נשלם על זה עם ריבית

יו״ר ועדת הכספים, משה גפני, מנסה לקדם הצעת חוק שתקטין את העלאות הריבית למי שלקח משכנתא בריבית פריים על דירה אחת. זו הצעת חוק שנובעת מהמשבר הכלכלי הקשה של המשפחות החרדיות בעקבות העלאת הריבית, אשר מתואר במאמר המעניין ב״צריך עיון״.

מדובר בחריגה בוטה מכללי המשחק הרגילים. לקיחת משכנתא בריבית פריים היא השקעה כלכלית. ככל השקעה ייתכן שהנסיבות ישתנו כך שתעלה יפה או פחות יפה. הרעיון שהמדינה תתערב ותעוות רטרואקטיבית את חוקי הכלכלה ככה שמשקיע מסוג מסוים יצליח טוב יותר, כמוהו כהחרבת חוקי השוק החופשי. אולי יש לכך מקבילה בצעדים שננקטו אחרי ויסות מניות הבנקים בשנות השמונים, אבל זהו צעד נדיר ומסוכן מאוד. אין מדובר במקבילה להצלת בנק קורס, כי למדינה אינטרס שהפקדה בבנק תיחשב נכס חסר סיכון. לעומת זאת, אין שום אינטרס להשלות נוטלי משכנתאות שמסלול ריבית הפריים הוא דל סיכון. ומה הצעד הבא? אם המגזר החרדי ינהר לאיזה סטרטאפ רפואי מבטיח שינחל כישלון מוחלט, האם המדינה אמורה להסכים לפדות את המניות במחיר נאה? דברים כאלו מעוותים את השוק גם לעתיד לבוא. הם מפתחים תיאבון לסיכון מופרז תוך הסתמכות על המדינה כאביר על הסוס הלבן שיבוא ויושיע. הם גורמים לקבוצות לחץ לחשוב שהפיתרון לכל מצב ביש כלכלי שנקלעו אליו הוא לשגע כמה ח״כים שיבואו לעזרתם. הרווח על חשבונם, הסיכון על חשבון הכלל.

בעיוותי שוק יש צד אפל יותר מאשר בהעברות ישירות כמו קצבאות ילדים למשל. סכומי הקצבאות רשומים בספרי התקציב ומשמעותן ידועה ושקופה. כאשר מעוותים את השוק, העלות שמגולגלת מהמרוויחים למפסידים אינה חשופה ואינה נהירה לכול.

גם יש בהצעת החוק פגיעה בעצמאות בנק ישראל. הכלי החשוב ביותר בסל של הבנק הוא היכולת להעלות ריבית. הגבלת היכולת הזו תיתפס כעוד צעד לקראת הפיכתנו לטורקיה, שם נגיד הבנק המרכזי הוא בובה של הממשלה, ואיש אינו תולה בו תקוות לייצוב הלירה השוקעת. החוק יכול להתפרש כגדול יותר מאשר העניין הספציפי שבו הוא עוסק – לא רק הקלה בריבית לנוטלי משכנתאות, אלא החלפת המחויבות של הבנק המרכזי ליציבות השקל במחויבות של הממשלה לפופוליזם ולריצוי סקטורים.

מבחינה מהותית העלאת ריבית מרסנת אינפלציה על ידי ייקור הכסף, וייקור הכסף משפיע בשני מישורים: הוא מקשה על צריכה, והוא מקשה על השקעה. בעוד שהפחתת הצריכה היא בלתי נמנעת כדי שייקטן הביקוש למוצרים, הרי שהפחתת ההשקעה היא בעייתית. הרי המוצרים של מחר יבואו מההשקעות של היום. בפרט הדבר בולט בענף הבנייה. העלאת ריבית פוגעת קשות בחברות הנדל״ן הממונפות ותביא בהכרח לבניית פחות דירות. בניסיון לרסן את האינפלציה של היום יוצרים תנאים שיובילו לעליית מחירים ולמחסור בדירות בעתיד. אם החוק יגביל את הנגיד שלא יוכל להעלות את הריבית שמשקי בית נוטלי משכנתא חשופים אליה, הוא יצטרך להעלות ביתר שאת את הריבית שהמגזר העסקי חשוף אליה. ככה הוא יפגע בהשקעות, בתעסוקה, במוצרים שיהיו על המדפים בעתיד, בדירות שיהיו זמינות בעתיד ובצרכנים של העתיד.