העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.

מודעות פרסומת

אומרים שסוף העולם מתקרב

סופי העולם הוא ספר עיון חדש ומרתק שיצא בשפה האנגלית ועוסק באירועי ההכחדה הגדולים. שם הספר שנון – סוף העולם אמור להיות אחד ויחיד. כשמשתמשים במונח בלשון רבים, כבר יש בכך אלמנט הפתעה. ברם, זו האמת – העולם שבו אנחנו חיים עבר כמה הכחדות המוניות. הידועה שבהן היא זו שהתרחשה לפני 66 מיליון שנים, כאשר פגיעת אסטרואיד הובילה להיעלמותם של הדינוזאורים. אולי אפילו בין רגע. אבל הרבה קודם, מאות מיליוני שנים קודם, כבר אירעו הכחדות עצומות אפילו יותר.  ההכחדות הגדולות עיצבו את העולם שבו אנו חיים היום. 200 מיליון שנה חיו דינוזאורים על הפלאנטה ולא פיתחו ציביליזציה, אבל 60 מיליון השנים שבהן הבכורה עברה לידי היונקים הצמיחו את המין האנושי. בעוד 800 מיליון שנה תחל ההכחדה הסופית ככל הנראה על כוכב לכת ארץ. זאת בשל תהליך ההיתוך של השמש שיוביל לכך שהחום יעשה בלתי נסבל עבור צורות החיים המוכרות לנו. במרחב הגיאולוגי שאנחנו חיים, בין כליון הדינוזאורים לבין המוות בידי השמש, הספר בעיקר שם דגש על התפקיד שמשחק הפחמן דו חמצני, שבכסילותנו אנו מוציאים בחוסר אחריות מן האדמה שבה היה טמון. בניגוד לטענות לפיהן התחממות כדור הארץ בעקבות פליטות הפחמן הן ספקולציה עתידית, הספר מראה שפחמן דו חמצני שיחק בעבר תפקיד מרכזי בהכחדות גדולות. אז התפרצויות געשיות שהתרחשו באוקיינוסים פלטו פחמן דו חמצני על פני טווח זמן של עשרות אלפי שנים, וכך כדור הארץ התחמם באופן שהמית כמעט את כל החי.  היום הפליטות הרות הגורל מתרחשת בתחנות הכוח ובאגזוזים של מכוניות.

הכחדות בשל פעילות אנושית אינן דבר חדש. באלפי השנים האחרונות הפגינו בני האדם יכולת בלתי רגילה לחסל מינים אחרים. הממותות התהלכו על פני האדמה לפני אלפי שנים בודדות ואינן עוד. עוף הדודו והיונים הנודדות נכחדו לפני שניה במונחי כדור הארץ.  להכחדת בעלי חיים בידי האדם יש היסטוריה עתיקה. האבוריג'ינים באוסטרליה למשל חיסלו ככל הנראה חלק נרחב מבעלי החיים שם, ביניהם הדיפרוטודון, חיית כיס ענקית בגודלה. ישנו ויכוח אידיאולוגי בנושא – האם ניתן לייחס לילידים חיסול נרחב של עולם החי. ישנם פעילי זכויות ילידים עם השקפת עולם נוסח הסרט "אוואטר" שמתקשים להאמין שייתכן שילידים, ממש כמו האדם המודרני, עשו שמות בבעלי החיים שבסביבתם ולא חיו איתם בהרמוניה קסומה.

