מי יהיה ראש הממשלה הבא?

מי יהיה ראש הממשלה הבא, מעניין לשער.

גדעון סער – על פי הסקרים יש קואליציית אנטי ביבי בלי צורך ברשימה המשותפת. לא נראה שלבנט ולסער יהיה קושי לשבת עם מרצ לשם מטרה זו. השנאה לביבי יכולה לאחד את השורה. לסער יש יתרון עקבי של כמה מנדטים על בנט ולכן צפוי להיות זה שמכהן כראש הממשלה הבא. סיכוי: 40%.

בנימין נתניהו – מה ישלוף הקוסם הפעם? את הקול הערבי ואולי גם שיתוף פעולה עם מנסור עבאס אחרי הבחירות. ממש כפי שטראמפ שלף לתדהמת כולם את הקלף ההיספני. הציבורים המוחלשים שלכאורה אמורים לשנוא את המנהיג הגזען הם בדיוק אותם ציבורים לא משכילים שגם נפעמים ממנהיג חזק, כמעט מלוכני. אבל לטראמפ לא היה בכך די וכנראה גם לביבי כל זה לא יספיק מול קואליציית ישראל הראשונה מימין ומשמאל שמבקשת לסלקו. עם זאת, אולי ההשתאות מהצלחת מבצע החיסונים בכל אופן תאפשר לביבי להדהים את כולם. סיכוי: 35%.

יאיר לפיד – הוא לא עשוי מחומר של ראש ממשלה, לדעת כמעט כולם ובצדק, אבל אם יתאחד עם חולדאי וגנץ, הוא יכול להפוך למנהיג המפלגה השנייה בגודלה ולהיות ראשון ברוטציה עם סער. ובנט יצטרף, כנראה לא ילך לבחירות חמישיות רק כדי להציל את ביבי. מצד שני, ביבי חולם על הרגע שבו יוכל להציג בפני הציבור את הדילמה: ביבי או לפיד מתוך הנחה שהציבור מבין שהמדינה המאוימת ביותר בעולם זקוקה ליותר מיאיר לפיד בראשה. סיכוי:10%.

נפתלי בנט – במערכת בחירות רבת תהפוכות גם נפתלי בנט יכול למצוא עצמו שוב בעמדת האלטרנטיבה הבולטת לביבי. לכאורה במגרש הקורונה שבו שיחק כבר אין לו הרבה מה למכור. החיסונים מגיעים בזכות ביבי ולרעיונות על קטיעת שרשרת ההדבקה שהיטיב לשווק יצא מוניטין מאכזב בכל העולם. ובכל אופן מי יודע מה יוליד יום. סיכוי: 5%.

ניר ברקת – כמעט אין ספק שהליכוד יישאר המפלגה הגדולה בכנסת. ברקת נראה כרגע הפוליטיקאי הפופולארי ביותר בקרב מתפקדי הליכוד, וביבי יכול לפרוש לנשיאות או לביתו בשלב מסוים, אם ייכשל להקים ממשלה. אז מי אמר שיו"ר הליכוד הבא לא יהיה ראש הממשלה הבא? סיכוי: 5%.

בני גנץ – לעולם אין לזלזל בכוחה של ברירת המחדל. ברירת המחדל כאן מצויה בחוק יסוד הממשלה המתוקן שלפיו בני גנץ יהפוך לראש ממשלה בנובמבר אם השיתוק הפוליטי לא יתפוגג. נראה שבסוף גנץ יצליח להשתחל לכנסת הבאה ולא יאבד את זכאותו לראשות ממשלה חליפית. לברירת המחדל יש כוח שבמובן מסוים חותר תחת התקיימותה, ממש כפי שקיום נשק גרעיני מפחית את הסיכוי למלחמה גרעינית. לאף אחד אין אינטרס שגנץ יהיה ראש ממשלה, והידיעה שהוא זה שיהפוך לראש הממשלה אם המשבר הפוליטי יימשך יכולה לדרבן את השחקנים הפוליטיים למצוא פתרונות יצירתיים אחרים. סיכוי שבכל אופן יהיה ראש ממשלה: 5%.

ההיפך נדב ההיפך

נדב איל כתב טור בידיעות היום על כך שבמקום להתעסק בבחירות רביעיות היינו צריכים להתעסק בחיסונים: לחסן, לחסן, לחסן. כמה חבל ובכמה חיי אדם יעלה לנו שינוי סדר העדיפויות. נדב איל גאון, באמת מהעיתונאים המוכשרים בפלנטה. היה מהראשונים לזהות את משמעות אירוע הקורונה הגלובאלי. אבל נפל פה. במקום לחשוב על תמריצים, חשב על סיסמאות פח פופוליסטיות.

האמת היא שאבינו שבשמים או אלוהי התמריצים חולל סיטואציה נהדרת כשלקח את ראש הממשלה נתניהו, אחד האנשים החזקים בעולם עם יכולת פלאית להזיז את הגבינה, ונתן לו תמריץ על קיצוני בעוצמתו לוודא שכמה שיותר אנשים יתחסנו עד יום הבחירות, הישג שיוכל לשווק להמונים כהצדקה להישארותו בבלפור ולא במעשיהו. הישג שיוכל לגמד איתו את בנט וסער. כרגע ישראל מובילה במתן חיסונים לנפש. אם כך ימשיך להיות, יהיה זה קלף ענק של נתניהו בבחירות ואפילו אם בכל אופן תם עידן נתניהו, זהו הישג מופת לחתום איתו מורשת.

לכן הדבר הנפלא ביותר שקרה לתהליך של חיסון אזרחי ישראל הוא הבחירות שבפתח. כן, הקושי ללכת ולאכול מסטיק בעת ובעונה אחת אינו העיקר. כמו תמיד התמריצים הם העיקר.

הליכוד 2025?

ביבי וגנץ השתעשעו במשחק צ׳יקן עד שבאו מיקי חיימוביץ׳, רם שפע ואסף זמיר והרסו להם. ועכשיו יש בחירות שהן אסון לשניהם. על פי הסקרים האחרונים גדעון סער יהיה ראש הממשלה הבא ויעמוד בראש קואליציית ימין-חרדים-מרכז. ואם החרדים ישמרו אמונים לביבי ויתקשו לשבת עם לפיד, אז למשך כמה חודשים מן הסתם מרצ תסכים לתמוך מבחוץ כדי לסלק את ביבי מהשלטון, שזו גם עבור בוחריה המטרה העליונה.

סביר להניח שביבי יחפש הסדר טיעון כזה או אחר ויפרוש. יהיה גם לחץ ציבורי שלא להכניס לכלא את המנהיג הדגול אך המובס. והשאלה המעניינת היא: האם יהיה קיום לליכוד אחרי ביבי? או שגם מפלגה היסטורית זו תלך בדרכה של מפא״י/המערך/העבודה. הדמויות שכיכבו בליכוד בשלהי עידן ביבי, אסנת מארק או מירי רגב, לא יכולות לבדן להביא מצביעים. רק להרחיק אותם. גם ציבור המצביעים המסורתי, מה שנקרא כיום ישראל השנייה, הוכיח עם השנים שהוא הולך אחרי מותגי על כמו בן גוריון, בגין, שרון, נתניהו או הרב עובדיה. לא אחרי פוליטיקאים סוג ג׳.

ביבי כדרכו דאג לקבור כל מתחרה פוטנציאלי ולניר ברקת שיכול היה להיות שר אוצר מצוין ואולי לצמוח ככה כאלטרנטיבה לא הוענק אפילו תיק התיירות. באופק עם זאת נמצא אוקסימרון, מישהו שנתניהו הצמיח, ראש המוסד שהפך לאגדה עוד בזמן כהונתו, יוסי כהן, ויכול להיות שהוא התקווה הגדולה הבאה של המותג הליכודי.