הגישה המאובנת של גרשוני

כמו הספר של אורי כץ שסיקרתי לפני חודשיים, גם הספר החדש של הלל גרשוני, "כסף של אחרים", מייצג תור זהב בכתיבה הכלכלית הקפיטליסטית הפופולארית בעברית. מי שרוצה לקרוא על כלכלה בעברית לא חייב לקבל את דעותיו של גיא רולניק שבטורו בדה מרקר מקדם את האג'נדה של ברני סאנדרס ואליזבת וורן. יש אלטרנטיבות שפויות. כבר מזמן הן היו קיימות ברשתות החברתיות, והנה הן יוצאות אל דוכני שבוע הספר. בסקירה הנוכחית של "כסף של אחרים" אדלג על כל שלל נושאיו, שלרבים מהם התייחסתי בבלוג בעבר (למשל מה שכתבתי על שכר המינימום, ושונה מאוד ממה שגרשוני חושב). אתמקד רק בפרק שעוסק באקלים.

על פניו אנחנו בתקופה נפלאה לימין האקלימי ובתקופה איומה לשמאל האקלימי. מלחמת אוקראינה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שאין לאנושות באמת תחליף לדלק פוסילי. ההתייקרויות במחירי האנרגיה מחייבות ממשל דמוקרטי לנהוג בדיוק כמו טראמפ ולעודד השקעות בהוצאת דלק מאובנים מהאדמה. תארו לעצמכם את יעקב ליצמן נכנס למשרד הבריאות ושם את האג'נדה הטראנסית בראש מעייניו. זה בערך מה שקרה לממשל ביידן בעניין הנפט והגז בצוק העתים. מנגד, האינפלציה מחייבת להגביל הוצאות ממשלה, והרעיון להשקיע השקעות ממשלתיות אין קץ באנרגיה ירוקה ("הניו דיל הירוק") צלל לתהום הנשייה.

גרשוני אינו נמצא בקוטב הכי קיצוני של הכחשת האקלים. הוא אינו מכחיש שכדור הארץ מתחמם ושעליית ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר קשורה לכך. אבל דבר זה לא ממש מטריד אותו. וצריך להגיד שבמובן הפשוט של המילה, זה הדבר הכי לא שמרני שיש. שינויים מטרידים באלמנטים הבסיסיים ביותר של החיים בעולמנו לא אמורים להותיר אדם בעל נטייה שמרנית באדישות כזו. אלא מה? שמרנות בימינו קשורה בעיקר לשמירה על היררכיות קיימות של עושר ועוני. השמרן לא מעוניין לאתגר את העובדה שהעשירים עשירים ולא לאתגר את העובדה שהעניים עניים. שמרנים כגרשוני מזהים כנראה שפרויקט האקלים מסווה בתוכו שאיפה פרוגרסיבית לאתגר את הקידמה הקפיטליסטית והתעשייתית ולצייר אותה כחטא נורא. ובצדק הוא מזהה זאת. חפשו בטוויטר פעיל אקלים נלהב שהוא פרו ישראלי וחפשו בטוויטר מכחיש אקלים נלהב שהוא פרו פלסטיני. אין ממש חיות כאלו. האג'נדה הפרוגרסיבית לופתת בני אדם ומחייבת אותם לקבל את עיקרי האמונה שלה בבת אחת. כמו שנמצא מעט מאוד אנשים שיגידו על משנתו הדתית של הרמב"ם (שהיא אגב נושא הגותו העיקרי של גרשוני, שהוא איש אשכולות רב תחומי), שהם לוקחים ממנה דווקא את עיקר האמונה השלישי ולא את זה החמישי. כשאדם מחליט להיות מאמין דתי, הוא מקבל את כל החבילה.