האופן שבו בני האדם מהנדסים בדורות האחרונים את כמות הפחמן הדו חמצני באוויר נושא עמו את הסכנה שיביא להכחדה בסדר גודל כזה המתקרב במשהו להכחדות הקדמוניות העצומות. אפילו הרבה לפני זה – ההשלכות הגיאופוליטיות נדמות בלתי נתפסות. מה תהיה המשמעות של גבולות בינלאומיים, ובפרט באזור הנפיץ שלנו, כאשר בשנת 2200 או מאוחר יותר הדלתא הצפופה של הנילוס, ביתם של עשרות מיליוני מצרים, תשקע במים.  אבל את מי תעניין הדלתא כאשר זה יהיה גם גורלן של ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם וערים אחרות. סעודיה ומדינות מדבריות נוספות, כמו גם כנראה הנגב שלנו, יהפכו למקומות שבהם לא ממש ניתן לנהל חיים אנושיים, לפחות לא בקיץ. יציאה החוצה מהמזגן תהיה כרוכה בסכנת מוות כמו ביקור בלי מיכל חמצן על הירח. מצוות החאג' באיסלאם תהפוך ללא מעשית אם תיפול על הקיץ. קארמה רעה תהיה לסעודים – הם הוציאו כל כך הרבה נפט מהאדמה וישלמו את המחיר. אבל גם לנורווגים ולקנדים, שאף הם הוציאו את הנפט, תהיה קארמה רעה – ארצותיהם שיהפכו להיות חמימות ונעימות תצטרכנה לקלוט המוני פליטים משאר העולם.

האנושות עדיין יכולה להתעשת. אם תעמוד ביעדים של פריז, ניתן יהיה להגביל את התחממות כדור הארץ לשתי מעלות, מה שיגביל את הנזק האקולוגי. העלייה שמתרחשת מול עינינו בפופולאריות של מכוניות חשמליות ושל מכוניות חסכוניות בדלק והזינוק בהפקת כוח ממקורות מתחדשים מגדילים את האופטימיות לגבי הריאליות של היעד הזה. רק השבוע למשל הודיעה מאזדה על פריצת דרך בהתייעלות מנוע הבעירה הפנימית.

יצוין שהאפקט של פליטות גזי חממה לטווח הארוך באמת, של אלפי שנים ויותר, יכול להיות מעורב. כי לזכותן של הפליטות ניתן לומר שהן עשויות להציל את האנושות מקטסטרופה הפוכה ושכיחה למדי מבחינה גיאולוגית – עידן קרח. עם זאת, ייתכן שדווקא מסיבה זו כדאי לנו להשאיר מצבורי פחמן דו חמצני באדמה – כדי שלדורות העתיד הרחוק תהיה דרך לחמם את הפלאנטה.

עוד נושאים מעניינים שנדונים בספר – השאלה המוסרית לגבי חובת הדאגה לדורות הבאים (נושא שכתבתי עליו לפני שנתיים). וגם העיקרון האנתרופי – יכול להיות שהסיכוי להכחדה המונית גדול בהרבה משנדמה לנו על סמך ההיסטוריה הגיאולוגית. העובדה שלא אירעו כל כך הרבה הכחדות המוניות בעבר היא חלק מהנס שהיה נחוץ כדי שניווצר ונצפה בעולם. אבל הנס הזה לא בהכרח יקרה שוב. אנחנו דומים למועמד לעבודה שנבחר באקראי מאלפי קורות חיים בידי המנכ"ל שרצה, לפי הבדיחה, לבחור עובד עם מזל. העובד החדש הוא אכן ממוזל – אם לא היה לו מזל הוא לא היה מגיע למשרה, אבל מעתה והלאה הסיכוי שלו לצירופי מקרים ממוזלים נוספים הוא נמוך בדיוק כמו זה של כל בן אדם אחר.

תעשייה בסכנת התחשמלות

כתבתי כבר הרבה על המכונית החשמלית, המכונית ללא נהג וכיצד השילוב של שתי הטכנולוגיות יכול להפוך סדרי עולם, להוריד את מחירי הנדל"ן, לשנות את פני הערים, להציל את כדור הארץ ועל הדרך למוטט את מדינות הנפט.  נדמה שכבר אין מה לחדש, אבל מאמר נהדר לקריאה (באנגלית) שלצידו דיון ער בתגובות שפורסם בחודש האחרון מצליח לרתק בכל אופן.  התחזית במאמר היא שעד 2030 תעשיית הנפט תקרוס כליל, כפי שתעשיית הפחם קרסה במהירות בשנים האחרונות ומחירי המניות של החברות הגדולות בתחום צנחו ב-99%. מקבילות היסטוריות נוספות הן מה שקרה לקודאק עם הופעת המצלמה הדיגיטלית ומה שקרה לנוקיה עם המצאת האייפון בידי סטיב ג'ובס. בכל המקרים התאגידים לא הצליחו להפנים מוקדם די הצורך מה הולך ליפול עליהם ואיזו הירושימה הם צפויים לחוות.

