בוהים בכדור בדולח

אנחנו בוהים בכדור בדולח. מבחינה דמוגרפית האירועים המסעירים שאנו חווים כיום במדינה מקדימים את זמנם בעשרות שנים.  ברם, משפט נתניהו כיווץ את הזמן, ויצר מצב שבו הציבור המסורתי, שאין לו עניין להחריב באופן גורף את האופי המערבי של המדינה, רוצה להחריב אותו באופן זמני עבור מנהיגו הנערץ כדי שייחלץ ממשפט. ציבור זה נמצא בברית עם הכוחות החרדיים וגם עם החרד"ליים שאף הם התעצמו למעלה מכוחם בגלל התאונה שאירעה לבנט ולשקד.

טענתם של כל אלו, להגנת המהפכה המשטרית שהם עורכים, היא שלא ניתן לתת לשלטון חכמים אפלטוני נוסח בג"ץ להחליף את הדמוקרטיה במובנה הפשוט: העם מצביע למי שבא לו. ההנחה הסמויה של הטענה הזו היא שהדמוקרטיה היא לא רק צודקת ומתחייבת, היא גם תופעה טבעית מובנת מאליה, פשוט צריך להניח לה לקרות והיא תתקיים. האמנם?

לא. הדמוקרטיה היא התפתחות מערבית מודרנית וחדשה. אפילו בריטניה במאה ה-19 שנחשבה דמוקרטיה פרלמנטרית למופת, למעשה שללה את זכות הבחירה מרוב הגברים, שלא לדבר על הנשים. הדמוקרטיה הייתה אז בעצם זכותה של קבוצת עשירים קטנה להתכנס ולבחור נציגים שינהלו בשמה את המדינה. הדמוקרטיה והתפתחותה התאפשרו רק בגלל חלחול ערכי ההשכלה והנאורות, ובלעדיהם אין לה קיום.

אביא דוגמה מהמקרו-כלכלה. מדברים שם על שילוש בלתי אפשרי: שער קבוע למטבע, חופש החלטה של הבנק המרכזי ומעבר חופשי של הון.  לא ניתן לעצב מערכת כלכלית שבה שלושת הדברים האלו יתקיימו יחד.  גם בדמוקרטיה, כמו במקרו-כלכלה, יש שילובים בלתי אפשריים. כיום ישראל מנסה לקיים מערכת חינוך שבה חלק גדל והולך מהילדים אינו נחשף ללימודי ליבה, ללימודי אזרחות ובכלל לחשיבה מערבית מודרנית. לצידה היא מנסה לקיים דמוקרטיה, ועתה הקואליציה שמנהיגה אותה מנסה להיפטר מהבלמים ומהרסנים של שלטון המשפטנים. אי אפשר יהיה לקיים את השילוש הזה בצורתו הנוכחית. הוא פרדוקסלי ואבסורדי. או שישמרו על שלטון המשפטנים ויעגנו אותו באופן שיבטיח שניסיון הפיכה נוסף ייכשל; או שיפרקו את מערכת החינוך החרדית ואת המערכת לבידוד צעירים חרדים מהמודרנה או שהדמוקרטיה אבודה.

מצד אחד, כפיית תרבות מערבית וחינוך מערבי על החרדים – אלו דברים בלתי ריאליים לחלוטין. מצד שני, אם נאבד את הדמוקרטיה נשלם במחיר נורא כל כך שאולי לא נתקיים – אי אפשר בלי תמיכת המערב ובלי השגשוג הכלכלי שמביאה האוכלוסיה הליברלית והמשכילה שלא תסכים לחיות במדינה לא דמוקרטית ומושחתת עד היסוד. נותרנו בעל כורחנו עם הדבר הראשון – נדרשים המשפטנים שישמרו על הדמוקרטיה. יש אולי אופציה נוספת, שתמיד ראיתי כעניין לעתיד הרחוק, אבל ייתכן שזמנה יגיע מוקדם מהמצופה: מבנה קנטוני פדרלי רופף בין החלקים הדמוקרטיים והליברליים של המדינה לאלו הלא דמוקרטיים.  עם זאת, לפחות בשלב הזה, האופציה של שלטון המשפטנים נוחה יותר לכל הצדדים מאשר האופציה המסובכת של הקנטונים.

יש מי שמעמיד פנים שאפשר לקחת דוגמה מבריטניה או מניו זילנד, מקומות שבהם בית המשפט העליון אינו כל כך חזק, והפרלמנט הוא ריבון בלעדי. אבל בבריטניה לא נאבקים בשילוש הבלתי אפשרי. כמה אחוז מהתלמידים הבריטים או הניו זילנדים נמצאים במערכת חינוך דמויה לזו החרדית? למעשה אפילו האחוז המזערי הזה צורם לבריטים, והם מנסים עכשיו לסגור את בתי הספר החרדים במתכונתם הנוכחית. בנושא זה עוד תהיה שם מהומת אלוהים.

שלטון המשפטנים אינו חייב להיות כל כך מנותק מהעם. אפשר להחליף את השופטים הפורשים בקרוב: אסתר חיות, עוזי פוגלמן וענת ברון בשופטים אחרים, למשל בוגרי ישיבת הר עציון, ישיבת האליטה המתוחכמת והמתונה של הציונות הדתית (ממנה באו השופט נועם סולברג והשופט המיועד פרופ' גידי ספיר). אבל אי אפשר להחליף אותם בבוגרי הישיבה החרד"לית הקיצונית של הרב שמואל טל (ממנה בא שמחה רוטמן); אי אפשר להחליף אותם בבחירי לבם של חברי מרכז הליכוד שיובאו הישר מאולפני ערוץ 14 ואי אפשר סתם להיפטר מהם כליל.  או שאפשר, ואז מאבדים כל דבר אחר.