האינפלציה תסתדר

התייקרות המחירים בארה״ב ובאירופה (ולאחרונה גם בישראל) מסמנת קץ לתופעה מדהימה שנמשכה יותר מעשור: לא משנה כמה כסף הבנקים המרכזיים הדפיסו – המחירים סירבו לעוף למעלה בניגוד לכל הכרזות נביאי הזעם. נביאי הזעם דיברו ללא הרף על מעגלי ריבית, חובות וגרעון שיביאו לקץ השגשוג, להיפר אינפלציה ולמיתון חריף, אבל לשווא.

אבל עכשיו אי אפשר להתעלם מהאפשרות שנביאי הזעם אמנם טעו בתזמון אבל צדקו בעיקרון. רמות האינפלציה בשנים עשר החודשים האחרונים הדהימו את הכלכלנים. בהתחלה חשבו שהבלגן שחוללה המגפה בקווי האספקה אחראי להתייקרויות. אחר כך הודו שצדק הכלכלן לארי סאמרס שטען כל הזמן שהתמרוץ של ממשל ביידן מוגזם ויביא לאינפלציה. עכשיו כבר מדברים על אפשרות לסטגפלציה, שילוב בין מיתון לעליית מחירים, בדומה לאירועי שנות השבעים. האפשרות הזו מצמררת את סוחרי הבורסה ומביאה לירידות חדות.

כלכלה היא במידה מסוימת פיזיקה, במידה מסוימת חשבונאות ובמידה מסוימת פסיכולוגיה. דמיינו שסין פולשת לטאיוואן: אספקת המוליכים למחצה לעולם נפסקת, על הסחר עם סין מוטל אמברגו. הלחצים האינפלציוניים הקיצוניים שיווצרו אז הם עניין של פיזיקה: מחסור אמיתי בעצמים פיזיים. גם המלחמה באוקראינה יצרה מידה של מחסור באנרגיה ובחיטה וגם לה חלק באינפלציה מהסוג הפיזיקלי.

כשממשלה מחליטה להציף בכסף את השווקים, כפי שעשה ממשל ביידן בתקופת הקוביד וכפי שעשו ביתר שאת בוונצואלה ובזימבבואה, העניין הוא חשבונאי. תמיד לעגתי למחשבה שבגלל גרעון של 3%, 4% או 5% יש החושבים שכלכלת מדינה נדונה לקטסטרופה. המספרים האלו אינם קבועים בטבע ובלוגיקה כמו מקדם הגרביטציה או מספר אוילר והם משתנים לפי הנסיבות. אבל מה קורה בגרעון קבוע של 10 אחוז או 20 אחוז נוסח ונצואלה? אז היפר אינפלציה היא בלתי נמנעת.

אבל בימים כתיקונם האלמנט הפסיכולוגי הוא עיקרי. אם הציבור מצפה לעליות מחירים ולשחיקת ערך המטבע, הציפיות שלו יוצרות מציאות. עובדים יסרבו לעבוד בלי העלאת שכר. מעסיקים יתגמשו ויתנו להם. המחירים בחנויות יעלו, והקונים יסכימו לשלמם. בנוסף ישנו אפקט הכסף הבוער ביד של המחזיקים בו. הם יודעים שהשטרות שלהם הולכים ונעשים חסרי ערך ומחפשים כל סיבה להיפטר מהם ולקבל מוצרים במקומם. לבנק המרכזי יש יכולת לשבור את המעגל הפסיכולוגי על ידי הפיכת אשראי ליקר להחריד באמצעות העלאות ריבית. כך הודברה האינפלציה בשנות השמונים בעולם ובישראל וכך היא תודבר שוב, אם יווצר הצורך. ברם, בתהליך זה שוקי המניות יסבלו, חברות עמוסות בחוב שחייבות לגלגל אשראי יפשטו רגל, והאבטלה תיגבר.

