Archive for the ‘אנרגיה’ Category

אסון להסכם פריז? לא להפריז.

4 ביוני 2017

עדו מרוז היה בעשור החולף אחד מטובי הכותבים על השקעות בשפה העברית. לצערי הפסיק לעדכן את בלוגו בשנה האחרונה. אבל אני עדיין עוקב אחרי הטוויטר שלו, והוא מפנה לעתים קרובות לקישורים על המפנה העולמי הגדול בשימוש באנרגיה שמתרחש מול עינינו: הפחם ננטש לטובת האנרגיות המתחדשות. טורבינות רוח מוקמות, פאנלים סולריים מוזלים עוד ועוד ואילו השימוש בפחם בדעיכה מתמדת. המערב נוטש אותו, ואפילו סין מפסיקה להסתמך עליו כבסיס לצמיחה. באחד הציוצים שהפנה אליהם מוזכרים המספרים הבאים שלא יאמנו: ב-2012 הפחם היה בסיס ל-40% מצריכת האנרגיה הבריטית. ב-2013 ירד השיעור ל-37%. באפריל 2017 עמד כבר על 2%.

התחליף העיקרי המיידי לפחם הוא הגז הטבעי, שיש לו יתרון גדול: הוא פחות מזהם, אבל גם הוא מבוסס על מאובנים. קיים דיון ער בשאלה עד כמה המעבר לגז טבעי יפחית פליטת גזי חממה, ונראה שהתשובה היא באזור ה-20%. זה לא מספיק טוב. עם זאת, פריצות הדרך המרשימות ברתימת השמש והרוח להפקת אנרגיה מעידות שבעתיד הן יהיו אלו שיספקו את רוב תצרוכת האנרגיה של האנושות.

טראמפ אולי יכול לחבל משמעותית בהתפשטות המכונית החשמלית על ידי ביטול סובסידיית המס בערך של 7,500 דולר שניתנת לכל קונה מכונית כזו, אבל גם לפי החוקים הקיימים, סובסידיה זו צפויה להתפוגג במהרה, ובכל מקרה מפעלי הסוללות הגדולים שצפויים להוזיל מאוד את מחיר הרכב החשמלי ימשיכו להיבנות. יש לציין שרוב הסיכויים שהמכונית החשמלית בגרסתה העכשווית לא תעלה או תוריד הרבה בנושא ההתחממות הגלובאלית. בטווח הארוך התפשטות הרכב ללא נהג יכולה להתבסס על הצפת הערים במוניות אוטומטיות חשמליות קטנות ולא מזהמות. ברם, עד אז וכל עוד משקי בית קונים רכב לא אוטונומי משלהם שמיועד לכל סוגי הנסיעות, סביר להניח שהם ימשיכו להעדיף רכב מבוסס דלק בשל מחיר הסוללה, מחשש לחרדת טווח ולאור הסרבול שבזמני טעינה ארוכים. על כל פנים, גם פיתוח כלי רכב עם מנוע בעירה פנימית לא יעמוד במקום ותימשך ההתייעלות שלהם בצריכת דלק. אפילו אם יצרניות הרכב יניחו שארה"ב תישלט בידי טראמפ לנצח, והקונגרס והמדינות יעמדו לצידו, יש להם עוד מדינות בעולם לטרוח למענן.

הרכבת יצאה אפוא מהתחנה, והיא מונעת באנרגיה מתחדשת או לפחות פחות מזהמת מאי פעם. החלטתו של דונלד טראמפ לזנוח את הסכם פריז לא תעלה או תוריד כל כך הרבה. גם יש להתבונן על מערכת התמריצים שעומדת בפני תאגידים ולא נראה שהשינוי בה כה משמעותי. ראשית, תאגידים המקבלים החלטות השקעה צריכים לשקול שיקולים שמעבר לשנים בודדות, ונשיאותו הקפריזית של טראמפ רק מעוררת את התחושה שגדולים הסיכויים שיחליפו בקדנציה הבאה נשיא שיהווה לו תמונת מראה. יתרה מכך הסקרים מעידים שכבר בקונגרס הבא שיבחר ב-2018 יהיה לדמוקרטים הרבה יותר כוח למנוע חקיקה שלא תתחשב באיכות הסביבה. כבר היום ספק אם הסנאט הרפובליקני יאשר ביטול המוני של סובסידיות לאנרגיות מתחדשות. בנוסף, בראש תאגידים עומדים מטבע הדברים אנשים השייכים לאליטה, ולאליטות אין פקפוקים לגבי התחממות כדור הארץ. טראמפ מעורר כל כך הרבה סלידה וזלזול בקרב בני האליטות שהחלטותיו מועילות רק להתלכדותם כנגדו. כך למשל מיט רומני, לא בדיוק פוליטיקאי ליברל, התריע בטוויטר נגד ההחלטה לזנוח את הסכם פריז. בארצות הברית גם ישנו כוח גדול למדינות, וקליפורניה וניו יורק כבר הודיעו שיפעלו ביתר שאת להקטנת פליטות גזי חממה. אפילו טקסס מתגאה בכך שהרוח מספקת רבע מהחשמל שלה בחורף.

ארה"ב של טראמפ מספקת למעצמות אחרות כמו סין הזדמנות ייחודית: להתריס נגדה בכך שיהיו טובות ממנה. סין הודיעה שמחויבותה להסכם פריז עומדת בעינה, ואלו אינן מילים ריקות. סין משקיעה מאמץ עצום באנרגיות מתחדשות ובהקמת פרויקטים של תחבורה ציבורית בערים הגדולות שלה. יותר משמטרידה את הסינים הסכנה העתידית הרחוקה של התחממות הפלנטה, מטריד אותם זיהום האוויר המיידי והמוחשי שהם חשים ומקשה על הנשימה. צמיחה מבוססת פחם אינה קוסמת להם עוד.

הדרך הטובה ביותר שבה נשיא אמריקני יכול להועיל במאבק נגד ההתחממות הגלובאלית היא על ידי נקיטת צעדים להעלאת מחיר הנפט. לכל השאר כבר ידאג השוק הפרטי. טראמפ בגישתו המתנגדת לרגולציה לא צפוי להיות נשיא מועיל מבחינה זו. אבל גם אובמה לא היה. בתקופתו הפראקינג שגשג. לפעמים נשיאים משרתים את המטרה באופן בלתי צפוי. החלטתו של ניקסון לתמוך בישראל בזמן מלחמת יום כיפור הביאה לאמברגו הנפט של מדינות ערב וחוללה גלי הדף עצומים שתרמו להתייעלות השימוש באנרגיה לאורך דורות. פה בארץ למשל החקיקה שמחייבת הקמת דודי שמש היא תולדה של משבר הנפט הגדול ההוא. טראמפ יכול אולי לחולל תוצאה דומה אם יהיה מעורב בעימות עם איראן שישתק את תנועת מיכליות הנפט במפרץ הפרסי. אבל גם בלי הפתעות כאלו מכיוונו, כדור הארץ ישרוד את הקדנציה שלו.

מי יהיו השייח'ים של הליתיום?

23 במאי 2017

הנשיא טראמפ סיים אמש ביקור לבבי במיוחד בערב הסעודית. מאחורי מחוות הגוף החמות והנאומים על שיתוף פעולה עומדות בסופו של דבר חביות על גבי חביות מהנוזל הרעיל והעכור שמתניע את התחבורה העולמית ובפרט את זו של אמריקה שמכרה לו את נשמתה. בלי הנפט סעודיה היא עוד אוסף נחשל של שבטים שחוקיהם ברבריים, תרומתם לתרבות האנושית אפסית ושאם צומח בקרבם מישהו שבכל אופן מסוגל לגדולות – הוא ממהר לקחת מטלטליו ולברוח. 

הרבה סימנים מעידים שאנחנו מתקרבים לתום עידן הנפט. לא במובן זה שלא ישתמשו בו כלל. בתחום התעופה למשל סביר להניח שדלק יספק אנרגיה למטוסים עוד עשרות שנים. אלא שמאזן ההיצע והביקוש יעבור כזו טלטלה, שהצד המוכר יאלץ להוריד מחירים באופן נואש. 

מנגד, האלטרנטיבה הבולטת כיום לכלכלת הנפט היא המכונית החשמלית. אך גם היא מתבססת על רכיבים לסוללות שעלול להופיע בהם מחסור, כדוגמת הליתיום והקובלט. האם הם מבשרים הופעתה של סעודיה חדשה? ליתיום זמין בעיקר באגמי המלח של דרום אמריקה, ולכן בוליביה וצ'ילה הן היצואניות העיקריות שלו. קובלט נכרה בקונגו, מדינה רדופת מלחמות אזרחים פראיות. לפחות שתיים ממדינות אלו, בוליביה וקונגו, יכולות לעורר געגועים לסעודים. בבוליביה הרי שולט נשיא שמושא החיקוי שלו זה ונצואלה. גם אומרים שאפגניסטן עשירה במיוחד בליתיום. אפשר אם כך לשאול באנחת יאוש: האם נגזר על האנושות להיות תלויה לצורך התניידות במדינות המפוקפקות ביותר? כנראה התשובה טובה מהמצופה, תשובה שלילית. כלכלת המתכות הנחוצות לטכנולוגיית הסוללות והמכונית החשמלית צפויה להיות פחות בעייתית מכלכלת הנפט. 

ראשית, לא נדרש לקנות מתכות אלו לכל נסיעה ונסיעה כדרך שצריך לתדלק. קונים אותן פעם בכמה שנים כשמצטיידים בסוללה חדשה ובמכונית חדשה. האפקט המיידי של עליית מחירי הנפט שיכול לשתק כלכלת העולם יהיה הרבה יותר חלש כשמדובר בסוללות. הוא יורגש מיידית רק בשוק הקונים המצומצם ולא בשוק הנוסעים חובק הכול.

שנית, בניגוד לנפט שמתכלה, מתכות ניתנות למחזור בחלקן הגדול. תהיה עליה חדה וגדולה בשימוש בהן עם התפשטות הרכב החשמלי אך בשנים שלאחר מכן ניתן יהיה לספק את רוב הדרישות על ידי מחזור.

שלישית, המתכות האלו כיום מאוד זולות. זולות במובן זה שחלקן בעלות הכוללת של המכונית החשמלית הוא קטן מאוד. אם וכאשר תתרחש עליית מחירים משמעותית יגדל מאוד התמריץ להשקיע בכרייה במקומות נוספים. אין סיבה תיאורטית לחשוש ממחסור בליתיום למשל. האוקיינוס מלא בו. אך כיום אין היתכנות כלכלית להוצאת ליתיום ממקומות שבהם אינו זמין בקלות, אגמי מלח. אם ישתנו הנסיבות הכלכליות יעלה ההיצע. תופעת סעודיה ומדינות המפרץ, מדינות שהגיעו לעושר אגדי ועוצמה גיאופוליטית בזכות נוזל מסוג אחד, כנראה לא תשתחזר.

נביאי השקר של הנפט

4 במאי 2017

מחיר חבית נפט צנח לאזור ה-45 דולר הערב, מכה קשה לידידינו (המעטים אך מתרבים) ואויבינו (הרבים אך מתרבים עוד) בארצות הנפט. התפתחות כלכלית זו, שנובעת מהצלחת הפראקינג באמריקה ומההתייעלות המתמשכת של קידוחי הנפט, כמו גם מהשיפור ביעילות הדלק של מכוניות ומעוד סיבות, היא הזדמנות לעשות חיפושי גוגל ניוז על תחזיות מהעבר למחירי הנפט.

  • צ'רלס מקסוול, המתואר כבכיר האנליסטים של הנפט, חזה בראיון משנת 2008 משבר כלכלי גדול מתחיל עד 2015. הוא ראה בעיני רוחו תחנות דלק נסגרות בשל מחסור בדלקים, ומחיר חבית הנפט לדעתו אמור היה להגיע עד 300 דולר.
  • בעל טור באתר המשפיע בנושא, אויל פרייס דוט קום, הוסיף נופך משלו בשנת 2010 ואמר שאינו רואה שום דבר בחזית הטכנולוגית שיכול למנוע פער הולך ומתרחב בין הביקוש לנפט וההיצע. הוא ניחם והוסיף שבני אדם יוכלו להסתגל לחיות עם חצי מכמות הנפט, אבל זה לא יהיה קל.
  • מיליונר הנפט האמריקני טי בון פיקנס חזה ב-2008 שכבר באזור 2010 הנפט יגיע לטווח שבין 200 ל-300 דולר לחבית. "אגודת האינפלציה הלאומית", שמטרתה לעורר מודעות לסכנת ההיפר-אינפלציה, צפתה ב-2010 שבעקבות חבילות התמריץ הממשלתי השונות, יהפכו כל האמריקנים למיליארדרים בדולרים חסרי ערך. מחיר הנפט, כמו מחירן של סחורות אחרות, אמור היה לזנק בהתאם.
  • הניו יורק טיימס הקדיש ב-2008 כתבה לתחזיותיו של ארג'ון מורטי, אנליסט גולדמן זאקס המכונה "האורקל של הנפט", שצפה שמחיר חבית יזנק בקרוב ל-200 דולר.  מורטי זכה לתהילה באותה שנה, כאשר תחזיותיו שהנפט יחצה את גבול מאה הדולר, שנראו לא ריאליות, התממשו.
  • עבודותיו של חוקר שוודי, שהלך וסקר בארות נפט גדולות וחזה להן קצב הפקה צפוי, הראו בשנת 2007 שהעולם קרוב מאוד לשיא תפוקת הנפט, אם לא נמצא שם כבר. דרך ארוכה מאוד עברו תיאוריות שיא תפוקת הנפט מאז ועד היום. אז תלו את הגעת השיא בכך שהנפט המצוי באדמה ילך וידלדל, היום צופים שיא בתפוקה לקראת שנת 2030, אך מהסיבה ההפוכה: יהיה נפט בשפע, אך כבר לא יהיו לו דורשים עם בוא המכוניות החשמליות, ולכן חברות האנרגיה לא יטרחו להוציאו מהאדמה.

מחוללת הלולאות

15 בספטמבר 2016

סרט המדע הבדיוני המוצלח "בין כוכבים" מתאר עולם שבו האנושות גוועת. כדור הארץ אינו מסוגל עוד לאכלס בני אדם, והם שורדים בקושי. גיבור הסרט חותר למצוא דרך להעביר את האנושות אל כוכב אחר שבו תוכל להמשיך לשגשג. בסוף הסרט מתברר (ספוילר!) שמי שמסייע למשימתו להצליח היא  הציביליזציה האנושית העתידית שקמה אחרי הצלחת משימתו. הצופה בסרט נותר מבולבל. הוצגה לפניו לולאה בזמן. ציביליזציית העתיד חייבת להיות פעילה במהלך שחולל אותה. כלומר העתיד מסביר את ההווה, אך כיצד נוצר העתיד מלכתחילה? אבל זו אולי אינה שאלה שצריך לשאול על הפיזיקה של המרחב והזמן. אם בלולאות יש חוקיות פנימית, הן יכולות להתקיים, ושאלת טבע קיומן שייכת כבר למטפיזיקה.

תחושה דומה עלתה בי כשקראתי שדו"ח שיצא לאחרונה בישר שכבר השנה אנרגיה מתחדשת היא הדרך הזולה ביותר לייצור חשמל. הסתקרנתי, מאחר שאלו לא הנתונים שאני מכיר, ובמהרה הבנתי את הרעיון שמאחורי הטענה. מאחר שבעתיד ילך ויגבר השימוש באנרגיה מתחדשת בשל זמינותה ומחירה הזול, הרי שכבר היום החלטה להקים תחנת כוח מבוססת פחם או גז היא יקרה וחסרת הצדקה כלכלית. לא יהיו לפחם ולגז קונים לאורך השנים, אז לא ניתן לבסס את ההשקעה ההתחלתית ביצירת תחנת כוח המבוססת עליהם על צפי הכנסות עתידי. דהיינו העתיד שבו פחם וגז יהיו ללא ביקוש משמעותו שכבר בהווה צריכה אנרגיה מתחדשת להיחשב זולה יותר. והעובדה שאנרגיה מתחדשת זולה יותר כבר בהווה היא היא הסיבה לכך שיותר ויותר ממנה מיוצר, והפחם והגז ייוותרו ללא קונים. לולאה בין העתיד לעבר. 

בעוד שלולאת הזמן של המדע הבדיוני היא מיסתורין פיזיקלי, קל יותר להבין מי מייצר את הלולאות המיטיבות של הכלכלה – המדינה. מחברי הדו"ח מסתמכים על כך שהמדינות יעמדו ביעד של הפחתת הפליטות יוצרות אפקט החממה ועל כן לא יאפשרו לאנרגיה המבוססת על מאובנים להמשיך לשמש כמקור החשמל העיקרי לאורך המאה ה-21. 

לא רק בענייני אנרגיה מחודשת אלא במגוון תחומים אחרים, הכוח הגדול של המדינה הוא בהקמת לולאות. אנשים יודעים איזה גבולות מתווה המדינה לעתיד, מתנהלים בהתאם בהווה, וכך העתיד הרצוי למדינה יכול להיווצר אפילו מבלי שהמדינה תנקוף אצבע בפועל כדי לממש אותו. 

אנרגיה טובה ואנרגיה רעה

13 ביוני 2016

בריטיש פטרולום הוציאה את המהדורה השנתית של הניתוח הסטטיסטי שלה לגבי השימוש באנרגיה בעולם. מסמך מעניין ביותר. המספרים עושים סדר בכל ההייפ והבלגן הכרוכים בנושא, אבל שום דבר לא מפכח כמו התרשים הזה:

אחרי כל הסיפורים שקוראים מדי יום ביומו במדורי הכלכלה והטכנולוגיה קשה להאמין עד כמה חלקה של האנרגיה המתחדשת עודנו קטן. נכון, היא צומחת במהירות. אבל מלבד אנרגיית המים שהיא מעט יותר משמעותית, אנרגיה מתחדשת עדיין מהווה חלק מזערי מצריכת האנרגיה האנושית.

יש שתי תקוות גדולות שתולים באנרגיה מתחדשת. הראשונה היא שתקטין את עלות צריכת האנרגיה וכך תתרום לרווחה האנושית. השנייה היא שתמנע את ההתחממות הגלובאלית. התרשים הזה מראה שהתקווה הראשונה מבוססת, אך התקווה השנייה רחוקה. בתקווה הראשונה יש ממש כי מחיר נקבע בשוליים. די בעלייה קטנה בפופולאריות של האנרגיות המתחדשות ובירידה מינורית בצריכת האנרגיות המסורתיות כדי לטלטל את המחירים. זאת מאחר שבשוק מלא קונים ומוכרים, כאשר נוצר עודף של היצע על ביקוש, אפילו הוא מזערי, כל היצרנים חוששים להיות אלו שיוותרו עם סחורה שלא נמכרה ומתחרים זה בזה באגרסיביות כדי למנוע זאת. המגמות שמסתמנות כרגע אינן מבשרות טוב למפיקי הנפט והפחם, אבל הן חיוביות עבור הנהג שמתדלק והצרכן הביתי שמדליק מזגן וחפצים בירידת מחירים.

לעומת זאת כדור הארץ לא מתרשם ממה שקורה בשולי שוק הקונים והמוכרים. הטמפרטורה שלו מושפעת מהנפח הכולל של הפחמן הדו חמצני שזורם לאוויר. עלייה קלה בצריכת אנרגיה מתחדשת משפיעה קלות, לא יותר. האתגר שבלהפוך את השינויים המינוריים בתרשים לדרמטיים ומשני כול הוא עצום, והוא עדיין לפנינו.

ונצואלה

יש עוד תובנות מרתקות במהדורה. מהמספרים שם יוצא שונצואלה היא בעלת עתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם. יותר ממדבריות סעודיה, יותר מחולות הנפט של קנדה. ונצואלה חוותה גידול עצום בהערכות לגבי עתודות אלו במהלך העשור האחרון בשל המאגרים העצומים שהתגלו באזור אגן אורינוקו. כמעט כל הגידול בהערכות לגבי עתודות הנפט העולמיות בא מוונצואלה (לא מעתודות פצלי הנפט של ארה"ב!). היית מצפה שכתוצאה מכך המדינה תפרח ותשגשג. אבל כמובן כולנו יודעים מה מצבה של ונצואלה בימים טרופים אלו. כתבה בווינט מ-2007 יכולה לשפוך אור בדיעבד על הרקע למה שהתחולל שם:

 

ונצואלה התקרבה צעד נוסף להשלמת הלאמת תעשיית הנפט באזור אגן נהר אורינוקו, לאחר שארבע חברות נפט זרות חתמו על ההסכמים שמעבירים את השליטה בפרוייקטים באזור ואת מירב הרווחים לידי המדינה.

בעבר, חברות הנפט הגדולות שילמו תמלוגים בהיקף של 1% בלבד עבור הנפט הגולמי שהפיקו מאזור אורינוקו. לאחר בחירתו של צ'אבז לנשיאות ב-1998, התמלוגים הועלו ל-33.2%, והמסים עלו מ-34% ל-50%. ארבעת הפרוייקטים הפועלים באזור אורינוקו מוערכים ביותר מ-30 מיליארד דולר, ולהם יכולת ייצור של כ-600 אלף חביות ביום. לפי הערכות, באזור יש רזרבות נפט של 1.3 טריליון חביות.

שתי חברות אמריקניות, ענקית הנפט אקסון מוביל וחברת קונוקו-פיליפס, החליטו לא לחתום על החוזים, ויצאו מפעילות במדינה. שר הנפט והאנרגיה של ונצואלה, רפאל רמירז, אמר אתמול בטקס החתימה על ההסכמים החדשים כי "אקסון מוביל וקונוקו-פיליפס מסיימות את השתתפותן ביוזמות חיפוש הנפט".

התפנית החשמלית

1 באפריל 2016

כבר כמה שנים שניתן למצוא בשוק הרכב מכוניות חשמליות למכירה, אבל הצרכנים אינם מתלהבים. נתח השוק של המכוניות שאינן מונעות על ידי דלקים פוסיליים הוא זניח, פחות מאחוז, ועדיין אינו בעל השפעה משמעותית על הכלכלה העולמית. בעתיד הלא רחוק הדברים עשויים להשתנות. טסלה הציגה אתמול את המודל שלה להמונים. הוא יוכל לאפשר נסיעה של יותר מ-300 ק"מ ללא טעינה, וכך לאפשר לכל אחד לנסוע לעבודה ולחזור מדי יום ללא בעיות. אפילו בלי צורך להחזיק בהגה רוב הדרך, כי המכונית מסוגלת לנסוע בכבישים מהירים על טייס אוטומטי. לטסלה יש רשת של עמדות להטענה מהירה, שהולכת ומתרחבת ומתפשטת ברחבי ארצות הברית ומאפשרת גם לנסוע למרחקים ארוכים ללא חשש, כפי שאמריקנים נוהגים לעשות מפעם לפעם. גם ג'נרל מוטורס לא אמרה את המילה האחרונה. הוולט שהוציאה לשוק לפני חמש שנים אמנם לא עמדה בציפיות שתלו בה, ומכירותיה נותרו דלות מאוד לאורך השנים. אולם עתה עומדת לצאת הבולט הזולה יותר. וכמובן גם רנו בוחשת בשוק החשמליות ויש עוד חברות.

שתי טכנולוגיות הקשורות לרכב החשמלי נמצאות בשיפור מתמיד בעשור האחרון. מצד אחד טכנולוגיית הסוללות החשמליות הולכת ומשתפרת. הקמת מפעל הסוללות הענק של טסלה בנבדה תתרום גם את יתרון היעילות שבייצור בהיקף עצום. מצד שני השיפור בהפקת אנרגיית השמש והרוח יכול להיכנס יחד עם טכנולוגיית הסמרטפונים והאימנותרפיה לסרטן לרשימת ההישגים הגדולים של המאה הנוכחית. שמש ורוח זקוקות למכונית חשמלית שסוללותיה יאצרו את החשמל שהפיקו, ואילו משווקי המכונית החשמלית זקוקים לשמש ורוח כהוכחה שההנעה החשמלית נקייה וראויה לסבסוד ממשלתי. ישנה סינרגיה.

זה טוב ליהודים?

האם המכונית החשמלית טובה ליהודים? קשה לומר בוודאות. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה בנייצ'ר, קצב ההתחממות הגלובאלית מסכן את שלמות הקרחונים במערב אנטרקטיקה ועלול להביא להצפת ערי החוף עוד במאה הנוכחית. בצדק אמר עמוס עוז שתל אביב היא אחד מפלאי העם היהודי לדורותיו, אינה נופלת משירת ספרד כהישג קולקטיבי. בוודאי איננו רוצים לראות בהצפתה. גם לא בהצפת ניו יורק, אף היא פלא שהיהודים יכולים להשתבח בו.

למכונית החשמלית מקום של כבוד במערכה הגדולה נגד ההתחממות הגלובאלית, והיא מאוד חיונית מבחינה זו. אבל מצד שני, אם נשוב לנושא שבו כבר דנתי בבלוג, המכונית החשמלית עלולה לדרוס את בית סעוד, משפחת השלטון בערב הסעודית ולמוטט את נסיכויות המפרץ. התחזיות צופות שמכוניות חשמליות ייתפסו כשליש מהשוק העולמי בעוד עשרים וחמש שנה. נראה שכניסה של מכוניות ללא נהג לתמונה יכולה להביא אפילו לנתונים מרשימים יותר. בחישוב מהיר המשמעות היא שהמכונית החשמלית תביא לירידה של בערך אחוז מדי שנה בצריכת הנפט לתחבורה לעומת התסריט החלופי שבו הנפט שולט. זה לא המון לכאורה, אבל בשוק המבוסס על היצע וביקוש תזיזיתיים המחירים נקבעים בשוליים. לעודף של אחוז יכולה להיות השפעה דרמטית על המחירים כלפי מטה. העודף העולמי שהוריד כל כך את מחירי הנפט בשנה האחרונה נאמד באחוז וקצת. בתסריט של התפשטות המכונית החשמלית אחוז ירדוף אחוז של מכוניות נטולות נפט מדי שנה בשנה. זאת בעולם שבו בכל מקום פרט לאפריקה (וארה"ב וקנדה וישראל) המגמה הדמוגרפית היא כלפי מטה והביקושים נמוכים.

ערב הסעודית והנסיכויות ביססו כלכלתן על נפט. מלבד נפט יש שם רק פועלים זרים. עולם ללא צורך נואש בנפט מבשר קריסה כוללת מבחינתן ואת מקומו של בית סעוד לא יחליפו ילדי פרחים. סעודיה היא למעשה שכנה שלנו. הגבול הסעודי הוא מרחק נגיעה מאילת. חוסר יציבות בסעודיה מסוכן לנו מאוד. ייתכן שהזמן שבו התנהלה סעודיה כשחקן נוח בזירה הבינלאומית, ודאי בהשוואה לאירן, הוא זמן שאול. בל נשכח גם שכספי סעודיה חיוניים להישרדות המשטר החילוני במצרים.

התמונה נראית שונה לגבי אירן. באירן המשטר השולט הוא כבר פונדמנטליסטי ומשבר כלכלי חריף ללא אופק טוב יותר נראה כאיום חמור עליו. מה שעוד יותר משמעותי, לאירן יש לכאורה נתיב פוטנציאלי לעתיד טוב יותר שאין לסעודים. אירן נהנית מקיומה של אליטה, שכבה איכותית ומשכילה שבורחת לארה"ב ולקנדה בהמוניה, אך מסוגלת להשתלב בכלכלה טכנולוגית מתקדמת אם יבשילו התנאים, השלטון יתגמש ויראה נכונות להשתלב בקהילה הבינלאומית.

אפשר לטעון שהפגיעה במפיקות הנפט במזרח התיכון תהיה נמוכה יחסית, מאחר שהן מפיקות אותו הכי בזול. למדינות אחרות, כמו רוסיה וונצואלה, ההפקה לא תשתלם במחירים נמוכים והן יצמצמו פעילותן ואילו הסעודים ימשיכו בהפקה כרגיל ובמחיר שיהיה נסבל מבחינתם. זה תסריט אפשרי, אם כי בשנות התשעים גם סעודיה סבלה קשות ממחירי הנפט הנמוכים והקשתה על חיי הסטודנטים, מה שעורר תסיסה חברתית. בתסריט שבו הסיטואציה חוזרת יהיה מצב הסעודים קשה בהרבה – מספר האזרחים שבינם מתחלקות הכנסות הנפט היה אז בסך הכול עשרה מיליון. המספר הוכפל מאז וימשיך לעלות עם השנים. גם רוסיה סבלה קשה בשל קריסת הנפט בשנות התשעים. אם תשנה מפולת נפט, הפגיעה ברוסיה יכולה להיות גדולה במיוחד וקשה לחזות השפעותיה הגיאופוליטיות. חולשת הנפט לא מפריעה לרוסיה כיום לקבוע את הטון באוקראינה ובסוריה, אבל חולשה כרונית שלו תאלץ את מנהיגי רוסיה לעשות חושבים לגבי עתיד מדינתם.

הנפט – האפשרות השורית

7 בינואר 2016

בורסות העולם הולכות מדחי לדחי בימים אלו, ומחיר הנפט מועד איתן יד ביד, אל שפל שלא נראה כמותו שנים רבות. כבר כתבתי על האפשרות לקריסה ולדעיכה ארוכות טווח במחיר הנפט לאור הסיכוי לניצחון המכונית החשמלית, בפרט אם נחזה בהתפשטות המכונית ללא נהג.

אבל יש גם אפשרות אחרת. בעשור האחרון המערב הפסיק להגדיל את צריכת הנפט שלו ואדרבה, היא אפילו קטנה במקצת. כמעט כל מדינה מערבית הפחיתה במהלך העשור את צריכת הנפט שלה ובשיעור משמעותי יחסית – למעלה מ-5%, לא רק ביחס לנפש אלא באופן מוחלט. גם בישראל אירע תהליך כזה. כיצד קרה אם כך שמחיר הנפט רק עלה במשך רוב העשור?  התשובה הקצרה היא סין. התשובה הארוכה מעט יותר היא סין והודו. התשובה הממש ארוכה היא סין, הודו וברזיל. סין צורכת עוד 4 מיליון חביות מדי יום לעומת המצב לפני עשור, הודו וברזיל צורכות כל אחת למעלה ממיליון חביות יותר. לשם קבלת פרופורציות צריכת הנפט העולמית הכללית עלתה במהלך העשור בתשעה מיליון חביות, והתפוקה כמובן גם היא עלתה בשיעור דומה.

אין זה מפתיע אם כך ששווקי הנפט מגיבים כל כך רע לידיעות עגומות מסין. על סין יקום או יפול דבר. אבל מי שמאמין כמוני שהמשבר הסיני הוא בר חלוף ולא יפגע בטווח הארוך בעלייה החדה ברמת החיים בסין, אלא בעיקר בהשקעות בזבזניות וחסרות טעם בתשתיות ובנדל"ן, צריך לשאול את עצמו האם יש סיבה להניח שהעלייה בצריכת הנפט בסין תיפסק? והאמת היא שלא. מדי שנה נמכרות בסין יותר מכוניות חדשות מבארה"ב. כמו בכל העולם גם בסין אלו ברובן המוחץ מכוניות המונעות בנפט. סין אם כך עוד יכולה לעקוף את ארה"ב בצריכת הנפט שלה. עתה מספר חביות הנפט שצורכים הסינים הוא רק כמחצית מזה של האמריקנים (בערכים מוחלטים. ההפרש גדול בהרבה ביחס לנפש). 9 מיליון חביות נפט ביום מפרידות בין הצריכה בסין לבין הצריכה האמריקנית. הפרש זה צפוי ללכת ולקטון. מאחר שבסין חיים הרבה יותר אנשים מבארה"ב, אולי אפילו כאשר שתי המדינות ישתוו לא יהיה זה סוף פסוק מבחינת התיאבון הסיני. נכון אמנם שהערים הגדולות של סין חנוקות ומזוהמות ושהשלטונות רוטנים ואוכפים הגבלות, אך בשורה התחתונה מדי שנה בשנה מספר המכוניות הנמכרות רק גדל.

להודו יש פער גדול בהרבה להשלים מאשר לסין. על כל שלושה תושבים יש בישראל מכונית אחת. לעומת זאת בהודו על כל 60 הודים יש מכונית אחת. אבל הודו ענייה בהרבה מסין ולכן תשלים את הפער יותר באיטיות וכנראה השפעתה על שווקי האנרגיה העולמיים תהיה מוגבלת בטווח הנראה לעין. דבר זה נכון ביתר שאת באשר לאפריקה שגם בה עולה צריכת הנפט יחד עם הצמיחה והגידול באוכלוסיה, אך היא כל כך ענייה שהמשמעות של דבר זה אינה גדולה, גם אם לא זניחה לחלוטין.

הפקת הנפט בקידוחי פראקינג באמריקה חשובה מאוד, אבל אם הביקוש בסין ובהודו מאוד יגדל, היא לא בהכרח תספיק כדי לעצור עלייה במחיר הנפט. בחמש השנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט הצפון אמריקנית בחמישה מיליון חביות ביום, אבל לא בטוח שעלייה זו תוכל להימשך לאורך זמן. יש מחלוקת גדולה בין הגיאולוגים האם קידוחי פראקינג יוכלו להמשיך להניב נפט לאורך שנים.

אם נסכם בכמה משפטים בודדים: צריכת הנפט העתידית תיקבע על ידי מירוץ בין הצמיחה הסינית לבין ההתייעלות האנרגטית והמעבר למכוניות היברידיות וחשמליות במערב. אין לדעת מי יגבר, אבל תושבי המזרח התיכון יחושו היטב את ההשלכות ולא רק בתחנת הדלק.

הקץ לנפט

19 בדצמבר 2015

משקיע הערך ג'ים צ'אנוס, שנודע בתחזיותיו הפסימיות לגבי אנרון ומאוחר יותר לגבי כלכלת סין, ושהצליח לנבא (כמו כמה מבכירי משקיעי הערך בבלוגוספירה הישראלית) את קריסת תעשיית הברזל העולמית, מנבא עוד קריסה.

מדינות אופ"ק ירצו להוציא את הנפט מהאדמה עכשיו, כשהוא עוד שווה משהו, ולא עוד 15 שנה כשלא יהיה שווה כמעט כלום.

שימו לב לאופן שבו כלכלה עובדת – תחזית על מה שיקרה בשנת 2030 יכולה להוביל לכך שכבר עכשיו מדינות הנפט ירצו להציף את השוק וכבר עכשיו המחירים יוזלו.

מדוע הנפט צפוי לעתיד קודר שכזה? המכונית החשמלית נראית מכונית העתיד, בפרט אם יתגשמו התחזיות על המכונית ללא נהג הממשמשת וקרבה. רובו המכריע של הנפט מיועד להנעת מכוניות, ובעולם שבו חשמל מניע מכוניות, לא יהיה כל כך מה לעשות עם נפט. מחיריו עשויים להיות נמוכים במידה שנראתה דמיונית בתקופה שבה ריחף סביב 100 דולר.

לעתים כאשר סחורה מסוימת נעשית מאוד זולה, הצריכה שלה גוברת וכך נוצר איזון ששב ומעלה את מחירה. יש שתי סיבות שמעוררות ספק אם הדינמיקה הזו יכולה להציל את הנפט. הסיבה הראשונה ששימוש בנפט יעורר התנגדות חריפה גם אם יוזל מאוד. זאת בשל השלכותיו הסביבתיות. הרי מדינות העולם התחייבו רק עתה בוועידת פריז להקטין מאוד את הפליטות הגורמות לאפקט החממה. הסיבה השנייה היא שבקרב בין נפט לבין חשמל שמקורו באנרגיות מתחדשות כמו שמש ורוח, מסתבר שבטווח הארוך השמש והרוח ינצחו. שימוש בשמש ורוח להפקת אנרגיה אינו דומה לחיפוש נואש אחרי חומרי גלם מתכלים במעמקי האדמה. הוא פשוט עניין טכנולוגי, וטכנולוגיה מתפתחת במהירות מסחררת. כבר בשנים האחרונות אפשר היה לראות כיצד צנחה העלות של הפקת אנרגיה מתחדשת. כתוצאה מכך חלק נכבד מאוד מהאנרגיה החדשה בעולם היא מתחדשת.

רק לאחרונה דווח שתוספת הכוח לרשת החשמל ב-2014 בארצות הברית באה ברובה ממקורות מתחדשים. אמנם הנתון הזה קצת מתעתע מאחר שתוספת הכוח של רוח ושמש ניתנת לשימוש במלואה רק בחלק משעות היממה. זו בעיה חמורה שמייקרת את השימוש באנרגיות מתחדשות. הפקת אנרגיה משמש ומרוח אינה נמשכת ברציפות לכל אורך היממה וכיום אין דרך טובה לאחסן את החשמל שהניבו לצורך שימוש מאוחר יותר. על כן צריך להשתמש בתחנת כוח המונעת בגז טבעי כגיבוי ללילה או לזמן נטול רוחות. כך יוצא שהשמש והרוח אמנם חוסכות חלק ניכר מהגז הטבעי, אך אינן חוסכות את עלות ההקמה של תחנת הכוח המפיקה חשמל מגז. תחנת הכוח הרזרבית תתייתר רק כאשר בתחום אחסון האנרגיה תבוא פריצת דרך. יש כמה מישורים שבהם נמשך מחקר שיכול להניב פריצה כזו, בראש ובראשונה בטכנולוגיית הסוללות, אך גם בנושא המרת אנרגיה למימן.

ומה במזרח התיכון?

טלטלה במחיר הנפט יכולה להוביל למערבולת במזרח התיכון, שבמילא אינו יציב במיוחד. ערב הסעודית ומדינות המפרץ מבססות את כלכלתן על הטבות חינם לאזרחים ועל עבודה זרה שממומנות בכספי הנפט. באמצעות כספי הנפט הסעודים גם צוברים כלי נשק אמריקניים בסכומי עתק. הנפט ומוצריו מהווים למעלה מ-90% מהיצוא הסעודי. מה יקרה כשהנס של הנפט ייגמר וחממת ג'יהדיסטים כמו סעודיה תהפוך לעוד מדינה ערבית כושלת וענייה? מהצד השיעי של המתרס ניצבת האויבת הדמונית שלנו, איראן. פיסטוקים מהווים אולי 2% ביצוא האיראני ושטיחים עוד פחות. הנפט לעומת זאת, מהווה 85% מהיצוא של איראן. האם שלטון האייתוללות יוכל לשרוד את קריסת הנפט? ושמא דווקא יהדק את אחיזתו באווירת משבר כלכלי חריף?

אירן וסעודיה אמנם מחזיקות לא רק בנפט אלא גם בגז טבעי בכמויות עצומות, וגז טבעי יידרש לתחנות כוח גם אחרי שקרנו של הנפט תרד. אבל אי אפשר להשוות בין היכולת להפיק רווחים מנפט לבין היכולת להפיקם מגז טבעי.  כמו שכל סאגת הגז הטבעי בארצנו מלמדת, לא פשוט לייצא גז טבעי. אי אפשר פשוט להעמיסו על מיכליות. צריך להקים לשם כך תשתית מסובכת שהקמתה יקרה והיא מאוד מורכבת ופגיעה. התשתית הזו כה מסובכת שעד עתה עוד לא ממש הצליחו להקים אותה באירן ובסעודיה. בנוסף גז טבעי מאותגר באופן תמידי על ידי אלטרנטיבות, כמו האנרגיות המתחדשות שהוזכרו לעיל וכמו כורים גרעיניים ואף פחם. היכולת של האמריקנים להפיק גז טבעי מפצלים בעשור האחרון גם היא הקשתה מאוד על שוק הגז. מדינות שכבר התכוננו להקים תשתית לשם ייצוא גז לאמריקה גילו שכבר אין לאמריקנים צורך בכך. גם אוסטרליה רשמה התקדמות בהפקת גז טבעי, והגז שלה עוד יציף את שווקי מזרח אסיה.

קריסת הנפט חוללה כאוס ברוסיה של שנות התשעים. לא היו לה השלכות גיאופוליטיות ישירות הרות אסון, אך בטווח הארוך תרמה להיקסמות של הרוסים מפוטין שכמו צ'אווס בונצואלה, היה בר מזל בכך ששלטונו נפל בדיוק על זמן התאוששות הנפט. לא ניתן לנבא מראש מה יניב משבר נפט במזרח התיכון, אך עם כל הסלידה מאיראן וממדינות ערב לא בטוח שאנחנו צריכים לייחל ליום שבו יוכלו לשתות מהנפט שלהם אם הם ירצו.  ניזהר במשאלותינו פן תתגשמנה. חוסר היציבות שתוליד מפולת הנפט אינו בהכרח מה שאנו מייחלים לו.

מזל שיש חברת חשמל

30 בספטמבר 2015

חברת החשמל מושמצת על התנהלותה – עריצות ועדי עובדים, נפוטיזם, חוסר יעילות, משכורות מופרזות וחובות עצומים. אבל עתה כשסוף הקיץ מגיע ואפשר לתת מעט מנוחה למזגנים, אפשר להגיד עליה גם דברים טובים – ראשית, כבר שנים שאספקת החשמל סדירה ואמינה, גם בשיא השרב וגם בימי סופה וסער. צרכנים שאוצרים רשמים מימים של הפסקות חשמל תדירות בעבר הרחוק מבינים שאין זה מובן מאליו. שנית, חשבון החשמל פה נמוך. הצרכן הגרמני למשל משלם חשבון חשמל גבוה פי שלושה מזה שמשלם הישראלי. זה משהו שלא מספרים לכם כשמונים בהתלהבות את המחירים הזולים בברלין.

ברמה המקרו-כלכלית, כשחושבים על הצימוד הזה – חשבון נמוך וחובות גבוהים, מבינים שחברת החשמל מתנהלת פשוט מעולה. חשבון חשמל הוא למעשה מס צריכה לכל דבר. כל אחד חייב להשתמש בחשמל בחיי היומיום, וחשבון גבוה על חשמל מותיר פחות כסף לדברים אחרים. כשחברת החשמל גובה מחירים נמוכים מהצרכן היא עושה פעולה השקולה להורדת מס. כשהיא נקלעת לחובות עתק, הרי שהיא מממנת את הורדת המס באמצעות חוב. זה בדיוק מה שהממשלה הייתה אמורה לעשות בימים אלו של ריביות אפס, ולא עושה בגלל היסטריית הגרעון האווילית. במקום שאין אנשים היה איש. במקום שאין בו מקרו כלכלנים ראויים, היה חברת חשמל ישראלית.

כמובן לא הכול דבש. אם חברת החשמל לקחה לעצמה את הזכות להדפיס כסף כדי לממן לכולנו חשבון נמוך על צריכת אנרגיה, כדאי היה שתעשה עוד מאמץ להיפטר מתרבות העדפת מקורבים מושחתת ומחוסר יעילות, ותפחית את החשבונות עוד יותר.
בנוסף מעמדם המדויק של חובות חברת החשמל לוט בערפל. אין ביטחון מוחלט שהמדינה תעמוד מאחוריהם בשעת משבר, אך גם סביר שלא תסתכן בצו עיקול על "אורות רבין" או על רידינג. הספק וחוסר הוודאות משתקפים בריבית גבוהה מדי על אג"ח חברת חשמל. כך שבמידת מה חברת החשמל מפספסת את עיקר הסיבה שבגללה כל כך נכון בעידן הזה לצבור עוד ועוד חובות ולממן בהם הקלות מס – ריבית האפס לחובות ממשלתיים.

אבל גם כך ברור לחלוטין שהמצב הנוכחי עדיף לעומת האלטרנטיבה שבה חברת החשמל הייתה פועלת בשיא הרצינות והאחריות ולא מעמיסה על עצמה חובות, אך מעלה מחירים לצרכן. הרצינות והאחריות האלו היו בזבוז נורא של עידן הכסף הקל שבו אנו חיים. מבחינה זו טוב אם כך שבחברת החשמל מתנהלים כפי שמתנהלים. מזל שיש חברת חשמל.

הקלה כמותית להמונים

15 בספטמבר 2015

ג'ימי קורבין, המנהיג החדש של הלייבור בבריטניה, מחזיק ברעיונות איומים ונוראים. הוא אדם שרואה בחמאס ובחיזבאללה "חברים". הוא טוען שיש להעלות את מס ההכנסה דרמטית, לפגוע ביוזמה החופשית ולבסס את בריטניה שוב על תעשיה כבדה. הוא קורא להיפרד מברית נאט"ו ונוהג לשמש מליץ יושר לפוטין.
אבל בין כל השיגיונות האלו מסתתר לו רעיון טוב – קורבין מציע להשתמש בכספי ההקלה הכמותית שנעשה בה שימוש בבריטניה במהלך המשבר הפיננסי לצרכי העם, לא סתם לניפוח ערכם של נכסים פיננסיים.

ההקלה הכמותית, כלומר הדפסת כסף בידי בנקים מרכזיים, מופנית כיום לקניית אג"ח ממשלתי. במקום זאת, אומר קורבין, ניתן להשתמש בה כדי להקצות כסף לבניית תשתיות. זו הצעה טובה.

תשתיות ציבוריות, כמו רכבות ותחנות כוח, הן בעלות תועלת כלכלית רבה, אפילו אם המספרים היבשים לא מראים זאת. כיום המספרים מראים שליפן יש תמ"ג לנפש נמוך לעומת זה של ישראל. אבל מי שביקר ביפן והשתמש בתשתית התחבורה הציבורית המדהימה שלה יכול רק לגחך. איפה אנחנו ואיפה הם.

כאשר מוציאים הרבה כסף במהלך משבר, המבקרים ממהרים לטעון שהתנהגות זו מלמדת על חוסר אחריות תקציבית ומבטאת "חיים מעבר לאמצעים". במקרה של בניית תשתית זו טענה די משונה. אם אנחנו מניחים מסילות ברזל ומקימים תחנות כוח, סימן שהצלחנו לגייס לשם כך מספיק ברזל ונחושת, פחם ופועלים. ההצלחה להקים את התשתית היא ההוכחה הכי טובה לכך שהתוכנית לא הייתה מעבר למה שיכולנו להרשות לעצמנו. אם מצאנו בעולם מספיק ברזל, נחושת ופועלים כדי לבנות את מה שרצינו, סימן שיכולנו להרשות זאת לעצמנו. אחרת הפיזיקה לא הייתה מרשה זאת, כדרך שעד היום לא הרשתה למשל ייצור אנרגיה בדרך של היתוך.

עם זאת, בנסיבות מסוימות הקמת תשתיות בזבזניות אכן יכולה להיחשב לדוגמה לרישום צ'ק בלי כיסוי. במקרה אחד, אם נעשה שימוש לצורך בנייתן בהלוואות במט"ח. הרי המדינה אינה יודעת אם תוכל לעמוד בהשבתן של הלוואות אלו. במקרה שני, אם התשתיות בנויות על שימוש במשאבי כדור הארץ שעומדים להתכלות או, גרוע לא פחות, מאיימים לחמם את כדור הארץ בצורה בלתי נסבלת אגב השימוש בהם. אז הן באמת נבנות על חשבון העתיד.

לכן אם מישהו חושש באמת מכך שנחיה בצורה פזרנית, בצורה שלא נוכל להרשות לעצמנו להתמיד בה, הוא צריך לתמוך בהפניית תקציבים רבים ככל האפשר להעמדת תשתיות חדשות שמסתמכות על אנרגיה נקייה או לפחות על חיסכון באנרגיה ואינן מסכנות את שלום הכדור. והוא צריך לשמוח אם הכספים שמאפשרים את הבנייה הזאת הם כספים במטבע מקומי, כמו הכספים שמייצר בנק מרכזי בעת שהוא עורך הקלה כמותית.