כל הכוח שבעולם 2019

חלפה לה שנה. אמצע חודש יוני זהו הזמן לחזור לדו"ח הסטטיסטי השנתי של BP על צריכת האנרגיה העולמית. בשנה שעברה, כפי שציינתי בזמנו, פורסם דו"ח מאכזב למדי מבחינת שוחרי איכות הסביבה. ומה השנה? מאכזב לא פחות. גם ב-2018 האנושות לא הראתה שום סימני גמילה מהתמכרותה לדלקים מבוססי מאובנים.

מה מצב האנרגיות המתחדשות?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. ב-2018 הגענו כבר ל-4%. הרבה רעש בשביל 4%.

לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 34% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם. בקצב הזה, התקדמות של חצי אחוז בשנה, בתוך פחות מ-200 שנה כבר לא יצטרכו יותר פחם, נפט וגז טבעי.

מה חשוב יותר: השמש או הרוח?

אנרגיית רוח מניבה בערך פי שניים אנרגיה, אבל הצמיחה באנרגיית השמש מדהימה. האנרגיה משמש עלתה בכמעט 30% בשנת 2018. אם יש נקודת אור לירוקים בדו"ח הזה, הרי שזו הנקודה. סין לבדה אחראית לחלק ניכר מהגידול בצריכת האנרגיה הסולארית. גרמניה מצליחה להפיק הרבה אנרגיית שמש על אף היותה מדינה צפון אירופית (אבל מרוח מפיקה עוד הרבה יותר).

מה עם האנרגיה הגרעינית?

עליה לא דרמטית בסין וביפן. קיפאון בשאר העולם.

מה עם פליטות הפחמן הדו חמצני?

עלו בשני אחוזים ב-2018. נתון מאכזב, שמרחיק את האנושות מעמידה בתנאים שהציב הסכם פריז.

איזה עוד דבר ראוי לציון יש בדו"ח?

העליה המרשימה בתפוקת האנרגיה הצפון אמריקנית. ארה"ב וקנדה הגבירו תפוקה בכ-2 מיליון חביות נפט ליום בשנה אחת. זה מעורר תדהמה, כשזוכרים שכל התפוקה הסעודית האגדית עומדת על 10 מיליון חביות נפט ליום. אם כך, חמש שנים בקצב הנוכחי ונוצרת לנו פה עוד סעודיה. על אף כל הדיבורים רבי השנים לא המכונית החשמלית מביאה לחולשה במחיר הנפט, אלא הישגי הפראקינג האמריקני. אין פלא שהנשיא טראמפ יכול להטיל סנקציות על ונצואלה ועל אירן גם יחד ומחיר הנפט רק צונח. אם מכלילים נוזלים המבוססים על גז טבעי ויכולים להחליף את הנפט בחלק מהתעשיות, הישגי האמריקנים אפילו עוד יותר מדהימים.

אולי בנורווגיה רואים את השפעת הרכב החשמלי?

נורווגיה היא המדינה המובילה באימוץ כלי רכב חשמליים. האם בה רואים ירידה בצריכת הנפט? לאו דווקא. צריכתו עלתה ב-2018. ההסבר הוא ייחודי אמנם: 2018 הייתה השנה שבה הנורווגים הפנימו ששילוב שמן דקלים בין הדלקים של הרכב גורם יותר נזק לסביבה מתועלת. הפקת שמן דקלים מחייבת כריתת יערות טרופיים במזרח אסיה שבהם קופי אורנג אוטן מוצאים מחסה.

מכונית חשמלית? קצר במוח

אחד המושגים החביבים עליי בפסיכולוגיה הוא חשיבה מונעת מוטיבציה (motivated reasoning). בני אדם, כך נרצה להאמין, בוחנים נושא שחשוב להם מכל היבטיו, שוקלים אותם בכובד ראש זה לעומת זה ואז מגיעים למסקנה.  כמובן הדברים לא באמת עובדים כך. בפועל התמריצים או המוטיבציות שיש לנו מזהמים את האובייקטיביות של תהליך החשיבה שלנו. אדם אשר חושב על נושא כזה או אחר מחפש בקדחתנות טיעונים שיתאמו את המסקנה אליה מראש הוא רוצה להגיע. כשהוא מוצא אותם הוא עוצר מסופק ושמח בחלקו. למה לו להמשיך לעבר טיעונים אחרים וחדשים שיכולים לסתור את המסקנה הרצויה לו. חשיבה דומה אם כך לנסיעה ברכבת. עולים לקרון ויורדים כשמגיעים לתחנה הרצויה. לא נותרים בקרון וממשיכים לנסוע אל תחנות שאין בהן חפץ. המסקנה הרצויה נמצאה – מעגל החשיבה נסגר באבחה חדה.

