מחסור אמיתי ומחסור דמיוני

יש שני סוגים של בעיות בכלכלה – בעיות של מחסור בכסף ובעיות של מחסור בדברים אמיתיים. בעיה של מחסור בכסף רדפה את העולם בעשור שאחרי המשבר הפיננסי הגדול ב-2008. ספרי החשבונות של המוסדות הבנקאיים השתבשו כליל. יוון סבלה כל כך בעשור הזה, לא בגלל אובדן הידע לייצור האוזו, וירוס בעצי הזית או התייבשות הבריכות בריזורטים לתיירים. העולם הפיזי היה מסוגל לספק את צרכיהם של היוונים די והותר. עדיין יוון סבלה כי נקלעה למצוקה פיננסית, למחסור בכסף בחשבון הבנק. מאחר ששיעבדה את עצמה לחשבונאות באירו, לא הייתה יכולה להדפיס את הכסף בעצמה, וכך המחסור באירו יצר ליוונים שנים של טראומה מיותרת לחלוטין.

בכהונתו של דונלד טראמפ, במגפת הקורונה ובתוכנית התמריצים שפתחה את כהונת ביידן נפרד העולם מהבעיה המלאכותית של המחסור בכסף. סוף סוף הדפיסו מספיק כסף, ולמען האמת קצת יותר מדי. כתוצאה מכך התחילה אינפלציה, ואפשר היה להניח שהיא אירוע זמני, עד שהעולם יחזור לסדרו משיבושי המגפה. או אז החליט ולדימיר פוטין לפלוש לאוקראינה ולטלטל את האנושות, ובעיקר את אירופה. זרימת הגז הטבעי הזול שפירנסה את התעשיה הגרמנית פסקה באבחה חדה. חשבונות החשמל המריאו, והגרוע מכול – חורף 2023 עדיין לפנינו ויהיה קושי לספק את צרכי החימום של אירופה. אחד הפרשנים המליץ לממשלות באירופה להתחיל לסבסד מזרנים חשמליים מחממים.

כשנפרדנו מהמחסור בכסף, התוודענו מחדש למחסור בדברים האמיתיים. כשיש מחסור בכסף, הפתרונות הנכונים לבעיות הם פופוליסטיים ונדיבים, פשוט לחלק כסף לכולם, וכל המרבה הרי זה משובח. אבל עתה יש מחסור אמיתי באנרגיה, ולחלק כסף סתם רק ישפוך דלק על מדורת האינפלציה, ולא יפתור שום בעיה. אין טעם לחלק לצרכנים כסף, כאשר הדברים שהם ירצו לקנות איתו פשוט לא נמצאים בכמות מספקת. כמוהם כמי שמגיעים לצרכניה קומוניסטית עם הרבה שוברי מזון אבל המדפים ריקים. זהו רק מקור לתסכול.

בדרך כלל מפלגות הימין ממוצבות היטב להתמודדות עם מחסור בדברים אמיתיים. הן מורידות חסמים רגולטוריים, מחלישות איגודי עובדים, לא שומעות לצעקות אוהבי הסביבה, מעודדות שוק חופשי, הפרטה ותחרות. בתחום האנרגיה ניכר ההבדל בין ממשל ביידן שרוצה שהסעודים יספקו לו נפט, אבל מונע מהאמריקנים לעשות זאת, לבין ממשל טראמפ שניסה לבטל כל מגבלה על תעשיית הנפט.

באופן מסורתי, עוד מזמן הניו דיל, מפלגות השמאל הן אלו שעל ידי גרעונות, מענקים לאזרחים וקצבאות רווחה נדיבות היו מסוגלות להקל על האזרח בזמנים שבהם זהו הכסף שחסר, ולא המוצרים הפיזיים.  בשנים האחרונות היתרון הזה שלהן טושטש. ממשל טראמפ הימני-פופוליסטי היה נדיב מאוד בחלוקת כסף. ליז טראס השמרנית ניסתה גם להרעיף כסף (במקרה שלה טעות איומה, כי מה שמתאים בתקופה של מחסור בכסף, לא מתאים בתקופה של מחסור בדברים אמיתיים). הבריטים כמהים לשובו של הלייבור, לפי הסקרים, אבל מה יש ללייבור להציע? הפתרונות למחסור באנרגיה הם הוצאת עוד אנרגיה מהאדמה, דבר שהשמאל שונא.

תודה לאל, אנחנו פה פטורים ממשבר האנרגיה ותודה לתשובה, שטייניץ, ביבי וכל העוסקים במלאכה. בוז עמוק לכל מי שניסה להערים עליהם מכשולים.  אבל הנסיבות הדמוגרפיות הן כאלו שמחסור אחר ממשי ואמיתי בדברים פיזיים, מחסור בדירות, ימשיך לרדוף אותנו בעשורים הקרובים.

34 תגובות על ״מחסור אמיתי ומחסור דמיוני״

  1. גם בשמאל יש תופעה של 'שתיית מנדטים'
    https://www.makorrishon.co.il/news/534073/
    התופעה של שתיית מנדטים בימין היתה תופעה שקצת מחזקת את התאוריה של תמריץ על סגידה למנהיג בימין.
    מסתבר שהשמאל לא שונה.
    גם ההתגייסות הרחבה מאוד בשמאל להתלהבות מהסכם הגז נראית יותר כסגידה למנהיג מאשר חשיבה רציונלית.

    Liked by 3 אנשים

  2. א. תהיה שעלתה בי במהלך קריאת הפוסט:
    בעבר הרחוק אנשים לא אפשרו למחסור בכסף, המודפס או מוטבע ע'י השלטונות להפריע להם לסחור זה עם זה. הם עסקו סחר חליפין (או ב"ברטרים"), ומאוחר יותר גם הגיעו להסכמות על "שווה כסף". כמו גושי נחושת או גושי מלח (או צדפים ופקעות צבעונים).
    אז מה בעצם הפריע לאמריקאים, שנקלעו ל"שפל הגדול" (שנבע ממחסור מלאכותי בכסף) להסכים על מוצר שיהוה "שווה כסף" בסחר חליפין בינהם? או להתחיל להשתמש בדולרים קנדים או בפרנקים או במרקים או בכל מטבע אחר?
    (ולו במסגרת שוק שחור, שבו סחרו בתקופה זו גם בבקבוקי משקאות אלכוהולים)

    (המשך יבוא)

    אהבתי

  3. קמיליה, העניין הוא לא הקושי לסחור אלא המון פשיטות רגל בגלל מאזנים כספיים חסרים, והניסיון של חברות להצטמצם באופן קיצוני כדי למנוע פשיטות רגל. כשכולם מצטמצמים בבת אחת נוצר שפל שמחיש פשיטות רגל נוספות.

    אהבתי

  4. ב. נכתב בפוסט:
    " …. הנסיבות הדמוגרפיות הן כאלו שמחסור אחר ממשי ואמיתי בדברים פיזיים, מחסור בדירות, ימשיך לרדוף אותנו בעשורים הקרובים. "
    ————-

    אני תוהה לגבי הדיכוטומיה המוצעת בפוסט בין מחסור מלאכותי (שנובע מתפקוד לקוי של השלטונות( לבין מחסור אמיתי (במוצרים פיזיים).
    כאשר בעבר הרחוק ישראלים נאלצו להמתין בתור מספר *שנים* עד שקיבלו קו טלפון מחברת בזק (או בבריה'מ עד שיכלו לקנות מכונית) – זה היה מחסור מלאכותי באשמת הרשויות או מחסור אמיתי במוצר ,מוחשי או גם וגם?