אני אופטימי גם לגבי המישור הפיזיקלי, גם לגבי החשבונאי וגם לגבי הפסיכולוגי, לפחות כל עוד טאייואן לא מותקפת ופוטין לא פונה לנשק גרעיני. במישור הפיזיקלי העובדות הדמוגרפיות היסודיות לא השתנו: אין צמיחה באוכלוסיית המערב. האוכלוסיה מזדקנת, האוטומציה יכולה להחליף עובדים. אנחנו בתהליך של יציאה מהמגפה וחזרה לעולם עם טיסות ותיירות. תהליך שדורש התאמות, כמו שרואים בתורי הענק בנתב״ג, אבל הוא בדרך להשלמתו. צריך אמנם לשים כוכבית ולציין את הזירו קוביד ההזוי של סין. אבל גם הם יתפכחו. המחסור בנפט אינו חריף כמו בשנות השבעים, ותהליך האימוץ של מכוניות חשמליות מתקדם יפה.

מבחינה חשבונאית כמעט אין ספק שהרפובליקנים ישתלטו על הקונגרס ב-2022 והם יוציאו לביידן את הנשמה לפני שיחתמו על כל סנט. בזבוזים פרועים לא יהיו שם. כל מיני תוכניות שממשל ביידן הגה ויכלו להרוס את אמריקה – כמו חוק הלפרט משלהם לקצבאות ילדים – כשלו למזלה של האומה. רק הוצאות עתק לתקציבי הגנה אולי יכולות להוות סכנה תקציבית, ושוב אנחנו חוזרים לשאלת סין וטאיוואן או הנשק הגרעיני של פוטין.

במישור הפסיכולוגי רואים מהתנהגות השווקים שהם מאמינים שהבנק המרכזי הולך להיות קשוח עם העלאות הריבית. הצניחה בשערי המניות, והחרדה והפסימיות שנובעות ממנה הן בדיוק מה שצריך כדי שהבוסים בחברות השונות יסרבו להעניק העלאות שכר ואולי אפילו יתחילו לקצץ. דבר זה יחזיר לכסף את ערכו כמשאב יקר המציאות. תקופה של התלהבות יתר באה לקיצה, עד שהאינפלציה תתייצב, הריביות יתייצבו ותינתן הזדמנות להתלהבות נוספת. אלא אם הרודנים של סין ורוסיה יקחו אותנו לאבדון.

29 תגובות על ״האינפלציה תסתדר״

  1. תמריץ,
    למעבר למכוניות חשמליות אין השפעה על צריכת דלק פוסילי אם לא עוברים לחשמל שמופק בתחנות גרעיניות

    אהבתי

  2. בכלל לא בטוח שהאינפלציה תסתדר. יתכן שהיא תחריף.
    בארצות-הברית הדפיסו כנראה יותר מדי וזה גרם לחלק מהאינפלציה. חלק אחר נגרם כנראה עקב המחסור במוצרים מאוקראינה ורוסיה.
    כדי לקדם תוכניות כלכליות לא חייבים להציף את השווקים בכסף, אפשר פשוט להגדיל את המיסים הרי אין שום בעיה להגדיל את המס השולי גם ל-90% כאשר יש הכנסות גבוהות מאוד.

    אהבתי

  3. לי לא ברור איך נוצרת סטגלפציה?
    הרי כשיש מיתון אנשים לא קונים כי אין להם כסף או כי הם פוחדים לבזבז את מה שיש. אם אנשים לא קונים המחירים לא יכולים לעלות.

    אהבתי

  4. סטגפלציה יכולה להתרחש בגלל מחסור אמיתי כמו בזמן מלחמה או חרם כלכלי או בגלל הצמדות מחירים אוטומטיות בהסכמי שכר כמו שההסתדרות כופה.

    אהבתי

  5. תסמונת פוסט קורונה…

    Liked by 3 אנשים

  6. למה הסכמי שכר עם הצמדות מחירים אוטומטיות גורמים לסטגפלציה?
    למה מחסור גורם לסטגפלציה? הוא גורם לעלית מחירים אבל מה הקשר בינו לאבטלה?
    למה שכשיש מיסים גבוהים אנשים יעברו להיות רואי חשבון?
    למה רואי חשבון משחיתים את זמנם?

    אהבתי

  7. כשיש אינפלציה הבנק המרכזי מעלה ריבית כדי להילחם בה ועל הדרך מחולל מיתון. הצמדות אוטומטיות מונעות מהמעסיקים ליהנות מהיתרון של האינפלציה, שהיא הופכת עובדים לזולים יותר (כי העלות הריאלית של שכרם צונחת) וכך גוררת אבטלה.

    מסים גבוהים מסבכים את מערכת המס והופכים ראיית חשבון ומציאת פרצות מס למשתלמים יש.

