האייתולות טובים ליהודים?

יש תסכול במעקב אחרי המחאות באירן נגד הרפובליקה האיסלמית. האומץ של המוחים מעורר הערצה, אבל הסוף הרע ידוע מראש. בשורות הכוחות המזוינים האיראנים נמצאים תומכים פנאטים של האייתולות, ובסוף הרי רק תת המקלע שבידם יקבע. מתישהו גם העריצות האיסלמית תיפול, מן הסתם אחרי שכשלונותיה ורשעותה ימחו כל ניצוץ של דתיות פנאטית מהעם האיראני, אבל אין שום סיבה להניח שהדבר יקרה בדור הקרוב (אלא אם יהיה נשיא אמריקני שיקח זאת על עצמו כפרויקט). כדי להקל על התסכול חשבתי לכתוב על צד מפתיע אך אמיתי של הסוגיה. שלטון האייתולות אינו רק רע. יש תועלות אסטרטגיות עמוקות שהחברה הישראלית מפיקה מקיומו.

איום חיצוני מאחד

אין ליהודים בישראל כל כך הרבה במשותף. אלו חילונים ואלו דתיים. אלו אשכנזים ואלו מזרחים. אלו ביביסטים ואלו רל"בים. מה שבכל אופן מאחד הוא תחושת האיום המשותפת. האויבים שלנו מסמנים את כולנו יחד ולא מבחינים בינינו. אירן ושלוחותיה רוצות להרוג יהודים בישראל מכל הסוגים. תחושת האיום על ישראל תקטן מאוד אם יפול שלטון האייתולות. האנרגיה שתתפנה תוקדש מן הסתם לקטטות פנימיות ולהעצמת מחלוקות על סוגיות חברתיות.

הפחתת הלחץ למימוש פתרון שתי המדינות

אירן מחזקת את החמאס ואת הג'יהאד האיסלמי, ואלו בתורם ממחישים לישראלים שאין פרטנר בצד הפלסטיני, ושעל כל כברת אדמה שתימסר לפלסטינים תשתלט גרורה של אירן. אבל אם אירן תישלט פתאום בידי כוחות פרו מערביים, מה יעלה בגורלם של ארגוני הטרור? הם ייחלשו מאוד, וייראו פתאום הרבה פחות מאיימים. שוב יגבר הלחץ הבינלאומי וגם הלחץ הפנימי לתת לפלסטינים מדינה. אבל מדינה פלסטינית, אם תקום, תקום להרבה דורות, שבהם ייתכנו שינויים גיאו-פוליטיים שיהפכו אותה שוב לסכנה עצומה. וגם יש לזכור שבשנות אינתיפאדת אל אקצה שבהן נרצחו אלף ישראלים אירן שיחקה תפקיד משני מאוד. הפלסטינים לא באמת זקוקים לה כדי לרצוח.

ללא תחושת קץ ההיסטוריה

נפילת השלטון הפנאטי באירן, בפרט אם תלווה בנפילת שלטון פוטין ברוסיה, יכולה ליצור תחושה כללית, בארץ ובעולם, של הגעת "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה וניצחון הכוחות הליברלים והדמוקרטים. אבל יש אמת רבה במכתם: "מנהיגים חזקים מביאים זמנים טובים, זמנים טובים מביאים מנהיגים חלשים, מנהיגים חלשים מביאים זמנים רעים, זמנים רעים מביאים מנהיגים חזקים.."

דהיינו, היעלמותם של איומים גיאו-פוליטיים יכולה ליצור תחושות של שאננות ודקדנטיות שיקדמו את הופעתן של סכנות חדשות, אולי אפילו חמורות מקודמתן.

קפיטליזם

החשש מאירן ומחיזבאללה מסייע לשמור על הרוב הימני בישראל. יש השקה בין ימין מדיני לימין כלכלי. אם השמאל יעלה לשלטון, הוא יכול להתבטא במנהיגותו של יאיר לפיד, שהוא גם כן קפיטליסט אבל קצת פחות (זכרו את עניין הגז הטבעי), או חלילה במנהיגים מסוגה של שלי יחימוביץ', שבכלל תעשה פה שמות בכלכלה. אירן עוזרת לישראל לשמור נתיב בימין, והדבר מתבטא גם במדיניות הכלכלית.

ההתקרבות לציר הסוני המתון

התנועה הציונית נקלעה לעימות עם האומה הערבית על כברת ארץ במזרח הים התיכון. כדי לשווק טוב יותר לעולם את עמדתה בסכסוך המציאה האומה הערבית את הפלסטינים. ערבים שחיו באזור שהציונות התעניינה בו הפכו פתאום מסתם ערבים לבני העם הפלסטיני. כל זה הוא סתם הונאה.. אין ספק שערבים שחיו ביפו או לוד סבלו אם נקלעו לנכבה, אבל זה אינו באמת סבל של אומה שלמה. הערבים באזור אינם נבדלים בתרבות, בדת ובשפה מכל הערבים האחרים מסביבם, וגם לא ראו את עצמם באופן היסטורי שונים מהם במאומה.

במובן האמיתי, אם כך, השלמה של הציונות עם האומה הערבית פירושה סיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, גם אם הרכיב הדמיוני והמומצא שלו, העם הפלסטיני, עוד ישמיע עוד שנים רבות זעקות שבר. בסופו של דבר הזנב לא יוכל לכשכש בכלב לנצח. המנוע של ההתקרבות בין ישראל לבין העולם הערבי הוא הסלידה והאימה של הערבים מפני אירן. אירן פרו מערבית ופחות תוקפנית יכולה לפגוע בתהליך ההתקרבות הזה, שאולי עדיין לא הגיע לנקודה לא הפיכה. הרי עדיין אין שגריר ישראלי בריאד.

חשש מסוריה הג'יהאדיסטית

בזכות פוטין ובזכות אירן נשלטת כיום סוריה ביד שליט חילוני רציונלי שישראל יכולה לשמור על סטטוס קוו יציב איתו, בשאר אסאד. אם שני עמודי התמיכה האלו יקרסו, קשה לראות את אסאד שורד. מי יחליף אותו? לא ילדי פרחים, אלא ג'יהדיסטים סונים מהסוג של דאעש או אל קעידה. אלו הרי האנשים שמנהלים את מובלעת אידליב. אין ביטחון שישראל תוכל לנהל יחסים תקינים עם שלטון ג'יהדיסטי בסוריה, ויש חשש גדול שלא כך יהיה.

דינמיקות הנפט – סין, רוסיה ואירן

המטבע האיראני מבקר בנקודת שפל שבה לא ביקר מזמן. ככל הנראה הסיבה היא החלטת מדינות אירופה להחרים את הנפט הרוסי. יש מדינה אחת ששמה קצוץ על ההסדרים הבינלאומיים ועל ארצות הברית ומוכנה לקנות נפט של מצורעים – סין כמובן. לכן הסינים מרשים לעצמם לצרוך נפט מהאיראנים. כל עוד טראמפ היה בתמונה, גם הסינים שקשקו. כשביידן נבחר לנשיא, הם התירו רסן והתחילו לצרוך חופשי נפט איראני, וממשל ביידן לא עשה דבר למנוע זאת מהם.

עכשיו השוק הסיני, שאינו צרכן כבד של נפט יחסית לגודלו העצום, הולך לקבל קיתונות של נפט של מצורעים מרוסיה המוחרמת, ולא ברור כמה עניין יישאר לו בנפט האיראני אלא אם אירן תסכים לספק הנחות מופלגות על הנפט שלה. הדבר נראה רע מאוד לכלכלה האיראנית, שכמעט כולה מבוססת על יצוא נפט. כמובן, אם מחיר הנפט הגלובאלי יהיה 200 דולר, גם למכור אותו ב-100 דולר תהיה הנחה עצומה מצד אירן, ועדיין תהיה בכך תמורה נאה. כך שצריך לחכות לראות את דינמיקות המחירים לפני שאפשר יהיה להספיד את כלכלת אירן. וגם: בפני קברניטי אירן פתוחה האפשרות להתגמש מעט ולחזור להסכם הגרעין. אם הדבר יאפשר להם למכור נפט לאירופה ב-200 דולר לחבית, יעמוד בפניהם פיתוי עצום שאולי יגבר על עקשנותם וסרבנותם הטבעיות.

האם כדאי לישראל שאירן תחזור להסכם הגרעין? יש אומרים כך ויש אומרים כך. בכל מקרה מחירי נפט גבוהים עוזרים להאצת התהליך שבו העולם נפטר מההתמכרות לנפט ולמכוניות שמונעות בבנזין המופק ממנו לטובת מכוניות חשמליות, וזהו תהליך שבוודאי טוב ליהודים ולאזרחי הפלנטה האחרים. אומרים שבכל שבוע של 2022 נמכרים יותר מכוניות חשמליות משנמכרו בכל 2012, השנה שלפני עשור. יהיו שיאמרו שכרגע יש מחסור בליתיום ובחומרים אחרים הנחוצים לבטריית הרכב החשמלי. אבל בניגוד לנפט שבאמת ובתמים קשה למצוא באדמה, את החומרים האלו הנחוצים לסוללה קל למצוא. רק צריך להשקיע במציאתם. ביקושים גדולים משמעותם השקעות גדולות, ואכן גולדמן סאקס חוזים שבשנים הקרובות יופצץ השוק במתכות הנחוצות בעקבות הקמת מכרות חדשים.

כן, השמדת ישראל היא בהחלט אפשרות

אהוד ברק הפציע בימים אחרונים בטקסטים חסרי אחריות לחלוטין. תחילה רמז שהתחמשות אירן בגרעין היא בלתי נמנעת וניקה את ממשל ביידן מאחריות לכך. אם דמות ישראלית בכירה נותנת לממשל ביידן הכשר למדיניות שמוליכה את המזרח התיכון לאבדון, מה יגידו אזובי הקיר. לאחר מכן הבטיח שאירן לא תשתמש בנשק גרעיני ונתן את דוגמת צפון קוריאה שאינה משתמשת בפצצות שלרשותה. אכן היסק מדעי משכנע בהתבסס על מדגם שגודלו אחת ותוך התעלמות מההבדלים העצומים בשאר הנסיבות. פעם ברק נחשב לגאון אסטרטגי ולמפרק השעונים האולטימטיבי, היום הוא פשוט מדבר שטויות חסרות אחריות.

מול הדברים של ברק צריך להגיד את האמת הקשה ואפילו לצייר אותה בצורה הגרפית ביותר האפשרית. כן, השמדת ישראל היא בהחלט אפשרות. אם לישראל לא תהיה הגנה מעצמתית, ואם בארה״ב יכהן ממשל אדיש, אז אין שום ערובה שתמנע שואה שניה. זה לא בהכרח יקרה, אבל זה גם לא בהכרח לא יקרה. מערכות הפיקוד והשליטה של צה״ל יחד עם מפעיליהן ומפקדיהן יכולות להיות מושמדות בפצצה אחת שתנחת על הקריה.

אם אירן תגיע למצב שבו היא מוכנה לתקוף את ישראל בגרעין, אז יהיו לה כמה וכמה טילים גרעיניים. לא טיל אחד, והיא תוכל להשמיד את מרכזי האוכלוסיה והתשתיות בגוש דן ובחיפה ואת בסיסי חיל האוויר. לא כולם ימותו אבל לשורדים ולפצועים ולגוססים לא יהיו תרופות ולא רופאים ולא אוכל ולא חשמל ולא אינטרנט. רק מים רדיואקטיביים שאוי ואבוי ללוגם מהם.

אולי מדינה מוסלמית לא תעז להתקיף את ירושלים בנשק גרעיני ויהיו עוד ערים בישראל שייחסך מהם הגורל הזה. אבל גם הן תהיינה נתונות לקריסת התשתיות שתפקוד את כל המדינה. סביר שכנופיית ערביות חמושות תנסנה לחסל את כל מי שיישאר בחיים ולמלא תפקידן בשעת הכושר האגדית שבה תושמד ישראל. כמובן החיזבאללה יפלוש מצפון, החמאס מכיוון עזה ואיתו אפילו המשטרה של הרשות הפלסטינית. סביר שגם צבא סוריה וגם הצבאות של ירדן ומצרים יחפצו להיות חלק מהחגיגה הגדולה. אולי זה יהיה לטובת השורדים כי על ירדן ומצרים יהיה לחץ מצד מעצמות המערב לאפשר מסדרון בטוח לפינוי פליטים. אלו שלא יישחטו ואלו שלא תיאנסנה אולי יפונו למדינות מערביות שיסכימו לקבלן. על הדילמה שתעמוד אז בפני החיילים בצוללות החמושות בטילים גרעיניים כתבתי במקום אחר. אבל זה כבר לא ישנה כל כך. גורל המדינה ייחתם.

ברית עם מפלגה אחת

אירן נחושה ככל הנראה להתקדם לגרעין ולצפצף על ממשל ביידן. ממשל ביידן מנגד אימפוטנטי וחסר אונים בחזית האיראנית בצורה שקשה להאמין. ישראל נראית חלשה כרגע מכדי להשפיע מלבד בתקיפות סייבר חסרות משמעות שמקבלות תגובת סייבר מהירה וכואבת מצד אירן כפי שאירע בחשיפת האתר אטרף.

ייתכן שהדבר מסמן שינוי היסטורי במזרח התיכון, שכבר מזה זמן היה באוויר – המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לא באמת מחויבת עוד לביטחון ישראל. הדבר היה באוויר מזה זמן, כי רבים מפעיליה של המפלגה ממש לא סובלים את ישראל, שעצם קיומה מנוגד לאג'נדה הפרוגרסיבית ולתנועת הנעורות, שלפיה כל דבר טוב מקורו באנשים לא לבנים ובעולם השלישי וכל דבר רע מקורו באנשים לבנים. הייתה ציפיה שהעובדה שביידן ניצח בפריימריז הדמוקרטים, ולא סאנדרס, תוביל את הדמוקרטים למדינות חוץ מיינסטרימית. לעת עתה, נראה שבחזית האיראנית תקווה זו לא התממשה. זו אכזבה ענקית.

אמנם היה מתח גדול בין ישראל לארה"ב על הסכם הגרעין כבר בתקופת אובמה, אבל בהסכם הגרעין יכלו גם חלק באנשי הממסד הביטחוני פה לצדד. במדיניות ההבלגה המוזרה של ארה"ב מול אירן תחת ממשל ביידן אין מי שיצדד.

לישראל יש עדיין נכס גדול. מפלגה אחרת, שצפויה לשלוט באמריקה חצי מהזמן בטווח הארוך, עדיין מחויבת לביטחון ישראל – המפלגה הרפובליקנית. קשה לדעת אם הרפובליקנים יחזרו לשלטון ב-2024, ואם כן אז לכמה שנים. הסיכויים הם בערך פיפטי פיפטי, כמו תמיד באמריקה מדי ארבע שנים. אמנם גם אצל הרפובליקנים יש אגף בדלני, אבל כרגע נראה שההשפעה האוונגליסטית הרבה יותר משמעותית, ומנהיגי המפלגה מחויבים לחלוטין לישראל.

לכן, כל מי שרוצה שהוא ומשפחתו יוכלו לחיות בישראל לאורך שנים בשגשוג ובביטחון ולהדחיק את זוועת המחשבה על האפשרות של שואה שניה שתגיע כשלאויבי ישראל יהיה את הכוח הצבאי להשמידה, צריך להתעלם מדעות פרוגרסיביות, אם יש לו, בנושאים כמו הגירה, הפלות, זכויות מיעוטים, מדיניות רווחה. לסבול אפילו את פולחן טראמפ ואת שקריו וגסות רוחו ולייחל לניצחון ולהתחזקות של המפלגה הרפובליקנית בכל זירה, כפי שאירע בבחירות החשובות למושל בוירג'יניה וכפי שניכר בהמשך ההתחזקות של הרפובליקנים בקרב ההיספנים בטקסס.

האדוקים לצוללות

בפוסט הקודם דנתי במשמעות של הפיכת אירן למעצמה גרעינית, כפי שייתכן שיקרה בשנים הקרובות, אם ממשל ביידן לא יתעשת ביחסו לאירן, והאם הדבר מסכן את יציבות השקל. בדיון עלתה טענת הנגד שישראל תהיה מסוגלת לשמור על הרתעה במצב כזה, בין היתר מאחר שאפשר להשקיע בצוללות נושאות טילים גרעיניים שמבטיחות יכולת מכה שנייה.

דמיינתי לעצמי את הסיטאוציה האפקוליפטית בצוללת כזו המשייטת במעמקים וקציניה קולטים שהיא צריכה להגשים, בקנה מידה מחריד, את הסצנה התנ"כית שבה שמשון מפיל את עמודי מקדש פלישתים עליו ועליהם. הבנתי שיש לי עצה דחופה לקציני הגיוס של צה"ל: אל תשימו בצוללות האלו חילונים. לא ברור אם חילונים יהיו מסוגלים לאקט נקמני כזה, שיהרוג מיליוני חפים מפשע במדינת האויב, שלא ברור אם יכול בכלל להועיל בשלב הסופני שבו הוא מתבצע ושסותר בצורה חריפה את האידיאלוגיה ההומניסטית שעליה גדלים חילונים.

למסורתיים ולדתיים, ואולי גם לעולים יוצאי הגוש הסובייטי, יש בחינוך משהו מתפיסת העולם המסורתית הלא הומניסטית שיאפשר להם להתמודד עם גודל המועקה: תפיסת עולם כמו תנ"כית הדורשת למצות את הדין עם עמלק. אחרי שיקפידו למלא את השורות בחתכי האוכלוסיה המתאימים, אנשי כוח האדם בצה"ל יוכלו להדליף זאת לרונן ברגמן שימהר לכתוב זאת על דפי הניו יורק טיימס. כך תושג הרתעה שתבהיר לאויב, ואולי בעיקר למעצמות העולמיות, שכדאי מאוד לוודא שישראל לעולם לא תגיע לסיטואציה שבה גבה לקיר.

השקל שאנן מדי

שער השקל מול הדולר נמצא כרגע בשיא של כל הזמנים, פחות או יותר (אם משמיטים זמנים עתיקים שקדמו למדיניות המוניטרית הנוכחית). אבל מצב זה עלול להיות סימן לשאננות יתר מול הסיכונים הגיאופוליטיים העצומים של המזרח התיכון. נראה שישראל מתקרבת להכרעה אם לקבל את אירן כמדינה גרעינית, שעלולה, אם שליטיה יחפצו בכך, להשתמש בכוחה הלא ייאמן של אנרגיית האטום כדי להשמיד את המדינה לכשתרצה – הכרעה שתשים ללעג כל נאום יום שואה. או לצאת למבצע צבאי נועז עם השלכות מרחיקות לכת.

קיימת כמובן האפשרות שממשל ביידן יגלגל את הפחית הלאה כפי שאובמה עשה בזמנו. אבל לא בטוח שהוא מסוגל. במלאכת המו"מ עם אירן ביידן מעסיק נבחרת של מאמינים בפייסנות, שצ'מברליין היה מתבייש בהם עד עומקי נשמתו (צ'מברליין אחרי הכול ניסה לעסוק בפייסנות מול מעצמה מאיימת, בעלת יכולת פוטנציאלית לכבוש את אירופה. ארה"ב עוסקת בפייסנות מול מדינה שהיא כמו ג'וק המנענע במחושיו באיום מול העוצמה האמריקנית הכבירה).   האיראנים קוראים את החולשה ומבינים שזו הזדמנות חד פעמית מבחינתם לפרוץ לפצצה. לא בטוח שהסכם קוסם להם כל כך – הנשיא טראמפ יכול לחזור בסבב הבא (בסקרים האחרונים נראה שהאמריקנים, למרבה התדהמה, מתגעגעים אליו) והוא במילא ישליך הסכם של ביידן לפח.

ייתכן שממשל ביידן עוד יתעשת וימצא דרך להחזיר את אירן להסכם, בפרט אם ישראל תשדר נחישות של אמת לפתוח במערכה לבדה, מעשה שיכול להתחיל רצף אירועים שיהרוס את נשיאות ביידן. אבל אם הוא לא יתעשת, העובדה שהשקל נמצא היום ברמה כל כך גבוהה מול הדולר יכולה להיראות בדיעבד מוזרה.

חדשות הריאל

אם הבלתי ייאמן אכן קורה ודונלד טראמפ נבחר בשנית (כפי שכרגע סוברים המהמרים ביחס 65-35), הכי יעניין אותי לראות מה קורה למטבע האיראני. הוא מעט התאושש לאחרונה כשהיה נדמה שביידן לוקח. יהיו לכך השלכות גדולות. נכון שהאייתולות עקשניים אבל גם מדינה פנאטית לא יכולה ללכת בעיניים פקוחות למצב שבו נגמר לה המט"ח. המומחה הבכיר בישראל לנושאים אירניים, רז צימט, סקפטי לגבי האפשרות שאירן תשפיל מבטה, אבל כבר ראינו בהקשר לשלום עם האמירויות שטראמפ מסוגל לפרוץ את גבולות האפשר במזרח התיכון וגם חומייני בזמנו היה מוכן לשתות מתחתית כוס התרעלה כשסדאם גבה ממנו מחיר כבד מנשוא.

בזמנו צ'רצ'יל אמר בחוכמה שפצצת האטום עשתה חסד עם היפנים. הם עם כל כך גאה שאין מצב שיוכל להכיר בתבוסתו כל עוד החייל היפני האחרון עומד. אבל גם עם כזה יכול להשלים  עם מפלה כשהוא עומד מול איום מסדר גודל שבני אנוש אינם יודעים להסכין עמו. בכך פצצת האטום עשתה חסד עם כבודם של היפנים ואפשרה להם להכיר בתבוסה. מה שטראמפ עולל לאירן זו פצצת אטום כלכלית ואם ימשיך בכך, יהיה מעניין.

שעתו היפה ביותר?

עד כמה אדם אחד יכול לעצב את ההיסטוריה?  שאלה גדולה לדון בה.

בימים אלו ממש אירן נקרעת במחאה אלימה חסרת תקדים. ספק רב אם המחאה הזו תוביל להפלת משטר האייתולות. לאייתולות יש את הטנקים ואת המסוקים והם כנראה ינצחו כל התקוממות. ובכל אופן שליטי אירן נאלצו לנתק את ארצם מהאינטרנט, דבר שיש לו מחיר כלכלי עצום עבור מדינה שכבר ככה במצב ביש. דבר זה מעיד על החומרה שבה הם רואים את ההתקוממות נגדם. לתוצאות המחאה יהיו השלכות שמוקדם לדעת אותן עדיין על פניה של אירן. סביר להניח שכל מגמה שמזיקה לאירן רק תחמיר כתוצאה ממנה: השחיתות והניהול הכושל, הבידוד הבינלאומי, הנתק בין העם לבין השלטון, בריחת המוחות, חוסר העניין של משקיעים מבחוץ, אובדן רזרבות המט"ח.

לא הייתה יכולה להיות מחאה כזו בלי הגזירות הכלכליות הקשות שהטילו שליטי אירן על נתיניהם. לא היו גזרות כאלו אם אירן הייתה ממשיכה לקבל את הצ'ופרים מהסכם הגרעין של אובמה. ביטול הסכם הגרעין נבע מסנסציה היסטורית: בחירת דונלד טראמפ, אבל לא פחות מכך הוא נבע ממלחמה שערה שהכריז עליו בנימין נתניהו נגד כל הסיכויים, כשהלך ונאם נגדו לקונגרס, בכך יוצר נגדו קונצנזוס במפלגה הרפובליקנית ומתריס נגד כל הממסדים, הישראליים והאמריקניים שהתנגדו לנאום זה.

אם המחאה האירנית תגווע ותעלם לה כלעומת שבאה, אולי זה לא ביג דיל. אבל אם היא תצבור תאוצה ותיזכר כנקודת מפנה היסטורית בהחלשת אירן, תהיה זו שעתו היפה ביותר של נתניהו, והישג גדול במאבק חייו נגד אירן.

מלחמת סעודיה – אירן, קרב המוחות

אירוע חמור מאין כמוהו התרחש אמש במזרח התיכון – מתקפה שטיבה עדיין לא ברור לחלוטין אבל בוצעה בוודאות בידי מיליציות שזוכות לתמיכה איראנית גרמה להשבתת חצי מייצור הנפט הסעודי. איש לא יודע להגיד בוודאות עדיין האם זו מכה קלה בכנף או פגיעה לטווח הארוך. ומה ימנע מהאיראנים ובעלי בריתם לעשות זאת שוב ושוב ושוב? כששוקי הנפט יחזרו לפעילות בתום חופשת סוף השבוע ויתמחרו את הנפט לאור הנסיבות, נבין מה מידת החומרה שהשווקים מייחסים למצב.

סעודיה אינה יוצאת טוב ממלחמתה עם אירן. סעודיה מותקפת בלב ליבה התעשייתי ובשטחיה הריבוניים בעוד שאירן יושבת שאננה. הצבא הסעודי מתברר בחולשתו מול מיליציות שיעיות בעוד שתדמיתה של סעודיה בשפל. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב סולדת מסעודיה יותר מאי פעם ומאשימה אותה במעשי טבח חסרי הבחנה.

איך כל זה קורה? נתוני הפיז"ה המחרידים של הערבים במפרץ מלמדים על עומק הנחשלות של מדינותיהם ועל עומק הכישלון של מערכות החינוך אצלם. בעולם בלי נפט, בעולם שבו אין להם יכולת לייבא עובדים זרים ולהסתמך על שירותיהם, הם במצב קטסטרופלי. הצבא הסעודי אינו לגיון זרים וצריך להסתמך על סעודים מקוריים, וככה זה נראה.

מה מצב החינוך בארצות המפרץ? אין לנו את הנתונים מסעודיה, אבל יש לנו את איחוד האמירויות, ומן הסתם ההבדל בין המדינות לא גדול. כשמנסים לשער את הישגי הפיז"ה על פי נתונים שמגיעים מאיחוד האמירויות ולא רוצים לעשות את הטעות של דן בן דוד, להשתמש בנתונים מהמפרץ כאילו הם מייצגים מדינה ערבית, נתקלים בהשמטה זועקת: לא מוזכר בשום מקום הפילוח החשוב כל כך בין תלמידים שהם בני תושבים מקוריים לבין תלמידים שהם צאצאי המון העובדים הזרים. צריך לחפש חוברת של ארגון פיז"ה ואז אפשר להגיע למסקנות. מתברר שבאיחוד האמירויות כמעט 60% מהתלמידים הם מהגרים וציוניהם עולים ב-80 נקודות על ציוני הלא מהגרים. משוואה בשני נעלמים תגלה לנו שהציון של בני איחוד האמירויות המקוריים (במבחני המדע שלגביהם נערך הפילוח המדוקדק ב-2015) הוא כ-390.

ערביי איחוד האמירויות נקלעו לנסיבות היסטוריות שונות ונעימות יותר מאלו של אחיהם בישראל, בירדן ובטוניסיה, אבל הציונים במבחן? הם די דומים. בתי ספר דוברי ערבית בישראל הוציאו 401 באותו מבחן. בירדן? 409. בתוניסיה ובלבנון? 386.

בקיצור יש לנו אומדן לציון הממוצע של הערבי תושב איחוד האמירויות, ציון 390. ציון שהוא במיקום דומה על הסקלה לזה של מי שמקבל פסיכומטרי 390. תארו לעצמכם. שימו לב שמדובר במדינה עשירה. התירוצים הרגילים של המסכנות והעוני לא יעבדו כאן.

עד כאן אומדן למצב הערבים במפרץ. מה עם הפרסים? אירן והישגיה הקוגניטיביים זו שאלה סבוכה. מצד אחד לאירן יש שני זוכים במדליית פילדס (אחד מהם כורדי). יש לאירן הישגים מרשימים באולימפיאדות המדע לנוער. מהגרים אירנים מצליחים מאוד מחוץ לארצם. בדירוג ההכנסה מהגרים מאירן ומהגרים משוויץ נמצאים בארה"ב באותו מקום. מצד שני הרושם הכללי שהיא עושה הוא של מדינה מושחתת, נחשלת ופנאטית שמסתמכת על משאבי טבע מתכלים. נראה שיש במדינה פער גדול בין אליטות לבין המונים ובעיה קשה של בריחת מוחות. זו מדינה שעברה גידול אוכלוסיה מטורף במאה ה-20 וסביר להניח שכמו בכל מקום, הפנאטים והעניים הם שהובילו את הגידול הזה. דבר שיכול להסביר ירידה דרמטית בהישגי האירני הממוצע (ונורת אזהרה לנו).

כל אלו ספקולציות. מה אומרים המבחנים הרשמיים? ובכן אירן לא משתתפת בתוכנית הפיז"ה, אבל היא השתתפה במבחני המיצ"ב. שם היו לה, לפי מה שראיתי, ציונים דומים מאוד לתאילנד. הבה נניח אם כך שתאילנד תייצג לנו את אירן ואת יכולותיה.  התאילנדי הממוצע מקבל 420 במבחן המדע בפיז"ה 2015. זה מאיחוד האמירויות קיבל כזכור 390. קיבלנו אומדן להפרש בין איראני לסעודי – 30 נקודות בפיז"ה. זה הפרש משמעותי, דומה להפרש שבין מדינה מערב אירופית כמו יוון לבין טורקיה. לסעודים יש מכפיל כוח – העובדים הזרים המוכשרים שהם מביאים, אבל כנראה כאשר מדובר בענייני צבא, הם צריכים להסתמך על עצמם ולעת עתה זה לא נראה טוב.

מעונן חלקית בטהרן

חוקרי אירן רז צימט ותומר פדלון פרסמו מאמר מעניין על המצב הכלכלי באירן. המדינה בעליל אינה קורסת בגלל הסנקציות, המטבע התייצב אבל לא הכול דבש: האזרחים האיראנים מדווחים על אומללותם.

לגורמים השונים שמנתחים החוקרים הייתי מוסיף רכיב קריטי: השעון מתקתק וקץ נשיאותו של דונלד טראמפ מתקרב. ההנחה הסבירה כרגע היא שלא ייבחר שוב.

אם טראמפ ייבחר שוב ייתכן מאוד שהצלילה של המטבע תתחדש ואיתה האינפלציה ויתר הצרות. למשטר האיראני אין מאגר בלתי מוגבל של מט"ח לשאוב ממנו עוד ארבע שנים. אבל יידרש נס בלתי טבעי כדי שטראמפ ייבחר. מצד שני זה כבר קרה פעם.

אם לא ייבחר אז ניתן יהיה לסכם ולומר שמשטר הסנקציות הסתיים בתועלת מועטה. אבל האופטימיים יוכלו עדיין לקוות לשתי השלכות חיוביות: ראשית, הכלכלה האיראנית תחיה בחשש מחזרתו של נשיא רפובליקני. קשה יותר יהיה לגייס השקעות זרות תחת החשש הזה. שנית, הטראומה של הציבור האיראני שלא ירצה לחוות מחדש את צער הסנקציות תחייב את אירן להתנהלות מתונה יותר. האינטרס של המפלגה הדמוקרטית בהצגת שקט בחזית האיראנית יהיה אינטרס קיומי ממש של האיראנים עצמם.

בראיה באמת ארוכת טווח, גם נשיא דמוקרטי שמחויב למס פחמן ולהשקעות עצומות באנרגיה ירוקה ובמכוניות חסכניות בדלק מציב סימן שאלה גדול על העתיד האירני. וגם על העתיד הסעודי.