Archive for the ‘בריטניה’ Category

עדיין אי של שפיות

9 ביוני 2017

בריטניה, וגם אנחנו, ניצלנו מג'רמי קורבין כראש ממשלה. לשמרנים יהיה רוב קואליציוני דחוק בפרלמנט, מאחר שיוכלו לקבל בקלות את תמיכת הצירים הפרוטסטנטים מצפון אירלנד. זה יהיה רוב נסבל, לבטח טוב מהרוב של ביבי בקדנציה הנוכחית בזמן שבו היה צריך להישען על רוב של 61 ועל אורן חזן. תתרום לכך העובדה שמפלגת השין פיין הקתולית בצפון אירלנד התחזקה, אבל ציריה כהרגלם לא ישבעו אמונים למלכה ולא ישתתפו בהצבעות הפרלמנט. היא לא תהווה חלק מהאופוזיציה לשמרנים. אחרת באמת הרוב שלהם היה על כרעי תרנגולת, אם בכלל. בלבם השין פיין בטח חשים קצת צער על הכורח לדבוק בעקרונותיהם: דווקא קורבין, מי שגילה אהדה רבה לטרור של ה-IRA, יכול היה להיות ראש ממשלה אידיאלי מבחינתם.

ההערכה שלי הייתה שמעמד העובדים הבריטי סולד משמאלנות קיצונית, סובלנית לטרור, מהסוג שמציע קורבין, ולכן הוא יוכה שוק על ירך. זה לא קרה. הישגו של קורבין מראה שהציבור רואה אותו כמועמד לגיטימי, אף שמדובר בפוליטיקאי שמשתדל להימנע מלשיר את ההמנון הלאומי, כי אינו מרגיש נוח עם תפילה לשלום המלכה, שקרא לשפוט כפושעי מלחמה את מנהיגי ישראל ושחש הזדהות ספונטנית עם מחבלים. הציבור היהודי בגולדרס גרין הצביע נגדו  וכך תרם להישרדותם של השמרנים בשלטון בקושי.

האם כל זה משנה כל כך בפועל? לא בטוח. בשורה התחתונה השמרנים צפויים להנהיג את בריטניה במשך חמש שנים נוספות, ולא בקלות יתפתו שוב להרפתקאה מטופשת כזו של הקדמת בחירות. ברגעים מסוימים במהלך הלילה היה נדמה שהברקזיט בסכנה, שהפרלמנט הבריטי לא יוכל להוציא מתוכו ראש ממשלה או אפילו שקורבין יוכל לקושש קואליציית שמאל עם שברי מפלגות ועם הלאומנים הסקוטים. אבל לא, בסופו של דבר הבריטים נותרו, גם אם בקושי, אי של שפיות.

ניצחון טראמפ, רק ההיפך?

26 במאי 2017

במפגן של יהירות חזרה בה לפני חודש ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מהבטחותיה להשלים את הקדנציה. היא החליטה להקדים את הבחירות כדי לנצל את היתרון העצום של השמרנים בסקרים על הלייבור. יהירות אינה מרשם טוב להצלחה, ומאז הוכרזו הבחירות הפער של השמרנים הולך וקטן. אפילו הפיגוע הקשה במנצ'סטר שלכאורה אמור היה להרתיע בוחרים מפני רפיסות הלייבור ביחס לאיסלאם הרדיקלי לא שינה כנראה את המגמה, והסקר הגדול האחרון מראה שהפער בין מיי ללייבור בראשות ג'רמי קורבין עומד על חמישה אחוזים בלבד. ניצחון סנסציוני של קורבין, אם יקרה, יהיה תמונת המראה המושלמת לזכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות ארצות הברית.