ואם האג'נדה הפרוגרסיבית אומרת משהו אחד, אז מתנגדיה חשים צורך לומר משהו הפוך, ושכדור הארץ ילך לחפש. זה בסופו של דבר המסר של גרשוני שהוא אנטגוניזם עמוק לסביבתניים ולטיעוניהם. הוא אוסף שלל טיעונים שנפוצים בקרב הצד השמרני בוויכוח על האקלים. חלקם משכנעים. חלקם פחות.

האם התחממות כדור הארץ היא אסון? לא, כי האזורים הקרים יתחממו. אחלה טענה, אבל לא כל כך באוזני ישראלים שלא רוצים לרדת לקנדה. לא, כי קור ממית יותר מחום. טענה מפוקפקת כמו שהראיתי בפוסט שכתבתי בפברואר.

האם התרחישים הקיצוניים ביותר להתחממות כדור הארץ יתממשו? לא, כבר יש קונצנזוס שזה לא יקרה. במידה רבה בגלל החלפת הפחם בגז טבעי. יצוין שהחלפת הפחם בגז בארה"ב נבעה בראש ובראשונה מהישגי הפראקינג, לא בדיוק משהו שהסביבתנים חגגו אותו בלשון המעטה.

טענה נוספת היא שהצמיחה הכלכלית העתידית מגמדת את נזקי משבר האקלים. הטיעון הזה סובל מהבעייתיות הרגילה של המקרו-כלכלה: הוא משתמש במספרים לדבר על דברים שאין די במספרים כדי לשקף אותם. אבל אפשר לנסח זאת כך: אם נהיה עשירים יותר בעתיד ונוכל להשתמש ביותר אנרגיה ולייצר יותר מזגנים, אז נזקי החום לא יהיו כזה ביג דיל. אם יכולת הייצור החקלאית תגדל בהרבה, אז לא נסבול כל כך מבצורות. יש סכנה בדיבור הזה כי הוא מניח דבר לא ודאי, שסוגים אחרים של צמיחה יגמדו את הנזקים של התחממות הכדור. אם במקום כמו מצפה רמון לא ניתן יהיה לצאת החוצה מהבית בגל חום קטלני, אז האם ינחם את אנשי מצפה רמון שיש להם גאדג'טים משוכללים להעביר איתם את הזמן במזגן? לא בטוח.

עוד אומר גרשוני: הכחדות מינים לא קשורות למשבר האקלים; כדור הארץ נעשה ירוק יותר בשל ריבוי הפחמן הדו חמצני שמעודד צמחיה; אין עדות לקטסטרופה מתקרבת בשום דבר, לא במניין דובי הקוטב (שמשגשגים באופן חסר תקדים) ולא בחומציות האוקיינוס; המדינות המסבסדות דלק מאובנים הן סין, הודו, רוסיה, אירן וכאלו ולא מדינות מערביות שסופגות את מטחי האשמה.

מכאן פונה גרשוני לזלזל באנרגיות המתחדשות שבמשך עשור לא הצליחו לשנות שום דבר. אני מכיר את הנתונים היטב (ואסקור אותם בקרוב במסגרת הפוסט השנתי על דו"ח האנרגיה של BP). כל שנה עוד חצי אחוז מצריכת האנרגיה העולמית עובר לאנרגיה ירוקה. זה לא מספיק, אבל זה גם לא חסר ערך, והאנרגיה המתחדשת אינה יקרה ויש לה הצדקה כלכלית. אלא מה? אנרגיה ירוקה אינה יציבה ואמינה. השמש לא זורחת בלילות, ומשבי הרוח אינם אחידים לאורך היממה. התקווה היא ששימוש בבטריות לאחסון אנרגיה יפתור את הבעיה הזו. אין מדובר בפתרון מלא, כי בטריות יכולות לאחסן אנרגיה לשעות הערב, אך לא לימים שלמים מעוננים ונטולי רוח. כל מי שבונה כיום משק אנרגיה על אנרגיות מתחדשות מודע לכך שעדיין יצטרך לעשות שימוש בגז טבעי מפעם לפעם. יש להודות שלעת עתה יש בהתקדמות האנרגיות המתחדשות אלמנט של "הניתוח הצליח, החולה מת". ההישגים הטכנולוגיים בהוזלתן ובהוזלת בטריות הם גדולים מאוד, אבל האפקט על התמונה הכללית עדיין לא משכנע. נדרשת סבלנות. יש כאלו שצופים שבסופו של דבר האנרגיות המתחדשות יאפשרו שפע אנרגיה ללא גבול, עם תועלת עצומה לאנושות.