    באופן דומה, אין חולק על כך שבניינים עשויים מחומרים כמו פלדה, מלט, זכוכית (ועוד ועוד ועוד) ומחייבים קרקע פנויה ושימוש במגוון של פועלי בניין.
    אבל חוסר ההלימה המוחלט בין הביקוש / הצרכים לבין ההיצע מושפע במידה דרמטית מתפקוד הרשויות.
    יש בישראל שפע קרקעות פנויות (גם באזורי ביקוש) + אזורים מאוד נרחבים שבהם הבנייה היא של 3-4 קומות ורצוי לצופפה. אי הפשרתם לבניה באחריות רמ'י (רשות מקרקעי ישראל) וכל רשויות התכנון האזוריות והמקומיות. כלומר המחסור בקרקעות ומחירן המאוד יקר הוא למעשה מלאכותי.
    באופן דומה, גם המחסור בחומרי בניין ובפועלי בניין (ומחירם), שאת רובם יש צורך לייבא לארץ (כלומר להצטייד בכל מיני רשיונות) נמצא באחריות הרשויות.
    מיותר להוסיף את החודשים הרבים והיקרים של עיכובים מיותרים בהמתנה לקבלת אישורים וחיבורים מהרשות המקומית, מחברת החשמל, חברת המים ועוד.

    מכאן, האם המחסור בדיור בארץ הוא מחסור במוצרים אמיתיים או מחסור שנובע מהתפקוד הלקוי של הרשויות?

    אהבתי

  5. אפילו סוגי מחסור בעולם הפיזי שנובעים מעצלות או ביורוקרטיה מרגיזה הם עדיין מחסור אמיתי, כי עצלות וביורוקרטיה הם לא דברים שקל להתגבר עליהם.
    אני מגדיר מחסור בכסף כמחסור מדומיין כי אותו ניתן לחולל בלחיצת כפתור אחת על מסוף מחשב בבנק המרכזי. כל סוגי המחסור האחרים אינם קלים לפתרון עד כדי כך. גם מחסור בדיור שניתן היה לפתור באופן עקרוני, עדיין דורש אינספור ישיבות תכנון, הליכים משפטיים ועוד.

    אהבתי

  6. במחילה תמריץ,
    איני חושב שיש מחסור בדירות.
    אנשים לא גרים ברחוב ולא מצטופפים 2 משפחות בדירה,
    מה שיש הוא ביקוש גדול מאוד עקב הכסף הזול הנוצר מהריבית הנמוכה מאוד (הזמנית?).
    אם תכפיל לאנשים את המשכורת ולכן יוכפל מחיר העגבניות, האם יש מחסור בעגבניות?
    ניתן להאמין שעם עליית הריבית אז שוק הדירות יתאזן וכבר יש סימנים לכך עם הירידה בהקף המשכנתאות ועסקאות הנדלן.
    טלח
    בברכה

    Liked by 1 person

  7. שמעון
    אנשים אכן לא גרים ברחוב אבל יתכן שהם מוציאים כסף על דירה במקום על צרכים אחרים. אם דיור היה 20% מהוצאות המחיה של אדם ועלה ל30% אז זה מצב ש"מייצג" מחסור בדירות.

    אהבתי

  8. אני חושב שנית אולי זה לא נכון מה שכתבתי (ברמה העקרונית – ברמה המעשית ברור לי שיש בארץ ניפוח של מחירי הדיור) יתכן שאם עלות הדיור עלתה מ20% ל30% זה כי היום ה'דיור' הוא יותר טוב מאשר קודם – כלומר העליה לא משקפת מחסור אלא איכות יותר גבוהה של דיור. מחיר דיור נגזר משווי הקרקע ושווי הקרקע מאיכות המיקום ואם המקום מתפתח להיות יותר איכותי מחיר הדיור משקף עליה באיכות.

    אהבתי

  9. שמעון, אדם גר עם שותפים בגיל 40. האם זה נקרא שאין מחסור בדירות כי הוא לא גר ברחוב? כנ״ל לאדם שנאלץ לגור שעתיים ממקום העבודה או למשפחה חרדית שגרה בחניה שהוסבה לדירה.

    אהבתי

  10. במקרה שפתאום עשרה מיליון רוסים יגלו שורשים יהודים ויעשו עליה, עדיין לא יחיו הרבה אנשים ברחוב לדעתי. אבל הממשלה פתאום תאפשר או תעלים עין מהמון דירות 130 מ״ר במגדלים בפתח תקווה או ראש העין שמחולקות כדי לאפשר לשתי משפחות לגור בהן. כל אחת בצפיפות רבה. או אפילו לשלוש.

