מוצא האשכנזים

ראזיב חאן, מדען צעיר מפורסם יליד בנגלדש, אשר מרבה לכתוב על גנטיקה לציבור הרחב, תיאר בבלוגו את הידוע על מוצאם הגנטי של האשכנזים. הדברים ידועים למי שעוקב אחרי ההתפתחויות המדהימות בהבנת הגנום האנושי בשני העשורים האחרונים, ועדיין יש ערך לקריאתם בצורה מסודרת ואמינה. בפרט כי בתחום הזה פעילים כל מיני שרלטנים וקשקשנים שמנסים לקדם את תיאוריית ההבל לפיה יהודים אשכנזים מוצאם מהכוזרים; לטעון להיעדר קשר בין יהודי זמננו ליהודי העבר ובין יהודי אשכנז ליהודי המזרח; או לדחוף לציבור שטויות אחרות.

היום ידוע שהאשכנזים הם צאצאים גנטיים לשתי קבוצות אתניות. מצד אחד העם היהודי שמקורו בארץ ישראל. מצד שני דרום אירופאים, איטלקים, ספרדים ופורטוגזים. הגנום האשכנזי נוצר כאשר גברים יהודים, נצר לעם היהודי הארץ ישראלי העתיק, הגיעו לדרום אירופה והתחתנו עם נשים דרום אירופאיות, כנראה איטלקיות. נשים אלו מן הסתם גוירו, הדליקו נרות, אכלו כשר ושמרו שבת והפכו ליהודיות לחלוטין לפי ההלכה, אבל הגיור לא משנה את הגנטיקה, והן הביאו איתן את הגנטיקה הדרום אירופאית.

דבר זה התרחש בימי הביניים המוקדמים, כלומר באזור שנת 750. התוצאה שלו היא שהגנטיקה האשכנזית היא בערך חצויה בין היהודים הקדומים לבין הדרום אירופאים, עם יתרון קל ליהודים. כלומר כנראה האשכנזי קצת יותר קרוב לאבותיו בארץ ישראל מאשר לאבותיו באיטליה. לעובדה שהשושלת הזכרית האשכנזית נשמרה מאז ימי בית שני יש משמעות חשובה לבני משפחות כהנים ולוויים אשכנזים. אפשר לראות את היחודיות שלהם ואת התייחסותם לאב משותף מלפני הגלות.

אחרי הגיור הגדול של ימי הביניים המוקדמים, האשכנזים נסגרו בתוך עצמם וקיבלו מעט דם זר. עדיין אפשר לראות פה ושם סימנים עדינים לדנ״א מזרח אירופי ששקע גם הוא בתוך הגנום האשכנזי. ימי הביניים לא היו קלים ליהודי אשכנז ובשלב מסוים היה אירוע ״צוואר בקבוק״ בולט שעד היום מעצב את המחלות הגנטיות המקושרות לאשכנזים. דהיינו מכל הקבוצה האתנית נותרו מתי מעט שהצליחו להעמיד צאצאים הלאה. בשלב מסוים במאה ה-13 היו רק 300 יהודים אשכנזים, אשר הם אביהם של כל יהודי אשכנז בימינו (אולי היו עוד יהודים אשכנזים אבל צאצאיהם נמחו במהרה מעל פני האדמה). אולי הדבר ממחיש את עומק החורבן שהביאו הרדיפות בימי המוות השחור? באותה תקופה הדומיננטיות של יהדות ספרד בעולם היהודי הייתה מוחלטת. ברם, אחרי מצב מצער זה נפוצו היהודים האשכנזים כמו קפיץ שהשתחרר והתרבו בקצב מסחרר. עד כדי כך שערב השואה 92% מיהודי העולם היו אשכנזים. על התרבות יהודי אשכנז ערב השואה כתבתי בפוסט אחר. היהודים האשכנזים נדחקו לעסוק במקצועות לא חקלאיים, ואולי זה סוד הישגיהם יוצאי הדופן, כי היו צריכים לשרוד באופן שחרג מזה שהאנושות הורגלה אליו עשרות דורות. הצורך בחדשנות הוטמע בהם אבולוציונית. תמונת המראה לכך היא שאשכנזים גרועים יותר בהתמצאות מרחבית, ההיפך מהאבוריג׳ינים באוסטרליה.

