איך עובד כוח?

מייד עם הצגת התוכנית של יריב לוין ב-9 בינואר כתבתי פוסט תחת הכותרת: ״אין מצב״.

זה מבחן עצום לדמוקרטיה הישראלית. האם אפשר להעביר בה כל מהלך שיש לו 61 כבשים בכנסת שיפעו עבורו את הפעייה המתאימה? בסוף תמיד צריך להסתכל על הכוח הגס, והכוח הזה כמעט כולו שייך למתנגדי הרעיונות של יריב לוין – הקצונה הבכירה, בכירי ההייטק וכמובן הממשל האמריקני. לכן התשובה לשאלה היא קלה ופשוטה, אחת ויחידה: אין מצב. וגם אם זוהי רק עז, ימים יגידו אם עז כל כך קיצונית תיטיב או תזיק למכניסיה. אבל זוהי בהחלט התגשמות ההבטחה שתקופת הממשלה הזו תהיה תקופה מעניינת.

היה קשה לנבא אז כיצד הכוח העצום שיש למתנגדי הרפורמה, האליטה בחברה הישראלית, יתורגם לניצחון. הרי בכנסת בסוף סופרים רק אצבעות. בדיעבד הווקטור המכריע היה ״הקצונה הבכירה״. היא תרגמה לשר הביטחון את הזעם המבעבע של אנשי האייקיו הגבוה בצבא. שר הביטחון נחרד, ופיטוריו החרידו את המדינה. לרכיב ״בכירי ההייטק״ הייתה חשיבות, אבל לא מכרעת. ייתכן שהיו יכולים לבדם לעצור את הרפורמה, אבל היה נדרש יותר זמן לחלחול ההשפעה. לגבי הממשל האמריקני, הקושי שלו להתערב בצורה בוטה וישירה בעניינים של מדינות אחרות עיכב אותו מלהפעיל מלוא עוצמתו. אבל ההבנה שהחקיקה של לוין משמעותה סוף ״היחסים המיוחדים״ עם ארה״ב סייעה להתגבשות החלטתו של שר הביטחון.