השקעה חסרת סיכון?

אתרי ההימורים מעניקים לטראמפ 35 אחוז להיות הנשיא הבא. על פניו, אם לשפוט לפי הסקרים, הסיכוי שלו קרוב יותר לאזור החד ספרתי (או האפס ספרתי). האם להמר על ביידן זו השקעה חסרת סיכון, יותר טובה ובטוחה מכל מניה? לא משהו שהייתי עושה, וגם קשה להמר מישראל, אבל יכול לעניין את הנועזים.

סופה של רות ביידר גינזבורג, סופה באמריקה

השופטת היהודיה הקשישה רות ביידר גינזבורג הלכה לעולמה בראש השנה ופתחה מחול שדים פוליטי באמריקה, שעלול אפילו להביא למשבר החוקתי החמור ביותר מאז מלחמת האזרחים.

הרפובליקנים הודיעו ב-2016 שאין מקום למינוי שופט בשנת בחירות. אם עתה יפעלו למינוי מחליף או מחליפה לביידר גינזבורג יפרו את העקרון שבשמו נשבעו ועם ריבית – עכשיו אמריקה ממש ממש קרובה לבחירות ומינוי שופט חדש נראה על גבול הלא לגיטימי בעליל. דברים מסוג זה כמובן אינם מטרידים כלל את טראמפ, אבל אם יימצאו ארבעה סנטורים רפובליקנים בעלי יושרה, אפשר יהיה לעצור את המינוי. בינתיים נמצאו שתי סנטוריות מתונות שנמנות על שורות הרפובליקנים ומתנגדות למינוי. האם יהיו עוד שתיים או שניים.

נניח שלא כך יהיה והרפובליקנים ימנו תחליף קיצוני שמרני לביידר גינזבורג, מה שיאיים על זכות האישה על גופה ועל כל חקיקה ליברלית עתידית. הדמוקרטים לא ישארו פראיירים. אם, כפי שחוזים הסקרים, הם ישלטו בוושינגטון אחרי ינואר, הם יבטלו את הפיליבסטר שמגן על זכויות המיעוט בסנאט, יצרפו שתי מדינות, וושינגטון די סי ופורטו ריקו, וכך ישפרו דרמטית את מצבם העתידי בסנאט ובחבר האלקטורים. ולקינוח – ימנו עוד שופטים לבית המשפט העליון, וכך יבטלו בו את הרוב השמרני. החוקה אינה קובעת בשום מקום שמספר השופטים חייב להסתכם בתשעה. מה רע בשלושה עשר שופטים או בחמישה עשר (כמו בישראל). 

כמובן ייתכן שבית המשפט העליון עצמו יפסוק שהעמסת בית המשפט בשופטים, צעד שאפילו ממשל רוזוולט נרתע ממנו בזמנו, הוא בלתי חוקתי אם נעשה לשרת מטרות פוליטיות בטווח הקצר (להבדיל מזכותו הטבעית של הקונגרס להגדיל את מספר השופטים בטווח הארוך). בבירור אכן כך – צעד כזה הופך את הפרדת הרשויות ואת העצמאות השיפוטית לבדיחה. בית המשפט בטל ומבוטל נגד הרוב בקונגרס ואינו יכול עוד להגן על החוקה. ברם, הקונגרס יטען שבית המשפט העליון עצמו אינו חוקתי. הוא אינו יכול להתכנס בהרכב של תשעה, אלא צריך להוסיף להרכבו ארבעה או שישה מינויים חדשים שהגיעו זה עתה מהקונגרס.

מה עושים בעימות חזיתי כזה? אם הכוח הגס יכריע הרפובליקנים ינצחו. רוב החיילים בצבא הם בעדם. אם הכוח הכלכלי יקבע, למדינות החוף הליברליות יש יותר עוצמה. אמריקה יכולה לחזור לנקודת משבר שלא ביקרה בה מאז מלחמת האזרחים. ברם, סביר להניח שהתקדמנו מאז ושלאף משפחה אין עניין לשלוח את בניה לטבוח אמריקנים אחרים. לכן נותרת השאלה מי יהיה הראשון שימצמץ במשחק הצ'יקן המטורף הזה.

הבעיה הגדולה היא חוסר האמון המוחלט של הצדדים בכך שיש טעם מבחינתם לוותר. אני נזכר בתגובתו היפה של אבי דיכטר בסרט "שומרי הסף" לשאלה האם החיסולים של מנהיגי הטרור במהלך האינתיפאדה השנייה לא האיצו פיגועי התאבדות כנקמה. דיכטר תהה בצדק האם יש צד שני למשוואה: ואם לא היינו מחסלים, האם לא היו פיגועים? באופן דומה יכולים הרפובליקנים לשאול עצמם: ואם נוותר על מינוי שופטת, האם הדמוקרטים לא יצרפו עוד שתי מדינות לאיחוד וישנו לגמרי את כללי המשחק? והדמוקרטים יתהו: ואם נוותר על האופציות הרדיקליות שלנו, האם בית המשפט העליון השמרני לא יחבל בכל המהלכים הפחות רדיקליים שלנו?

בטווח הארוך כוחנות חסרת בושה היא אסטרטגיה הרסנית לשני הצדדים, ומתישהו לפחות אחד מהם יצטרך לוותר עליה או להוליך את אמריקה למשבר חוקתי שאחריתו מי ישורנו.

התומך המפתיע של ביידן

הבלוגר המחונן היהודי האמריקני – ליון מביע תמיכתו בג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב. זה מעניין כי ליון הוא ימני, אפילו ימני קיצוני וכי כתיבתו מבוססת על שכל ישר נטול שמץ של תקינות פוליטית. ליון תמך בדונלד טראמפ עוד בשלב מוקדם בבחירות 2016. כדאי לקרוא את הפוסט (באנגלית).

שתי המלצות קריאה למיטיבי לכת

קראתי לאחרונה שני מאמרים ארוכים ומתוחכמים באנגלית, ממש למיטיבי לכת. מקצוות אידיאולוגיים שונים והפוכים. אבל שניהם שוטחים את השקפותיהם של אנשים בעלי חוכמה, ברק וחדות אינטלקטואלית בלתי רגילים.

הטקסט הראשון הוא מאמר של חוקר האינטליגנציה הבריטי ריצ'ארד לין שמסכם בו קריירה בת שישים שנה, שבה קידם את התיאוריה שיש קשר הדוק בין עושרן של אומות לבין האינטליגנציה הממוצעת של המשתייכים אליהן, ויש קשר הדוק בין האינטליגנציה הממוצעת לבין הגנטיקה. את ההבדלים הגנטיים בין עמים מייחס לין לרוב להתמודדות עם חורף קשה. אומות ששוכנות בארצות הקור ושאבותיהן התמודדו עם חורפים קשים עברו ברירה גנטית אכזרית שבה הטיפשים סולקו מהמאגר הגנטי.

הדבר המפתיע אצל לין הוא שהוא אדם ישר ולכן מפזר קצוות שמובילים גם למסקנות הפוכות לגמרי מאלו שהוא מאמין בהן. הנקודה הראשונה היא העובדה שלין היה ראשון לעלות על כך שציוני הנבחנים במבחני האינטליגנציה עולים מדור לדור, מה שנראה כסותר או מגמד את התיאוריה הגנטית. לין עצמו משייך זאת לשיפורים בתזונה. את אפקט עליית האינטליגנציה מכנים אפקט פלין או אפקט לין-פלין על שם לין ועמיתו חוקר האינטליגנציה מניו זילנד ג'יימס פלין.

הנקודה השנייה היא שלין, כפי שהוא מספר, התחיל את הקריירה שלו בדבלין בניסיון להבין מדוע האייקיו של האירים כה נמוך. הוא ייחס זאת לברירה גנטית שכן כל המוצלחים ברחו מאירלנד מזמן. אבל גם ציוני הפיז"ה וגם התמ"ג המרהיב של אירלנד בימינו מרמזים שהאירים לא באמת יותר טיפשים מיסודם. זה היה אפקט זמני וארעי, אולי משהו שחינוך קתולי מחמיר תרם לו בשנות החמישים ואולי משהו אחר.

*******

הטקסט השני בא מהקצה השני של הספקטרום האידיאולוגי. דיוויד שור הוא בחור צעיר ומנתח סטטיסטי פוליטי מבריק, יהודי כמובן לפי שמו וחזותו (אבל לא אוהב ישראל גדול). נמצא בקצה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית וחותר לראות פוליטיקאים פרוגרסיביים מנצחים במערכות הבחירות באמריקה.

לאחרונה הוא עבר "ביטול" בידי חבריו הפרוגרסיביים ופוטר ממשרתו כי רמז בציוץ טוויטר שמהומות אלימות הן לא פרודוקטיביות. הוא הכה על חטא במסורת הטיהורים הסטלניסטיים ומן הסתם עוד צפוי למלא תפקידים בשירות השמאלנות האמריקנית. הוא חכם מכדי שאפשר יהיה לוותר עליו.

הדברים ששור אומר כוללים חידושים מרתקים גם למי שכמוני מזמן התחיל לעקוב בסקרנות אחר הפוליטיקה האמריקנית. שור חושב שהמפלגה הדמוקרטית נמצאת במצוקה קשה, מאחר ששיטת המדינות בארה"ב פועלת נגדה. בעבר לא היה אכפת למצביעים ממדינות רפובליקניות כמו איווה או טנסי להצביע למען מועמדים דמוקרטיים בבחירות שאינן לנשיאות. אבל הדבר הזה כבר לא קורה יותר. מדוע? האינטרנט לימד את ההמונים שהצבעה לדמוקרט היא הצבעה לפרוגרסיביות השנואה עליהם כל כך. מדוע ההמונים שונאים כל כך את המפלגה הדמוקרטית? הם לבנים גזענים, אומר שור. אנשים בעלי השכלה פתוחים לדברים חדשים ולרעיונות שוויוניים חדשים, אבל לבנים לא משכילים לא. המצע של המפלגה הדמוקרטית אולי תואם לטעם ההמונים בנקודה כזו או אחרת, אבל בגדול היא נמצאת שמאלה ל-90% מהאמריקנים.  לא רק זה, אלא שהמפלגה הדמוקרטית גם הולכת לאבד אחוז מסוים מבני המיעוטים. באופן אירוני אף שהרפובליקנים מזוהים עם הנצרות, דווקא אובדן העניין של מיעוטים בנצרות יכול לעזור להם, לדברי שור. הכנסייה השחורה הייתה גורם שליכד והניע מצביעים שחורים לדמוקרטים, אבל היא מאבדת אחיזה בדור הצעיר.

נכון שכרגע טראמפ מפגר בסקרים בהפרש גדול, אבל שור חושב שההפרש עוד יצטמצם, ובכל מקרה גם אם הפעם ינצחו הדמוקרטים, יהיה להם קשה להתגבר על החיסרון המובנה שלהם בהמשך הדרך, אלא אם.. אלא אם הם יאמצו את הצעתו הרדיקלית של שור להכניס שלוש מדינות דמוקרטיות בטוחות לאיחוד – וושינגטון הבירה, פורטו ריקו ואיי הבתולה. שלוש מדינות אלו יספקו לדמוקרטים עוד אלקטורים ובעיקר שישה סנטורים בטוחים ויאפשרו להם לשלוט באמריקה בנוחות. אם ביידן ייבחר ואם יעמוד לרשותו רוב בקונגרס, ייתכן שהדמוקרטים יחתרו לממש רעיון זה.

דונאלד טראמפ ידיד המדע

כותב איש הסקרים של הניו יורק טיימס נייט כהן:

לפעמים הפוליטיקה האמריקנית מסובכת. נכון לעכשיו היא פשוטה ביותר. הציבור האמריקני גיבש דעה שלילית קשה על הנשיא, בהתבסס על טיפולו במשבר הקריטי ביותר העומד בפני המדינה. ונושא זה הוא כה רב חשיבות שאין לנשיא מרחב תימרון.

באתרי ההימורים נותנים לטראמפ רק 38 אחוזי סיכוי. אבל נראה שהסיכוי האמיתי נמוך עוד הרבה יותר. הדונלד, כפי שכונה בימיו בריאליטי, בדרך החוצה מהבית הלבן. נזכור לטובה את דונלד טראמפ האיש שסיפק לכל צרכני החדשות ארבע שנים של אקשן בלתי פוסק. שהעביר את שגרירותו לירושלים, הכיר בשליטת ישראל בגולן והתעמר במשטר האייתוללות. טראמפ הוא אנטי מדע כמו שהראתה ההתנהלות שלו במגפה אך הוא גם ידיד למדע בדרכו המוזרה. על ידי נכונותו לנקוט בצעדים קיצוניים הוא הרחיב את הידע האנושי. אין ידע ללא ניסויים מרחיקי לכת. עשרות מזרחנים היו יכולים להתווכח בסימפוזיון איך יגיב העולם הערבי להעברת השגרירות, איך תגיב אירן לחיסול קסאם סולימני או אם מדינות המפרץ יברכו על תוכנית שלום שתספח לישראל שטחים ניכרים מיהודה ושומרון. טראמפ פשוט ערך ניסוי בפועל.

את טראמפ אפשר יהיה לשפוט רק לאור התנהלות ממשל ביידן. הוא הציב לממשל דמוקרטי עתידי אלטרנטיבה אמיתית ובחלק מהתחומים, באמת מרשימה. אם מהגרים יציפו את הגבול בזמן נשיאות ביידן, תיזכר העובדה שטראמפ הצליח לאיים על מקסיקו ולהביא אותה לעצור את ההסתננות. אם אירן תרחיב השפעתה, כולם יזכרו איך טראמפ בלם אותה. אם מסים מחמירים על העושר ידכאו את הבורסה, יזכרו האנשים איך בזכות טראמפ היא שגשגה. אם שופטים עליונים ליברלים יכפו על אמריקה כל גחמה של מטורפי ה-wokeness, אנשים ישימו לב לכך שהשופטים שמינה טראמפ מציגים עמדת נגד. וכמובן יש צד שני למטבע. כשביידן יתנהל בצורה נשיאותית, רצינית ומכובדת, כולם ייזכרו איך פני הדברים כשהנשיא מתנהג כליצן טיפש וגס רוח.

אליזבת' וורן בעד ביבי

אני עוקב בנשימה עצורה אחרי הפריימריז במפלגה הדמוקרטית שחשובים לנו, לעניות דעתי, הרבה יותר מהבחירות אצלנו מחר.

ישנו סרטון פופולארי מהמירוץ הדמוקרטי שלדעתי רלוונטי מאין כמוהו לבחירות שלנו. הרקע לסרטון הוא זה: קיים סיכוי גבוה מאוד שברני סאנדרס ישיג הכי הרבה צירים מבין המועמדים, אבל הצירים יתפצלו בין כמה מועמדים, וברני שישיג הכי הרבה צירים לא בהכרח ישיג את רוב הצירים. למשל אם סאנדרס יקבל 49% מהצירים, ג'ו ביידן 26% מהצירים, אליזבת' וורן 15% מהצירים ומייקל בלומברג 10% מהצירים, אז ההרכב ביידן-וורן-בלומברג יוכל להתאחד ולנצח את סאנדרס בוועידה.

מכאן שאליזבת' וורן יכולה להיות רכיב חשוב בקואליציית אנטי ברני ויש לה אינטרס ברור לא לקבל עיקרון לפיו המוביל בצירים ימונה למועמד הדמוקרטי. בסרטון היא נשאלת על ידי תומך של ברני סאנדרס כיצד היא מתכחשת לעיקרון הדמוקרטי שלפיו המועמד המוביל צריך לזכות במועמדות.

וורן אינה מתווכחת עם האוהד של ברני בשאלה מה נכון יותר או דמוקרטי יותר – ניצחון המוביל או ניצחון קואליציית רוב. זו שאלה סבוכה. הראיתי לא מזמן איך ניצחונו המוחץ של בוריס ג'ונסון בבריטניה הוא בכלל לא ניצחון גדול אלא תוצאה של שיטה שמעדיפה את המוביל על פני קואליציית הרוב.

וורן עונה במקום זאת תשובה פשוטה וניצחת שהתפשטה בטוויטר: אלו החוקים שנקבעו מראש. אלו כללי המשחק שברני סאנדרס עצמו תמך בהם והיה מעורב ביצירתם. את כללי המשחק יוצרים בהתחלה, לא משנים אותם באמצע לפי האינטרסים המשתנים.

זה בעצם הנושא המרכזי של הבחירות הנוכחיות, אף שאיש אינו מציג זאת כך והתקשורת לא תובעת מבני גנץ ויאיר לפיד חשבון על כך. הפיאסקו המזעזע הזה, 3 מערכות בחירות רצופות שאין ביטחון שלא ימשיכו עוד ועוד, נובע מניסיון חצוף ומקומם של גנץ ולפיד לשנות את כללי המשחק אחרי שהוא התחיל. יש למדינת ישראל חוק יסוד שהתקבל ממזמן, הרבה לפני פרשיות 1000, 2000, 3000. החוק קובע שראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. מובן שגנץ יכול להחליט שהוא אינו מעוניין לפעול בהתאם למסגרת שנקבעה בחוק היסוד. אבל זו החלטה אבסורדית שמובילה לתוצאות אבסורדיות שאנו אכן רואים בעינינו. כמוה כהחלטה של ראש מפלגה של שלושה מנדטים שלא ייכנס לממשלה אלא אם יקבל 8 תיקים ורוטציה. זה אפשרי, אבל זו גישה אבסורדית שמי שאוחז בה מערער את יסודות הדמוקרטיה ולא ראוי לאמון הציבור.

מדוע הקיצוניות של סאנדרס לא מפריעה לבוחר?

מערכת הבחירות בארה"ב מציבה ממש חידה פוליטית: מדוע הקיצוניות של ברני סאנדרס לא מזיקה לו. בכל הסקרים שבהם סאנדרס עומד מול טראמפ הוא משיג הישגים דומים לאלו של דמוקרטים אחרים או אף טובים יותר. על פי ממוצעי הסקרים האחרונים יש לו סיכוי של פיפטי פיפטי. איך ייתכן שמועמד כל כך קיצוני בדעותיו, אחד שהילל לא פעם משטרים סוציאליסטים אפלים, שמכל מנהיגי העולם בוחר לקרוא רק לראש ממשלת ישראל גזען, שמסרב להופיע באייפא"ק, שחושב שצריך לאסור על קיומם של מיליארדרים ושונא את הקפיטליזם, שחותר לפייסנות ביחסי החוץ והפגין כל חייו סנטימנט לא סמוי לפיו אמריקה היא מקור כל רע. איך ייתכן שכל זה כלל לא מפריע לסיכויי היבחרותו? יש כאלו שמצהירים בטוויטר שטראמפ יזכה לניצחון ב-40 מדינות מול סאנדרס או שרוב היהודים לא יתמכו בסאנדרס. הצהרות אלו רחוקות עד גיחוך ממה שמראים הסקרים. היהודים יתמכו בסאנדרס ברוב גדול וטראמפ יתקשה מאוד לשמור על המדינות שאותן ניצח בקרב מול הילארי.

אפשר לטעון שהצלחת סאנדרס בעצם משחזרת את החידה מהבחירות הקודמות – איך ייתכן שטראמפ הצליח לנצח. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. טראמפ מזוהה עם בוטות, ילדותיות, גסות רוח ובורות. כל אלו לא הפריעו לבוחר האמריקני. אבל טראמפ לא קיצוני במיוחד. להיפך בעניין הניציות והלוחמנות בזירה הבינלאומית הוא מתון מאוד ביחס לרפובליקנים. כך גם ביחס לשנאת המדיקייר והביטוח הסוציאלי. וכך גם ביחס להשקפות שמרניות נוצריות. טד קרוז יריבו היה קיצוני בכל אלו. טראמפ לא. רק לגבי שנאת ההגירה הלא חוקית הפגין טראמפ מידה של קיצוניות.

באשר לסאנדרס יש בעצם שתי השערות כרגע – האחת שבעולם הפוליטי המקוטב הנוכחי ועם הסחף של המפלגה הדמוקרטית שמאלה וכאשר טראמפ הוא האלטרנטיבה, קיצוניות כבר לא מפריעה לבוחר האמריקני ולא פוגעת בסיכויי הניצחון של מועמד. להיפך היא יכולה לצבוע אותו בגוון אנטי ממסדי מושך. גם בארץ אפשר להבחין בסימנים לכך כשנתניהו לא עושה שום ניסיון לקסום למרכז הפוליטי במהלך הקמפיין שלו. עם זאת אולי ביבי יכול להרשות לעצמו – את ביבי כולם מכירים ויודעים שהוא לא באמת הרפתקן ימני אלא שונא סיכונים כרוני.

השערה שנייה שרבים שותפים לה וכך גם טראמפ (שרוצה כנראה את ברני מולו) וכך גם שוקי ההימורים (שנותנים לטראמפ את רוב סיכויי הניצחון ככל שסאנדרס מתחזק) – מתישהו יפול האסימון. מתישהו הבוחרים יקלטו שדעותיו של סאנדרס רחוקות מדי מהמיינסטרים, מאיימות על אמריקה ועל העולם. ואז התמונה בסקרים תשתנה. עוד נראה. אולי פשוט אין כללים. האבטיפוס לסאנדרס ג'רמי קורבין הלך ונחלש לקראת בחירות 2019 בבריטניה, אך הלך והתחזק לפני בחירות 2017.

בחירות ללא הכרעה גם באמריקה?

לפי סקרים שפורסמו היום לטראמפ סיכויים טובים לנצח את ברני סאנדרס (או כל מועמד דמוקרטי אחר) בפלורידה ובויסקונסין, אך לא במישיגן ובפנסילבניה, מדינות שניצח בהן את הילארי. תמונה כזו של התוצאות יכולה להביא, בתרחיש סביר למדי, לתיקו בחבר האלקטורים 269-269 ולסיום בחירות 2020 ללא הכרעה.

על פי החוקה במצב שבו חבר האלקטורים לא מסוגל להכריע יהיה זה בית הנבחרים שיכריע על זהות הנשיא, כאשר לכל מדינה קול אחד. אלא שלא בטוח שגם בית הנבחרים יהיה מסוגל להכריע. יש מספר מדינות חצויות שבהן לדמוקרטים ולרפובליקנים אותו מספר נציגים. כרגע יש יתרון זעיר ממש לרפובליקנים אבל הוא יכול להיעלם בנקל.

לפחות יהיה סגן נשיא והוא יכהן בינתיים. אלא שזהות סגן הנשיא במקרה כזה תלויה בסנאט והוא גם יכול להיות חצוי 50-50, על פי חלק מהתחזיות.

מה עושים? אין מוצא בעצם והרבה תלוי בפרשנות בית המשפט העליון השמרני לחוקה. למשל האם, בניגוד למשתמע מהחוקה, יתאפשר לסגן הנשיא מייק פנס לשבור את התיקו בסנט ולמנות את עצמו לנשיא הזמני. אם לא, בית המשפט העליון יצטרך להכריע אם בתקופת הביניים תכהן כנשיאה ננסי פלוסי יו"ר בית הנבחרים (לפי החוק שעל פניו סותר את החוקה) או שיכהן כנשיא מזכיר המדינה מייק פומפיאו.

דונלד טראמפ צחק על המצב הפוליטי אצלנו, אבל הרבה פעמים צוחק מי שצוחק אחרון.

ב-2016 תיארתי תסריט אפשרי דומה, אבל ההבדל גדול ומעיד על עומק השינוי שחל בדימוי של טראמפ. אז חשבתי שהממסד הרפובליקני עצמו יכול לחבל בבחירת טראמפ, היום טראמפ הוא קונצנזוס מוחלט במפלגתו ואין סיכוי שדבר כזה יקרה.

נסיכת דנמרק

הדמוקרטים באמריקה רוצים להיות כמו דנמרק. לשם חותרים ברני סאנדרס ואליזבת' וורן. להיות כמו דנמרק זה כמובן לא גורל נורא כל כך. מדינת רווחה מתפקדת היטב. אבל האם דנמרק היא כמו המפלגה הדמוקרטית בארה"ב בדמותה הנוכחית, הפרוגרסיבית קלישאתית עד גיחוך? ממש לא.  ראש הממשלה הצעירה, מטה פרדריקסן, היא בסגנון אחר לגמרי. זה מרעיש במיוחד כי היא עומדת בראש קואליציית השמאל.

האתר (השמאלני קיצוני) מונדוויס מביא ציטוטים מרתקים מראיון עם ראש הממשלה שביקרה לאחרונה ביד ושם עם ראשי המדינות האחרים. האם ישראל בראשות נתניהו לא זזה הרחק לימין, היא נשאלת.

בעיניים סוציאל דמוקרטיות בוודאי הייתי מעדיפה מפלגת עבודה חזקה בישראל שמכתיבה את סדר היום. אבל זה לא משנה את העובדה שישראל בניגוד לכל מדינה אחרת במזרח התיכון בערך, היא דמוקרטיה מתפקדת היטב.

פרדריקסן ישבה באולפן אחד עם מנהיגת המפלגה הימנית פופוליסטית ואמרה דברים מדהימים ממש:

כן, הסוציאל דמוקרטים שינו גישה בנושא ההגירה. עשיתי כך בעצמי. עדיף מאוחר מלעולם לא. ואני רוצה לתת קרדיט לכאלו שראו זאת יותר בבהירות ממני [ופנתה למנהיגת הימין שישבה לצדה]. היום אנחנו עומדות יחד באותו מקום בתמיכה במדיניות הגירה נוקשה, וזה קריטי.

תארו לעצמכם את ברני סאנדרס, שרוצה ללכת בעקבות המודל הדני, יושב ומחמיא כך לדונלד טראמפ.

פרדריקסן נמנעת מהשקר החביב על שמאלנים שמקביל ואף מדגיש את האנטישמיות הלבנה הגזענית לעומת האנטישמיות המוסלמית בלי להכיר בכך שהאנטישמיות מהסוג הראשון היא נחלת אחוז קטן מהאירופאים כיום (כמובן, עדיין אחוז מסוכן מאוד וגורר איתו מורשת של נזק מפלצתי בעבר). זאת בעוד שהאנטישמיות מהסוג השני היא נחלת אחוז עצום מהמהגרים. פרדריקסן ניסחה זאת ללא צביעות: "יש היום אנטישמיות מכוערת בדנמרק, שלא הייתה כמוה בעבר. וזאת בגלל ההגירה".

כשפרדריקסן ניצחה בבחירות תהה המגזין פורין אפרס האם באמת השמאל ניצח, כאשר בפועל אימץ לשם כך מדיניות ימין. ואולי זהו באמת הניצחון הגדול של הימין, כאשר הוא מצליח לגרום לשמאל לחקותו.

הנשיא ברני סאנדרס

לפני ארבע שנים ניסיתי לחשוב על מה שלא ניתן לחשוב עליו ולתפוס את מה שלא ניתן לתפוס אותו, נשיאותו של דונלד טראמפ, אם באמת ייבחר.  קלעתי לא רע בדיעבד, אבל פספסתי את יציאת טראמפ מהסכם הגרעין עם אירן.

הטלטלות האחרונות במירוץ הדמוקרטי מבשרות שברני סאנדרס הופך למועמד סביר לנצח בפריימריז והגיעה העת לחשוב מה תהיה המשמעות של בית לבן שבתוכו יושב הנשיא היהודי הראשון. סאנדרס במובנים רבים הוא תמונת המראה של טראמפ. אם טראמפ הוא מועמד הזוי עם דעות שפויות, הרי שסאנדרס הוא ההיפך – מועמד שפוי עם דעות הזויות.

ביטוח בריאות, מיסוי עשירים קיצוני, מחיקת חובות סטודנטים, שכר מינימום פדרלי גבוה

בכל התחומים האלו יש להניח שסאנדרס יוכל לממש רק חלק קטן מרעיונותיו, ולבטח את החלק המתון והלא מוגזם. הם יידרשו חקיקה מפורטת, אבל לשם כך נדרשת שליטה בסנאט ובבית הנבחרים. ייתכן שהמפלגה הדמוקרטית תשיג שליטה בשני המוסדות האלו, אבל סביר יותר שלא. גם אם הדמוקרטים ישלטו בקונגרס שליטה מלאה, הסנטורים הדמוקרטים היותר מתונים ימנעו מסאנדרס, החבר הרדיקלי ביותר של הסנאט, לממש את רוב תוכניותיו. כל דבר שיגרור נפילה בוול סטריט יעורר סלידה בסנטורים מניו יורק ולבטח בסנטורים ממדינות שמרניות יותר.

הגירה

טראמפ הצליח לבלום באופן מרשים את ההגירה ממקסיקו ומדרום אמריקה באמצעות איומים על ממשלתה בסנקציות אם לא תעצור את גל ההגירה. זהו הישג ענק של ממשל טראמפ ממש כמו החומה של ממשלת נתניהו בדרום שעצרה את המסתננים.

מובן שסאנדרס אינו צפוי לאיים איומים דומים. תהיה הזדמנות פז היסטורית למיליונים מדרום אמריקה לבוא בשערי ארצות הברית וכך להעניק להם ולילדיהם עתיד מזהיר. למה שלא יעשו זאת? כשהשמועה על שערי אמריקה הפתוחים תתפשט גם אפריקנים וגם מזרח תיכונים ירצו להגיע. האוקיאנוס יעצור את חלקם, אך לא את כולם. הרי גם לאוסטרליה המרוחקת מגיעים המונים ורק מדיניות דרקונית של מעצר מהגרים בפפואה ניו גיני חוסמת אותם.

למפלגה הדמוקרטית יש תמריץ ברור לעודד הגירה המונית, כי המהגרים הם מצביעים דמוקרטים פוטנציאליים. אולי הם יהפכו את טקסס למדינה כחולה. לכאורה כך תובטח שליטת הדמוקרטים בארצות הברית לשנים רבות אבל גם זה לא מובטח – אומת מוקה מובהקת כמו ברזיל בחרה ב-2018 בנשיא שהוא יותר טראמפ מטראמפ כדי להוביל אותה. בסוף אנשים יצביעו לפי הכלכלה.

גם שוודיה וגם גרמניה מאסו בהגירת המונים וכיום הן משלמות לארדואן הרבה כסף כדי שימנע אותה. כך שבשלב מסוים אפילו לאמריקה הסאנדרסית יימאס. נותר לראות מתי זה יהיה.

סאנדרס ביסודו אינו פרו הגירה. הוא רואה שיטפון של מהגרים כמתנת חינם לבעלי ההון השנואים עליו כל כך. אבל הסלידה של הדמוקרטים מעולם עם גבולות התעצמה בעשור האחרון. יידרש זמן עד שאחד כמוהו יהיה מסוגל לנקוט בצעדים אפקטיביים נגד הגירה.

בית המשפט העליון

סאנדרס, ואולי גם כל נשיא דמוקרטי אחר, ימנה שופטים שיקדשו הגירה לא חוקית, יבטלו את עונש המוות ויכפו שיפוטית מלחמה בהתחממות הגלובאלית. כיום המאזן בבית המשפט העליון נשען על שופט שמרני אחד. אף שהשופטים השמרנים אינם מאוד זקנים, אף אחד אינו חסין ממחלות וממוות, גם אם הוא רק בשנות השישים והשבעים לחייו. שופט נוסח סאנדרס שיחליף שופט שמרן ישנה את אמריקה. לשם כך תידרש אמנם הסכמת הסנאט. אם הסנאט יישאר שמרני, אז סאנדרס פשוט לא יוכל למנות שופטים, והרשות השופטת תסכל הרבה ממהלכיו. טראמפ ניצל את הרוב השמרני כדי להציף את בתי המשפט בשופטים שהומלצו לו על ידי השדולות השמרניות באמריקה.

יש מהדמוקרטים המשתעשעים ברעיון להגדיל את מספר השופטים בעליון וכך לעקוף את הרוב השמרני הנוכחי שעלול לשים מקלות בגלגלי המהפכה הסוציאליסטית שסאנדרס מתכנן. קשה להאמין שיהיה ליוזמה כזו רוב בסנאט.

רוסיה, סין ואירן

האם אירן תשעט לגרעין, רוסיה תפלוש לאסטוניה וסין תפלוש לטאייוון? מי יודע. נשיא ששונא מלחמות (ביכה לאחרונה את חיסולו של סולימני) ואולי למען האמת די שונא את אמריקה עצמה, הוא פיתוי עצום לשאר המדינות למתוח את החבל. בכל אופן אלו נשארים תסריטי קצה קיצוניים. הרי גם אם סאנדרס יתקשה להגיב צבאית על פעולות נגד ארה"ב ובעלות בריתה, הוא בכל אופן יוכל להטיל סנקציות. הנשיא טראמפ הראה ששימוש בסנקציות יכול להיות אפקטיבי.

לבעלי הברית הקלאסיים של ארה"ב יהיה  קשה: האם האחים המוסלמים ירימו ראש במצרים? האם אירן תזנב בסעודיה? תרחישים סבירים. מאדורו יהנה מסיוע אמריקני במקום לסבול מסנקציות אמריקניות? גם זה לא יציל את ונצואלה האומללה. ארה"ב תצא מעירק ומסוריה? צעד זה תואם את האינסטינקטים של סאנדרס, אבל תהיה לו התנגדות במפלגה הדמוקרטית.

גם אם הסכם הגרעין של אובמה יחזור למרכז הזירה ויכובד בידי האיראנים, וזהו התסריט הסביר, נשיאות סאנדרס תהווה הזדמנות פז עבור אירן לצייד את החיזבאללה בארסנל טילים, מה שהיא עושה במילא כבר היום. ישראל תהסס להגיב בהיעדר גיבוי מעצמתי. אלו יכולים להיות ימי הזוהר של הציר השיעי. אם כבר מלחמה בין ישראל לאירן ולגרורותיה, נשיאות סאנדרס היא העיתוי הנוח ביותר לכך מהפרספקטיבה של האויב.

ההתחממות הגלובאלית

ממשל סאנדרס ינסה לכפות רגולוציות שיקשו על שימוש בדלקים פוסיליים. זהו היבט מאוד חיובי של נשיאותו בעיני מי שמאמין בקונצנזוס המדענים בנושא. לטווח הארוך ההשלכות הגיאופוליטיות של סוף עידן הנפט על המזרח התיכון הן מטורפות. סאנדרס יכול להחיש את תנועת מחוגי השעון לעבר עידן זה.

ישראל והפלסטינים

סאנדרס מרבה לדבר על אומללות הפלסטינים ברצועת עזה. דווקא כאן נראה שהוא מתפרץ לדלת פתוחה. ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית ללכת להסדרה עם החמאס. ברם, החמאס יכול לראות את נשיאות סאנדרס כהזדמנות להקשיח תנאים מתוך הנחה שידיה של ישראל כבולות.

בגדה, אפילו תחת הנשיא סאנדרס, לא צפוי שינוי של 180 מעלות. אף נשיא, אוהד ככל שיהיה לפלסטינים, לא יוכל לכפות על ישראל לקבל את זכות השיבה ולוותר על הר הבית ולא יוכל לכפות על הפלסטינים לוותר בחזיתות אלו. מה שכן, נשיאות סאנדרס תיתן רוח גבית עזה לבית הדין הבינלאומי בהאג וזו בעיה גדולה.

קונפליקט בוטה וגלוי בין ארה"ב לבין ישראל בימי סאנדרס נראה בלתי נמנע, וסאנדרס שש אליי קרב ואפילו המציא נתונים דמיוניים (רבבה הרוגים בעזה) כדי לנגח את ישראל. סאנדרס איים בביטול הסיוע לישראל. יהיה לצעד כזה מחיר פנימי כל כך גדול ותועלת כל כך קטנה, שקשה להאמין שהוא ינסה ברצינות לממש אותו. ישראל מצידה תצטרך לוותר על הזיות הסיפוח וטוב שכך. אולי זה הערך היחיד של הסיפוחיזם – לתת לנשיאים מסוגו של סאנדרס סיפוק מיכולתם לסכלו. זה ערך לא מבוטל – יתעסקו במניעת הסיפוח ולא יהיה להם פנאי לעשות צרות אמיתיות.  אם שיתוף הפעולה המבצעי והמודיעיני השוטף בין ישראל לארה"ב ייפגע, זה יהיה דבר חמור מאוד עבורנו, אבל  ישראל תוכל להישען על ידידים בבתי הקונגרס שלא יתנו לכך לקרות.

המצב הכלכלי 

כפי שהדמוקרטים מסכלים, ללא שמץ של פטריוטיות, עמידה מאוחדת של ארצות הברית מול אירן, ככה גם הרפובליקנים יסכלו, גם הם ללא שמץ של פטריוטיות, עמידה מאוחדת מול ארצות הברית מול מיתון ומשבר כלכלי. אם הקונגרס יוותר בשליטה רפובליקנית, ולו חלקית, הם יעשו את המוות לנשיא סאנדרס כשירצה לגבש תוכנית הצלה כלכלית במקרה של משבר. מבחינה זו נשיאות סאנדרס מהווה סכנה אמיתית לכלכלת העולם. לא בגלל רעיונות המיסוי המטורללים שלו, שבמילא אין להם סיכוי בסנאט, אלא מאחר שיתקשה להשיג רוב פוליטי לתוכניות תמרוץ בזמן שיהיו נחוצות. הריביות הן כל כך נמוכות שהורדת ריבית בידי הפד לבדה לא תספיק כדי להציל את העולם ממיתון חוזר.