78% ביבי

אני אוהב לעקוב אחרי אתר פרדיקטיט, והחודש הוא פתח הימור מעניין ממש: האם בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל בזמן נשיקת הסילבסטר שתפתח את 2020. אם היו שואלים אותי, הייתי נותן לכך פיפטי פיפטי בערך. להפתעתי המהמרים אופטימיים מבחינת האופן שבו הם רואים את סיכויי ביבי. הם נותנים לו כרגע 78% לשרוד, ואולי הם מבינים משהו שכל השאר עוד לא.

עוד מהנעשה בפרדיקטיט בימים אלו: לטראמפ סיכוי מכובד של 45% להיבחר לקדנציה שנייה. המועמדת המובילה לנצח אצל הדמוקרטים היא קאמלה האריס (24%) שעוקפת את ג'ו ביידן (22%) ואת אליזבת' וורן (20%). ברני סאנדרס משתרך מאחור (13%).

אין למהמרים צל ספק שראש ממשלת בריטניה הבא הוא בוריס ג'ונסון.

בבחירות בקנדה מתחלקים הסיכויים פיפטי פיפטי – האם ג'סטין טרודו יבחר לעוד קדנציה או שמא יהיה זה אנדרו שיר השמרני שמבטיח להעביר את שגרירות קנדה לירושלים.

ביבי, הזדרז

אם תוצאות הבחירות יהיו בערך לפי הסקרים האחרונים, המפלגות החרדיות יעמדו בפני דילמה אכזרית. אביגדור ליברמן צפוי לקבל מספר מכובד של מנדטים שיאפשר לו לחסום הקמת ממשלה ימנית עם חרדים. האלטרנטיבה היחידה שתיוותר תהיה הקמת ממשלת אחדות בלי חרדים. או שלא – בעצם תהיה קיימת אפשרות נוספת: הקמת ממשלת שמאל עם חרדים, אולי אפילו על בסיס תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות. ביבי ונתן אשל הרי נתנו לאחרונה לגיטימציה להישענות קואליציונית על הערבים.

כאשר החרדים יבינו שכניסתם לממשלת שמאל היא התסריט היחיד שבו הם חלק מהממשלה, מתקציביה ומחוקיה – תיווצר מבחינתם הצדקה לתמוך בכזו ממשלה. בני גנץ הוא פוליטיקאי כלבבם ולא אמורה להיות להם בעיה מיוחדת לכהן תחתיו. הם לא יצטרכו להצביע עבור יאיר לפיד כראש ממשלה. מה אכפת להם שיכהן כשר חוץ. נכון שלא יפה לזרוק את ביבי בשעתו הקשה. אבל גם שמעון פרס בשעתו "שלח להם מאפיות", ותמיד יצא נבגד. האינטרסים חשובים מהכול ולבחירות חדשות לכנסת ה-23 כבר לא יהיה שפוי ללכת.

גם עבור כחול לבן זו תהיה דילמה ואולי אפילו טרגדיה. יאיר לפיד יקריב את חלק הארי של היוקרה הפוליטית שלו כשיהיה שותף לכינון ממשלה שתהיה מבוססת על סחטנות חרדית. ברם, הפיתוי להפוך את כחול לבן למפלגת שלטון יהיה גדול מאוד.

כמו בשוק המניות או במשחק השחמט כולם יכולים לחשב את המהלכים העתידיים מראש ולפעול בהתאם כבר בהווה.  יהיה לנתניהו קשה מאוד להקים ממשלה, אפילו ממשלת אחדות, אחרי הבחירות. עליו להנחות את הפרקליטים שלו להשיג עם מנדלבליט הסדר טיעון ומהר.

ואם הכול יהיה אותו דבר

חשבון פשוט לקראת הבחירות לכנסת ה-22.

בבחירות לכנסת ה-21 קיבל גוש הימין 65 מנדטים.

גוש הימין איבד 4 מנדטים בערך בגלל בנט ופייגלין. נניח שיקבל אותם בחזרה. יהיו לו 69 מנדטים. גוש המרכז-שמאל איבד מנדט בגלל אורלי לוי. נניח שיקבל אותו בחזרה. לימין יהיו רק 68 מנדטים.

כחלון הצליח לגייס מצביעים שאחרת היו נוטים לכיוון "כחול לבן" או פשוט לא מצביעים. איחודו עם הליכוד יאבד לגוש 2 מנדטים בערך. לימין יישארו 66 מנדטים.

סביר להניח שההצבעה הערבית לא תחזור לרמת השפל הנוכחית וייצוג הערבים בכנסת יעלה. לימין יישארו 64-65 מנדטים.

ליברמן, מכל האינדיקציות הראשונות, לא צפוי להיעלם, אלא לשמור על כוחו או אפילו להתחזק. לימין ללא ליברמן יהיו לכל היותר 57-59 מנדטים.  אולי אפילו פחות. כי יש סיכוי גדול ששיעורי ההצבעה בפריפריה תומכת הימין ירדו במידת מה וכי רצונו של ביבי בחסינות יבריח תומכים.

חזרנו לאותה סיטואציה, ומה עושים אז?

סיכוי גבוה מאוד: החרדים יתקפלו. אין הבדל גדול בין חוק הגיוס בגרסה הליברמנית לבין חוק הגיוס שהחרדים מוכנים לקבל. להיכנע לחלוטין לליברמן זו גלולה מרה, אבל לא קטסטרופה. החוק מבטיח 6 שנים של שקט ואחר כך השם יעזור.  האם ליברמן בכלל יהיה מעוניין לקבל את ההתקפלות החרדית? אולי יהיו לו שפנים חדשים לשלוף אז מהשרוול, למשל דרישה לפתיחת מלחמה נגד החמאס בעזה. לזה ביבי בוודאי לא יסכים, אחרת ישחזר את טרגדיית בגין – שרון במלחמת לבנון הראשונה.

סיכוי בינוני: ליברמן יתקפל. ליברמן לא צפוי, אבל יש גבול. האם באמת ירצה לגרור את המדינה לבחירות לכנסת ה-23?

סיכוי נמוך – בינוני: מרד בליכוד. מתוך הבנה שהעם לא יקבל בחירות נוספות, אולי זו תהיה שעתו של גדעון סער להכריז שאם ביבי לא מצליח להרכיב ממשלה אחרי שתי מערכות בחירות, עכשיו תורו. יקים ממשלת אחדות עם בני גנץ. אגב, תסריט כזה אפילו לא סותר את החסינות לנתניהו. הוא יכול לקבלה כחבר כנסת שאינו ראש ממשלה. אולי כמחווה אחרונה של חסד מצד ליברמן ומצד חבריו בליכוד.

סיכוי נמוך – בינוני: השמאל נשבר ומוכן להצטרף לממשלת נתניהו. בין אם מדובר בכחול לבן או במפלגת העבודה או אפילו בקבוצת עריקים מהמפלגות האלו.

מחשבות על בחירות לא צפויות

האם אנחנו לקראת קטסטרופה כלכלית בעקבות הבחירות הנוספות שיתקיימו בספטמבר 2019? הגרעון נושף בעורפנו, הקיצוצים ההכרחיים כל כך ידחו, המשק יפסיד 2 מיליארד דולר וכן הלאה.

למרבה המזל, ממש לא. וזו עובדה שכך רואים זאת השווקים: האג"חים הממשלתיים יקרים יותר ממחירם לפני שבועיים, כשאף אחד לא האמין שבאמת בחירות חדשות הן אופציה. השוק לא צופה הבוקר קריסה כלשהי ביכולת הממשלה להחזיר חובות או למנוע אינפלציה.

מזל שיש שווקים, אחרת היינו נותרים עם הקשקשנים: אלו שמתייחסים באמת לבחירות כטרגדיה כלכלית יוצאת דופן ומבכים את המיליארדים האבודים. אבל רוב אובדן התמ"ג שכרוך בבחירות נובע מיום החופש. לפי אותו היגיון היינו צריכים למרר בבכי מול לוח השנה כל פעם שהייתה פוקדת אותנו שנה שבה החגים לא נופלים על שבתות, ורבים הם ימי החופש.

אם יהיה השנה יום חופש לא צפוי מראש שבו שכירים לא יעבדו או יקבלו שעות נוספות, אפשר לראות זאת כהעלאה קלה של שכר העבודה הממוצע השנתי או כהפחתה של שעות העבודה בישראל. זה לא רע. בישראל עובדים יותר מדי ביחס לעולם. אין הרבה תועלת בלעבוד יותר מדי. לרוב אותה כמות של עבודה נמתחת על פני יותר מדי שעות ויוצרת אבטלה סמויה.

האם אפשר היה לחלק כספי ציבור למטרות נחוצות יותר מאשר מימון שלטי חוצות ויועצי תדמית בשלושת החודשים הקרובים? ללא ספק. לא מדובר אמנם בסכומי עתק שמשנים משהו ברמת המקרו.

הבחירות ההזויות החדשות, בסבב השני שלהן, מלמדות משהו על המדינה, רק לא ברור מה. מצד אחד אפשר לטעון שהן נותנות המחשה לעומק הקרע בעם, עד שלא ניתן להרכיב קואליציה. פלגי ביבי ואנטי ביבי מעדיפים להתאבד פוליטית מאשר לשבת זה עם זה. מצד שני, אולי ההיפך נכון. גם ההיסטריים שבחרדתיים לגורל הדמוקרטיה לא עודדו אמש את אבי גבאי לנצל את עמדת המיקוח הנדירה שלו ולהצטרף לממשלת נתניהו. הוא יכול היה להוציא מביבי את בלימת החקיקה נגד בית המשפט העליון. אם היקר לשמאלנים מכול היה מונח על הכף, האם הם היו כל כך איסטניסים? קשה להאמין. התנהגותם משקפת את מה שפיהם לא אומר – ביטחון בכך שלא באמת צריך לנקוט צעדים נואשים כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית. גם הם מבינים שהיא חזקה ואיתנה ותשרוד עוד בחירות מיותרות ואפילו ממשלת ימין-חרדים מובהקת שיכולה לקום אחריהן.