בין שתי דמוגרפיות

שמענו אתמול על אירוע דמוגרפי מכונן: לראשונה דיווחה סין על צניחה באוכלוסייתה, מספר התינוקות הנולדים היה קטן ממספר הזקנים המתים. האישה הסינית מעמידה ילד אחד בממוצע. בטיבט ובמחוזות הכפריים שיעורי הילודה גבוהים יותר, אבל בערים כמו שנחאי ובייג'ינג שיעורי הילודה מגיעים לשפל שהאנושות עוד לא הכירה כדוגמתו, בערך 0.7-0.8 ילדים לאישה, כלומר בכל דור אורבני יהיה רק כשליש ממספר התינוקות של הדור הקודם. ומגמת העולם הצפויה היא שהמחוזות הכפריים יתקרבו ויידמו למחוזות העירוניים, ולא ההיפך. ברשתות החברתיות בסין מדברים על "הדור האחרון", צעירים שאין להם שום עניין להותיר זרע של קיימא אחריהם. ייתכן שהדבר נעוץ בטבע הסיני השמרני שמתעב סיכונים והרפתקנות, וילד בעת המודרנית הוא סוג של הרפתקה כלכלית.

נניח שכך תימשך לה המגמה הנוכחית בסין לאורך דורות, ונניח שהנשים בישראל ימשיכו לשמור על ממוצע 3 ילדים לאישה, ולא נתעסק בחלוקה הפנימית בין חילונים, מסורתיים, חרדים, בדואים וכדומה. נניח שכל הסקטורים ישמרו על שיווי משקל כלשהו ביניהם שיביא בסופו של דבר להולדת שלושה ילדים לאישה במדינה בממוצע לאורך שנות דור, כפי שאכן קרה בישראל בעשורים האחרונים. מתי יוולדו בעולם יותר תינוקות ישראלים מתינוקות סינים? עוד 110 שנים בערך.

110 שנה הן המון זמן. אף אחד מהקוראים לא יהיה בחיים אז. ובכל אופן, לא מדובר ב-3,000 שנה. לתינוקות שנולדים כיום יש סיכוי להגיע לזמן הזה. איזה עולם זה יהיה. עולם שבו נולד אותו מספר של תינוקות – סינים וישראלים, הוא שונה לחלוטין מהעולם שלנו, בצורה שפשוט לא ניתן לתאר ולדמיין בכלל. זה אמנם קיצוני להניח שהסיניות ימשיכו להוליד ילד לאישה מעתה ועד עולם, אבל גם אין ביטחון שהילודה בסין תתאושש בהמשך הדרך. ביפן, לשם השוואה, כבר חמישים שנה ששיעור הפריון מתחת לשני ילדים לאישה.

יש ויכוח גדול בישראל על גבולות 67' לעומת גבולות ארץ ישראל השלמה, אבל הכיבוש קיים כבר 55 שנה, ושלושים שנה חלפו מאז אוסלו, ולא חל שינוי במצב המדיני. פעם אנשי שמאל חשבו במונחים של "כולם יודעים איך יראה בסוף הפיתרון" וכיוונו לכך שיקומו שתי מדינות בגבולות 67', כפי שהקהילה הבינלאומית תובעת. כבר חלף חצי יובל מאז אהוד ברק הדיח את ביבי ונבחר כדי לקדם זאת. אבל בינתיים השעון הדמוגרפי מתקתק ויוצר מציאות כל כך קיצונית בתמורותיה ובצפיפותה, שייתכן שהפיתרון יהיה אחר לגמרי. בעוד עשרות שנים הדמוגרפיה של ישראל מול העולם כבר תהיה כל כך שונה, שייתכן שהתפיסה הגיאו-פוליטית גם כן תשתנה. גם אירועי הימים האחרונים הדרמטיים וההיסטוריים מלמדים איך החשיבה הישנה של השמאל על הסכסוך היא לא רלוונטית ולא באמת לקחה בחשבון את הדמוגרפיה. זה לא שאם תימצא דרך לשלום עם הערבים, מדינת ישראל תגיע אל המנוחה, הנחלה והאוטופיה. יחסי הכוחות הדמוגרפיים הפנימיים בתוך המדינה השתנו, כך שסכנות הכיבוש אינן דווקא החמורות שבבעיות הדמוגרפיות מבחינת איש השמאל שהיה רוצה לדמיין את נכדיו גרים פה. עתה השאלה הדמוגרפית הקשה ביותר שיש להתמודד עם הבעיות שמציבה היא פנימית.

דורות במשפחה סינית – בינה מלאכותית מידג׳רני