האם רהט מתקרבת אל המעבר הדמוגרפי?

אחת התיאוריות החשובות במדעי החברה היא תיאוריית המעבר הדמוגרפי. בימים עברו נשים הולידו המון ילדים, ורבים מהם מתו בקטנותם. לאחר מכן הגיעו שיפורים מדהימים בתנאים הסניטריים, ברמת החיים, בחשיפה למחלות מדבקות, בחיסונים ובשירותי הבריאות. תינוקות הפסיקו למות בקצב מסחרר. לקח לנשים זמן להפנים את השינוי, ובסופו של דבר הן התחילו להוריד ילודה.

המעבר הדמוגרפי קרה כבר בכל העולם המערבי מזמן מזמן, ובחמישים השנים האחרונות קרה גם בחלק גדול מהעולם המתפתח – הודו, סין, אמריקה הלטינית, אירן. בעשורים האחרונים אפילו בעולם הערבי. רק באפריקה שמתחת לסהרה שיעורי הילודה עצומים. וגם בנגב הבדואי.  כמובן, ישנם גם חרדים ובארה"ב יש את האמיש – אבל סיפורם של המגזרים האלו זהו סיפור אחר, על אידיאולוגיית ילודה נחושה, ולא על מעבר מסגנון ילודה נחשל לסגנון ילודה מודרני.

הלמ"ס פרסמה לאחרונה נתונים סטיסטיים על רשויות מקומיות ובכלל זה גם נתוני ילודה ברהט, העיר הבדואית הגדולה בנגב.

שנה	לידות ברהט	אחוז מלידות מוסלמים בישראל
2017	2,307	5.83%
2018	2,283	5.89%
2019	2,276	5.75%
2020	2,258	5.88%

מספר הלידות ברהט קופא על שמריו ולמעשה יורד מעט, על אף שזהו יישוב שאוכלוסייתו גדלה משנה לשנה. גם לא נראה שאחוז הנולדים ברהט מתוך כלל אחוז התינוקות המוסלמים הנולדים בארץ גדל משנה לשנה בשנים האחרונות. אפשר לומר בזהירות שלאחרונה נראה שיש רגיעה ברמות הילודה הקיצוניות שאפיינו את הבדואים בנגב. כנראה גם הם מצטרפים לכלל האנושות במעבר הדמוגרפי.