קורבין יתקשה לשלוט כי ראש ממשלה בריטי זקוק לאמונו המתמיד של הפרלמנט, ובספסלי הלייבור אין לו מעריצים רבים. לטובתו תעמוד העובדה שהוא אינטליגנטי הרבה יותר מטראמפ ועשוי להצליח יותר בהתאמת עצמו לתפקיד. הוא כבר למשל נסוג בו מנחישותו לפרק את בריטניה חד צדדית מנשקה הגרעיני. גם את תוכניותיו להיפטר מהמלכה אליזבת הקשישה ומשושלתה שם בצד. אפילו למרבה ההפתעה הסכים לשיר סוף סוף את המנון מדינתו. לא שעבר טרנספורמציה מושלמת. בעקבות הפיגוע יצהיר היום בנאום שצרותיה של בריטניה הגיעו לה כתוצאה ממלחמות השווא שניהלה בעולם המוסלמי. מעניין לראות איך הציבור הבריטי יקבל את המסר השמאלני הבוטה הזה, שלא ממש מתיישב עם העובדה שגם בשוודיה יש פיגועים.

למפקפקים בכישוריו של קורבין להתמודד עם עולם ברוטלי מזכירים תומכיו שהוא היה המבוגר האחראי שהזהיר מהסתבכות במלחמה בעירק. אבל קורבין, אפילו בניגוד לברני סאנדרס, התנגד למלחמה באפגניסטן שנתנה מחסה לאל קעידה אחרי 11 בספטמבר. התנגד גם להשתתפות בריטניה במלחמה הנוכחית בדאעש. קורבין מצהיר שאינו פציפיסט, ומאמר שנון בדיילי טלגרף הצדיק אותו – "קורבין פציפיסט רק כשצריך להתעמת עם טרוריסטים ודיקטטורים", כתב שם אחד ממבקריו, ומנה את הנסיבות שבהן לא היה פציפיסט – הוא גילה סימפתיה לגופים לוחמניים כמו המחתרת האירית, החמאס, ברית המועצות וגם רוסיה של ימינו.

בספר שקראתי לאחרונה שעוסק בתרחישי "מה היה קורה אילו", ומשרטט תסריט דמיוני שבו ג'רמי קורבין נבחר, ספרד כובשת את גיברלטר וארגנטינה כובשת שוב את איי פוקלנד. שתי המדינות יודעות שלא יקבלו שום תגובה צבאית מממשלת קורבין. אך העולם כנראה מתורבת מכדי שמדינות כמו ספרד וארגנטינה ינצלו הזדמנות פוליטית בכזו גסות. בפרט מאחר שכיום עומדות בראשות שתי המדינות האלו ממשלות מאוד שפויות. מי שלכאורה יתקשה לשלוט בעצמו הוא ולדימיר פוטין, שיתמוגג לראות שבראש שתי המעצמות הגדולות בנאט"ו עומדים ידידים שלו, שלא לומר שפוטים.

סוציאליסט כמו קורבין לכאורה אינו מרשם טוב לכלכלה הבריטית, והצעותיו כוללות העלאות מסים חדות וחיזוק איגודי העובדים. הפאונד הגיב רע להיחלשות השמרנים בסקרים. אבל חזרת הלייבור לשלטון יכולה בנסיבות מסוימות לקבור את הברקזיט או להפוך אותו לכמעט חסר משמעות, מה שהמשקיעים דווקא יאהבו.

יהיה מרתק לראות כיצד יתנהלו יחסי בריטניה של קורבין וארצות הברית של טראמפ, והאם יצליח קורבין כראש ממשלה לשלוט בשנאה העמוקה שלו ושל מעגל תומכיו למדינת ישראל, בטרם תערער את מעמדו ותעורר תגובת נגד מצד מפלגתו.  האם ישראל תוכל לשתף מידע רגיש עם בריטניה של קורבין? למעשה גם עם ממשל טראמפ זה לא פשוט. מבחינתנו זו תהיה פעם ראשונה שבה האיבה העצומה שמורגשת כלפי ישראל בחוגי השמאל הבריטי תתבטא בראש הפירמידה.

אחרי כל זה ולמרות תקדים טראמפ, רוב הסיכויים הם עדיין לחלוטין לצידה של תרזה מיי שצפויה להמשיך להנהיג את בריטניה (88% בשוקי ההימורים), מתוך הנחה שקהל הבוחרים יסתפק ביציב ובמוכר ויוותר על הריגוש המופרע הטמון בניצחון הלייבור בראשות רדיקל כמו קורבין.

עוד מחשבות ברקזיט

24 ביוני 2016

סקוטלנד

יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי עלולה לגרור את התפרקות הממלכה המאוחדת. בסקוטלנד קיים סנטימנט חזק בעד האיחוד ובעד עצמאות. במשאל העם ב-2014 הסקוטים הצביעו להישאר בתוך בריטניה ברוב של 55% מול 45%, אבל ייתכן שנטישת האיחוד האירופי פותחת את הסיפור מחדש.

בריטניה בלי סקוטלנד היא מדינה קטנה יחסית בשטחה  (בערך בשטח של תוניסיה, קצת יותר מיוון וניקרגואה, פחות מסוריה). חשוב לא פחות – בריטניה מחזיקה את יכולותיה הגרעיניות האסטרטגיות בסקוטלנד ותתקשה למצוא להם מקום חדש. איזה מין פרצוף יש לחברה קבועה במועצת הביטחון שמצטמקת ככה בשטחה ומוותרת על העוצמה שמקנה נשק גרעיני? מצד שני בריטניה ללא סקוטלנד תהיה מדינה הרבה יותר ימנית ושמרנית וגם תומכת נלהבת יותר של ישראל.

האם הסקוטים באמת יחליטו לפרוש במשאל עם חוזר? זו תהיה החלטה אומללה מבחינתם. בספטמבר 2014 אז התקיים המשאל הקודם ריחף מחיר הנפט סביב ה-100 דולר. היום הוא נמצא במקום נמוך בהרבה. כפי שנראה כרגע הסקוטים לא יוכלו להסתמך על אוצרות הים הצפוני כבסיס לעושר לאומי.  גם לא ברור איזה מטבע תאמץ סקוטלנד. נטישת הפאונד תהיה מסובכת ולא קלה בכלל, ויהיה זה מגוחך לעשות זאת למען מטבע כמו האירו הנמצא במשבר עמוק. לא ברור מה הפואנטה מבחינתם להקים מדינה נחשלת משלהם בצפון האי הבריטי, אם אפילו לא ישיגו בכך עצמאות אמת אלא החלפת משעבד בלבד – ממוסדות הממשלה בלונדון למוסדות האיחוד בבריסל ובפרנקפורט. בל נשכח שכמעט 40% מהסקוטים הצביעו בעצמם בעד פרידה מהאיחוד. נכון, בסקוטלנד התומכים בעזיבה היו מיעוט. אבל מיעוט עצום.

נתיב הפרידה

לאיחוד האירופי יש תמריץ ברור להפוך את הפרישה לגיהנום עבור בריטניה, כדי שמדינות נוספות לא יחרו יחזיקו אחריה בנטישה. אבל אני לא מאמין שכך יהיה בפועל. הסיבה היא שזהו תמריץ שלא ניתן להודות בו. פוליטיקאי אירופי שיגיד בפה מלא שהוא רוצה למרר את חיי הבריטים כעונש על החלטתם, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לסחר החופשי באירופה, מסתכן בתגובה מאוד ביקורתית מצד התקשורת והציבור. על כן ניסיון להרע בכוונה את מצבה של כלכלת בריטניה יצטרך להיעשות כמעין קונספירציה בין הגורמים האירופים השונים, בשתיקה ובקריצת עין. אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה – מחטיפת ילדי תימן ועד ההתנקשות ברבין. מאוד קשה לשמור על קשר שתיקה מסובך במצב שבו התקשורת בוחשת בכול ועין הציבור פקוחה. האיחוד האירופי מטבעו כגוף מלאכותי, קוסמופוליטי ועל לאומי גם אינו מעורר את רמת הנאמנות הנדרשת בפקידים ובפוליטיקאים שלו על מנת שקונספירציה כזו תצלח. לכן אני מאמין שייחתמו הסכמים סבירים בין בריטניה לשאר אירופה. הפקידים בבריסל יביטו בזעם בבריטניה המשגשגת אחרי צאתה מהאיחוד ועיניהם כלות.

 

 

23 ביוני מכה בשנית

24 ביוני 2016

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

ההכרעה הבריטית

16 ביוני 2016

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.

