לא על השמש לבדה

השמש היא מקור האנרגיה. כשאנו מדליקים אור או מפעילים מכונת כביסה או נוסעים ברכב אנו משתמשים לרוב באנרגיה פוסילית שצמחים ספגו מהשמש לפני מיליוני שנים בפוטוסינתזה. לפעמים גם באנרגיה שנאספה ישירות מהשמש בהווה בפאנלים סולאריים או בעקיפין בטורבינות רוח, כי הרי תנועת הרוח נובעת מהאופן שבו סופגת הקרקע את חום השמש. גם האנרגיה ההידרו-אלקטרית נובעת ביסודה מחום השמש שמאדה את המים אשר חוזרים לבסוף בתור גשם.

אבל יש יוצא מהכלל: בביקור בצרפת או בארה״ב כשנדליק אור בחדר המלון לפעמים נעשה שימוש באנרגיה גרעינית שאינה קשורה לשמש אלא נובעת מהאטום עצמו. האנרגיה הגרעינית ידועה היטב – על הפוטנציאל העצום שלה והבעייתיות שלה. יש לה מתנגדים ותומכים וסדרת המופת צ׳רנוביל מן הסתם העצימה את טור המתנגדים.

יש עוד יוצא מהכלל זניח: אנרגיית הגאות והשפל שנובעת מכוח המשיכה של הירח. השימוש בה אפסי אבל פה ושם, למשל בכמה ערים בצפון מערב צרפת, מפיקים ממנה תועלת.

ממש לאחרונה גואה העניין בסוג נוסף של אנרגיה שאינה מהשמש והיא האנרגיה הגיאותרמית. בליבת כדור הארץ יש חום עצום שנשמר בשל התפרקות רדיואקטיבית מתמדת בתוכו. עד היום ידעו להשתמש בחום הזה רק במקומות שבהם הוא פרץ החוצה כמו באיסלנד. היה לכך פוטנציאל כלכלי כפי שיודעים המשקיעים בחברת אורמת, אבל מוגבל.

תעשיית הפראקינג, הקידוח בסלעים על מנת להוציא נפט, עוברת תקופה קשה לאחרונה בשל ירידת מחירי הנפט, וזה לא יהיה קל יותר אחרי עליית הדמוקרטים לשלטון. ג׳ו ביידן וקמלה האריס מחויבים לאנרגיה ירוקה. במצב זה יש עניין גדול באפשרות להביא ידע מתחום הפראקינג לשימוש בתחום האנרגיה המתחדשת הגיאותרמית.

במגזין ווקס ערכו סקירה נרחבת בנושא. מצית את הדמיון במיוחד רעיון פשוט שמקדם הסטרטאפ הקנדי אבר: לקדוח באדמה ולהעביר נוזל לעומק 2 קילומטרים שייצא מנקודה אחת ויעלה שוב בנקודה אחרת בלולאה סגורה. הנוזל יכנס קר וייצא חם כי האדמה רותחת בעומק זה (600 או 700 קומות מתחת לאדמה). כל הבעיות של האנרגיה המתחדשת לא רלוונטיות פה: השטח שייתפס מעל פני האדמה הוא אפסי. כמעט כל מקום בכדור הארץ מתאים לכך. האנרגיה אינה תנודתית והיא ניתנת להפקה 24 שעות ביממה באותו קצב. אפילו בעיות בטחוניות שקשורות לתחנות כוח פוסיליות או גרעיניות מתפוגגות – קשה לפגוע בתשתית שכולה מתחת לקרקע.

אין ספק שיש עוד הרבה בעיות טכנולוגיות לפתור אבל הכלל הפשוט אומר שבפתרון בעיות שהן טכנולוגיות בלבד מצליחים להתקדם בימינו ומהר. זאת בניגוד לבעיה הקשה יותר שמתעוררת עם ניצול משאבי טבע וקרקע שהולכים ומדלדלים.

מקור האנרגיה מספר אחת

דו"ח האנרגיה של BP שהתייחסתי אליו עם צאתו מאפשר לנו ללמוד דבר מעניין: מה מקור האנרגיה העיקרי של כל מדינה.

סין – סין מאמינה בפחם. האנרגיה שלה ברובה מופקת מפחם (כמעט שישים אחוז), והיא אחראית למחצית מתצרוכת הפחם העולמית. אפשר לראות זאת בשתי דרכים. רואי השחורות (במקרה של פחם תרתי משמע) ידברו על כך שסין מזהמת חסרת אחריות, שהיא הורסת את הפלנטה שלנו ושהיא מסרבת לשנות דרכיה. האופטימיים יסיקו שניתן לשפר די בקלות את זיהום האוויר על פני כדור הארץ – לשכנע את סין לנטוש את הפחם. זו לא משימה בלתי אפשרית כי כל המדינות המתקדמות כבר עושות זאת מזה זמן, וב-2019 ארה"ב נפטרה מ-15% מאנרגיית הפחם שלה, שינוי מדהים בגודלו עבור שנה אחת, 365 ימים בסך הכול.

