האכזריות היא הפואנטה

השר שלמה קרעי חולל גלים בטוויטר, כאשר תקף את העלאת הריבית של בנק ישראל. אבל אפשר להבין את התסכול שלו – קרעי היה שותף במהלך שהגדיל מאוד את החשיפה של משקי הבית להעלאות הריבית – מתן האפשרות למשכנתא שמבוססת ברובה על ריבית הפריים ולא מתבססת בעיקר על ריבית קבועה לטווח הארוך.

בדיעבד המהלך שחשף את משקי הבית למלוא נשיכתה של ריבית הפריים נראה שגוי ואכזרי, אבל האמת היא שהאכזריות היא הפואנטה כאן. בנק ישראל לא סתם מעלה ריבית. הוא רוצה להתאכזר למשקי הבית, כדי להכריח אותם להפסיק להוציא כסף. מבחינת בנק ישראל נוח מאוד שכל העלאת ריבית צנועה קולעת משפחות למצוקה של ממש. מהי מהות מצוקתן? הקושי שלהן להוציא כסף לצרכיהן השוטפים כאשר הריבית עושקת אותם. אבל זה בדיוק מה שבנק ישראל רוצה שיקרה: בהעדר יכולת מצד הצרכנים להוציא כסף, בתי העסק יפסיקו להעלות מחירים ואולי אף ישקלו להורידם. האינפלציה תיעצר.

במילים אחרות: זה לא שנגיד בנק ישראל נאלץ, בשל חובתו המקצועית, להעלות ריבית, תוך שהוא מתאבל על הנזק האגבי המצער – הסבל של המשפחות שהתפתו לקחת משכנתא בריבית פריים. מה שקורה הוא שנגיד בנק ישראל בכוונת מכוון מתעלל במי שלקח משכנתא בריבית מסוג זה, כי ככה הוא קולע אותו למצוקה כספית שתמנע ממנו להוציא כסף. ככה הוא מאלץ את בתי העסק, שאין באים בשעריהם, לעצור העלאות מחירים. אם נתבונן אחורה על מאמציו של קרעי להוזיל עלות משכנתא באמצעות הצמדתה לפריים, הם יראו נואלים וחסרי אחריות מהזווית של לוקח המשכנתא. אך מהזווית של בנק ישראל אפשר לשלוח לקרעי פרחים על תרומתו למנגנון פשוט שמאפשר לבנק ישראל דיכוי אפקטיבי של אינפלציה. בעולם ללא קרעי היה צריך להעלות את הריבית לגבהים רמים יותר כדי להשיג אפקט אנטי אינפלציוני דומה, והדבר היה פוגע מאוד בהשקעות לטווח הארוך של המגזר העסקי.