אור, האם צדקת?

לפני שנים הגיב בבלוגי בחור מאוד אינטליגנטי בשם אור. אור האמין שהמגמות הדמוגרפיות הנוכחיות מסמלות את חורבנה של ישראל, ומי שעיניו בראשו יהגר לקנדה. הוא סבר שאין צורך לחכות שלושים שנה כדי שהמובן מאליו יתרחש. אני הייתי ספקן באותו זמן, גם בגלל תחושה ציונית בסיסית, גם בגלל שחשבתי שתרבות התקינות הפוליטית והאובססיה לקבלת הגירה המונית מסכנות את המערב, לא פחות מאשר המגמות הדמוגרפיות מסכנות את ישראל, וגם בגלל אמונה שהצדדים למלחמות התרבות פה במדינה יימנעו מלעשות שטויות קיצוניות.

עם זאת, מאז 2017, אז היה הדיון עם אור, אירעו מספר שינויים. וחלקם ואולי רובם תומכים בתזה של אור. עולה על כולם מה שקרה החודש, עם הגשת תוכנית הרפורמה המשפטית של יריב לוין. העתיד הוא לא לנו לדעת, אבל היום אני חושב שהיה הרבה מההגיון בהחלטתו של אור. אני חושב על הדיון איתו רבות בימים אלו. בתקופה שבה היה אותו דיון חשבתי שישראל מצויה בתור זהב. זה בוודאי לא משהו שהייתי אומר כיום.

מה השתנה מאז?

• המגמות הדמוגרפיות נמשכות. הילודה החרדית (והחרד"לית) היא עדיין עצומה כפי שהייתה. בגידול האקספוננציאלי במספר הקולות המשיכה יהדות התורה את המגמה ביתר שאת בבחירות האחרונות, וגם ש"ס להפתעתי חיזקה את כוחה.
• אמנם בילודת הבדואיות ניכרת נסיגה מה, אבל את האפקט בפועל של ההתפוצצות הדמוגרפית בילודה הבדואית לפני עשרים שנה מרגישים עכשיו בכל מקום בנגב ומחוצה לו בדמות הפשיעה והפרוטקשן, והמדינה חסרת אונים.
• במדינת ישראל הופיעו תופעות אוטו-אימוניות קשות, כפי שהתבטאו במשבר הפוליטי בן ארבע השנים, ובמכונת הרעל הקיצונית שחיסלה את יכולתה של ממשלת השינוי לשרוד. באופן מוזר הקונצנזוס בסוגיית השטחים והעובדה שאיש כבר לא מתעניין בסוציאליזם ונותרו רק מעט נושאים מהותיים להתווכח עליהם, לא מועילים כלום להפחית מתחים.
• למרות המיתוס לגבי סאדאת ופנייתו לגולדה למעשה מעולם לא קרה בסכסוך הישראלי-ערבי שהערבים הושיטו את ידם ליהודים ונענו בסירוב. אבל זה קרה כשקרסה ממשלת השינוי ששילבה את רשימתו של מנסור עבאס. זה אירוע מצער בתולדות הציונות, שעלול לבשר את הפיכתה למה שמבקריה טענו שהיא הופכת להיות.
• דמויות כמו בצלאל סמוטריץ', אבי מעוז ואיתמר בן גביר הגיעו לקדמת הבמה הפוליטית. ב-2017 זה עדיין היה נראה לא הגיוני. נפתלי בנט ואיילת שקד, לעומת זאת, הושלכו הצידה כי נראו מתונים מדי לבוחרי הימין.
• דונלד טראמפ לא הצליח להפחית את האיום האיראני מעל ישראל, והנכונות של ממשלים דמוקרטיים לפעול בנושא מצויה בסימן שאלה. בפרט כאשר לדור הצעיר בארה"ב אין סנטימנטים לישראל, והיא בכלל בדרך להפוך להיות בעיניהם מקבילה מזרח תיכונית ל"סיפורה של שפחה".
• הקואליציה הנוכחית מלבד שר המשפטים שהורס את המשפט מונה גם שר תקשורת שהורס את התקשורת; שר חינוך שהורס את החינוך; שרת תחבורה שהורסת את התחבורה (או שסתם מברברת בלי להבין.. לא ברור); שר תרבות שהורס את התרבות. מדכא, והחשש הוא שהאופי המטומטם של ממשלות ישראל רק ילך וייעשה בולט יותר. דמוגרפיה היא גורל.
• כל הדברים לעיל מחווירים לעומת האירוע החמור מכולם: העובדה שקואליציית שלטון שמונה 64 מנדטים מעזה להתקיף ככה את עצם קיומה של ישראל כדמוקרטיה עם מערכת שיפוט עצמאית.
• אירוע חמור כמעט באותה מידה שהוא אופציה עתידית סבירה מאוד בתנאים הפוליטיים הנוכחיים – סיפוח חלק מהשטחים לישראל, מעשה שיפגע אנושות בלגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה בעיני הקהילה הבינלאומית. השילוב בין נזק כה גדול לתועלת כה אפסית הוא רע כשלעצמו, והוא רע גם מצד התהליך הפנימי שהוא מעיד עליו – משיחיות לאומנית מחליפה מדיניות המבוססת על רציונליות. נירון קיסר שרף את רומא בעודו מנגן בכלי באותם ימים שבהם עלתה תנועת הקנאות הדתית הלאומנית ביהודה. יש מקום לתהות האם נפשות מאותם ימים התגלגלו בנשמותיהם של מנהיגי המדינה בהווה.

מה בקנדה?

• ארה"ב מקבלת בימים אלו הגירה לא חוקית בהיקפי ענק, והחליטה להחזירה למקסיקו – מדיניות של טראמפ שביידן פעם התיימר לשנות. אבל קנדה, מדינת היעד של אור, מצליחה לשמר הגירה המונית שבעיקרה היא איכותית חוקית.
• ציון הפיז"ה של נערים ילידי קנדה הוא 514, ושל מהגרים – 521. לשם השוואה: בשוודיה ציון הפיזה של הילידים הוא 510, ושל המהגרים – 451. בהולנד – של הילידים – 519, ושל המהגרים – 466.

מה בצד החיוב?

• עדיין ייתכן מאוד שהתוכנית של יריב לוין תיהדף במפגן כוח מרשים של הכוחות הליברליים במדינה.
• גוויעתו של הסוציאליזם בישראל. אני חושב שמעולם לא היה חלש פוליטית כמו שהוא חלש בימים אלו. יש אפס עניין במסרים של "צדק חברתי". בעלי האייקיו הגבוה, המתפתים כל כך בקלות למסרים שוויוניים אלו, הפנימו סוף סוף שהם לא המוטבים שלהם. היום כשבצלאל סמוטריץ' שר האוצר קל לשכוח מנהיגים דתיים לאומיים קודמים כמו זבולון אורלב שכונה "גוז'נסקי עם כיפה".
• הנשים החרדיות משתלבות בהייטק בצורה מרשימה בשנים האחרונות. צפיה בתהליך מקרוב מפחיתה את חששותיי באשר לקריסה כלכלית של המדינה כתוצאה מהדמוגרפיה המשתנה.
• שיפורים משמעותיים בתשתיות במדינה צפויים בעשור הקרוב. ב-2017 אפילו לא הייתה רכבת ת"א-ירושלים פעילה ולא ערך ויקיפדיה על תוכנית המטרו.
• הסכמי אברהם.
• העליה ההמונית לאחרונה מרוסיה לישראל, שמביאה אזרחים שגם אם רק הסבא שלהם יהודי, ולא הם עצמם, הם פרודוקטיביים וליברלים.
• ריסונו של האקטיביזם השיפוטי, שמקטין את החרדה מאסונות דמוגרפיים מעשה ידי הבג"ץ כמו פלישה פלסטינית או אריתראית לישראל. אפילו אם תוכניתו של לוין תיכשל לגמרי, שלושת השופטים שיפרשו מבג"ץ בעתיד הלא רחוק: חיות, פוגלמן וברון הם אקטיביסטים מושבעים, והם בוודאי לא יוחלפו בבני דמותם. בפעם הראשונה מזה שנות דור יהיה רוב אנטי אקטיביסטי בבית המשפט.
• בכלל, יהיה מה שיהיה במדינה, לא נראה שהטרלול הפרוגרסיבי יהיה בין הסכנות הפנימיות.
• סיכוי מסוים שהקיצוניות של איתמר בן גביר תסייע לעצירת תהליך התפרקות המשילות וקריסת הביטחון האישי.
• כפי שהראתי, דירוג חלקה של ישראל בפרסומים המדעיים החשובים ביותר, רק עלה עם השנים.