מסקנתו של גרשוני היא שעל ממשלות לוותר על עיסוק במלחמה בהתחממות האקלים ועל סיבסוד אנרגיות מתחדשות וגם מס על פליטות פחמן הוא פוסל, בעיקר בטענה שבלי להפוך אותו לגלובאלי אין בו טעם, ויהיה קשה מדי להפוך אותו לכזה. יש לו קצת סימפתיה רק לאנרגיה גרעינית, שלא במפתיע היא דווקא זו שפעילים ירוקים תמיד תיעבו.

חוסר העניין של גרשוני במדיניות אקלים שגוי בעיניי. עקרונית, אין מי שיכול לייצג את האינטרסים של הדורות הבאים שמעדיפים לקבל עולם עם טמפרטורה יציבה פרט לממשלות. אולי הטכנולוגיות שמתנסים איתן כיום בחיפוש אחר אנרגיה ירוקה ישתפרו עם השנים, ואולי יתבררו בסופו של דבר ככישלון גדול, אבל אין מנוס מלנסות. בנוסף, ואפילו בלי קשר לשאלת האקלים, ישנו היגיון בסיסי: מאובני הגז טבעי והנפט הצטברו במשך מיליוני שנים, והאנושות צפויה לכלות חלק ניכר מהם בתוך דורות בודדים. הגיוני להתחיל לשאול מה הלאה.

19 תגובות על ״הגישה המאובנת של גרשוני״

  1. תמריץ,
    1. "שמרנות בימינו קשורה בעיקר לשמירה על היררכיות קיימות של עושר ועוני" – אני לא רואה את עצמי שמרן (במובן הפוליטי של המונח) אבל המשפט שלך בעיני הוא אמירה שמפספסת את כל הטיעון השמרני ומרדדת אותו. זה כמו להתבונן על משחק כדורגל ולומר שזה "משחק שמטרתו לרוץ על דשא ירוק".

    2. אתה צודק שאסור לשפוך את התינוק עם המים (לזלזל בכל הנושא הסביבתי בגלל משבר האנרגיה), אבל חייבים להתייחס למה שקרה וקורה בנוגע למשבר האנרגיה, והטיעון השמרני כאן די חזק (לאו דווקא של גרשוני שלא קראתי את ספרו).
    הטיעון הוא שהמעורבות הממשלתית יצרה את המשבר, והפתרון לא יהיה עוד התערבות ממשלתית מאותה סוג. אני מוצא את הטיעון הזה הגיוני. כלומר גם אם הממשלות ימשיכו להתעסק בכך – אזרחים צריכים לצפות מהממשלות שלהם לקבל תשובה לשאלה "מה עומד להשתנות במדיניות האנרגיה/סביבה בעקבות משבר האנרגיה?" כרגע התשובה שלך ושל הסביבתנים היא "עסקים כרגיל". זאת תשובה לא סבירה.

    3. נכון שצריך ממשלות, כיון שהן יכולות לעסוק באינטרסים של הדורות הבאים טוב יותר, אבל יש לי בעיה עם הטענה הזאת, וליתר דיוק לרמת השימוש בטענה הזאת. אם אנחנו אומרים "קשה לאנשים להבין את כל המשמעויות של מעשיהם", שזאת תפיסה פטרונית אבל אמיתית לפעמים – זה בסדר. למשל חוקים שמכריחים אנשים לחסוך לפנסיה. אבל הסביבתנים לוקחים את הטענה הזאת הלאה. הם משתמשים בטענה הזאת בכדי לגזול את הדמוקרטיה של האזרחים ולקבל שליטה על קבלת ההחלטות (ראה ערך האיחוד האירופאי). זה פסול בעיני.

