Archive for the ‘אי שוויון’ Category

חכמת חיים

13 במאי 2017

מחקר דני עצום במספר המשתתפים פורסם בשנה האחרונה ועוסק בשאלה מרתקת: מה הקשר בין הצלחה במבחן איי קיו בנעורים, בזמן המיונים לצבא, הצלחה שמקובל לפרש כסימן לאינטליגנציה או לחוכמה, לבין תמותה. המחקר עקב אחר צעירים דנים מהזמן שבו הם ניגשו למבחן ועד שנות חייהם המבוגרות ובדק כיצד הציון במבחן ניבא את סיכויי התמותה שלהם מאוחר יותר.

מסקנות המחקר די ברורות. אין שכל, אין דאגות. אבל אם אין שכל, דווקא יש סיבה לדאגות. כל ירידה של סטיית תקן בציון האיי קיו בישרה סיכוי גבוה ב-30% בערך למוות, ובחלק מגורמי המוות השיעור היה אף משמעותי בהרבה.

ממצא מרתק נוסף היה שהקשר התחזק עבור בני דורות אחרונים. נראה שבדור האחרון הצטבר ידע רב יותר לגבי התנהגויות בריאות, ועל כן החכמים שבחרו שלא להתעלם ממנו שאבו יתרון גדול במיוחד בתוחלת החיים שלהם. בראש ובראשונה ממצא זה נוגע לעישון. הידע שעישון הורג ונפוץ היום במיוחד בקרב בעלי אינטליגנציה גבוהה ומבדילם לטובה מהטיפשים. ואכן בתמותה ממחלות ריאה הפער בין החכמים לטיפשים גדול במיוחד. בסרטן המעי הפער הוא נמוך יחסית (13%) וניתן לפרש זאת בכמה דרכים: או שגם חכמים לא מקפידים על תזונה בריאה במיוחד, או שהקשר בין תזונה לבין סרטן במעי אינו רב.

בסיכון להיות קורבן של תאונה או של רצח הפער בין בעלי אינטליגנציה גבוהה לנמוכה הוא, שלא במפתיע, גבוה (ברצח, בקבוצת הגיל שבין 29 ל-50, 68% עלייה בסיכוי להירצח עבור כל ירידה בסטיית תקן של מנת המשכל).

יוצא דופן בולט הוא סרטן העור, שסיכויי התמותה בו גבוהים יותר עבור אלו שהצליחו יותר במבחני מנת משכל. לכאורה מפתיע, כי גם בסרטן העור התנהגות חכמה הכוללת שימוש בקרם הגנה אמורה לעזור למניעת מוות. ניתן להסביר זאת בכך שהאוכלוסייה המצליחה יותר במבחנים הייתה בעלת יותר משאבים כספיים והרבתה יותר לצאת לחופשות בארצות החום שמחוץ לדנמרק. המחקר לא מזכיר אפשרות זאת, ואולי האוכלוסייה הדנית שנחקרה הומוגנית מכדי שזה יהיה גורם משמעותי בקרבה, אך ייתכן גם הבדל בגוון העור שקשור להצלחה במבחנים ומגדיל הפגיעות לסרטן העור בקרב המצליחים.

הסברים המבוססים על מנת משכל נוגעים בנושא השנוי במחלוקת של התורשה נגד הסביבה, כי תמיד ניתן לטעון שמנת משכל נמוכה נובעת מקיפוח סביבתי ומעוני, ואולי הקיפוח הסביבתי והעוני הוא זה שמחולל תמותה גבוהה יותר במי שכשל במבחניו ולאו דווקא הטיפשות. בחיי עוני יש הרבה יותר סטרס, תנאי מגורים גרועים יותר ונגישות פחותה למזון בריא. ומי בכלל יכול לצפות ממישהו לחשוב על אורח חיים בריא, כשהוא טרוד בלהאכיל את ילדיו. עם זאת, בעבר הבאתי מחקר שנותן סיבה לחשוב שלא העוני כשלעצמו הוא העניין. גם בארץ יש לנו קייס ייחודי בעד הטענה שעוני כשלעצמו אינו מקצר חיים, תוחלת החיים המרשימה בעיר בני ברק.