בכיר הכותבים בנושא האינטליגנציה בזמננו, צ׳רלס מארי, אמנם תהה פעם: אם הגאונות היהודית מתחילה רק באילוצים של חיי האשכנזים, איך היה זה דווקא העם הקטן הזה מהמזרח שנתן עוד הרבה קודם לכן לאנושות את התנ״ך? השיב מארי שעל כך יש לו תשובה לא ניתנת להפרכה אבל כן פשוטה והחלטית: ״היהודים הם עמו הנבחר של אלוהים״.

אם היה מתברר שאין קשר גנטי אמיתי בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים, הדבר לא היה משנה הרבה מבחינת ההלכה היהודית וההגות היהודית. היהדות הרי מכירה בגיור הכרה מוחלטת (למעט פינה מסוימת יוצאת דופן בהגותו של רבי יהודה הלוי, אשר חשב שסגולה אלוהית עוברת אצל היהודים רק באופן גנטי מדור לדור). אין ספק שמי שהעביר את היהדות שמורה מדוד לדור והיה מוכן למות על קיומה, אבותיו, אם לא היו יהודים במקורם, התגיירו בשלב מסוים. ובכל אופן הנתק בדנ״א היה צורם מעט מבחינת תחושת האחווה היהודית ומבחינת תחושת הזכאות של היהודים על ארצם הקדומה. אבל המדע הגנטי החדיש מחלץ אותנו מהצורך להתמודד עם דיסוננס כזה לגבי האשכנזים. יהדותם היא רציפה גנטית, דרך אבותיהם, עד ימי ארץ ישראל הקדומים.

מי אנחנו וכיצד הגענו לכאן?

"מי אנחנו וכיצד הגענו לכאן?" הוא ספר חדש שהתפרסם באנגלית ומתאר את מצבו העדכני של חקר הדנ"א האנושי, וכך שופך אור על שאלה גדולה: איך התהוו הקבוצות האתניות הקיימות כיום על כדור הארץ. כותב הספר, דיוויד רייך, אינו סתם מחבר ספרי עיון, אלא המדען המוביל בתחומו, גנטיקאי מהרווארד וחתן פרס דן דוד. עבודתו של רייך סוקרה לאחרונה בקיצור בכתבה בהארץ. אבל על הספר יש הרבה מה להוסיף. למי שמתעניין בנושא, ואיזה אדם אינטליגנטי יכול להרשות לעצמו שלא להתעניין, זהו רצף של חידושים ופלאים. הספר מתעד ממצאים ממש מהדקות האחרונות של המחקר, והשנה 2016 למשל מוזכרת בו בהקשר לתאריך של גילויים חשובים. זהו גם מקור חולשה כי אפשר לנחש שיתיישן מהר, ובכל אופן מה שיש הוא מרתק.

קודם כל יש אנקדוטות מעניינות. הידעתם שכדי למנוע זיהום של דנ"א ישן עם דנ"א חדש של חוקרים וחופרים, מעבדות לחקר דנ"א נראות כמו מעבדת המוליכים למחצה של אינטל? לחץ אוויר וסינון קפדני, מדענים בחליפות ומסכות, אור אולטרה סגול מחטא. כל פריצת דרך גנטית חשודה בכך שבעצם היא תוצאה של זיהום וצריך לא מעט מאמץ כדי להוכיח שלא כך פני הדברים.

אנקדוטה אחרת: אחת התגליות החשובות בחקר הדנ"א היא שאזור האוזן הפנימית הוא האזור שמיטיב לשמר דנ"א יותר מכל. גילוי זה אפשר למצוא דנ"א משרידי אדם שקודם נחשבו לעתיקים מדי ולפיכך הדנ"א בהם היה צפוי להתפורר מזמן. הוא יושם ממש לאחרונה בחקר שרידי האדם במערת רקפת בכרמל.

