על משברי מטבע

בעוד העיניים נשואות למשבר המטבע המקומי פה בעקבות המהפכה המשפטית, מעניין לראות מה קורה באירן. הסנקציות האמריקניות שהתווספה להן לאחרונה ביקורת צמודה של זרימת הכספים בין עירק לאירן, נוגסות קשה במטבע המקומי. המטבע איבד יותר מ-85 אחוזים מאז הנשיא טראמפ נטש את הסכם הגרעין ב-2018. ובחודשים האחרונים, כשהתברר שהסכם הגרעין שבק חיים סופית, איבד מחצית מערכו.

בכל מקום שיד הציר השיעי מגיעה אליו התוצאה היא קריסת מטבע. גם המשבר בלבנון נעשה חמור מיום ליום. באירן קריסת המטבע מביאה לביקורת חסרת תקדים על ממשל הנשיא ראיסי, גם מצד בכירי משטר ואנשי דת.

התוצאה הקיצונית ביותר שיכולה לנבוע ממשבר מטבע מקומי היא הפסקת השימוש בו, ודולריזציה כוללת של המשק. זה היה הפיתרון שהוצע גם בישראל בשלב מסוים בשנות השמונים. וגם בלבנון מתחילים לנקוב בחנויות במחירים בדולרים, כי המטבע המקומי אינו בר שימוש עוד.

ברם, דולריזציה אינה פיתרון פלא עבור משק לא מתפקד, אלא הזמנה לאסון חמור אף יותר. מאחר שבמשק שבו הכול נקוב בדולר לא ניתן יותר לסמוך על האינפלציה והפיחות שישחקו ערך חובות ומשכורות, דולריזציה מובילה לכך שהחובות נותרים יציבים כאשר המשק קורס. אלו התנאים שבהם צומחים שפל ואבטלה המונית, כפי שהיה בארה״ב בשנות השלושים.

קוצר הראות של אמפתיה אסטרטגית

אמפתיה אסטרטגית משמעותה היא להבין לעומק את היריב שלך, את מניעיו ואת השקפותיו. אמפתיה כזו לא מערבת חיבה, ולעתים חיבה דווקא פוגעת ביכולת להיות אמפתי. כך למשל, סביר שהשמאל אינו אמפתי לפלסטינים במובן האסטרטגי, מאחר שהוא מדגיש את ההבחנה בין 67' ל-48', בעוד שמי שבאמת מבין לעומק את החשיבה של הפלסטינים, מבין שהבחנה כזו חסרת חשיבות מבחינתם אלא כאמצעי טקטי. אפילו בסדנה לקירוב לבבות עם ערביי ישראל, אם מחטטים עמוק, מגלים זאת די מהר.

שי חאטירי, מתנגד משטר איראני, שחי כיום כפליט בארצות הברית, כתב טור מעניין וביקורתי על "אמפתיה אסטרטגית" ומגבלותיה. הוא שואל:

כשחמינאי אומר שהוא רוצה להשמיד את ישראל, האם הוא מתכוון שהוא ישתמש באטום כנגדה אם יהיה לו אטום? כנראה לא. אבל אנחנו לא יכולים לשלול זאת לחלוטין. אמפתיה אסטרטגית דורשת שנענה על השאלה הזו בוודאות… לגבי רוסיה אנו יודעים שפוטין שונא את נאט"ו באותה דרך שבה חמינאי שונא את ישראל. אבל מדוע? האם הוא שונא אותה מחשש לפלישה, או שהוא שונא אותה מאחר שהיא מונעת ממנו כיבושים אימפריאליסטיים? אם הראשון נכון, אז אנו יכולים לוגית לשכנע את פוטין שלא נגדיל את נאט"ו. אם השני נכון, אז אנחנו חייבים להגדיל את נאט"ו כדי להרתיעו. אבל אמרתי "לוגית". האם אתה יכול להשתמש בלוגיקה עם מישהו שאיש לא אומר לו "לא" במשך שני עשורים?

