בית המשפט העליון פונה עשר מעלות ימינה

בימין נעשה ניסיון להציג את הליך בחירת השופטים הנוכחי בצורה שקרית, כאילו במשמרת של בנט יתמנו ארבעה פרוגרסיביים לעליון. זו האשמה חמורה לאוזני מצביעים ימניים של בנט, כי איזון העליון והפיכתו לציוני יותר ולפרוגרסיבי פחות היא בליבת המצע של ימינה.

בפועל לא כצעקתה. הסטטוס קוו בעליון דווקא משתנה עשר מעלות ימינה בעקבות המינויים הנוכחיים.

בארבעת הפורשים מהעליון היה שופט שמרן מתון, ניל הנדל. הנדל הצביע בעד כליאת מסתננים ונגד חוק האזרחות. הנדל בכללי היה שופט מרשים, מי שלא נתן ידו לעוול שנעשה לסלימן אל עובייד בזמנו. אם יום אחד מלומד יחבר ביוגרפיה משפטית מקיפה על שופטי העליון בדור האחרון, הוא ימצא לדעתי שניל הנדל היה הטוב שבהם. גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר, השופטים החדשים שצפויים להיבחר, לא בהכרח יהיו מבריקים כמו הנדל, אבל נראה לי שהם נמצאים באותו אזור פוליטי, כל עוד לא מוכח אחרת. סביבתם המשפחתית היא באזור החיוג של הימין המתון.

ניל הנדל אחד פורש ונקבל שניים תמורתו – זו עסקה טובה לימניים. יצוין שבמישור היחסים עם החרדים הנדל היה אקטיביסט, וכנפי-שטייניץ שחייבה את ״קול ברמה״ לראיין נשים צפויה להמשיך באותו קו.

תמורת השופט הערבי הפורש, ג׳ורג׳ קרא, נקבל את חאלד כבוב. כבוב תמיד נחשב משפטן מרשים מאוד ויפגין זאת מן הסתם בשלל תחומים כלכליים ופליליים, אבל בתחומים שמבדילים בין ימין לשמאל, הוא יצביע בדיוק כמו שמצפים משופט ערבי להצביע. כאן אין שום שינוי.

מני מזוז הפך לסמן של שמאל קיצוני בבית המשפט העליון, בפרט בנחישותו להפסיק הריסות בתים. זו הייתה הפתעה כי לא הסתמן כיועץ משפטי רדיקלי לפני כן. רות רונן נחשבת לאשת שמאל מובהקת ותמשיך מן הסתם בדיוק באותו קו. לזכותה של רונן ייאמר שכולם מאמינים שבתחומים שאינם פוליטיים, היא שופטת משכמה ומעלה.

וחנן מלצר כנראה לא יותיר אחריו ממשיך בדמותו. מלצר הוא איש שמאל והתמודד בפריימריז של העבודה, אבל כאיש שמאל ציוני היה ימינה לשופטים הפרוגרסיביים המובהקים. כך למשל שימר את חוק האזרחות, אך לא את החוקים נגד מסתננים. בכלל פסיקותיו היו לעתים יוצאות דופן אבל לרוב הגיוניות. בדעת מיעוט ניסה לקבוע כלל ששינויים בחוק יסוד יחולו רק מהכנסת שלאחר מכן, בכך ניסה לשים חציצה בין הכנסת כגוף מכונן לבין הכנסת כגוף העסוק במניפולציות פוליטיות.