אציג עכשיו סוגיה טכנולוגית סביבתית שנדונה בבלוגים ובאתרים שונים בחודש האחרון עם הרבה להט וממחישה יפה כיצד כמעט בלתי אפשרי לחמוק מחשיבה מונעת מוטיבציה. בפרט כשהנושא הנידון הוא כה מורכב, סבוך ומלא בטיעונים מתחרים, אפילו אם על פניו הוא מדעי ואובייקטיבי.

האם יש טעם ברכישת רכב חשמלי או שמא הוא פולט יותר פחמן דו חמצני מאשר מכונית הניתנת לתדלוק? מחקר שהתפרסם בגרמניה והסב עוגמת נפש רבה בחוגי הירוקים קבע כי רכב חשמלי הוא דווקא מזהם יותר. תהליכי הכרייה של סוללות ליתיום לרכב דורשים אנרגיה עצומה. גם הנפט שנחסך בנסיעת הרכב החשמלי לאורך שנות קיומו אין בו כדי לפצות על כך.
לכאורה עורכי המחקר ביצעו חישוב אובייקטיבי קר שקשה לפקפק בו. למעשה יש אינספור טענות תומכות ומחלישות שאפשר לקושש. מגוון הטיעונים כה גדול שיש להניח שהוא יספק לכל אחד מה שהוא רוצה. לסביבתנים תומכי הרכב החשמלי – הפרכה. לשמרנים הסולדים מבהלת האקלים – אישוש. הכול בהתאם למניעים ולתמריצים איתם בא האדם לדיון מלכתחילה.

ניתן לומר שהנתונים ייחודיים לגרמניה, שבה הוחלט בתחילת העשור לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות. ברחבי אירופה החשמל נקי יותר ונסיעה ברכב חשמלי נקיה משמעותית. גם בגרמניה עצמה משק החשמל ילך וייעשה ירוק יותר עם השנים וכך מעבר לרכב חשמלי יצדיק עצמו בהמשך.
ניתן לטעון גם שבחירת הרכבים שרירותית. טסלה 3 שנבדקה במחקר הגרמני אולי דורשת סוללה גדולה מדי, אבל יש רכבים חשמליים חסכוניים ממנה.

הנתונים על הפליטות הכרוכות בתהליך ייצור סוללות הליתיום אינם עדכניים. יש התקדמות עצומה מדי חודש בחודשו בקרב מפיקי הליתיום ואצל יצרני הסוללות. דבר המשתקף גם בצניחת מחירי הליתיום. יותר מכך, הפקת הליתיום אינה נעשית רק עבור מכונית אחת. מכוניות נוספות יוכלו בעתיד להשתמש באותה סוללת ליתיום שתמוחזר (בעלות סביבתית מסוימת שמן הסתם תהיה קטנה בהרבה מעלות הכריה).

טיעון המחץ לדעתי בעד מכונית חשמלית הוא פשוט שצריך להתחיל ממשהו. אפילו אם במצב הנוכחי מכונית חשמלית היא מחוללת פליטות גדולה, המעבר אליה יצדיק את עצמו מתישהו בעתיד, כשרשת החשמל תהיה ירוקה ואנרגיות ירוקות יהיו בשימוש גם בהליך הכרייה. אם לא יוקמו פסי ייצור של מכוניות חשמליות ואם לא תהיה לתוצרתם דרישה ערה מצד קונים כבר היום, התהליך לא יתקדם אל עבר האוטופיה הירוקה של העתיד.