ארה"ב – נפט הוא מקור האנרגיה הראשי של ארה"ב. אחרי הכול זו אומה שמכרה נשמתה לרכב הפרטי, והרכב הפרטי רובו ככולו מונע בבנזין. עם זאת, הגז הטבעי, המזהם פחות, הולך וסוגר על הנפט. הפחם כבר ממש בדעיכה.

הודו – כמו סין גם הודו מאמינה בעיקר בפחם הזול והמזהם. להבדיל מסין הודו מדינה ממש ענייה, וככזו צריכת האנרגיה שלה מוגבלת. הודו דומה באוכלוסייתה לסין אך צורכת בערך חמישית פחם ממנה. עדיין מדובר בהרבה יותר מתצרוכת הפחם האמריקנית.

ברזיל – ברזיל היא כנראה המדינה המשמעותית היחידה שרוב האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים. הדבר נובע משתי סיבות: אנרגיית הסכרים שמפיקה חלק גדול מאוד מהחשמל בברזיל, והשימוש הנרחב בדלקים מבוססי צמחים. ברזיל אינה נחשבת מדינה חדשנית במיוחד, וגם האנרגיה המתחדשת שלה אינה חדשנית. אין מדובר במילה האחרונה של טורבינות הרוח והפאנלים הסולריים, אלא בטכנולוגיות ישנות ואמינות – אנרגיית מים או שימוש בצמחים להפקת אתנול להתנעת רכבים. בשל כך ברזיל אינה מקור השראה או תקווה. לא האנרגיות המתחדשות שלה הן שיכולות לחולל מהפכת אנרגיה עתידית. ברוב הארצות אין מספיק סכרים ואין מספיק צמחים לשם כך.

אירן – רוב האנרגיה באירן מופקת מגז טבעי. לאירן יש כמויות אינסופיות של גז טבעי. הדבר מלמד על הטרגדיה הכלכלית שהמיטו האייתולות על מדינתם. גז טבעי אינו קל להעברה. הוא דורש מערכת צינורות מסועפת שמאוד מסובך להקים (או LNG שגם לו יש בעיות משלו). אנו רואים זאת סביב הניסיון שלנו להעביר צינור גז לאירופה. זה כל כך מסובך ודורש שיתוף פעולה בינלאומי אינטנסיבי. מדינה מצורעת כמו אירן תתקשה מאוד לגייס משקיעים ומדינות לשתף עמה פעולה בנושא הגז. לכן הגז הטבעי שלה יישאר כנראה לשימוש פנימי בלבד.

צרפת – צרפת שונה מכל מדינה אחרת בעולם בכך שרוב האנרגיה שלה גרעינית. אף על פי כן מעולם לא נהרג אדם בתאונה גרעינית בצרפת, דבר המשקף את רקורד הבטיחות המעולה של האנרגיה הזו. למי הצרפתים חייבים את ההישג הנדיר הזה ברתימת האנרגיה הגרעינית? לנו כמובן. בעקבות מלחמת יום הכיפורים הערבים הענישו את המערב בחרם נפט. צרפת בתגובה החליטה להפחית תלותה במאובנים תחת הסיסמה: "לנו אין נפט, אבל יש לנו רעיונות".

גרמניה – בגרמניה מקור האנרגיה מספר אחת הוא נפט ובמקום השני נמצא הגז הטבעי. אבל מדליית הארד כאן היא זו שיוצאת דופן מאוד – המקום השלישי הולך לאנרגיות מתחדשות. לא מדובר במקרה הברזילאי – האנרגיות המתחדשות של גרמניה אינן מיושנות, אלא הן המילה האחרונה בטכנולוגיית הרוח והשמש (זאת אף שגרמניה היא מדינה הממוקמת בצפון הקר!). זו גם מורשתה של מרקל, לצד ההתמודדות עם משבר הפליטים ומשבר האירו. היא יכולה לזקוף לזכותה את הפיכת גרמניה למדינה התעשייתית המתקדמת ברתימת הרוח והשמש.

רוסיה – הגז הטבעי מגמד כל מקור אנרגיה אחר ברוסיה.

ישראל – אפילו לאחר מהפכת הגז הטבעי עדיין ישראל היא מדינה שבה הרכב הפרטי שולט וככזו הנפט חשוב לה יותר מכל מקור אנרגיה אחר. בישראל כמובן אין תחנות כוח גרעיניות ואין סכרים ועם כל הכבוד למתקן אשלים בנגב ולדודי השמש בגגות, השימוש באנרגיה מתחדשת עדיין זניח. בנוסף יש לישראל עוד דרך לעשות בכל מה שקשור להפסקת השימוש בפחם.

כל הכוח שבעולם 2020

ביום האחרון של שנת 2019 פרסמה סוכנות רויטרס ידיעה על דלקת ריאות מסתורית שמתפתחת בקרב תושבים בווהאן שבסין. בחצות של אותו יום התנשקו זוגות ברחבי העולם בהתרגשות לקראת השנה החדשה, ולא ידעו, למעט אולי הפרנואידים ביותר שבהם, איזה בלגן הולכת הידיעה החדשותית שאולי נחשפו אליה בחטף לחולל בחייהם בחודשים שלאחר מכן. מגפת הקורונה שינתה את 2020 ותשנה גם את דפוסי צריכת האנרגיה שלה שצפויים להיות חריגים מאוד.  אבל עתה זה הזמן להתבונן אחורה לתקופה שלפני הסערה הגדולה. BP פרסמה היום, כהרגלה באמצע יוני, את הדו"ח שמתאר את צריכת האנרגיה העולמית בשנת 2019.

מה מצב האנרגיות המתחדשות?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. ב-2018 כבר עברנו את ה-4%. וב-2019 אנחנו כמעט שנוגעים ב-5%! יש התקדמות.

לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 33% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם.

מה חשוב יותר: השמש או הרוח?

אנרגיית רוח מניבה בערך פי שניים אנרגיה, אבל הצמיחה באנרגיית השמש מדהימה. האנרגיה משמש עלתה בכ-25% בשנת 2019. מקום של כבוד יש למדינתנו שבה התפוקה של אנרגיית השמש עלתה ב-68% בשנה האחרונה. מרשים אבל אצלנו האנרגיה המתחדשת עדיין רכיב מינורי. גרמניה, לעומת זאת, מפיקה 15% מסך כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים.

האם סין ממשיכה להפיק אנרגיה מפחם?

בניגוד לטרנד בכל העולם, הסינים מגבירים הפקת אנרגיה מפחם (עליה ב-2% ב-2019). בארה"ב לעומת זאת הייתה ירידה בעלת מימדים היסטוריים (15%-)

מה עם האנרגיה הגרעינית?

עליה לא דרמטית בסין, בהודו וביפן. קיפאון בשאר העולם.

מה עם פליטות הפחמן הדו חמצני?

עלו בחצי אחוז ב-2019. נתון לא רע, אבל כדי שהאנושות תעמוד בתנאים שהציב הסכם פריז מתישהו הפליטות צריך להתחיל לרדת.

איזה עוד דבר ראוי לציון יש בדו"ח?

קריסת יצור הנפט בונצואלה ובאירן מול המשך העלייה המרשימה בארה"ב. גם רואים את הפחתת התלות במזרח התיכון: ב-2009 אירן ועירק הפיקו יחד אותה כמות של נפט שייצרה ארה"ב. ב-2019 ארה"ב הפיקה פי 2 מהתפוקה של צמד זה יחדיו. זאת למרות שהיה זה עשור נפלא לתפוקת הנפט העירקית שקפצה כמעט כפליים.

מה עם הגז הטבעי שלנו?

מקומה של ישראל בדו"ח מצומצם. מוזכר שהיא מחזיקה בחלק של 1 מ-500 מעתודות הגז הטבעי הגלובאליות. אפשר לעשות מזה קצת כסף, אבל מעצמת אנרגיה אנחנו לא.

אולי בנורווגיה רואים את השפעת הרכב החשמלי?

נורווגיה היא המדינה המובילה באימוץ כלי רכב חשמליים. האם בה רואים ירידה בצריכת הנפט? ב-2018 ציינתי שמחויבותם של הנורווגים לקופי האורנג אוטן מנעה מהם לראות שינוי כזה כי הביאה אותם לנטוש סוגים של ביו-דיזל שפוגעים ביערות. ב-2019 כבר רואים ירידה שנתית של 5% בצריכת הנפט הנורווגית, ואולי זו סנונית לשאר העולם. לרוע המזל בסין המטוטלת נעה לכיוון ההפוך – עליה של 5% בצריכת הנפט, וסין משמעותית לעולם יותר מנורווגיה מן הסתם.

מה מבשרת קריסת הנפט?

מחיר חבית נפט בארה"ב קרס לשפל מדהים היום – מחיר שלילי. היצרנים מוכנים לשלם למי שיקח מהם את הנפט. חבית נפט בעולם הישן, אירופה, אסיה והמזרח התיכון, עדיין אינה זולה כל כך אבל גם היא בשפל עמוק, באזור ה-25 דולר לחבית.

ייגמר מהר בתום תקופות הסגר בעולם?

סביר שהמחיר ימשיך להיות נמוך מאוד עוד תקופה ארוכה. אפילו די בפגיעה בתעופה העולמית לבדה כדי לגרום לכך.

טוב ליהודים?

ישראל יבואנית של נפט וככזו נהנית ממחירי נפט נמוכים. מבחינת אזרחי ישראל מדובר בהתפתחות חיובית שתוזיל להם את הנסיעה ברכב. ישנה גם אפשרות שקריסת מחירי הנפט תקח איתה אל התהום את מחירי הגז הטבעי. זה רע מאוד למשקיעי הגז אבל זה טוב לאזרח שייתכן שחשבון החשמל שלו יוזל אם חברת החשמל תתחיל להביא מיכליות גז נוזלי לפה.

מבחינת המדינה קריסת ההכנסות מהגז הטבעי אינה בשורה טובה, אבל המדינה כבר גמרה בלבה להיכנס לגרעון כה גדול שלא זה מה שישנה וממילא הכנסות הגז אמורות לזרום בעיקרן בעתיד הרחוק ומי יודע מה יהיה אז.

טוב לאמריקנים?

כן ולא. מחיר דלק נמוך טוב לצרכן האמריקני. קריסת תעשיית פצלי הנפט רעה לטקסס ולאזורים נוספים. בסך הכול מדובר במשחק סכום אפס. יהיו אמריקנים שירוויחו ויהיו אמריקנים שיפסידו.

מה שבטוח: בניגוד למטבעות של סעודיה או אירן – ארה"ב לא זקוקה לנפט כדי לשמור את הדולר חזק.

טוב למדינות הנפט?

המתחולל בארה"ב אינו דומה למתחולל בשאר העולם. מחיר הנפט ברוב העולם אינו בשפל כה עמוק. הקריסה של תעשיית הפצלים באמריקה טובה לכאורה לרוסיה ולמדינות המפרץ. הן משמידות מתחרה, אבל גם הן סובלות מכאב, לפחות קצר טווח, תוך כדי. לא ברור עד כמה הכאב הזה ישתלם להן. הרי אם עוד שנתיים מחיר חבית נפט ישוב לעמוד על 70 דולר, הקידוחים הנטושים בטקסס יתעוררו לחיים. לקפיטליזם יש מנגנונים גמישים.

עבור מדינות נפט שכבר ככה חיות על הקצה, בפרט לוב, עירק, אירן וונצואלה, הכאב קצר הטווח יכול להיות הרסני ממש.

גם מדינות שנתמכות בידי מדינות המפרץ, למשל מצרים, לא ילקקו דבש.

טוב לסין?

מאוד. הסינים עסוקים בבולמוס של הוספת נפט למאגרים שלהם. הם לא יפספסו הזדמנות לקדם את הביטחון האנרגטי.

טוב לאנרגיות הירוקות?

כן ולא. אבל כנראה יותר כן מלא. מצד אחד ישנה בעיה: חוסר האטרקטיביות של רכב חשמלי לצרכנים כשמחיר בנזין כה זול. מצד שני ימשיך להסתובב הרבה כסף רעב להשקעות בתחום האנרגיה, ואם אנרגיה ממאובנים מתה, המשקיעים ירצו לשים יהבם על שמש ורוח.

מזרח תיכון חדש?

בסוף הכול תלוי בשאלה האיראנית. מצב אירן מזכיר את מצב פרעה במהלך עשר מכות מצרים וקריסת הנפט מהווה מכה נוספת. הלוואי שתהיה זו מכת המוות, אבל אין טעם באשליות – עדיין למשטר שני נכסים שנראים מנצחים: יכולת דיכוי אינסופית כלפי אזרחיו ורצון טוב מצד המפלגה הדמוקרטית שמובילה בסקרים באמריקה.

אם מצב הנפט יעצים את מצוקת חיזבאללה בלבנון – אינשאללה.

הגודל כן קובע בענייני אנרגיה

הלל גרשוני הסביר מדוע לדעתו על ישראל לא לעשות כלום באשר להתחממות הגלובאלית:

‏הטענה שלי היא פשוטה עד כדי גיחוך: לא משנה מה אתה חושב על ההתחממות הגלובלית והשפעת האדם ויכולתנו לעצור את ההתחממות, לישראל אין כל השפעה על האקלים, ולכן זה די מגוחך לגייס משאבים מיוחדים, לאסור על מכירת מוצרים מסוימים, או להגביל אנשים בכל מיני דרכים, ולהשקיע באנרגיה מתחדשת.

זו טענה איומה. היא עומדת בסתירה חדה לרוח מגילת העצמאות שמדגישה באופנים שונים עד כמה בכוונת המדינה היהודית להיות כוח תורם לאנושות ולא טפילי . חשיבה בנוסח גרשוני היא הבסיס לבעיות ממשפחת דילמת האסיר כמו בעיית הטרמפיסט והטרגדיה של נחלת הכלל. לכל אחד משתלם להיות פרזיט על חשבון השאר. אבל אנשים יוצאים להצביע ולא מסתפקים בללכת לים, אנשים מתגייסים לצבא ולא מסתפקים בכך שהשכן שנראה כמו רמבו התגייס, אנשים זורקים לכלוך לפח ולא בחיק הטבע (בישראל לפעמים לא, למרבה הצער).

ברם, אני נוטה להסכים במידה מסוימת עם השורה התחתונה של גרשוני. ישראל לא צריכה להיות בחוד החנית של המעבר לאנרגיות מתחדשות. אבל הסיבה היא זו: אנרגיה מתחדשת דורשת שטחים עצומים. זה משאב שיש למדינות אחרות בשפע, אבל לא ממש למדינת ישראל. ביקום מקביל שבו מרחבי סיני היו בידינו, היה ראוי שנמלא אותם בפאנלים סולריים, אבל ביקום שלנו סאדאת נחת בנתב"ג והעניינים הסתובבו אחרת בידי בגין ושר ההיסטוריה.

מבחינה זו יש לישראל פטור מוצדק מלמלא חלקה בין האומות, ותחנת הכוח באשלים היקרה להחריד יכולה להישאר פלא יחיד. היא תופסת בשלב הראשון שלה אחד חלקי 7000 מישראל שבתחומי הקו הירוק ומספקת אחד חלקי 100 מהספק החשמל הנוכחי במדינה. לשם השוואה תחנת הכוח הגרעינית הגדולה בעולם שנמצאת ביפן תופסת אותו השטח ומספקת פי 70 יותר חשמל.

לתחנות כוח גרעיניות יש אמנם חסרון גדול. הן לא תופסות הרבה שטח אבל במקרה של קטסטרופה נדרש פינוי שטח גדול לשנות דור. משלמים עם ריבית על השטח שנחסך. גם זה לא מתאים לנו. משק החשמל הישראלי יצטרך להמשיך להתבסס על גז טבעי.

כל הכוח שבעולם 2019

חלפה לה שנה. אמצע חודש יוני זהו הזמן לחזור לדו"ח הסטטיסטי השנתי של BP על צריכת האנרגיה העולמית. בשנה שעברה, כפי שציינתי בזמנו, פורסם דו"ח מאכזב למדי מבחינת שוחרי איכות הסביבה. ומה השנה? מאכזב לא פחות. גם ב-2018 האנושות לא הראתה שום סימני גמילה מהתמכרותה לדלקים מבוססי מאובנים.

מה מצב האנרגיות המתחדשות?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. ב-2018 הגענו כבר ל-4%. הרבה רעש בשביל 4%.

לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 34% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם. בקצב הזה, התקדמות של חצי אחוז בשנה, בתוך פחות מ-200 שנה כבר לא יצטרכו יותר פחם, נפט וגז טבעי.

מה חשוב יותר: השמש או הרוח?

אנרגיית רוח מניבה בערך פי שניים אנרגיה, אבל הצמיחה באנרגיית השמש מדהימה. האנרגיה משמש עלתה בכמעט 30% בשנת 2018. אם יש נקודת אור לירוקים בדו"ח הזה, הרי שזו הנקודה. סין לבדה אחראית לחלק ניכר מהגידול בצריכת האנרגיה הסולארית. גרמניה מצליחה להפיק הרבה אנרגיית שמש על אף היותה מדינה צפון אירופית (אבל מרוח מפיקה עוד הרבה יותר).

מה עם האנרגיה הגרעינית?

עליה לא דרמטית בסין וביפן. קיפאון בשאר העולם.

מה עם פליטות הפחמן הדו חמצני?

עלו בשני אחוזים ב-2018. נתון מאכזב, שמרחיק את האנושות מעמידה בתנאים שהציב הסכם פריז.

איזה עוד דבר ראוי לציון יש בדו"ח?

העליה המרשימה בתפוקת האנרגיה הצפון אמריקנית. ארה"ב וקנדה הגבירו תפוקה בכ-2 מיליון חביות נפט ליום בשנה אחת. זה מעורר תדהמה, כשזוכרים שכל התפוקה הסעודית האגדית עומדת על 10 מיליון חביות נפט ליום. אם כך, חמש שנים בקצב הנוכחי ונוצרת לנו פה עוד סעודיה. על אף כל הדיבורים רבי השנים לא המכונית החשמלית מביאה לחולשה במחיר הנפט, אלא הישגי הפראקינג האמריקני. אין פלא שהנשיא טראמפ יכול להטיל סנקציות על ונצואלה ועל אירן גם יחד ומחיר הנפט רק צונח. אם מכלילים נוזלים המבוססים על גז טבעי ויכולים להחליף את הנפט בחלק מהתעשיות, הישגי האמריקנים אפילו עוד יותר מדהימים.

אולי בנורווגיה רואים את השפעת הרכב החשמלי?

נורווגיה היא המדינה המובילה באימוץ כלי רכב חשמליים. האם בה רואים ירידה בצריכת הנפט? לאו דווקא. צריכתו עלתה ב-2018. ההסבר הוא ייחודי אמנם: 2018 הייתה השנה שבה הנורווגים הפנימו ששילוב שמן דקלים בין הדלקים של הרכב גורם יותר נזק לסביבה מתועלת. הפקת שמן דקלים מחייבת כריתת יערות טרופיים במזרח אסיה שבהם קופי אורנג אוטן מוצאים מחסה.

מכונית חשמלית? קצר במוח

אחד המושגים החביבים עליי בפסיכולוגיה הוא חשיבה מונעת מוטיבציה (motivated reasoning). בני אדם, כך נרצה להאמין, בוחנים נושא שחשוב להם מכל היבטיו, שוקלים אותם בכובד ראש זה לעומת זה ואז מגיעים למסקנה.  כמובן הדברים לא באמת עובדים כך. בפועל התמריצים או המוטיבציות שיש לנו מזהמים את האובייקטיביות של תהליך החשיבה שלנו. אדם אשר חושב על נושא כזה או אחר מחפש בקדחתנות טיעונים שיתאמו את המסקנה אליה מראש הוא רוצה להגיע. כשהוא מוצא אותם הוא עוצר מסופק ושמח בחלקו. למה לו להמשיך לעבר טיעונים אחרים וחדשים שיכולים לסתור את המסקנה הרצויה לו. חשיבה דומה אם כך לנסיעה ברכבת. עולים לקרון ויורדים כשמגיעים לתחנה הרצויה. לא נותרים בקרון וממשיכים לנסוע אל תחנות שאין בהן חפץ. המסקנה הרצויה נמצאה – מעגל החשיבה נסגר באבחה חדה.

אציג עכשיו סוגיה טכנולוגית סביבתית שנדונה בבלוגים ובאתרים שונים בחודש האחרון עם הרבה להט וממחישה יפה כיצד כמעט בלתי אפשרי לחמוק מחשיבה מונעת מוטיבציה. בפרט כשהנושא הנידון הוא כה מורכב, סבוך ומלא בטיעונים מתחרים, אפילו אם על פניו הוא מדעי ואובייקטיבי.

האם יש טעם ברכישת רכב חשמלי או שמא הוא פולט יותר פחמן דו חמצני מאשר מכונית הניתנת לתדלוק? מחקר שהתפרסם בגרמניה והסב עוגמת נפש רבה בחוגי הירוקים קבע כי רכב חשמלי הוא דווקא מזהם יותר. תהליכי הכרייה של סוללות ליתיום לרכב דורשים אנרגיה עצומה. גם הנפט שנחסך בנסיעת הרכב החשמלי לאורך שנות קיומו אין בו כדי לפצות על כך.
לכאורה עורכי המחקר ביצעו חישוב אובייקטיבי קר שקשה לפקפק בו. למעשה יש אינספור טענות תומכות ומחלישות שאפשר לקושש. מגוון הטיעונים כה גדול שיש להניח שהוא יספק לכל אחד מה שהוא רוצה. לסביבתנים תומכי הרכב החשמלי – הפרכה. לשמרנים הסולדים מבהלת האקלים – אישוש. הכול בהתאם למניעים ולתמריצים איתם בא האדם לדיון מלכתחילה.

ניתן לומר שהנתונים ייחודיים לגרמניה, שבה הוחלט בתחילת העשור לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות. ברחבי אירופה החשמל נקי יותר ונסיעה ברכב חשמלי נקיה משמעותית. גם בגרמניה עצמה משק החשמל ילך וייעשה ירוק יותר עם השנים וכך מעבר לרכב חשמלי יצדיק עצמו בהמשך.
ניתן לטעון גם שבחירת הרכבים שרירותית. טסלה 3 שנבדקה במחקר הגרמני אולי דורשת סוללה גדולה מדי, אבל יש רכבים חשמליים חסכוניים ממנה.

הנתונים על הפליטות הכרוכות בתהליך ייצור סוללות הליתיום אינם עדכניים. יש התקדמות עצומה מדי חודש בחודשו בקרב מפיקי הליתיום ואצל יצרני הסוללות. דבר המשתקף גם בצניחת מחירי הליתיום. יותר מכך, הפקת הליתיום אינה נעשית רק עבור מכונית אחת. מכוניות נוספות יוכלו בעתיד להשתמש באותה סוללת ליתיום שתמוחזר (בעלות סביבתית מסוימת שמן הסתם תהיה קטנה בהרבה מעלות הכריה).

טיעון המחץ לדעתי בעד מכונית חשמלית הוא פשוט שצריך להתחיל ממשהו. אפילו אם במצב הנוכחי מכונית חשמלית היא מחוללת פליטות גדולה, המעבר אליה יצדיק את עצמו מתישהו בעתיד, כשרשת החשמל תהיה ירוקה ואנרגיות ירוקות יהיו בשימוש גם בהליך הכרייה. אם לא יוקמו פסי ייצור של מכוניות חשמליות ואם לא תהיה לתוצרתם דרישה ערה מצד קונים כבר היום, התהליך לא יתקדם אל עבר האוטופיה הירוקה של העתיד.

טיעון נגדי לא מבוטל הוא שקריסה בשימוש בנפט בשל כניסת הרכב החשמלי תוביל לקריסה במחיר הנפט. הרי לא נדרשת ירידה של 80 אחוזים בצריכת הנפט כדי לקבל ירידה של 80 אחוזים במחיר הנפט. די בנפילה של אחוזים בודדים בצריכה כדי להוביל את המחיר לקריסה.  מחיר נפט נמוך יביא מטבע הדברים לעליית הכדאיות של צריכת נפט. פתאום נראה אנשים זורקים דודי חשמל ועוברים להסקה בסולר. ואולי סוף שבוע בחו"ל יהיה כה זול עד שאנשים ייצאו אליו מדי שבועיים. גם לתעשיה הכימית תהיה העדפה לתוצרי נפט במקרה כזה. כנראה רק רגולציה סביבתית חזקה שתכפה על המשק לנטוש את הנפט, ואפילו כשיוזל, יכולה להצדיק מעבר למכונית חשמלית. אז יעלו שאלות גיאו-פוליטיות על יציבות המזרח התיכון בעידן דעיכת הנפט. אבל זה כבר נושא אחר.

לאחוז בשמש, לתפוס את הרוח

בעקבות התגובות לפוסט הקודם רציתי להרחיב לגבי הכדאיות הכלכלית של אנרגיה ממאובנים. לשם כך עלעלתי בפרסומים העדכניים ביותר שיצאו בנושא.

הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת מגלה אמת מרשימה: העלויות הכרוכות בהפקת קוט"ש מאנרגיית רוח משתוות לעלויות המשוקללות (LCOE) שבהפקת קוט"ש מאנרגיית מאובנים. עלות ההפקה מאנרגיית רוח עומדת על כ-6 סנט לקוט"ש בממוצע. עלות הפקת החשמל מפאנלים סולאריים גדולה יותר והיא בערך כ-10 סנט לקוט"ש, אך בחלק מהארצות ובפרויקטים מסוימים שצפויים להיות מושלמים בעתיד הלא רחוק, נראה שיצליחו להגיע גם לעלויות של 3 סנט לקוט"ש. לשם השוואה, חשבון החשמל בישראל עומד על יותר מ-10 סנט לקוט"ש וחברת החשמל אומדת עלות הפקת קוט"ש מגז טבעי מבחינתה ביותר מ-5 סנט.

בתחילת העשור החשמל מהשמש היה יקר פי ארבעה, כך שקצב השיפור מרשים ויש סיבות לצפות להמשך ירידה בעלויות. החשמל מפאנלים המוצבים על גג הבית יקר יותר מחשמל מפאנלים המוצבים בצפיפות תעשייתית, אך גם לגבי החשמל המופק בגגות הבתים נרשמה התקדמות רבה. בגרמניה, לאו דווקא ארץ שטופת שמש, חשמל כזה (ללא סובסידיות!) זול יותר מחשמל הנצרך מהרשת.

חשמל הידרואלקטרי וחשמל המופק מאנרגיה גיאותרמית משתווים גם הם לעלויות של חשמל ממאובנים אך יכולת הצמיחה שלהם מוגבלת. חשמל מטורבינות רוח המוצבות בלב ים עדיין יקר למדי.

מה חסר?

באנרגיות רוח ושמש קיימת בעיה יסודית, שחישובי העלויות לעיל אינם באמת משקפים. אלו אינן אנרגיות יציבות לאורך היממה ועונות השנה. לעתים יש יותר שמש, לעתים פחות. לעתים יש יותר רוח, לעתים פחות. רשת חשמל שמחוברת לתחנות שמפיקות אנרגיה מרוח ושמש נתונה לתנודות חריפות מעלה ומטה, עד כדי כך שלעתים קרובות אין מנוס מניתוקה מהכוח החשמלי שמגיע אליה מהמקורות המתחדשים ובזבוזו לריק. עם זאת, כל עוד חדירת האנרגיות המתחדשות היא קטנה והן מהוות בערך פחות מ-10% ממקורות החשמל, הבעיה אינה דרמטית – יש מספיק תחנות כוח מאנרגיה ממאובנים שיכולות להגדיל או להקטין תפוקה במהירות כדי לחפות על חוסר היציבות של האנרגיה המתחדשת. אבל במצב שבו אנו מצויים – האנרגיה המתחדשת כבר עשתה את כברת הדרך הראשונה ומבקשת לפרוץ קדימה אל שיעורי חדירה גבוהים בהרבה, הצורך בפיתרון לבעיית חוסר היציבות בהפקה נעשה דחוף.

בלי פיתרון כזה הנתונים שמראים על עלות נמוכה לקוט"ש מאנרגיות מתחדשות, ההולכת ויורדת עוד, הם כמעט חסרי משמעות. כך בעצם הסקטור עומד בנקודה שבה ייצור חשמל הוא הבעיה הקלה. הבעיה הקשה יותר היא אחסון החשמל שמיוצר בזמן שבו יש בו עודף ושימורו לזמן שבו יהיה בו מחסור.

המכונית החשמלית לכשתיכנס לשימוש המוני יכולה לסייע בפיתרון הבעיה בשתי דרכים. קודם כל כי היא מכילה סוללה שניתן להשתמש בה כדי לשמר אנרגיה. ניתן יהיה לתמרץ בעלי כלי רכב חשמליים לטעון ביום טעינה מלאה ולא בלילה, כי ביום זמינה אנרגיית השמש. שנית, התפתחות המכונית החשמלית תחייב הקמת מפעלי סוללות עצומים ובמפעלים אלו ניתן יהיה לייצר סוללות גם לכלי רכב אך גם לאחסון חשמל בבתים ובתחנות הכוח. אין זה מדע בדיוני. טסלה כבר מייצרת סוללות משני הסוגים בגיגה פקטורי שלה בנבדה.

יש אפשרות נוספת לשימור אנרגיה מתחדשת – שימוש בחשמל בזמן שהוא מצוי בעודף כדי לייצר דלק. את הדלק ניתן יהיה לנצל לייצור כוח או ישירות במנוע של כלי רכב מבוססי בעירה פנימית. שנים רבות מדברים על דלק סינתטי כפיתרון פלא לבעיות האנרגיה. גם פיתרון לבעיית פליטות הפחמן הדו חמצני כי הפחמן הדו חמצני לדלק זה יילקח מפחמן דו חמצני שכבר נמצא במילא באוויר. מעולם הפיתרון הזה לא הוכח ככלכלי אבל חשמל בכמעט אפס עלות כפי שמספקים פאנלים סולאריים באמצע היום, אולי יכול לעשותו לכזה ולאחרונה מתעוררת התעניינות רבה בפיתרון. על ידי דלק סינתטי תוכל אנרגיית שמש להניע גם מטוסים וספינות, כלי תחבורה שהנעה חשמלית תתקשה להזיזם.

כל הכוח שבעולם 2018

כבר שנה שלישית שאני מסקר בחודש יוני את דו"ח תצרוכת האנרגיה העולמית של BP (שנודעה תמיד כבריטיש פטרוליום, עד שהנפט נעשה פחות סקסי והחברה החליטה להסתפק בראשי התיבות). אז הנה יצא דו"ח 2018 (לפוסטים קודמים: 2016, 2017).

אז מה השורה התחתונה? האנרגיות המתחדשות משמש ורוח עומדות לחסל את האנרגיה ממאובנים?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 34% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם. בקצב הזה, התקדמות של חצי אחוז בשנה, בתוך פחות מ-200 שנה כבר לא יצטרכו יותר פחם, נפט וגז טבעי.

זה נשמע איטי עד גיחוך! אז האם כל עניין השמש והרוח הוא רק ספין של הירוקים?

תלוי איך בוחרים להסתכל על העניין. אפשר להדגיש את העובדה שאנרגיות השמש והרוח לא באמת נוגסות בכמות האנרגיה המופקת ממאובנים. אפשר מצד שני לציין שחלק נכבד מהגידול בשימוש באנרגיה בעולם מסופק על ידי אנרגיות מתחדשות.  בנוסף אנחנו כנראה לפני מהפכה גדולה בשימוש בסוללות לאחסון אנרגיה, ברכב חשמלי, ברכב ללא נהג. כל הדברים האלו יסייעו מאוד לכדאיות הכלכלית של שימוש באנרגיות ירוקות.

פרויקטים גדולים לשימוש באנרגיה מתחדשת מוקמים כל הזמן, רק לא בהיקף שעושה שינוי עצום כאן ועכשיו ברמה העולמית. ב-2017 כמות האנרגיה המתחדשת שנכנסה לשימוש עולמי שקולה בערך ל-3 פעמים צריכת האנרגיה השנתית של מדינת ישראל.

מה עם אנרגיה גרעינית? אולי היא תיתן פוש שאנרגיות ירוקות לא מסוגלות לו?

כורים גרעיניים עדיין נכנסים לשימוש בסין, אבל במערב מנסים להיפטר מהם. בסיכום הכללי אין גידול משמעותי בהפקת אנרגיה גרעינית בעולם.  הסקטור קפוא לגמרי. אבל הוא עדיין מניב יותר חשמל משמש ורוח. כנראה בשנים הקרובות השמש והרוח יעקפו את האנרגיה האטומית.

לקיפאון בכורי אנרגיה אטומית יש מחיר. אחרי כל הדיבורים האינסופיים על אנרגיות השמש והרוח, מתברר שלפני 20 שנה הרשת החשמלית העולמית פלטה פחות גזי חממה ביחס לתפוקה מאשר היום. הסיבה היא התנוונות האנרגיה הגרעינית.

מה עם הפקת חשמל ממים?

אנרגיה הידרואלקטרית היא משמעותית במשק האנרגיה העולמי (מהווה כמעט 7% ממנו). חשובה כיום בערך כמו אנרגיית שמש ורוח ואנרגיה גרעינית גם יחד. נמצאת בשימוש נרחב בפרט בדרום אמריקה. אבל זו אינה אנרגיה שיש התקדמות גדולה בשימוש בה. סכרים גדולים שמטרתם הפקת אנרגיה חשמלית ממים אינם מוקמים כל יום.

דבר אחד בטוח – הפחם יוצא משימוש!

ייתכן שבטווח הארוך הפחם, מקור אנרגיה מושמץ ומזוהם, נידון לאבדון, אבל ב-2017 עלתה צריכת הפחם לעומת 2016 בשיעור עולמי לא זניח לגמרי – משתווה לצריכת האנרגיה השנתית של מדינתנו. הסטטיסטיקות מראות שהפחם עוד לא שמע על כך שהוא חסר תקווה. האחראית לכך היא הודו, שצריכת הפחם עלתה בה משמעותית. במערב יש ירידת מה בשימוש בפחם וגם בסין אין ממש גידול בצריכתו.

המכוניות מתייעלות, לפחות צריכת הנפט בירידה

דווקא לא. הייתה עלייה משמעותית בשימוש בנפט בכל העולם (1.8%) ואפילו עלייה בולטת פה בישראל (8% עליה, אולי בגלל שימוש בסולר בתחנות הכוח). התורמת העיקרית לגידול בשימוש בנפט בעולם היא סין. סין גם תרמה לעליה בגידול בצריכת הגז הטבעי בעולם, בפרט על ידי יבוא גז נוזלי קפוא במיכליות, תחום שהתקדם משמעותית ב-2017.

ומה עם פליטות דו תחמוצת הפחמן?

עלו ב-1.6% ברחבי העולם. נתון מאכזב כי קדמו לו שלוש שנות קיפאון במדד זה.

העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.