במה אני לא מסכים עם אורי כץ

אורי כץ חיבר ספר חדש: "כסף כחול לבן", על כלכלת ישראל. אידיאולוגיה קפיטליסטית טהורה ולא מתנצלת בתוך ים הכתיבה הכלכלית הסוציאליסטית – הרי זה כמים צוננים לנפש עייפה. הספר סוקר את עיוותי הסוציאליזם ונזקם מאז הקמת המדינה. כפי שכץ כותב על התקופה שעד תוכנית הייצוב:

במשך כשלושה עשורים בוזבז חלק ניכר מכספי החסכונות של תושבי ישראל על תמיכה במגזרים כושלים, על אשליות שליטה כאלו ואחרות ועל יזמים שתחום ההתמחות שלהם היה קירבה לצלחת. זו הייתה זוועה בלתי נראית, שכן איננו רואים את כל הפירמות המשגשות שהיו קמות פה אילו פעלה המערכת הפיננסית כשורה; אולי היינו מצליחים להשתלב בשוק הבנקאות הבינלאומית, בהתאם ליתרונות היחסיים של היהודים בגולה, והיינו עשירים כיום כמו שוויץ וסינגפור? אולי חברות ענק כמו "איקאה", "נוקיה" או SAP היו מופיעות לראשונה בישראל, תחת שמות אחרים כמובן, במקום בשבדיה, פינלנד וגרמניה? לעולם לא נדע, כי פנחס ספיר ועמיתיו האמינו שמפעלי טקסטיל בפריפריה וחברת העובדים של ההסתדרות הם העתיד, והם השתמשו בכספי הציבור הישראלי כדי להמר באופן כושל להפליא על החזון שלהם.

הספר הוא בכללותו לרוחי, אבל להלן אכתוב דווקא על כמה דברים שבהם איני מסכים עם כץ:

האם אנחנו באמת עליונים גנטית? כץ מפרט את כל הממצאים הידועים שמראים את הכישרון היהודי החריג: פרסי נובל, מדליית פילדס, 20% מהמיליונרים בבריטניה וכו' וכו', ואז תוהה "האם אנחנו באמת עליונים גנטית". ודוחה טענה זאת בקש לטובת הסבר תרבותי-מוסדי. הנימוקים כל כך קלושים שאני תוהה אם העדפת ההסבר התרבותי-מוסדי (שלמעשה מדבר על נשירה של הטיפשים ולפיכך, באופן סמוי, גם הוא הסבר גנטי בחלקו) אינה פשוט דרך להבטיח שהקוראים הנאורים שיקבלו בחילה אם חלילה יגלו שהם "עליונים גנטית" לא יבטלו את הספר כבר בעמ' 27. בפועל אינטליגנציה היא גנטית במובהק, וכל הפלפולים של שוחרי השוויון לא ישכנעו אותי, כמי שחונך על סגולותיו של התער של אוקהם, שגם הפערים הזועקים בין קבוצות אתניות באינטליגנציה אינם מן הסתם גנטיים.

כרית הביטחון של המשק. אורי כץ כותב: "בשנים האחרונות נמניתי עם קבוצה של כלכלנים שכתבו שוב ושוב שהגדלת הגרעון בתקופה של צמיחה היא טעות, ושבמקום לבנות את כרית הביטחון של המשק, הממשלה מכניסה את ישראל למצב מסוכן". זו נראית לי תפיסה שגויה מאוד. אי אפשר לצבור כרית ביטחון על ידי צבירת שקלים או הפחתת חוב שקלי, כי שקלים תמיד אפשר להדפיס. ילד לא יכול לחסוך חלומות. הוא תמיד יוכל לחלום, ולכן אין לו מה לחסוך. שקל, יאמר חכם זן מקרו-כלכלי, הוא חלום של הבנק המרכזי.  כן אפשר לצבור כרית ביטחון על ידי צבירת מט"ח. גם לזה יש את מגבלותיו, כמו שמראה מה שקרה ברוסיה, שם חסכו מט"ח לקראת המלחמה הגדולה, ובסוף האמריקנים הקפיאו לפוטין את דינריו. אבל כל עוד אינך מעלה את חמתה של הקהילה הבינלאומית עד כדי כך, יש ערך לחסכון המט"ח שלך. בנק ישראל חסך המון מט"ח בשנים האחרונות. הרזרבות הגיעו לגבהים עצומים, ואיני בטוח שאורי כץ מרוצה מכך, כי הדבר נובע מהתערבות של בנק ישראל במסחר במטבע, דבר שבטח מעורר בו אנטגוניזם.

מדינת ישראל תדעך לאיטה ותצטרף לקבוצה אפרורית של מדינות שנמצאות על התפר שבין העולם המפותח לעולם המתפתח. נראה לי מוזר להגיד על המדינה היחידה בעולם המערבי שבה הילודה גבוהה משיעור התחלופה ושמעולם בכל שנותיה לא חוותה הגירה שלילית (ובימים אלו ממש ההגירה אליה חיובית מאוד) שהיא "תדעך לאיטה". ישראל ניצבת בפני איומים: שינוי דמוגרפי, התגרענות המזרח התיכון, אבל תרחיש הדעיכה הוא לאו דווקא הסביר ביותר. אורי כץ ומשפחתו יחיו לפי רמת החיים של הסקטור שלהם; לא לפי רמת החיים של חרדים או ערבים. ממוצע התמ"ג של ישראל אולי יירד בעתיד (לא בטוח), אבל אין סיבה להניח שרמת החיים של אנשים מסוגו של אורי כץ תרד. הגלובליזציה, התפשטות העבודה מרחוק, העובדה שישראל משיגה באיטיות את יתרון הגודל עם התעצמותה הדמוגרפית, האיתנות של סקטור ההייטק, הקמת תשתיות תחבורה ורכבת תחתית שחיכינו להן מאז קום המדינה – כל אלו רכיבים שיאפשרו למשכילים בישראל לחיות ברמת חיים דומה לזו שחיים בה בניו יורק, רק בלי הפשיעה. ואם יש חרדי בבני ברק שיבחר להקדיש את חייו לתורה ויוריד בכך את התמ"ג, מה זה מפריע לאורי כץ. מדינות כמו ברזיל מראות שעשירים יכולים לחיות בהן נפלא גם בתוך עוני נוראי, אבל עליהם להסתגר מאחורי מנעולים כדי שלא יירצחו וייאנסו. העוני החרדי בישראל לא מאיים על העשירים והם אינם נזקקים למנעולים. מילה טובה על החרדים (שאי אפשר להגיד על הערבים מצביעי חד"ש): הם לא באמת מאמינים בסוציאליזם (אף שש"ס מעמידה כך פנים לרגע פה ושם), והם אינם מהווים על כלכלת ישראל את אותו סוג איום שפנחס ספיר היווה.

יש עוד דברים שלגביהם אני בספק אם הצדק עם כץ, למשל כשהוא מפקפק בתועלת של השירות בצבא ו-8200 לתרבות ההייטק בישראל. נראה לי שהוא נחוש מדי להראות שלא ייתכן שמעורבות המדינה עוזרת לכלכלה. אבל כמו שגל"צ לוקח ילדים והופך אותם לעיתונאים, הצבא לוקח ילדים והופך אותם ליזמי תוכנה יצירתיים. החיים מורכבים מכדי להגיד שכל דבר שהשם "ממשלה" מופיע עליו הוא בהכרח נזק צרוף לכלכלה החופשית.  הצורך הוא אבי ההמצאה, וכך גם הצורך הלאומי בצבא מתקדם טכנולוגית. עדיין, הספר הוא סקירה טובה, ובחלקה הגדול גם משכנעת, באשר להתפתחותה של כלכלת ישראל מהיווסדה ועד היום.