    4. לקחת את הכח מידי אנשים בגלל הטענה שהם פוגעים ב"דורות הבאים" היא טענה ששמרנים לא יכולים לחיות איתה בגלל שהיא אומרת שאני לא יודע מה טוב לילדים שלי. זאת אותה תפיסה שמחייבת את הבית-ספר של הילדים שלי ללמד ערכים שנוגדים את מה שאני מלמד בבית (כיון ש"קבוצת מומחים" בעיני עצמה קבעה מהם הערכים שצריכים להילמד במערכת החינוך), וגם כלא שמרן פוליטי אני מזדהה איתה כ"שמרן=איש מסורת". זה מה שמפריע לשמרנים ואין לזה שום קשר ל"שמירה על היררכיות של עושר ועוני". התפיסה הסביבתנית הזאת מתכתבת מאוד עם תפיסות סטייל מירב מיכאלי שרוצות להעביר את הילודה, הפריון והחינוך לידי הממשלות בגלל ש"רוב האלימות המינית נגד ילדים קורית במשפחה". עם זה שמרנים לא יכולים לחיות ולכן הם מתנגדים לתיאוריות הללו (של מירב מיכאלי ושל סביבתנים).

    5. גם אותי מעסיקה השאלה "מה הלאה?", מה יהיה המקור האנרגטי של הדורות הבאים? אין לי תשובה כרגע אבל ברור לי שהפתרון לא יגיע מהמדיניות הנוכחית. כנראה שצריכים לחזור למעבדה ולמצוא פתרונות חדשים. הזכרת בעצמך את ההלימה בין פרוגרסיביות לסביבתנות, האם אתה חושב שמי שהמציא את המונח "חוק בינלאומי" אבל כשל בלהגן על אוקראינה מפני פלישה יהיה מסוגל לפתור את בעיית האנרגיה של הדורות הבאים ע"י המונח "אנרגיות מתחדשות"? מדובר בקבוצת אנשים שיודעים לדבר יפה ולחלק כספי ציבור, אבל מעולם הם לא הצליחו לייצר משהו בעל ערך. תראה את נציבות האיחוד האירופאי – קבוצה של בירוקרטים שבמשך יותר מ-20 שנה זורקים כספי ציבור ללא שום החזר משמעותי. על הגרין-דיל האחרון אפילו הנפיקו אג"ח (שעכשיו אין לו כיסוי). הם מסוגלים לפתור את בעיות האנרגיה? הם בקושי מסוגלים להחליט לכמה שפות צריך לתרגם את ההחלטות שלהם.

    Liked by 3 אנשים

  2. יאיר, ממשלות נבחרות באופן דמוקרטי ולעתים קרובות נבחרות במערב ממשלות פרוגרסיביות/סוציאליסטיות כי רוב הציבור רוצה בהן. אז לא מדובר באג׳נדה שחותרת תחת ריבונות העם.
    השאלה היא האם לרוב הציבור יש זכות לפעול באופן קולקטיבי-פוליטי כדי להגביל את החירות הכלכלית של אנשים לפעול כיחידים. והרי ייתכן שאדם יצביע לסוציאליסטים בעוד בחייו הכלכליים הפרטיים הוא יזם שיינזק מרעיונותיהם. זה אפילו לא סוג נדיר של דיסוננס.

    מכיוון שאין לצפות שיחיד שפועל למקסם רווח יחשוב תוך כדי על מצב האנושות בעוד מאה שנה, ברור לדעתי שזה לגיטימי שהממשלות תקבלנה החלטות בנידון במקומו. אלא מה, צריך להיכנס לפרטים טכניים של טכנולוגיות אנרגיה כדי להחליט אם ההחלטות אינטליגנטיות. אבל ברור שגרשוני מעצב דעה לפי האינסטינקט הליברטריאני שלו ולא לפי בקיאותו בטכנולוגיות אנרגיה. לדעתי לאינסטינקט ליברטריאני אין כל כך מקום בדיון כזה. כי ברור שבני אדם יחידים לא מסוגלים ולא מתומרצים לשקלל בהחלטותיהם הכלכליות את מצב העולם בעתיד.

    Liked by 1 person

  3. לא קראתי את הספר של גרשוני.

    קל לי להסכים עם טענת תמריץ ש:
    " … אם האג'נדה הפרוגרסיבית אומרת משהו אחד, אז מתנגדיה חשים צורך לומר משהו הפוך, … המסר של גרשוני שהוא אנטגוניזם עמוק לסביבתניים ולטיעוניהם. …".

    תמריץ אפילו מספק שלושה נימוקים טובים לדחף, הפועל גם בי, להתנגד לסביבתניים:

    1. " … פרויקט האקלים מסווה בתוכו שאיפה פרוגרסיבית לאתגר את הקידמה הקפיטליסטית והתעשייתית ולצייר אותה כחטא נורא….".
    ———-
    אני חוששת שאם הם יצליחו להשריש את השקפות העולם שלהם, את געגועיהם לעבר הרחוק ועצם התנגדותם ְלקדמה ולהתפתחות כלכלית מדעית וטכנולוגית, את העדפת עולם החי והצומח על האנושות, ואת גישותיהם האנטי קפיטליסטיות – נזקי הסביבה והאקלים יהפכו לבטלים בשישים. בעיני הם לא פחות מסוכנים מהקומוניסטים של העבר. אולי יותר – כיון שהם מסווים מהציבור את מטרותיהם האמיתיות.

    2. " … חפשו בטוויטר פעיל אקלים נלהב שהוא פרו ישראלי וחפשו בטוויטר מכחיש אקלים נלהב שהוא פרו פלסטיני. אין ממש חיות כאלו …"
    ————
    אדם חייב להאמין בדוקטרינה הנוצרית של יישו (שבחיי המעשה גם רוב הנוצרים מתכחשים לה) של הושטת הלחי השניה למי שסטר לך על הלחי הראשונה. אני איני נוצרית. ולתפיסתי זו מצווה חשובה ביותר לנסות לסתור את כל נימוקי הפרו פלסטינים, להגחיכם ולהלעיגם. מכאן שאני מריעה (גם ל) גרשוני.

    3. " … הכחדות מינים לא קשורות למשבר האקלים; כדור הארץ נעשה ירוק יותר בשל ריבוי הפחמן הדו חמצני שמעודד צמחיה; אין עדות לקטסטרופה מתקרבת בשום דבר, לא במניין דובי הקוטב (שמשגשגים באופן חסר תקדים) ולא בחומציות האוקיינוס …".
    ——————-
    מודה שקשה לי לסלוח לדיוויד אנטנבורו והבי.בי.סי. על השקרים הגסים שלהם, ועל ואובדן האמון שלי במידע שהם מביאים. חמור מכך, בגלל שהכניס את ילדי למצוקה רגשית בשל גורלם המר של דובי הקוטב המורעבים.

    ****

    למרות זאת, אני גם מסכימה לטענה שבעיות כמו האטת קצב שינויי האקלים בעולם ו/או הפחתה משמעותית בזיהומי האוויר/הקרקע/האוקינוסים הם תחום טיפול לממשלות ולא לשוק הפרטי. הם נכללים בתחומי ה"טרגדיה של נחלת הכלל". לטיפול מוצלח בבעיות שכאלו קיים צורך בהסטת תקציבים ממשלתיים נדיבים + מאמצי חקיקה.