טיעון נגדי לא מבוטל הוא שקריסה בשימוש בנפט בשל כניסת הרכב החשמלי תוביל לקריסה במחיר הנפט. הרי לא נדרשת ירידה של 80 אחוזים בצריכת הנפט כדי לקבל ירידה של 80 אחוזים במחיר הנפט. די בנפילה של אחוזים בודדים בצריכה כדי להוביל את המחיר לקריסה.  מחיר נפט נמוך יביא מטבע הדברים לעליית הכדאיות של צריכת נפט. פתאום נראה אנשים זורקים דודי חשמל ועוברים להסקה בסולר. ואולי סוף שבוע בחו"ל יהיה כה זול עד שאנשים ייצאו אליו מדי שבועיים. גם לתעשיה הכימית תהיה העדפה לתוצרי נפט במקרה כזה. כנראה רק רגולציה סביבתית חזקה שתכפה על המשק לנטוש את הנפט, ואפילו כשיוזל, יכולה להצדיק מעבר למכונית חשמלית. אז יעלו שאלות גיאו-פוליטיות על יציבות המזרח התיכון בעידן דעיכת הנפט. אבל זה כבר נושא אחר.

לאחוז בשמש, לתפוס את הרוח

בעקבות התגובות לפוסט הקודם רציתי להרחיב לגבי הכדאיות הכלכלית של אנרגיה ממאובנים. לשם כך עלעלתי בפרסומים העדכניים ביותר שיצאו בנושא.

הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת מגלה אמת מרשימה: העלויות הכרוכות בהפקת קוט"ש מאנרגיית רוח משתוות לעלויות המשוקללות (LCOE) שבהפקת קוט"ש מאנרגיית מאובנים. עלות ההפקה מאנרגיית רוח עומדת על כ-6 סנט לקוט"ש בממוצע. עלות הפקת החשמל מפאנלים סולאריים גדולה יותר והיא בערך כ-10 סנט לקוט"ש, אך בחלק מהארצות ובפרויקטים מסוימים שצפויים להיות מושלמים בעתיד הלא רחוק, נראה שיצליחו להגיע גם לעלויות של 3 סנט לקוט"ש. לשם השוואה, חשבון החשמל בישראל עומד על יותר מ-10 סנט לקוט"ש וחברת החשמל אומדת עלות הפקת קוט"ש מגז טבעי מבחינתה ביותר מ-5 סנט.

בתחילת העשור החשמל מהשמש היה יקר פי ארבעה, כך שקצב השיפור מרשים ויש סיבות לצפות להמשך ירידה בעלויות. החשמל מפאנלים המוצבים על גג הבית יקר יותר מחשמל מפאנלים המוצבים בצפיפות תעשייתית, אך גם לגבי החשמל המופק בגגות הבתים נרשמה התקדמות רבה. בגרמניה, לאו דווקא ארץ שטופת שמש, חשמל כזה (ללא סובסידיות!) זול יותר מחשמל הנצרך מהרשת.

חשמל הידרואלקטרי וחשמל המופק מאנרגיה גיאותרמית משתווים גם הם לעלויות של חשמל ממאובנים אך יכולת הצמיחה שלהם מוגבלת. חשמל מטורבינות רוח המוצבות בלב ים עדיין יקר למדי.

מה חסר?

באנרגיות רוח ושמש קיימת בעיה יסודית, שחישובי העלויות לעיל אינם באמת משקפים. אלו אינן אנרגיות יציבות לאורך היממה ועונות השנה. לעתים יש יותר שמש, לעתים פחות. לעתים יש יותר רוח, לעתים פחות. רשת חשמל שמחוברת לתחנות שמפיקות אנרגיה מרוח ושמש נתונה לתנודות חריפות מעלה ומטה, עד כדי כך שלעתים קרובות אין מנוס מניתוקה מהכוח החשמלי שמגיע אליה מהמקורות המתחדשים ובזבוזו לריק. עם זאת, כל עוד חדירת האנרגיות המתחדשות היא קטנה והן מהוות בערך פחות מ-10% ממקורות החשמל, הבעיה אינה דרמטית – יש מספיק תחנות כוח מאנרגיה ממאובנים שיכולות להגדיל או להקטין תפוקה במהירות כדי לחפות על חוסר היציבות של האנרגיה המתחדשת. אבל במצב שבו אנו מצויים – האנרגיה המתחדשת כבר עשתה את כברת הדרך הראשונה ומבקשת לפרוץ קדימה אל שיעורי חדירה גבוהים בהרבה, הצורך בפיתרון לבעיית חוסר היציבות בהפקה נעשה דחוף.