 

ההיסטוריה שייכת למנצחים, גם הטועים

8 במאי 2015

על פי הסקרים, אד מיליבנד היה צפוי להפוך הבוקר לראש ממשלת בריטניה, בסיועם של הלאומנים הסקוטיים. אולם כפי שכבר למדנו בחודשים האחרונים (וכפי ששמעון פרס למד לכל אורך הקריירה ללא קץ שלו), סקרים הם רק סקרים.

הסיכוי שנתנו מומחי הסקרים לאפשרות שהמפלגה השמרנית תזכה לרוב מוחלט בפרלמנט היה אחד לחמש מאות. אבל זהו התסריט שהתממש לבסוף. מן הסתם לא בשל תנודות קוואנטיות בלתי צפויות באטומים שמרכיבים את אזרחי בריטניה, אלא מאחר שהסוקרים פישלו בגדול. במשך חמש השנים הקרובות ימשיך דיוויד קמרון לשמש כראש ממשלת בריטניה, מחוזק ונהנה מרוב ברור, גם אם קטן, בפרלמנט.

זו בהחלט בשורה טובה לישראל. מיליבנד היהודי הלא נלהב (שבאופן סמלי תמונתו אוכל באופן כושל סנדוויץ' חזיר הפכה לאייקון) עלול היה להפוך לראש הממשלה העוין ביותר לישראל מזה שנות דור, בניגוד לקמרון הפרו ישראלי המובהק. יש לבחירות משמעות אמיתית מבחינתנו: הסיכוי לצעדים קשים של האיחוד האירופי נגד ישראל ומפעל ההתנחלויות פחת.

אבל בעיקר יש משמעות כלכלית להכרעת הבוחר הבריטי. הנרטיב שהציגו השמרנים היה שהם הצילו את בריטניה ממשבר חוב קטסטרופלי בצעדי הצנע הנוקשים שביצעו ובקיצוצים שערכו שמטרתם הייתה הפחתת הגרעון. לכל אורך הקדנציה השמרנים היו מאוד לא פופולאריים בשל צעדים אלו, אולם עם התאוששות הכלכלה הבריטית הם זכו להצדקה, ובסופו של דבר קיבלו אמש את אמונו של הבוחר והיום גם את אמון שוקי ההון הבריטיים שזינקו בחדות בתגובה לתוצאות. ההיסטוריה שייכת למנצחים וסביר שהזיכרון הקולקטיבי יפרגן לראש הממשלה קמרון ולשר האוצר שלו ג'ורג' אוסבורן על מהלכיהם.

אף על פי כן האמת היא אחרת לגמרי. מדיניות הקיצוצים שהובילו השמרנים, יחד עם שותפיהם הליברל דמוקרטים, הייתה מיותרת לחלוטין. היא לא תרמה דבר, אלא המיטה סבל מיותר על האזרחים. זו גם דעתם של רוב הכלכלנים בבריטניה, שסבורים שצעדי הממשלה השמרנית לא תרמו לכלכלה אלא הזיקו לה. הממשלה הבריטית ערכה קיצוצים כדי להתגונן מחשש דמיוני לחלוטין פן יעלו הריביות על החוב הלאומי, בשעה שבפועל הן רק ירדו לשפל בן מאות שנים. ממשלת קמרון הייתה מיטיבה לעשות אילו הייתה מחליטה לגייס משאביה של האומה כדי להדוף פלישת חוצנים, כפי שהמליץ פעם פול קרוגמן. האיום היה דמיוני באותה מידה, אך הנזק שהיה נגרם לאזרחי בריטניה היה קטן יותר. קריאת תגר על החוצנים לפחות הייתה יוצרת מקומות עבודה עבור מגויסים צעירים שהיו בטח נוהרים ללמוד את רזי הלחימה באפס כבידה, בעוד שהמלחמה בגרעון השמידה מקומות עבודה והותירה אנשים מיואשים, מרוששים וחסרי תעסוקה.

עם זאת בסיכומו של דבר בריטניה נהנתה מיתרונה הגדול על מדינות כמו יוון וספרד, שבניגוד לה, אצלן המלחמה בגרעון לא הותירה מהכלכלה אבן על אבן. לבריטניה יש מטבע עצמאי. בזמן שבו הממשלה סירבה להדפיס כסף על ידי הרחבת הגרעון, בא הפיחות בלירה שטרלינג (שפעם הייתה שווה 8.50 ש"ח ואחרי המשבר הפיננסי צנחה לאזור ה-5.50 ש"ח), והניב אפקטים דומים לאלו שהייתה מניבה הדפסת כסף – הפחית את נטל החובות הנקובים בליש"ט והקל על פירמות לשלם לעובדיהן את המשכורות. הפיחות אמנם התרחש עוד לפני שקמרון נכנס לתפקידו, אבל הוא הניח את הבסיס לאפשרות של התאוששות כלכלית מאוחרת יותר. צעדי הצנע רק עיכבו אותה.

מרגרט תאצ'ר, מתנגדת נחרצת להצטרפות לאירו, ואחרים שהיו בעמדתה, הם שהותירו את המורשת שמנעה מהמהלכים השגויים של ממשלת בריטניה לחולל אסון ארוך טווח, ודיוויד קמרון קצר את הפירות.

בלגן בממלכה המאוחדת

24 באפריל 2015

בחודש הבא יתקיימו בבריטניה בחירות, והולכים לקרות שם דברים מעניינים ומוזרים. משאל העם שהתקיים בסקוטלנד ושבו זכו מתנגדי העצמאות לרוב הוביל להתפתחות בלתי צפויה: בעבר סקוטלנד הייתה מעוז הלייבור, אבל המשאל ליכד את המיעוט הגדול של תומכי העצמאות מאחורי המפלגה הסקוטית הלאומית. בשיטת הבחירות האזורית שמקובלת בבריטניה, מיעוט גדול ומלוכד שעומד מאחורי מפלגה מבטיח את נצחונה. אם במחוזות סקוטלנד השונים תקבל המפלגה הסקוטית 45 אחוזים מהקולות ויתר הקולות יתפלגו בין השמרנים, הלייבור והליברלים, התוצאה תהיה שהמפלגה הסקוטית תהיה זו שתשיג את מספר הקולות הרב ביותר כמעט בכל מחוז. זה כנראה מה שהולך לקרות. לפיכך מפלגת הלייבור צפויה לאבד את כוחה בסקוטלנד לטובת הלאומנים הסקוטים.

השמרנים יכולים היו להפיק יותר תועלת מהמשבר של הלייבור בסקוטלנד אם הם עצמם לא היו נתונים לאיום מצד מפלגת העצמאות הימנית בהנהגת נייג'ל פאראג'. הסלידה מההגירה ומהשתלטנות של האיחוד האירופי מובילה אנגלים רבים, בעיקר מהשכבות הפחות משכילות, לתמוך בה.
לפי הסקרים, פאראג' ומפלגתו יזכו אולי לפי ארבעה קולות מהלאומנים הסקוטים אך יקבלו בערך עשירית ממושביהם. זו דוגמה קיצונית לכך שבשיטת הבחירות האזורית מצביעים למפלגות מיעוט נספרים רק אם מרוכזים במעט מחוזות. פאראג' לא יצליח לתרגם את תמיכת ההמונים להשפעה ממשית, אך עריקת המצביעים השמרנים למפלגת העצמאות תקשה על דיוויד קמרון להשיג רוב.
מה שיכול לקרות לפי הסקרים הוא מצב שבו לאף מפלגה אין רוב מוחלט, אך רק ללייבור יש סיכוי להקים ממשלת מיעוט מכיוון שהסקוטים הלאומניים לעולם לא יתמכו בממשלה שמרנית אך עשויים לרקום דיל עם הלייבור. זה אינו סיפור פשוט – האנגלים סולדים מהלאומנות הסקוטית והלייבור עלולה לשלם מחיר כבד באנגליה על שיתוף פעולה עם מייצגיה.

ממשלת לייבור שתישען על קולות סקוטיים תתקשה להמשיך במדיניות צנע, קיצוצים וחיפוש אחר איזון תקציבי וזו תהיה בשורה טובה לבריטניה שתנטוש סוף סוף את מדיניות הצנע המטופשת והמזיקה. בזירה הבינלאומית זו תהיה ממשלת שמאל מאוד לא נוחה לישראל, אף שראש ממשלת הלייבור יהיה אד מילבנד היהודי. קרוב לוודאי שתצטרף בהתלהבות לכל פעולה בינלאומית נגד ההתנחלויות ותאסור על יצוא נשק בריטי לישראל בזמן קונפליקט.
הסקוטים שנוטים מאוד לשמאל דורשים לפרק את בריטניה מיכולותיה הגרעיניות. הנושא רלוונטי להם מאוד כי בסיס הגרעין הבריטי הוא על אדמת סקוטלנד. אם יקבלו את מבוקשם תהיה זה אחת מאבני הגולל האחרונות שיונחו על מה שהייתה פעם האימפריה הבריטית – אימפריה שנודעה בכך שהשמש לא שוקעת בה, שהרי בכל רגע זורחת השמש באחת ממושבותיה מסביב לעולם.

תאצ'ר, אובמה והיחס לישראל

13 באפריל 2015

קראתי בחג את הביוגרפיה של מרגרט תאצ'ר מאת ג'ון קמפבל. ספר מאוד מעניין שנוגע בהרבה נקודות פוליטיות ומקרו כלכליות שרלוונטיות גם לימינו שלנו. אולי עוד אהרהר עליו.
אבל נקודה אחרת שמשכה את תשומת לבי היא דווקא זו שמוזכרת בקצרה בספר: מדיניות החוץ של מרגרט תאצ'ר ובפרט יחסה לישראל. תאצ'ר מצטיירת בדמיון כמדינאית ימנית שמרנית שבמסורת הימין המערבי בזמננו אמורה הייתה להיות נאמנה לישראל ללא סייג. אבל בפועל לפי הביוגרף שלה היא הייתה ביקורתית ביותר כלפי מפעל ההתנחלויות והכיבוש וראתה זו כחרפה אירונית שהיהודים שנרדפו במהלך ההיסטוריה מדכאים את הפלסטינים. היא סלדה במיוחד מראשי הליכוד שמיר ובגין שהיו בעיניה טרוריסטים שהרגו חיילים בריטיים וקיוותה להחלפתם בשמעון פרס. היא הייתה מוטרדת מכך שכוחו של הלובי היהודי בארה"ב מנע לחץ אפקטיבי על ישראל. תאצ'ר גם לא התלהבה ממהלכים תקיפים נטולי גיבוי בינלאומי של ממשל רייגן כמו פעולתו נגד קדאפי ב-1985.

אז מדוע בכל אופן בזיכרון הקולקטיבי נחשבת תאצ'ר לידידה? הרי מהאמור לעיל ברור שדעותיה לא היו יוניות פחות מאלו של הנשיא אובמה כיום.
תשובה אחת היא שמה שחשוב אינו הערך המוחלט אלא השינוי. אובמה פחות ידידותי לישראל מממשל בוש ולעומת זאת קודמיה של תאצ'ר היו רעים מאוד לישראל. השינוי שמייצג אובמה שלילי בעוד שהשינוי שייצגה תאצ'ר חיובי. למשל, בשעת הצרה הגדולה של ישראל במלחמת יום כיפור סירבה ממשלת בריטניה לאפשר לרכבת האווירית האמריקנית לנחות בשטחה לשם תדלוק. כפוליטיקאית שהייתה תלויה בקול היהודי במחוז שלה וכידידה מוצהרת של ישראל הביעה תאצ'ר כעס על ההחלטה ההיא בזמנו.
תשובה אחרת היא ההקשר הרחב. הרבה מפעולותיו של אובמה מעידות על כך שהוא מקדם ערכים של שוויון וסולד מביטויים מופגנים לעליונות המערב. תאצ'ר לעומת זאת קידמה ערכים אנטי שוויוניים אך פרו מערביים כמו קפיטליזם, שבירת איגודי העובדים והגנה על המושבה הקולוניאליסטית של בריטניה באיי פוקלנד. אפילו אם דעה ספציפית כזו או אחרת שלה הייתה לצנינים בעיני תומכי ישראל ניתן היה להניח שהלב שלה ממוקם נכון ונוטה לתמיכה בישראל בהיותה מצודה של המערב החופשי בלבנט. נראה שבמקרה של אובמה העניין הפוך – דעותיו הפומביות אינן באמת כה רעות לישראל, אך ברור שחינוכו וסביבת גידולו לא מיטיבים עם מה שיכול להיתפס כפרויקט קולוניאליסטי ציוני. החשש הוא אם כך ממה שצפון בלבו. אולי העניין הוא שבתפיסת פעולתם של מנהיגים, כמו במצוות הדת, הכוונה הנתפסת חשובה מהמעשה.

לאן פני סקוטלנד?

14 בספטמבר 2014

השבוע תחליט סקוטלנד אם היא חפצה בעצמאות. זו תהיה הכרעה היסטורית מרתקת, ועיני העולם צופיות. סקוטלנד יכולה לשגשג כמדינה עצמאית, אולם למען האמת, רוב הסיכויים הם שעצמאות לא תוביל את סקוטלנד לכיוון חיובי. כדי להבין מדוע צריך לזכור את שלושת הגורמים שצפויים לשחק תפקיד מרכזי בכלכלה הסקוטית.

ראשית, רוב המצביעים הסקוטים בוחרים באופן קבוע בנציגי פרלמנט מהשמאל. מדיניות סקוטלנד צפויה אם כך להיות סוציאליסטית (וכנראה גם מאוד אנטי ישראלית). שנית, סקוטלנד תהיה תלויה במאגרי הנפט והגז של הים הצפוני וחלק גדול מהכנסותיה יבוא מהם. מחירי נפט וגז הם תנודתיים מאוד לאורך השנים. שלישית, סקוטלנד צפויה להמשיך לנהל את חשבונותיה הכספיים בלירה שטרלינג. הסקוטים מחזיקים בחשבונות בנק שנקובים בליש"ט וקשה להאמין שיהיו מוכנים לקבל מצב שבו חשבונותיהם יועברו בין לילה מלירה שטרלינג ללירה סקוטית, מטבע בתולי שאיש לא יודע על איזה ערך יתייצב. אם רק תסתמן האפשרות הזו סביר שתתחיל בריחת הון המונית מסקוטלנד לדרום האי הבריטי.

המשולש הזה הוא מתכון לאסון. ממשלה סוציאליסטית כנראה תהיה פחות ידידותית כלפי משקיעים ויותר ידידותית כלפי ועדי עובדים ולצורך פיתוח הכלכלה תסתמך על גירעונות ועל רווחי נפט וגז. הרווחים מהים הצפוני עלולים לצנוח מסיבות גיאולוגיות או בשל ירידת מחירי הנפט בעולם וכך לחולל משבר בכלכלת סקוטלנד. מכיוון שהמטבע הסקוטי לא יהיה עצמאי, הממשלה לא תוכל להדפיס אותו בשעת משבר, לא תוכל לחלץ את הבנקים שלה, ותהיה תלויה בחסדי הפוליטיקאים האנגלים. אלו מצידם בוודאי יתנו כל סיוע בציות לתכתיבים מלונדון. כך לא תיראה עצמאות. יהיה זה שיעבוד מסוג חדש, כפי שספרד ויוון אולי עצמאיות על הנייר, אבל למעשה משועבדות לחלוטין לביורוקרטיה של האיחוד האירופי ולגחמות הגרמנים והצרפתים.

אף על פי כן, אם תצביע סקוטלנד בעד עצמאות, בכל אופן יהיה זה איתות חשוב לכך שהרגש הלאומי לא פס מאירופה ולא נחנק ונרמס תחת רגלי האליטות האירופיות. יהיה זה סימן חיים מרשים מאירופה, גם אם ככל הנראה החלטה כלכלית גרועה.

מרגרט תאצ'ר – מהדמויות הדגולות של המאה הקודמת

8 באפריל 2013

מי שהצילה את כלכלת בריטניה, עמדה מול הסחטנות של האיגודים המקצועיים, נלחמה נגד רעיון העיוועים של האירו, הפילה את הדיקטטורה בארגנטינה, הלכה היום לעולמה.