    אהבתי

  11. משה, כמות המ״ר לנפש אכן גדלה עם השנים. וכפי שכתבתי, במקרה של צורך נואש, זה לא שאנשים יגורו ברחוב אלא שיימצאו הסדרים (בניית דירות קטנות וחלוקת דירות קיימות. השכרת חדר/יחידה בבית לרווקים ומשפחות קטנות) שבהם היא פשוט תצנח.

    אהבתי

  12. תמריץ,
    זו טעות להשוות דירה לעגבניה. הביקוש והמחיר של דירה תלויי מקום ולכן המחסור/עודף אינו כללי להבדיל מעגבניה.

    Liked by 1 person

  13. בחייאת תמריץ
    כמה אנשים גרים שעתיים מהעבודה וכמה בני 40 גרים עם שותפים?
    גרתי בת"א ועבדתי ברחובות ואחכ בראס אל עין, זה מעיד על מחסור בדירות ברחובות ובראס אל עין? לא, זה מעיד על המקצוע שלי (חיטי כאמור) ועל הבחירות שלי ועל הניידות הקלה.

    משה,
    כפי שכתבת , כל זה לא מעיד על מחסור,
    כמו שהעליה בהוצאות על מסעדות נופש וחופשות, לא מעידה על מחסור בנופש ומסעדות אלא ההפך.

    אהבתי

  14. אכן תמריץ,
    אלה הבחירות שלהם. כנל הבחירה שרבים מהגברים לא עובדים עד גיל מאוחר.
    להבדיל הבחירה של זוג ללא ילדים לקנות דירה 5 חדר בבניין חדש ומפונפן ואז ליבב כמה קשה..
    אנשים צריכים להתמודד עם הבחירות שלהם.

    אהבתי

  15. תמריצוש,
    איך אתה מודד מחסור? עפ עליית מחירים?
    אם כך, בתקופת כחלון, מחירי הדירות ירדו מעט, האם המחסור נעלם לפתע?
    סביר להניח שעם עליית הריבית אז מחירי הדיור ירגעו, האם המחסור נעלם לפתע?

    אהבתי

  16. נכון שאין טעם לחלק כספים וסובסידיות כאשר יש מחסור אמיתי במוצרים חיוניים
    אבל לא נראה לי שהימין מיטיב להתמודד עם מחסור כזה. הרי כלכלת הימין דוגלת בשוק החופשי כלומר אם לייצר מוצר מסוים עולה הרבה כסף במדינה שלך, אז בהתאם לכלכלה החופשית הייצור שלו יעבור למדינה זולה יותר. בהתאם לכך ייצור הדלק עבר למדינות רוסיה ואוקראינה ששם יש להם יתרון יחסי. מה קורה כשלפתע הייצור שם נעצר? צרות ומחסור. את זה היה ניתן למנוע אילו היה תכנון מראש למצבים כאלו. למערב יש מספיק מקורות משלו לייצור אנרגיה. עכשיו זה ייקח שנים כדי להפעיל מקורות אלו.
    מה יקרה אם יהיה מחסור במזון?

    אהבתי

  17. לשמעון החיטי:
    עכשיו הריבית עולה והיא תמשיך לעלות.
    אז נחכה ונראה אם מחירי הדירות יתחילו לרדת.
    אתה לא היחידי שטוען כך, שמעתי זאת מעוד אנשים.
    צריך גם לראות מה תעשה ירידת המחירים למשק. הרי ירידת המחירים תגרום לכך שחובות האנשים למשכנתא יהיו יותר ממחיר הדירה. וההלוואות למשכנתא לא יהיו עם ערבויות מתאימות. האם הבנק יסכים לכך?
    דבר נוסף ירידת מחירי הדירות תקטין גם את גודל המשכנתאות העתידיות. בגלל שכספי המשכנתאות זורמים לשוק הרי הקטנתם תגרום למחסור בכסף. האם הממשלה תדפיס כסף נוסף ותגדיל את חובה?

