גם באיטליה יש מחנה אמוני

ההכרעה בבחירות 2022 בישראל תהיה הכרעה על בסיס דת. המחנה האמוני של מדינת ישראל יצביע לגוש אחד, המחנה החילוני לגוש אחר. באופן כמעט משעשע אפילו מנסור עבאס היה שובר את התיקו ומצטרף למחנה האמוני, אם רק סמוטריץ׳ היה מסכים לקבלו. בכך שישראל מפולגת על בסיס אמונה אין כל חדש. כבר אחרי בחירות 96׳ אמר שמעון פרס שהיהודים הצביעו נגד הישראלים.

גם בארה״ב אין חדש בכך שהדתיות תופסת מקום כה נכבד בחלוקה בין רפובליקנים לדמוקרטים. לעתים במחיר מסוים לרפובליקנים, שלא רווים נחת מהסקרים מאז ביטל בית המשפט העליון את היתר ההפלות.

אבל מאיטליה הופתעתי. כשראיתי את עומק הפער בין ההצבעה של המאמינים ללא מאמינים בבחירות שמתקיימות היום באיטליה, זו הייתה הפתעה עבורי וחשבתי לשתף בה את הקוראים.

27% בערך מציבור המאמינים יצביעו למפלגה הימנית מאוד של ראש הממשלה הצפויה, ג׳ורג׳ה מלוני. בציבור הלא מאמין רק 13%. לעומת זאת, ברית הירוקים והשמאל תקבל 9% מקולות הלא מאמינים, אך רק אחוזים זעומים בקרב המאמינים. כך גם עם המפלגה המקדמת השתלבות באירופה ומתן מעמד למהגרים. התמיכה בה אפסית בקרב מאמינים. התמיכה משמעותית בקרב כופרים.

לכאורה לא היה זה חייב להיות ככה. האפיפיור הנוכחי שהשפעתו באיטליה רבה הוא ליברלי ותומך בהגירה. באיטליה הרי הדת והלאום אינם זהים כמו בישראל. ובכלל הנצרות היא דת קוסמופוליטית. האפיפיור הבא יכול להגיע בכלל מאפריקה ולהיות אדם שחור, וחלק מהמהגרים לאיטליה מאפריקה הם נוצרים אדוקים בעצמם.

אבל ככה הם פני הדברים. יש לכך השלכה מעניינת: מאחר שבאירופה ובארה״ב הדור הצעיר הרבה פחות דתי מדור ההורים, הצעירים מצביעים יותר שמאלה. הדתות החדשות במערב שקוסמות לצעירים מקדמות צדק חברתי, קוסמופוליטיות ודאגה לאקלים. הן באות עם סולם ערכים חדש משלהן. בעוד שמי שאדוק בדתות הישנות לא מוצא באלו החדשות עניין. כבר יש לו דת משלו. אז למה עוד אחת.

המהפך בשוודיה

כששוודיה קלטה זרם אינסוף של מהגרים מוסלמים במהלך העשור הקודם ללא כל סינון או בקרה מינימליים, היה נראה שאין גבול לצדקנות ולהתחסדות הסקנדינביות או לחילופין לשאיפה הכנה וההומניטרית לפעול בהתאם לערכי המוסר והשוויון האוניברסליים. ברם, הערב התברר שיש גבול. למרות ידיעות ראשוניות הפוכות, קואליציית הימין תזכה בשלטון בשוודיה. נרדמו שם עם פרס, קמו עם ביבי.

הרוב אמנם דחוק, שלושה מושבים בפרלמנט, אבל ניצחון הוא ניצחון. זו הפעם הראשונה שבה ימין במובנו הנוכחי ישלוט בשוודיה. בעבר אמנם שלטו קואליציות ימין כלכלי, אבל דעות ימניות מהסוג שמתנגד להגירה ומדגיש זהות לאומית היו טאבו מוחלט. עתה תהיה זו המפלגה הגדולה בקואליציה, השוודים הדמוקרטים, מי שתבטא אותן בחריפות.

בסקנדינביה מתהווה מודל שבו המפלגה שמתנגדת למהגרים הופכת לגדולה ביותר בקואליציית הימין אך מוותרת על תפקיד ראש הממשלה, כדי לאפשר לגורמי ימין מתון לתמוך בממשלה ולאפשר את הקמתה. כך יעשו גם השוודים הדמוקרטים. פעם הייתה זו מפלגה בעלת עבר פרו נאצי המזוהה עם אנטישמיות. היום, כמו ברוב המקרים באירופה, זהו דווקא הימין העמוק שנותן תקווה שיוכל להגן על היהודים מפני האנטישמיות המוסלמית. והדבר גם משקף את המפנה שהציונות והקמת המדינה חוללו בדמותו של היהודי – ממי שזר ללאומיות האירופאית ומעורר טינה בקרב הלאומנים ביבשת הוא הפך למודל לחיקוי ללאומיות מערבית לא מתנצלת ובטוחה בעצמה.

אפשר לצפות לירח דבש ביחסי שוודיה וישראל עם השבעת הממשלה החדשה. זו התפתחות מעניינת וחשובה. דווקא בשעה שבארה״ב לפרוגרסיבים יש יותר כוח מאי פעם, בשוודיה, המדינה המערבית שהיא ארכיטיפ לפרוגרסיביות עלי אדמות, מחפשים כיוון חדש. ובהמשך החודש גם איטליה יכולה לבחור בממשלת ימין מובהק.

על אבסורד שהוא קוהרנטי ועל קוהרנטיות שהיא אבסורד

מגזין האינטרנט האמריקני הליברלי ווקס לעג למאמר שפרסמו בכירי ממשל טראמפ ובו הכתירו את יעדי ממשלם כהגנה על ערכים אמריקניים כמו חופש דת ושוויון לנשים. חופש דת? טראמפ הבטיח שלא יתן לאף מוסלמי להיכנס לארצות הברית, וגם אם נסוג בו מההבטחה במלואה הוא מנסה ואף מצליח ליישמה חלקית בדרכים אחרות. שוויון לנשים? טראמפ הוקלט בהתבטאויות שוביניסטיות מבחילות. 

זהו אבסורד שאדם כמו טראמפ עם כל האינסטינקטים הגסים והלא דמוקרטיים שלו יהיה זה שינהל מאבק בשם ערכי המערב הליברליים. אבל זהו אבסורד אפשרי, שמוביל לתוצאה קוהרנטית. נטייתו של טראמפ לראות את העולם בצורה של "אנחנו מול הם" מאפשרת לו להגן על ערכי המערב מבלי ליפול במכשולים הבלתי אפשריים שמציבה התקינות הפוליטית.

ההיפך הוא יותר בעייתי. יש מי שמבטא את ערכי המערב בכנות ובהגינות, כמו למשל עמנואל מקרון או אנגלה מרקל, אך מאפשר בשמם הגירה המונית של המונים מתרבויות שבהן ערכי המערב נתעבים ושיעור הפריון גבוה. זו קוהרנטיות שמביאה לתוצאה אבסורדית. 

האם חופש הדת וזכויות הנשים יקרים לעמנואל מקרון יותר מאשר לדונאלד טראמפ? אין ספק. אבל האם יש באמת חופש דת היום בצרפת? יהודי צרפת מרגישים מאוימים במולדתם ואנו למעשה נמצאים בתקופה רבת שנים שבה מתנהל, אמנם באיטיות רבה, גירוש היהודים מצרפת. שלא כמו כל הגירושים האחרים בהיסטוריה, הוא אינו ביוזמת המדינה, אבל הוא תוצאת לוואי של מדיניות ההגירה שהיא מאפשרת. 

והאם זכויות האישה בגרמניה ויכולתה להסתובב חופשי בחוצות הערים לא ספגו מכה קשה מאז אירועי חגיגות סוף השנה שבהם הוטרדו נשים באופן המוני בידי מהגרים?

ההיסטוריה הפתיעה אותנו הרבה פעמים לטובה מאז קץ מלחמת העולם השנייה, אבל על פניו התסריט שבו ההגירה ההולכת וגוברת לאירופה מערערת יותר ויותר את תחושת הביטחון של יהודיה ונשיה – נשמע התרחיש הסביר. הליברלים במערב קרובים לנקודה שבה יצטרכו להחליט האם הם מנסים לשמור על ערכיהם כקוהרנטיים, כולל האמונה בשוויון אוניברסלי וגבולות פתוחים, וכך מסתכנים בתוצאה אבסורדית. בעוד שדווקא עולם הערכים הגס והאבסורדי של הנמסיס שלהם טראמפ יכול להוביל לתוצאה קוהרנטית.

האמת על הפשיעה בשוודיה

דונאלד טראמפ עורר סקנדל כשדיבר על פיגוע בשוודיה שלא היה ולא נברא. הוא התכוון, כך התברר, לראיון שנערך בנושא הפשיעה הגוברת בשוודיה בפוקס ניוז. פוקס ניוז ייחסו את העלייה בפשיעה להגירה.

אתרי החדשות הליברליים מיהרו לציין שהטענות הן שקר וכזב, אין גידול בפשיעה בשוודיה ומהגרים אינם אחראים לפשיעה סטטיסטית יותר מאחרים. זה לא מדויק מאחר ששוודיה במכוון אינה עורכת בדיקה של אחוז המהגרים הפושעים. בעבר, לפני כמעט עשרים שנה, כשנערכה בדיקה כזו הסתבר שמהגרים מבצעים פי 3 עד פי 6 תקיפות מיניות או מעשי שוד.  

כיצד ניתן לטשטש את הסטטיסטיקות הבעייתיות של המהגרים? בכמה דרכים עושה זאת התקשורת הליברלית. הדרך הראשונה היא להשתמש בטכניקה סטטיסטית לייחוס גורמים ולקבוע שאין הבדל ברמת הפשיעה כאשר מכניסים משתנה של עוני למשוואה. דהיינו מהגרים עניים אינם מבצעים יותר פשעים מאשר שוודים עניים. אבל קביעה כזו מטשטשת את האמת לפיה בקבלת מהגרים מקבלת שוודיה בהכרח המון עניים ולפיכך צפויה לגידול בפשיעה. 

דרך אחרת היא להתבונן בגרף הפשיעה הכולל ולהראות שתנודותיו אינן אחידות במרוצת השנים וקשה להראות בו בבירור שההגירה משנה משהו. דבר זה מתעלם מכך שסכנת הפשיעה אינה דווקא באה מהגעת מהגרים כשלעצמה אלא מהשתקעותם ובעיקר מבני הטיפש עשרה שיולידו בסופו של דבר. האפקט של קבלת מהגרים יכול להתבטא במלואו רק עשרים שנה אחר כך.

בנוסף צריך להבין שמהגרים, רבים ככל שיהיו, הם עדיין חלק קטן מהחברה השוודית בשלב זה. פשעים שלא היו קיימים כלל בשוודיה טרם הגעתם כמו פשעי טרור ואנטישמיות פתאום הופכים לבולטים. אבל סוגי פשיעה שגם שוודים היו שותפים להם, כמו אונס ושוד, נתונים לתנודות טבעיות שמגמדות השפעה מצד קבוצת אוכלוסיה קטנה. אם הקבוצה הבעייתית של המהגרים, גברים צעירים מארצות ערביות ואפריקניות, מונה היום רק אחוז או שניים מהאוכלוסיה, אפילו אם שיעור הפשיעה שלה גבוה פי חמישה או אפילו עשרה, הדבר יכול לחולל תוצאה שלא ניכרת אל מול מגמות נגד שמצמצמות פשיעה כמו העלייה ביכולת הטכנולוגית של המשטרה.

הדבר דומה לכך שאחוז ערביי ישראל באוכלוסיה עלה משמעותית עם השנים ומעורבותם בפשיעה ובתאונות דרכים גבוהה משמעותית ביחס של פי שניים או פי שלושה. היית מצפה אם כך ששיעור הפשע והתאונות יעלה, אך הוא כמובן רק ירד בחדות כי גורמים אחרים נגדיים היו הרבה יותר משמעותיים. 

כתבתי בעבר ששיעור רצח הנשים בקרב מסתננים אפריקניים גבוה פי 45! עם זאת התבוננות בגרף רצח הנשים בישראל בעשור האחרון לא תראה לנו גידול מיוחד עם הגעת גל המסתננים. הסיבה היא שיש כל כך מעט נשים במסתננים שאפילו פגיעות קיצונית שלהן לרצח בידי בני זוג לא משנה הרבה בתמונה הכוללת. 

התרחיש הטוב מבחינתה של שוודיה הוא שקצב הגעת המהגרים בעתיד יהיה משמעותי פחות מקצב השיפור התמידי בכל הדברים שהצליחו להפחית פשיעה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מירי בימין, מבוי סתום בשמאל

סקר שנערך לאחרונה במדינות אירופיות חשף שאיסור הגעת המוסלמים שמנסה לקבוע דונלד טראמפ פופולארי בקרב אזרחי אירופה. ובהפרש עצום – 55 אחוזים תמכו בעצירת הגירה מוסלמית מול 20 אחוזים בלבד שהתנגדו.

השנים האחרונות היו דרמטיות מבחינת נושא ההגירה. גם אם דיבורים על התאסלמותה השקטה של אירופה החלו כבר מזמן, רק התעצמות דאעש ומשבר הפליטים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הפילו לכולם את האסימון. ההתמודדות עם הגל הדמוגרפי המוסלמי תעצב את המאה ה-21 במערב. 

לכך יש גם השלכות כלכליות משמעותיות. האליטות המציבות את ערך השוויון כערך עליון ולפיכך קוראות להטלת מסים ומפקפקות בשוק החופשי מאוגדות במפלגות השמאל. אבל כדי להיבחר ולקבל רוב בפרלמנטים הן צריכות לקושש תמיכה מהמעמד הבינוני נמוך. הן איבדו אותו. הוא אוהב שוויון כשמשמעותו היא שהעשירים יממנו לו את ביטוח הבריאות או כשנגזר ממנו מרחב פעולה לאיגוד העובדים שדואג לו לשכר ולתנאים. המעמד הבינוני נמוך מתעב שוויון בכל מאודו כשפירוש הדבר הוא שהמוני מהגרים מוסלמים נתפסים כזכאים להציף את ארצו.

מי שחשב שקריסת השמאל היא תופעה ישראלית ייחודית הקשורה בכיבוש ובאינתיפאדה, מתבדה. בכל העולם המערבי השמאל מת. אפילו בשוודיה שבה שולט כיום השמאל, זו תוצאה חד פעמית של נתק בין הימין המתון לימין הלאומני אשר יחד יש להם רוב בפרלמנט. אולם הימין המיינסטרימי שם כבר רומז שמעתה והלאה יאחד כוחות עם הימין הלאומני האנטי מוסלמי. 

למועמד השמאל אין סיכוי, כך נראה, להגיע לסבב השני בבחירות לנשיאות בצרפת. בוחריו יצביעו ללה פן. הלייבור של ג'רמי קורבין מקבל מעט קולות בקרב מעמד הפועלים. כל המצביעים הלכו למפלגה של נייג'ל פאראג', שהצליחה באופן מדהים לשנות את בריטניה כליל ולהוציאה מהאיחוד, גם עם מושב או שניים בפרלמנט.

השמאל יקרוס, אך הימין ישתנה. שורות הימין במערב יתמלאו באוהדים חדשים שיבטיחו לו השלטון לשנות דור – סוציאליסטים לאומניים, שאינם מסוגלים לשאת את אהדת השמאל להגירה מוסלמית. הימין יצטרך להשתנות בשבילם. לא סתם טראמפ סטה בחדות מעקרונות רפובליקניים של תמיכה בסחר חופשי. הוא זיהה שקיים אלקטורט ימני חדש שאינו אדוק בדת השוק החופשי והצליח להקסימו. אנשי ימין ששמים עקרונות של שוק חופשי מעל ללאומיות ותומכים במטבע רב לאומי או בהגירת עובדים יהפכו לדינוזאורים. דמויות ימין פוליטיות כמו מירי רגב אצלנו  משקפות את זעם ההמונים כלפי בני המוצא האתני השונה ואינן מחויבות לקפיטליזם אדוק. רגב למשל הציעה פעם להטיל מס 80 אחוזים על הכנסת עשירים. מצד שני, הנושא אינו בוער בדמה, היא לא שלי יחימוביץ', וממשלה בראשותה בוודאי תהיה נוחה לעסקים מאחר שאלו שמתחתיה יהיו ימניים מן השורה. הביטו בפניו של העתיד הפוליטי של המערב ותראו שם את מירי. ובאמריקה גם ההווה, יש להודות, נראה כך.

האירו והשלוש ומשהו

האירו נמצא כרגע באזור מאוד נמוך היסטורית ביחסו לשקל. רק מעט יותר מארבעה שקלים לאירו. האם הרף ייחצה כלפי מטה ואפשר יהיה לקנות אירו עם פחות מארבעה שקלים? ההסתברות לכך נראית די גבוהה, אך הרבה תלוי  כמובן בממשל החדש בארה"ב. אם הנשיא טראמפ יוציא סכומי עתק על תשתיות ועל הקלות מס, כפי שהכול מצפים, משמעות הדבר תהיה הצפה של השווקים בדולרים חדשים. האפקט הרגיל של הצפת השוק בסחורה הוא הורדת ערכה ולכן לכאורה ערך הדולר אמור לרדת, אבל העולם של מטבעות ובנקים מרכזיים הוא פרדוקסלי כמו ארץ הפלאות של לוסי. בנקים מרכזיים נוהגים לתת תרופה שהיא חזקה מהמחלה – אם הם יבחינו באפקט אינפלציוני ולו קל, המחליש ערך המטבע ומעלה המחירים, הם ינהיגו מייד כקונטרה ריבית גבוהה, אשר תהפוך את החזקת המטבע למשתלמת. הימים שבהם אפשר היה לשים כסף בפיקדון ולקבל עליו ריבית נאה נראים כפרה היסטוריה, אבל הם יכולים לחזור לאמריקה. 

הבנק האירופי לעומת זאת לא ימהר להעלות ריבית. מדינות דרום היבשת עדיין חולות מכדי שהעלאה כזו תיחשב לרעיון סביר. הזעם על האליטות באירופה גדול מכדי שהן יסתכנו בחבלה בצמיחה הזעומה בלאו הכי. אז מי ירצה להחזיק אירו בעולם שבו הדולר מניב תשואה? רק מי שיפתו אותו עם שער אירו חלש במיוחד, עוד הרבה מתחת לרמתו היום. 

כלכלת ישראל נראית כיום חזקה בהרבה מכלכלת אירופה, לבטח לטווח הארוך שבו ישראל, שלא כאירופה, נהנית מרוח גבית דמוגרפית עזה. המשקיעים יצטרכו להמר האם ישראל וסיכויי הצמיחה שלה מנוונים כבאירופה ועל כן תשקע במי האפסיים של ריבית קפואה, או שתתעשת יחד עם אמריקה של טראמפ, שממנה יגיעו לישראל סכומי עתק כהשקעה בתעשיות הטכנולוגיות. להערכתי התסריט השני יותר סביר ולכן המטבע הישראלי ייצמד, לפחות במידת מה, לעליית הדולר ולא לשפל האירו.

כמובן צריך להניח לשם התסריט הזה שממשל טראמפ יהיה בעל יכולת ולא יפספס הזדמנות פז היסטורית להרחבה תקציבית. קשה להיות בטוח בכך, אולי תגבר ידם של הזויי חרדת החובות והמאזנים הכספיים המצויים לרוב בקרב הרפובליקנים. אבל כרגע נראה שלא לשם נושבת הרוח. 

הימור לשנה הקרובה – נראה את האירו באזור השלוש ומשהו. מצד שני, אם תקחו משכנתא באירו – זה על אחריותכם.

אירופה – הקייס האופטימי

בעקבות סופת הברקזיט אירופה והאליטות שמנהלות אותה ביד רמה סופגות כל כך הרבה השמצות, שלא יהיה מקורי במיוחד להוסיף עליהן. מעניין יותר דווקא להתוות את הקייס האופטימי בעד אירופה ובעד עתידה. וזאת יש לזכור – מאז היטלר התאבד בבונקר שלו, והלוחמים שבו משדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, נבואות זעם לגבי אירופה לרוב התפוגגו ואילו האופטימיים שראו הכול באור ורוד ורוד יצאו צודקים.  כמה שונים העשורים מאז המלחמה מהזוועות הבלתי נתפסות שאירופה נדונה אליהן במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ההגירה

אירופה רשמה לזכותה בחודשים האחרונים הישג גדול שממעטים לדבר עליו – הצניחה הדרמטית (98%!) בשיעור המהגרים מהמזרח התיכון בעקבות מדיניות נוקשה יותר של החזרת מהגרים לטורקיה. ממעטים לדבר על ההישג כי אינו נוח לאוהבי אירופה. הם אוהבים אותה בשל ההומניות והקוסמופוליטיות שלה. והיד הקשוחה כלפי מהגרים היא אלמנט חדש בה עבורם, צורם וגס. ממעטים לדבר עליו כי גם הצד השני, מנבאי השחורות הימניים, חש אכזבת מה כאשר אירופה אינה מתאסלמת בקצב שיוציא את תושביה הנוצריים לבריקדות.

אבל הישג זה מגלה עובדה שחשיבתה לאירופה קיומית, וגם אנחנו גילינו אותה אחרי הקמת הגדר בגבול מצרים. מדינה מערבית, מפותחת וליברלית יכולה לנקוט באמצעים שימנעו הגירה בלתי מבוקרת אליה, וימנעו קץ תרבותי מהיר מידיהם של ארגוני זכויות אדם.

ההגירה מאפריקה המצויה בפיצוץ אוכלוסין עדיין מגיעה לאירופה דרך איטליה בקצב של מאות אלפים בשנה, והיא מעלה סכנה אחרת, פחות משמעותית מבחינת הטרור, אבל משמעותית לא פחות מבחינת הפערים החברתיים. היא מעלה את החשש שמדינת הרווחה האירופית השוויונית תהפוך בעתיד לברזיל שבה פאבלות מוכות פשע רצחני מתקיימות לצד משכנות פאר שתושביהן חיים מאחורי הגנת סורג ובריח. גם כאן נראה שהאירופים יצליחו למצוא בסוף, אחרי ההתמהמהות וההיסוס האופייניים להם, למצוא פיתרון המבוסס על המודל הטורקי – הרבה כסף למדינות אפריקאיות בתמורה לכך שישאירו את תושביהן אצלן.

הכלכלה

משבר כלכלי אמיתי משקף מחסור – כך היה בימים עברו בשנות בצורות, האסמים היו ריקים ואנשים היו נותרים רעבים. לא כל כך מזמן – רק לפני מאה שנים, אנשים מתו ברעב מחריד בירושלים.  גם בימינו אנו בוונצואלה ההמונים רעבים ללחם. כתב סוציאליסט אמריקני אחד שניסה להגן מעט על מורשת צ'אבס ובקיא במצבה של ונצואלה אמר שפני הדברים שם אינם כה נוראים כפי שניתן להבין מהתקשורת העולמית. עובדה – בשכונות של העשירים הסופרמרקטים מלאים. סניגוריה על צ'אבס?  אולי להיפך – נראה שמשנתו מהווה דרך כל כך לא אפקטיבית להשגת שוויון. עד כדי כך שאפילו לא הצליחה להשיגו בדרך הקלה – על ידי הפיכת כולם לאומללים במידה שווה.

המשבר הכלכלי באירופה הוא במידה רבה ההיפך מהמשבר בוונצואלה. זהו משבר שפוקד מקום שבו אין שום מחסור, ושמדינת הרווחה הצליחה לקדם בו שוויון מהסוג היפה – שבו טוב לכולם. הסופרמרקטים משופעים בכל טוב גם בשכונות העניות, והמחירים בו אינם עולים, אלא יורדים. הבעיה הכלכלית הנוכחית אינה נובעת מכך שיש חוסר, אלא יש עודף – יש שפע מכל דבר, ולפיכך התמריץ עבור יצרנים להשקיע בהקמת מפעלים נוספים, עבור קבלנים לבנות בניינים נוספים – הוא נמוך מדי וכתוצאה מכך הצמיחה נמוכה. מדברים הרבה על כך שאירופה המזדקנת זקוקה באופן נואש לידיים עובדות צעירות, אבל המציאות מוכיחה ההיפך. צעירי דרום אירופה נותרים מובטלים. עם ההמצאות שמבשר העתיד – השתכללות הרובוטיקה, המכונית ללא נהג – בעיית האבטלה עלולה רק להחמיר.

אבל למשבר כלכלי של עודף שפע יש פתרון טריוויאלי עד גיחוך. תן לאנשים כסף ביד, והם כבר ימצאו דרכים לצרוך יותר ויותר מהשפע הזה. כבר שבע שנים שהאליטות הכלכליות העולמיות מסרבות בעקשנות לנקוט בפתרון הזה ובמקומו מכריזות על צעדי צנע וחתירה לאיזון תקציבי חסרי שחר. אבל יש סיבות לאופטימיות. יש יותר קולות שקוראים להנהגת הפתרון האחד שבטוח שיעבוד – הקלה כמותית להמונים שתזרים את הכסף ישירות לכיסים של האזרחים. הצבעת הברקזיט שמשקפת בין השאר את מרמור ההמונים ממצב הכלכלה רק מגבירה את הלחץ על האליטות הממאנות. כפי שכתבו היום בכלכליסט, ההליקופטר עם הכסף מחמם את המנוע. זו התקדמות מבורכת לרעיון טוב. כשכתבתי דברים דומים בראשית ימי הבלוג, הרעיון היה עוד ממש בשוליים.

הדמוגרפיה

ספק אם כדור הארץ המתחמם והולך באמת זקוק לעוד בני אדם שחיים ברמת חיים מערבית. כך שירידה בילודה בעולם המתועש אינה בהכרח דבר רע. אמת, אם הירידה הדמוגרפית תימשך לאורך דורות רבים, היא עלולה להביא בסופו של דבר לחיסול התרבות האירופית, אבל זו אקסטרפולציה מרחיקת לכת.  כמו שמדינות ערב ואירן הולכות ונסוגות משיעורי הילודה המטורפים שרווחו בהן במהלך המאה הקודמת בגלל הקושי להתמודד עם השלכות פיצוץ האוכלוסין, כך סביר להניח שמדינות אירופה ימצאו דרכים לחולל תנועה הפוכה ולתמרץ את האזרחיות שלהן להוליד יותר כשהדבר יידרש. הונגריה המתמודדת עם אוכלוסייה מדלדלת כבר החלה במהלך של תמריץ כספי דרמטי למשפחות בנות שלושה ילדים ומעלה, ואם הדבר יצליח, יקומו לה חקיינים.

מי שחושב שהדמוגרפיה עתידה לחסל אירופה רואה בדמיונו המוני מוסלמים נוהרים אליה והופכים אותה לחליפות איסלמית אומללה. אבל התמונה במציאות מורכבת יותר. ראשית, לא כל המוסלמים הם דאעש. כורדים וטורקים הוכיחו כשירות לאינטגרציה מוצלחת, בניגוד אולי למרוקנים, סעודים ומצריים. שנית, כפי שכבר כתבתי, אירופה מראה כוחה בימים אלו בבלימת הגירה מוסלמית המונית, ואויבי ההגירה רק צוברים כוח פוליטי. שלישית, האירופים תמיד יכולים לדלל את ההגירה המוסלמית בהגירה ממדינות אחרות שלתושביהן יכולת מוכחת להיטמע באירופה ולהיטיב עם תרבותה כמו סינים והודים. יש הרי גם מיליארדים כאלו, וארה"ב, קנדה ואוסטרליה כבר מפיקות תועלת רבה מהגעתם.

האיום הצבאי

מאז תום מלחמת העולם השנייה הפצצה האטומית הוכיחה עצמה כמשמרת השלום הגדולה ביותר. לשתי מדינות מערב אירופיות יש פצצת אטום – צרפת ובריטניה (לפחות עד שסקוטלנד תפרוש). גרמניה יכולה להשיגה בנקל אם רק תרצה, ואילו ארה"ב עם הארסנל הגרעיני שלה מחויבת להגן על חברותיה בנאט"ו. לאור זה קשה לראות תוקפן חיצוני כמו רוסיה או אירן או אפילו מוטציה פראית במיוחד של דאעש מאיימים להפר את השלווה האירופית בקנה מידה גדול. עם טרור אפשר לחיות כמו שאנחנו מגלים כשאנו שבים לשבת בבתי הקפה של שרונה רק מעט אחרי שהדם נשטף, וכמו שימשיכו להפנים באירופה. אבל המחשבה על טנקים של צבא כובש אכזר פולשים לפריז או ללונדון נראית שייכת למדע בדיוני, ועד כמה שניתן להעריך ולדמיין, כך יהיה כל ימי חיינו.

עוד מחשבות ברקזיט

סקוטלנד

יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי עלולה לגרור את התפרקות הממלכה המאוחדת. בסקוטלנד קיים סנטימנט חזק בעד האיחוד ובעד עצמאות. במשאל העם ב-2014 הסקוטים הצביעו להישאר בתוך בריטניה ברוב של 55% מול 45%, אבל ייתכן שנטישת האיחוד האירופי פותחת את הסיפור מחדש.

בריטניה בלי סקוטלנד היא מדינה קטנה יחסית בשטחה  (בערך בשטח של תוניסיה, קצת יותר מיוון וניקרגואה, פחות מסוריה). חשוב לא פחות – בריטניה מחזיקה את יכולותיה הגרעיניות האסטרטגיות בסקוטלנד ותתקשה למצוא להם מקום חדש. איזה מין פרצוף יש לחברה קבועה במועצת הביטחון שמצטמקת ככה בשטחה ומוותרת על העוצמה שמקנה נשק גרעיני? מצד שני בריטניה ללא סקוטלנד תהיה מדינה הרבה יותר ימנית ושמרנית וגם תומכת נלהבת יותר של ישראל.

האם הסקוטים באמת יחליטו לפרוש במשאל עם חוזר? זו תהיה החלטה אומללה מבחינתם. בספטמבר 2014 אז התקיים המשאל הקודם ריחף מחיר הנפט סביב ה-100 דולר. היום הוא נמצא במקום נמוך בהרבה. כפי שנראה כרגע הסקוטים לא יוכלו להסתמך על אוצרות הים הצפוני כבסיס לעושר לאומי.  גם לא ברור איזה מטבע תאמץ סקוטלנד. נטישת הפאונד תהיה מסובכת ולא קלה בכלל, ויהיה זה מגוחך לעשות זאת למען מטבע כמו האירו הנמצא במשבר עמוק. לא ברור מה הפואנטה מבחינתם להקים מדינה נחשלת משלהם בצפון האי הבריטי, אם אפילו לא ישיגו בכך עצמאות אמת אלא החלפת משעבד בלבד – ממוסדות הממשלה בלונדון למוסדות האיחוד בבריסל ובפרנקפורט. בל נשכח שכמעט 40% מהסקוטים הצביעו בעצמם בעד פרידה מהאיחוד. נכון, בסקוטלנד התומכים בעזיבה היו מיעוט. אבל מיעוט עצום.

נתיב הפרידה

לאיחוד האירופי יש תמריץ ברור להפוך את הפרישה לגיהנום עבור בריטניה, כדי שמדינות נוספות לא יחרו יחזיקו אחריה בנטישה. אבל אני לא מאמין שכך יהיה בפועל. הסיבה היא שזהו תמריץ שלא ניתן להודות בו. פוליטיקאי אירופי שיגיד בפה מלא שהוא רוצה למרר את חיי הבריטים כעונש על החלטתם, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לסחר החופשי באירופה, מסתכן בתגובה מאוד ביקורתית מצד התקשורת והציבור. על כן ניסיון להרע בכוונה את מצבה של כלכלת בריטניה יצטרך להיעשות כמעין קונספירציה בין הגורמים האירופים השונים, בשתיקה ובקריצת עין. אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה – מחטיפת ילדי תימן ועד ההתנקשות ברבין. מאוד קשה לשמור על קשר שתיקה מסובך במצב שבו התקשורת בוחשת בכול ועין הציבור פקוחה. האיחוד האירופי מטבעו כגוף מלאכותי, קוסמופוליטי ועל לאומי גם אינו מעורר את רמת הנאמנות הנדרשת בפקידים ובפוליטיקאים שלו על מנת שקונספירציה כזו תצלח. לכן אני מאמין שייחתמו הסכמים סבירים בין בריטניה לשאר אירופה. הפקידים בבריסל יביטו בזעם בבריטניה המשגשגת אחרי צאתה מהאיחוד ועיניהם כלות.

 

 

23 ביוני מכה בשנית

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

ההכרעה הבריטית

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.