על כל פנים, נראה לי שדנמרק, מדינה שוויונית עם מערכת רווחה מפותחת, שבתחילת תקופת המחקר גם הייתה מאוד הומוגנית ונטולת מהגרים, מייצגת את האומדן הנמוך ביותר האפשרי להשפעה של מנת משכל על תמותה, ובמקומות אחרים, כמו אולי ארצנו שלנו, הפערים גדולים עוד יותר.

זכית בלוטו? שיהיה לך לבריאות?

6 ביוני 2016

שוטי אקסל כמו הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי או איתן אבריאל מדה מרקר חושבים שפקד את החברה המערבית אסון נורא עם התרחבות הפערים הכלכליים על הנייר בדור האחרון בין עשירים לכל השאר. האמת היא שהפערים העצומים הטרגיים כביכול האלו מתחילים ונגמרים בגיליון האקסל. מכל בחינה ממשית הפערים בין עשירים למעמד הביניים מצטמצמים. מעמד הביניים במערב נהנה ממגוון עצום של אפשרויות, בילויים ותפנוקים, שבימים עברו רק מתי מעט מיליונרים יכולים היו ליהנות מהם. על כך ניתן ללמוד מהתארכות תוחלת החיים הכללית, ממאגר הידע האינטרנטי הפתוח בחינם, מהתפשטות הטיסות לחו"ל, מהגאדג'טים המדהימים שתחת כל יד, מהמכוניות המשוכללות והבטוחות שמשווקות להמונים, מכך שמספר הקלוריות לאדם הגיע למינון אופטימלי ועוד.

מחקר מרתק שנערך בשוודיה בחן את הסוגיה מזווית מעניינת. המחקר עקב אחרי זוכי לוטו ובחן האם הזכייה הניבה להם ולמשפחותיהם תוצאות בדברים שחשובים באמת ובפרט בבריאות. האם תוחלת החיים של הזוכים גדלה? האם בעקבות הזכייה הילדים של זוכי הלוטו נעשו חכמים יותר?  התשובה של המחקר היא שלילית. לא נצפו אפקטים כאלו. החוקרים אמנם מונים כמה סוגים של השפעה קלושה שיש להם ראיה סטטיסטית אך אומרים שהדפוס הכללי מלמד על השפעה אפסית לזכייה בלוטו. תוצאות אלו עומדות בניגוד לממצא הכללי הידוע שלפיו קיים קשר בין עושר לבין תוחלת חיים ואינטליגנציה של ילדים, ורומזות אולי שהקשר הזה מעולם לא היה סיבתי. למשל לא העושר מגדיל תוחלת חיים, אלא רכיב סיבתי שלישי אחראי גם לתוחלת החיים הגבוהה וגם לעושר.

אז האם יש טעם בכלל בזכייה בלוטו? קרן אור אחת עבור הזוכים היא שנמצאה אצלם ירידה, אמנם מינורית, בצריכת תרופות נוגדות חרדה. יש להם מעט פחות סיבות להתהפך על משכבם בלילה. יש עוד מחקרים שמראים שזוכים בלוטו נהנים ממצב רוח משופר. מצד שני האפקט של זכייה על הצלחת ילדים בלימודים הוא שלילי. אולי מאחר שהילדים בוטחים בהורים העשירים במקום בספרי הלימוד, אבל נראה שהאפקט כל כך מינורי שאין לייחס לו שום חשיבות ואין טעם להתעמק בו.

שתי הסתייגויות לגבי המחקר. הראשונה היא שהפרסים שנבחנו הם גדולים בחלקם, אבל לא גדולים במידה אגדית. יכול להיות שפרסים של עשרות מיליוני קרונות (או שקלים) ובטח פרסים במאות מיליונים מחוללים אפקטים משני חיים דרמטיים יותר. דבר שני שצריך לקחת בחשבון הוא שהמחקר נעשה בשוודיה, לא בהודו. כסף פחות משמעותי במדינה הומוגנית שבה מונהגת רשת ביטחון חברתית לכול.

מה החרדים מלמדים על עוני בישראל

11 בדצמבר 2015

פרסום דו"ח העוני הוא שעתם הגדולה של הדמגוגים החברתיים. זמן להטיף כמה המדינה רעה, לא הוגנת, מיטיבה עם העשירים ומתאכזרת לעניים וכו' וכו'. התבוננות בעיניים פקוחות בממצאים מגלה דווקא את ההיפך – זה לא נורא להיות עני בישראל. הממצא המסגיר הוא זה שקובע ש-71% מהילדים החרדיים בישראל הם עניים. כולם יודעים היטב מדוע יש כל כך הרבה ילדים עניים בקרב החרדים: הוריהם החליטו לבחור ביודעין בחיי עוני. החליטו שלא לרכוש השכלה אקדמית או אף תעודת בגרות. העדיפו לימודי תורה על יציאה לעבודה.

החרדים מוכנים להקריב הרבה למען חיים המבוססים על תורת ישראל בפרשנות מחמירה, אבל גם להם יש גבולות. אם היה כל כך נורא להיות עני בישראל, הם היו נמנעים מלבחור בחיי עוני. בחירתם מסגירה – להיות עני בישראל זו אופציה נסבלת. המנהיג הבכיר של החרדים בישראל, הרב שטיינמן בן המאה, ניסח זאת בעבר בפירוש: מוטב שיחיו כעניים ולא יחיו כעשירים. העושר מרחיק מהדת ולפיכך הוא מעדיף להותיר את חסידיו עניים.
בימים עברו המחיר ששילמו החרדים על אורח חיים כזה היה לא ייאמן. היישוב הישן בארץ ישראל מת מרעב פשוטו כמשמעו בימי מלחמת העולם הראשונה כשיבשה זרימת הכספים מיהדות העולם.  אבל היום עוני הוא אופציה נסבלת. החרדים אינם משלמים על בחירתם בבריאות. בני ברק תמיד ניצבת במקום די גבוה בטבלת תוחלת החיים (אמנם בעיקר אצל גברים. נשים חרדיות בתחתית, אולי בשל ריבוי ההריונות.).

החרדים מסוגלים להעמיד צאצאים רבים. לא רק שאינם נפגעים מהעוני שלהם מבחינת בריאות, גם מבחינת יציבות המשפחה או הפשיעה ברחובות מצבם שפיר. הם הדוגמה לכך שבמדינת הרווחה עוני יכול להוות מבחינת חלק מהאוכלוסיה אופציה סבירה ולא קטסטרופה.

עשירים נגד עוברים

4 ביוני 2015

לאחרונה עשיתי מחקר קטן משלי, ולא סתם מחקר, אלא מחקר באחת השאלות הקרדינליות ביותר בכלכלה: מה הופך מדינות לעשירות. מדוע מדינות מסוימות טובעות בכסף (לא נסיכויות נפט. לגביהן התשובה ברורה), ואילו במדינות אחרות ההמונים רעבים ללחם.  המחקר הניב תוצאות החלטיות במידה מדהימה. כל כך החלטיות שעליי להגיד שנחשפתי בחיי למאות רבות של מחקרים במדעי החברה והכלכלה, ואני סבור שהתוצאות שלי מדורגות בחמישייה הראשונה של תוצאות המחקרים ההחלטיות.

הנה המסקנה (מסתמכת על מדגם אקראי שבחן כ-10% ממדינות תבל): אתם רוצים להבין עד כמה עשירה מדינה מסוימת? חפשו את אחוז האזרחים שסבורים שהפלות אינן מוסריות (הנתונים נמצאים באתר של מכון פיו). לפי ממצאי המחקר שלי, המספר שיתקבל ינבא במתאם שקרוב ל-0.85 את מידת עושרה של המדינה שבחרתם, וביחס הפוך. דהיינו ככל שאנשים  מתנגדים יותר להפלות, כך מדינתם עשירה פחות. אפשר היה לנחש מראש שיש קשר הפוך בין עמדות שמרניות כמו התנגדות להפלות לבין עושר, אבל עוצמת הקשר מתגלה כגבוהה להדהים. קשר כזה משמעותו שהתנגדות להפלות מסבירה יותר מ-70% מהשונות בעושר, כוח הסבר מעורר השתאות כשדנים בגורם שמשפיע על תופעה כל כך מורכבת כמו עושר של מדינה. לא מחצבים (אמנם כאמור נסיכויות נפט לא נכללו במחקר), לא השפעות קולוניאליזם, לא קרבה לנתיבי ספנות, לא גיאוגרפיה ואקלים, לא שכיחות של מחלות,  לא שיטות להוראת מתמטיקה או אנגלית. רק מידת השמרנות החברתית שמתבטאת בתשובה לשאלה פשוטה על מידת המוסריות של ההפלות. לעשירים, כך מסתבר, יש משהו נגד עוברים.

גם התשובות לשאלות אחרות על שמרנות חברתית כגון מידת ההתנגדות ליחסי מין בטרם הנישואים, מידת ההתנגדות להומוסקסואליות ומידת ההתנגדות לגירושין מצויות במתאמים מדהימים בגובהם עם עושר המדינה, אף שאלו מתאמים שהם מעט נמוכים מהמתאם של התשובה לשאלת ההפלות.  מעניין שדווקא התנגדות לניאוף פחות קשורה למידת העושר של המדינה. זאת משום שגם בחלק מהמדינות העשירות מאוד ניתן לראות סלידה עמוקה מנואפים. בריטניה עשירה יותר מצרפת, אך רואה מערכת יחסים מחוץ לנישואין בחומרה רבה בהרבה.

למעוניינים בדיוק מתמטי, הנוסחה היא: קחו את אחוז האזרחים שסבורים שהפלות אינן מוסריות. את התוצאה תכפילו במינוס 460, והוסיפו לה 45970. המספר שיתקבל אמור לשקף את התמ"ג לנפש (מותאם ליוקר מחיה) במדינה שבחרתם.    המדינה שנראית לי חריגה ביותר היא צ'כיה. עמדותיה הליברליות (שלא מתבטאות רק בסוגיית ההפלות, אלא גם בנושאים נוספים) אמורות היו, לפי הנוסחה הזו, להפוך אותה לאחת המדינות העשירות בעולם. בפועל צ'כיה מדינה שנחמד לחיות בה, בפרט בהתחשב ביוקר המחיה הנמוך בה, אך אינה עשירה כמו מדינות מתירניות אחרות. אולי ניתן לייחס זאת לצלקות הקומוניזם שלוקח להן שנות דור להתרפא ולצפות שבסופו של דבר גם צ'כיה תהיה עשירה ממש כפי שהיא ליברלית.

תרגיל מחשבה להבין מדוע אי שוויון אינו בעיה

21 באפריל 2015

קשה לעמוד מול שטיפת המוח התקשורתית שמנסה לשכנע שאי שוויון הוא בעיה עצומה בחברה שלנו. אם התקשורת הייתה מצביעה בעיקר על אי השוויון בין המעמד הבינוני גבוה לבין העניים, היה בדבריה אמת. ברור שהחיים בדרום תל אביב למשל נעימים פחות מאלו שבצפונה. למשל ברור שרק העניים הדרום תל אביבים צריכים להתמודד עם השלכות ההסתננות האפריקאית. זהו אי שוויון זועק. באותו אופן ברור שיש הבדל בין תנאי החיים של מי שיכול להרשות לעצמו לטוס לחו"ל עם משפחתו לפחות פעם בשנה לבין מי שלא. בין מי שיכול להרשות לעצמו טיפולי שיניים טובים לילדיו לבין מי שלא.

אבל אי השוויון מסוג זה אינו מעניין כל כך את התקשורת. ראשית משום שהכותבים בתקשורת וסביבתם החברתית נמצאים בצד הגבוה של אי השוויון הזה ולכן לא נעים להם לדון בו. שנית, ברור לכל בר דעת, או אף מי שאינו כל כך בר דעת, אפילו אם הוא שלי יחימוביץ', שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה להילחם במיליון האזרחים שלה היותר מצליחים והמוכשרים יותר והרבה יותר נוח למקד את האש באחוזון או באלפיון העליון.

אולם אי השוויון בין  העשירים שבטופ לבין כל השאר אינו בעיה גדולה, לא משנה בכמה גליונות אקסל ינופפו עיתונאי כלכלה סוציאליסטים בתוכניות כלכלה סוציאליסטיות. אפשר להוכיח זאת בתרגיל מחשבה פשוט: חשבו על האנשים שאתם מכירים ועל מקומות העבודה שלהם. כמה מהם מקדישים את חייהם המקצועיים לסיפוק הצריכה של העשירים ביותר? לדעתי מעטים מאוד, אם בכלל. יכול להיות שיש מי שחוג מכריו מורכב מטייסים של מטוסים פרטיים, דיילים במחלקות ראשונות, נותני שירות של אמריקן אקספרס פלטינום, שפים במסעדת מול ים. אבל זה נדיר. דהיינו המלחמה בעשירים שבטופ לא תניב כלום, גם אם תסתיים בניצחון מוחץ, מאחר שהמשאבים שיתפנו, העובדים שמספקים שירותים רק או בעיקר לעשירים ביותר, הם מעטים וחסרי משמעות. אין מספר עצום של מכיני ומגישי מזון שיתפנו למשל כי גם המיליונרים מוגבלים בידי תכולת הקיבה שלהם ואינם דורשים כמויות עצומות של מזון להשבעתה. למען האמת בדרך כלל הם רזים יותר מהעניים.

כשמדברים על צריכת משאבים כדוגמת נפט וקרקע, ייתכן שיש דוגמאות לבזבוז קיצוני בידי עשירים כגון מגורים באחוזות ענק, טיסות במטוסים פרטיים והותרת דירות רפאים במרכזי הערים.  ניתן להתמודד עם תופעות אלו על ידי מיסוי גבוה ספציפי בתחומים אלו, ובכל מקרה גם כאן לא מדובר במשאבים שהתפנותם תשנה שינוי עצום. הרי לא נפתור את מצוקת הדיור על ידי תכנון מחדש של סביון או ארסוף. לכל היותר אפשר לייעץ לעיריית ירושלים להקשות על יהודים אמריקניים שמותירים דירות ריקות ברחביה.

הבעיה האמיתית במלחמה באי השוויון היא שהיא מעוותת מערכות תמריצים ולכן תעצים את הבעיה שבה כביכול היא נאבקת – מצב שבו משאבים, בעיקר משאבים אנושיים, מוקצים רק לצרכיהם של העשירים ביותר. ניקח לדוגמה את מס הירושה שבו חושק שר האוצר המיועד כחלון. האם למישהו יש ספק שרעיון כזה יכול להטות את נתיב החיים המקצועי של לא מעט אנשים מוכשרים ומבריקים. במקום לעסוק במשהו שיועיל לאנושות בכללותה, הם יקדישו חייהם לתכנוני מס עקרים כרואי חשבון וכעורכי דין של האלפיון העליון. איני פוסל מיסוי על עשירים שבא לפתור בעיית תפוסת משאבים ספציפית, כמו דוגמת דירות הרפאים במרכזי הערים, אבל על פי רוב במלחמה באי שוויון התרופה המוצעת גרועה בהרבה מהמחלה.

קמפיין השקופים של ש"ס

9 בפברואר 2015

קמפיין "השקופים" של ש"ס הוא מרתק. בפעם הראשונה, למיטב זכרוני, ישנה מפלגה חרדית שמנהלת קמפיין סוציאליסטי מוצהר, כאילו הונהגה בידי שלי יחימוביץ' ולא בידי אריה דרעי שהיה ידוע תמיד כמוקף בלובשי חליפות ורסאצ'ה.  ש"ס מביעה תמיכה בהעלאות מסים כמו מס על אחוזות, מסים על ההון ואפילו מס ירושה. מס ירושה תמיד היה נחשב לתועבה בעיני המפלגות החרדיות, שבציבור שלהן קיימות, עוד יותר מבציבורים האחרים בישראל, העברה בהיקף גדול של הון מהורים לילדים מצד אחד, וחשדנות עצומה כלפי המדינה, מנגנוניה ושימושה בכספי האזרחים מצד שני.

אין ספק שציבור מצביעי ש"ס הוא עני בהרבה מציבור מצביעי המחנה הציוני למשל, ולכן לכאורה טבעי שאם המחנה הציוני הוא סוציאליסטי, אז ש"ס תהיה סוציאליסטית הרבה יותר. אבל כפי שטענתי בפוסט הקודם, דעות פוליטיות אינן מגובשות על סמך אינטרס אישי צר, אלא על סמך המיקום האישי בציר של השקפת העולם. ציר שנע בין חדשנות לבין שמרנות וקרבה להשקפת העולם הקדומה של האנושות. השקפת העולם המסורתית שליוותה את האנושות מימים ימימה הייתה אוהדת ביותר לאי שוויון, כי הרי מלחמת הקיום כרוכה בהכרח באי שוויון מתמיד. מוזר לפיכך לראות את ש"ס, שציבור מצביעיה בעל השקפת עולם כה מסורתית, משתיתה קמפיין על מאבק באי השוויון, כאילו למשל המצב שבו אין אישה ברשימת ש"ס אינו בעיה חמורה מפרספקטיבת השוויון.

אמנם צריך לשים לב שבעוד מאבק כללי באי שוויון נראה זר ומוזר למצביעי ש"ס, מאבק ספציפי באי שוויון ובאפליה כלפי מצביעי ש"ס המזרחיים הוא יקר ללבם מאוד ובזמנו הביא את קמפיין "הוא זכאי", ערב כניסתו של אריה דרעי לכלא, להצלחה מסחררת, ולא בגלל רחמים על מצבו הכספי של דרעי האביון. נותר לראות אם הקמפיין של ש"ס עוד יעבור כמה מוטציות כדי להתמקד  ביתר חדות במה שבאמת מעניין את מצביעיה, הרמת קרן המזרחיים, ופחות בסוציאליזם שרחוק מהם.

האם הורדת ריבית טובה לעשירים?

21 בינואר 2015

כידוע הבנקים המרכזיים בעולם הזרימו בשנים האחרונות הרבה מאוד כסף לשווקים באמצעות הורדת ריביות, הן על החוב קצר הטווח והן על אג"ח ממשלתי ארוך טווח.
רבים רואים את האפקט של הורדת ריביות כטוב לעשירים וכמגביר את אי השוויון. זו השקפה מאוד משונה – את הריבית משלמים אלו שאין להם (ונאלצים לקחת חוב) לאלו שיש להם (ומלווים את מה שיש). נראה ברור שהורדת ריבית מיטיבה אם כך דווקא עם אלו שאין להם.
אפשר לטעון מנגד שהורדת ריבית מנפחת מחירי נכסים ובכך מיטיבה עם העשירים בעלי הנכסים. אולם זו לדעתי הסתכלות צרה – ניפוח מחירי הנכסים בא על חשבון העתיד. הוא אינו בא בחינם, אלא על חשבון הימים שיבואו. אם מורידים ריבית וערכו של נכס עולה, הדבר בא על חשבון התשואה שישיג בעתיד. למשל אם הריבית על אג"ח ממשלתי צונחת, הדבר מעלה את ערך האג"ח אך מקטין את התשואה עליו. באופן כזה, עשיר שכבר החזיק אג"ח ממשלתי מימים ימימה שווה יותר אבל על חשבון העתיד. כל התזרים העתידי ניתן לו כבר בהווה. ברם, עשיר שמקבל משכורת שמנה ורוצה להשתמש בה כדי לקנות מכשירי חיסכון חדשים נמצא בבעיה קשה, כי התשואות ירדו לאפס.
בקיצור, דיבור על האפקט האי שוויוני של הורדת ריבית אינו לעניין כלל וכלל, ונובע מאותה אובססיה להסתכלות פשטנית באקסל, שכבר הבעתי פעמים רבות סלידתי ממנה.
מה שכן ניתן לומר הוא שהורדת ריבית מיטיבה עם הצרכנים ופוגעת בחסכנים. היא טובה גם לעשיר שרוצה לממש נכסים כאן ועכשיו ולקנות בהם כמויות עצומות של קוויאר ויין מבציר איכותי וגם לעני שקונה חמאה ולחם מגלגול הלוואות ורוצה שיהיו זולות. אבל ככה בדיוק אמורים הדברים להתנהל מבחינת הכלכלה. כל דבר שיש בו עודף – כדאיותו אמורה לרדת. אנחנו חיים בעולם שיש בו שפע עצום, ובני אדם נמנעים מלהשתמש בו ואחוזים תשוקה כפייתית לחסוך. דבר זה מחייב תגובת נגד של הכלכלה שתהפוך את החיסכון לפחות אטרקטיבי.

מה נשים אטרקטיביות מלמדות על האטרקטיביות של המדינה?

30 במאי 2014

בשיטוטי אינטרנט נטולי תכלית נקלעתי לערך על מלכות היופי של ישראל בוויקיפדיה. עיינתי בו קצת, קראתי את התיאורים הביוגרפיים המעניינים של חיי כל מלכה ומלכה (תמיד הוקסמתי ממדורי רכילות) וצדה את עיני מגמה מרתקת ממש ובולטת מאוד. עד שנות השמונים חלק ניכר מאוד ממלכות היופי מצאו את דרכן לחו"ל בהמשך חייהן. החל מתחילת שנות השמונים הדבר הזה כמעט שלא קרה.

מגמה זו תואמת את המגמה הכללית של הפחתה שלא תיאמן בירידה מהארץ. אם בשנות השישים מדי שלוש שנים היה יורד מהארץ אחוז מהאוכלוסיה, הרי שבשנים האחרונות נדרשות בערך 20 שנים(!!) עד שאחוז מהאוכלוסיה יירד מהארץ, זמן שבמהלכו צפוי להגיע מספר רב לאין שיעור של עולים (אורי רדלר כתב על המגמה הזו בעבר בפוסט שלו על "המעמד המברבר").

הדבר הזה מעניין במיוחד בהקשר של מלכות יופי, כי מדובר בקבוצת אוכלוסיה קטנה שמחזיקה במשאב עצום בחברה האנושית – יופי נשי נדיר, שאיתו השמים הם הגבול. אפשר לככב בתרבות הפופולארית, לדגמן, לפרסם מוצרים, לקדם מטרות נעלות, אפשר כמובן גם למצוא בן זוג מיליונר.   מי שמאמין כמוני שעתידה של מדינת ישראל קשור בקשר הדוק ליכולתה להשאיר בתוכה את האזרחים בעלי היכולות והפוטנציאל הגדולים ביותר, ישמח לראות את העדות המעניינת הזאת לכך שהיכולת הזו השתפרה עם השנים.

סביר להניח ששיפור זה קשור לפלאי הגלובליזציה והקפיטליזם – אפשר להצליח ולהישאר בישראל, דבר שהיה קשה לעשות במשק סוציאליסטי, ריכוזי וממשלתי חנוק, ובעולם שמדינות קטנות בו מנותקות מזירות ההצלחה הגדולות. אם תרצו, זו תמונת הראי של הטענה שאי השוויון בישראל גדל עם השנים. נכון, אי השוויון כנראה גדל, וזו בדיוק הסיבה שבגללה הישראלים הכי מוצלחים יכולים להרשות לעצמם להישאר פה ולתרום מיכולותיהם פה ולא לחפש את מזלם בארצות ניכר. גם פה המוצלחים יכולים להצליח.

 

השוויון נגד העניים. עוד סיבוב במלחמה בלתי נגמרת.

13 במאי 2014

האמונה בשוויון היא אידאולוגיה קוסמת, שמדברת אל תחושת הצדק הטבעי הנמצאת בכל אחד. בני אדם הם שווים מטבעם, ואין סיבה שאחד מהם ייהנה מתנאים שהשני אינו מקבל. כך גם קבוצות של בני אדם אינן זכאיות להעדפה על פני קבוצות אחרות. לכאורה אידאולוגיית השוויון אמורה להיטיב יותר מכל עם העניים, שהרי הם אלו החלשים ביותר, וקידום השוויון בהכרח צפוי להביא לשיפור תנאיהם.

אולם לאמונה אדוקה בשוויון יש תופעת לוואי הרסנית, שפוגעת בראש ובראשונה באלו שאין להם. היא מחסלת את התמריצים לשיפור מצב העולם.

תמריצים בהכרח יוצרים מצב שבו מי שקיבל אותם ייהנה יותר ממי שלא קיבל אותם, ולפיכך תמריצים יוצרים תוצאה שהיא לא שוויונית. מי שבאמת מוטרד משוויון עלול לנסות ולהפחית ככל האפשר את השימוש בתמריצים, מפחד התוצאה הלא שוויונית.  למשל, איך נאפשר למי שימציא המצאה גאונית להיות מיליארדר, הרי קיומם של מיליארדרים הוא תועבה לשוויון. אולם בהעדר תמריצים, אנשים לא יחפשו דרכים לשפר את העולם ומצב העולם לא ישתפר. מי שיפגע יותר מכל מכך הוא מי שחסרים לו דברים אקוטיים לחייו והמצב הנוכחי רע לו, דהיינו החלש והעני.

דוגמה יפה לעוד סיבוב בקרב הבלתי נגמר בין השוויון לבין העניים נותנת מירב ארלוזורוב בטור שפרסמה היום על הפער בין ראשון לציון לבת ים. אין שוויון בין ערים בישראל בהקצאת קרקע, ולפיכך עתודות הבניה שונות בין הערים. כיום שר האוצר לפיד מוביל תוכנית (גאונית וחשובה!) לתת תמריצים מסיביים לעיריות שיסכימו לבנייה בתחומן. אולם תמריצים אלו מחולקים בצורה לא שוויונית, שכן אין שוויון בכמות הקרקעות לבנייה בין רשויות מקומיות שונות. כך למשל תושבי ראשון לציון צפויים לקבל הטבות שעולות בהרבה על אלו שיקבלו הבת ימים, כי לראשון יש הרבה יותר מה להציע מבחינת עתודות הקרקע שלה.

מי שמוטרד מאי השוויון, כמו מירב ארלוזורוב עצמה, עלול להגיד כי בנסיבות אלו התוכנית בלתי חוקית ובלתי קבילה, ויש לעצור אותה. אולם את הנזק שייגרם כתוצאה מהחלטה זו בשם השוויון יספגו בעיקר העניים.  לעשירים יש כבר בתים ומחיריהם יעלו בגלל המשך המחסור. לעניים אין כלום והם יהיו שרויים במצב קשה אם לא ייפתר המחסור בדירות.

דבר דומה אירע כבר כאשר בג"ץ פסל את הפשרת קרקעות הקיבוצים בבג"ץ הקשת הדמוקרטית בשנת 2002. בשם השוויון, וכדי שהקיבוצניקים (אשכנזיים בדרך כלל) לא יקבלו טובות הנאה שאינם זכאים להן ושמפלות אותם לטובה לעומת אחרים, הופחתו התמריצים לבנייה חדשה. אולם התוצאה תרמה להתנפחות בועת הנדל"ן ולמחסור בדירות. מחסור זה פגע קודם כל בעניים.

 

 

 

על אי שוויון וכוח פוליטי

27 באפריל 2014

בהמשך לדיון על אי שוויון בפוסט הקודם – אחת הטענות בגנות התגברות אי השוויון היא שהוא מוביל לעולם לא דמוקרטי. העשירים משתמשים בכספם כדי להכתיב מה יהיה ומה יקרה. הטענה הזו מעידה בעיקר על יכולתם המופלאה של אלו שטוענים אותה להתנתק לגמרי מהמציאות.  המציאות היא הפוכה לגמרי – כוחם של העשירים הוא שמאפשר בקושי את קיומו של דיון דמוקרטי כלשהו.

כידוע לכל אחד, האליטות המשמשות בתפקידים בכירים בתקשורת ההמונים הן בעלות דעות שמאל. גם רוב העשירים הם בעלי דעות כאלו. מי שלא מאמין, מוטב לו שיסתכל במפת ההצבעה במנהטן, האזור העשיר בארה"ב, שם הביס אובמה את רומני על נקלה.  בנסיבות אלו, כמעט אין פיתחון פה לדיון דמוקרטי. משום שהתקשורת כולה נשלטת רק בידי צד אחד.  מה שמציל קצת את התמונה הוא שקיימים כמה אילי הון שיש להם המון כסף והמון נחישות לאזן את שליטת השמאל בתקשורת.  בישראל זהו שלדון אדלסון. בבריטניה ובארה"ב זהו בעיקר רופרט מרדוק.  באופן אישי אני רחוק מלהיות ימני קיצוני, ובחלק ניכר מהסוגיות אני בעל עמדות שמאל. לעתים קרובות הדעות שמבטאים הביטאונים של אדלסון ושל מרדוק נראות לי קיצוניות ונבערות, ועדיין ברור לי שאלו דעות שמשותפות להמוני אנשים, ולא היו נשמעות אלמלא היו בעלי הון שמוכנים לממן את פרסומן, כנגד תקשורת המיינסטרים.

כאשר אנשי השמאל מלינים על כך שהכסף הגדול פוגע בדמוקרטיה, הם מתלוננים בעצם על כך שהכסף הגדול מונע השתלטות מוחלטת של השמאל על הדמוקרטיה.  על הכוח הגדול של השמאל בתקשורת תעיד העובדה שבישראל העיתונים הכלכליים, כגון גלובס, כלכליסט ובמידה מסוימת גם דה מרקר, נשלטים בידי אנשים עשירים מאוד, ועדיין, לכאורה כנגד האינטרס האישי של בעליהם, הם הופכים את עצמם לביטאונים סוציאליסטיים חד צדדיים, גרסה מודרנית של "על המשמר". כאילו חומת ברלין לא נפלה מתישהו.