Archive for the ‘אירופה’ Category

על אבסורד שהוא קוהרנטי ועל קוהרנטיות שהיא אבסורד

14 ביולי 2017

מגזין האינטרנט האמריקני הליברלי ווקס לעג למאמר שפרסמו בכירי ממשל טראמפ ובו הכתירו את יעדי ממשלם כהגנה על ערכים אמריקניים כמו חופש דת ושוויון לנשים. חופש דת? טראמפ הבטיח שלא יתן לאף מוסלמי להיכנס לארצות הברית, וגם אם נסוג בו מההבטחה במלואה הוא מנסה ואף מצליח ליישמה חלקית בדרכים אחרות. שוויון לנשים? טראמפ הוקלט בהתבטאויות שוביניסטיות מבחילות. 

זהו אבסורד שאדם כמו טראמפ עם כל האינסטינקטים הגסים והלא דמוקרטיים שלו יהיה זה שינהל מאבק בשם ערכי המערב הליברליים. אבל זהו אבסורד אפשרי, שמוביל לתוצאה קוהרנטית. נטייתו של טראמפ לראות את העולם בצורה של "אנחנו מול הם" מאפשרת לו להגן על ערכי המערב מבלי ליפול במכשולים הבלתי אפשריים שמציבה התקינות הפוליטית.

ההיפך הוא יותר בעייתי. יש מי שמבטא את ערכי המערב בכנות ובהגינות, כמו למשל עמנואל מקרון או אנגלה מרקל, אך מאפשר בשמם הגירה המונית של המונים מתרבויות שבהן ערכי המערב נתעבים ושיעור הפריון גבוה. זו קוהרנטיות שמביאה לתוצאה אבסורדית. 

האם חופש הדת וזכויות הנשים יקרים לעמנואל מקרון יותר מאשר לדונאלד טראמפ? אין ספק. אבל האם יש באמת חופש דת היום בצרפת? יהודי צרפת מרגישים מאוימים במולדתם ואנו למעשה נמצאים בתקופה רבת שנים שבה מתנהל, אמנם באיטיות רבה, גירוש היהודים מצרפת. שלא כמו כל הגירושים האחרים בהיסטוריה, הוא אינו ביוזמת המדינה, אבל הוא תוצאת לוואי של מדיניות ההגירה שהיא מאפשרת. 

והאם זכויות האישה בגרמניה ויכולתה להסתובב חופשי בחוצות הערים לא ספגו מכה קשה מאז אירועי חגיגות סוף השנה שבהם הוטרדו נשים באופן המוני בידי מהגרים?

ההיסטוריה הפתיעה אותנו הרבה פעמים לטובה מאז קץ מלחמת העולם השנייה, אבל על פניו התסריט שבו ההגירה ההולכת וגוברת לאירופה מערערת יותר ויותר את תחושת הביטחון של יהודיה ונשיה – נשמע התרחיש הסביר. הליברלים במערב קרובים לנקודה שבה יצטרכו להחליט האם הם מנסים לשמור על ערכיהם כקוהרנטיים, כולל האמונה בשוויון אוניברסלי וגבולות פתוחים, וכך מסתכנים בתוצאה אבסורדית. בעוד שדווקא עולם הערכים הגס והאבסורדי של הנמסיס שלהם טראמפ יכול להוביל לתוצאה קוהרנטית.

האמת על הפשיעה בשוודיה

22 בפברואר 2017

דונאלד טראמפ עורר סקנדל כשדיבר על פיגוע בשוודיה שלא היה ולא נברא. הוא התכוון, כך התברר, לראיון שנערך בנושא הפשיעה הגוברת בשוודיה בפוקס ניוז. פוקס ניוז ייחסו את העלייה בפשיעה להגירה.

אתרי החדשות הליברליים מיהרו לציין שהטענות הן שקר וכזב, אין גידול בפשיעה בשוודיה ומהגרים אינם אחראים לפשיעה סטטיסטית יותר מאחרים. זה לא מדויק מאחר ששוודיה במכוון אינה עורכת בדיקה של אחוז המהגרים הפושעים. בעבר, לפני כמעט עשרים שנה, כשנערכה בדיקה כזו הסתבר שמהגרים מבצעים פי 3 עד פי 6 תקיפות מיניות או מעשי שוד.  

כיצד ניתן לטשטש את הסטטיסטיקות הבעייתיות של המהגרים? בכמה דרכים עושה זאת התקשורת הליברלית. הדרך הראשונה היא להשתמש בטכניקה סטטיסטית לייחוס גורמים ולקבוע שאין הבדל ברמת הפשיעה כאשר מכניסים משתנה של עוני למשוואה. דהיינו מהגרים עניים אינם מבצעים יותר פשעים מאשר שוודים עניים. אבל קביעה כזו מטשטשת את האמת לפיה בקבלת מהגרים מקבלת שוודיה בהכרח המון עניים ולפיכך צפויה לגידול בפשיעה. 

דרך אחרת היא להתבונן בגרף הפשיעה הכולל ולהראות שתנודותיו אינן אחידות במרוצת השנים וקשה להראות בו בבירור שההגירה משנה משהו. דבר זה מתעלם מכך שסכנת הפשיעה אינה דווקא באה מהגעת מהגרים כשלעצמה אלא מהשתקעותם ובעיקר מבני הטיפש עשרה שיולידו בסופו של דבר. האפקט של קבלת מהגרים יכול להתבטא במלואו רק עשרים שנה אחר כך.

בנוסף צריך להבין שמהגרים, רבים ככל שיהיו, הם עדיין חלק קטן מהחברה השוודית בשלב זה. פשעים שלא היו קיימים כלל בשוודיה טרם הגעתם כמו פשעי טרור ואנטישמיות פתאום הופכים לבולטים. אבל סוגי פשיעה שגם שוודים היו שותפים להם, כמו אונס ושוד, נתונים לתנודות טבעיות שמגמדות השפעה מצד קבוצת אוכלוסיה קטנה. אם הקבוצה הבעייתית של המהגרים, גברים צעירים מארצות ערביות ואפריקניות, מונה היום רק אחוז או שניים מהאוכלוסיה, אפילו אם שיעור הפשיעה שלה גבוה פי חמישה או אפילו עשרה, הדבר יכול לחולל תוצאה שלא ניכרת אל מול מגמות נגד שמצמצמות פשיעה כמו העלייה ביכולת הטכנולוגית של המשטרה.

הדבר דומה לכך שאחוז ערביי ישראל באוכלוסיה עלה משמעותית עם השנים ומעורבותם בפשיעה ובתאונות דרכים גבוהה משמעותית ביחס של פי שניים או פי שלושה. היית מצפה אם כך ששיעור הפשע והתאונות יעלה, אך הוא כמובן רק ירד בחדות כי גורמים אחרים נגדיים היו הרבה יותר משמעותיים. 

כתבתי בעבר ששיעור רצח הנשים בקרב מסתננים אפריקניים גבוה פי 45! עם זאת התבוננות בגרף רצח הנשים בישראל בעשור האחרון לא תראה לנו גידול מיוחד עם הגעת גל המסתננים. הסיבה היא שיש כל כך מעט נשים במסתננים שאפילו פגיעות קיצונית שלהן לרצח בידי בני זוג לא משנה הרבה בתמונה הכוללת. 

התרחיש הטוב מבחינתה של שוודיה הוא שקצב הגעת המהגרים בעתיד יהיה משמעותי פחות מקצב השיפור התמידי בכל הדברים שהצליחו להפחית פשיעה ברחבי העולם בעשורים האחרונים.

מירי בימין, מבוי סתום בשמאל

17 בפברואר 2017

סקר שנערך לאחרונה במדינות אירופיות חשף שאיסור הגעת המוסלמים שמנסה לקבוע דונלד טראמפ פופולארי בקרב אזרחי אירופה. ובהפרש עצום – 55 אחוזים תמכו בעצירת הגירה מוסלמית מול 20 אחוזים בלבד שהתנגדו.

השנים האחרונות היו דרמטיות מבחינת נושא ההגירה. גם אם דיבורים על התאסלמותה השקטה של אירופה החלו כבר מזמן, רק התעצמות דאעש ומשבר הפליטים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הפילו לכולם את האסימון. ההתמודדות עם הגל הדמוגרפי המוסלמי תעצב את המאה ה-21 במערב. 

לכך יש גם השלכות כלכליות משמעותיות. האליטות המציבות את ערך השוויון כערך עליון ולפיכך קוראות להטלת מסים ומפקפקות בשוק החופשי מאוגדות במפלגות השמאל. אבל כדי להיבחר ולקבל רוב בפרלמנטים הן צריכות לקושש תמיכה מהמעמד הבינוני נמוך. הן איבדו אותו. הוא אוהב שוויון כשמשמעותו היא שהעשירים יממנו לו את ביטוח הבריאות או כשנגזר ממנו מרחב פעולה לאיגוד העובדים שדואג לו לשכר ולתנאים. המעמד הבינוני נמוך מתעב שוויון בכל מאודו כשפירוש הדבר הוא שהמוני מהגרים מוסלמים נתפסים כזכאים להציף את ארצו.

מי שחשב שקריסת השמאל היא תופעה ישראלית ייחודית הקשורה בכיבוש ובאינתיפאדה, מתבדה. בכל העולם המערבי השמאל מת. אפילו בשוודיה שבה שולט כיום השמאל, זו תוצאה חד פעמית של נתק בין הימין המתון לימין הלאומני אשר יחד יש להם רוב בפרלמנט. אולם הימין המיינסטרימי שם כבר רומז שמעתה והלאה יאחד כוחות עם הימין הלאומני האנטי מוסלמי. 

למועמד השמאל אין סיכוי, כך נראה, להגיע לסבב השני בבחירות לנשיאות בצרפת. בוחריו יצביעו ללה פן. הלייבור של ג'רמי קורבין מקבל מעט קולות בקרב מעמד הפועלים. כל המצביעים הלכו למפלגה של נייג'ל פאראג', שהצליחה באופן מדהים לשנות את בריטניה כליל ולהוציאה מהאיחוד, גם עם מושב או שניים בפרלמנט.

השמאל יקרוס, אך הימין ישתנה. שורות הימין במערב יתמלאו באוהדים חדשים שיבטיחו לו השלטון לשנות דור – סוציאליסטים לאומניים, שאינם מסוגלים לשאת את אהדת השמאל להגירה מוסלמית. הימין יצטרך להשתנות בשבילם. לא סתם טראמפ סטה בחדות מעקרונות רפובליקניים של תמיכה בסחר חופשי. הוא זיהה שקיים אלקטורט ימני חדש שאינו אדוק בדת השוק החופשי והצליח להקסימו. אנשי ימין ששמים עקרונות של שוק חופשי מעל ללאומיות ותומכים במטבע רב לאומי או בהגירת עובדים יהפכו לדינוזאורים. דמויות ימין פוליטיות כמו מירי רגב אצלנו  משקפות את זעם ההמונים כלפי בני המוצא האתני השונה ואינן מחויבות לקפיטליזם אדוק. רגב למשל הציעה פעם להטיל מס 80 אחוזים על הכנסת עשירים. מצד שני, הנושא אינו בוער בדמה, היא לא שלי יחימוביץ', וממשלה בראשותה בוודאי תהיה נוחה לעסקים מאחר שאלו שמתחתיה יהיו ימניים מן השורה. הביטו בפניו של העתיד הפוליטי של המערב ותראו שם את מירי. ובאמריקה גם ההווה, יש להודות, נראה כך.

האירו והשלוש ומשהו

28 בנובמבר 2016

האירו נמצא כרגע באזור מאוד נמוך היסטורית ביחסו לשקל. רק מעט יותר מארבעה שקלים לאירו. האם הרף ייחצה כלפי מטה ואפשר יהיה לקנות אירו עם פחות מארבעה שקלים? ההסתברות לכך נראית די גבוהה, אך הרבה תלוי  כמובן בממשל החדש בארה"ב. אם הנשיא טראמפ יוציא סכומי עתק על תשתיות ועל הקלות מס, כפי שהכול מצפים, משמעות הדבר תהיה הצפה של השווקים בדולרים חדשים. האפקט הרגיל של הצפת השוק בסחורה הוא הורדת ערכה ולכן לכאורה ערך הדולר אמור לרדת, אבל העולם של מטבעות ובנקים מרכזיים הוא פרדוקסלי כמו ארץ הפלאות של לוסי. בנקים מרכזיים נוהגים לתת תרופה שהיא חזקה מהמחלה – אם הם יבחינו באפקט אינפלציוני ולו קל, המחליש ערך המטבע ומעלה המחירים, הם ינהיגו מייד כקונטרה ריבית גבוהה, אשר תהפוך את החזקת המטבע למשתלמת. הימים שבהם אפשר היה לשים כסף בפיקדון ולקבל עליו ריבית נאה נראים כפרה היסטוריה, אבל הם יכולים לחזור לאמריקה. 

הבנק האירופי לעומת זאת לא ימהר להעלות ריבית. מדינות דרום היבשת עדיין חולות מכדי שהעלאה כזו תיחשב לרעיון סביר. הזעם על האליטות באירופה גדול מכדי שהן יסתכנו בחבלה בצמיחה הזעומה בלאו הכי. אז מי ירצה להחזיק אירו בעולם שבו הדולר מניב תשואה? רק מי שיפתו אותו עם שער אירו חלש במיוחד, עוד הרבה מתחת לרמתו היום. 

כלכלת ישראל נראית כיום חזקה בהרבה מכלכלת אירופה, לבטח לטווח הארוך שבו ישראל, שלא כאירופה, נהנית מרוח גבית דמוגרפית עזה. המשקיעים יצטרכו להמר האם ישראל וסיכויי הצמיחה שלה מנוונים כבאירופה ועל כן תשקע במי האפסיים של ריבית קפואה, או שתתעשת יחד עם אמריקה של טראמפ, שממנה יגיעו לישראל סכומי עתק כהשקעה בתעשיות הטכנולוגיות. להערכתי התסריט השני יותר סביר ולכן המטבע הישראלי ייצמד, לפחות במידת מה, לעליית הדולר ולא לשפל האירו.

כמובן צריך להניח לשם התסריט הזה שממשל טראמפ יהיה בעל יכולת ולא יפספס הזדמנות פז היסטורית להרחבה תקציבית. קשה להיות בטוח בכך, אולי תגבר ידם של הזויי חרדת החובות והמאזנים הכספיים המצויים לרוב בקרב הרפובליקנים. אבל כרגע נראה שלא לשם נושבת הרוח. 

הימור לשנה הקרובה – נראה את האירו באזור השלוש ומשהו. מצד שני, אם תקחו משכנתא באירו – זה על אחריותכם.

אירופה – הקייס האופטימי

30 ביוני 2016

בעקבות סופת הברקזיט אירופה והאליטות שמנהלות אותה ביד רמה סופגות כל כך הרבה השמצות, שלא יהיה מקורי במיוחד להוסיף עליהן. מעניין יותר דווקא להתוות את הקייס האופטימי בעד אירופה ובעד עתידה. וזאת יש לזכור – מאז היטלר התאבד בבונקר שלו, והלוחמים שבו משדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, נבואות זעם לגבי אירופה לרוב התפוגגו ואילו האופטימיים שראו הכול באור ורוד ורוד יצאו צודקים.  כמה שונים העשורים מאז המלחמה מהזוועות הבלתי נתפסות שאירופה נדונה אליהן במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ההגירה

אירופה רשמה לזכותה בחודשים האחרונים הישג גדול שממעטים לדבר עליו – הצניחה הדרמטית (98%!) בשיעור המהגרים מהמזרח התיכון בעקבות מדיניות נוקשה יותר של החזרת מהגרים לטורקיה. ממעטים לדבר על ההישג כי אינו נוח לאוהבי אירופה. הם אוהבים אותה בשל ההומניות והקוסמופוליטיות שלה. והיד הקשוחה כלפי מהגרים היא אלמנט חדש בה עבורם, צורם וגס. ממעטים לדבר עליו כי גם הצד השני, מנבאי השחורות הימניים, חש אכזבת מה כאשר אירופה אינה מתאסלמת בקצב שיוציא את תושביה הנוצריים לבריקדות.

אבל הישג זה מגלה עובדה שחשיבתה לאירופה קיומית, וגם אנחנו גילינו אותה אחרי הקמת הגדר בגבול מצרים. מדינה מערבית, מפותחת וליברלית יכולה לנקוט באמצעים שימנעו הגירה בלתי מבוקרת אליה, וימנעו קץ תרבותי מהיר מידיהם של ארגוני זכויות אדם.

ההגירה מאפריקה המצויה בפיצוץ אוכלוסין עדיין מגיעה לאירופה דרך איטליה בקצב של מאות אלפים בשנה, והיא מעלה סכנה אחרת, פחות משמעותית מבחינת הטרור, אבל משמעותית לא פחות מבחינת הפערים החברתיים. היא מעלה את החשש שמדינת הרווחה האירופית השוויונית תהפוך בעתיד לברזיל שבה פאבלות מוכות פשע רצחני מתקיימות לצד משכנות פאר שתושביהן חיים מאחורי הגנת סורג ובריח. גם כאן נראה שהאירופים יצליחו למצוא בסוף, אחרי ההתמהמהות וההיסוס האופייניים להם, למצוא פיתרון המבוסס על המודל הטורקי – הרבה כסף למדינות אפריקאיות בתמורה לכך שישאירו את תושביהן אצלן.

הכלכלה

משבר כלכלי אמיתי משקף מחסור – כך היה בימים עברו בשנות בצורות, האסמים היו ריקים ואנשים היו נותרים רעבים. לא כל כך מזמן – רק לפני מאה שנים, אנשים מתו ברעב מחריד בירושלים.  גם בימינו אנו בוונצואלה ההמונים רעבים ללחם. כתב סוציאליסט אמריקני אחד שניסה להגן מעט על מורשת צ'אבס ובקיא במצבה של ונצואלה אמר שפני הדברים שם אינם כה נוראים כפי שניתן להבין מהתקשורת העולמית. עובדה – בשכונות של העשירים הסופרמרקטים מלאים. סניגוריה על צ'אבס?  אולי להיפך – נראה שמשנתו מהווה דרך כל כך לא אפקטיבית להשגת שוויון. עד כדי כך שאפילו לא הצליחה להשיגו בדרך הקלה – על ידי הפיכת כולם לאומללים במידה שווה.

המשבר הכלכלי באירופה הוא במידה רבה ההיפך מהמשבר בוונצואלה. זהו משבר שפוקד מקום שבו אין שום מחסור, ושמדינת הרווחה הצליחה לקדם בו שוויון מהסוג היפה – שבו טוב לכולם. הסופרמרקטים משופעים בכל טוב גם בשכונות העניות, והמחירים בו אינם עולים, אלא יורדים. הבעיה הכלכלית הנוכחית אינה נובעת מכך שיש חוסר, אלא יש עודף – יש שפע מכל דבר, ולפיכך התמריץ עבור יצרנים להשקיע בהקמת מפעלים נוספים, עבור קבלנים לבנות בניינים נוספים – הוא נמוך מדי וכתוצאה מכך הצמיחה נמוכה. מדברים הרבה על כך שאירופה המזדקנת זקוקה באופן נואש לידיים עובדות צעירות, אבל המציאות מוכיחה ההיפך. צעירי דרום אירופה נותרים מובטלים. עם ההמצאות שמבשר העתיד – השתכללות הרובוטיקה, המכונית ללא נהג – בעיית האבטלה עלולה רק להחמיר.

אבל למשבר כלכלי של עודף שפע יש פתרון טריוויאלי עד גיחוך. תן לאנשים כסף ביד, והם כבר ימצאו דרכים לצרוך יותר ויותר מהשפע הזה. כבר שבע שנים שהאליטות הכלכליות העולמיות מסרבות בעקשנות לנקוט בפתרון הזה ובמקומו מכריזות על צעדי צנע וחתירה לאיזון תקציבי חסרי שחר. אבל יש סיבות לאופטימיות. יש יותר קולות שקוראים להנהגת הפתרון האחד שבטוח שיעבוד – הקלה כמותית להמונים שתזרים את הכסף ישירות לכיסים של האזרחים. הצבעת הברקזיט שמשקפת בין השאר את מרמור ההמונים ממצב הכלכלה רק מגבירה את הלחץ על האליטות הממאנות. כפי שכתבו היום בכלכליסט, ההליקופטר עם הכסף מחמם את המנוע. זו התקדמות מבורכת לרעיון טוב. כשכתבתי דברים דומים בראשית ימי הבלוג, הרעיון היה עוד ממש בשוליים.

הדמוגרפיה

ספק אם כדור הארץ המתחמם והולך באמת זקוק לעוד בני אדם שחיים ברמת חיים מערבית. כך שירידה בילודה בעולם המתועש אינה בהכרח דבר רע. אמת, אם הירידה הדמוגרפית תימשך לאורך דורות רבים, היא עלולה להביא בסופו של דבר לחיסול התרבות האירופית, אבל זו אקסטרפולציה מרחיקת לכת.  כמו שמדינות ערב ואירן הולכות ונסוגות משיעורי הילודה המטורפים שרווחו בהן במהלך המאה הקודמת בגלל הקושי להתמודד עם השלכות פיצוץ האוכלוסין, כך סביר להניח שמדינות אירופה ימצאו דרכים לחולל תנועה הפוכה ולתמרץ את האזרחיות שלהן להוליד יותר כשהדבר יידרש. הונגריה המתמודדת עם אוכלוסייה מדלדלת כבר החלה במהלך של תמריץ כספי דרמטי למשפחות בנות שלושה ילדים ומעלה, ואם הדבר יצליח, יקומו לה חקיינים.

מי שחושב שהדמוגרפיה עתידה לחסל אירופה רואה בדמיונו המוני מוסלמים נוהרים אליה והופכים אותה לחליפות איסלמית אומללה. אבל התמונה במציאות מורכבת יותר. ראשית, לא כל המוסלמים הם דאעש. כורדים וטורקים הוכיחו כשירות לאינטגרציה מוצלחת, בניגוד אולי למרוקנים, סעודים ומצריים. שנית, כפי שכבר כתבתי, אירופה מראה כוחה בימים אלו בבלימת הגירה מוסלמית המונית, ואויבי ההגירה רק צוברים כוח פוליטי. שלישית, האירופים תמיד יכולים לדלל את ההגירה המוסלמית בהגירה ממדינות אחרות שלתושביהן יכולת מוכחת להיטמע באירופה ולהיטיב עם תרבותה כמו סינים והודים. יש הרי גם מיליארדים כאלו, וארה"ב, קנדה ואוסטרליה כבר מפיקות תועלת רבה מהגעתם.

האיום הצבאי

מאז תום מלחמת העולם השנייה הפצצה האטומית הוכיחה עצמה כמשמרת השלום הגדולה ביותר. לשתי מדינות מערב אירופיות יש פצצת אטום – צרפת ובריטניה (לפחות עד שסקוטלנד תפרוש). גרמניה יכולה להשיגה בנקל אם רק תרצה, ואילו ארה"ב עם הארסנל הגרעיני שלה מחויבת להגן על חברותיה בנאט"ו. לאור זה קשה לראות תוקפן חיצוני כמו רוסיה או אירן או אפילו מוטציה פראית במיוחד של דאעש מאיימים להפר את השלווה האירופית בקנה מידה גדול. עם טרור אפשר לחיות כמו שאנחנו מגלים כשאנו שבים לשבת בבתי הקפה של שרונה רק מעט אחרי שהדם נשטף, וכמו שימשיכו להפנים באירופה. אבל המחשבה על טנקים של צבא כובש אכזר פולשים לפריז או ללונדון נראית שייכת למדע בדיוני, ועד כמה שניתן להעריך ולדמיין, כך יהיה כל ימי חיינו.

עוד מחשבות ברקזיט

24 ביוני 2016

סקוטלנד

יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי עלולה לגרור את התפרקות הממלכה המאוחדת. בסקוטלנד קיים סנטימנט חזק בעד האיחוד ובעד עצמאות. במשאל העם ב-2014 הסקוטים הצביעו להישאר בתוך בריטניה ברוב של 55% מול 45%, אבל ייתכן שנטישת האיחוד האירופי פותחת את הסיפור מחדש.

בריטניה בלי סקוטלנד היא מדינה קטנה יחסית בשטחה  (בערך בשטח של תוניסיה, קצת יותר מיוון וניקרגואה, פחות מסוריה). חשוב לא פחות – בריטניה מחזיקה את יכולותיה הגרעיניות האסטרטגיות בסקוטלנד ותתקשה למצוא להם מקום חדש. איזה מין פרצוף יש לחברה קבועה במועצת הביטחון שמצטמקת ככה בשטחה ומוותרת על העוצמה שמקנה נשק גרעיני? מצד שני בריטניה ללא סקוטלנד תהיה מדינה הרבה יותר ימנית ושמרנית וגם תומכת נלהבת יותר של ישראל.

האם הסקוטים באמת יחליטו לפרוש במשאל עם חוזר? זו תהיה החלטה אומללה מבחינתם. בספטמבר 2014 אז התקיים המשאל הקודם ריחף מחיר הנפט סביב ה-100 דולר. היום הוא נמצא במקום נמוך בהרבה. כפי שנראה כרגע הסקוטים לא יוכלו להסתמך על אוצרות הים הצפוני כבסיס לעושר לאומי.  גם לא ברור איזה מטבע תאמץ סקוטלנד. נטישת הפאונד תהיה מסובכת ולא קלה בכלל, ויהיה זה מגוחך לעשות זאת למען מטבע כמו האירו הנמצא במשבר עמוק. לא ברור מה הפואנטה מבחינתם להקים מדינה נחשלת משלהם בצפון האי הבריטי, אם אפילו לא ישיגו בכך עצמאות אמת אלא החלפת משעבד בלבד – ממוסדות הממשלה בלונדון למוסדות האיחוד בבריסל ובפרנקפורט. בל נשכח שכמעט 40% מהסקוטים הצביעו בעצמם בעד פרידה מהאיחוד. נכון, בסקוטלנד התומכים בעזיבה היו מיעוט. אבל מיעוט עצום.

נתיב הפרידה

לאיחוד האירופי יש תמריץ ברור להפוך את הפרישה לגיהנום עבור בריטניה, כדי שמדינות נוספות לא יחרו יחזיקו אחריה בנטישה. אבל אני לא מאמין שכך יהיה בפועל. הסיבה היא שזהו תמריץ שלא ניתן להודות בו. פוליטיקאי אירופי שיגיד בפה מלא שהוא רוצה למרר את חיי הבריטים כעונש על החלטתם, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לסחר החופשי באירופה, מסתכן בתגובה מאוד ביקורתית מצד התקשורת והציבור. על כן ניסיון להרע בכוונה את מצבה של כלכלת בריטניה יצטרך להיעשות כמעין קונספירציה בין הגורמים האירופים השונים, בשתיקה ובקריצת עין. אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה – מחטיפת ילדי תימן ועד ההתנקשות ברבין. מאוד קשה לשמור על קשר שתיקה מסובך במצב שבו התקשורת בוחשת בכול ועין הציבור פקוחה. האיחוד האירופי מטבעו כגוף מלאכותי, קוסמופוליטי ועל לאומי גם אינו מעורר את רמת הנאמנות הנדרשת בפקידים ובפוליטיקאים שלו על מנת שקונספירציה כזו תצלח. לכן אני מאמין שייחתמו הסכמים סבירים בין בריטניה לשאר אירופה. הפקידים בבריסל יביטו בזעם בבריטניה המשגשגת אחרי צאתה מהאיחוד ועיניהם כלות.

 

 

23 ביוני מכה בשנית

24 ביוני 2016

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

ההכרעה הבריטית

16 ביוני 2016

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.

 

מה זה אומר להיות ימני? המקרה ההונגרי.

14 באפריל 2016

כשאדם אומר שהוא איש ימין, למה הוא מתכוון? השאלה מעוררת דיון בארצות הברית שבה עלייתו של דונאלד טראמפ מוליכה את המפלגה הרפובליקנית לסחרור. טראמפ איש ימין מובהק בסוגיית ההגירה, אך הוא נשמע הרבה פחות ימני בנושאים כמו מיסוי עשירים (הוא בעד, לפחות מבחינות מסוימות), הסכמי סחר חופשי (הוא נגד) וביטוח בריאות אוניברסלי (בעבר תמך בכך). טראמפ היה לאורך השנים בעל דעות ליברליות בנושאים חברתיים כמו הפלות וזכויות זוגות חד מיניים. הוא הגדיר זאת כנאמנות לערכי ניו יורק מצידו. נאמנות שתשתלם יפה – ניו יורק מצידה עומדת לזכות אותו בשבוע הבא במספר עצום של צירים שיפצה על כישלונו בויסקונסין ויקרבו למועמדות הנכספת.

אז מהי הימניות? האם טראמפ יכול להגדירה מחדש בארה"ב? לא בדיוק. בעיה אחת עם טראמפ היא ששטחיותו ובורותו קוברות כל דיון מעמיק בתוך הררי השטויות שהוא פולט מהפה ללא הרף. בעיה שנייה היא שהוא מקיים יפה את משפטו של גראוצ'ו מרקס:"אלו העקרונות שלי ואם הם אינם מוצאים חן בעיניכם… אז אמצא אחרים". לשם הזכייה במועמדות הרפובליקנית, הוא נטש הרבה מאמונותיו בעבר והפך לרפובליקני מהשורה.

את הימניות מגדירים היום מחדש בצורה רצינית ונחושה יותר דווקא בעולם הישן. באירופה קם בעשרים השנים האחרונות ימין קנאי, נחוש ולוחמני. ימניותו מוגדרת בראש ובראשונה על ידי התנגדות להגירה ולאיסלאם. הימין הזה אינו סוציאליסטי מובהק במובן זה שאינו חי עשרים וארבע שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע את מאבק המעמדות, אבל הוא נאמן לחלוטין למדינת הרווחה.  מבחינתו האויבים הגדולים ביותר של מדינת הרווחה כיום אינם העשירים, אלא המהגרים. ככל שיבואו רבים יותר, כך יהיו יותר עניים של ערים אחרות שעניי ערי אירופה יצטרכו לחלוק עמם את העוגה.

תמיכתו של הימין החדש באירופה במדינת הרווחה היא גם תמונת ראי להשקפת האליטות. האליטות האירופיות היו מאוחדות בהזיה שלפיה למען הבראת הכלכלה עליהן לקצץ בתקציבי ממשלה, בחובות, בהוצאות רווחה. דבר זה לא קרה בארה"ב, שבה מורשת קיינס חיה וקיימת בקרב הכלכלנים (אולי זאת מאחר שהכלכלנים בארה"ב הם יהודים ברובם, ובתור כאלו מבינים הרבה יותר?). ארה"ב גם לא השתעבדה למטבע האירו ולתחלואיו האיומים. השנאה לאירו שכפו האליטות ולמדיניות הצנע של האליטות מוליכה את הימין האירופי החדש להתרחק ממדיניות של קיצוץ ברווחה ובהוצאות ממשלתיות ומתמיכה במטבע שהממשלה אינה יכולה להדפיסו – כל הרעיונות שמזוהים עם הימין האמריקני.

מיהו הימין האירופי? בעיקר הוא אסופה של מנהיגים בולטים שמדברים בטון דומה למדי. מארין לה פן בצרפת, נייג'ל פאראג' בבריטניה, חירט וילדרס בהולנד, היינץ כריסטיאן שטראכה באוסטריה, פרואקה פטרי בגרמניה, ג'ימי אקסון בשוודיה. כולם מנהיגים מפלגות שזוכות בהשפעה פוליטית הולכת וגוברת, ובכל אופן הסיכוי שאחד מהם יהפוך למנהיג מדינתו בקרוב עדיין קלוש למדי. האליטות עדיין שולטות באירופה.

אבל יש לפחות מדינה אחת שבה ימין בגרסתו האירופית הרדיקלית שולט, ואפילו שולט כמעט ללא מצרים. זו הונגריה, שבה הצליח ראש הממשלה ויקטור אורבן לבסס את שלטונו על אפן וחמתן של האליטות של ארצו ושל המערב. אורבן מזכיר את נתניהו מבחינה זו, אבל בניגוד לנתניהו שמאתגר את האליטות בפאסיב-אגרסיב על ידי היאחזות בסטטוס קוו, אורבן מעז לעשות שינויים גדולים. הישגיו של אורבן מרשימים במיוחד כשלוקחים בחשבון את העובדה שהונגריה, בניגוד לישראל, אינה בעלת כלכלת הייטק מפותחת, ויש לה תלות עצומה בכספים מהאיחוד האירופי.

בראש ובראשונה אורבן הוא הדובר הנחוש ביותר נגד ההגירה המוסלמית לאירופה. אמר ועשה. באוקטובר 2015 השלימה הונגריה את הקמת גדר הגבול עם קרואטיה והביאה לקצה את נדידת העמים הגדולה מהמזרח התיכון שהתנהלה דרכה.  בחודש שעבר נשא נאום תקיף בעל אופי היסטורי על הסכנות שמציבה ההגירה לאירופה. ברשת הפיצו מתנדבים נלהבים אינספור תרגומים של הנאום לשפות שונות. אם היה לימין האמריקני יותר מזל, היה לו דובר רהוט ומרשים כמו אורבן ולא ליצן כמו טראמפ.

בתחום הכלכלי אורבן נקט בפעולות מעניינות במיוחד. הונגריה סבלה ממשבר חובות בצורתו הגרועה ביותר – משקי הבית שלה היו חייבים סכומי עתק בחובות שנקובים במטבע זר. אורבן חתך את הקשר הגורדי על ידי זה שהמיר את החובות לפורינט ההונגרי ואילץ את הבנקים לשאת בהפסדים. זו ודאי אינה פעולה שיאה לימין שמאמין בחופש כלכלי, אבל כפי שכתבתי בבלוג, אין חטא כלכלי נורא יותר עבור מדינה מאשר לקחת על עצמה חובות במטבע שאינו שלה. על אף המוניטין שהדבר גבה בקרב המשקיעים אורבן עשה נכון לדעתי כשקרע בברוטליות את כתונת המשוגעים הזו שכלכלת הונגריה נכפתה בה. הוא עשה נכון גם כשעמד איתן מול דרישת אירופה שיכניס את ארצו למדיניות צנע על מנת לקצץ בגרעון. הוא לא בחל בכל מיני טריקים ושטיקים חשבונאיים מפוקפקים על מנת לחמוק ממילוי הציוויים האלו. מבחינות אחרות הונגריה בהנהגתו נוהגת בגישה כלכלית ימנית קיצונית. החוק שאורבן הכתיב דורש שמיסוי הכנסה יהיה אך ורק במס שטוח ולא פרוגרסיבי. מס הכנסה בכל מקרה נמוך מאוד, והמע"מ לעומת זאת גבוה ועומד על 27%. זהו שיעור המע"מ הגבוה בעולם. דרך אגב, גם אחריו הונגריה ממש זולה לתייר ישראלי.

הונגריה מדינה ענייה מבחינת ההכנסה הממוצעת של תושביה, אך האופק הכלכלי שלה נראה כרגע טוב, והיא יצאה מהמשבר החמור שהייתה נתונה בו בשל החובות הזרים. הונגריה נתונה אמנם במשבר מסוג אחר – דמוגרפי. שיעור הילודה בהונגריה הוא מהנמוכים בעולם, גם כשמשווים אותה למדינות כמו יפן, איטליה או סינגפור. קל להבין איזה עוגמת נפש גורם נתון כזה לראש ממשלה לאומני כמו אורבן. מה עוד שהונגריה מאבדת צעירים משכילים לטובת ארצות עשירות כמו בריטניה, גרמניה והולנד. בכולן יכול הונגרי לקבל אישור עבודה אוטומטי מתוקף היותו אזרח האיחוד. יש יותר אזרחים בהונגריה מאשר בישראל, אבל מספר הילדים הנולדים בהונגריה קטן כמעט בחצי מבארצנו, בעוד שמספר המתים גדול פי שלושה.   גם כאן אורבן הלך בגדולות. תוכנית עידוד הילודה שלו שהחלה בשנה שעברה היא חסרת תקדים באגרסיביות שלה. ממשלתו מבטיחה סבסוד בסך 150,000 ש"ח בערך (בפורינט זה נשמע יותר) למגורים עבור זוגות שהביאו או שיביאו שלושה ילדים לעולם. זה המון כסף ביחס למחירי הנדל"ן בהונגריה שאינם גבוהים במיוחד. התוכנית כל כך יוצאת דופן בנדיבותה שיש החוששים שתביא את הונגריה להתמוטטות כלכלית ולפשיטת רגל. אבל כרגיל בזמנים שבהם אנו חיים – השווקים בזים לאפשרות שמדינות הלוות במטבע משלהן, כפי שהונגריה בהנהגת אורבן מקפידה לעשות, יפשטו רגל. הריבית על אגרות חוב הונגריות לטווח ארוך נמוכה כמעט מאי פעם.

יש מובן אחד של ימניות שיש כמעט קונצנזוס לגביו במדינות המערב השונות – תמיכה איתנה במדינת ישראל. הונגריה לכאורה מאתגרת את הקונצנזוס הזה, מאחר שיש בה ימין קיצוני, מפלגת יוביק, שהוא ממש אנטישמי מוצהר. אנשי יוביק היוו עד לאחרונה מחזה מגוחך למדי, אנטישמיים גזענים שמביעים חמלה ודאגה לזכויות הפלסטינים בשטחים. ויקטור אורבן לעומת זאת הפגין ידידות לישראל, גם אם לא הפגנתית ולוחמנית כמו זו של גורמים אחרים בימין האירופי. הוא התבטא נגד אנטישמיות, והונגריה בראשותו הודיעה שלא תתמוך בסימון מוצרי ההתנחלויות.

הורדת ריבית משנה הכול ולא משנה דבר

11 במרץ 2016

אתמול קפצו השווקים בחדות בתגובה להעמקת הריבית השלילית באירופה, אולם העליות נמחקו כשנגיד הבנק האירופי מאריו דראגי אמר שאינו צופה הפחתות ריבית נוספות. האפיזודה הזו מלמדת שני דברים חשובים על ריביות בעידן שלנו – הפחתתן לא משנה כלום מחד ומאידך היא יכולה לשנות הכול. היא לא משנה כלום – כשהיא נקודתית וחד פעמית. לשווקים אין עניין מיוחד בשאלה אם הריבית היא שבריר אחוז לפה או לשם. אולם אם הפעולה אינה חד פעמית אלא חלק מסדרת פעולות נחושות עם יעד ברור, כפי שהיה נדמה לשווקים לרגע אמש, זהו סיפור אחר. השווקים עדיין מאמינים שנחישות מוניטרית יכולה להוציא את אירופה מהבוץ.

מה שקרה אתמול מראה, לא בפעם הראשונה, שהמודל הנוכחי של עבודת בנק מרכזי הגיע לסוף דרכו. הוא אינו מצליח. הוא כושל באירופה והוא מגמגם אפילו ביפן, שהבנק המרכזי שלה היה נחוש יותר בהתנהלותו.  בנק מרכזי אינו צריך להיות עצמאי אלא מחויב לכלל אוטומטי שיוכל לחרוג ממנו רק בנסיבות נדירות. הכלל יהיה פשוט: אם רמת המחירים במשק אינה גבוהה מספיק, ואינה קרובה לרמה שהבנק הציב מראש, הריבית פשוט צריכה לרדת מעצמה. הבעיה היא ששיקול הדעת של הבנקאים מונע מהם להגיע לריביות האבסורדיות שכללים היו מכתיבים. בעולם שבו ההיצע כה גדול והביקושים נמוכים, הריבית הייתה צריכה לעמוד אולי על מינוס חמישה אחוזים (עם עמלת כספומט עצומה שהייתה פותרת את בעיית הבריחה למזומן). כל עוד לבנקאים המרכזיים ניתן שיקול דעת הם יסרבו לנקוט את הצעדים המתחייבים שיובילו לכך ויותירו את הכלכלה ללא צמיחה.

כל זה היה משנה פחות אם לפחות בתחום התקציבי היו ממשלות עובדות עם כללים מבוססי מציאות. למשל, הבה נגדיל את הגירעון בכמה אחוזים כל שנה כל עוד הריביות הריאליות על החוב  הלאומי אפסיות. במקום זאת ממשלות עובדות עם כללים המבוססים על פיקציות מספריות חסרות משמעות (לרוב נצמדות לגבול גרעון העומד על שלושה אחוזים מהתמ"ג), וכך תורמות בדיוק לאותה בעיה.