המאמר מציין שמכונית חשמלית מטבעה היא אמינה ויציבה הרבה יותר מאשר מכונית המונעת על ידי מנוע בעירה פנימית. על כן כלכלת הנפט תחוסל בידי השילוב שבין האמינות של הרכב החשמלי לבין ההוזלה והנוחות הטמונות בהוצאת הנהג מהתמונה.

2030 לא כל כך רחוקה במונחים היסטוריים והולך להיות עשור מאוד מאוד מסעיר בדרך לשם, אם התחזית תתממש. הקללה הסינית תתגשם בחייו של השליט הצעיר החדש של ערב הסעודית. הולך להיות לו מאוד מעניין. ואולי תהיה זו דווקא קללה יפנית – אולימפיאדת טוקיו 2020 מסתמנת כנקודת מפנה בשימוש ברכב ללא נהג.

כל הכוח שבעולם

לפני שנה בחודש יוני עמדתי על דברים מעניינים שמופיעים בדו"ח האנרגיה השנתי של בריטיש פטרוליום. גדלנו בשנה ובריטיש הוציאה את דו"ח השנה הנוכחית.

החלטתי לסקר את הנתונים החדשים ולהפוך אותם למובנים לקוראים על ידי המצאת היחידה אמ"י – אנרגיית מדינת ישראל. זו סך האנרגיה שנצרכה במדינת ישראל בשנת 2016 מכל המקורות, גם בתחנות הכוח וגם בדודי השמש וגם במכוניות הפרטיות השורפות דלק וגם בשימושי הסולר למיניהם.

מה ניתן ללמוד מהדו"ח:

  • אנרגיות מתחדשות (בעיקר מבוססות מים, שמש ורוח) היוו בדיוק 10% מתפוקת האנרגיה העולמית. קרוב ל-7% אנרגיית מים, שקנדה, ברזיל ונורווגיה למשל משתמשות בה בקנה מידה עצום בסכרים שלהן ו-3.1% מכל יתר האנרגיות המתחדשות. כל כך הרבה רעש סביב השמש, הרוח, האנרגיה הגיאותרמית ועוד ועדיין חלקן במשק האנרגיה העולמי הוא רק 3.1%. אבל בשנה הקודמת השיעור היה 2.8%.
  • הנתונים האלו ממחישים את הפער שכבר כתבתי עליו בהקשרים אחרים בין המציאות כפי שהיא לבין הנגזרת, דהיינו קצב השינוי. אנרגיות מתחדשות הן חלק קטן מתמהיל האנרגיה, אבל כשמתבוננים על השינויים במשק האנרגיה הן משמעותיות מאוד. חצי מהגידול בצריכת האנרגיה בעולם בין 2015 ל-2016 סופק על ידי אנרגיה מתחדשת.
  • בישראל היה בתוך שנה אחת זינוק גדול בשימוש בגז טבעי וירידה בשימוש בפחם. צריכת האנרגיה הכוללת עלתה ב-1.5%. ישראל צורכת 0.2% מכלל האנרגיה העולמית (זה מה שנקרא במונחי הפוסט 1 אמ"י).
  • סין מגדילה ללא הרף את משק האנרגיה שלה. בשנה האחרונה גדלה צריכת האנרגיה שלה ב-1.8 אמ"י. כלומר כל שנה מתווספת למשק הסיני מידת שימוש באנרגיה הכפולה כמעט מהשימוש בכל המדינה שלנו. 1.25 אמ"י נוספו מאנרגיות מתחדשות. 0.38 אמ"י נוספו מתחנות כוח גרעיניות, שסין עדיין משקיעה בהן אף שהמערב כבר איבד עניין בתחום. 0.64 אמ"י נוספו מנפט. 1 אמ"י שלם ירד בפחם.  הפער בין הכמות שעלתה באנרגיות המתחדשות לכמות שירדה בפחם משקף את המגמה הגלובאלית שכתבתי עליה כבר בעבר.
  • מדינות ה-OECD אינן מגדילות את צריכת הנפט שלהן לאורך שנים. ב-2006 הן צרכו הרבה יותר נפט מאשר בשנה האחרונה – 7.8 אמ"י יותר!
  • מהפכת האנרגיה של גרמניה מתבטאת בכך שהיא צורכת בסך הכול 1.5 אמ"י משמש ורוח, אך נראה שהגרמנים התעייפו. בין 2015 ל-2016 חלה ירידה קלה בצריכת האנרגיות המתחדשות.
  • צריכת האנרגיה בישראל זהה לזו של פורטוגל, שוויץ, יוון ונמוכה מעט מזו של הונג קונג.
  • בבנגלדש חיים בערך פי 18 תושבים מאשר בישראל, אך צריכת האנרגיה שלה היא 1.2 אמ"י בסך הכול.
  • בעשור האחרון חלה עליה תלולה בשימוש העולמי בגז טבעי. בממוצע – עליה של 2.33 אמ"י מדי שנה. אבל העליה נחלשת בשנים האחרונות, משום שאנרגיה מתחדשת היא בימים אלו, וכנראה לתמיד מכאן ולהבא, האנרגיה שמעדיפים להוסיף כאשר נדרשת תוספת צריכה.

