בין שני לא אנטישמיים

סטיב בנון, היועץ הבכיר החדש לדונלד טראמפ, אינו אנטישמי. אבל, כמו יהודים שמרנים ומסורתיים רבים, הוא חש סלידה עמוקה כלפי דמות היהודי האשכנזי החילוני הליברלי והקוסמופוליטי, הדומיננטית כל כך בעיצוב התרבות האמריקנית.

יו"ר מפלגת הלייבור בבריטניה, ג'רמי קורבין, גם הוא אינו אנטישמי. אבל כמו יהודים שמאלנים רבים הוא מתעב את דמות היהודי הלאומי והכוחני שמתגלמת במדינת ישראל. 

היהודים בולטים היום בעולם בשתי צורות: כחוד החנית של ערכים ליברלים וקוסמופוליטיים וגם כבעליה של מדינת לאום מזרח תיכונית הנאבקת ללא פשרות על חייה מול אויב מוסלמי. בשני הכובעים הם מעוררים הערצה ואהדה, אך גם כעס ואיבה.

אין זה הוגן להכתיר את בנון או את  קורבין כאנטישמיים. זכותם להתנגד לפועלם של יהודים בתחומים כאלו או אחרים כשאלו באמת תחומים שבהם הם דומיננטיים. הבעיה איתם היא שהם מוקפים בכאלו שהם פחות מתוחכמים מהם ואינם מסוגלים להבחנות דקות. שנאת מדיניות ישראל של קורבין הופכת לשנאת ישראל כוללת אצל תומכיו, בפרט המוסלמים שבהם. ואילו הימין האלטרנטיבי באמריקה, הזירה של בנון, מוציא מתוכו פעילי רשת המלאים בשנאה היטלריסטית ממש ליהודים.

בכל אופן, בין שניהם, בנון וקורבין, יש לי העדפה ברורה לבנון. האג'נדה הפוליטית והכלכלית של הראשון טובה לישראל, בשל עוינותה לאיסלאם הרדיקלי, וטובה ליהודים, מאחר שהוא מבטיח לדרבן את טראמפ להשקעות עצומות בתשתית ואינו מייחס חשיבות לשיקולים של גרעון וחוב לאומי. אם תימצא דרך מהירה לצאת מתנאי שפל, היהודים ירוויחו מכך פעמיים – גם בגין יכולתם לעשות כסף מהשתפרות הכלכלה וגם מאחר שהם שעיר לעזאזל אופייני במיתון ובקיפאון.

קורבין, לעומת זאת, במדיניות המיסוי הסוציאליסטית שלו, רע ליהודים, ובאהדתו לכל מה שנשמע אנטי מערבי, רע מאוד לישראל.

הנגיף האנטישמי

גדעון לוי פרסם לפני כמה ימים מאמר שטנה כלפי מדינת ישראל. לא אירוע סנסציוני. עיתונאי השמאל-מרכז האמריקני המשפיע (והמקורב מאוד לאובמה) ג'פרי גולדברג הודיע בתגובה שיוותר על המנוי שלו בעיתון הארץ. ניאו נאצים שולחים לו לינקים למאמרי הארץ, הוא סיפר.

גדעון לוי פרסם מאמר תגובה שבו כמובן המשיך לגולל את זוועות הכיבוש, אבל משפט אחד ממנו שבה את תשומת לבי. משפט שהיה מעניין יותר מהשאר:

הייתי שמח לדעת מי הם ה"ניאו־נאצים" שמפיצים את מאמרי: הרי הניאו־נאצים והימין הקיצוני הם כיום הטובים שבידידי ישראל. האם התכוון גולדברג, ש-BDS הם הניאו־נאצים?

גדעון לוי פשוט לא מודע לתופעה מרתקת שלפני עידן המדיה החברתית הייתה באמת די נסתרת מעין, אבל היום, עבור מי שעוקב, היא מעוררת תדהמה וחלחלה. יש המון בני אדם שפעילים באינטרנט ומבטאים ברשת את השקפותיהם ומשלבים בין אידאולוגיה ניאו נאצית שנסובה סביב גזענות לבנה לבין שנאה עמוקה לעם היהודי ולמדינת ישראל. אין להשקפות האלו הד גדול בפוליטיקה של ימינו, משום שהימין הקיצוני במערב עבר להתרכז בשנאה לאסלאם וזנח את היהודים לנפשם. פה ושם, בפוליטיקאים כמו ז'אן מרי לה פן ופט ביוקנן, אפשר למצוא דוגמאות להשקפה הימנית האנטישמית. אך מי שחשוף כמו ג'פרי גולדברג לתגובות ברשתות החברתיות רואה שלא מדובר בקומץ פוליטיקאים מזדקנים אלא בהמון אוחזי מקלדת ארסיים. הגזענים הלבנים מהסוג הזה שונאים מוסלמים, אך שונאים יהודים יותר ולכן אוהבים ללהג באמפתיה מזויפת על סבל הפלסטינים תחת היהודים. טענתם המרכזית היא שקיים קשר יהודי להחליש את המערב באמצעות החלשת זהותו הלבנה והפצת ערכים הומאניים מזויפים, ויחסם של היהודים לפלסטינים חושף הזיוף שבהומאניות הזו. אלו השקפות עם הד היטלריסטי ברור.

מה משמעותן של דעות כאלו בימינו? ברור לכאורה שהאיום משמאל על היהודים ועל ישראל יותר גדול מהאיום מימין. האנטישמיות של מלחמת העולם השלישית מול הטרור האיסלאמי קשורה יותר לשמאל ולאסלאם מאשר לאנטישמיות הימנית של מלחמת העולם השנייה.

נראה שהאנטישמיות הימנית היא כמו השפעת שגבתה מיליוני קורבנות ורוקנה ערים שלמות לפני מאה שנה. נגיף שכרגע צומצם, הוחלש ובודד. אבל בכל רגע אנו עומדים בפני סכנה, גם אם היא בסבירות נמוכה, למוטציה הרסנית ועל כן יש לפקוח שבע עיניים. בתקופה הזו העובדה שבקרב תומכי דונלד טראמפ יש ריכוז גבוה במיוחד של כאלו שנושאים את הנגיף הימני האנטישמי מטרידה במיוחד.