Archive for the ‘בחירות 2016 בארצות הברית’ Category

החיה הקורסיקנית, הוד מעלתה

12 בנובמבר 2016

סטיב סיילר הוא אחד האינטלקטואלים המעניינים באמריקה ומהיחידים שתמכו בטראמפ לאורך כל הדרך, דבר שאינו הפתעה לאור הזהות בין השניים בעמדותיהם הלא תקינות פוליטית עד קיצון. את היחס כלפי טראמפ השווה כבר מזמן לסיפור על כותרות העיתונים שתיארו את התקדמות נפוליאון. תחילה: "המפלצת ברחה ממקום גלותה", "החיה הקורסיקנית נחתה בכף חואן". ולאחר מכן עם התקרבותו:"נפוליאון יגיע לשערי פריז ביום המחר", "הקיסר מגיע לפונטנבלו", ולבסוף: "הוד מעלתו ערך את כניסתו הפומבית. דבר לא יכול היה לגבור על צהלת ההמון".

נראה שהחוגים הפוליטיים האמריקנים עוברים טלטלה דומה. תחילה היה הממסד כולו נגדו, אחר כך היו אלו מתנגדיו הרפובליקניים כמו רוביו וקרוז שיישרו קו והביעו תמיכה, ואילו עתה הנשיא אובמה מקבלו בכבוד רב בבית הלבן ומבטיח לעשות הכול כדי לעמוד לצדו בעת העברת התפקיד, ויריבתו קלינטון קוראת להפגין ראש פתוח כלפי נשיאותו. גם סנטור דמוקרטי פרסם היום מכתב שבו נזף בחריפות בעמיתו שסירב לקבל יפה ניצחון טראמפ וקרא להתלכד ולהפגין נכונות לעבוד עם הנשיא.

מעניינת גם תגובתו של פול קרוגמן, שאחרי שניבא נפילות חדות בשווקים והתבדה מייד (בבלוג לא נפלתי בפח הזה), שינה התחזית ועתה סבור שמדיניות הרעפת הכסף של טראמפ יכולה להניב תוצאות טובות לכלכלה בזמן הקרוב, אם כי עדיין פסימי לגבי העתיד הרחוק יותר. גם בשפה העברית אורן נהרי, אחד מגדולי הסולדים מטראמפ בין הכותבים אצלנו, כתב על הניעור החיובי שהוא עשוי להעניק למערכת.

ברוח זו גם אני אכתוב על כמה נקודות אור בתוצאות הבחירות. את עניין התמריץ הפיסקלי החשוב כל כך הזכרתי בפוסט הקודם, והוא משתקף בעלייה בריביות באג"חים בכל העולם וגם בארץ – סוף סוף מישהו אולי יביא משב רוח של צמיחה לכלכלה. אבל גם פרט לכך ואף שבכללותה בחירת טראמפ היא אולי טירוף, יש כמה וכמה תחומים שבהם היא עשויה להביא שפיות.

שפיות בהגירה

כל אדם עם טיפת שכל ישר צפה בהתנהלות של גרמניה והקנצלרית שלה אנגלה מרקל במהלך משבר הפליטים הסורי והוכה בתדהמה. גרמניה היא מדינה שכבר כך סבלה מגרעון דמוגרפי חמור (ולהבדיל מגרעון תקציבי, זה גרעון הקשור בקשר אמיתי ובעייתי למציאות). הטלטלה הדמוגרפית המיותרת לחלוטין שיצרה מרקל בגרמניה באמצעות קבלת מבול הפליטים תהיה בעלת השפעות שליליות לעוד שנים במישורים כמו טרור, פשיעה, רב תרבותיות ומדיניות רווחה, ואם לא די בכך – היא גם עוררה מפלצת רדומה, הסנטימנטים הלאומניים של הגרמנים עצמם.

כשטראמפ ביקר בחריפות את התנהגות מרקל הוא ביטא את מה שכל אדם עם הגיון היה אומר. יש בטראמפ אלמנטים נרקיסיסטיים לא הכי בריאים נפשית, אבל כשהתייחס למה שקרה לגרמניה הוא זה שתיאר את מה שמרקל עשתה כלא שפוי, והוא צדק במאת האחוזים. תענוג לראות את הסרטון הזה, לשכוח לרגע מכל הבעיות הכרוכות באישיותו של טראמפ, ולחשוב שבראש העולם החופשי עומד מישהו שאומר את הדברים כהווייתם ולא שבוי של תקינות פוליטית מתחסדת.

שפיות במסים

קלינטון רקמה תוכנית מטורפת למדי להתעללות במשקיעים באמצעות מסי רווח הון מפותלים ומסי ירושה דרקוניים. מי שקונה מניות ומוכרן לפני תום תקופה ארוכה היה אמור לשלם מס רווח הון גבוה, באזור ה-40%. הכול כדי לרצות את בסיס המצביעים של סאנדרס. מס הירושה היה אמור לעלות עד 65%. לכאורה אלו צרות של אמריקנים, אבל גובה מסים נקבע בארץ על ידי השוואות עולמיות. העלאה במסים באמריקה בניסיון להגשים את חזון התעתועים של הסוציאליסט הצרפתי תומס פיקטי ואנשים מסוגו, הייתה מבשרת רעות גם פה, לכל מי שלא מתלהב מהגותה של שלי יחימוביץ'.

קלינטון גם לא הייתה מקצצת במס הגבוה המוטל על תאגידים באמריקה, מס שמהווה נזק אמיתי לכל משקיע בחברה אמריקנית, ויש סיכוי מעולה שיירד לרמה שפויה בעידן טראמפ.

שפיות ברגולציות

מאפיין של המפלגה הדמוקרטית הוא הרצון להטיל רגולציות על כל דבר. טראמפ לעומת זאת התחייב לבטל רגולציות בכל תחום שאינו קשור לבטיחות.

רגולציות הן לא בהכרח דבר רע, הן יכולות לעצב מערכות תמריצים בצורה מועילה. הבעיה היא שכאשר הלך הרוח הוא כזה שכל דבר יכול להיפתר באמצעות רגולציה, הנזק בדרך כלל גובר על התועלת ובהפרש גדול. רגולציות הן גם כלי עבור כל מיני לוביסטים להכניס לתוכו את האינטרסים של שוכריהם באמתלה של אינטרס ציבורי.

אפליקציית ההסעות אובר הצליחה לבעוט ברגולציות שהקיפו את תעשיית המוניות באמריקה וכך חוללה מהפכה בעלת השלכות דרמטיות לתועלת הציבור. באופן דומה איר בי אן בי טלטלה את ענף המלונאות והוזילה את החופשה בעולם תוך ניצול מיטבי של משאב פנוי – דירות מגורים ריקות. אפשר למצוא סיבות מאוד טובות לרגולציה בענף המונית – הרצון לעזור לנוסעים נכים, בטיחות הנוסע, מחויבות כלפי המשקיעים במספר ירוק. כך גם לגבי איר בי אן בי שמעמידה במצב לא הוגן את יזמי בתי המלון. אף על פי כן, הניסיון מעיד שבחופש גלומה תועלת גדולה לא פחות מאשר ברגולציה. הבורסה בתל אביב מדגימה זאת היטב. ברור הצורך להגן על המשקיעים מחברות נכלוליות, אבל התשוקה העצומה לעוד רגולציה ועוד רגולציה פשוט חיסלה את השוק כזירה לגיוס הון.

שפיות במערכת המשפט

אם קלינטון הייתה נבחרת, ובפרט אם לצדה היה נבחר סנאט דמוקרטי, היא הייתה עלולה להעמיד בית משפט ליברלי אקטיביסטי שהיה הופך את הבחירות בארה"ב לטקס כמעט חסר חשיבות. כמו בארץ שבה ההחלטות הכי חשובות של הממשלה והכנסת הופכות לחסרות ערך אם לא עומדות במבחן בג"ץ, כך יכול היה להיות גם בארה"ב.

במקום בית המשפט הליברלי ימונה בית משפט שמרני. גם שופטים שמרנים יכולים להיות אקטיביסטים ולעשות בחוק כברצונם. בשנת 2000 השופטים למשל הכתירו את ג'ורג' בוש כנשיא. אבל ישנו הבדל מובנה בין השקפות העולם המשפטיות שהופך אקטיביזם שמרני לבעייתי פחות בדרך כלל. ראשית, השמרנים נוטים לכבד יותר חוקים שהתקבלו בקונגרס גם אם אינם לטעמם. נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס הוכיח זאת כשסירב לפסול את אובמה קר (על כך זכה לניגוח מצד טראמפ במערכת הבחירות). שנית, השמרנים מאמינים בזכויות המדינות ולכן החלטותיהם לרוב אינן פוסלות מכל וכל חוק מסוים, אלא מותירות אותו למדינות. גם אם בית משפט עליון שמרני יחזור בו מהיתר ההפלות ומההכרה בנישואים חד מיניים, לא יהיה פירוש הדבר שלילה מוחלטת של הפלות ונישואים חד מיניים, אלא העברת הנושא לבתי המחוקקים של המדינות. אמת, בתי המחוקקים של המדינות נוטים להיות רפובליקניים כי מיעוטים וצעירים אינם טורחים להופיע ולהצביע בבחירות אליהם. בעיה שלהם, אבל לפחות מקומות כמו קליפורניה וניו יורק שבהם היתרון הליברלי מוצק, יישארו כפניה הנאורות של אמריקה.

עלייה בעלייה?

10 בנובמבר 2016

אם אפשר היה לעשות פאסט פורווארד ארבע שנים ולהסתכל בסטטיסטיקות, אחת הסטטיסטיקות שהיה מעניין אותי לראות נוגעת לזרם העולים מארה"ב. האם נראה יותר עולים? בטח לא יהיה שינוי טקטוני, אבל יהיה מעניין גם אם נראה עלייה בעלייה בסדר גודל העומד למשל על מאה עולים בחודש.

הקרקע נשמטה מתחת לרגליהם של רבים מיהודי ארה"ב בהיוודע תוצאות הבחירות, ניצחון אידיאולוגיה המתבססת על זהות אתנית ומסוכנת מאין כמוה ליהודים החיים בנכר. לא סתם היו אלו היהודים האינטלקטואלים הפעילים במפלגה הרפובליקנית הדמויות העיקריות שהצהירו שלעולם לא יצביעו לטראמפ.

המעורבות העמוקה של חוגים ניאו נאציים בקידום המועמדות של טראמפ, הרמה האינטלקטואלית הנמוכה שמאפיינת אותו ואת חוגי התמיכה בו, העובדה ששותף להסתה נגד וול סטריט אך מצרף לכך טוויסט אתני שהשתקף בפרסומת נגד גולדמן סאקס. היכולת לבסס קמפיין על הסתה נגד מיעוט. מבחינת יהודים כל הדברים האלו הם פחד אלוהים.

אמת, יכול להיות שסכנת האנטישמיות המזיקה מצד נוצרים לבנים היא נמוכה, בעוד שדווקא מהגרים מוסלמים, שטראמפ יחסום, מציבים סכנה זו באופן ריאלי יותר. אבל התקופה שבה סנטימנטים אנטישמיים הובילו גם לבנים נוצרים לביצוע זוועות ביהודים אינה כה רחוקה. שום דבר כזה לא ישתחזר חלילה תחת טראמפ, אבל נשיאותו היא תקדים רע. בנוסף ומעבר לאינטרס האישי, מי שהחשיבה שלו מתבססת על רמה גבוהה של תחכום והפשטה כמו יהודי אמריקה המשכילים, אינו יכול לסבול את צרות המוחין האתנוצנטרית ובכלל את כל הטיפשות הקולוסאלית הסובבת את אורחותיו של טראמפ.

הצד החיובי הוא שיהודים ששכחו מה זה להיות יהודים וכך הפכו גם למבקרים נוקבים של ישראל, אולי ייזכרו לפתע.

מה נאמר?

9 בנובמבר 2016

דונלד טראמפ קרא כזכור להפסקה טוטאלית ומוחלטת של הגעת מוסלמים לאמריקה בתקופת דאעש הנוכחית עד אשר "נסיק מה קורה כאן". אחד הציוצים המוצלחים בטוויטר בלילה הטרוף וההיסטורי של המאה ה-21 שעבר עלינו, קרא בשנינות להפסקה טוטאלית ומוחלטת של הפרשנות הפוליטית, עד שנסיק מה לכל הרוחות קורה פה.

ואולי זו התגובה הסבירה היחידה. "מה נאמר? לא נאמר" כפי שהגיבה אילנה דיין ללהג בסגנון כמעט טראמפי ששפך עליה נתניהו.

המאמץ רב השנים מאז תקופת ההשכלה של החכמים והמוכשרים בבני האדם לבנות חברה  המבוססת על רציונליזם, חשיבה ואינטלקט נתקל מפעם לפעם במחסומים ומהמורות ששמים כל ניתוח מלומד ללעג. כך קרה הלילה. אז מה הטעם להמשיך לפרשן? ובכל אופן הפיתוי גדול מדי.

יש נקודת אור אחת בפרשנות הפוליטית בארה"ב וזו יכולת ההערכה של נייט סילבר שאחרי שטעה כל כך בפריימריז התעקש כל הזמן שלטראמפ יש סיכוי משמעותי, באזור השליש, לנצח. הוא ספג על כך קיתונות של ביקורת, אך זהירותו הוצדקה.

למה בעצם טראמפ ניצח? תיאוריה אחת היא תיאוריית הריאליטי. מה מאחד בין שני המנצחים, אובמה וטראמפ? רק העובדה שהניצחון שלהם הוא האופציה המרגשת יותר. אם החיים הם תוכנית ריאליטי בעיני העם האמריקני, הריגוש הוא הבחירה הטבעית. אין לזה ולניתוחים כלכליים ודמוגרפיים שום קשר. אפשר לעטוף את ההסבר הזה בנימה מכובדת יותר ולומר – הבוחרים רצו שינוי. אבל מהו שינוי? אקסייטמנט. בפרט כשדונלד טראמפ הוא חזותו.

התיאוריה השנייה היא שלאידיאולוגיה הלאומית סוציאליסטית יש כוח עצום, הרבה מעבר למה ששיערנו. טראמפ הציע שילוב של לאומיות אמריקנית לבנה בוטחת יחד עם תוכניות רווחה ודאגה למעמד הבינוני נמוך. זה שונה ממה שהציעו רפובליקנים אחרים, מחויבים יותר לקיצוץ במדינת הרווחה ומחויבים פחות לזהות הלבנה של אמריקה.

אחרי תבוסת רומני כל המלומדים היו מאוחדים בדעה שעל הרפובליקנים לפנות עתה להיספנים. עתה מתברר שלפחות בטווח הבינוני יכולה לשרת את הרפובליקנים האסטרטגיה ההפוכה – לפנות  למעמד הלבן הבינוני נמוך ולהציע לו פרוטקציוניזם כלכלי ומדיניות סעד בעת ובעונה אחת עם הדגשת הזהות הלבנה.

תגובת אירופה למה שקרה מעניינת לא פחות מהתגובה הפנימית בארה"ב. אירופה מכירה היטב את הסכנות של הנציונל סוציאליזם בגרסתו המפלצתית במיוחד משנות השלושים ונבנתה מחדש על אדני הסלידה מאידיאולוגיה זו וההתנגדות לה. אבל עתה הלאומיות הסוציאליסטית מנהיגה את העולם החופשי ויתכן שלא יהיה מנוס מלבחון אותה מחדש ולגלות אם אפשר לממש אותה בצורה סבירה.

הלם באמריקה

9 בנובמבר 2016

מאז הלכו העצים למשוח את האטד כמלך עליהם לא קרה כטירוף הזה. כרגע ניו יורק טיימס מעריך שסטטיסטית רוב הסיכויים הם שדונלד טראמפ הוא הנשיא הבא. גם אם ניבוי זה לא יתממש, זה צמוד להדהים. נראה שאמריקה הלבנה החליטה להתפרע לגמרי. מה נוכל להסיק? הרי אמריקה הלבנה בחרה עד עצם היום הזה בנשיאים סבירים פחות או יותר. מה קרה לה? נראה שציבור שמרגיש שהוא תחת איום למעמדו השולט, כמו הציבור הלבן באמריקה כיום, מוכן לעשות הכול, כל דבר מטורף, כדי לשרוד. זה לקח חיובי למי שחושש לעתידו של המערב מול האיסלאם וההגירה, וזה הדבר הטוב העיקרי שניתן לומר על כך, כי ההשלכות השליליות לנשיאות דונלד טראמפ, אם באמת תקרום עור וגידים, הן עצומות.

מצביעי טראמפ עושים ילדים

7 בנובמבר 2016

יש ערך מעניין בוויקיפדיה המונה את רשימת המדינות בארה"ב ממוינת לפי שיעור הילודה בהן. הטבלה הזו, בפרספקטיבה של בחירות 2016, היא לחלוטין חד משמעית. כמעט כל המדינות שמעל לממוצע יצביעו לטראמפ. כמעט כל המדינות שמתחתיו הן מדינות כחולות שיתמכו בהילארי קלינטון. הבחירות האלו גם צפויות לסדר כמה אנומליות בטבלה הזו. יש מדינות מעל הממוצע שאיכשהו בעבר היו דמוקרטיות, כמו אוהיו ואיווה. אבל חוזים שבבחירות האלו יצביעו לטראמפ. צפון קרוליינה שמתחת לממוצע היא מדינה משכילה למדי שמזוהה עם הרפובליקנים בדרך כלל, אבל יש סיכוי טוב שהפעם תלך עם הילארי. יישארו כמה יוצאות דופן נדירות – בהוואי הדמוקרטית האישה הממוצעת מולידה שני ילדים, מעל לממוצע האמריקני, אבל זה יהיה חריג שבחריגים. את הכלל הרגיל משקפת מסצ'וסטס הליברלית, המדינה היחידה שסירבה להצביע לניקסון ב-1968, הממוקמת הכי נמוך מבחינת שיעור הילודה בה.

כולם חוזים את גסיסת המפלגה הרפובליקנית בשל הדמוגרפיה ההיספנית, אבל אם המדינות האדומות מוציאות מתוכן ילדים בשיעור שעולה לפחות ב-10% על המדינות הכחולות, יש בכך משום איזון מסוים. כאשר הפילוג באמריקה נושא אופי כל כך גזעי, והמוביליות החברתית דועכת, הקשר בין הצבעת ההורה להצבעה הצפויה של ילדו מתחזק.

מה הקשר בין להצביע לטראמפ לבין לעשות ילדים? קודם כל ישנו הקשר בין דתיות לילודה, שעסקנו בו כבר רבות בבלוג. הדתיים מצביעים לטראמפ ועושים הרבה ילדים. דבר זה משתקף יפה גם בפיצול בקרב המצביעים היהודים. אלו מהם שעושים הרבה ילדים יהיו אלו שמסמנים טראמפ בקלפי (אגב, היהודיה האורתודוקסית איוונקה טראמפ כבר עקפה את הממוצע האמריקני עם שלושת ילדיה).

אפשר גם להסביר את הפער בכך שטראמפ הוא מיזוגן לא קטן, ואילו שליטת האישה ברחמה היא ערך פמיניסטי. ישנו גם ההבדל בין מגורים בכפר לבין מגורים בעיר. העירוניים מסתפקים במשפחות קטנות ומצביעים לדמוקרטים. הכפריים הרפובליקנים ממלאים את החוות הגדולות שלהם בילדים. מצד שני במדינות כפריות דמוקרטיות כמו מיין וורמונט (מדינתו של סאנדרס), הילודה נמוכה. אפשר היה לטעון שיותר מכל זהו פשוט הקשר ההפוך בין ההשכלה לבין כמות הילדים, אבל אין מקום שחור יותר מארה"ב מאשר וושינגטון די סי, ושם הילודה בתחתית, אף ששחורים אינם משכילים במיוחד. כך גם בפורטו ריקו.

לאליטות הלבנות אין דרך לאזן את פער הילודה, ולכן ברור שהאינטרס הדמוגרפי מבחינתן הוא להביא לאמריקה כמה שיותר מהגרים כדי למנוע מטראמפ ומדומיו לשלוט עליהן לאורך דורות. לאליטות שלנו אין אופציה כזו בשל חוק השבות שמגביל זהות המהגרים לארץ וגם בשל הירידה בילודה הערבית שעליה בעבר יכולים היו להסתמך. לכן התחזית לטווח הארוך היא שארה"ב וישראל יעלו על מסלולים דמוגרפיים שכיוונם הפוך.

טראמפ יפסיד בכבוד

28 באוקטובר 2016

אחרי הפסדו הצפוי בעוד שבוע וחצי, האם דונאלד טראמפ יסרב להכיר בתוצאות? יטען שהבחירות היו הולכת שולל כפי שהוא טוען עכשיו? יסית תומכיו לאלימות? הפגיעה הנרקיסיסטית שיחווה אדם מסוגו, המעמיד את הווינריות כערך עליון, אחרי תבוסה מוחצת, עלולה להביא לכך.

אבל מנגד יש תמריצים. המותג של טראמפ ספג מכה לא פשוטה בטלטלות מערכת הבחירות הנוכחית. התפוסה במלונותיו צנחה. טראמפ צבר אוהדים שרופים, אבל לא בקרב קהל התיירים והעשירים שאליהם הוא מכוון. טראמפ רוצה להישאר עשיר ולכן מוטב לו שלא להעמיק את הבור שבו נמצאים עסקיו. חוץ מזה בהפסדו טראמפ ינעל ככל הנראה את הקריירה הפוליטית קצרת הטווח שלו. אבל לילדיו, הנורמליים ממנו בהרבה, ייתכן עתיד פוליטי מזהיר, ויהיה זה רעיון רע מבחינתם להתחילו על ידי צעדים שייקסמו רק למיעוט קיצוני.

אני כמובן הייתי שם כספי על הצד של התמריצים. אחרי שהכישלון בבחירות כבר יהיה סיפור סגור וחתום, טראמפ יאבד עניין במלחמה של אמש ויפנה מאמציו לשיקום המותג שלו שאיבד אוהדים.

על הדרך אפשר יהיה להתרשם מעוד פן נפלא נסתר של הקפיטליזם. הוא מעודד סביבה של שלום, כי בה הרבה יותר קל לעשות כסף. אחת ההשמצות הידועות כלפי הקפיטליסטים הוא שהם מחפשים דרכים לחרחר מלחמה כדי להתפרנס ממנה. האמת היא שברוב הנסיבות השלום הרבה יותר מתגמל כלכלית.

מגבולות מפותלים לידי הנשיאה הכבולות

25 באוקטובר 2016

להילארי קלינטון יש תוכניות מגוונות לניהול הכלכלה אחרי ניצחונה הצפוי בנובמבר. חלקן טובות וחכמות, כמו הגברת ההשקעה בתשתיות. חלקן מטופשות ומזיקות, כמו הגברת נטל המס על השקעות ועל ירושות. לאלו וגם לאלו יש סיכוי מוגבל ביותר לעבור. בית הנבחרים צפוי להישאר בשליטת הרפובליקנים ובלי הסכמת בית הנבחרים ספר החוקים אינו יכול להשתנות באמריקה. ידי הנשיאה הילארי יהיו כבולות.

כיצד ייתכן שהילארי תנצח ניצחון גדול, ואילו בית הנבחרים ייוותר בשליטה רפובליקנית? האם בית הנבחרים אינו נבחר באופן דמוקרטי, ממש כמו הנשיא וכמו הנציגים בסנאט?

כדי להבין זאת יש לחזור לבחירות המדינתיות שהתקיימו בארה"ב בשנת 2010. הרפובליקנים היו מצולקים קשות מבחירתו של אובמה הליברלי לנשיא. קומוניסט ומוסלמי במסכה שולט עליהם!  הם היו מלאי מוטיבציה להחזיר לידיהם את השליטה באמריקה, והנסיבות שיחקו לידיהם. ההתאוששות הכלכלית לא הגיעה מהר מספיק, וציבור הבוחרים מיהר להתאכזב מאובמה. בנוסף רבים מהבוחרים הדמוקרטים, בפרט היספנים ושחורים לא משכילים, הרגישו שעשו את שלהם כשנתנו לאובמה את המנדט שנתיים קודם, ולא טרחו ללכת להצביע בבחירות לבתי הנבחרים של המדינות, בחירות נטולות כל הייפ, משמימות ולא סקסיות בעליל.

בתי הנבחרים של המדינות התמלאו בפוליטיקאים רפובליקניים שיכולים היו לעשות בהם כשלהם. 2010 זהו מספר שהוא כפולה של עשר. לדבר זה יש חשיבות רבה בפוליטיקה האמריקנית. בשנה שהיא כפולה של עשר עורכים מפקד ובודקים מחדש את התפלגות האוכלוסייה, ובהתאם יש לחלק מחדש את מחוזות הבחירה. הרפובליקנים הצטיידו בתוכניות מחשב מתוחכמות שאפשרו להם לחלק את מחוזות הבחירה בצורה מפותלת שתבטיח הישגים אופטימליים למועמדים הרפובליקניים לבית הנבחרים. בשל הישגי הבחירות לא היה להם צורך לקבל הסכמה מאף אחד לשם כך.

הקונספט הכללי היה שיש לנסות ולהכניס כמה שיותר קהלים דמוקרטיים לאזור בחירה אחד. באותו אזור הנציג הדמוקרט יקבל ניצחון קל, אך יהיה זה ניצחון פירוס. באזורים שלידו יוותר רוב רפובליקני שיבטיח ניצחון בכמה וכמה מחוזות בחירה מסביב. לרפובליקנים היו בעלי ברית לא צפויים לתוכנית הזו – פוליטיקאים שחורים. כאשר מחוז בחירה מסוים נעשה דמוקרטי לחלוטין, יש סיכוי גדול לבחירתו של פוליטיקאי שחור, שעלול להיחשב רדיקלי מדי עבור מחוזות בחירה מאוזנים.  כך קרו שני דברים בו זמנית – הרפובליקנים הבטיחו לעצמם את רוב הנציגים במדינות, ואילו השחורים הבטיחו לעצמם קומץ נציגים בטוחים, ובאמת הנציגות השחורה בקונגרס שברה שיאים, גם כשהמפלגה הדמוקרטית בכללותה קרטעה.

בשנת 2012 האסטרטגיה הוכיחה את גאונותה. הדמוקרטים ניצחו את הבחירות לבית הנבחרים ברוב של 49% מול 47.5%, אבל השליטה נותרה אצל הרפובליקנים ובהפרש של יותר משלושים מושבים. היו יותר מחוזות שבחרו במיט רומני מאשר בברק אובמה, אף שאובמה קיבל הרבה יותר קולות בסך הכול.

אם בשנת 2016 טראמפ יובס תבוסה מהדהדת, כמו שצופים כמעט כל הסקרים, ועדיין ישמר הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, זו תהיה עוד הוכחה לתחכום שהפגינו הרפובליקנים ב-2010.

אבל האסטרטגיה הזו לא תציל את הרפובליקנים לנצח. ראשית, יש סיכוי שכבר השנה הם הגדישו את הסאה עם מועמדותו של טראמפ, וההדף הציבורי וההתגייסות ההמונית של הנשים והמיעוטים נגדם יהיו כה גדולים, שהבלתי ייאמן יקרה והם יאבדו את בית הנבחרים. כאמור זהו סיכוי די זעיר, אך הוא עדיין גדול, לפי המהמרים, מהסיכוי לסנסציה מסוג הפוך – בחירת טראמפ לנשיא.

שנית, בשנת 2020 יש מפקד מחודש, והדמוקרטים יהיו הרבה יותר מוכוונים למניעת תעלולים מסוג אלו שקרו עשר שנים קודם לכן.

שלישית, ואולי הכי חשוב, כחלק מהתפקיד שניתן לבית המשפט העליון כבורר הסופי של החיים הפוליטיים באמריקה, הוא יכול להכריז על אי חוקיותן של שיטות לחלוקה מפותלת של אזורי בחירה, הדבר שקרוי באמריקנית ג'רימנדרינג.  קלינטון, או אובמה בשאריות כהונתו, ימנו שופט ליברלי שיבטיח רוב ליברלי בבית המשפט, וזה יוכל לשים קץ לבלגן הזה.

ומה אנחנו למדים? שבחירות אזוריות הן רעיון נוראי. הנזק של השיטה האמריקנית מוגבל כי בשיטת האיזונים והבלמים שעליה נוסדה החוקה, בית הנבחרים הוא בעל זכות וטו אך אינו יכול להכתיב חקיקה ומדיניות לבדו. בשיטה הישראלית שבה הכנסת היא הריבון המוחלט, הנהגת בחירות אזוריות לכנסת יכולה להוביל לעליית שלטון שאין לו כל לגיטימציה דמוקרטית ובסיסו בטריקים מלוכלכים.

לבריטניה, בניגוד לארה"ב, יש מוניטין כמדינה שבה הגינות בסיסית עדיין משחקת תפקיד בפוליטיקה, וישנם דברים שפשוט לא יעלו על הדעת, ובאמת תהליך חלוקת המחוזות שם הוגן בהרבה ומפוקח על ידי גוף עצמאי. אף על פי כן, ממש בתקופה הזו רפורמה צפויה בשיטת מחוזות הבחירות שנויה במחלוקת חריפה מאחר שתועיל מאוד לשמרנים השולטים ותזיק ללייבור.

התוצאות ידועות, ההשלכות לא

21 באוקטובר 2016

תוצאות הבחירות הקרובות באמריקה שהחלו כבר למעשה ויסתיימו עוד שבועיים וחצי, יעצבו את פני העולם לשנים הקרובות, וייתכן שההשלכות ההיסטוריות יאריכו ימים אף הרבה יותר. ממש כפי שהחלטותיהם של הנשיאים אברהם לינקולן ופרנקלין רוזוולט מעצבות את חיינו שלנו.

השאלה המרכזית היא כמובן מי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב, וכל הסקרים ואתרי התחזיות מצביעים לכיוון אחד: הילארי קלינטון תהיה הנשיאה (אומדן הסיכוי הוא בערך 85% ב-predictit) ולא דונאלד טראמפ. כל כך הרבה מלל עוד ייאמר, אבל אפשר כבר בעצם לסגור את הבאסטה. סיכוייו של טראמפ כרגע דומים לסיכויים שניתנו להצבעה בעד הברקזיט ערב המשאל ביוני, ודומים גם לסיכוי שניתן כרגע לכך שמארין לה פן תהיה הנשיאה הבאה של צרפת.

עוד שאלה חשובה לגבי הבחירות היא מי ישלוט בקונגרס, וגם כאן המהמרים והסקרים לא משאירים הרבה מקום לספק – הקונגרס יהיה חצוי. הסנאט יישלט בידי הדמוקרטים (למעלה מ-70% סיכוי) ואילו בית הנבחרים ייוותר בשליטה רפובליקנית (80%).

יש כמה שאלות נוספות, פחות חשובות, שהן עדיין מרתקות. מה יהיה עומק התבוסה של טראמפ. האם דונלד טראמפ יובס במדינה שמרנית נאמנה כמו יוטה, למשל? (פיפטי פיפטי ב-predictit). אם כן, הדבר יתרום לתיוגו של טראמפ בתיוג שהוא סולד ממנו יותר מכל – לוזר נוראי, ויאפשר טיהור מהיר של המפלגה הרפובליקנית משאריות מורשתו הרעילה.

אם מה שסביר שיקרה אכן יקרה, ההשלכות הצפויות על אמריקה הן המשך הסטטוס קוו ברוב המובנים – נשיאה ליברלית תחליף נשיא ליברלי, אך תהיה מוגבלת מאוד ביכולת השינוי שלה בשל העדר שיתוף פעולה מצד הקונגרס. ההבדל הגדול יהיה בבית המשפט העליון. קלינטון תצליח לזכות בשיתוף פעולה מצד הסנאט הדמוקרטי ותמנה שופט שיטה את הרוב בבית המשפט לטובת הצד הליברלי. יש להניח שחלק גדול ממה שהקונגרס ימאן לעשות יסכים לעשות בית המשפט – הקלות על מהגרים בלתי חוקיים והגבלות על נשיאת נשק.

בסיכוי נמוך יותר, אך לא אפסי, ייתכן גם שיימצאו מספיק רפובליקנים מתונים בבית הנבחרים שיסכימו, מצולקים מהבחירות הנוכחיות, לגלות גישה עניינית כלפי קלינטון ולשאת ולתת איתה על חקיקה. זה תסריט אופטימי מאוד לאמריקה, גם בשל הפחתת הקיטוב הפוליטי שהדבר יבטא ובעיקר לאור ההשפעה החיובית על הצמיחה. אמריקה זקוקה לתקציבים מרחיבים, שיאפשרו לממשל לשקם תשתיות ושירותים ציבוריים וללוות יותר כסף לשם כך, ואם הקונגרס יאות לתת שכם, צפויה לכלכלת ארה"ב תקופה גדולה.

קלינטון אינה ממשיכה טבעית של אובמה במובן אחד ברור: היא נץ. היא מאמינה שאמריקה צריכה לקדם את ערכיה הליברליים בעולם באמצעות שימוש בכוח. כמובן, גם אובמה אינו חלוק על כך לחלוטין, בניגוד לתדמית שמצמידים לו. גם הוא שלח מזל"טים לחסל טרוריסטים. אבל יש בינו לבינה פער גדול בנושא – כשאובמה הכריז שהמלחמה בעירק היא מטומטמת, קלינטון הצביעה בעדה.

באופן כללי הנטייה הישראלית הטבעית היא לאהוד נשיאים נצים, מתוך ציפיה שמי שיתמוך בגישה כוחנית של העולם המערבי יתמוך בישראל. אבל קלינטון יוצרת עבורנו בעיה – הזירה שבה צפויה הגישה הקלינטונית להתבטא יותר מכל היא ביחסים קשים עם רוסיה של פוטין ואולי אף בעימות ממשי סביב פשעי המלחמה שרוסיה מבצעת בסוריה.  לישראל אין שום עניין בעימות כזה. האינטרסים של הסונים הנטבחים בחאלב אינם בהכרח האינטרסים שלה. אסד ופטרוניו האירניים הם דבר, אבל המורדים האיסלמיסטים הם כולרה. מצדנו אפשר לאחל בהצלחה לשני הצדדים, שניהם מתעבים אותנו באותה המידה, ואם היו מתפנים מלשחוט זה את זה, היו עלולים להפנות את מרצם הרצחני אלינו.

זה נכון שממשל אובמה הוריד לשפל את הנורמות ביחסים הבינלאומיים כשאפשר למעצמה אחרת להיות שותפה במעשי רצח בהיקף עצום מבלי לשלם על כך מחיר. אבל אובמה לא עשה זאת סתם כך. הוא הבין שעימות עם רוסיה הוא מסוכן מאין כמוהו, ושקידום המרד הסוני בסוריה רחוק מלהיות אינטרס ליבה ששווה לרתום עבורו את המשאבים האמריקנים. הרי אם ידם של הסונים תהיה העליונה בשל הסיוע האמריקני, והם יתחילו בשחיטת גברים, נשים וטף ממוצא עלאווי, יאשימו אותו, לא אותם. אנחנו היינו בסרט הזה עם הנוצרים בסאברה ושאתילה.

ככל שחושבים על כך יותר מבינים שאובמה היה קר וציני, אבל רציונלי. כל החלטה אמריקנית לנהוג אחרת תכניס את ישראל לפינה מאוד לא נוחה. ישראל מחויבת להפגין נאמנות מוחלטת כלפי ארה"ב ולעמוד לצדה לגבי כל החלטה שתקבל בזירת המזרח התיכון, אך מצד שני מדוע שנרצה להרגיז את פוטין, כשמעלליו בזירה הסורית אמנם מעוררים סלידה, אך לא יוצרים קושי אסטרטגי עבור ישראל.

מהזיה פוליטית לסיוט משפטי

8 באוקטובר 2016

מי שמתעניין בפוליטיקה אמריקנית ימצא את התקופה שבה אנחנו נתונים כמסעירה במידה שמעבר לדמיון. קרקס הבחירות של דונאלד טראמפ מגיע לשיאים ולרמות בל יתוארו. סרטים פוליטיים וסדרות מתגמדים לעומת כל זה. ומחר יש עימות!

יש לי סימפתיה גם לרפובליקנים שממשיכים לדבוק ביאוש במועמדות טראמפ, משום שיש משהו בלתי סביר בכך שעתיד בית המשפט העליון של ארה"ב, שצפוי להיות מוכרע בבחירות האלו, ייקבע על פי ההערות הגסות של המועמד בשיחה פרטית לפני עשור, מגעילות ככל שיהיו. בית משפט ליברלי שככל הנראה יכהן לאחר הבחירות האלו צפוי לשנות מאוד את אופיה של אמריקה. עונש המוות יהפוך להיסטוריה, יבוטל החופש לפזר כספים על מועמדים בקמפיין בחירות כרצון כל מיליונר ומיליונר, הגבלות על הגירה בלתי חוקית יחוסלו, מרחב הפעולה של המשטרה יצומצם, הרגולציה על עסקים תתחזק ואילו ההגבלות על הפלות ייעלמו. זכויות נשים, שחורים ולהט"בים יעמדו בראש סדר העדיפויות, וגם ועדי עובדים יהנו מכוח מיקוח מוגבר.

בשביל הרבה מאוד אנשים כל ההתרחשויות העתידיות האלו יהיו סיוט מתמשך. סביר להניח שיהיה זה המחיר שהמפלגה הרפובליקנית תשלם עוד שנות דור על הטעות הקולוסאלית שביצעו מצביעיה האוויליים בפריימריז בשנת 2016.

אמריקה תשרוד את האמריקנים

21 במאי 2016

לארה"ב יש דימוי של מדינה מטומטמת במיוחד. אפשר למצוא ביוטיוב סרטונים שבהם אמריקנים מן השורה נשאלים שאלות ידע כללי פשוטות עד גיחוך ותשובותיהם מפגרות להפליא. במבחני פיז"ה הבינלאומיים הציונים של תלמידי ארה"ב נמוכים יחסית. עם זאת, כאשר מנטרלים את הפערים הבין גזעיים, נראה שהלבנים באמריקה אינם נופלים בהישגיהם ממקביליהם במערב על אף המוניטין הרע שיצא להם כטיפשים. דבר זה אומנם ראוי לבחינה מחודשת בעקבות עליית טראמפ לראשות המפלגה לה מצביעים רוב הלבנים באמריקה. הפרשנים שזלזלו בסיכוייו ערכו חשבון נפש, וג'ונתן צ'ייט הכותב בניו יורק מגזין, אחד הבולטים שבהם, פסק: פשוט לא הערכנו כמה המצביעים הרפובליקנים מטומטמים.

הדקאמרון, קובץ הסיפורים הסקסיים המופלאים מימי הביניים המאוחרים, מכיל כמה וכמה פנינים בנות אלמוות. הסיפור האהוב עליי עוסק ביהודי ונוצרי שהיו ידידי נפש. הנוצרי אהב את חברו, אך היה טרוד ומודאג. הימים ימי טרום טרום טרום ועידת ותיקן השנייה שנתנה לגיטימציה ליהדות, והנוצרי סבר שללא אמונה בישו תרד נשמתו של חברו אלי שחת. הוא ניסה אפוא לשכנעו לטבול ולהציל את נשמתו הנצחית. היהודי היה בעל ראש פתוח והסכים לבחון ההצעה, אך הכריז שלא יקבל החלטה לפני שיסע בעצמו לרומא לבחון את הדת על קנקנה במרכזה הראשי. הנוצרי שמע זאת והצטער עד עומקי נשמתו. הוא ידע היטב שברומא יפגוש חברו רק בשחיתות ובתאוות הבשרים שבהן שקועים החשמנים. אף על פי כן לא הייתה לו אמתלה להניא חברו מלצאת לדרך והוא ברכו לשלום.
חולפים הימים והיהודי חוזר. חברו הנוצרי שואל בחשש לרשמיו והוא משיב שמצא את הכמורה כולה מושחתת, נואפת ורקובה, לאור זאת, מסכם היהודי והופך את הקערה, הוא החליט להמיר דתו ולטבול. היהודי המפולפל מסביר עצמו: אם על אף עליבותם ושחיתותם של הכמרים דתם מצליחה כל כך ומתפשטת בעולם, אין זאת אלא שיד האלוהים בדבר והוא נתן לה ברכתו.

טמטומה של אמריקה כפי שהתגלה בבחירות האלו, לא בהכרח מעיב על אופיה וזהותה, אלא להיפך, ברוח ההיסק מהדקאמרון: אם האומה כל כך בעייתית ואף על פי כן היא מהווה סיפור של הצלחה אדירה שכמעט אין לה אח ורע בתולדות העמים, כנראה יש משהו מבורך מאוד בדת שלה – תרבות הצריכה והקפיטליזם החוקתי שעיצבו אותה משלהי המאה השמונה עשרה ועד עצם היום הזה.

רושם כזה מתקבל גם מהתבוננות בסטטיסטיקות ההכנסה האמריקניות. אמריקנים ממוצא הודי ופיליפיני מרוויחים באמריקה סכומי עתק, על אף שמדינות המוצא שלהם עניות. כך גם אמריקנים ממוצא איראני, רוסי, בולגרי או סיני. זה לא האמריקנים. זו השיטה האמריקנית. היא כל כך טובה שהיא מאפשרת לאזרחי מדינות עניות לבוא ולראות ברכה גדולה בעמלם. נכון שיש בכך גם אלמנט של הגירה סלקטיבית. לא כולם מגיעים, רק האליטה מגיעה ואם כך אין זה מפתיע כל כך שהיא מרוויחה טוב. אבל ההפרשים הגדולים בין ארה"ב לבין מדינות המקור רומזים לדעתי שמדובר ביותר מאשר סלקציה בהגירה. זו השיטה האמריקנית שמאפשרת לאנשי העולם להגיע ולהצליח. היא הופכת אנשים שהיו נחשבים כישלון בארצותיהם לסיפור הצלחה ונותנת להם את הצ'אנס לעקוף על הדרך את האמריקנים הוותיקים עצמם.

וורן באפט אמר שהוא משקיע רק בחברה שתשרוד גם אם אידיוט ינהל אותה, כי מתישהו זה יקרה. אולי אמריקה מהווה דוגמה לשיטה כל כך טובה שיכולה לשרוד לא רק מנהלים אידיוטים, אלא גם אידיוטיות של אומה שלמה.