כל הכוח שבעולם 2022

דו״ח צריכת האנרגיה העולמית של BP פורסם היום. אחרי האירועים הנדירים והחריגים של שנת הקוביד 2020, שבה לתקופה לא קצרה חוצות הערים שממו ללא תנועה, צריכת האנרגיה העולמית חזרה בערך למסלולה ב-2021.

כמו בכל הדו״חות של השנים האחרונות, את הממצא החשוב והמשמעותי ביותר ניתן לסכם בשתי מילים: חצי אחוז. חצי אחוז זו התוספת השנתית לחלק של אנרגיות מתחדשות (לא כולל אנרגיית סכרים) באנרגיה העולמית. ב-2020 השיעור היה 6.1%. ב-2021 הגענו ל-6.7%. כרגיל הרוח משמעותית יותר מהשמש, כמעט פי שניים. יש כיום מגמה של הקמת טורבינות רוח ענקיות בלב ים, והרבה פרויקטים מסוג זה מצויים בתהליכים. בישראל רשמו יוצרי הדו״ח את תרומת הרוח כאפס למרות חוות הטורבינות בעמק הבכא. לעומת זאת ניתן לראות בדו״ח את תרומת תחנת הכוח באשלים למשק האנרגיה בישראל.

הנפט היה ועודנו מקור האנרגיה מספר אחת של האנושות. הוא מספק לנו 31% מהאנרגיה. לעומת הגז הטבעי – 24%, הפחם – 27%, אנרגיית הסכרים ההידרואלקטרית – 7%, אנרגיה גרעינית – 4% ואנרגיות מתחדשות כאמור – 7%. הנפט עלה ב-2020, אך לא חזר לגמרי לרמתו מ-2019 טרום הקוביד.

עדיין ישנו גידול ברור בפליטות הפחמן הדו חמצני. בעשור האחרון הגידול הסתכם ב-0.7% לשנה. עוד לא הגענו לפסגה, ולא ברור מתי נגיע. גם ב-2021 הוסיפו הסינים כמויות גדולות של אנרגיית פחם לתמהיל האנרגיה שלהם. רוב משק האנרגיה הסיני מונע בפחם, וזו בעיה גדולה מאוד. הסינים גם מוסיפים הרבה אנרגיה מתחדשת, אבל התוספת מפחם הייתה גדולה יותר ב-2021.

הדו"ח מרגיע לגבי מי שחושש ממחסור בליתיום לבטריות. רואים בו שאוסטרליה מצליחה להזניק בשנים האחרונות בחדות את הפקת הליתיום שלה. קובאלט, לעומת זאת, נכרה כמעט אך ורק בקונגו, אחת המדינות הלא יציבות בעולם. אין זה מפתיע שהדבר מטריד את יצרני המכוניות החשמליות ושבטריות נטולות קובאלט נמצאות על סף פריצה.

בהרחבת השימוש באנרגיה הגרעינית, כמו מדי שנה, לא ניכרת שום פריצת דרך. גם לא הייתי מהמר שתהיה פריצת דרך, כל עוד לא מופיעה בשוק טכנולוגיה שונה לגמרי מהקיימות. זמן תכנון והקמה של תחנת כוח גרעינית עומד בערך על 15 שנים, והעלויות תמיד אסטרונומיות וחורגות מהמצופה.

רק אתמול פגש הנשיא ביידן באורסולה פון דר ליין שעומדת בראש האיחוד האירופי ופרסם איתה הצהרה משותפת על מציאת חלופות לאנרגיה מרוסיה. בהתבסס על הטבלה בדו"ח שמראה את העליה המדהימה בייצוא גז נוזלי מארה"ב בשנים האחרונות (פי 6 מאז 2017) ומאוסטרליה (פי 3 מאז 2014) אפשר שזה העתיד הנראה לעין שצפוי למשק האנרגיה של העולם: לקבל גז טבעי באוניות ממדינות יציבות (כולל מדינתנו, דרך מצרים); להשתחרר מהתלות ברוסיה ובמדינות חורשות רע אחרות; ולהוסיף, בקצב סיזיפי אך יציב, עוד טורבינה ועוד פאנל סולארי. 

כשמתנגדי הגז ניצחו ברומניה

בניו יורק טיימס פורסמה כתבה מאוד מעניינת על רצונה של רומניה לפתח את סקטור האנרגיה הגרעינית, מורשת צ'אושסקו. רומניה נהנית מאנרגיה גרעינית זולה ורוצה עוד מזה. אבל בשולי הכתבה היה סיפור מעניין שלא הכרתי, שנראה כמו גרסת מציאות חלופית למאבק הגדול על מתווה הגז אצלנו. מאבק שבו כזכור נתניהו ושטייניץ עמדו מול כל הפופוליסטים – שלי יחימוביץ', דה מרקר, חברי הכנסת מהאופוזיציה, הממונה על ההגבלים וחלק משופטי בג"ץ.

את פירות מתווה הגז מתחילים לקטוף כיום. הגז הישראלי מיוצא דרך מצרים. ישראל מחוזרת בידי אירופה וטורקיה. אפילו הסיכול הטורקי הנמרץ של הפיגועים האיראנים המתוכננים באיסטנבול קשור קצת להתחזקותה של ישראל כמעצמת גז. איך הכול היה נראה בתסריט אחר, שבו שלי יחימוביץ' שולטת בעניינים ולא ביבי ושטייניץ?

