יבשת ממתינה לחורף

יש דברים שאני אוהב לכתוב עליהם, כי הם בשורש כל דבר. הם מוזכרים לא מעט בתקשורת, אבל בדרך כלל באופן לא יסודי ושטחי. כאלו הם דמוגרפיה ואנרגיה, שני דברים שקובעים הרבה לגבי יחסי הכוח בין מדינות ותרבויות ולגבי צמיחה כלכלית. לא דומה ישראל של ימים עברו, מדינה שאותה אכלסו מיליונים בודדים וללא אוצרות אנרגיה, לישראל של ימינו שמסייעת לאירופה ביצוא הגז הטבעי וחיים בה כמעט 10 מיליון נפש.

המלחמה באוקראינה ועוצמתה של רוסיה כרוכים בשאלת האנרגיה. בהחלטתו לפלוש לאוקראינה קלע ולדימיר פוטין את אירופה כולה למצוקת אנרגיה איומה. האירופאים תלויים בזרימת גז טבעי מרוסיה. עם פרוץ המלחמה הפכה רוסיה לאויבת מושבעת של אירופה, ונראה שהיא מתכוונת להשתמש בשליטתה בגז הטבעי כדי להותיר את האירופאים בקור אימים במהלך החורף המתקרב. אירופה נאלצת לוותר זמנית על המאבק בהתחממות הגלובאלית כדי למצוא פתרונות. בפוסט שכתבתי ערב המלחמה תיארתי את הדינמיקות השונות של הגז הטבעי והנפט. הנפט נע בקלות ממקום למקום בעולם. הגז מחבר בין מדינות ספציפיות ויוצר תלות הדדית. בינתיים התברר שסוג אחר של דלק מאובנים הפך גם הוא רלוונטי – פחם. הפחם מזהם בצורה בלתי רגילה, וכל מדינה מערבית שואפת לסלק אותו מתמהיל האנרגיה שלה. בישראל התקדמנו מאוד בתהליך הזה בעקבות מציאת הגז הטבעי בים, ויזמי הגז הטבעי צודקים בכך שהם מתארים את האנרגיה שהם מספקים כאנרגיה נקייה. יחסית לפחם היא אכן נקייה. האוויר בישראל כיום פחות מזוהם מבעבר, וישראל גם פולטת פחות גזי חממה בעקבות המעבר מפחם לגז טבעי. הדקדקנים שבסופרי הפליטות יודעים לספר אמנם שחלק מהמזהמים שפחם פולט הם בעלי אפקט מצנן על הפלנטה וגם בכך יש להתחשב.

בכל אופן, שפע הגז הטבעי שזרם בעולם עד לאחרונה והסלידה מהשימוש בפחם הובילו לקריסת מחיר הפחם ותעשיית הפחם. עד שמלחמת אוקראינה הביאה להם עדנה מחודשת. לא ניתן להחליף בין פחם, גז ונפט בהנעת מכוניות. כמעט כל המכוניות יכולות להיות מונעות רק בנפט. הנעת מכוניות בדלקים אחרים דורשת שינויים טקטוניים. חלקם קורים בימים אלו אבל בקצב איטי מאוד – רק אחוז אחד מצי המכוניות העולמי הוא חשמלי, בערך 16 מיליון כלי רכב מתוך 1.4 מיליארד. כמעט כל שאר כלי הרכב שותים נפט. צי הרכב העולמי ייעשה יותר ויותר חשמלי עם השנים, ובסופו של דבר השינוי עלול להחריב את כלכלות רוסיה, אירן וסעודיה שתלויות בעיקר דווקא ביצוא נפט, ולא בגז ובפחם. אבל צריך להתאזר בסבלנות. התהליך ידרוש שנים רבות.

בתחומים אחרים שאינם הנעת כלי רכב יש גמישות בהחלפה בין פחם, גז ונפט. מפעל תעשייתי שמפיק חום בכבשנים מבוססי דלק פוסילי יכול להשתמש בכל אחד מהם. גם להפקת חשמל שלושתם טובים. ופחם זמין בשפע במקומות כמו דרום אפריקה, קולומביה, אוסטרליה ואינדונזיה. בכתבה שפורסמה לאחרונה בוול סטריט ג'ורנל כורי פחם בקולומביה נשמעו כמעט אופוריים כשתיארו איך הם יכולים פתאום להביא כסף טוב לשולחן המשפחתי. מכרות פחם שננטשו אפשר לשקם ולהפעיל מחדש, וזה דבר שמתרחש בימים אלו, אחרי עליה פי 5 במחיר הפחם מאז 2020. חברות הפחם מדווחות על זינוק עצום ברווחים. יפה לראות איך מנגנון התמחור של השוק החופשי יוצר תמריצים מיידיים לפעילות יצרנית שמפחיתה מחסור. זה תמצית כוחו של הקפיטליזם. עם זאת, ספק אם לפחם תהיה עדנה ארוכת טווח. מבין הדלקים הפוסיליים הגז הטבעי הוא החומר האידיאלי כי הוא הכי פחות מזהם, ואירופה להוטה במיוחד לקבל עוד ממנו. ארה"ב מגבירה מאוד את יצוא הגז שלה, ואולי גם ישראל תצליח לעזור בהמשך הדרך (כיום, ביצוא דרך מצרים, ישראל יכולה להחליף רק כ-3% מהגז הרוסי).

גם הפחם הגיע בחלקו מרוסיה, וכבר לא. בפולין היו תלויים עד לאחרונה בפחם הרוסי, ועכשיו מנסים להביאו מרחבי העולם שבהם הוא אמנם זמין, אבל גם ניהול ההובלה של הפחם הקולומביאני או האוסטרלי בספינות עד לנמלי הים זהו קושי לוגיסטי לא פשוט. בינתיים ביטלו הפולנים את האיסור על שימוש בעצים מהיערות לשם הסקה.

בחורף נגלה עד כמה הצליחה אירופה לחסן את עצמה מפני התלות בפוטין. אם יתחשק לו להעניש את היבשת והוא יקטין את אספקת הגז למינימום, התעשיה הגרמנית עלולה לקרוס, והגרמנים עלולים לקפוא. או שאולי נגלה שהאירופאים הצליחו להשתמש בגמישות שמספקים סוגי הדלקים הפוסיליים השונים ואפילו עצי היערות כדי לפתח חוסן בלתי צפוי.