אני חושב שיש בעיה הרבה יותר חמורה עם "אמפתיה אסטרטגית". נניח שהצלחנו לבנות מודל של כל נוירון במוח של חמינאי, וננחש בדיוק את תגובותיו ונסיק שתל אביב תמשיך להתקיים, גם כשצנטריפוגות יפיקו לו חומר לפצצת אטום חדשה בערך כל חודש (המצב הצפוי אם הסכם הגרעין יחודש ויתארך). אבל חמינאי הוא אדם זקן וחולה. יהיה לו ממשיך. ולממשיך הזה יהיה עוד ממשיך. מה אנחנו יודעים עליהם? שום דבר. כשקלינטון שכנע את אוקראינה להתפרק מגרעין תמורת מסמך שמכיר בגבולותיה בחתימתו ובחתימת ילצין, פוטין היה מנכ"ל עיריית סנט פטרסבורג. אז נניח ששירות מודיעין מערבי מגייס את טובי הפסיכולוגים, מפענח את מוחו של חמינאי ומסיק שזה לא נורא שלאירן יהיה גרעין, את המוח של מנכ"ל עיריית אספהאן או משהד כבר פענחתם?

הבעיה הזו מתקיימת גם ביחס למדינות מערביות. כשהצרפתים הוקסמו מאיש העולם הגדול והמילים הגדולות, שמעון פרס, איש כלבבם, ונתנו לו את כל הרכיבים הנדרשים להקמת מפעל טקסטיל בנגב, הם לא חשבו על ישראל של המילניום הבא שאת הקבינט שלה יאכלסו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. ורוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום, לא חשב על דונלד טראמפ כמי שיחזיק במזוודה עם הקודים הגרעיניים.

במהלך המאה התשע עשרה היהודים שגשגו תחת שלטונו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית, פרנץ יוזף, "הקיסר ירום הודו" אשר כונה "חסיד אומות העולם". נהניתי לאחרונה לראות את השחזור ההיסטורי של ימיו הראשונים בכתר בסדרת הנטפליקס "הקיסרית". באותן השנים האפשרות שמנהיג שמוצאו מאוסטריה יכניס, בתוך פחות ממאה שנים, מיליוני יהודים לתאי גזים, היה נשמע מנותק לחלוטין מהמציאות.

אפשר לראות את הציונות כניסיון לפתור את קוצר הראות של "אמפתיה אסטרטגית", בכל מה שקשור ליכולת לשער את מידת הסובלנות של השליט הגוי ליהודי ארצו, לאור שינוי הזמנים ושינוי האנשים, ולתת פתרון קבוע וארוך טווח שיבטיח את קיום היהודים. הסתמכות על "אמפתיה אסטרטגית" כדי להרגיע את החוששים מסכנותיה של אירן גרעינית מחזירה אותנו אחורה אל קיום של חוסר ודאות, שסופו, לעתים קרובות מדי, הוא אסון.

פטרייה של אש ועשן מעל עיר חרבה – בינה מלאכותית מידג׳רני

האייתולות טובים ליהודים?

יש תסכול במעקב אחרי המחאות באירן נגד הרפובליקה האיסלמית. האומץ של המוחים מעורר הערצה, אבל הסוף הרע ידוע מראש. בשורות הכוחות המזוינים האיראנים נמצאים תומכים פנאטים של האייתולות, ובסוף הרי רק תת המקלע שבידם יקבע. מתישהו גם העריצות האיסלמית תיפול, מן הסתם אחרי שכשלונותיה ורשעותה ימחו כל ניצוץ של דתיות פנאטית מהעם האיראני, אבל אין שום סיבה להניח שהדבר יקרה בדור הקרוב (אלא אם יהיה נשיא אמריקני שיקח זאת על עצמו כפרויקט). כדי להקל על התסכול חשבתי לכתוב על צד מפתיע אך אמיתי של הסוגיה. שלטון האייתולות אינו רק רע. יש תועלות אסטרטגיות עמוקות שהחברה הישראלית מפיקה מקיומו.