ובכן, כמה ציטוטים מהכתבה נותנים תשובה:

"ברומניה ישנו חוסר אמון מובנה בשוק הפרטי", אמר מומחה האנרגיה ראדו דודאו. "יש הבנה וציפיה שמה שיתן ביטחון לעם זו שליטה של המדינה".  תפיסה כזו הייתה ככל הנראה בפעולה ב-2018 כאשר הממשלה העלתה מיסים והטילה הגבלות ייצוא על הפקת נפט וגז בים. בתגובה הציעה אקסון מוביל למכירה את שדה נפטון, שמעריכים שמכיל גז בשווי עשרות מיליארדי דולרים. אקסון הודיעה שתמכור את חלקה לחברה הממשלתית רומגז בעבור מיליארד דולר. אם פיתוח הפרויקט היה עולה יפה ב-2018, רומניה הייתה יכולה להכפיל את תפוקת הגז שלה. עתה הפרויקט אינו צפוי להזרים גז בחמש השנים הקרובות לכל הפחות. "צעדי הממשלה חתרו תחת התחרותיות של הגז בים עבור המשקיעים", אמרה אשלי שרמן, מנהלת מחקר בפירמה לייעוץ בנושאי גז.

שר האנרגיה פופסקו אומר שאלו שעמדו מאחורי החקיקה ב-2018 עשו טעות כשהעריכו שאקסון תמשיך עם הפרוייקט כך או כך, ו"החיים האמיתיים" הוכיחו שטעו. לאחרונה, כשסוגיית הביטחון האנרגטי נעשתה חשובה לאין ערוך, המחוקקים העבירו חקיקה במטרה לתקן את הנזק ולהקל בחוקים. המחירים הגואים של הגז הטבעי והמלחמה באוקראינה שכנעו את המחוקקים שיש להתחיל בניצול משאבי הים השחור.

הגישה המאובנת של גרשוני

כמו הספר של אורי כץ שסיקרתי לפני חודשיים, גם הספר החדש של הלל גרשוני, "כסף של אחרים", מייצג תור זהב בכתיבה הכלכלית הקפיטליסטית הפופולארית בעברית. מי שרוצה לקרוא על כלכלה בעברית לא חייב לקבל את דעותיו של גיא רולניק שבטורו בדה מרקר מקדם את האג'נדה של ברני סאנדרס ואליזבת וורן. יש אלטרנטיבות שפויות. כבר מזמן הן היו קיימות ברשתות החברתיות, והנה הן יוצאות אל דוכני שבוע הספר. בסקירה הנוכחית של "כסף של אחרים" אדלג על כל שלל נושאיו, שלרבים מהם התייחסתי בבלוג בעבר (למשל מה שכתבתי על שכר המינימום, ושונה מאוד ממה שגרשוני חושב). אתמקד רק בפרק שעוסק באקלים.

על פניו אנחנו בתקופה נפלאה לימין האקלימי ובתקופה איומה לשמאל האקלימי. מלחמת אוקראינה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שאין לאנושות באמת תחליף לדלק פוסילי. ההתייקרויות במחירי האנרגיה מחייבות ממשל דמוקרטי לנהוג בדיוק כמו טראמפ ולעודד השקעות בהוצאת דלק מאובנים מהאדמה. תארו לעצמכם את יעקב ליצמן נכנס למשרד הבריאות ושם את האג'נדה הטראנסית בראש מעייניו. זה בערך מה שקרה לממשל ביידן בעניין הנפט והגז בצוק העתים. מנגד, האינפלציה מחייבת להגביל הוצאות ממשלה, והרעיון להשקיע השקעות ממשלתיות אין קץ באנרגיה ירוקה ("הניו דיל הירוק") צלל לתהום הנשייה.

גרשוני אינו נמצא בקוטב הכי קיצוני של הכחשת האקלים. הוא אינו מכחיש שכדור הארץ מתחמם ושעליית ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר קשורה לכך. אבל דבר זה לא ממש מטריד אותו. וצריך להגיד שבמובן הפשוט של המילה, זה הדבר הכי לא שמרני שיש. שינויים מטרידים באלמנטים הבסיסיים ביותר של החיים בעולמנו לא אמורים להותיר אדם בעל נטייה שמרנית באדישות כזו. אלא מה? שמרנות בימינו קשורה בעיקר לשמירה על היררכיות קיימות של עושר ועוני. השמרן לא מעוניין לאתגר את העובדה שהעשירים עשירים ולא לאתגר את העובדה שהעניים עניים. שמרנים כגרשוני מזהים כנראה שפרויקט האקלים מסווה בתוכו שאיפה פרוגרסיבית לאתגר את הקידמה הקפיטליסטית והתעשייתית ולצייר אותה כחטא נורא. ובצדק הוא מזהה זאת. חפשו בטוויטר פעיל אקלים נלהב שהוא פרו ישראלי וחפשו בטוויטר מכחיש אקלים נלהב שהוא פרו פלסטיני. אין ממש חיות כאלו. האג'נדה הפרוגרסיבית לופתת בני אדם ומחייבת אותם לקבל את עיקרי האמונה שלה בבת אחת. כמו שנמצא מעט מאוד אנשים שיגידו על משנתו הדתית של הרמב"ם (שהיא אגב נושא הגותו העיקרי של גרשוני, שהוא איש אשכולות רב תחומי), שהם לוקחים ממנה דווקא את עיקר האמונה השלישי ולא את זה החמישי. כשאדם מחליט להיות מאמין דתי, הוא מקבל את כל החבילה.

ואם האג'נדה הפרוגרסיבית אומרת משהו אחד, אז מתנגדיה חשים צורך לומר משהו הפוך, ושכדור הארץ ילך לחפש. זה בסופו של דבר המסר של גרשוני שהוא אנטגוניזם עמוק לסביבתניים ולטיעוניהם. הוא אוסף שלל טיעונים שנפוצים בקרב הצד השמרני בוויכוח על האקלים. חלקם משכנעים. חלקם פחות.

