העם יחליט

שמחה רוטמן אוהב לדבר בשם העם ובשם הדמוקרטיה, כאשר הוא מנסה לכונן מערכת שתקנה זכויות בלתי מוגבלות לראש הממשלה ותהפוך אותו למין עריץ מזרחי. מובן שזו הונאה. עריצות אינה למען העם, אלא נגדו. אפילו עבור מי שמדגיש את מהות הדמוקרטיה כביטוי רצון הרוב, ולא כמערכת שמחויבת גם להגנת זכויות מיעוטים, הבחירות לכנסת הן כלי עלוב להפגנת רצון הרוב. למען האמת הן לא מבטאות אותו כלל. הממשלה הנבחרת יכולה לאמץ אג׳נדות הרחוקות מרצונם המקורי של הבוחרים שבוטא בבחירות (כפי שהמחיש שרון בהתנתקות, בנט בברית עם רע״מ ועכשיו נתניהו עם המהפכה המשפטית). יש כלי טוב בהרבה להבנת רצון הרוב: משאל עם. לא סתם דרשו המתיישבים ברצועת עזה משאל עם על ההתנתקות, בהבינם שזהו כלי שיכול להוות את מקור הלגיטימיות האולטימטיבי.

החרדים לעולם לא יסכימו לשימוש במשאלי עם, מאחר שאין סיכוי שהפטור מגיוס ומלימודי ליבה שניתן להם ישרוד משאל. בדיוק בשל כך, על כל מי שמבין שהתנהלות החרדים הפכה לסכנה קיומית למדינה, לדרוש שמשאל העם יהפוך לכלי שימושי בישראל. למשל, ניתן לאפשר למיליון אזרחים אשר חותמים על בקשה (בימינו בחתימה דיגיטלית) לדרוש משאל על חוק חדש שיצא מהפרלמנט. במודל כזה העם אינו יכול לחוקק חוקים באופן ישיר, אבל הוא יכול להטיל עליהם וטו. לפחות בחוקים שלא עברו ברוב גדול או בחוקים יוצאי דופן בחשיבותם.

היות שהברקזיט נתפס כיום ככישלון גמור, יצא שם רע לחוכמת ההמונים שמתגלמת במשאל העם. ייתכן שבנושאים מורכבים עדיפות החלטות של האליטה על החלטות של העם. ברם, מה שאנחנו רואים בשלטון הביביסטי בישראל הוא שהשלטון אינו עוד של האליטה, אלא של אלו שהם הרבה מתחת לממוצע. אפילו אם שלטון העם מגלם רק את הממוצע או את החציון, הוא עדיף על השלטון הנוכחי שנתון בידי יאיר נתניהו, מירי רגב ושכמותם, אנשים שכשירותם לקבל החלטות נופלת בהרבה מזו של הישראלי החציוני.

במדינות ארה״ב השונות משאלי עם הם אמצעי מקובל ביותר, ואין נובמבר שאין בו כמה יוזמות חקיקה מעניינות שמוצגות בפני תושבי המדינות. כך גם בשווייץ. פלא שאלו שמנסים להעביר לפה תרבות אמריקנית, כמו במינוי פוליטי של שופטים, לא מדברים על הכלי החשוב הזה.