לכו שפרו את האינטליגנציה

בבלוג הזה הרביתי לכתוב על האופי הגנטי של אינטליגנציה. הכרה באופי הגנטי של אינטליגנציה מסבירה לנו הרבה על העולם, אבל כמו שהודיתי לא פעם: במחיר כבד. המחיר הכבד משתקף בהצדקה של סטריאוטיפים ולפעמים אף גזענות, בנכונות להשלים מראש עם הבדלים בהישגים וביכולות בין בני אדם, לפעמים אפילו בתוך אותה משפחה, ולקבלם כגזרת גורל. בקיצור הכרה באינטליגנציה כתוצר של גנטיקה ותו לא היא סוג של פטליזם, ועם פטליזם דברים טובים לא קורים. פטליזם הוא מקור לתמריצים איומים.

בשאלון של מבחני הפיז"ה שואלים את הנבחנים האם לדעתם אפשר להשפיע הרבה על האינטליגנציה. התשובה האינטליגנטית לטעמי היא "בכלל לא" – אי אפשר לשנות אינטליגנציה, כי היא חרוטה בדנ"א. לך תשנה את הדנ"א של עצמך. אבל בפועל התשובה שהנבחנים החכמים נותנים היא דווקא חיובית. הדפוס העולמי הרווח הוא שככל שהנבדק חכם יותר, כפי שמשתקף מהישגיו בפיז"ה, ככה הוא נחרץ יותר בשלילת הדטרמניזם. בממוצע מדובר בהבדל של 30 נקודות בין שני האגפים: אלו שאומרים שאי אפשר לעשות הרבה לגבי האינטליגנציה, ואלו אומרים שכן אפשר לעשות הרבה. סולם הפיז"ה כמוהו כסולם הפסיכומטרי, והבדל של 30 נקודות בין שתי קבוצות גדולות של נבחנים בסולם כזה, אשר מבדילים ביניהן רק לפי התשובה לשאלה זו, הוא הבדל לא מבוטל בכלל.

אפשר להסביר זאת בכמה דרכים. הסבר אחד הוא שהנבדק החכם יידע לשקף את רוח החברה שבה הוא חי, ורוב החברות מעודדות לימוד ושיפור עצמי. הסבר אחר הוא שמי שמאמין שהכול נקבע מראש, לא יתאמץ, לא ילמד וממילא ציוניו יהיו נמוכים.  הסבר שלישי הוא שהתלמידים לא מפרשים אינטליגנציה במובן הצר המדעי שבו אני מפרש את המונח, אלא רואים זאת כמכלול הידע והחוכמה של האדם, ואדם נבון יסיק בצדק שמכלול זה ניתן להרחבה. כמאמר הפתגם היהודי: "אין חוכמתו של אדם מגעת אלא עד לאן שספריו מגיעים".

כך או כך, ההיחשפות לדפוס מעניין זה של מענה לשאלה מביאה אותי לחשוב שוב על הפרדוקס שבו אני מוצא את עצמי – כמי שכותב בלוג שבעיקרו נועד לעסוק בתמריצים, אני שב וחוזר על עמדה שמהווה תמריץ זוועתי. אז אל תאמינו לי שאינטליגנציה חרוטה בבטון, לכו ושפרו את האינטליגנציה שלכם. אולי תתחילו מקריאת כל הארכיון של "תמריץ".