האם התחממות כדור הארץ היא אסון? לא, כי האזורים הקרים יתחממו. אחלה טענה, אבל לא כל כך באוזני ישראלים שלא רוצים לרדת לקנדה. לא, כי קור ממית יותר מחום. טענה מפוקפקת כמו שהראיתי בפוסט שכתבתי בפברואר.

האם התרחישים הקיצוניים ביותר להתחממות כדור הארץ יתממשו? לא, כבר יש קונצנזוס שזה לא יקרה. במידה רבה בגלל החלפת הפחם בגז טבעי. יצוין שהחלפת הפחם בגז בארה"ב נבעה בראש ובראשונה מהישגי הפראקינג, לא בדיוק משהו שהסביבתנים חגגו אותו בלשון המעטה.

טענה נוספת היא שהצמיחה הכלכלית העתידית מגמדת את נזקי משבר האקלים. הטיעון הזה סובל מהבעייתיות הרגילה של המקרו-כלכלה: הוא משתמש במספרים לדבר על דברים שאין די במספרים כדי לשקף אותם. אבל אפשר לנסח זאת כך: אם נהיה עשירים יותר בעתיד ונוכל להשתמש ביותר אנרגיה ולייצר יותר מזגנים, אז נזקי החום לא יהיו כזה ביג דיל. אם יכולת הייצור החקלאית תגדל בהרבה, אז לא נסבול כל כך מבצורות. יש סכנה בדיבור הזה כי הוא מניח דבר לא ודאי, שסוגים אחרים של צמיחה יגמדו את הנזקים של התחממות הכדור. אם במקום כמו מצפה רמון לא ניתן יהיה לצאת החוצה מהבית בגל חום קטלני, אז האם ינחם את אנשי מצפה רמון שיש להם גאדג'טים משוכללים להעביר איתם את הזמן במזגן? לא בטוח.

עוד אומר גרשוני: הכחדות מינים לא קשורות למשבר האקלים; כדור הארץ נעשה ירוק יותר בשל ריבוי הפחמן הדו חמצני שמעודד צמחיה; אין עדות לקטסטרופה מתקרבת בשום דבר, לא במניין דובי הקוטב (שמשגשגים באופן חסר תקדים) ולא בחומציות האוקיינוס; המדינות המסבסדות דלק מאובנים הן סין, הודו, רוסיה, אירן וכאלו ולא מדינות מערביות שסופגות את מטחי האשמה.

מכאן פונה גרשוני לזלזל באנרגיות המתחדשות שבמשך עשור לא הצליחו לשנות שום דבר. אני מכיר את הנתונים היטב (ואסקור אותם בקרוב במסגרת הפוסט השנתי על דו"ח האנרגיה של BP). כל שנה עוד חצי אחוז מצריכת האנרגיה העולמית עובר לאנרגיה ירוקה. זה לא מספיק, אבל זה גם לא חסר ערך, והאנרגיה המתחדשת אינה יקרה ויש לה הצדקה כלכלית. אלא מה? אנרגיה ירוקה אינה יציבה ואמינה. השמש לא זורחת בלילות, ומשבי הרוח אינם אחידים לאורך היממה. התקווה היא ששימוש בבטריות לאחסון אנרגיה יפתור את הבעיה הזו. אין מדובר בפתרון מלא, כי בטריות יכולות לאחסן אנרגיה לשעות הערב, אך לא לימים שלמים מעוננים ונטולי רוח. כל מי שבונה כיום משק אנרגיה על אנרגיות מתחדשות מודע לכך שעדיין יצטרך לעשות שימוש בגז טבעי מפעם לפעם. יש להודות שלעת עתה יש בהתקדמות האנרגיות המתחדשות אלמנט של "הניתוח הצליח, החולה מת". ההישגים הטכנולוגיים בהוזלתן ובהוזלת בטריות הם גדולים מאוד, אבל האפקט על התמונה הכללית עדיין לא משכנע. נדרשת סבלנות. יש כאלו שצופים שבסופו של דבר האנרגיות המתחדשות יאפשרו שפע אנרגיה ללא גבול, עם תועלת עצומה לאנושות.

מסקנתו של גרשוני היא שעל ממשלות לוותר על עיסוק במלחמה בהתחממות האקלים ועל סיבסוד אנרגיות מתחדשות וגם מס על פליטות פחמן הוא פוסל, בעיקר בטענה שבלי להפוך אותו לגלובאלי אין בו טעם, ויהיה קשה מדי להפוך אותו לכזה. יש לו קצת סימפתיה רק לאנרגיה גרעינית, שלא במפתיע היא דווקא זו שפעילים ירוקים תמיד תיעבו.

חוסר העניין של גרשוני במדיניות אקלים שגוי בעיניי. עקרונית, אין מי שיכול לייצג את האינטרסים של הדורות הבאים שמעדיפים לקבל עולם עם טמפרטורה יציבה פרט לממשלות. אולי הטכנולוגיות שמתנסים איתן כיום בחיפוש אחר אנרגיה ירוקה ישתפרו עם השנים, ואולי יתבררו בסופו של דבר ככישלון גדול, אבל אין מנוס מלנסות. בנוסף, ואפילו בלי קשר לשאלת האקלים, ישנו היגיון בסיסי: מאובני הגז טבעי והנפט הצטברו במשך מיליוני שנים, והאנושות צפויה לכלות חלק ניכר מהם בתוך דורות בודדים. הגיוני להתחיל לשאול מה הלאה.

דינמיקות הנפט – סין, רוסיה ואירן

המטבע האיראני מבקר בנקודת שפל שבה לא ביקר מזמן. ככל הנראה הסיבה היא החלטת מדינות אירופה להחרים את הנפט הרוסי. יש מדינה אחת ששמה קצוץ על ההסדרים הבינלאומיים ועל ארצות הברית ומוכנה לקנות נפט של מצורעים – סין כמובן. לכן הסינים מרשים לעצמם לצרוך נפט מהאיראנים. כל עוד טראמפ היה בתמונה, גם הסינים שקשקו. כשביידן נבחר לנשיא, הם התירו רסן והתחילו לצרוך חופשי נפט איראני, וממשל ביידן לא עשה דבר למנוע זאת מהם.

עכשיו השוק הסיני, שאינו צרכן כבד של נפט יחסית לגודלו העצום, הולך לקבל קיתונות של נפט של מצורעים מרוסיה המוחרמת, ולא ברור כמה עניין יישאר לו בנפט האיראני אלא אם אירן תסכים לספק הנחות מופלגות על הנפט שלה. הדבר נראה רע מאוד לכלכלה האיראנית, שכמעט כולה מבוססת על יצוא נפט. כמובן, אם מחיר הנפט הגלובאלי יהיה 200 דולר, גם למכור אותו ב-100 דולר תהיה הנחה עצומה מצד אירן, ועדיין תהיה בכך תמורה נאה. כך שצריך לחכות לראות את דינמיקות המחירים לפני שאפשר יהיה להספיד את כלכלת אירן. וגם: בפני קברניטי אירן פתוחה האפשרות להתגמש מעט ולחזור להסכם הגרעין. אם הדבר יאפשר להם למכור נפט לאירופה ב-200 דולר לחבית, יעמוד בפניהם פיתוי עצום שאולי יגבר על עקשנותם וסרבנותם הטבעיות.

האם כדאי לישראל שאירן תחזור להסכם הגרעין? יש אומרים כך ויש אומרים כך. בכל מקרה מחירי נפט גבוהים עוזרים להאצת התהליך שבו העולם נפטר מההתמכרות לנפט ולמכוניות שמונעות בבנזין המופק ממנו לטובת מכוניות חשמליות, וזהו תהליך שבוודאי טוב ליהודים ולאזרחי הפלנטה האחרים. אומרים שבכל שבוע של 2022 נמכרים יותר מכוניות חשמליות משנמכרו בכל 2012, השנה שלפני עשור. יהיו שיאמרו שכרגע יש מחסור בליתיום ובחומרים אחרים הנחוצים לבטריית הרכב החשמלי. אבל בניגוד לנפט שבאמת ובתמים קשה למצוא באדמה, את החומרים האלו הנחוצים לסוללה קל למצוא. רק צריך להשקיע במציאתם. ביקושים גדולים משמעותם השקעות גדולות, ואכן גולדמן סאקס חוזים שבשנים הקרובות יופצץ השוק במתכות הנחוצות בעקבות הקמת מכרות חדשים.

כל הכוח שבעולם 2021

הגענו אל אותה נקודה בקיץ שבה חברת BP מדווחת על צריכת האנרגיה העולמית בשנה הקודמת, ו-2020 אינה שנה ככל השנים. זו היא שנת הקוביד.

  • ב-2020 חלה ירידה חדה בצריכת האנרגיה במדינות המפותחות. הן חזרו יותר מעשור אחורה בצריכת האנרגיה שלהן. ירידה דומה לא אירעה במדינות המתפתחות ובסין למשל המשיכה העליה בצריכת האנרגיה.
  • צריכת הנפט בעולם ירדה ב-10%, ירידה מדהימה בעוצמתה, ועדיין אפשר היה לצפות אפילו ליותר לאור השיתוק המוחלט שאחז בתחבורה במדינות השונות בחלק מהתקופה. בארה"ב הירידה בצריכת הנפט הייתה 12.5%. בישראל הירידה הייתה גדולה אף יותר. למי שזוכר, מחיר הנפט בצפון אמריקה הגיע בשיא המשבר לרמה שלילית. כלומר הבעלים של חבית הנפט היה צריך לשלם יפה כדי שמישהו יסכים לקחת אותה ממנו. לטווח הארוך המשבר לא פגע במדינות המפיקות נפט, כי הרס את המתחרים האמריקנים שמפיקים בפראקינג. הרכב החשמלי אולי כן צפוי למוטט את מדינות הנפט, אבל גם בדו"ח של 2020 רואים מעט סימנים להשפעתו.  75% מכלי הרכב החדשים שנמכרו ב-2020 היו חשמליים בנורווגיה, אבל לא הייתה שם ירידה משמעותית בשימוש בנפט.
  • הייתה ירידה מסוימת, גם אם קלה יחסית, בייצור חשמל ב-2020. הדבר נראה לי מפתיע. גם אנשים שיושבים בבית ועובדים ממנו זקוקים לחשמל. בהתאם לכך הפגיעה הייתה לא רק בצריכת הנפט אלא גם בצריכת הגז הטבעי.
  • האנרגיות המתחדשות שהיוו 4.9% מהאנרגיה הנצרכת בשנת 2019 הפכו ל-5.7% בשנת 2020, כשהקורונה (שהקטינה שימוש בנפט) נותנת להם רוח גבית. עם זאת, גם בשנת הקורונה, אין פה חריגה ממה ששמנו לב אליו בשנים האחרונות. העליה השנתית באנרגיות המתחדשות, בערך עוד חצי אחוז מהצריכה הכוללת של האנושות נוספים מדי שנה, היא בקצב שידרוש 200 שנה כדי שיחליפו את כל האנרגיה האנושית.
  • סין עדיין מסרבת לחתור להפסקת השימוש בפחם, כפי שעשתה ארה"ב. צריכת הפחם בארה"ב קרסה ב-19% ב-2020 בעוד שבסין נרשמה עלייה מינורית.
  • קיים מיעוט קולני בקהילת המתעניינים באנרגיה שסובר שאנרגיות שמש ורוח הן חארטה בארטה וגאולת האנושות יכולה לבוא אך ורק מאנרגיה גרעינית. זהו מיעוט חסר השפעה, כפי שמתברר מהדו"ח. הייתה ירידה של 4% בצריכת אנרגיה גרעינית ב-2020, ירידה דומה לירידה שהייתה בצריכת הפחם. גם נחצה רף סמלי ב-2020:  לראשונה ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ברחבי העולם עלה על יצור החשמל בתחנות כוח גרעיניות.
  • ישראל עלתה מדרגה בשימוש באנרגיות מתחדשות, כנראה הכול בהשפעת תחנת הכוח באשלים. כיום המצב הוא שעל כל 8 יחידות אנרגיה שמגיעות מגז טבעי, יחידה אחת מגיעה מאנרגיות מתחדשות. לא מהפכה, אבל בהחלט התחלה.
  • פליטות הפחמן הדו חמצני ירדו ב-6% וחזרו לרמה של שנת 2011, אבל האם יש בכך איזה ערך עתידי גדול מול ההתחממות הגלובאלית? לא. לדברים ארעיים וקצרי טווח אין חשיבות רבה.

לא על השמש לבדה

השמש היא מקור האנרגיה. כשאנו מדליקים אור או מפעילים מכונת כביסה או נוסעים ברכב אנו משתמשים לרוב באנרגיה פוסילית שצמחים ספגו מהשמש לפני מיליוני שנים בפוטוסינתזה. לפעמים גם באנרגיה שנאספה ישירות מהשמש בהווה בפאנלים סולאריים או בעקיפין בטורבינות רוח, כי הרי תנועת הרוח נובעת מהאופן שבו סופגת הקרקע את חום השמש. גם האנרגיה ההידרו-אלקטרית נובעת ביסודה מחום השמש שמאדה את המים אשר חוזרים לבסוף בתור גשם.

אבל יש יוצא מהכלל: בביקור בצרפת או בארה״ב כשנדליק אור בחדר המלון לפעמים נעשה שימוש באנרגיה גרעינית שאינה קשורה לשמש אלא נובעת מהאטום עצמו. האנרגיה הגרעינית ידועה היטב – על הפוטנציאל העצום שלה והבעייתיות שלה. יש לה מתנגדים ותומכים וסדרת המופת צ׳רנוביל מן הסתם העצימה את טור המתנגדים.

יש עוד יוצא מהכלל זניח: אנרגיית הגאות והשפל שנובעת מכוח המשיכה של הירח. השימוש בה אפסי אבל פה ושם, למשל בכמה ערים בצפון מערב צרפת, מפיקים ממנה תועלת.

ממש לאחרונה גואה העניין בסוג נוסף של אנרגיה שאינה מהשמש והיא האנרגיה הגיאותרמית. בליבת כדור הארץ יש חום עצום שנשמר בשל התפרקות רדיואקטיבית מתמדת בתוכו. עד היום ידעו להשתמש בחום הזה רק במקומות שבהם הוא פרץ החוצה כמו באיסלנד. היה לכך פוטנציאל כלכלי כפי שיודעים המשקיעים בחברת אורמת, אבל מוגבל.

תעשיית הפראקינג, הקידוח בסלעים על מנת להוציא נפט, עוברת תקופה קשה לאחרונה בשל ירידת מחירי הנפט, וזה לא יהיה קל יותר אחרי עליית הדמוקרטים לשלטון. ג׳ו ביידן וקמלה האריס מחויבים לאנרגיה ירוקה. במצב זה יש עניין גדול באפשרות להביא ידע מתחום הפראקינג לשימוש בתחום האנרגיה המתחדשת הגיאותרמית.

במגזין ווקס ערכו סקירה נרחבת בנושא. מצית את הדמיון במיוחד רעיון פשוט שמקדם הסטרטאפ הקנדי אבר: לקדוח באדמה ולהעביר נוזל לעומק 2 קילומטרים שייצא מנקודה אחת ויעלה שוב בנקודה אחרת בלולאה סגורה. הנוזל יכנס קר וייצא חם כי האדמה רותחת בעומק זה (600 או 700 קומות מתחת לאדמה). כל הבעיות של האנרגיה המתחדשת לא רלוונטיות פה: השטח שייתפס מעל פני האדמה הוא אפסי. כמעט כל מקום בכדור הארץ מתאים לכך. האנרגיה אינה תנודתית והיא ניתנת להפקה 24 שעות ביממה באותו קצב. אפילו בעיות בטחוניות שקשורות לתחנות כוח פוסיליות או גרעיניות מתפוגגות – קשה לפגוע בתשתית שכולה מתחת לקרקע.

אין ספק שיש עוד הרבה בעיות טכנולוגיות לפתור אבל הכלל הפשוט אומר שבפתרון בעיות שהן טכנולוגיות בלבד מצליחים להתקדם בימינו ומהר. זאת בניגוד לבעיה הקשה יותר שמתעוררת עם ניצול משאבי טבע וקרקע שהולכים ומדלדלים.

מקור האנרגיה מספר אחת

דו"ח האנרגיה של BP שהתייחסתי אליו עם צאתו מאפשר לנו ללמוד דבר מעניין: מה מקור האנרגיה העיקרי של כל מדינה.

סין – סין מאמינה בפחם. האנרגיה שלה ברובה מופקת מפחם (כמעט שישים אחוז), והיא אחראית למחצית מתצרוכת הפחם העולמית. אפשר לראות זאת בשתי דרכים. רואי השחורות (במקרה של פחם תרתי משמע) ידברו על כך שסין מזהמת חסרת אחריות, שהיא הורסת את הפלנטה שלנו ושהיא מסרבת לשנות דרכיה. האופטימיים יסיקו שניתן לשפר די בקלות את זיהום האוויר על פני כדור הארץ – לשכנע את סין לנטוש את הפחם. זו לא משימה בלתי אפשרית כי כל המדינות המתקדמות כבר עושות זאת מזה זמן, וב-2019 ארה"ב נפטרה מ-15% מאנרגיית הפחם שלה, שינוי מדהים בגודלו עבור שנה אחת, 365 ימים בסך הכול.

ארה"ב – נפט הוא מקור האנרגיה הראשי של ארה"ב. אחרי הכול זו אומה שמכרה נשמתה לרכב הפרטי, והרכב הפרטי רובו ככולו מונע בבנזין. עם זאת, הגז הטבעי, המזהם פחות, הולך וסוגר על הנפט. הפחם כבר ממש בדעיכה.

הודו – כמו סין גם הודו מאמינה בעיקר בפחם הזול והמזהם. להבדיל מסין הודו מדינה ממש ענייה, וככזו צריכת האנרגיה שלה מוגבלת. הודו דומה באוכלוסייתה לסין אך צורכת בערך חמישית פחם ממנה. עדיין מדובר בהרבה יותר מתצרוכת הפחם האמריקנית.

ברזיל – ברזיל היא כנראה המדינה המשמעותית היחידה שרוב האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים. הדבר נובע משתי סיבות: אנרגיית הסכרים שמפיקה חלק גדול מאוד מהחשמל בברזיל, והשימוש הנרחב בדלקים מבוססי צמחים. ברזיל אינה נחשבת מדינה חדשנית במיוחד, וגם האנרגיה המתחדשת שלה אינה חדשנית. אין מדובר במילה האחרונה של טורבינות הרוח והפאנלים הסולריים, אלא בטכנולוגיות ישנות ואמינות – אנרגיית מים או שימוש בצמחים להפקת אתנול להתנעת רכבים. בשל כך ברזיל אינה מקור השראה או תקווה. לא האנרגיות המתחדשות שלה הן שיכולות לחולל מהפכת אנרגיה עתידית. ברוב הארצות אין מספיק סכרים ואין מספיק צמחים לשם כך.

אירן – רוב האנרגיה באירן מופקת מגז טבעי. לאירן יש כמויות אינסופיות של גז טבעי. הדבר מלמד על הטרגדיה הכלכלית שהמיטו האייתולות על מדינתם. גז טבעי אינו קל להעברה. הוא דורש מערכת צינורות מסועפת שמאוד מסובך להקים (או LNG שגם לו יש בעיות משלו). אנו רואים זאת סביב הניסיון שלנו להעביר צינור גז לאירופה. זה כל כך מסובך ודורש שיתוף פעולה בינלאומי אינטנסיבי. מדינה מצורעת כמו אירן תתקשה מאוד לגייס משקיעים ומדינות לשתף עמה פעולה בנושא הגז. לכן הגז הטבעי שלה יישאר כנראה לשימוש פנימי בלבד.

צרפת – צרפת שונה מכל מדינה אחרת בעולם בכך שרוב האנרגיה שלה גרעינית. אף על פי כן מעולם לא נהרג אדם בתאונה גרעינית בצרפת, דבר המשקף את רקורד הבטיחות המעולה של האנרגיה הזו. למי הצרפתים חייבים את ההישג הנדיר הזה ברתימת האנרגיה הגרעינית? לנו כמובן. בעקבות מלחמת יום הכיפורים הערבים הענישו את המערב בחרם נפט. צרפת בתגובה החליטה להפחית תלותה במאובנים תחת הסיסמה: "לנו אין נפט, אבל יש לנו רעיונות".

גרמניה – בגרמניה מקור האנרגיה מספר אחת הוא נפט ובמקום השני נמצא הגז הטבעי. אבל מדליית הארד כאן היא זו שיוצאת דופן מאוד – המקום השלישי הולך לאנרגיות מתחדשות. לא מדובר במקרה הברזילאי – האנרגיות המתחדשות של גרמניה אינן מיושנות, אלא הן המילה האחרונה בטכנולוגיית הרוח והשמש (זאת אף שגרמניה היא מדינה הממוקמת בצפון הקר!). זו גם מורשתה של מרקל, לצד ההתמודדות עם משבר הפליטים ומשבר האירו. היא יכולה לזקוף לזכותה את הפיכת גרמניה למדינה התעשייתית המתקדמת ברתימת הרוח והשמש.

רוסיה – הגז הטבעי מגמד כל מקור אנרגיה אחר ברוסיה.

ישראל – אפילו לאחר מהפכת הגז הטבעי עדיין ישראל היא מדינה שבה הרכב הפרטי שולט וככזו הנפט חשוב לה יותר מכל מקור אנרגיה אחר. בישראל כמובן אין תחנות כוח גרעיניות ואין סכרים ועם כל הכבוד למתקן אשלים בנגב ולדודי השמש בגגות, השימוש באנרגיה מתחדשת עדיין זניח. בנוסף יש לישראל עוד דרך לעשות בכל מה שקשור להפסקת השימוש בפחם.

כל הכוח שבעולם 2020

ביום האחרון של שנת 2019 פרסמה סוכנות רויטרס ידיעה על דלקת ריאות מסתורית שמתפתחת בקרב תושבים בווהאן שבסין. בחצות של אותו יום התנשקו זוגות ברחבי העולם בהתרגשות לקראת השנה החדשה, ולא ידעו, למעט אולי הפרנואידים ביותר שבהם, איזה בלגן הולכת הידיעה החדשותית שאולי נחשפו אליה בחטף לחולל בחייהם בחודשים שלאחר מכן. מגפת הקורונה שינתה את 2020 ותשנה גם את דפוסי צריכת האנרגיה שלה שצפויים להיות חריגים מאוד.  אבל עתה זה הזמן להתבונן אחורה לתקופה שלפני הסערה הגדולה. BP פרסמה היום, כהרגלה באמצע יוני, את הדו"ח שמתאר את צריכת האנרגיה העולמית בשנת 2019.

מה מצב האנרגיות המתחדשות?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. ב-2018 כבר עברנו את ה-4%. וב-2019 אנחנו כמעט שנוגעים ב-5%! יש התקדמות.

לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 33% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם.

מה חשוב יותר: השמש או הרוח?

אנרגיית רוח מניבה בערך פי שניים אנרגיה, אבל הצמיחה באנרגיית השמש מדהימה. האנרגיה משמש עלתה בכ-25% בשנת 2019. מקום של כבוד יש למדינתנו שבה התפוקה של אנרגיית השמש עלתה ב-68% בשנה האחרונה. מרשים אבל אצלנו האנרגיה המתחדשת עדיין רכיב מינורי. גרמניה, לעומת זאת, מפיקה 15% מסך כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים.

האם סין ממשיכה להפיק אנרגיה מפחם?

בניגוד לטרנד בכל העולם, הסינים מגבירים הפקת אנרגיה מפחם (עליה ב-2% ב-2019). בארה"ב לעומת זאת הייתה ירידה בעלת מימדים היסטוריים (15%-)

מה עם האנרגיה הגרעינית?

עליה לא דרמטית בסין, בהודו וביפן. קיפאון בשאר העולם.

מה עם פליטות הפחמן הדו חמצני?

עלו בחצי אחוז ב-2019. נתון לא רע, אבל כדי שהאנושות תעמוד בתנאים שהציב הסכם פריז מתישהו הפליטות צריך להתחיל לרדת.

איזה עוד דבר ראוי לציון יש בדו"ח?

קריסת יצור הנפט בונצואלה ובאירן מול המשך העלייה המרשימה בארה"ב. גם רואים את הפחתת התלות במזרח התיכון: ב-2009 אירן ועירק הפיקו יחד אותה כמות של נפט שייצרה ארה"ב. ב-2019 ארה"ב הפיקה פי 2 מהתפוקה של צמד זה יחדיו. זאת למרות שהיה זה עשור נפלא לתפוקת הנפט העירקית שקפצה כמעט כפליים.

מה עם הגז הטבעי שלנו?

מקומה של ישראל בדו"ח מצומצם. מוזכר שהיא מחזיקה בחלק של 1 מ-500 מעתודות הגז הטבעי הגלובאליות. אפשר לעשות מזה קצת כסף, אבל מעצמת אנרגיה אנחנו לא.

אולי בנורווגיה רואים את השפעת הרכב החשמלי?

נורווגיה היא המדינה המובילה באימוץ כלי רכב חשמליים. האם בה רואים ירידה בצריכת הנפט? ב-2018 ציינתי שמחויבותם של הנורווגים לקופי האורנג אוטן מנעה מהם לראות שינוי כזה כי הביאה אותם לנטוש סוגים של ביו-דיזל שפוגעים ביערות. ב-2019 כבר רואים ירידה שנתית של 5% בצריכת הנפט הנורווגית, ואולי זו סנונית לשאר העולם. לרוע המזל בסין המטוטלת נעה לכיוון ההפוך – עליה של 5% בצריכת הנפט, וסין משמעותית לעולם יותר מנורווגיה מן הסתם.

מה מבשרת קריסת הנפט?

מחיר חבית נפט בארה"ב קרס לשפל מדהים היום – מחיר שלילי. היצרנים מוכנים לשלם למי שיקח מהם את הנפט. חבית נפט בעולם הישן, אירופה, אסיה והמזרח התיכון, עדיין אינה זולה כל כך אבל גם היא בשפל עמוק, באזור ה-25 דולר לחבית.

ייגמר מהר בתום תקופות הסגר בעולם?

סביר שהמחיר ימשיך להיות נמוך מאוד עוד תקופה ארוכה. אפילו די בפגיעה בתעופה העולמית לבדה כדי לגרום לכך.

טוב ליהודים?

ישראל יבואנית של נפט וככזו נהנית ממחירי נפט נמוכים. מבחינת אזרחי ישראל מדובר בהתפתחות חיובית שתוזיל להם את הנסיעה ברכב. ישנה גם אפשרות שקריסת מחירי הנפט תקח איתה אל התהום את מחירי הגז הטבעי. זה רע מאוד למשקיעי הגז אבל זה טוב לאזרח שייתכן שחשבון החשמל שלו יוזל אם חברת החשמל תתחיל להביא מיכליות גז נוזלי לפה.

מבחינת המדינה קריסת ההכנסות מהגז הטבעי אינה בשורה טובה, אבל המדינה כבר גמרה בלבה להיכנס לגרעון כה גדול שלא זה מה שישנה וממילא הכנסות הגז אמורות לזרום בעיקרן בעתיד הרחוק ומי יודע מה יהיה אז.

טוב לאמריקנים?