    Liked by 1 person

  8. למה העלאת ריבית היא כלי במלחמה באינפלציה? אני מבין שהכוונה שהעלאת ריבית תגרום לכך שאנשים ירצו לחסוך במקום לקנות ובכך להקטין את הבקושים ואת עליות המחירים. אבל היום צריך לבצע העלאת ריבית דרסטית או להפיץ אג"ח צמודי מדד או חסכונות צמודי מדד לשם כך. איזה ישראלי יהיה מוכן להשקיע בחסכון שנותן 2% נומינלי ואיזה אמריקאי יהיה מוכן להשקיע בחסכון שנותן 3% נומינלי. הרי האיצפלציות הן 4% ו-8% בהתאמה. מי שמשקיע בזה מפסיד 2% – 4% מערך כספו כל שנה.
    יתכן שהעלאת הריבית גורמת למעסיקים ללוות פחות ובכך להקטין את עסקיהם (ואולי גם לסגרם). אבל למה שיעשו זאת אם ההלואה היא עדיין בריבית ראלית שלילית? עדין משתלם להם במקרה כזה לקחת הלוואות.

    למה מערכת המס נעשאת מסובכת יותר כאשר מעלים מיסים? זה להשתמש באותם נוסחאות אבל במספרים שונים.

    אהבתי

  9. מערכת המס נעשית מסובכת יותר כשמעלים מסים כי תמיד יש קבוצות לחץ שישיגו פטור מההעלאה בנימוקים כאלו או אחרים. ובכל מקרה התמריץ לחמוק ממסים עולה.

    לגבי שאלת הריבית השלילית בפועל: ראשית, בתקופה שבה בנקים מרכזיים נלחמו באינפלציה הריבית הייתה חיובית גבוהה. ככה שזה יכול לחזור. שנית, מבחינת עסק שאינו מוכר נפט, ההכנסות שלו לא עולות בקצב האינפלציה ולכן ריבית שלילית על הנייר היא עדיין חיובית מבחינתו.

    Liked by 1 person

  10. אוף טופיק,

    בזמנו יאיר השאיר (בפוסט קודם) את הלינק המצ'ב – שרק עכשיו התפנית לצפות בו.

    תמצית הטענה (כפי שהבנתי אותה):
    בהשוואה למצב הנוכחי, עד תחילת שנות השמונים החרדים הרבה פחות הסתגרו והרבה פחות התבדלו, והיו משולבים יותר מהווה בכלכלה ואפילו בצבא.
    השינוי התחולל בגלל:
    – עליית הרב שך והכריזמטיות הגדולה שלו (הוא דגל, יותר ממספר מעמיתיו, בהסתגרות מירבית)
    – מהפך 77 – מנחם בגין (אוהד הדת והחרדים) הצליח לשלב את החרדים בקואליציה שלו. שפע הכספים שקיבלו החרדים שבקואליציה אפשר להם התנתקות רבה יותר מבעבר מאילוצי פרנסה.

    שאלתי:
    האמנם התחולל במגזר החרדי שינוי כל כך משמעותי בתחילת שנות השמונים? (מעולם לא שמעתי קודם טענה שכזו, ואין לי מושג האם היא נכונה עובדתית אם לאו)

    אהבתי

  11. קמיליה,
    טענה חסרת שחר. עד מהפך 77 החרדים ראו בציונות אויב שמבקש להעביר אותם על דתם. החזון איש היה קיצוני מהרב שך בנושא ההתבדלות. התמונה הפוכה בקרב המזרחיים (הספרדים+התימנים). החרדיות אצלם לא היתה נפוצה כמוו היום

    אהבתי

  12. קמיליה: במילה אחת.. לא. אני גם לא מסכים עם חייל זקן שחל שינוי בכיוון ההפוך. הנהלת ישיבת פונוביז׳ תמיד הייתה יותר פרו ציונית. הרב כהנמן ראש הישיבה הרגיז רבים כשהזמין את הנשיא בן צבי לחנוכתה. תלה דגל ביום העצמאות. והיום הרב אדלשטיין הוא גם איש פונוביז׳ עם דעות מתונות ומנהיג את החרדים.

    בעבר גם הייתה פא״י שהייתה סוג של חרדיות מודרנית והיום כבר לא קיימת ככוח פוליטי.