ישראל מוזכרת בספר הרבה, הן בשל שורשיו היהודים של המחבר והן כמקום שבו נמצאו שרידים פרה היסטוריים חשובים, בפרט בכרמל. אפשר לבסס תיירות שלמה על השרידים העתיקים האלו, אבל כמו שלימדה כתבה בהארץ לא מזמן, שרת התרבות מירי רגב לא קופצת על האפשרות לטפחם. פחות מדי יהודי ויותר מדי פרה היסטורי.

הניאנדרטלים

לפני כ-40 אלף נעלמו אחרוני הניאנדרטלים, כנראה כתוצאה מהתפרצות הר געש בדרום איטליה שחוללה אקלים חורפי מתמשך והרסני. במשך תקופה ארוכה מאוד, הרבה יותר מ-40 אלף שנה, חיו זה לצד זה שני מינים אנושיים שונים. ניאנדרטלים והומו סאפיינס. ממש בטרם היעלמותם הותירו הניאנדרטלים חותם בגנום האנושי של כולנו, פרט לאפריקנים. כיום יש בנו כמה אחוזים בודדים מהם, קצת יותר באסייתים, קצת פחות באירופים. הגנום הניאנדרטלי הולך ומתמעט עם התקדמות האבולוציה, ולפיכך כנראה אינו בהכרח לתפארת מלחמת הקיום. עם זאת אין במה להתבייש באבותינו אלו – הם היו די אינטליגנטיים: הכינו יפה כלי אבן ודאגו לנכים שלהם.

הגילוי על התערובת הניאנדרטלית היווה סנסציה שקשה היה לקבל אותה כי סתרה את התיאוריה המקובלת, לפיה האדם כפי שהוא התפתח מאפריקה, שבה התנתק מכל צורות האדם הקדמוניות, וממנה יצא אל העולם. אחרי כמה מבחנים קשיחים של רצפי דנ"א לא היה מנוס בשנת 2010 מלהודות – הניאנדרטלים נספחו אל האדם אחרי יציאתו מאפריקה. רייך דן בשאלות מרתקות שקשורות לנושא. הוא מראה שבשל המרחק הגנטי בין הניאנדרטלים וההומו סאפיינס, מפגשים מיניים ביניהם בדרך כלל היו עקרים וילד הוא תוצאה נדירה. כיצד אין אפקט דומה במפגשים בין לבנים לשחורים בימינו? לבנים ושחורים נפרדו זה מזה לפני עשרות אלפי שנים אבל פער השנים בין היפרדות הניאנדרטלים וההומו סאפיינס הוא במאות אלפי שנים, פי עשרה.

האדם מדניסובה

האדם הדניסובי ששרידים ממנו התגלו בעשור הקודם במערה בסיביר אינו בדיוק האדם המוכר. הוא איזשהו בן דוד מגזע אנושי אחר, ממש כמו הניאנדרתלים אבל לא לגמרי דומה להם. מכל הגזעים עלי אדמות הוא קרוב במיוחד לגזע האדם שחי בפפואה ניו גיני. ממצא מאוד מפתיע בשל המרחק והבדל האקלימים בין סיביר לפפואה. שלד של אדם כזה לא התגלה, רק שיניים ענקיות, ולכן מעט ידוע על צורתו. העובדה שהניו גינאים הושפעו הן מהניאנדרטלים (כמו האירופים) והן מאבותיהם של הדניסובים (שלא כמו האירופים), מלמדת שיש אחוז לא זניח מהדנ"א שלהם שמגיע מהאדם הקדמון, בין 5% ל-8%, יותר מכל גזע אחר.