כן ולא. מחיר דלק נמוך טוב לצרכן האמריקני. קריסת תעשיית פצלי הנפט רעה לטקסס ולאזורים נוספים. בסך הכול מדובר במשחק סכום אפס. יהיו אמריקנים שירוויחו ויהיו אמריקנים שיפסידו.

מה שבטוח: בניגוד למטבעות של סעודיה או אירן – ארה"ב לא זקוקה לנפט כדי לשמור את הדולר חזק.

טוב למדינות הנפט?

המתחולל בארה"ב אינו דומה למתחולל בשאר העולם. מחיר הנפט ברוב העולם אינו בשפל כה עמוק. הקריסה של תעשיית הפצלים באמריקה טובה לכאורה לרוסיה ולמדינות המפרץ. הן משמידות מתחרה, אבל גם הן סובלות מכאב, לפחות קצר טווח, תוך כדי. לא ברור עד כמה הכאב הזה ישתלם להן. הרי אם עוד שנתיים מחיר חבית נפט ישוב לעמוד על 70 דולר, הקידוחים הנטושים בטקסס יתעוררו לחיים. לקפיטליזם יש מנגנונים גמישים.

עבור מדינות נפט שכבר ככה חיות על הקצה, בפרט לוב, עירק, אירן וונצואלה, הכאב קצר הטווח יכול להיות הרסני ממש.

גם מדינות שנתמכות בידי מדינות המפרץ, למשל מצרים, לא ילקקו דבש.

טוב לסין?

מאוד. הסינים עסוקים בבולמוס של הוספת נפט למאגרים שלהם. הם לא יפספסו הזדמנות לקדם את הביטחון האנרגטי.

טוב לאנרגיות הירוקות?

כן ולא. אבל כנראה יותר כן מלא. מצד אחד ישנה בעיה: חוסר האטרקטיביות של רכב חשמלי לצרכנים כשמחיר בנזין כה זול. מצד שני ימשיך להסתובב הרבה כסף רעב להשקעות בתחום האנרגיה, ואם אנרגיה ממאובנים מתה, המשקיעים ירצו לשים יהבם על שמש ורוח.

מזרח תיכון חדש?

בסוף הכול תלוי בשאלה האיראנית. מצב אירן מזכיר את מצב פרעה במהלך עשר מכות מצרים וקריסת הנפט מהווה מכה נוספת. הלוואי שתהיה זו מכת המוות, אבל אין טעם באשליות – עדיין למשטר שני נכסים שנראים מנצחים: יכולת דיכוי אינסופית כלפי אזרחיו ורצון טוב מצד המפלגה הדמוקרטית שמובילה בסקרים באמריקה.

אם מצב הנפט יעצים את מצוקת חיזבאללה בלבנון – אינשאללה.

הגודל כן קובע בענייני אנרגיה

הלל גרשוני הסביר מדוע לדעתו על ישראל לא לעשות כלום באשר להתחממות הגלובאלית:

‏הטענה שלי היא פשוטה עד כדי גיחוך: לא משנה מה אתה חושב על ההתחממות הגלובלית והשפעת האדם ויכולתנו לעצור את ההתחממות, לישראל אין כל השפעה על האקלים, ולכן זה די מגוחך לגייס משאבים מיוחדים, לאסור על מכירת מוצרים מסוימים, או להגביל אנשים בכל מיני דרכים, ולהשקיע באנרגיה מתחדשת.

זו טענה איומה. היא עומדת בסתירה חדה לרוח מגילת העצמאות שמדגישה באופנים שונים עד כמה בכוונת המדינה היהודית להיות כוח תורם לאנושות ולא טפילי . חשיבה בנוסח גרשוני היא הבסיס לבעיות ממשפחת דילמת האסיר כמו בעיית הטרמפיסט והטרגדיה של נחלת הכלל. לכל אחד משתלם להיות פרזיט על חשבון השאר. אבל אנשים יוצאים להצביע ולא מסתפקים בללכת לים, אנשים מתגייסים לצבא ולא מסתפקים בכך שהשכן שנראה כמו רמבו התגייס, אנשים זורקים לכלוך לפח ולא בחיק הטבע (בישראל לפעמים לא, למרבה הצער).

ברם, אני נוטה להסכים במידה מסוימת עם השורה התחתונה של גרשוני. ישראל לא צריכה להיות בחוד החנית של המעבר לאנרגיות מתחדשות. אבל הסיבה היא זו: אנרגיה מתחדשת דורשת שטחים עצומים. זה משאב שיש למדינות אחרות בשפע, אבל לא ממש למדינת ישראל. ביקום מקביל שבו מרחבי סיני היו בידינו, היה ראוי שנמלא אותם בפאנלים סולריים, אבל ביקום שלנו סאדאת נחת בנתב"ג והעניינים הסתובבו אחרת בידי בגין ושר ההיסטוריה.

מבחינה זו יש לישראל פטור מוצדק מלמלא חלקה בין האומות, ותחנת הכוח באשלים היקרה להחריד יכולה להישאר פלא יחיד. היא תופסת בשלב הראשון שלה אחד חלקי 7000 מישראל שבתחומי הקו הירוק ומספקת אחד חלקי 100 מהספק החשמל הנוכחי במדינה. לשם השוואה תחנת הכוח הגרעינית הגדולה בעולם שנמצאת ביפן תופסת אותו השטח ומספקת פי 70 יותר חשמל.

לתחנות כוח גרעיניות יש אמנם חסרון גדול. הן לא תופסות הרבה שטח אבל במקרה של קטסטרופה נדרש פינוי שטח גדול לשנות דור. משלמים עם ריבית על השטח שנחסך. גם זה לא מתאים לנו. משק החשמל הישראלי יצטרך להמשיך להתבסס על גז טבעי.