הרמב"ם, המלכה המנוחה ותרופה לביביזם

בפוסט הקודם דנתי בשאלה האם דברי הרמב"ם בגנות הפיכת התורה לקרדום לחפור בה רלוונטיים לבחירות של החרדים לגבי שילוב פרנסה ותורה.  נזכרתי הבוקר בטענה אחרת, ממש פרובוקטיבית במונחים דתיים, של הרמב"ם. הרמב"ם הסביר את פולחן הקורבנות המפורט בתנ"ך ככניעה של אלוהים לצורך הנפשי של בני האדם בעבודה זרה. כדי שלא יפנו להקריב קורבנות לאלוהים אחרים, אלוהים התחשב בבני האדם ונתן להם פולחן קורבנות לגיטימי בדת שלו.

מדוע נזכרתי? כי קראתי מאמר מאוד מעורר מחשבה לגבי תפקיד המלוכה בבריטניה. הכותב טוען שהתשוקה לסגידה כלפי מנהיג האומה שקיימת בבני האדם יכולה להיות מסופקת בידי מלך או מלכה סמליים ונטולי סמכויות. הוא מזכיר דברים דומים שאמר אחד החכמים מכל אדם, ג'ורג' אורוול:

עיתונאי צרפתי אמר לי פעם שהמלוכה היא אחד הדברים אשר הציל את בריטניה מפשיזם. הוא התכוון לכך שבני אדם מודרניים לא מסוגלים בלי תופים, דגלים ותהלוכות. מוטב שיהיה להם מנהיג להעריץ, אבל אחד בלי שום כוח אמיתי.

אורוול והרמב"ם שניהם הוגים ענקיים שחושבים דומה. במקום להילחם בנטייה אנושית רעה, צריך לספק לה תחליפים לא מזיקים. פולחן הקורבנות בבית המקדש כתחליף לעבודת אלילים ולהקרבת הילדים למולך, לפי הרמב"ם. מלכי אנגליה, עם כל הסקרנות הרכילותית שהם מעוררים והצהובונים שחיים עליהם, כתחליף לדיקטטורה ולפשיזם, לפי אורוול.

התקדימים ההיסטוריים לא חד משמעיים: באיטליה המלוכה לא מנעה את עלייתו של מוסוליני לשלטון בשנות השלושים של המאה הקודמת. עם זאת, מידת ההשפעה שנותרה למלך סייעה לו להדיח את מוסוליני ב-1943. בספרד, לעומת זאת, חזרתו של חואן קרלוס למלוכה עם מות הדיקטטור פרנקו עזרה מאוד להפוך את המדינה חזרה לדמוקרטיה פרלמנטרית. בעולם הערבי המדינות המלוכניות שרדו היטב את האביב הערבי, אבל זו מלוכה אחרת – המלוכה אצל הערבים היא בעלת סמכויות ממשיות. כך גם באירן, שבה קריסת המלוכה ב-1979 הובילה לרפובליקה האיסלאמית שמאכילה אותנו (ואת עמה שלה) מרורים יום יום.

אם היה לנו מלך נערץ במדינת ישראל, אך נטול כל סמכויות, האם הייתה זו תרופה לביביזם? אולי. אם ארצות הברית הייתה מקבלת את מרות אליזבת האם היה הדבר פוגם במשהו בפולחן האישיות שהמפלגה הרפובליקנית עובדת בו את דונלד טראמפ? מי יודע. אם לבריטניה לא הייתה מלכה, האם גם אז בוריס ג'ונסון היה מוותר על השלטון בקלות יחסית, או שהיה נאבק בעור שיניו וגורר את המדינה למשבר חוקתי? וגם: אם רוסיה הייתה חוזרת בתום הקומוניזם ומכתירה את שושלת המלוכה של בית רומנוב, גם אם באופן סמלי בלבד, האם היה לפוטין פחות כוח והיינו חוסכים את הטירוף המשתולל באוקראינה?  לא נדע.

העולם שייך לנתינים

אליזבת השנייה מלכת בריטניה הייתה אישה זקנה ואלגנטית מאוד. היא מילאה באופן מופתי את תפקיד חייה – להיות סמל משעמם, אך מכובד וחשוב, עבור מיליונים. להיסטוריונים חייה הארוכים יסמלו תקופה – 70 שנה שבמהלכן בריטניה הסתגלה למעמדה המשני בעולם, עם תום העידן האימפריאלי. אבל עדיין הייתה מדינה משגשגת, עשירה וחשובה.