    וגם: הציבור החרדי כל כך גדל שקשה בכלל להשוות מצב שבו הוא 3% למצב שבו הוא 13%. אבל בכל מקרה תהליך הציביליזציה משפיע במשהו: היום לא מדמיין שנציג אגודת ישראל ידבר נגד אישה ראש ממשלה כמו שדיברו עם מינויה של גולדה.

    אהבתי

  13. אני כן מסכים שהשנים 1980-2000 היו תקופה יותר שמרנית בחרדיות שבה החרדיות המודרנית כמעט שלא הייתה קיימת. אבל היום ב-2020 לא חושב שיש מה להתגעגע לחרדיות של שנות השבעים או השישים.

    אהבתי

  14. יותר חרדים שרתו בצבא לפני המהמפך. הרב שלי בישיבה תיכונית היה בוגר פונוביז', התגייס לצבא בשלב ב ונלחם במלחמת יום כיפורים בתעלה בחיל תותחנים. אחרי המהפך ב1977 הם לא טורחים גם לזה.

    אהבתי

  15. י.ד.
    שמע סיפור.
    בחטיבת אלכסנדרוני במלחמת תש"ח היתה פלוגה דתית שהורכבה ברובה מניצולי שואה חרדים ונודעה בשם פלוגת האלוקים. הפלוגה זכתה לחסדי שמיים ובמסלול קרבות ארוך של כשנה לא היה לה אף הרוג. באחד המבצעים האחרונים של המלחמה, מבצע "חיסול" שנועד לחסל את הכיס המצרי בפלוג'ה היתה פלוגת האלוקים פלוגת החוד של גדוד 33 שמשימתו היתה כיבוש עיראק אל מנשייה (קרית גת היום). הכח כבש את הכפר והפלוגה נערכה לתקיפת תל עיראני ששלט על הכפר. בשעה שנערכו יצאו המצרים להתקפת נגד בסד"כ חטיבתי, הדפו את הכח של אלכסנדרוני מהכפר וכיתרו את פלוגת האלוקים. הפלוגה לחמה באומץ עד שאזלה התחמושת. כל לוחמיה, 67 במספר, נפלו בקרב ונקברו על יידי המצרים בקבר אחים. נשיאה לעתיד של מצריים, עבדול נאצר, השתתף בקרב זה. בקבר האחים הזה נקברו גם 20 חללים נוספים של גדוד 33 שהפלוגה השתייכה אליו. לאחר כשנה הובאו הלוחמים לקבורה ובמקום נבנתה אנדרטת הפ"ז.

    Liked by 4 אנשים

  16. י״ד, זה נכון אבל כיום חזרנו במידת מה לשירות חרדי בצה״ל בכל מיני מסגרות. אני מסכים שהתקופה 1980-2000 הייתה חרדית שמרנית במיוחד.

    אהבתי

  17. חייל
    זה נכון שהחזון איש היה יותר קיצוני מהרב שך אבל לחזון איש לא היתה שליטה על הציבור החרדי כמו שהיה לרב שך. החזון איש התחום העיקרי בו היה חזק היה למדנות ופסיקת הלכה אבל הרב שך החוזקה העיקרית שלו היתה פוליטיקה והמשמעת הציבורית החרדית בתקופתו היתה חזקה מאוד.

    Liked by 2 אנשים

  18. משה,
    עם כל הכבוד לרב שך החזון איש חשוב ממנו בהרבה בהיותו המעצב הבולט של החרדיות שלאחר המלחמה.

    אהבתי

  19. להבנתי, מה שתמריץ מתאר הוא חוויה פרטית של החרדיות מבפנים מבחינה חינוכית-משפחתית ולא תיאור מצב פוליטי-חברתי (השוואתי).
    אני דווקא מסכים עם ד"ר קרן-קרץ, והחוויה שלי דומה למה ש-י.ד. תיאר (חרדים ששירתו בצבא גם אם לזמן קצר בכדי להשתלב בשוק העבודה).
    אני חושב שהרב שך השפיע על החרדיות של היום הרבה יותר מהחזון אי"ש, שכמו שמשה כתב, היה איש של חזון אבל לא של מעשים.

    מי שהגדיר את החרדיות היה החת"ם-סופר.
    מי שהקים את החרדיות בארץ הקודש היה החזון-אי"ש, אבל לאחר מותו תלמידיו היו רק קבוצה אחת בתוך החרדיות.
    אבל מי שהקים את חברת הלומדים היה הרב שך.
    הוא שהגדיר את גבולות הגזרה, בנה ביצורים, חילק תפקידים, העמיד ניצבים, ולחם נגד מתנגדיו (כולל חב"ד).

    הרב ש"ך היה איש מאוד קשה (מתנגדיו כינו אותו "איש של מחלוקת"), ורבים סבלו תחת ידו. הסיבה שלא נלחמו בו חזרה (מלבד סוגיית "גדול הדור" שאין לחלוק עליו) הוא ההישגים הרבים שלו. הוא כל-כך הצליח שאי-אפשר היה להתווכח עם ההצלחה.

    אפשר להתווכח מהי הגדרת החרדיות (ומי השפיע עליה יותר), אבל קשה להתווכח על העובדות:
    עד תקופתו בני-ברק נשלטה ע"י המזרחי ופא"י. לאחריו הם עזבו את העיר.
    עד תקופתו מספר לומדי התורה היה מצומצם. אחריו רוב השנתון נשאר בישיבות.
    עד תקופתו החרדיות נוהלה ע"י אגודת ישראל שנשלטה ע"י אדמו"רים חסידיים (שרוב חסידיהם היו אנשים עובדים). הוא הוציא את הליטאים מאגודת ישראל והעביר את השליטה בחרדיות לראשי הישיבות (שכל תלמידיהם לא עובדים).
    לפניו, איש אגודת ישראל חתם על מגילת העצמאות ב-48, שאמנם ב-49-51 החרדים הבינו שעבדו עליהם ויצאו מהממשלות, אבל הם נשארו כפופים להגמוניה של מפא"י. הוא נאם נגד מפא"י (נאום השפנים) ולא פחד להתעמת איתם.

    רבים מההישגים שלו היו הבנה של המצב וגלישה על מהלכים אחרים כמו המהפך של 77, החלשות תנועת העבודה, התחזקות הימין והליכוד, ועוד …
    אבל זאת גדולתו שהוא ידע לרתום זאת לטובת החרדיות וחברת הלומדים.

    החזון-איש היה ההרצל של החרדיות. הרב שך היה הבן-גוריון.

    Liked by 1 person

  20. יאיר
    סיכום חזק ולעניין.
    אפרופו, פעם מישהו שלמד אז בפונוביז' אמר שבהיכל הישיבה יש את ר' שמואל רוזובסקי ועוד רבנים שאחד מהם זה הרב שך. שאלתי איך בחברה שמעריצה למדנות – בהמון בתים חרדים יש תמונה גדולה של הרב שך וכמעט בשום בית אין תמונה של ר' שמואל. הוא ענה בחצי חיוך – אכן בתמונות הרב שך מנצח בגדול אבל בספרים שעל הסטנדר ר' שמואל מנצח בגדול.

    Liked by 1 person

  21. יאיר, חשבתי על תשובתך ויש בה אמת. אבל אני חושב שהעניין הוא בעיקר שהחרדיות בתקופה מסוימת למדה לשמור טוב יותר על הצעירים. הרב שך עצמו נכשל בשימור הבן שלו בחרדיות, ויש לו נין שהוא אמן תל אביבי חילוני, אבל החרדיות שנוצרה בתקופתו ואולי התחילה להיווצר עוד לפניה – היא חרדיות שיותר סגורה לעולם החיצון ויותר מיומנת במניעת דליפות של צעירים. האינטרנט והשינויים של המאה ה-21 שוב מציבים אתגר. בינתיים החרדים עומדים בו פחות או יותר. לפחות האשכנזים.

    אהבתי

  22. בתחילת התגובות לשאלתי עלה בדעתי שכל אחד מכם מתאר את אותו חלק מה"פיל החרדי" שיצא לו למשש. שהמגזר החרדי הוא כל כך הטרוגני עד שפועלים בו במקביל תהליכים שונים ואפילו מנוגדים.

    לאחר קריאת תגובתו האחרונה של תמריץ לטענת יאיר – קלטתי שגם הוא שינה את עמדתו (אם הבנתי אותו נכון) ומסכים ש"החרדיות שנוצרה בתקופתו (של הרב שך) …. – היא חרדיות שיותר סגורה לעולם החיצון …".