    אהבתי

  18. אוף טופיק,

    אם כי ניתן לקשר לפוסט זה דרך ההתמקדות במה שעובר על אלו שהתייאשו מסיכוייהם
    לרכוש איזושהי דירה בישראל (ולו דירה קטנה ובפריפריה הרחוקה).

    ###############################
    אנונימית (הועתק מרוטר)

    למה שליש מהאוכלוסייה לא הולכת להצביע?
    לא, הם לא עצלנים
    _________________________________________

    קבוצת הלא-מצביעים הולכת וגדלה ממערכת בחירות אחת לאחרת • לאיזה מחנה הם משתייכים, אם בכלל, ומדוע הם לא מתכוונים להגיע לקלפי ב-1 בנובמבר? • פרק ראשון בפרוייקט מיוחד

    לרוב הפעולות שעושות כרגע המפלגות, ובעיקר מפלגות הימין – יש מטרה אחת: להעלות את אחוזי ההצבעה בקרב הקהלים ה"ביתיים" שלהן. נתניהו הוא הדוגמא המובהקת: יו"ר הליכוד מסתובב כבר חודשיים בקופסת זכוכית ניידת ברחבי הארץ, תחת סיסמאות שמבהילות מאסונות אם לא יעלה לשלטון אחרי הבחירות. לא כדי לשכנע מתלבטים, או להעביר קולות ממפלגות אחרות למפלגתו, אלא כדי שמצביעים פוטנציאליים ששקלו להשאר בבית – יגיעו לקלפי, וישימו בה פתק מחל.

    הטקטיקה הזאת משקפת הבנה נכונה של מפת המנדטים, אבל לא בהכרח של הגורמים לה. אכן, כשליש מהאוכלוסיה לא מתכוונת להצביע. מחקר מקיף שערכנו לאורך זמן, במדגם אינטרנטי של 1,201 איש, מגלה צפי לשיעור הצבעה דומה לזה של בחירות 2021 – כ-67%. עובדה נכונה נוספת היא שרובם ימניים. כמעט ואין אנשי שמאל בקרב הלא מצביעים: 53% משייכים את עצמם לימין, 31% למרכז הפוליטי ורק 5% לשמאל (היתר סירבו להשיב). כלומר, השמאל בעצם ממצה את אחוזי ההצבעה שלו. הלא-מצביעים, הם פוטנציאל לימין והמרכז.

    אולם, נתוני המחקר מגלים, לדעתנו, חוסר הבנה (או התעקשות להתחמק) מהסיבות האמיתיות להחלטה של כ-2 המיליונים הללו שלא ללכת לקלפיות. לשם הסבר, אנחנו מבקשים להציג עוד כמה נתונים שעלו מהמחקר שיצאנו אליו בתחילת מערכת הבחירות.

    קבוצת האוכלוסיה שלא מתכוונת להצביע כוללת קצת יותר נשים (54%), ושיעור גבוה של צעירים עד גיל 29 (41%), בעלי הכנסה נמוכה (39%) ובעלי השכלה בינונית ומטה (53%). עדתית, 42% מגדירים את עצמם מזרחים או ספרדים, 10% כבעלי מוצא מעורב ורק 29% אשכנזים (היתר לא השיבו). רוב הציבור שלא מתכוון להצביע מרוכז בפריפריה, ובשכיחות גבוהה יותר בערים בדירוג סוציואקונומי 3-5.

    מדובר בקבוצה מובחנת של בני מעמד חברתי וכלכלי נמוך, ולא רק הנתונים הדמוגרפיים מאחדים ביניהם. כשהחלטנו לבדוק לעומק את הסיבות לאי-הצבעה, הוספנו לשאלונים שלנו גם שאלות הערכה סובייקטיביות, לגבי מצבם הכלכלי של הנשאלים, הציפיות לעתידם והתחושות כלפי מוסדות המדינה. גם כאן, ההבדלים בתשובות בין אלה שמתכוונים להצביע בבחירות לאלה שלא – חדים וברורים.

    הלא-מצביעים מעריכים את מצבם הכלכלי כגרוע גם באופן סובייקטיבי, וכשנשאלו לגבי העתיד, הם נטו להעריך שמצבם הכלכלי לא ישתפר. רק רבע מהם מאמינים שעתיד ילדיהם בישראל יהיה טוב משלהם (לעומת 36% בקרב המצביעים). לשאלה איזה נושאי מדיניות חשובים להם, 48% מהלא-מצביעים השיבו שיוקר המחיה הוא הנושא החשוב ביותר, וכמעט איש לא התעניין בנושאים ביטחוניים או במעמד המערכת המשפטית (לעומת אלה שכן מתכוונים להצביע).

    אולי חשוב וכואב מכך, ניכר היטב שהיחס, הקשר והגאווה במדינת ישראל חלשים יותר בקרב מי שלא מתכננים להצביע. בקבוצה הזאת יגלו פחות גאווה ביחס להישגים ישראליים בספורט או במדע, למשל. רק 57% מהם הצהירו כי הם מעוניינים שילדיהם יתגייסו לשירות משמעותי בצה"ל, לעומת 76% בקרב מי שמתכננים להצביע בבחירות. 38% מהם שוקלים להגר מישראל, לעומת 25% בקרב מי שיצביעו בבחירות. בשאלות נוספות, הם מגלים נכונות פחותה לתרום למדינה בדרכים שונות.

    תחושת הניכור מהמדינה ומוסדותיה מתבטאת גם במידת האמון במשטרה ובבתי המשפט (69% מהם לא מאמינים שאזרחים זוכים ליחס שוויוני מהמשטרה, ו-63% מבתי המשפט), ובתחושת חוסר מסוגלות להשפיע על הנעשה במדינה (רק 16% מרגישים שביכולתם להשפיע על הממשלה, לעומת 37% בקרב המצביעים). יחס לא רחוק מזה מתבטא כלפי הפוליטיקאים – 59% בקרב הלא-מצביעים השיבו שכל הפוליטיקאים מושחתים בעיניהם, ובמידה זהה. בפשטות, חוסר הנכונות להצביע הוא נחלתה של כשליש מהאוכלוסיה, כמעט כולה בימין והימין הרך, והוא בקורלציה עם אובדן אמון במערכות השלטון, ומצב כלכלי נמוך.

    אומנם, בכל העולם קבוצות מהפריפריה הכלכלית והחברתית נוטות להצביע בשיעורים נמוכים יותר, ועדיין נדמה לנו שהמצב הישראלי ייחודי. בתוך 20 השנים האחרונות, שיעור ההצבעה הכללי בבחירות בארץ ירד בכ-10%, פחות או יותר. בבחירות 1999 השיעור עמד על 78.7%. בבחירות האחרונות, הוא עמד על 67.2%. נכון, מדובר בתהליך איטי וארוך שהיו בו עליות וירידות, ועדיין המספרים מדברים בעד עצמם.

    אם נסתכל על "קבוצות הסיכון" לאי-הצבעה, בהתאם לפרופיל שעולה מהמחקר שלנו, נגלה צניחה דרמטית עוד יותר באחוזי ההצבעה, שעשויה לגרום לנו להניח שמבט בשיעורי ההצבעה הכללים ממסך מעט את התופעה האמיתית. לפי נתוני וועדת הבחירות, בבת ים הצביעו ב-1999 בשיעור של 70%, ב-2015 בשיעור של 56%, ב-2020 הצביעו 52.2% ובמרץ 2021 48.6%. בטבריה – 74% הצביעו ב-1999, אבל רק 61% ב2015, ורק 55.7% ב-2021. בבאר שבע – 71% הצבעה ב-1999, אבל 55.5% ב-2021. אלה כמובן, רק כמה דוגמאות. באזורים מבוססים, לשם השוואה, המצב אחר לגמרי: בכפר סבא עמד שיעור ההצבעה בבחירות האחרונות על 70%, בהוד השרון – 74%, בגבעתיים 69% וקרית אונו 73%.

    כדאי, בהקשר הזה, לזכור עובדה נוספת שגורמת לנו להניח שהפערים החברתיים בישראל משתקפים באופן חד עוד יותר בשיעורי ההצבעה: בכל רגע נתון כמיליון ישראלים נמצאים בחו"ל לטיולים, לימודים או נסיעות עבודה, וכשזה קורה בזמן הבחירות – הם אינם מצביעים. מטבע הדברים, מרבית הנעדרים מהארץ מהטעמים הללו הם דווקא מאוכלוסיות מבוססות, ולכן הפערים האמיתיים בנכונות להצביע בין קבוצות האוכלוסיה הם כנראה מעט משמעותיים יותר.

    בראייה פוליטית, אפשר לומר שקבוצת הלא-מצביעים ההולכת וגדלה היא אחת הסיבות למשבר הפוליטי המתמשך. רוב הציבור הישראלי, בשיעורים עצומים, מגדיר עצמו ימני. למרות זאת, זה שלוש שנים, האגף הימני במפה הפוליטית לא מצליח להגיע למספר קולות מספיק כדי להחזיק בשלטון לאורך זמן. מספרי ה"פורשים" מההצבעה לא מספקים את הסיבה המלאה לאובדן הזה, אבל הם כנראה חלק לא מבוטל מהתמונה.

    סיבותיהם להחלטה להפסיק להצביע בבחירות כנראה רבות ומגוונות, אבל די ברור מה הן לא כוללות. בשיח הקמפיינים הפוליטיים, הקריאה הנפוצה ללא-מצביעים עוסקת בניסיון להלעיג את ההחלטה שלהם לוותר על הצבעה, או לזעום עליה. הנארטיב אומר: אנא צאו מאדישותכם, וותרו על חצי שעת רביצה בים ביום הבחירות והשקיעו מעט בעמידה בתורים של הקלפי לטובת המחנה הפוליטי שאתם משתייכים אליו (בדרך-כלל, מחנה הימין). מדובר, לדעתנו, בכישלון משמעותי בהבנת התופעה של אי-הצבעה. אין מדובר בעצלנים, אלא באנשים שלא ינקפו אצבע לטובת אף מחנה פוליטי, מהטעם שהם לא רואים עצמם כמשתייכים לאף מחנה.

    כששאלנו ישירות – מדוע אינכם מצביעים – נענינו כך: 52% השיבו שהם לא מאמינים לפוליטיקאים, 45% שהמצב בכל מקרה יישאר כפי שהוא, 38% השיבו שנמאס להצביע שוב ושוב, 32% השיבו שאף מפלגה לא מייצגת אותם ו-12% אמרו שהם מאוכזבים מהמפלגה שלה הצביעו בעבר, אבל לא רוצים להצביע למפלגה אחרת (נשאלים יכלו להשיב מספר תשובות יחד). רק אחוזים בודדים השיבו שהם מעדיפים לבלות ביום הבחירות, שהם מתוסכלים מהתורים הארוכים לקלפי או שאינם יודעים איפה הם אמורים להצביע.

    איננו יודעים האם המפלגות הפוליטיות נכשלות בהבנת סיבות העומק לאי-הצבעה, או מעדיפות להדחיק אותן בשיח הציבורי. לאחר שיחות רבות עם אלה שאינם מתכוונים לבחור ב-1 בנובמבר, היינו מתארים את סיבותיהם כנעות בין מחאה כלפי הפוליטיקאים כולם, או אדישות כלפי חברה מנוכרת להם, שנובעת מייאוש ותחושת חוסר אונים.

    ייתכן שאחת המפלגות תוכל להגדיל באופן מסויים את שיעורי ההצבעה במעוזיה עד הבחירות, אם תצליח להציע להם תחושת השפעה; אבל את המשבר החברתי שמוביל לדחיקת קבוצת האוכלוסייה הזאת החוצה מהמשחק הפוליטי בישראל – למרבה הצער, גם הפוליטיקאים המוכשרים ביותר, לא ייפתרו בשבוע וחצי.

    אהבתי

  19. קמיליה:
    כתבת ש-31% מהלא מצביעים הם מצביעי מרכז. מה זה מרכז? היום יש 2 גושים: גוש ביבי וגוש רק לא ביבי. לאיזה מ-2 הגושים הם שייכים?

    אהבתי

  20. טיפה יותר משש דקות, עם אדם משכיל וחכם, שבשל צבע עורו "מותר" לו לנפץ דעות קדומות על גזענות, אפלייה ועבדות.

    אהבתי

  21. ל arn,
    אני רק הבאתי את הרשומה. לא כתבתי אותה.

    אבל התשובה לשאלתך נמצאת בציטוט הבא:
    " … בקרב הלא מצביעים: 53% משייכים את עצמם לימין, 31% למרכז הפוליטי ורק 5% לשמאל (היתר סירבו להשיב) …".
    אנשי ה"מרכז" הם אלו שמגדירים את עצמם כמרכז !

    אגב, אני מכירה כמה כאלו, אם כי מחתך סוציו – אקונומי גבוה יותר.
    הם הצביעו בעבר ללפיד או לגנץ באמונה שהם אנשי מרכז. אבל עכשיו קלטו שהם למעשה שמאל מחופש.
    מכאן שיותר קשה להם להחליט מי יהיה הרע במיעוטו. עוד סיבה להימנעות מהצבעה. שמוזכרת ברשומה לעיל רק בחטף.

    Liked by 1 person

  22. ארנ עפת רחוק,
    לא טענתי שמחירי הדירות ירדו. טענתי שאין מחסור בדירות.
    כדי שמחירי הדירות ירדו מתחת לגובה המשכנתאות , צריכה לקרות ירידת מחירים גדולה מאוד, אני מעריך בזהירות שהסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד מאוד.
    יתכן ותהיה ירידת מחירים מסויימת, אך אם.. אז סביר כי היא תהיה מתונה ולזמן מוגבל.

    Liked by 1 person

  23. עם כל הסימפטיה לעבודה הקשה והחשובה של השוטרים אני לא רואה דרך שבה שוטר מרביץ לאדם אזוק ולא מקבל על זה עונש.

    אהבתי

  24. ואגב תמריץ גם אם נניח שהאזוק לא היה משתולל והשוטר הכה אותו כשהיה אזוק רק כנקמה על זה שהוא נשך אותו. אני בהחלט רואה שאם הנושך לא מקבל עונש אז גם השוטר לא. כששניים מכים אחד אחד את השני שלא כדין לא יעלה על הדעת להעניש אחד ולפטור את האחר.

    אהבתי

  25. שתי עוולות אינן מצדיקות זו את זו. לא ייתכן ששוטרים יאזקו מישהו ואז סתם ירביצו לו כנקמה. לא מדבר על מקרה של אזוק משתולל.

    אהבתי

  26. תמריץ
    בכתבה מדובר על אזוק משתולל.
    אכן אילו היו כאן שתי עוולות אכן אינם מצדיקות זו את זה ויש להעניש את שניהם. אבל גם במצב זה אסור לעשות עוולה שלישית ואכיפה כלפי רק אחד משני צדדים שעשו אחד לשני אותו דבר גרועה מלא לעשות כלום.

    אהבתי

  27. ממליץ בחום על הלינק של משה. תמריץ מציע שתקרא את מה שקרה שם. מצפים מהשוטרים להיות יותר קדושים מהאפיפיור בזמן שהם בסכנת חיים והעצור מנסה להתנגד בכוח. ההתרחשות נשמעת כמו סאטירה אבל לצערי מדובר במציאות.

    אני מבין את הצורך להגן על הציבור מאלימות משטרתית מוגזמת וכיו"ב. אבל כמו שזה נראה איפשהו בדרך איבדנו את ההגיון הישר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: