מקנזאווה לקופל

אחד הכותבים שהכי השפיעו עליי הוא הפסיכולוג האבולוציוני סטושי קנזאווה. קנזאווה טוען שאינטליגנציה לא כל כך עוזרת בחיים. אמנם יש לה הרבה יתרונות בולטים, אבל גם חסרון עצום: היא מרחיקה מהאינסטינקטים האבולוציוניים.

קנזאווה הוא פרובוקטיבי. ההתעקשות המרגיזה שלו לבטא את השקפותיו גם אם הן כמו חריקת גיר על לוח באוזני הציבור הנאור הביאה לנידויו, בפרט אחרי שהכריז שנשים שחורות סבורות שהן הכי אטרקטיביות, אבל מבחינה אובייקטיבית הן הכי פחות.

בעיניי בדרך כלל אינטליגנציה או אייקיו גבוה הם כן בעלי מעלות עצומות, וכמעט כל דבר טוב בחיים הוא בקורלציה עם אינטליגנציה – בריאות, כסף, מעט אלימות ופשע, מחירי בתים בשכונה של האינטליגנטים, תוצר לאומי גולמי ועוד ועוד. הראיתי בבלוג כיצד דברים שאופייניים לאינטליגנטים, סובלנות להפלות ולגייז או שנאת קונספירציות, נמצאים בקורלציה כבירה עם התמ״ג.

במישור הפוליטי אינטליגנציה משמעותה בימינו בדרך כלל שמאלנות, קוסמופוליטיות וחילוניות – שלושה דברים שרחוקים מהאינסטינקטים הקדמוניים כפי שהתפתחו באבולוציה. מכאן שלאינטליגנטים יש יריב אכזרי שהם בכלל אינם מודעים לו – ההיסטוריה האנושית עצמה שמעוררת חשש שגישתם הפוליטית לא בת קיימא. בהיסטוריה אומות שרדו באמצעות כוח, אכזריות ורגש לאומני ולא באמצעות יפות נפש. ובהיסטוריה כל בני האדם סגדו לכוחות עליונים.

האם אפשר להקים חברה של אנשים אינטליגנטיים ומעורים בעולם שהם לא חילונים, לא קוסמופוליטיים ולא שמאלנים? הציבור הדתי-לאומי בישראל מנסה, וזה לא הולך לו בקלות. יש בקרב הצעירים במגזר הרבה נשירה. עדיין אתה יודע שאם תראה מדען ישראלי או משפטן ישראלי שהוא גם מבריק ומתוחכם וגם ימני ולאומי, סביר להניח שהוא משתייך למגזר זה ויש כיפה סרוגה על ראשו.

הוגה דעות דתי לאומי, פרופסור משה קופל, חיבר ספר, ״לחיות כמו יהודי״, שקרוב לרעיונותיו של קנזאווה: הוא מציג את החסרונות של חיים מבוססי אינטליגנציה גבוהה אשר נמשכים אל החילוניות, הקוסמופוליטיות והשמאלנות. האלטרנטיבה של קופל היא להבנתי חיים שבהם אדם מדחיק את האינטליגנציה הגבוהה שיש לו כאשר הוא עוסק בשאלות הגדולות שמקנות לחייו משמעות ומחליפה בנאמנות פשוטה למסורת. הגיבור הדמיוני של ספרו, יהודי ניצול שואה בשם שימען (שמעון בהגיה יהודית אשכנזית), מהסוג שחי בקהילות אורתודוקסיות אמריקניות בשנות החמישים והשישים, מנהל חיים דתיים-מסורתיים ושלם איתם באופן טבעי, פשוט כי קיבלם מהוריו ומהורי הוריו. לא מטרידים אותו מעמד האישה או הגוי בהלכה או הדמיון בין חוקי התורה לחוקי חמורבי. הוא פשוט חי בטבעיות השמרנית שלו.

אורח חיים כזה יכול להיראות מיושן משהו, אלא שכאן קופל בא ומדגים, בדומה לקנזאווה, שאובדן האינסטינקטים האבולוציוניים הכרוך בקידמה גובה מחירים יקרים. דמותה של היידי, יהודיה פרוגרסיבית, המוצגת כאנטי-תזה לשימען, משמשת לו להראות כיצד השקפת עולמה מובילה למבוי סתום. היא מתוחכמת משימען אבל נופלת ממנו במבחן התוצאה. היא מאמינה ברעיונות סוציאליסטיים שאינם מובילים לשום דבר טוב. בתה הופכת לפנאטית זועמת ומטורללת של צדק חברתי. וקופל מציין כמובן את העניין הדמוגרפי. בעלי השקפות כמו היידי מולידים מעט. אם כי כאן יש לציין שבמזרח אירופה, ברוסיה ובסין האוכלוסיה לאומנית בהרבה מאשר במערב ועדיין הילודה נמוכה.

עם זאת, אנחנו מגיעים בסופו של דבר למבוי סתום של תמריצים שבו נתקלים גם כשדנים בהגותו של ישעיהו לייבוביץ. שמירת שבת או קבלת הגבלות על חיי האהבה הם דברים מעיקים. מה התמריץ לסבול הגבלות מעיקות אלו? אם מדמים בנפש את אש הגיהנום ישנו תמריץ חזק. אבל אינטליגנציה ודמיון אש הגיהנום אינם חברים. אנשים אינטליגנטיים לרוב פשוט מתקשים לדמיין את אש הגיהנום, ואם יש אינסטינקטים דתיים אבולוציוניים שמסייעים בכך, הם כבר לא קיימים אצלם. קופל צודק בכך שלמסורת יש ערך, וניתן להעבירה מדור לדור. אבל בלי שהמסורת נושאת בחובה גם תמריצים חזקים, כוח השכנוע שלה נחלש מדור לדור ובסופו של דבר מתאפס.

אולי האבולוציה עצמה יכולה לפתור בעיה זו, ומתישהו יופיע שילוב גנים שגם גורם לאנשים להיות אינטליגנטים וגם מאפשר להם לדמות בחוזקה את אש הגיהנום. בקרב הלמדנים של החברה החרדית אולי קיים כבר תמהיל גנטי כזה, וכל אחד מהם מותיר אחריו שמונה ילדים לפחות. אחד ממגיבי הבלוג ציין בעבר שיותר סביר שגנטיקה כזו תיווצר בחברה הדתית לאומית, דווקא מאחר ששם האמונה הדתית מאותגרת בידי הפתיחות לעולם, יידרשו להתפתח שם מוטציות חזקות יותר השומרות על האמונה הדתית. לא חושב שידוע מה מידת התורשתיות הגנטית של אמונה דתית עזה, אבל אני מניח שכמו כל דבר אחר, גם זה גנטי.

בשבועיים האחרונים למדתי להעריך יותר את הערכים המערביים החילוניים, כי ראיתי שהלאומיות האוקראינית אימצה אותם מבלי שיפגעו בעמידת הגבורה שלה מול רוסיה. בכך הוקהה במידת מה עוקצה של הביקורת של קופל על היידי:

היידי פציפיסטית. אין מדינה שהיא מזדהה איתה עד כדי כך שתהיה מוכנה להקריב למען שלומה; את האזהרות מפני איומים ממשיים כלפי החברות שהיא חיה בהן היא פוטרת כפרנויה וכחרחור מלחמה. בטווח הנראה לעין, החברה שהיא חיה בה יכולה לעמוד באיומים צבאיים בזכות ההרתעה שעוד נותרה לה ובזכות מאמציהם של אחרים, אבל בטווח הארוך לא יהיו לחברה הזו הכוח והרוח הדרושים לעמידה בפני הברברים הצובאים על השערים.