איום חיצוני מאחד

אין ליהודים בישראל כל כך הרבה במשותף. אלו חילונים ואלו דתיים. אלו אשכנזים ואלו מזרחים. אלו ביביסטים ואלו רל"בים. מה שבכל אופן מאחד הוא תחושת האיום המשותפת. האויבים שלנו מסמנים את כולנו יחד ולא מבחינים בינינו. אירן ושלוחותיה רוצות להרוג יהודים בישראל מכל הסוגים. תחושת האיום על ישראל תקטן מאוד אם יפול שלטון האייתולות. האנרגיה שתתפנה תוקדש מן הסתם לקטטות פנימיות ולהעצמת מחלוקות על סוגיות חברתיות.

הפחתת הלחץ למימוש פתרון שתי המדינות

אירן מחזקת את החמאס ואת הג'יהאד האיסלמי, ואלו בתורם ממחישים לישראלים שאין פרטנר בצד הפלסטיני, ושעל כל כברת אדמה שתימסר לפלסטינים תשתלט גרורה של אירן. אבל אם אירן תישלט פתאום בידי כוחות פרו מערביים, מה יעלה בגורלם של ארגוני הטרור? הם ייחלשו מאוד, וייראו פתאום הרבה פחות מאיימים. שוב יגבר הלחץ הבינלאומי וגם הלחץ הפנימי לתת לפלסטינים מדינה. אבל מדינה פלסטינית, אם תקום, תקום להרבה דורות, שבהם ייתכנו שינויים גיאו-פוליטיים שיהפכו אותה שוב לסכנה עצומה. וגם יש לזכור שבשנות אינתיפאדת אל אקצה שבהן נרצחו אלף ישראלים אירן שיחקה תפקיד משני מאוד. הפלסטינים לא באמת זקוקים לה כדי לרצוח.

ללא תחושת קץ ההיסטוריה

נפילת השלטון הפנאטי באירן, בפרט אם תלווה בנפילת שלטון פוטין ברוסיה, יכולה ליצור תחושה כללית, בארץ ובעולם, של הגעת "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה וניצחון הכוחות הליברלים והדמוקרטים. אבל יש אמת רבה במכתם: "מנהיגים חזקים מביאים זמנים טובים, זמנים טובים מביאים מנהיגים חלשים, מנהיגים חלשים מביאים זמנים רעים, זמנים רעים מביאים מנהיגים חזקים.."

דהיינו, היעלמותם של איומים גיאו-פוליטיים יכולה ליצור תחושות של שאננות ודקדנטיות שיקדמו את הופעתן של סכנות חדשות, אולי אפילו חמורות מקודמתן.

קפיטליזם

החשש מאירן ומחיזבאללה מסייע לשמור על הרוב הימני בישראל. יש השקה בין ימין מדיני לימין כלכלי. אם השמאל יעלה לשלטון, הוא יכול להתבטא במנהיגותו של יאיר לפיד, שהוא גם כן קפיטליסט אבל קצת פחות (זכרו את עניין הגז הטבעי), או חלילה במנהיגים מסוגה של שלי יחימוביץ', שבכלל תעשה פה שמות בכלכלה. אירן עוזרת לישראל לשמור נתיב בימין, והדבר מתבטא גם במדיניות הכלכלית.

ההתקרבות לציר הסוני המתון

התנועה הציונית נקלעה לעימות עם האומה הערבית על כברת ארץ במזרח הים התיכון. כדי לשווק טוב יותר לעולם את עמדתה בסכסוך המציאה האומה הערבית את הפלסטינים. ערבים שחיו באזור שהציונות התעניינה בו הפכו פתאום מסתם ערבים לבני העם הפלסטיני. כל זה הוא סתם הונאה.. אין ספק שערבים שחיו ביפו או לוד סבלו אם נקלעו לנכבה, אבל זה אינו באמת סבל של אומה שלמה. הערבים באזור אינם נבדלים בתרבות, בדת ובשפה מכל הערבים האחרים מסביבם, וגם לא ראו את עצמם באופן היסטורי שונים מהם במאומה.