אסון להסכם פריז? לא להפריז.

עדו מרוז היה בעשור החולף אחד מטובי הכותבים על השקעות בשפה העברית. לצערי הפסיק לעדכן את בלוגו בשנה האחרונה. אבל אני עדיין עוקב אחרי הטוויטר שלו, והוא מפנה לעתים קרובות לקישורים על המפנה העולמי הגדול בשימוש באנרגיה שמתרחש מול עינינו: הפחם ננטש לטובת האנרגיות המתחדשות. טורבינות רוח מוקמות, פאנלים סולריים מוזלים עוד ועוד ואילו השימוש בפחם בדעיכה מתמדת. המערב נוטש אותו, ואפילו סין מפסיקה להסתמך עליו כבסיס לצמיחה. באחד הציוצים שהפנה אליהם מוזכרים המספרים הבאים שלא יאמנו: ב-2012 הפחם היה בסיס ל-40% מצריכת האנרגיה הבריטית. ב-2013 ירד השיעור ל-37%. באפריל 2017 עמד כבר על 2%.

התחליף העיקרי המיידי לפחם הוא הגז הטבעי, שיש לו יתרון גדול: הוא פחות מזהם, אבל גם הוא מבוסס על מאובנים. קיים דיון ער בשאלה עד כמה המעבר לגז טבעי יפחית פליטת גזי חממה, ונראה שהתשובה היא באזור ה-20%. זה לא מספיק טוב. עם זאת, פריצות הדרך המרשימות ברתימת השמש והרוח להפקת אנרגיה מעידות שבעתיד הן יהיו אלו שיספקו את רוב תצרוכת האנרגיה של האנושות.