    אבל חסרים לנו נתונים תקופתיים קשים הקובעים איזה אחוז מהחרדים משולב בחברה הכללית (או מסתגר) – לגבי כל עשור.
    הממצא היחידי הידוע לי הוא העלייה המשמעותית במספר הילדים לאישה במגזר החרדי – בין תקופת מלחמת העצמאות לבין ימינו. אני מניחה שרק קצבאות ילדים הרבה הרבה יותר נדיבות (מאז מהפך 77) – אפשרו ליותר ויותר חרדים להתפרנס מקצבאות הילדים שלהם. מכאן ניתן להניח שקואליציות הליכוד אכן עודדו ילודה חרדית + אפשרו ליותר גברים חרדיים לא לצאת לשוק העבודה (או להסתפק בהכנסות די עלובות מעבודה, שמתאימות לחסרי כל לימודי ליבה).

    Liked by 1 person

  23. בשולי תגובתו האחרונה של יאיר נמצא המשפט
    "החזון-איש היה ההרצל של החרדיות. הרב שך היה הבן-גוריון."

    הוא הזכיר לי את הפודקאסט המעולה (להערכתי, למרות שאיני בהכרח מקבלת את כל הטענות המובאות בו) על בגידת האליטות.

    (הבאתי את הפרק השלישי והאחרון – אבל לדעתי רצוי להקשיב גם לשני הפרקים הראשונים).

    עמדתו של משה ברנט טוענת שקיים תהום בין "הטובים" – ראשי הציונות המדינית (הרצל, נורדאו, ריינס ועוד) לבין "הרעים" ראשי הציונות הרוחנית (אחד העם, ויצמן ועוד) + הציונות המעשית (בן גוריון ושאר ראשי הציונות הסוציאליסטית).

    תמצית:
    הציונות המדינית ניסתה להציל את המוני העם היהודי שישב במזרח אירופה ובמזרח התיכון באמצעות הקמת מדינה ריבונית, בהסכמת מעצמות העולם. הסכמה שתגיע כאשר יקלטו ש"הבעייה היהודית" עלולה לדרדר את העולם למלחמת עולם שנייה. (טענה של ברנט שכלל איני בטוחה לגביה).
    לתפיסת ברנט כל מי שהתנגד ל"תוכנית אוגנדה" למעשה הצהיר שלא באמת אכפת לו מגורל מיליוני היהודים שנמצאו בסכנת חיים אמיתית ומיידית במקומות יישובם.

    הציונות הרוחנית והמעשית, להבדיל מהציונות המדינית, התמקדו בניסיון להקים בארץ "חברת מופת". כלומר חברה די מצומצמת ואליטיסטית – יהיה אשר יהיה גורל מיליוני יהודי המצוקה במזרח אירופה ובמזרח התיכון. מכאן שהם למעשה ויתרו מראש על הלחצים שיכלו להפעיל על הבריטים והאמריקאים. המכסות המאוד מצומצמות של הגירת יהודים לארץ שהעניקו הבריטים / ה"סרטיפיקטים" – למעשה שירתו את מטרותיהם של המבקשים להקים בארץ "חברת מופת". מכאן שהם הפכו למשרתי הבריטים – על חשבון מיליוני היהודים שניסו למלט את נפשותיהם.

    לטענת ברנט שיטת ה"עוד דונם ועוד עז" (של הציונות המעשית / בן גוריון) – הצליחה להשתלט רק על חלק זערורי משטחי ארץ ישראל. היא לא יכלה להבטיח ריבונות ואי נסיגה משטחים אלו, ולא אפשרות לקלוט מיליוני יהודים (לא "מסוננים מראש") מארצות המצוקה. מכאן, שלתפיסת ברנט בן גוריון ושות' למעשה בגדו בעם היהודי.

    אגב, לתפיסת ברנט המתנחלים ביו'ש חוזרים על הטעות של הציונות המעשית. למרות שפינוי כל הישובים מסיני ומגוש קטיף היה אמור ללמדם שהשיטה של "עוד בית / עוד יישוב" לא תבטיח להם שום ריבונות על שטחי מגוריהם העכשווים.

    https://mashmaut.buzzsprout.com/278171/10576504-3

    Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: