לעשירים וגם לעניים וגם לאלו שבאמצע.