בלי פיתרון כזה הנתונים שמראים על עלות נמוכה לקוט"ש מאנרגיות מתחדשות, ההולכת ויורדת עוד, הם כמעט חסרי משמעות. כך בעצם הסקטור עומד בנקודה שבה ייצור חשמל הוא הבעיה הקלה. הבעיה הקשה יותר היא אחסון החשמל שמיוצר בזמן שבו יש בו עודף ושימורו לזמן שבו יהיה בו מחסור.

המכונית החשמלית לכשתיכנס לשימוש המוני יכולה לסייע בפיתרון הבעיה בשתי דרכים. קודם כל כי היא מכילה סוללה שניתן להשתמש בה כדי לשמר אנרגיה. ניתן יהיה לתמרץ בעלי כלי רכב חשמליים לטעון ביום טעינה מלאה ולא בלילה, כי ביום זמינה אנרגיית השמש. שנית, התפתחות המכונית החשמלית תחייב הקמת מפעלי סוללות עצומים ובמפעלים אלו ניתן יהיה לייצר סוללות גם לכלי רכב אך גם לאחסון חשמל בבתים ובתחנות הכוח. אין זה מדע בדיוני. טסלה כבר מייצרת סוללות משני הסוגים בגיגה פקטורי שלה בנבדה.

יש אפשרות נוספת לשימור אנרגיה מתחדשת – שימוש בחשמל בזמן שהוא מצוי בעודף כדי לייצר דלק. את הדלק ניתן יהיה לנצל לייצור כוח או ישירות במנוע של כלי רכב מבוססי בעירה פנימית. שנים רבות מדברים על דלק סינתטי כפיתרון פלא לבעיות האנרגיה. גם פיתרון לבעיית פליטות הפחמן הדו חמצני כי הפחמן הדו חמצני לדלק זה יילקח מפחמן דו חמצני שכבר נמצא במילא באוויר. מעולם הפיתרון הזה לא הוכח ככלכלי אבל חשמל בכמעט אפס עלות כפי שמספקים פאנלים סולאריים באמצע היום, אולי יכול לעשותו לכזה ולאחרונה מתעוררת התעניינות רבה בפיתרון. על ידי דלק סינתטי תוכל אנרגיית שמש להניע גם מטוסים וספינות, כלי תחבורה שהנעה חשמלית תתקשה להזיזם.

כל הכוח שבעולם 2018

כבר שנה שלישית שאני מסקר בחודש יוני את דו"ח תצרוכת האנרגיה העולמית של BP (שנודעה תמיד כבריטיש פטרוליום, עד שהנפט נעשה פחות סקסי והחברה החליטה להסתפק בראשי התיבות). אז הנה יצא דו"ח 2018 (לפוסטים קודמים: 2016, 2017).

אז מה השורה התחתונה? האנרגיות המתחדשות משמש ורוח עומדות לחסל את האנרגיה ממאובנים?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 34% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם. בקצב הזה, התקדמות של חצי אחוז בשנה, בתוך פחות מ-200 שנה כבר לא יצטרכו יותר פחם, נפט וגז טבעי.

זה נשמע איטי עד גיחוך! אז האם כל עניין השמש והרוח הוא רק ספין של הירוקים?

תלוי איך בוחרים להסתכל על העניין. אפשר להדגיש את העובדה שאנרגיות השמש והרוח לא באמת נוגסות בכמות האנרגיה המופקת ממאובנים. אפשר מצד שני לציין שחלק נכבד מהגידול בשימוש באנרגיה בעולם מסופק על ידי אנרגיות מתחדשות.  בנוסף אנחנו כנראה לפני מהפכה גדולה בשימוש בסוללות לאחסון אנרגיה, ברכב חשמלי, ברכב ללא נהג. כל הדברים האלו יסייעו מאוד לכדאיות הכלכלית של שימוש באנרגיות ירוקות.

פרויקטים גדולים לשימוש באנרגיה מתחדשת מוקמים כל הזמן, רק לא בהיקף שעושה שינוי עצום כאן ועכשיו ברמה העולמית. ב-2017 כמות האנרגיה המתחדשת שנכנסה לשימוש עולמי שקולה בערך ל-3 פעמים צריכת האנרגיה השנתית של מדינת ישראל.

מה עם אנרגיה גרעינית? אולי היא תיתן פוש שאנרגיות ירוקות לא מסוגלות לו?

כורים גרעיניים עדיין נכנסים לשימוש בסין, אבל במערב מנסים להיפטר מהם. בסיכום הכללי אין גידול משמעותי בהפקת אנרגיה גרעינית בעולם.  הסקטור קפוא לגמרי. אבל הוא עדיין מניב יותר חשמל משמש ורוח. כנראה בשנים הקרובות השמש והרוח יעקפו את האנרגיה האטומית.

לקיפאון בכורי אנרגיה אטומית יש מחיר. אחרי כל הדיבורים האינסופיים על אנרגיות השמש והרוח, מתברר שלפני 20 שנה הרשת החשמלית העולמית פלטה פחות גזי חממה ביחס לתפוקה מאשר היום. הסיבה היא התנוונות האנרגיה הגרעינית.

מה עם הפקת חשמל ממים?

אנרגיה הידרואלקטרית היא משמעותית במשק האנרגיה העולמי (מהווה כמעט 7% ממנו). חשובה כיום בערך כמו אנרגיית שמש ורוח ואנרגיה גרעינית גם יחד. נמצאת בשימוש נרחב בפרט בדרום אמריקה. אבל זו אינה אנרגיה שיש התקדמות גדולה בשימוש בה. סכרים גדולים שמטרתם הפקת אנרגיה חשמלית ממים אינם מוקמים כל יום.

דבר אחד בטוח – הפחם יוצא משימוש!

ייתכן שבטווח הארוך הפחם, מקור אנרגיה מושמץ ומזוהם, נידון לאבדון, אבל ב-2017 עלתה צריכת הפחם לעומת 2016 בשיעור עולמי לא זניח לגמרי – משתווה לצריכת האנרגיה השנתית של מדינתנו. הסטטיסטיקות מראות שהפחם עוד לא שמע על כך שהוא חסר תקווה. האחראית לכך היא הודו, שצריכת הפחם עלתה בה משמעותית. במערב יש ירידת מה בשימוש בפחם וגם בסין אין ממש גידול בצריכתו.

המכוניות מתייעלות, לפחות צריכת הנפט בירידה

דווקא לא. הייתה עלייה משמעותית בשימוש בנפט בכל העולם (1.8%) ואפילו עלייה בולטת פה בישראל (8% עליה, אולי בגלל שימוש בסולר בתחנות הכוח). התורמת העיקרית לגידול בשימוש בנפט בעולם היא סין. סין גם תרמה לעליה בגידול בצריכת הגז הטבעי בעולם, בפרט על ידי יבוא גז נוזלי קפוא במיכליות, תחום שהתקדם משמעותית ב-2017.

ומה עם פליטות דו תחמוצת הפחמן?

עלו ב-1.6% ברחבי העולם. נתון מאכזב כי קדמו לו שלוש שנות קיפאון במדד זה.

העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.

