האייקיו של ראש הממשלה

אייקיו, מנת משכל בעברית, זו תכונה מוערכת מאוד בבני אדם, אולי אפילו יתר על המידה. מידת היוקרה של מקצוע קשורה בקשר ברור לממוצע האייקיו של העוסקים בו. לכן רופא גסטרו זה מקצוע יוקרתי בהרבה מאשר שרברבות למרות שתכל׳ס זה די דומה, ולא ברור מי מרוויח יותר.

האם כדאי לצפות ולקוות שגם לראש הממשלה יהיה אייקיו בשמים? לראשי ממשלות ישראל לאורך השנים היה כנראה אייקיו גבוה. קשה לדעת בוודאות לגבי כולם ועל גולדה מאיר למשל אמרו שיש לה אוצר מילים בן 300 מילה, אם כי אני התרשמתי מקריאת האוטוביוגרפיה שלה שהייתה חריפה וחכמה. אריאל שרון היה מקורי ורב הישגים (וכשלונות), אבל בערוב ימיו כראש ממשלה הותיר תחושה של דעיכה קוגניטיבית ברורה. לא נותר לי ספק לגבי האייקיו הגבוה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, אחרי קריאת זכרונותיו שבהם הוא משוויץ בהצלחתו בלימודיו באיסטנבול (מצוטטים בידי דניאל פרידמן בספרו ״לפני המהפכה״):

בבחינה הראשונה, משפט בינלאומי, קיבלתי 9.5. בבחינה השנייה, משפט אזרחי, קיבלתי הציון המקסימלי – 10. שלושה חברים שנבחנו יחד איתי קיבל אחד מספר 3 (כישלון), השני 6, השלישי 8.. הבחינה השלישית הייתה במשפטי עונשין. כרגיל לא מפרסמים התוצאות באותו היום, אבל הפעם אמר לי הפרופסור במין התלהבות אחרי השאלות שהציג לי: אני קובע לך כבר הציון 10, ובפנותו לתלמיד השני שנכנס איתי לבחינה אמר: "אני שמח ושבע רצון כשיש לי הזדמנות לתת לתלמיד כזה הסימן 10". לפניי נבחנו שנים עשר תלמידים, וכולם יצאו מהבחינה נרגזים וקיללו את הפרופסור על קפדנותו ודייקנותו.

על ראש הממשלה הנוכחי, יאיר לפיד, תמיד ריחף החשד שאינו חריף די להצדיק את יומרותיו. לא רק בגלל העדר הבגרות. אמנם כתב טורים יפים בעיתון, אבל לא כאלו שביטאו יכולת מופלגת להעמקה. הדברים שאיילת שקד סיפרה לגביו לא מזמן, לפיהם רשלנותו מכניסה את המדינה לפינות לא נעימות, הוסיפו לתחושה שמתקבלת גם מהעדר הדיוק המביך שנמצא בטקסטים שלו. משהו שם אינו מהודק מספיק. מצד שני פיתוח קריירה יצירתית שעוסקת במילים הוא כן עדות לטובתו. גם אופיה הגנטי של האינטליגנציה עומד לזכותו. שני הוריו חריפים מאוד. אביו המנוח טומי בוודאי היה באלפיון העליון של הברק.

האייקיו של המנהיג מתקשר לסוגיה בעייתית במיוחד בדור האחרון. בעלי האייקיו הגבוה נסחפים לפרוגרסיביות המטורללת. בצד השני המנהיג של המחנה הימני, האנטי פרוגרסיבי, נדרש להוביל קהל תומכים שלחלקו יש, איך ננסח זאת בעדינות, דרך חשיבה פשוטה מאוד. המנהיג יכול להיות כמו תומכיו ובן דמותם. כזה הוא דונאלד טראמפ, הוא אוהב את עצמו ומעריציו אוהבים אותו. אוצר המילים של ילד בן שמונה שיש לו לא מותיר ספק שהוא יוצא דופן באייקיו הנמוך שלו בין נשיאי ארצות הברית, אך תומכיו אוהבים את שפתו הפשוטה ואת דרך התנסחותו המביכה כל בוגר תיכון. טראמפ הצליח במו ידיו לחולל מהפך דמוגרפי-פוליטי מעורר תדהמה בארצות הברית, כשנחל הצלחה פוליטית לא תיאמן בקרב גברים היספנים, ובמידת מה גם שחורים, בשכבות הלא משכילות, והצליח לחסל את שאריות התמיכה של המפלגה הדמוקרטית בקרב מעמד הפועלים הלבן. אבל בארה״ב יש בכל אופן אי אלו מצביעים עם אייקיו גבוה, והם סולדים מטראמפ ונטשו את המפלגה הרפובליקנית באופן שמאזן במקצת את התמונה.

הכי קרוב לטראמפ בפוליטיקה הישראלית הוא ביבי. אבל גם אם יש דמיון בנרקיסיזם, אין שום דמיון במנת המשכל. ביבי הוא עילוי. את טראמפ אי אפשר לדמיין בסיטואציה שבה היה דוד בן גוריון בחדר המבחן באיסטנבול (אלא אם היה משלם למתחזה שיופיע שם במקומו, כפי שטוענים שעשה בפסיכומטרי האמריקני). את ביבי אפשר. מן הסתם ביבי חש כל השנים שבנט מהווה איום עליו גם כי שניהם חולקים אייקיו גבוה (לפי הטענה בנט קיבל 770 בפסיכומטרי). כדי למנוע תחרות הוא הקפיד להשאיר בצמרת הליכוד רק את אלו שאינם מותירים רושם של אייקיו גבוה במיוחד או כאלו שהאייקיו הגבוה שלהם אינו מלווה בכריזמה (כמו שטייניץ, אבל הנה הוא גם פורש).

האם גם בפוליטיקה הישראלית יכול להופיע טראמפ? איש עסקים בוטה וגס רוח ששפתו כה דלה וחשיבתו רדודה? אני מקווה שלא. קשה לדעת בוודאות האם אייקיו גבוה חיוני למנהיגות מוצלחת, אבל עדיף לא לקחת סיכון. שולי הביטחון של המדינה שלנו צרים.