אין גזעים טהורים

האם ניתן לחלק את האנושות לגזעים מובחנים היטב – אסייתים, שחורים, לבנים, אינדיאנים ואוסטרלים? בעיקרון עד לאחרונה המחקר הגנטי תאם למדי חלוקה כזו. הקשר בתוך העמים של הגזע הלבן הוא פי שבעה יותר מאשר הקשר בין הלבנים לאסייתים. עם זאת הנבירה המעמיקה בדנ"א האנושי מגלה שגזעים טהורים אינם קיימים ושהתשובה לשאלת הגזעים מורכבת בהרבה. קיימים גזעי רפאים, שקיומם בעבר מתחייב ממה שרואים ברצפי הדנ"א, אבל אין כיום כאלו שנמנים על שורותיהם. כל מי ששייך להם התבולל בתוך גזעים אחרים. כזה הוא גזע צפוני אירופי-אסייתי שקיומו בקע מהסטטיסטיקות הגנטיות עד שבדרך נס התגלה באמת שריד אדם עתיק בסיביר שהשתייך לגזע זה. צאצאיו הם גם האינדיאנים וגם האירופים.

יש תובנה שיוצאת מהספר ומשליכה אולי על שאלות של זכות והצדקה למיניהן – בהרבה מקומות, למשל בבריטניה, אין הרבה קשר גנטי בין האוכלוסייה העתיקה של מקום מסוים, למשל אלו שסידרו את האבנים בסטונהנג', לבין אלו שתפסו את מקומם לאחר מכן. אירופה היא ארץ הפולשים. נישול עמי כנען בידי העבריים, אם אירע כמתואר בתנ"ך, הוא הכלל ולא היוצא מהכלל. מה לנאטופים ולצאצאיהם ראשוני החקלאים במזרח הקרוב, תושבי ארץ ישראל, שמוזכרים בספר לא מעט וששאריותיהם נמצאו במערות הכרמל, וליהודים בני זמננו. הנאטופים היו כה ייחודיים גנטית, שאם היו חיים בזמננו הם היו מוכתרים כגזע בפני עצמו, ממש כמו אסייתים או אינדיאנים. מה שנותר מהם בזמננו כלול בדנ"א של גזעים אחרים ונמצא בפרט בקרב אתיופים.

הנאצים עשו שימוש בהגותו של ארכיאולוג בשם גוסטב קוסינה, שטען ששרידי הקדרות מלמדים על כך שאירופה התהוותה במסע כיבושים של הגרמנים המקוריים שבאו ממזרח אירופה. אחרי מלחמת העולם השנייה הארכיאולוגים קיבלו קבס מהרעיון וניסו לשכנע את עצמם שדפוסים דומים של יצירת כלים נובעים מהשפעה תרבותית, לאו דווקא מכיבוש והשתלטות. אבל הממצאים הגנטיים קרובים למדי לדברי המלומד הגזען. מסע כיבושים שבא מהמזרח שינה לחלוטין את הגנטיקה של אירופה לפני כ-5,000 שנה. מקורו בתרבות היאמנה שישבה בדרום-מערב רוסיה ושורשיה הקדומים אולי מדרום לקווקז, בארמניה ובאירן. ההשתלטות המהירה של היאמנה, ככל הנראה תרבות אלימה ושוביניסטית, על אירופה היא ממצא קיצוני שהארכיאולוגים הכחישו עד שאושש בשנים האחרונות בידי הדנ"א. מה שמראה את ההבדל בין מדע שמבוסס על היסקים קלושים למדע בעל יכולת דיוק אמיתית. ארכיאולוגיה היא מעניינת, אבל לא יוצאים מהספר עם כבוד גדול לה ולמדעים ספקולטיביים מסוגה, שערוותם מתגלה כשמגיע לשכונה בחור חדש, מדע אמיתי.

צאצאי היאמנה היום הם הצפון אירופים. בקרב הפינים למשל הדנ"א היאמני גבוה, והוא מהווה את רוב מורשתם הגנטית, אך שאריותיו קטנות בקרב הדרום אירופים. איך היאמנה ניפנפו ככה את הצפון אירופים המקוריים? אחת ההשערות היא שעשו זאת בלא מודע כמו שהלבנים חיסלו את האינדיאנים – הביאו עמם מגפות שהם עצמם היו חסינים להם כבר.

הממצאים ההודיים

היאמנה הצליחו לחדור גם להודו והתערבבו גם בקרב תושביה וכנראה ביססו בה את שפתם. הממצאים החדשים מהמחקר הגנטי יכולים להסביר את הקשר בין השפות ההודיות לשפות האירופיות ולהחליף את התיאוריה הישנה בנושא שגרסה שהקשר נוסד לפני 9,000 שנה והתבסס על התפשטות החקלאות מאנטליה. בהודו הממצאים הגנטיים החדשים מחוללים בלגן גדול כי מלמדים שאבותיהם של תושבי תת היבשת בעצם היגרו אליה מהצפון. הברהמינים, הקסטה המובילה בהודו, הם אלו שבאמת זורם בהם הכי הרבה מהדם האירופי. בילידי האי אנדמן, בקצה השני, לא זורם כלום ממנו. באופן כללי יש בהודים תערובת בין הזכרים הקדומים של היאמנה (אך כמעט שלא הנקבות! תמיד זכרים פולשים הם אלו שמצליחים להותיר חותם גנטי גדול.) לבין גזע דרום הודי קדום שקרוב למדי גנטית למזרח אסייתים. שני מרכיבים אלו גם התערבבו עם גזע חקלאים שהגיע מאירן.

כשהוא מראה כיצד הדם היאמני-אירופי היה דומיננטי בפרה היסטוריה, רייך מודע היטב לכך שהוא לכאורה מצדיק סטריאוטיפים גזעניים אפלים. בטרם יישרפו ספריו במדורות גדולות במדשאות אוניברסיטת ברקלי הוא מקפיד להדגיש שבעת ובעונה אחת ממצאיו מראים כיצד הדנ"א אף פעם אינו טהור אלא מהווה תערובות על גבי תערובות. גם אם יש בהם דומיננטיות, לעתים בולטת, לקבוצה מסוימת, גם היא תוצר של תערובת. בכלל, על כל פעם שבה הוא מטיל מימיו על התקינות הפוליטית, רייך מקפיד לספק איזושהי אמירה מתקנת. כשביטל מכל וכל את הטענה האנטי קולוניאליסטית האהובה בחוגי הסוציולוגים\היסטוריונים שרק הבריטים הם אלו שהעצימו מטעמיהם שלהם את ההפרדה בין הקאסטות והראה שהפרדה זו ניכרת בדנ"א ההודי העתיק, תיקן זאת בתיאור עגום של תחושת המחנק שהקאסטה שלו עצמו, היהדות האשכנזית, הטילה עליו כשתבעה ממנו להתחתן רק עם יהודיה. כמה אמפתיה הוא חש לרומיאו וליוליה של הודו לדורותיה שרצו להתחתן בנישואי תערובת בין קאסטות, אך הדבר נמנע מהם.

רייך מציין שהודים שחיים באותו הכפר יכולים להיות שונים אלו מאלו גנטית פי שלושה מאשר צפון אירופים שונים מדרום אירופים. דבר דומה לא יכול להיאמר על העם הסיני, שהתערבב באופן חופשי בתוכו לאורך אלפי שנים.

השאלות המוסריות

רייך מודע היטב לכך שהעיסוק שלו בדנ"א ובמוטציות הרבות המבדילות בין גזעים מציב אותו בעמדה לא נוחה שיכולה להצדיק השקפות שלפיהן הבדלים בהתנהגות ובמנת המשכל בין קבוצות אוכלוסיה שונות מקורם גנטי. רייך בוודאי לא בא להכחיש את טיבן הגנטי של תכונות. בספר מובא למשל מחקר שמראה אפקט של ירידה גנטית באינטליגנציה האיסלנדית. גנים שקשורים להצטיינות בלימודים הולכים ופוחתים בקרב האיסלנדים, מאחר שנשאיהם מולידים פחות ילדים.

הוא דוחה באומץ את הטענה שאוכלוסיות האדם נפרדו רק לאחרונה ולכן אין זה צפוי שייפערו ביניהן הבדלים משמעותיים ובולטים. קבוצות אנושיות שונות נפרדו זו מזו כבר לפני עשרות אלפי שנים, ובמקרים מסוימים אפילו לפני 200 אלף שנה. אלו לא פרקי זמן זניחים. מצד שני, ובצורה חכמה מבחינתו, הוא תוקף בחריפות ובבוטות את הניסיון להפוך כל סטריאוטיפ על הבדל בין קבוצות לאבחנה מדעית, בפרט ההבדלים בין שחורים ללבנים. למשל הוא מזכיר את ההבדלים הגנטיים הניכרים בין גברים לנשים. אלו שימשו הצדקה להדרת נשים, אך כשניתנה לנשים ההזדמנות הן הפגינו את יכולתן לפעול בתפקידים שונים.

למקרא דבריו של רייך על ההבדלים בין קבוצות בתכונותיהן שוב נזכרתי כמו בפוסט בנושא מהשבוע שעבר בכתיבה הפילוסופית הדתית בימי הביניים, שמצד אחד רמזה לתקפותן של טענות שנחשבו כפירה גמורה בזמנה, ומצד שני שמרה על מרחק מהן, מן הסתם גם בשל הנידוי שהיו עלולות להביא – אף יצור חברתי לא רוצה בגורלו של שפינוזה. וגם כי לא בהכרח העלאת השקפות אלו על נס תניב טובה לחברה.

רייך מזכיר בספר את דודו הרב האורתודוקסי החשוב, אבי וייס. הוא מציין ששיתף אותו בהתלבטותו המוסרית באשר להתעסקותו עם עצמות של אנשים שמתו כל כך מזמן אבל אולי לא היו רואים בעין יפה את טיפולו בהן. אבל התלבטות זו היא לצרכי התלבטות בלבד. הפסקת חקר הדנ"א מטעמים אלו היא הרי לא פרקטית. נראה שכולנו נצטרך לקחת בחשבון, אם זה מה שיטריד אותנו בנשימותינו האחרונות, שאולי עוד נשרת בגופנו את תשוקתם של מדעני העתיד לפרסומים. ברם, העובדה שרבים מאיתנו מנדבים מיוזמתם את הדנ"א שלהם למאגרים מסחריים כנראה מקטינה את הסיכוי שיצטרכו לדוג אותו מקברינו. רייך, דרך אגב, מספר בספר שהחליט שלא לבדוק את הדנ"א שלו משום שיהודים אשכנזים נחקרו דיים.

הדתיים יירשו גם את אירופה?

לא פעם תהיתי בפוסטים בבלוג על הפרדוקס הגדול של הדמוגרפיה בימינו: האבולוציה, הרעיון הכי חילוני, מבשר את ניצחונם של אלו שהם הכי דתיים. כך בקרב היהודים הדתיים: ברור בעליל שגנים שקשורים לאמונה דתית יכולים לגרום לאנשים להוליד הרבה יותר צאצאים. כך גם בקרב המוסלמים. לא סתם ברצועת עזה שנשלטת בידי החמאס הילודה גבוהה יותר מאשר ביהודה ושומרון. גם בקרב מהגרים באירופה, המוסלמים הדתיים יותר עושים יותר ילדים. בארצות הברית המדינות שבהן ניצח טראמפ ושבהן האמונה הנוצרית משחקת תפקיד גדול הן מדינות בהן שיעור הפריון גבוה, זאת לעומת מדינות החוף הליברליות. שיעורי הילודה גבוהים במיוחד בארה"ב אצל כיתות דתיות ייחודיות: נוצרים בני האמיש ומורמונים. באופן כללי בארה"ב אישה שמתנגדת להפלות היא אישה שתוליד 0.66 ילדים יותר בימי חייה, ולאו דווקא מאחר שתמנע מקטיעת הריון לא רצוי, אלא בגלל מכלול הערכים שמנחים את חייה.

בשום מקום אפקט עודף הילודה הדתית אינו חזק כמו בקרב האוכלוסיה היהודית החרדית. לא סתם מנבאת הלמ"ס שמחצית מהילדים במדינה יהיו חרדים בשנת 2065. האפקט אצל החרדים הוא כנראה גם שילוב יוצא דופן של גנטיקה דתית וסביבה חינוכית. החומות שהם מקימים סביב לצעיריהם מאפשרות לשמר אותם בקהילה בשיעור שמעל 90%. הדתיים לאומיים ולפי כתבה מעניינת של עקיבא נוביק בערוץ 10, גם החרדים הלאומיים, לא מצליחים לעשות זאת באופן הרמטי שכזה.

על כך כתבתי כבר הרבה. אבל מעניין שגם בארצות שבהם האפקט של הדתיות על הילודה חלש, הוא עדיין קיים, וזהו נתון מעניין, שלדעתי מהווה אפילו חידוש מסוים כי אינו ברור לעין כמו בארץ. סדרה של מחקרים מראה שגם באירופה וגם בקרב נוצרים – הדתיים מולידים יותר, וההבדל אינו זניח בכלל. אישה קתולית מספרד שמחוברת לדת מולידה 1.9 ילדים בממוצע. אישה קתולית מספרד שרחוקה מהדת מולידה 1.3 ילדים בממוצע. הקאלוויניסטים בהולנד הם קבוצה אדוקה מאוד שמונה 7% מהאוכלוסיה ויש לה ייצוג בפרלמנט – מפלגה שמוקדשת להפצת דבר האל ומוכנה לתמוך בקואליציה ימנית מבלי לקחת תפקידי שרים (מזכיר משהו?). אישה קלווניסטית בהולנד הולידה 3 ילדים בממוצע, לעומת 1.7 הילדים הממוצעים של הולנדית חילונית. (מקור 1,מקור 2).

אפשר לתהות מה המשמעות של פער הילודה הזה באשר לעתיד – האם אפילו העולם הנוצרי המתחלן יחזור לדת בסופו של דבר? להערכתי אין להסיק זאת בוודאות. הדתיות הנוצריות אינן מולידות בקצב מסחרר כמו החרדיות בארצנו וגם אינן משמרות את צאצאיהן בסביבה הרמטית נבדלת כמוהן. כלומר אין כל כך הרבה ילדים של נוצרים אדוקים, ובנוסף – ילדים אלו  מחליטים על אורח חייהם באופן חופשי, נחשפים לעולם ולא צועדים בנתיב שנסלל מראש בידי אבא ואמא.

יש כאן אפקט פרדוקסלי אפשרי – כפי שהעיר לי פעם אחד המגיבים (קרדיט למבקר הטוקבקים), דווקא בשל אלמנט הבחירה החופשית, הברירה הטבעית הגנטית מתעצמת – בכל דור ודור, אלו בעלי הפנוטיפ החילוני יותר מידללים באוכלוסיה, כי הם בוחרים מרצונם להוליד פחות ואינם כפופים להכרעת הוריהם בנושא. אף על פי כן אפקטים של ברירה טבעית גנטית בבני אדם הם מטבעם מאוד איטיים ודורשים דורות. בזמן הזה יבואו תהליכים אחרים, תרבותיים וסביבתיים, שיהיו בעלי השפעה רבה יותר ואולי הפוכה. עליית החשיבה המופשטת למשל מהווה בעיה לדת, כי אמונה דתית אדוקה הולכת יד ביד עם צמצום מוח.  בישראל הכיוון הכללי של האוכלוסייה נראה חד משמעי בהרבה מאחר שהחרדים מצליחים להשתמש במקביל בשני תהליכים ובשניהם בעוצמה מרשימה – מצד אחד ברירה גנטית – נשים וגברים שהגנטיקה שלהם מכווינה אותם לדתיות מולידים יותר ילדים. מצד שני שימור סביבתי – מערכת חינוך ותמריצים מורכבת וחכמה מותירה את הילדים בציבור החרדי. מערכת תמריצים זו מסתייעת לעתים בהתנהלותם של החילונים. ראו למשל את חובת הגיוס שמשמרת את הצעירים החרדים בישיבות, אבל זהו כבר עניין לפוסט אחר.