התקווה הלבנה-שחורה

קיבלתי הרבה מחמאות והרבה עלבונות מקוראים על סדרת הפוסטים שבהם אני מסקר את המהפכה המשפטית מזה שלושה חודשים. בבלוג שלי תמיד נעתי בין ימין לבין ליברליזם. בין ביביזם רך לבין בנטיזם. אבל לגבי המהפכה המשטרית-משפטית לא היו לי ספקות מהרגע הראשון: זהו רע טהור וצרוף.

אבל אין רע בלי טוב. אתמול קרה דבר שאיני זוכר שקרה כמותו מאז שלמדתי קרוא וכתוב. המפלגות החרדיות היוו סימן ליברלי. הן בלמו את חוק המתנות. התברר גם שדרעי חוסם את פיטורי גלנט, וגפני מעוניין בהכנסת בני גנץ לקואליציה.

הליברליזם מבוסס על שוויון. השקפת העולם החרדית מבוססת על היררכיה, ובמובן זה היא היפוכו הגמור. ההיררכיה החרדית משמעותה שהיהודי עדיף מהגוי, הדתי עדיף על החילוני, החרדי עדיף על הדתי. לפעמים אפילו הרב הפדופיל עדיף על תלמידו המנוצל. בכל סקר רואים שהציבור החרדי הוא הציבור הכי לא ליברלי שיש. עמדותיו נמצאות הרחק ימינה מכל ציבור אחר, אפילו דתי לאומי ומסורתי. הסלידה שהוא חש מבית המשפט העליון היא ממש מהקרביים.

היררכיה מתבטאת גם בקבלת מרותם של מנהיגיך בעלי האייקיו הגבוה. ככה המסורתיים קיבלו את מרותו של ביבי. אפילו כשעשה דברים מוזרים להם (כמו הגנה על בג״ץ או הסרת מגנומטרים). ואילו החרדים המזרחים הצביעו לש״ס גם אחרי שהרב עובדיה תמך בממשלת אוסלו. אני זוכר דיון שבו נכחתי שבו ח״כ של יהדות התורה ניסה להסביר כיצד הוא מהווה חלק מממשלת ההתנתקות של שרון. מרגע שהיה ברור שהדבר התקבל על דעתו של הרב אלישיב, קהל הבוחרים, הגם שלא רווה נחת, השלים עמו.

ההשלכות הקשות של המהפכה המשפטית כבר ניכרות לעין, ובפרט בהתפוררות היחסים עם ארצות הברית ובהפגנות בבני ברק. נראה שאנו מתחילים להיווכח בתגובה חרדית שציפיתי לה באחד הפוסטים. בעלי האייקיו הגבוה בחברה החרדית, אשר מצוידים ברמות גבוהות של פיכחון וזהירות גלותית, מתחילים להסתייג מהרפתקנות כזו אשר זרה להם. דווקא אופיה ההיררכי הקיצוני של החברה החרדית אשר יוצר את התיעוב העמוק לבג״ץ, הוא זה שיכול לאפשר להם לפעול בניגוד כה גדול לאינטואיציות של צאן מרעיתם.