טראמפ אולי יכול לחבל משמעותית בהתפשטות המכונית החשמלית על ידי ביטול סובסידיית המס בערך של 7,500 דולר שניתנת לכל קונה מכונית כזו, אבל גם לפי החוקים הקיימים, סובסידיה זו צפויה להתפוגג במהרה, ובכל מקרה מפעלי הסוללות הגדולים שצפויים להוזיל מאוד את מחיר הרכב החשמלי ימשיכו להיבנות. יש לציין שרוב הסיכויים שהמכונית החשמלית בגרסתה העכשווית לא תעלה או תוריד הרבה בנושא ההתחממות הגלובאלית. בטווח הארוך התפשטות הרכב ללא נהג יכולה להתבסס על הצפת הערים במוניות אוטומטיות חשמליות קטנות ולא מזהמות. ברם, עד אז וכל עוד משקי בית קונים רכב לא אוטונומי משלהם שמיועד לכל סוגי הנסיעות, סביר להניח שהם ימשיכו להעדיף רכב מבוסס דלק בשל מחיר הסוללה, מחשש לחרדת טווח ולאור הסרבול שבזמני טעינה ארוכים. על כל פנים, גם פיתוח כלי רכב עם מנוע בעירה פנימית לא יעמוד במקום ותימשך ההתייעלות שלהם בצריכת דלק. אפילו אם יצרניות הרכב יניחו שארה"ב תישלט בידי טראמפ לנצח, והקונגרס והמדינות יעמדו לצידו, יש להם עוד מדינות בעולם לטרוח למענן.

הרכבת יצאה אפוא מהתחנה, והיא מונעת באנרגיה מתחדשת או לפחות פחות מזהמת מאי פעם. החלטתו של דונלד טראמפ לזנוח את הסכם פריז לא תעלה או תוריד כל כך הרבה. גם יש להתבונן על מערכת התמריצים שעומדת בפני תאגידים ולא נראה שהשינוי בה כה משמעותי. ראשית, תאגידים המקבלים החלטות השקעה צריכים לשקול שיקולים שמעבר לשנים בודדות, ונשיאותו הקפריזית של טראמפ רק מעוררת את התחושה שגדולים הסיכויים שיחליפו בקדנציה הבאה נשיא שיהווה לו תמונת מראה. יתרה מכך הסקרים מעידים שכבר בקונגרס הבא שיבחר ב-2018 יהיה לדמוקרטים הרבה יותר כוח למנוע חקיקה שלא תתחשב באיכות הסביבה. כבר היום ספק אם הסנאט הרפובליקני יאשר ביטול המוני של סובסידיות לאנרגיות מתחדשות. בנוסף, בראש תאגידים עומדים מטבע הדברים אנשים השייכים לאליטה, ולאליטות אין פקפוקים לגבי התחממות כדור הארץ. טראמפ מעורר כל כך הרבה סלידה וזלזול בקרב בני האליטות שהחלטותיו מועילות רק להתלכדותם כנגדו. כך למשל מיט רומני, לא בדיוק פוליטיקאי ליברל, התריע בטוויטר נגד ההחלטה לזנוח את הסכם פריז. בארצות הברית גם ישנו כוח גדול למדינות, וקליפורניה וניו יורק כבר הודיעו שיפעלו ביתר שאת להקטנת פליטות גזי חממה. אפילו טקסס מתגאה בכך שהרוח מספקת רבע מהחשמל שלה בחורף.

ארה"ב של טראמפ מספקת למעצמות אחרות כמו סין הזדמנות ייחודית: להתריס נגדה בכך שיהיו טובות ממנה. סין הודיעה שמחויבותה להסכם פריז עומדת בעינה, ואלו אינן מילים ריקות. סין משקיעה מאמץ עצום באנרגיות מתחדשות ובהקמת פרויקטים של תחבורה ציבורית בערים הגדולות שלה. יותר משמטרידה את הסינים הסכנה העתידית הרחוקה של התחממות הפלנטה, מטריד אותם זיהום האוויר המיידי והמוחשי שהם חשים ומקשה על הנשימה. צמיחה מבוססת פחם אינה קוסמת להם עוד.