בקבינט האחרון של הוד מלכותה מכהנים שרי פנים, חוץ ואוצר כהי עור, ממוצא אפריקני או הודי. הבריטיות השתנתה, והיא אינה כרוכה עוד לבלי הפרד בגזע הלבן. בקלות יכול היה גם תפקיד ראש הממשלה ליפול בחיקו של אדם שחור או הודי. והמעניין הוא שחלק מהמועמדים כהי העור קיוו להיות נושאי הדגל הנחרצים ביותר של ערכים שמרניים בריטיים ישנים.

מבחינת סולם הערכים בריטניה היא עדיין בריטניה. בוריס ג׳ונסון ביטא תמיכה איתנה באוקראינה במלחמתה, וכיבד בכך את המורשת של אומה שהוציאה מתוכה את צ׳רצ׳יל. ליז טראס נמצאת בדיוק באותו מקום או אפילו ימינה ממנו. העובדה שהייתה צעירה שמאלנית שהוקלטה בזמנו כשהיא מבטאת תיעוב כלפי המלוכה, יכולה לתת תקווה למי שמאמין שהנוער המערבי הפרוגרסיבי עוד יבין את מורכבויות החיים.

כיום בריטניה שרויה במשבר אנרגיה ובמצב ביש כלכלי, אבל זהו עניין זמני מאוד. ערכיה יציבים, כלכלתה נאמנה לשוק החופשי והטווח הארוך שלה הוא מזהיר, כמו של שאר חברותיה לציר של העמים דוברי האנגלית – ארה״ב, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד. אלו פשוט המדינות שמקבלות הגירה מוצלחת, המוחות הטובים של העולם השלישי שואפים לגור בארצות אלו. המגמה הדמוגרפית בהן תמשיך להיות חיובית. ההבדל בין הצלחת התלמידים המהגרים לגרמניה או לצרפת במבחנים הבינלאומיים לבין הצלחת התלמידים המהגרים לבריטניה הוא תהומי לטובת בריטניה. וגם ההבדל בין פרסומים מדעיים איכותיים בריטיים וצרפתיים הוא תהומי. בריטניה היא מעצמת מדע, רביעית בעולם מבחינה זו אחרי ארה״ב, סין וגרמניה.

כפי שכתבתי לא מזמן, כשבוחנים את העתיד של האנושות, הציר האמריקני-בריטי-קנדי-אוסטרלי נראה בלתי מנוצח. הוא היחיד שאוחז בחוזקות דמוגרפיות ושמצליח לרתק הגירה איכותית. המלחמה באוקראינה נראית כמו מסמר הקבורה בארון של רוסיה, שרבים ממצליחיה בוודאי יהגרו לארצות דוברות אנגלית. ורק מעטים מהם יהגרו לארצות הדוברות גרמנית, ספרדית או איטלקית.  סין תישאר מעצמה עוד דורות רבים, אבל יש בפניה אתגרים דמוגרפיים גדולים. העתיד שייך לנתיניה של המלכה המנוחה, או לאמריקנים שכבר אינם נתינים, אבל נותרו מעריצים גדולים.

שלטון המיעוט

עובדה אחת: בוריס ג'ונסון זכה לניצחון סוחף בבחירות בבריטניה אמש וזכה לרוב פרלמנטרי שלא היה כמוהו מאז 1987, בימי מרגרט תאצ'ר. עובדה שנייה: ג'ונסון ומפלגות הקרובות אליו (מפלגת הברקזיט והמפלגה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד) זכו יחד לכ-46% מהקולות, זאת בעוד מפלגות המתנגדות אליו נחרצות (הלייבור, הליברל-דמוקרטים, הבדלנים הסקוטים והירוקים) זכו לרוב המוחלט של הקולות.

בעצם ג'ונסון הוא כמו טראמפ, מנצח רשמית ומפסיד לפי האמת בעת ובעונה אחת. בריטניה תזכה ליציבות פרלמנטרית שתימשך, אם לא יהיו הפתעות, עד מאי 2024, ואילו אנחנו, בשיטה שלנו שכמעט תמיד מכבדת את הכרעת רוב הבוחרים האמיתית, אולי נלך לעוד ועוד מערכות בחירות.

