עוד קורבן בבריחה של ביבי מהכלא

הקואליציה מנסה למכור את המתווה המרוכך החדש שלה כפשרה. זהו מאמץ מתואם שכולל גם קינות של כמה מחברי הימין, כמו טלי גוטליב ודוד אמסלם, על עומק הפשרות שרוטמן הכנוע נסחף אליהן. כמובן, זהו בולשיט. המתווה הנוכחי מקדם את הפיכת המשטר הישראלי לארדואני כמעט כמו קודמו, וההבדלים לא ניכרים לעין לא מזוינת. הקואליציה רוצה לשלוט בזהות נשיא העליון ושופט נוסף. מי ששולט בשני אלו שולט בכל עניין משפטי שיקר ללבו. כי תמיד הנשיא יוכל לקבוע הרכב של שלושה שבו יישבו הוא, השפוט השני ועוד שופט חסר חשיבות.

אפילו אין כאן תחכום מסובך. מתווה הנשיא למשל מעביר את השליטה לימין בבית המשפט העליון לאורך שנים, בהנחה שבריאותו של נועם סולברג תישאר תקינה, בהנחה שהימין ישלוט גם בכנסת הבאה וגם אז בלי למנות שופטים שפוטים מובהקים. זה תהליך השתלטות מורכב ורב פרטים. פה מדובר בהשתלטות גסה כאן ועכשיו.

ראיתי שאפילו עמית סגל מנסה בשעות אלו למכור את הבלוף  המובהק לציבור כפשרה. אהבתי מאוד את סגל כל השנים, קניתי את ספרו, הלכתי להרצאותיו, האזנתי לו בקשב כשטען לפני שנים, שביבי לא יפרוש בעקבות המשפט וילחם עד הסוף. חשבתי שהוא טועה, אבל התברר שאני טעיתי.

הקריירה העיתונאית של עמית סגל היא אובדן גדול. הוא היה מן הסתם העיתונאי הפוליטי הכי מוכשר וחריף בתולדות המדינה. אבל עכשיו הוא נדבק בכתם של שותפות בניסיון לארדואניזציה של ישראל. על אף שאינו חרד"לי באורחות חייו, הוא מגיע משבט מסוים ובחר בנאמנות לו, במלחמת האזרחים הלא אלימה (לעת עתה) המתחוללת כיום מול עינינו. כמה מצער. אפילו הקריירה של סגל היא קורבן בתוכנית הבריחה של ביבי מהכלא. מזל שאחרי סילוק איילה חסון ושרון גל נותר לנו 13 על השלט. לשמוע או לראות את אנשי הצד השני בטלוויזיה זה מעורר תיאבון כמו להאזין לרדיו דמשק במהלך מלחמת יום כיפור.