אומרים שסוף העולם מתקרב

סופי העולם הוא ספר עיון חדש ומרתק שיצא בשפה האנגלית ועוסק באירועי ההכחדה הגדולים. שם הספר שנון – סוף העולם אמור להיות אחד ויחיד. כשמשתמשים במונח בלשון רבים, כבר יש בכך אלמנט הפתעה. ברם, זו האמת – העולם שבו אנחנו חיים עבר כמה הכחדות המוניות. הידועה שבהן היא זו שהתרחשה לפני 66 מיליון שנים, כאשר פגיעת אסטרואיד הובילה להיעלמותם של הדינוזאורים. אולי אפילו בין רגע. אבל הרבה קודם, מאות מיליוני שנים קודם, כבר אירעו הכחדות עצומות אפילו יותר.  ההכחדות הגדולות עיצבו את העולם שבו אנו חיים היום. 200 מיליון שנה חיו דינוזאורים על הפלאנטה ולא פיתחו ציביליזציה, אבל 60 מיליון השנים שבהן הבכורה עברה לידי היונקים הצמיחו את המין האנושי. בעוד 800 מיליון שנה תחל ההכחדה הסופית ככל הנראה על כוכב לכת ארץ. זאת בשל תהליך ההיתוך של השמש שיוביל לכך שהחום יעשה בלתי נסבל עבור צורות החיים המוכרות לנו. במרחב הגיאולוגי שאנחנו חיים, בין כליון הדינוזאורים לבין המוות בידי השמש, הספר בעיקר שם דגש על התפקיד שמשחק הפחמן דו חמצני, שבכסילותנו אנו מוציאים בחוסר אחריות מן האדמה שבה היה טמון. בניגוד לטענות לפיהן התחממות כדור הארץ בעקבות פליטות הפחמן הן ספקולציה עתידית, הספר מראה שפחמן דו חמצני שיחק בעבר תפקיד מרכזי בהכחדות גדולות. אז התפרצויות געשיות שהתרחשו באוקיינוסים פלטו פחמן דו חמצני על פני טווח זמן של עשרות אלפי שנים, וכך כדור הארץ התחמם באופן שהמית כמעט את כל החי.  היום הפליטות הרות הגורל מתרחשת בתחנות הכוח ובאגזוזים של מכוניות.

הכחדות בשל פעילות אנושית אינן דבר חדש. באלפי השנים האחרונות הפגינו בני האדם יכולת בלתי רגילה לחסל מינים אחרים. הממותות התהלכו על פני האדמה לפני אלפי שנים בודדות ואינן עוד. עוף הדודו והיונים הנודדות נכחדו לפני שניה במונחי כדור הארץ.  להכחדת בעלי חיים בידי האדם יש היסטוריה עתיקה. האבוריג'ינים באוסטרליה למשל חיסלו ככל הנראה חלק נרחב מבעלי החיים שם, ביניהם הדיפרוטודון, חיית כיס ענקית בגודלה. ישנו ויכוח אידיאולוגי בנושא – האם ניתן לייחס לילידים חיסול נרחב של עולם החי. ישנם פעילי זכויות ילידים עם השקפת עולם נוסח הסרט "אוואטר" שמתקשים להאמין שייתכן שילידים, ממש כמו האדם המודרני, עשו שמות בבעלי החיים שבסביבתם ולא חיו איתם בהרמוניה קסומה.

האופן שבו בני האדם מהנדסים בדורות האחרונים את כמות הפחמן הדו חמצני באוויר נושא עמו את הסכנה שיביא להכחדה בסדר גודל כזה המתקרב במשהו להכחדות הקדמוניות העצומות. אפילו הרבה לפני זה – ההשלכות הגיאופוליטיות נדמות בלתי נתפסות. מה תהיה המשמעות של גבולות בינלאומיים, ובפרט באזור הנפיץ שלנו, כאשר בשנת 2200 או מאוחר יותר הדלתא הצפופה של הנילוס, ביתם של עשרות מיליוני מצרים, תשקע במים.  אבל את מי תעניין הדלתא כאשר זה יהיה גם גורלן של ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם וערים אחרות. סעודיה ומדינות מדבריות נוספות, כמו גם כנראה הנגב שלנו, יהפכו למקומות שבהם לא ממש ניתן לנהל חיים אנושיים, לפחות לא בקיץ. יציאה החוצה מהמזגן תהיה כרוכה בסכנת מוות כמו ביקור בלי מיכל חמצן על הירח. מצוות החאג' באיסלאם תהפוך ללא מעשית אם תיפול על הקיץ. קארמה רעה תהיה לסעודים – הם הוציאו כל כך הרבה נפט מהאדמה וישלמו את המחיר. אבל גם לנורווגים ולקנדים, שאף הם הוציאו את הנפט, תהיה קארמה רעה – ארצותיהם שיהפכו להיות חמימות ונעימות תצטרכנה לקלוט המוני פליטים משאר העולם.