עדיין אי של שפיות

בריטניה, וגם אנחנו, ניצלנו מג'רמי קורבין כראש ממשלה. לשמרנים יהיה רוב קואליציוני דחוק בפרלמנט, מאחר שיוכלו לקבל בקלות את תמיכת הצירים הפרוטסטנטים מצפון אירלנד. זה יהיה רוב נסבל, לבטח טוב מהרוב של ביבי בקדנציה הנוכחית בזמן שבו היה צריך להישען על רוב של 61 ועל אורן חזן. תתרום לכך העובדה שמפלגת השין פיין הקתולית בצפון אירלנד התחזקה, אבל ציריה כהרגלם לא ישבעו אמונים למלכה ולא ישתתפו בהצבעות הפרלמנט. היא לא תהווה חלק מהאופוזיציה לשמרנים. אחרת באמת הרוב שלהם היה על כרעי תרנגולת, אם בכלל. בלבם השין פיין בטח חשים קצת צער על הכורח לדבוק בעקרונותיהם: דווקא קורבין, מי שגילה אהדה רבה לטרור של ה-IRA, יכול היה להיות ראש ממשלה אידיאלי מבחינתם.

ההערכה שלי הייתה שמעמד העובדים הבריטי סולד משמאלנות קיצונית, סובלנית לטרור, מהסוג שמציע קורבין, ולכן הוא יוכה שוק על ירך. זה לא קרה. הישגו של קורבין מראה שהציבור רואה אותו כמועמד לגיטימי, אף שמדובר בפוליטיקאי שמשתדל להימנע מלשיר את ההמנון הלאומי, כי אינו מרגיש נוח עם תפילה לשלום המלכה, שקרא לשפוט כפושעי מלחמה את מנהיגי ישראל ושחש הזדהות ספונטנית עם מחבלים. הציבור היהודי בגולדרס גרין הצביע נגדו  וכך תרם להישרדותם של השמרנים בשלטון בקושי.

האם כל זה משנה כל כך בפועל? לא בטוח. בשורה התחתונה השמרנים צפויים להנהיג את בריטניה במשך חמש שנים נוספות, ולא בקלות יתפתו שוב להרפתקאה מטופשת כזו של הקדמת בחירות. ברגעים מסוימים במהלך הלילה היה נדמה שהברקזיט בסכנה, שהפרלמנט הבריטי לא יוכל להוציא מתוכו ראש ממשלה או אפילו שקורבין יוכל לקושש קואליציית שמאל עם שברי מפלגות ועם הלאומנים הסקוטים. אבל לא, בסופו של דבר הבריטים נותרו, גם אם בקושי, אי של שפיות.

ניצחון טראמפ, רק ההיפך?

במפגן של יהירות חזרה בה לפני חודש ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מהבטחותיה להשלים את הקדנציה. היא החליטה להקדים את הבחירות כדי לנצל את היתרון העצום של השמרנים בסקרים על הלייבור. יהירות אינה מרשם טוב להצלחה, ומאז הוכרזו הבחירות הפער של השמרנים הולך וקטן. אפילו הפיגוע הקשה במנצ'סטר שלכאורה אמור היה להרתיע בוחרים מפני רפיסות הלייבור ביחס לאיסלאם הרדיקלי לא שינה כנראה את המגמה, והסקר הגדול האחרון מראה שהפער בין מיי ללייבור בראשות ג'רמי קורבין עומד על חמישה אחוזים בלבד. ניצחון סנסציוני של קורבין, אם יקרה, יהיה תמונת המראה המושלמת לזכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות ארצות הברית.

קורבין יתקשה לשלוט כי ראש ממשלה בריטי זקוק לאמונו המתמיד של הפרלמנט, ובספסלי הלייבור אין לו מעריצים רבים. לטובתו תעמוד העובדה שהוא אינטליגנטי הרבה יותר מטראמפ ועשוי להצליח יותר בהתאמת עצמו לתפקיד. הוא כבר למשל נסוג בו מנחישותו לפרק את בריטניה חד צדדית מנשקה הגרעיני. גם את תוכניותיו להיפטר מהמלכה אליזבת הקשישה ומשושלתה שם בצד. אפילו למרבה ההפתעה הסכים לשיר סוף סוף את המנון מדינתו. לא שעבר טרנספורמציה מושלמת. בעקבות הפיגוע יצהיר היום בנאום שצרותיה של בריטניה הגיעו לה כתוצאה ממלחמות השווא שניהלה בעולם המוסלמי. מעניין לראות איך הציבור הבריטי יקבל את המסר השמאלני הבוטה הזה, שלא ממש מתיישב עם העובדה שגם בשוודיה יש פיגועים.

למפקפקים בכישוריו של קורבין להתמודד עם עולם ברוטלי מזכירים תומכיו שהוא היה המבוגר האחראי שהזהיר מהסתבכות במלחמה בעירק. אבל קורבין, אפילו בניגוד לברני סאנדרס, התנגד למלחמה באפגניסטן שנתנה מחסה לאל קעידה אחרי 11 בספטמבר. התנגד גם להשתתפות בריטניה במלחמה הנוכחית בדאעש. קורבין מצהיר שאינו פציפיסט, ומאמר שנון בדיילי טלגרף הצדיק אותו – "קורבין פציפיסט רק כשצריך להתעמת עם טרוריסטים ודיקטטורים", כתב שם אחד ממבקריו, ומנה את הנסיבות שבהן לא היה פציפיסט – הוא גילה סימפתיה לגופים לוחמניים כמו המחתרת האירית, החמאס, ברית המועצות וגם רוסיה של ימינו.

בספר שקראתי לאחרונה שעוסק בתרחישי "מה היה קורה אילו", ומשרטט תסריט דמיוני שבו ג'רמי קורבין נבחר, ספרד כובשת את גיברלטר וארגנטינה כובשת שוב את איי פוקלנד. שתי המדינות יודעות שלא יקבלו שום תגובה צבאית מממשלת קורבין. אך העולם כנראה מתורבת מכדי שמדינות כמו ספרד וארגנטינה ינצלו הזדמנות פוליטית בכזו גסות. בפרט מאחר שכיום עומדות בראשות שתי המדינות האלו ממשלות מאוד שפויות. מי שלכאורה יתקשה לשלוט בעצמו הוא ולדימיר פוטין, שיתמוגג לראות שבראש שתי המעצמות הגדולות בנאט"ו עומדים ידידים שלו, שלא לומר שפוטים.

סוציאליסט כמו קורבין לכאורה אינו מרשם טוב לכלכלה הבריטית, והצעותיו כוללות העלאות מסים חדות וחיזוק איגודי העובדים. הפאונד הגיב רע להיחלשות השמרנים בסקרים. אבל חזרת הלייבור לשלטון יכולה בנסיבות מסוימות לקבור את הברקזיט או להפוך אותו לכמעט חסר משמעות, מה שהמשקיעים דווקא יאהבו.

יהיה מרתק לראות כיצד יתנהלו יחסי בריטניה של קורבין וארצות הברית של טראמפ, והאם יצליח קורבין כראש ממשלה לשלוט בשנאה העמוקה שלו ושל מעגל תומכיו למדינת ישראל, בטרם תערער את מעמדו ותעורר תגובת נגד מצד מפלגתו.  האם ישראל תוכל לשתף מידע רגיש עם בריטניה של קורבין? למעשה גם עם ממשל טראמפ זה לא פשוט. מבחינתנו זו תהיה פעם ראשונה שבה האיבה העצומה שמורגשת כלפי ישראל בחוגי השמאל הבריטי תתבטא בראש הפירמידה.

אחרי כל זה ולמרות תקדים טראמפ, רוב הסיכויים הם עדיין לחלוטין לצידה של תרזה מיי שצפויה להמשיך להנהיג את בריטניה (88% בשוקי ההימורים), מתוך הנחה שקהל הבוחרים יסתפק ביציב ובמוכר ויוותר על הריגוש המופרע הטמון בניצחון הלייבור בראשות רדיקל כמו קורבין.

עוד מחשבות ברקזיט

סקוטלנד

יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי עלולה לגרור את התפרקות הממלכה המאוחדת. בסקוטלנד קיים סנטימנט חזק בעד האיחוד ובעד עצמאות. במשאל העם ב-2014 הסקוטים הצביעו להישאר בתוך בריטניה ברוב של 55% מול 45%, אבל ייתכן שנטישת האיחוד האירופי פותחת את הסיפור מחדש.

בריטניה בלי סקוטלנד היא מדינה קטנה יחסית בשטחה  (בערך בשטח של תוניסיה, קצת יותר מיוון וניקרגואה, פחות מסוריה). חשוב לא פחות – בריטניה מחזיקה את יכולותיה הגרעיניות האסטרטגיות בסקוטלנד ותתקשה למצוא להם מקום חדש. איזה מין פרצוף יש לחברה קבועה במועצת הביטחון שמצטמקת ככה בשטחה ומוותרת על העוצמה שמקנה נשק גרעיני? מצד שני בריטניה ללא סקוטלנד תהיה מדינה הרבה יותר ימנית ושמרנית וגם תומכת נלהבת יותר של ישראל.

האם הסקוטים באמת יחליטו לפרוש במשאל עם חוזר? זו תהיה החלטה אומללה מבחינתם. בספטמבר 2014 אז התקיים המשאל הקודם ריחף מחיר הנפט סביב ה-100 דולר. היום הוא נמצא במקום נמוך בהרבה. כפי שנראה כרגע הסקוטים לא יוכלו להסתמך על אוצרות הים הצפוני כבסיס לעושר לאומי.  גם לא ברור איזה מטבע תאמץ סקוטלנד. נטישת הפאונד תהיה מסובכת ולא קלה בכלל, ויהיה זה מגוחך לעשות זאת למען מטבע כמו האירו הנמצא במשבר עמוק. לא ברור מה הפואנטה מבחינתם להקים מדינה נחשלת משלהם בצפון האי הבריטי, אם אפילו לא ישיגו בכך עצמאות אמת אלא החלפת משעבד בלבד – ממוסדות הממשלה בלונדון למוסדות האיחוד בבריסל ובפרנקפורט. בל נשכח שכמעט 40% מהסקוטים הצביעו בעצמם בעד פרידה מהאיחוד. נכון, בסקוטלנד התומכים בעזיבה היו מיעוט. אבל מיעוט עצום.

נתיב הפרידה

לאיחוד האירופי יש תמריץ ברור להפוך את הפרישה לגיהנום עבור בריטניה, כדי שמדינות נוספות לא יחרו יחזיקו אחריה בנטישה. אבל אני לא מאמין שכך יהיה בפועל. הסיבה היא שזהו תמריץ שלא ניתן להודות בו. פוליטיקאי אירופי שיגיד בפה מלא שהוא רוצה למרר את חיי הבריטים כעונש על החלטתם, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לסחר החופשי באירופה, מסתכן בתגובה מאוד ביקורתית מצד התקשורת והציבור. על כן ניסיון להרע בכוונה את מצבה של כלכלת בריטניה יצטרך להיעשות כמעין קונספירציה בין הגורמים האירופים השונים, בשתיקה ובקריצת עין. אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה – מחטיפת ילדי תימן ועד ההתנקשות ברבין. מאוד קשה לשמור על קשר שתיקה מסובך במצב שבו התקשורת בוחשת בכול ועין הציבור פקוחה. האיחוד האירופי מטבעו כגוף מלאכותי, קוסמופוליטי ועל לאומי גם אינו מעורר את רמת הנאמנות הנדרשת בפקידים ובפוליטיקאים שלו על מנת שקונספירציה כזו תצלח. לכן אני מאמין שייחתמו הסכמים סבירים בין בריטניה לשאר אירופה. הפקידים בבריסל יביטו בזעם בבריטניה המשגשגת אחרי צאתה מהאיחוד ועיניהם כלות.

 

 

23 ביוני מכה בשנית

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

ההכרעה הבריטית

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.

 

ההיסטוריה שייכת למנצחים, גם הטועים

על פי הסקרים, אד מיליבנד היה צפוי להפוך הבוקר לראש ממשלת בריטניה, בסיועם של הלאומנים הסקוטיים. אולם כפי שכבר למדנו בחודשים האחרונים (וכפי ששמעון פרס למד לכל אורך הקריירה ללא קץ שלו), סקרים הם רק סקרים.

הסיכוי שנתנו מומחי הסקרים לאפשרות שהמפלגה השמרנית תזכה לרוב מוחלט בפרלמנט היה אחד לחמש מאות. אבל זהו התסריט שהתממש לבסוף. מן הסתם לא בשל תנודות קוואנטיות בלתי צפויות באטומים שמרכיבים את אזרחי בריטניה, אלא מאחר שהסוקרים פישלו בגדול. במשך חמש השנים הקרובות ימשיך דיוויד קמרון לשמש כראש ממשלת בריטניה, מחוזק ונהנה מרוב ברור, גם אם קטן, בפרלמנט.

זו בהחלט בשורה טובה לישראל. מיליבנד היהודי הלא נלהב (שבאופן סמלי תמונתו אוכל באופן כושל סנדוויץ' חזיר הפכה לאייקון) עלול היה להפוך לראש הממשלה העוין ביותר לישראל מזה שנות דור, בניגוד לקמרון הפרו ישראלי המובהק. יש לבחירות משמעות אמיתית מבחינתנו: הסיכוי לצעדים קשים של האיחוד האירופי נגד ישראל ומפעל ההתנחלויות פחת.

אבל בעיקר יש משמעות כלכלית להכרעת הבוחר הבריטי. הנרטיב שהציגו השמרנים היה שהם הצילו את בריטניה ממשבר חוב קטסטרופלי בצעדי הצנע הנוקשים שביצעו ובקיצוצים שערכו שמטרתם הייתה הפחתת הגרעון. לכל אורך הקדנציה השמרנים היו מאוד לא פופולאריים בשל צעדים אלו, אולם עם התאוששות הכלכלה הבריטית הם זכו להצדקה, ובסופו של דבר קיבלו אמש את אמונו של הבוחר והיום גם את אמון שוקי ההון הבריטיים שזינקו בחדות בתגובה לתוצאות. ההיסטוריה שייכת למנצחים וסביר שהזיכרון הקולקטיבי יפרגן לראש הממשלה קמרון ולשר האוצר שלו ג'ורג' אוסבורן על מהלכיהם.

אף על פי כן האמת היא אחרת לגמרי. מדיניות הקיצוצים שהובילו השמרנים, יחד עם שותפיהם הליברל דמוקרטים, הייתה מיותרת לחלוטין. היא לא תרמה דבר, אלא המיטה סבל מיותר על האזרחים. זו גם דעתם של רוב הכלכלנים בבריטניה, שסבורים שצעדי הממשלה השמרנית לא תרמו לכלכלה אלא הזיקו לה. הממשלה הבריטית ערכה קיצוצים כדי להתגונן מחשש דמיוני לחלוטין פן יעלו הריביות על החוב הלאומי, בשעה שבפועל הן רק ירדו לשפל בן מאות שנים. ממשלת קמרון הייתה מיטיבה לעשות אילו הייתה מחליטה לגייס משאביה של האומה כדי להדוף פלישת חוצנים, כפי שהמליץ פעם פול קרוגמן. האיום היה דמיוני באותה מידה, אך הנזק שהיה נגרם לאזרחי בריטניה היה קטן יותר. קריאת תגר על החוצנים לפחות הייתה יוצרת מקומות עבודה עבור מגויסים צעירים שהיו בטח נוהרים ללמוד את רזי הלחימה באפס כבידה, בעוד שהמלחמה בגרעון השמידה מקומות עבודה והותירה אנשים מיואשים, מרוששים וחסרי תעסוקה.

עם זאת בסיכומו של דבר בריטניה נהנתה מיתרונה הגדול על מדינות כמו יוון וספרד, שבניגוד לה, אצלן המלחמה בגרעון לא הותירה מהכלכלה אבן על אבן. לבריטניה יש מטבע עצמאי. בזמן שבו הממשלה סירבה להדפיס כסף על ידי הרחבת הגרעון, בא הפיחות בלירה שטרלינג (שפעם הייתה שווה 8.50 ש"ח ואחרי המשבר הפיננסי צנחה לאזור ה-5.50 ש"ח), והניב אפקטים דומים לאלו שהייתה מניבה הדפסת כסף – הפחית את נטל החובות הנקובים בליש"ט והקל על פירמות לשלם לעובדיהן את המשכורות. הפיחות אמנם התרחש עוד לפני שקמרון נכנס לתפקידו, אבל הוא הניח את הבסיס לאפשרות של התאוששות כלכלית מאוחרת יותר. צעדי הצנע רק עיכבו אותה.

מרגרט תאצ'ר, מתנגדת נחרצת להצטרפות לאירו, ואחרים שהיו בעמדתה, הם שהותירו את המורשת שמנעה מהמהלכים השגויים של ממשלת בריטניה לחולל אסון ארוך טווח, ודיוויד קמרון קצר את הפירות.

בלגן בממלכה המאוחדת

בחודש הבא יתקיימו בבריטניה בחירות, והולכים לקרות שם דברים מעניינים ומוזרים. משאל העם שהתקיים בסקוטלנד ושבו זכו מתנגדי העצמאות לרוב הוביל להתפתחות בלתי צפויה: בעבר סקוטלנד הייתה מעוז הלייבור, אבל המשאל ליכד את המיעוט הגדול של תומכי העצמאות מאחורי המפלגה הסקוטית הלאומית. בשיטת הבחירות האזורית שמקובלת בבריטניה, מיעוט גדול ומלוכד שעומד מאחורי מפלגה מבטיח את נצחונה. אם במחוזות סקוטלנד השונים תקבל המפלגה הסקוטית 45 אחוזים מהקולות ויתר הקולות יתפלגו בין השמרנים, הלייבור והליברלים, התוצאה תהיה שהמפלגה הסקוטית תהיה זו שתשיג את מספר הקולות הרב ביותר כמעט בכל מחוז. זה כנראה מה שהולך לקרות. לפיכך מפלגת הלייבור צפויה לאבד את כוחה בסקוטלנד לטובת הלאומנים הסקוטים.

השמרנים יכולים היו להפיק יותר תועלת מהמשבר של הלייבור בסקוטלנד אם הם עצמם לא היו נתונים לאיום מצד מפלגת העצמאות הימנית בהנהגת נייג'ל פאראג'. הסלידה מההגירה ומהשתלטנות של האיחוד האירופי מובילה אנגלים רבים, בעיקר מהשכבות הפחות משכילות, לתמוך בה.
לפי הסקרים, פאראג' ומפלגתו יזכו אולי לפי ארבעה קולות מהלאומנים הסקוטים אך יקבלו בערך עשירית ממושביהם. זו דוגמה קיצונית לכך שבשיטת הבחירות האזורית מצביעים למפלגות מיעוט נספרים רק אם מרוכזים במעט מחוזות. פאראג' לא יצליח לתרגם את תמיכת ההמונים להשפעה ממשית, אך עריקת המצביעים השמרנים למפלגת העצמאות תקשה על דיוויד קמרון להשיג רוב.
מה שיכול לקרות לפי הסקרים הוא מצב שבו לאף מפלגה אין רוב מוחלט, אך רק ללייבור יש סיכוי להקים ממשלת מיעוט מכיוון שהסקוטים הלאומניים לעולם לא יתמכו בממשלה שמרנית אך עשויים לרקום דיל עם הלייבור. זה אינו סיפור פשוט – האנגלים סולדים מהלאומנות הסקוטית והלייבור עלולה לשלם מחיר כבד באנגליה על שיתוף פעולה עם מייצגיה.

ממשלת לייבור שתישען על קולות סקוטיים תתקשה להמשיך במדיניות צנע, קיצוצים וחיפוש אחר איזון תקציבי וזו תהיה בשורה טובה לבריטניה שתנטוש סוף סוף את מדיניות הצנע המטופשת והמזיקה. בזירה הבינלאומית זו תהיה ממשלת שמאל מאוד לא נוחה לישראל, אף שראש ממשלת הלייבור יהיה אד מילבנד היהודי. קרוב לוודאי שתצטרף בהתלהבות לכל פעולה בינלאומית נגד ההתנחלויות ותאסור על יצוא נשק בריטי לישראל בזמן קונפליקט.
הסקוטים שנוטים מאוד לשמאל דורשים לפרק את בריטניה מיכולותיה הגרעיניות. הנושא רלוונטי להם מאוד כי בסיס הגרעין הבריטי הוא על אדמת סקוטלנד. אם יקבלו את מבוקשם תהיה זה אחת מאבני הגולל האחרונות שיונחו על מה שהייתה פעם האימפריה הבריטית – אימפריה שנודעה בכך שהשמש לא שוקעת בה, שהרי בכל רגע זורחת השמש באחת ממושבותיה מסביב לעולם.