האינפלציה תסתדר

התייקרות המחירים בארה״ב ובאירופה (ולאחרונה גם בישראל) מסמנת קץ לתופעה מדהימה שנמשכה יותר מעשור: לא משנה כמה כסף הבנקים המרכזיים הדפיסו – המחירים סירבו לעוף למעלה בניגוד לכל הכרזות נביאי הזעם. נביאי הזעם דיברו ללא הרף על מעגלי ריבית, חובות וגרעון שיביאו לקץ השגשוג, להיפר אינפלציה ולמיתון חריף, אבל לשווא.

אבל עכשיו אי אפשר להתעלם מהאפשרות שנביאי הזעם אמנם טעו בתזמון אבל צדקו בעיקרון. רמות האינפלציה בשנים עשר החודשים האחרונים הדהימו את הכלכלנים. בהתחלה חשבו שהבלגן שחוללה המגפה בקווי האספקה אחראי להתייקרויות. אחר כך הודו שצדק הכלכלן לארי סאמרס שטען כל הזמן שהתמרוץ של ממשל ביידן מוגזם ויביא לאינפלציה. עכשיו כבר מדברים על אפשרות לסטגפלציה, שילוב בין מיתון לעליית מחירים, בדומה לאירועי שנות השבעים. האפשרות הזו מצמררת את סוחרי הבורסה ומביאה לירידות חדות.

כלכלה היא במידה מסוימת פיזיקה, במידה מסוימת חשבונאות ובמידה מסוימת פסיכולוגיה. דמיינו שסין פולשת לטאיוואן: אספקת המוליכים למחצה לעולם נפסקת, על הסחר עם סין מוטל אמברגו. הלחצים האינפלציוניים הקיצוניים שיווצרו אז הם עניין של פיזיקה: מחסור אמיתי בעצמים פיזיים. גם המלחמה באוקראינה יצרה מידה של מחסור באנרגיה ובחיטה וגם לה חלק באינפלציה מהסוג הפיזיקלי.

כשממשלה מחליטה להציף בכסף את השווקים, כפי שעשה ממשל ביידן בתקופת הקוביד וכפי שעשו ביתר שאת בוונצואלה ובזימבבואה, העניין הוא חשבונאי. תמיד לעגתי למחשבה שבגלל גרעון של 3%, 4% או 5% יש החושבים שכלכלת מדינה נדונה לקטסטרופה. המספרים האלו אינם קבועים בטבע ובלוגיקה כמו מקדם הגרביטציה או מספר אוילר והם משתנים לפי הנסיבות. אבל מה קורה בגרעון קבוע של 10 אחוז או 20 אחוז נוסח ונצואלה? אז היפר אינפלציה היא בלתי נמנעת.

אבל בימים כתיקונם האלמנט הפסיכולוגי הוא עיקרי. אם הציבור מצפה לעליות מחירים ולשחיקת ערך המטבע, הציפיות שלו יוצרות מציאות. עובדים יסרבו לעבוד בלי העלאת שכר. מעסיקים יתגמשו ויתנו להם. המחירים בחנויות יעלו, והקונים יסכימו לשלמם. בנוסף ישנו אפקט הכסף הבוער ביד של המחזיקים בו. הם יודעים שהשטרות שלהם הולכים ונעשים חסרי ערך ומחפשים כל סיבה להיפטר מהם ולקבל מוצרים במקומם. לבנק המרכזי יש יכולת לשבור את המעגל הפסיכולוגי על ידי הפיכת אשראי ליקר להחריד באמצעות העלאות ריבית. כך הודברה האינפלציה בשנות השמונים בעולם ובישראל וכך היא תודבר שוב, אם יווצר הצורך. ברם, בתהליך זה שוקי המניות יסבלו, חברות עמוסות בחוב שחייבות לגלגל אשראי יפשטו רגל, והאבטלה תיגבר.

אני אופטימי גם לגבי המישור הפיזיקלי, גם לגבי החשבונאי וגם לגבי הפסיכולוגי, לפחות כל עוד טאייואן לא מותקפת ופוטין לא פונה לנשק גרעיני. במישור הפיזיקלי העובדות הדמוגרפיות היסודיות לא השתנו: אין צמיחה באוכלוסיית המערב. האוכלוסיה מזדקנת, האוטומציה יכולה להחליף עובדים. אנחנו בתהליך של יציאה מהמגפה וחזרה לעולם עם טיסות ותיירות. תהליך שדורש התאמות, כמו שרואים בתורי הענק בנתב״ג, אבל הוא בדרך להשלמתו. צריך אמנם לשים כוכבית ולציין את הזירו קוביד ההזוי של סין. אבל גם הם יתפכחו. המחסור בנפט אינו חריף כמו בשנות השבעים, ותהליך האימוץ של מכוניות חשמליות מתקדם יפה.

מבחינה חשבונאית כמעט אין ספק שהרפובליקנים ישתלטו על הקונגרס ב-2022 והם יוציאו לביידן את הנשמה לפני שיחתמו על כל סנט. בזבוזים פרועים לא יהיו שם. כל מיני תוכניות שממשל ביידן הגה ויכלו להרוס את אמריקה – כמו חוק הלפרט משלהם לקצבאות ילדים – כשלו למזלה של האומה. רק הוצאות עתק לתקציבי הגנה אולי יכולות להוות סכנה תקציבית, ושוב אנחנו חוזרים לשאלת סין וטאיוואן או הנשק הגרעיני של פוטין.

במישור הפסיכולוגי רואים מהתנהגות השווקים שהם מאמינים שהבנק המרכזי הולך להיות קשוח עם העלאות הריבית. הצניחה בשערי המניות, והחרדה והפסימיות שנובעות ממנה הן בדיוק מה שצריך כדי שהבוסים בחברות השונות יסרבו להעניק העלאות שכר ואולי אפילו יתחילו לקצץ. דבר זה יחזיר לכסף את ערכו כמשאב יקר המציאות. תקופה של התלהבות יתר באה לקיצה, עד שהאינפלציה תתייצב, הריביות יתייצבו ותינתן הזדמנות להתלהבות נוספת. אלא אם הרודנים של סין ורוסיה יקחו אותנו לאבדון.