האנושות עדיין יכולה להתעשת. אם תעמוד ביעדים של פריז, ניתן יהיה להגביל את התחממות כדור הארץ לשתי מעלות, מה שיגביל את הנזק האקולוגי. העלייה שמתרחשת מול עינינו בפופולאריות של מכוניות חשמליות ושל מכוניות חסכוניות בדלק והזינוק בהפקת כוח ממקורות מתחדשים מגדילים את האופטימיות לגבי הריאליות של היעד הזה. רק השבוע למשל הודיעה מאזדה על פריצת דרך בהתייעלות מנוע הבעירה הפנימית.

יצוין שהאפקט של פליטות גזי חממה לטווח הארוך באמת, של אלפי שנים ויותר, יכול להיות מעורב. כי לזכותן של הפליטות ניתן לומר שהן עשויות להציל את האנושות מקטסטרופה הפוכה ושכיחה למדי מבחינה גיאולוגית – עידן קרח. עם זאת, ייתכן שדווקא מסיבה זו כדאי לנו להשאיר מצבורי פחמן דו חמצני באדמה – כדי שלדורות העתיד הרחוק תהיה דרך לחמם את הפלאנטה.

עוד נושאים מעניינים שנדונים בספר – השאלה המוסרית לגבי חובת הדאגה לדורות הבאים (נושא שכתבתי עליו לפני שנתיים). וגם העיקרון האנתרופי – יכול להיות שהסיכוי להכחדה המונית גדול בהרבה משנדמה לנו על סמך ההיסטוריה הגיאולוגית. העובדה שלא אירעו כל כך הרבה הכחדות המוניות בעבר היא חלק מהנס שהיה נחוץ כדי שניווצר ונצפה בעולם. אבל הנס הזה לא בהכרח יקרה שוב. אנחנו דומים למועמד לעבודה שנבחר באקראי מאלפי קורות חיים בידי המנכ"ל שרצה, לפי הבדיחה, לבחור עובד עם מזל. העובד החדש הוא אכן ממוזל – אם לא היה לו מזל הוא לא היה מגיע למשרה, אבל מעתה והלאה הסיכוי שלו לצירופי מקרים ממוזלים נוספים הוא נמוך בדיוק כמו זה של כל בן אדם אחר.

תעשייה בסכנת התחשמלות

כתבתי כבר הרבה על המכונית החשמלית, המכונית ללא נהג וכיצד השילוב של שתי הטכנולוגיות יכול להפוך סדרי עולם, להוריד את מחירי הנדל"ן, לשנות את פני הערים, להציל את כדור הארץ ועל הדרך למוטט את מדינות הנפט.  נדמה שכבר אין מה לחדש, אבל מאמר נהדר לקריאה (באנגלית) שלצידו דיון ער בתגובות שפורסם בחודש האחרון מצליח לרתק בכל אופן.  התחזית במאמר היא שעד 2030 תעשיית הנפט תקרוס כליל, כפי שתעשיית הפחם קרסה במהירות בשנים האחרונות ומחירי המניות של החברות הגדולות בתחום צנחו ב-99%. מקבילות היסטוריות נוספות הן מה שקרה לקודאק עם הופעת המצלמה הדיגיטלית ומה שקרה לנוקיה עם המצאת האייפון בידי סטיב ג'ובס. בכל המקרים התאגידים לא הצליחו להפנים מוקדם די הצורך מה הולך ליפול עליהם ואיזו הירושימה הם צפויים לחוות.

המאמר מציין שמכונית חשמלית מטבעה היא אמינה ויציבה הרבה יותר מאשר מכונית המונעת על ידי מנוע בעירה פנימית. על כן כלכלת הנפט תחוסל בידי השילוב שבין האמינות של הרכב החשמלי לבין ההוזלה והנוחות הטמונות בהוצאת הנהג מהתמונה.

2030 לא כל כך רחוקה במונחים היסטוריים והולך להיות עשור מאוד מאוד מסעיר בדרך לשם, אם התחזית תתממש. הקללה הסינית תתגשם בחייו של השליט הצעיר החדש של ערב הסעודית. הולך להיות לו מאוד מעניין. ואולי תהיה זו דווקא קללה יפנית – אולימפיאדת טוקיו 2020 מסתמנת כנקודת מפנה בשימוש ברכב ללא נהג.