במובן האמיתי, אם כך, השלמה של הציונות עם האומה הערבית פירושה סיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, גם אם הרכיב הדמיוני והמומצא שלו, העם הפלסטיני, עוד ישמיע עוד שנים רבות זעקות שבר. בסופו של דבר הזנב לא יוכל לכשכש בכלב לנצח. המנוע של ההתקרבות בין ישראל לבין העולם הערבי הוא הסלידה והאימה של הערבים מפני אירן. אירן פרו מערבית ופחות תוקפנית יכולה לפגוע בתהליך ההתקרבות הזה, שאולי עדיין לא הגיע לנקודה לא הפיכה. הרי עדיין אין שגריר ישראלי בריאד.

חשש מסוריה הג'יהאדיסטית

בזכות פוטין ובזכות אירן נשלטת כיום סוריה ביד שליט חילוני רציונלי שישראל יכולה לשמור על סטטוס קוו יציב איתו, בשאר אסאד. אם שני עמודי התמיכה האלו יקרסו, קשה לראות את אסאד שורד. מי יחליף אותו? לא ילדי פרחים, אלא ג'יהדיסטים סונים מהסוג של דאעש או אל קעידה. אלו הרי האנשים שמנהלים את מובלעת אידליב. אין ביטחון שישראל תוכל לנהל יחסים תקינים עם שלטון ג'יהדיסטי בסוריה, ויש חשש גדול שלא כך יהיה.

דינמיקות הנפט – סין, רוסיה ואירן

המטבע האיראני מבקר בנקודת שפל שבה לא ביקר מזמן. ככל הנראה הסיבה היא החלטת מדינות אירופה להחרים את הנפט הרוסי. יש מדינה אחת ששמה קצוץ על ההסדרים הבינלאומיים ועל ארצות הברית ומוכנה לקנות נפט של מצורעים – סין כמובן. לכן הסינים מרשים לעצמם לצרוך נפט מהאיראנים. כל עוד טראמפ היה בתמונה, גם הסינים שקשקו. כשביידן נבחר לנשיא, הם התירו רסן והתחילו לצרוך חופשי נפט איראני, וממשל ביידן לא עשה דבר למנוע זאת מהם.

עכשיו השוק הסיני, שאינו צרכן כבד של נפט יחסית לגודלו העצום, הולך לקבל קיתונות של נפט של מצורעים מרוסיה המוחרמת, ולא ברור כמה עניין יישאר לו בנפט האיראני אלא אם אירן תסכים לספק הנחות מופלגות על הנפט שלה. הדבר נראה רע מאוד לכלכלה האיראנית, שכמעט כולה מבוססת על יצוא נפט. כמובן, אם מחיר הנפט הגלובאלי יהיה 200 דולר, גם למכור אותו ב-100 דולר תהיה הנחה עצומה מצד אירן, ועדיין תהיה בכך תמורה נאה. כך שצריך לחכות לראות את דינמיקות המחירים לפני שאפשר יהיה להספיד את כלכלת אירן. וגם: בפני קברניטי אירן פתוחה האפשרות להתגמש מעט ולחזור להסכם הגרעין. אם הדבר יאפשר להם למכור נפט לאירופה ב-200 דולר לחבית, יעמוד בפניהם פיתוי עצום שאולי יגבר על עקשנותם וסרבנותם הטבעיות.

האם כדאי לישראל שאירן תחזור להסכם הגרעין? יש אומרים כך ויש אומרים כך. בכל מקרה מחירי נפט גבוהים עוזרים להאצת התהליך שבו העולם נפטר מההתמכרות לנפט ולמכוניות שמונעות בבנזין המופק ממנו לטובת מכוניות חשמליות, וזהו תהליך שבוודאי טוב ליהודים ולאזרחי הפלנטה האחרים. אומרים שבכל שבוע של 2022 נמכרים יותר מכוניות חשמליות משנמכרו בכל 2012, השנה שלפני עשור. יהיו שיאמרו שכרגע יש מחסור בליתיום ובחומרים אחרים הנחוצים לבטריית הרכב החשמלי. אבל בניגוד לנפט שבאמת ובתמים קשה למצוא באדמה, את החומרים האלו הנחוצים לסוללה קל למצוא. רק צריך להשקיע במציאתם. ביקושים גדולים משמעותם השקעות גדולות, ואכן גולדמן סאקס חוזים שבשנים הקרובות יופצץ השוק במתכות הנחוצות בעקבות הקמת מכרות חדשים.

כן, השמדת ישראל היא בהחלט אפשרות

אהוד ברק הפציע בימים אחרונים בטקסטים חסרי אחריות לחלוטין. תחילה רמז שהתחמשות אירן בגרעין היא בלתי נמנעת וניקה את ממשל ביידן מאחריות לכך. אם דמות ישראלית בכירה נותנת לממשל ביידן הכשר למדיניות שמוליכה את המזרח התיכון לאבדון, מה יגידו אזובי הקיר. לאחר מכן הבטיח שאירן לא תשתמש בנשק גרעיני ונתן את דוגמת צפון קוריאה שאינה משתמשת בפצצות שלרשותה. אכן היסק מדעי משכנע בהתבסס על מדגם שגודלו אחת ותוך התעלמות מההבדלים העצומים בשאר הנסיבות. פעם ברק נחשב לגאון אסטרטגי ולמפרק השעונים האולטימטיבי, היום הוא פשוט מדבר שטויות חסרות אחריות.

מול הדברים של ברק צריך להגיד את האמת הקשה ואפילו לצייר אותה בצורה הגרפית ביותר האפשרית. כן, השמדת ישראל היא בהחלט אפשרות. אם לישראל לא תהיה הגנה מעצמתית, ואם בארה״ב יכהן ממשל אדיש, אז אין שום ערובה שתמנע שואה שניה. זה לא בהכרח יקרה, אבל זה גם לא בהכרח לא יקרה. מערכות הפיקוד והשליטה של צה״ל יחד עם מפעיליהן ומפקדיהן יכולות להיות מושמדות בפצצה אחת שתנחת על הקריה.

אם אירן תגיע למצב שבו היא מוכנה לתקוף את ישראל בגרעין, אז יהיו לה כמה וכמה טילים גרעיניים. לא טיל אחד, והיא תוכל להשמיד את מרכזי האוכלוסיה והתשתיות בגוש דן ובחיפה ואת בסיסי חיל האוויר. לא כולם ימותו אבל לשורדים ולפצועים ולגוססים לא יהיו תרופות ולא רופאים ולא אוכל ולא חשמל ולא אינטרנט. רק מים רדיואקטיביים שאוי ואבוי ללוגם מהם.

אולי מדינה מוסלמית לא תעז להתקיף את ירושלים בנשק גרעיני ויהיו עוד ערים בישראל שייחסך מהם הגורל הזה. אבל גם הן תהיינה נתונות לקריסת התשתיות שתפקוד את כל המדינה. סביר שכנופיית ערביות חמושות תנסנה לחסל את כל מי שיישאר בחיים ולמלא תפקידן בשעת הכושר האגדית שבה תושמד ישראל. כמובן החיזבאללה יפלוש מצפון, החמאס מכיוון עזה ואיתו אפילו המשטרה של הרשות הפלסטינית. סביר שגם צבא סוריה וגם הצבאות של ירדן ומצרים יחפצו להיות חלק מהחגיגה הגדולה. אולי זה יהיה לטובת השורדים כי על ירדן ומצרים יהיה לחץ מצד מעצמות המערב לאפשר מסדרון בטוח לפינוי פליטים. אלו שלא יישחטו ואלו שלא תיאנסנה אולי יפונו למדינות מערביות שיסכימו לקבלן. על הדילמה שתעמוד אז בפני החיילים בצוללות החמושות בטילים גרעיניים כתבתי במקום אחר. אבל זה כבר לא ישנה כל כך. גורל המדינה ייחתם.

ברית עם מפלגה אחת

אירן נחושה ככל הנראה להתקדם לגרעין ולצפצף על ממשל ביידן. ממשל ביידן מנגד אימפוטנטי וחסר אונים בחזית האיראנית בצורה שקשה להאמין. ישראל נראית חלשה כרגע מכדי להשפיע מלבד בתקיפות סייבר חסרות משמעות שמקבלות תגובת סייבר מהירה וכואבת מצד אירן כפי שאירע בחשיפת האתר אטרף.

ייתכן שהדבר מסמן שינוי היסטורי במזרח התיכון, שכבר מזה זמן היה באוויר – המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לא באמת מחויבת עוד לביטחון ישראל. הדבר היה באוויר מזה זמן, כי רבים מפעיליה של המפלגה ממש לא סובלים את ישראל, שעצם קיומה מנוגד לאג'נדה הפרוגרסיבית ולתנועת הנעורות, שלפיה כל דבר טוב מקורו באנשים לא לבנים ובעולם השלישי וכל דבר רע מקורו באנשים לבנים. הייתה ציפיה שהעובדה שביידן ניצח בפריימריז הדמוקרטים, ולא סאנדרס, תוביל את הדמוקרטים למדינות חוץ מיינסטרימית. לעת עתה, נראה שבחזית האיראנית תקווה זו לא התממשה. זו אכזבה ענקית.

אמנם היה מתח גדול בין ישראל לארה"ב על הסכם הגרעין כבר בתקופת אובמה, אבל בהסכם הגרעין יכלו גם חלק באנשי הממסד הביטחוני פה לצדד. במדיניות ההבלגה המוזרה של ארה"ב מול אירן תחת ממשל ביידן אין מי שיצדד.

לישראל יש עדיין נכס גדול. מפלגה אחרת, שצפויה לשלוט באמריקה חצי מהזמן בטווח הארוך, עדיין מחויבת לביטחון ישראל – המפלגה הרפובליקנית. קשה לדעת אם הרפובליקנים יחזרו לשלטון ב-2024, ואם כן אז לכמה שנים. הסיכויים הם בערך פיפטי פיפטי, כמו תמיד באמריקה מדי ארבע שנים. אמנם גם אצל הרפובליקנים יש אגף בדלני, אבל כרגע נראה שההשפעה האוונגליסטית הרבה יותר משמעותית, ומנהיגי המפלגה מחויבים לחלוטין לישראל.

לכן, כל מי שרוצה שהוא ומשפחתו יוכלו לחיות בישראל לאורך שנים בשגשוג ובביטחון ולהדחיק את זוועת המחשבה על האפשרות של שואה שניה שתגיע כשלאויבי ישראל יהיה את הכוח הצבאי להשמידה, צריך להתעלם מדעות פרוגרסיביות, אם יש לו, בנושאים כמו הגירה, הפלות, זכויות מיעוטים, מדיניות רווחה. לסבול אפילו את פולחן טראמפ ואת שקריו וגסות רוחו ולייחל לניצחון ולהתחזקות של המפלגה הרפובליקנית בכל זירה, כפי שאירע בבחירות החשובות למושל בוירג'יניה וכפי שניכר בהמשך ההתחזקות של הרפובליקנים בקרב ההיספנים בטקסס.

האדוקים לצוללות

בפוסט הקודם דנתי במשמעות של הפיכת אירן למעצמה גרעינית, כפי שייתכן שיקרה בשנים הקרובות, אם ממשל ביידן לא יתעשת ביחסו לאירן, והאם הדבר מסכן את יציבות השקל. בדיון עלתה טענת הנגד שישראל תהיה מסוגלת לשמור על הרתעה במצב כזה, בין היתר מאחר שאפשר להשקיע בצוללות נושאות טילים גרעיניים שמבטיחות יכולת מכה שנייה.

דמיינתי לעצמי את הסיטאוציה האפקוליפטית בצוללת כזו המשייטת במעמקים וקציניה קולטים שהיא צריכה להגשים, בקנה מידה מחריד, את הסצנה התנ"כית שבה שמשון מפיל את עמודי מקדש פלישתים עליו ועליהם. הבנתי שיש לי עצה דחופה לקציני הגיוס של צה"ל: אל תשימו בצוללות האלו חילונים. לא ברור אם חילונים יהיו מסוגלים לאקט נקמני כזה, שיהרוג מיליוני חפים מפשע במדינת האויב, שלא ברור אם יכול בכלל להועיל בשלב הסופני שבו הוא מתבצע ושסותר בצורה חריפה את האידיאלוגיה ההומניסטית שעליה גדלים חילונים.

למסורתיים ולדתיים, ואולי גם לעולים יוצאי הגוש הסובייטי, יש בחינוך משהו מתפיסת העולם המסורתית הלא הומניסטית שיאפשר להם להתמודד עם גודל המועקה: תפיסת עולם כמו תנ"כית הדורשת למצות את הדין עם עמלק. אחרי שיקפידו למלא את השורות בחתכי האוכלוסיה המתאימים, אנשי כוח האדם בצה"ל יוכלו להדליף זאת לרונן ברגמן שימהר לכתוב זאת על דפי הניו יורק טיימס. כך תושג הרתעה שתבהיר לאויב, ואולי בעיקר למעצמות העולמיות, שכדאי מאוד לוודא שישראל לעולם לא תגיע לסיטואציה שבה גבה לקיר.

השקל שאנן מדי

שער השקל מול הדולר נמצא כרגע בשיא של כל הזמנים, פחות או יותר (אם משמיטים זמנים עתיקים שקדמו למדיניות המוניטרית הנוכחית). אבל מצב זה עלול להיות סימן לשאננות יתר מול הסיכונים הגיאופוליטיים העצומים של המזרח התיכון. נראה שישראל מתקרבת להכרעה אם לקבל את אירן כמדינה גרעינית, שעלולה, אם שליטיה יחפצו בכך, להשתמש בכוחה הלא ייאמן של אנרגיית האטום כדי להשמיד את המדינה לכשתרצה – הכרעה שתשים ללעג כל נאום יום שואה. או לצאת למבצע צבאי נועז עם השלכות מרחיקות לכת.

קיימת כמובן האפשרות שממשל ביידן יגלגל את הפחית הלאה כפי שאובמה עשה בזמנו. אבל לא בטוח שהוא מסוגל. במלאכת המו"מ עם אירן ביידן מעסיק נבחרת של מאמינים בפייסנות, שצ'מברליין היה מתבייש בהם עד עומקי נשמתו (צ'מברליין אחרי הכול ניסה לעסוק בפייסנות מול מעצמה מאיימת, בעלת יכולת פוטנציאלית לכבוש את אירופה. ארה"ב עוסקת בפייסנות מול מדינה שהיא כמו ג'וק המנענע במחושיו באיום מול העוצמה האמריקנית הכבירה).   האיראנים קוראים את החולשה ומבינים שזו הזדמנות חד פעמית מבחינתם לפרוץ לפצצה. לא בטוח שהסכם קוסם להם כל כך – הנשיא טראמפ יכול לחזור בסבב הבא (בסקרים האחרונים נראה שהאמריקנים, למרבה התדהמה, מתגעגעים אליו) והוא במילא ישליך הסכם של ביידן לפח.

ייתכן שממשל ביידן עוד יתעשת וימצא דרך להחזיר את אירן להסכם, בפרט אם ישראל תשדר נחישות של אמת לפתוח במערכה לבדה, מעשה שיכול להתחיל רצף אירועים שיהרוס את נשיאות ביידן. אבל אם הוא לא יתעשת, העובדה שהשקל נמצא היום ברמה כל כך גבוהה מול הדולר יכולה להיראות בדיעבד מוזרה.

חדשות הריאל

אם הבלתי ייאמן אכן קורה ודונלד טראמפ נבחר בשנית (כפי שכרגע סוברים המהמרים ביחס 65-35), הכי יעניין אותי לראות מה קורה למטבע האיראני. הוא מעט התאושש לאחרונה כשהיה נדמה שביידן לוקח. יהיו לכך השלכות גדולות. נכון שהאייתולות עקשניים אבל גם מדינה פנאטית לא יכולה ללכת בעיניים פקוחות למצב שבו נגמר לה המט"ח. המומחה הבכיר בישראל לנושאים אירניים, רז צימט, סקפטי לגבי האפשרות שאירן תשפיל מבטה, אבל כבר ראינו בהקשר לשלום עם האמירויות שטראמפ מסוגל לפרוץ את גבולות האפשר במזרח התיכון וגם חומייני בזמנו היה מוכן לשתות מתחתית כוס התרעלה כשסדאם גבה ממנו מחיר כבד מנשוא.

בזמנו צ'רצ'יל אמר בחוכמה שפצצת האטום עשתה חסד עם היפנים. הם עם כל כך גאה שאין מצב שיוכל להכיר בתבוסתו כל עוד החייל היפני האחרון עומד. אבל גם עם כזה יכול להשלים  עם מפלה כשהוא עומד מול איום מסדר גודל שבני אנוש אינם יודעים להסכין עמו. בכך פצצת האטום עשתה חסד עם כבודם של היפנים ואפשרה להם להכיר בתבוסה. מה שטראמפ עולל לאירן זו פצצת אטום כלכלית ואם ימשיך בכך, יהיה מעניין.

שעתו היפה ביותר?

עד כמה אדם אחד יכול לעצב את ההיסטוריה?  שאלה גדולה לדון בה.

בימים אלו ממש אירן נקרעת במחאה אלימה חסרת תקדים. ספק רב אם המחאה הזו תוביל להפלת משטר האייתולות. לאייתולות יש את הטנקים ואת המסוקים והם כנראה ינצחו כל התקוממות. ובכל אופן שליטי אירן נאלצו לנתק את ארצם מהאינטרנט, דבר שיש לו מחיר כלכלי עצום עבור מדינה שכבר ככה במצב ביש. דבר זה מעיד על החומרה שבה הם רואים את ההתקוממות נגדם. לתוצאות המחאה יהיו השלכות שמוקדם לדעת אותן עדיין על פניה של אירן. סביר להניח שכל מגמה שמזיקה לאירן רק תחמיר כתוצאה ממנה: השחיתות והניהול הכושל, הבידוד הבינלאומי, הנתק בין העם לבין השלטון, בריחת המוחות, חוסר העניין של משקיעים מבחוץ, אובדן רזרבות המט"ח.

לא הייתה יכולה להיות מחאה כזו בלי הגזירות הכלכליות הקשות שהטילו שליטי אירן על נתיניהם. לא היו גזרות כאלו אם אירן הייתה ממשיכה לקבל את הצ'ופרים מהסכם הגרעין של אובמה. ביטול הסכם הגרעין נבע מסנסציה היסטורית: בחירת דונלד טראמפ, אבל לא פחות מכך הוא נבע ממלחמה שערה שהכריז עליו בנימין נתניהו נגד כל הסיכויים, כשהלך ונאם נגדו לקונגרס, בכך יוצר נגדו קונצנזוס במפלגה הרפובליקנית ומתריס נגד כל הממסדים, הישראליים והאמריקניים שהתנגדו לנאום זה.

אם המחאה האירנית תגווע ותעלם לה כלעומת שבאה, אולי זה לא ביג דיל. אבל אם היא תצבור תאוצה ותיזכר כנקודת מפנה היסטורית בהחלשת אירן, תהיה זו שעתו היפה ביותר של נתניהו, והישג גדול במאבק חייו נגד אירן.