הדרך הטובה ביותר שבה נשיא אמריקני יכול להועיל במאבק נגד ההתחממות הגלובאלית היא על ידי נקיטת צעדים להעלאת מחיר הנפט. לכל השאר כבר ידאג השוק הפרטי. טראמפ בגישתו המתנגדת לרגולציה לא צפוי להיות נשיא מועיל מבחינה זו. אבל גם אובמה לא היה. בתקופתו הפראקינג שגשג. לפעמים נשיאים משרתים את המטרה באופן בלתי צפוי. החלטתו של ניקסון לתמוך בישראל בזמן מלחמת יום כיפור הביאה לאמברגו הנפט של מדינות ערב וחוללה גלי הדף עצומים שתרמו להתייעלות השימוש באנרגיה לאורך דורות. פה בארץ למשל החקיקה שמחייבת הקמת דודי שמש היא תולדה של משבר הנפט הגדול ההוא. טראמפ יכול אולי לחולל תוצאה דומה אם יהיה מעורב בעימות עם איראן שישתק את תנועת מיכליות הנפט במפרץ הפרסי. אבל גם בלי הפתעות כאלו מכיוונו, כדור הארץ ישרוד את הקדנציה שלו.

מי יהיו השייח'ים של הליתיום?

הנשיא טראמפ סיים אמש ביקור לבבי במיוחד בערב הסעודית. מאחורי מחוות הגוף החמות והנאומים על שיתוף פעולה עומדות בסופו של דבר חביות על גבי חביות מהנוזל הרעיל והעכור שמתניע את התחבורה העולמית ובפרט את זו של אמריקה שמכרה לו את נשמתה. בלי הנפט סעודיה היא עוד אוסף נחשל של שבטים שחוקיהם ברבריים, תרומתם לתרבות האנושית אפסית ושאם צומח בקרבם מישהו שבכל אופן מסוגל לגדולות – הוא ממהר לקחת מטלטליו ולברוח. 

הרבה סימנים מעידים שאנחנו מתקרבים לתום עידן הנפט. לא במובן זה שלא ישתמשו בו כלל. בתחום התעופה למשל סביר להניח שדלק יספק אנרגיה למטוסים עוד עשרות שנים. אלא שמאזן ההיצע והביקוש יעבור כזו טלטלה, שהצד המוכר יאלץ להוריד מחירים באופן נואש. 

מנגד, האלטרנטיבה הבולטת כיום לכלכלת הנפט היא המכונית החשמלית. אך גם היא מתבססת על רכיבים לסוללות שעלול להופיע בהם מחסור, כדוגמת הליתיום והקובלט. האם הם מבשרים הופעתה של סעודיה חדשה? ליתיום זמין בעיקר באגמי המלח של דרום אמריקה, ולכן בוליביה וצ'ילה הן היצואניות העיקריות שלו. קובלט נכרה בקונגו, מדינה רדופת מלחמות אזרחים פראיות. לפחות שתיים ממדינות אלו, בוליביה וקונגו, יכולות לעורר געגועים לסעודים. בבוליביה הרי שולט נשיא שמושא החיקוי שלו זה ונצואלה. גם אומרים שאפגניסטן עשירה במיוחד בליתיום. אפשר אם כך לשאול באנחת יאוש: האם נגזר על האנושות להיות תלויה לצורך התניידות במדינות המפוקפקות ביותר? כנראה התשובה טובה מהמצופה, תשובה שלילית. כלכלת המתכות הנחוצות לטכנולוגיית הסוללות והמכונית החשמלית צפויה להיות פחות בעייתית מכלכלת הנפט. 

ראשית, לא נדרש לקנות מתכות אלו לכל נסיעה ונסיעה כדרך שצריך לתדלק. קונים אותן פעם בכמה שנים כשמצטיידים בסוללה חדשה ובמכונית חדשה. האפקט המיידי של עליית מחירי הנפט שיכול לשתק כלכלת העולם יהיה הרבה יותר חלש כשמדובר בסוללות. הוא יורגש מיידית רק בשוק הקונים המצומצם ולא בשוק הנוסעים חובק הכול.

שנית, בניגוד לנפט שמתכלה, מתכות ניתנות למחזור בחלקן הגדול. תהיה עליה חדה וגדולה בשימוש בהן עם התפשטות הרכב החשמלי אך בשנים שלאחר מכן ניתן יהיה לספק את רוב הדרישות על ידי מחזור.