    עם זאת, אני די נדהמת מחוסר היעילות של מאמצי הממשלות והארגונים הבינ'ל לטפל בנושא.
    – לא ברור לי מדוע לא מפנים תקציבי מחקר ראויים לנסיונות חלופיים להשפיע על האקלים (כמו "זריעת" חלקיקי אבק בעננים).
    – איני מבינה כיצד ההינו לסגור תחנות כוח וכורים גרעיניים *לפני* שוידאו שהאנרגיות המתחדשות אכן מצליחות למלא בהצלחה ובאמינות את כל צרכי האוכלוסייה.
    – מדוע היעדים שהציבו מתמקדים *רק* בצמצום השנתי הנדרש של השימוש במחצבים פוסילים. ולא בפיתוח אמצעים ומבנים שיקטינו את הצורך באנרגיה (כמו, לדוגמא, תקני בנייה מחמירים יותר ודרישות לדרוג אנרגטי משופר יותר של כלי תעבורה ומכשירים)

    אהבתי

  4. קמיליה, אני חושב שיש התקדמות בכל התחומים שציינת. לגבי סגירת כורים גרעיניים היה את ההלם של פוקושימה שלא קרה בברדק הסובייטי כמו צ׳רנוביל אלא באומה טכנולוגית וקפדנית כמו יפן.

    אהבתי

  5. לא יודע מאיפה ההצהרה "מלחמת אוקראינה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שאין לאנושות באמת תחליף לדלק פוסילי". אם כבר אז להיפך, זו הייתה תזכורת מצוינת ליתרון של אנרגיות מתחדשות ששמאלנים לא אוהבים לדבר עליו אבל יכול לקסום לימנים מסוגים מסוימים – הן יותר מבוזרות ולא דורשות תלות במדינות מפוקפקות כמו רוסיה. נכון שזה הגביר את החשיבות של גז טבעי בטווח המיידי וטוב שכך, זה מגביר את הסיכוי שהמעבר לאנרגיות מתחדשות ייעשה באופן אחראי ולא־מפלגתי במקום כפרויקט אוטופיסטי שמאלני. אבל בטווח הארוך החשיבות של אנרגיות מתחדשות רק עולה בכל פעם שפוטין סוגר את הברז לעוד מדינה.

    לגבי כל השאר – מה שיאיר אמר. והמשפט "אין לצפות שיחיד שפועל למקסם רווח יחשוב תוך כדי על מצב האנושות בעוד מאה שנה" הוא מופת של אנטי־הומניזם. לא רק שזה זלזול עצום באדם (בטח באדם שמרן שמביא כנראה ילדים ונכדים לעולם, אבל בכל מקרה לאנשים יש עוד ערכים חוץ מ"למקסם רווח"), גם לא ברור לי למה אתה חושב שממשלות (שמורכבות מאנשים ושמצביעים להן אנשים) יפעלו יותר באחריות מאה שנה קדימה. חוץ מזה אתה מדגיש את זכותן של ממשלות דמוקרטיות לפעול להגבלת החופש וכו', האם גרשוני מתנגד לזה? למיטב ידיעתי (לא קראתי את הספר) הוא לא מתנגד לדמוקרטיה, הוא פשוט קורא לאנשים לנצל את זכותם הדמוקרטית לתמוך בממשלות שלא יעשו את זה.

    Liked by 1 person

  6. שי, דיברתי בטווח הקרוב. אין תחליף לתלות בדלקים מאובנים בטווח הקרוב. נקווה שבעתיד היותר רחוק יהיו פתרונות חלופיים. למשל אנרגיה גיאותרמית או טכנולוגיות אגירה מושלמות שישתלבו עם אנרגיית שמש. או כור גרעיני מדור חדש או היתוך (האחרונים פחות אידיאליים בעיניי בגלל בעיית ההתחמשות הגרעינית)

    Liked by 1 person

  7. לגבי ההבחנה בין ממשלות לבין יחידים, קמיליה סיכמה זאת היטב ואעתיק:

    אני גם מסכימה לטענה שבעיות כמו האטת קצב שינויי האקלים בעולם ו/או הפחתה משמעותית בזיהומי האוויר/הקרקע/האוקינוסים הם תחום טיפול לממשלות ולא לשוק הפרטי. הם נכללים בתחומי ה"טרגדיה של נחלת הכלל". לטיפול מוצלח בבעיות שכאלו קיים צורך בהסטת תקציבים ממשלתיים נדיבים + מאמצי חקיקה.

    —-
    כלומר אין זה שהיחיד פחות טוב מטבעו אלא שמרחב הפעולה המוגבל שלו לא מאפשר לו לפתור בעיות כאלו.

    אהבתי

  8. אני מסכים עם העיקרון, אבל מוחה על ההסברים שלך שמבוססים על "אין לצפות שיחיד שפועל למקסם רווח יחשוב תוך כדי על מצב האנושות בעוד מאה שנה" ו"ברור שבני אדם יחידים לא מסוגלים ולא מתומרצים לשקלל בהחלטותיהם הכלכליות את מצב העולם בעתיד". הסיבה היחידה שממשלות יכולות לתקן סוגיות של טרגדיית נחלת הכלל היא שהאנשים שמצביעים להן ומנהלים אותן חושבים לטווח רחוק ודואגים למצב העולם בעוד מאה שנה (וכשהם לא עושים את זה, שום ממשלה לא תעשה את זה במקומם). הסיבה שהממשלה עושה את זה ולא היחידים היא שהממשלה היא האמצעי של אותם היחידים לטפל בדאגתם לעתיד.

    אהבתי

  9. שי, כתבתי על דבר דומה כ״דילמת רות ביידר גינזברג״. המוח שלנו חושב אחרת לגמרי בהקשרים אישיים ובהקשרים פוליטיים. זה מצב תודעתי שונה. רבים מעלימים מס כיחידים בו בזמן שהם מתנגדים להעלמת מס כאזרחים.

    אהבתי

  10. לא ברור לי הוויכוח לגבי האחריות לעתיד. יש אין ספור עדויות על כך שגופים פרטיים (כי"ל, קצא"א ודומיהם בארץ ובעולם) מזהמים ופוגעים בסביבה כל עוד הממשלות מאפשרות להם. ברור שרק הממשלה יכולה לדאוג לסביבה ולאיכות החיים שלנו. לכו דברו עם תושבי רמלה על המחלות בגלל מפעל המלט, עם תושבי חיפה/הקריות על סרטן ועם חלק מתושבי הדרום על הזיהום מאתרי הפסולת בדרום ואז תספרו לי שבעלי המפעלים דואגים לילדי העתיד. הם אולי דואגים לילדיהם-שלהם שלא יגורו באיזורים אלה, אבל ממש לא מעניין אותם מצבם של ילדים אחרים בארץ.

    Liked by 2 אנשים

  11. אמחיה,
    לא על זה אנחנו מדברים.
    אתה מדבר על פיזור מזהמים/רעלים שיוצרים נזק בהווה או בעתיד הקרוב.
    אנחנו לא מדברים על פיזור מזהמים/רעלים אלא על פעולות שהינן בפני עצמן סבירות (לצרוך אנרגיה ולשחרר גזי חממה היא פעילות אנושית רגילה), והטענה היא שהן פסולות בגלל שהן מונעות ומחסרות מהדורות בעתיד.
    לכן ההשוואה למפעלי מלט ברמלה אינה נכונה. ברור שבמקרה שכזה זאת סמכות שמסורה למדינה כי רק המדינה יכולה לעצור פעילות כזאת או לחייב פיצוי.
    ההשוואה הנכונה היא לומר לאדם שזה לא בסדר שהוא הולך עם חבריו לפאב, או לאשתו שהיא עושה תספורת יקרה, כי זה על חשבון החינוך של הנכדים שלהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: