האם הסירות תסתובבנה?

בישראל אנחנו עסוקים כיום בניסיונה של המערכת הפוליטית להשתלט על מערכת המשפט, וזהו קרב שעוד מתנהל, ולא ברור איך יסתיים. בבריטניה מתנהל אירוע משפטי אחר בעל חשיבות. ראש הממשלה, רישי סונאק, יוזם מתווה שיאפשר העברת פליטים שמגיעים בסירות לרואנדה. בריטניה מוצפת בפליטים אפריקאים שאינם מסתפקים בהגעתם לאיחוד האירופי, ורוצים להגיע מצרפת אל בריטניה, שבה הם מכירים את השפה ולחלקם יש בה משפחה. הם חוצים בסירות את המצר שמפריד בין בריטניה לצרפת. השנה צפויים להגיע כ-80 אלף כאלו. לשם השוואה, זה יותר מהיקף העלייה ההמונית מרוסיה ומאוקראינה שהגיעה לישראל בשנה שלאחר פרוץ המלחמה שם.

הרעיון שתושבות היא פרס שמגיע לבני עולם שלישי שמפרים את חוקי ההגירה, מפרנסים מבריחים ומסכנים את עצמם ואת משפחותיהם, הוא תועבה של תמריצים שרק מוח פרוגרסיבי יכול להמציא. בעשור האחרון האמונה ברעיון ההזוי והמסוכן הזה הפכה לנחלת האליטות המערביות, ומי שמעז לפקפק בו נחשב לגזען רע לב. לרוע המזל, גם שופטי בית המשפט העליון שלנו עשו כמיטב יכולתם, כמו אליטות מערביות בכל מקום, לסכל כל טיפול הגיוני בבעיית מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן. הדבר פגע במעמדם, וסייע למתקפה נגדם בחודשים האחרונים. זה לא שביבי, רוטמן, לוין והחרדים היו אוהבים בתי משפט עצמאיים כך או כך, אבל מצוקתם של תושבי דרום תל אביב לבטח לא הוסיפה פופולאריות לבית המשפט.

הגירה לא מוזמנת אינה יכולה לפתור את בעיית ההתפוצצות הדמוגרפית של אפריקה, שתושביה עומדים להפוך לכמעט חצי מהאנושות עד סוף המאה. פתרונות למצוקה הכלכלית והדמוגרפית של העולם השלישי צריכים להימצא באמצעות שיקום כלכלי של המדינות בו, לא באמצעות הזזה המונית של תושביהן אל המערב. היחידה שעד עתה עמדה חוצץ, ללא מורא, מול ההגירה הלא חוקית היא אוסטרליה, שהותירה מבקשי מקלט במשך שנים במחנות באיים באוקיאנוס השקט, וכך צמצמה את ההגעה הלא חוקית בסירות אליה לרמת אפס מדהימה. בבתי המשפט שלה אמנם היו מי שהרימו קול צעקה (גם שם היו אלו יהודים אשכנזים שמחו), אבל רוב השופטים השלימו עם הכורח להרתיע מבקשי מקלט המגיעים בסירות, והוא הפך לקונצנזוס בין ימין ושמאל באוסטרליה.

בבריטניה הפרלמנט נחשב לאדון האחרון ואין בו ביקורת שיפוטית על חוקים, דבר שמוזכר רבות בוויכוחים אצלנו לגבי המהפכה המשפטית. אפילו בית המשפט העליון האירופי לזכויות האדם נחשב פורמלית רק כבעל סמכות מייעצת. אבל אני חושד שזו סתם חארטה, ויתברר שלמערכת המשפטית יש מספיק כלים, והיא תצליח לסכל, בשם ההומניזם והחוק הבינלאומי, גם את יישום החוק המתוכנן. אבל השופטים צריכים ללמוד מהניסיון הישראלי. מוטב שייזהרו. אין זה דבר נכון לתסכל את הפוליטיקאים יותר מדי – גם בבריטניה יכולים לצמוח שמחה רוטמנים. אמנם מהסקרים, שלעת עתה מורים על הובלה מרשימה של הלייבור, לא ברור אם בשלב זה תוכניות הממשלה בכלל פופולאריות.