שלישית, המתכות האלו כיום מאוד זולות. זולות במובן זה שחלקן בעלות הכוללת של המכונית החשמלית הוא קטן מאוד. אם וכאשר תתרחש עליית מחירים משמעותית יגדל מאוד התמריץ להשקיע בכרייה במקומות נוספים. אין סיבה תיאורטית לחשוש ממחסור בליתיום למשל. האוקיינוס מלא בו. אך כיום אין היתכנות כלכלית להוצאת ליתיום ממקומות שבהם אינו זמין בקלות, אגמי מלח. אם ישתנו הנסיבות הכלכליות יעלה ההיצע. תופעת סעודיה ומדינות המפרץ, מדינות שהגיעו לעושר אגדי ועוצמה גיאופוליטית בזכות נוזל מסוג אחד, כנראה לא תשתחזר.

נביאי השקר של הנפט

מחיר חבית נפט צנח לאזור ה-45 דולר הערב, מכה קשה לידידינו (המעטים אך מתרבים) ואויבינו (הרבים אך מתרבים עוד) בארצות הנפט. התפתחות כלכלית זו, שנובעת מהצלחת הפראקינג באמריקה ומההתייעלות המתמשכת של קידוחי הנפט, כמו גם מהשיפור ביעילות הדלק של מכוניות ומעוד סיבות, היא הזדמנות לעשות חיפושי גוגל ניוז על תחזיות מהעבר למחירי הנפט.

  • צ'רלס מקסוול, המתואר כבכיר האנליסטים של הנפט, חזה בראיון משנת 2008 משבר כלכלי גדול מתחיל עד 2015. הוא ראה בעיני רוחו תחנות דלק נסגרות בשל מחסור בדלקים, ומחיר חבית הנפט לדעתו אמור היה להגיע עד 300 דולר.
  • בעל טור באתר המשפיע בנושא, אויל פרייס דוט קום, הוסיף נופך משלו בשנת 2010 ואמר שאינו רואה שום דבר בחזית הטכנולוגית שיכול למנוע פער הולך ומתרחב בין הביקוש לנפט וההיצע. הוא ניחם והוסיף שבני אדם יוכלו להסתגל לחיות עם חצי מכמות הנפט, אבל זה לא יהיה קל.
  • מיליונר הנפט האמריקני טי בון פיקנס חזה ב-2008 שכבר באזור 2010 הנפט יגיע לטווח שבין 200 ל-300 דולר לחבית. "אגודת האינפלציה הלאומית", שמטרתה לעורר מודעות לסכנת ההיפר-אינפלציה, צפתה ב-2010 שבעקבות חבילות התמריץ הממשלתי השונות, יהפכו כל האמריקנים למיליארדרים בדולרים חסרי ערך. מחיר הנפט, כמו מחירן של סחורות אחרות, אמור היה לזנק בהתאם.
  • הניו יורק טיימס הקדיש ב-2008 כתבה לתחזיותיו של ארג'ון מורטי, אנליסט גולדמן זאקס המכונה "האורקל של הנפט", שצפה שמחיר חבית יזנק בקרוב ל-200 דולר.  מורטי זכה לתהילה באותה שנה, כאשר תחזיותיו שהנפט יחצה את גבול מאה הדולר, שנראו לא ריאליות, התממשו.
  • עבודותיו של חוקר שוודי, שהלך וסקר בארות נפט גדולות וחזה להן קצב הפקה צפוי, הראו בשנת 2007 שהעולם קרוב מאוד לשיא תפוקת הנפט, אם לא נמצא שם כבר. דרך ארוכה מאוד עברו תיאוריות שיא תפוקת הנפט מאז ועד היום. אז תלו את הגעת השיא בכך שהנפט המצוי באדמה ילך וידלדל, היום צופים שיא בתפוקה לקראת שנת 2030, אך מהסיבה ההפוכה: יהיה נפט בשפע, אך כבר לא יהיו לו דורשים עם בוא המכוניות החשמליות, ולכן חברות האנרגיה לא יטרחו להוציאו מהאדמה.