הערבים לא נוהרים לתינוקיות

מסקרן ומפתיע לגלות כמה מעט דיברו באמצע שנות השמונים על הקץ הדמוגרפי הצפוי למדינה. המגמה באותם ימים הייתה צניחה בילודה היהודית (האישה המזרחית שפעם הולידה 5 ילדים בממוצע החלה להסתפק בשלושה ילדים), זאת בעוד שהאישה הערביה שמרה על קצב ילודה לא הגיוני. למתיחת המגמה קדימה הייתה משמעות ברורה: סוף המדינה היהודית, גם בגבולות הקו הירוק, ממשמש ובא. ובכן היו כאלו שדיברו על כך. בעימות טלוויזיוני מפורסם עם אהוד אולמרט, הרב מאיר כהנא הוכיח כך שהמדיניות כלפי ערביי ישראל אובדנית. אבל 99% מהציבור טמן ראשו בחול ולא רצה להתעסק בכך. ולמרבה ההפתעה, הוא צדק. ארבעה דברים שהסיכוי לכל אחד מהם בנפרד היה יכול להיראות קלוש קרו ברבות השנים. החלה עליה עצומה מרוסיה; האישה היהודיה הלא חרדית העלתה בחדות את הילודה שלה; הציבור החרדי הצליח לשמור על עצמו והוא מסתמן כרגע כמנצח של המירוץ הדמוגרפי בטווח הארוך באופן שמגמד את הערבים. הלמ"ס ציפה בתחזיתו ב-1985 שיהיו 390 אלף פעוטות יהודים במדינה כעבור 20 שנה, בפועל היו 485 אלף ואליהם נוספו עוד 20 אלף מהעולים זכאי השבות שאינם יהודים.

בשנות האלפיים נוסף עוד רכיב קריטי: הציבור הערבי הפסיק להוליד כל כך הרבה.

מה נסיק? אולי שאין טעם לדאוג מחרדות קיומיות, והן חולפות מעצמן. לקח גרוע ליהודים באירופה לפני המלחמה, אבל לקח טוב בזירות אחרות.

בימים אלו ממש ההיסטוריה הדמוגרפית ממשיכה להיכתב. הנשים הצעירות של הציבור הערבי במדינה, מהשנתונים העצומים של תחילת המילניום, נכנסות לגיל הפריון, ואפשר היה לצפות, והתחזיות הסטטיסטיות אף ציפו, למבול של לידות בקרב ערביי ישראל. אבל חודש רודף חודש וזה לא קורה.  נראה שמגמת ירידה הילודה שמשותפת לכל העולם הערבי והמוסלמי בתקופה הזו פוקדת גם את חופינו.

כך למשל שיעור הפריון בטורקיה אמנם גבוה יחסית לאירופה אבל עומד על פחות משיעור התחלופה, רק 1.88 ילדים לאישה. באירן – 1.55 ילדים לאישה. אפילו ארץ של איכרים עניים כמו מצרים ירדה, לקול הפצרותיו הנואשות של הנשיא סיסי שמתעב ילודה בלתי מרוסנת, משיעור 3 הילדים לאישה. חשוב במיוחד בהקשר לערביי ישראל, שיעור הפריון בירדן בשנה האחרונה היה 2.7. בתוניסיה, מדינה צפון אפריקנית מודרנית יחסית, נולדו פחות תינוקות מבישראל ב-2020, אף שהאוכלוסיה בה גדולה יותר וצעירה. נראה שהיא המדינה הראשונה בצפון אפריקה אשר חצתה את מחסום ה-2.1 ילדים לאישה כלפי מטה.

ייתכן שמגפת הקורונה מעכבת תוכניות להרחבת המשפחה, בכל העולם וגם בעולם המוסלמי, ואנחנו עוד נראה זינוק. עם זאת ההערכה הסבירה היא שמה שהיה כבר לא יהיה. העולם הערבי נכנס באיטיות למפנה הדמוגרפי המודרני – נשים לא מרגישות מחויבות או סיבה כלכלית להוליד מעבר לשיעור התחלופה. נותר רק לעקוב אחרי הנגב הבדואי ולצפות שרוחות הזמן יגיעו גם לשם. כי בינתיים הן לא.

יש כאלו שמאמינים שהפער בין ההדתה של הציבור היהודי לבין החילון והמודרניזציה של העולם הערבי יאפשר בטווח הארוך עליונות דמוגרפית של היהודים באופן שיבטיח את שליטת ישראל בשטחים לנצח (אם שוכחים לרגע מקיום עזה. הדמוגרפים של הימין צריכים לעלות לקברו של אריק שרון ולהודות לו על שמאפשר להם שיכחה ברוכה זו). אז האם צריך רק להתאזר בסבלנות? כפי שהסברתי פעם, פרק הזמן שיידרש לשם כך הוא גדול מאוד, סדר גודל של מאה שנה ויותר, ותוך כדי כך צפיפות האוכלוסין במרחב שבין הים לירדן צפויה להגיע למקומות קיצוניים שאפילו בנגלדש אינה מכירה. אנחנו באמת בתהליך כזה. בני ברק היא העיר הצפופה בישראל, ורובע שדה דב החדש עומד להיות צפוף יותר מבני ברק.

28 תגובות על ״הערבים לא נוהרים לתינוקיות״

  1. מזמין אתכם לקרוא את "ציביליזציות גוועות" של דיוויד גולדמן:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%92%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA
    עוסק בדיוק בנקודה של ירידה משמעותית בפיריון הערבי/מוסלמי.
    לגבי הקורונה- זאת נקודה שלא חשבתי עליה וצריך יותר להעמיק בנושא כיצד הקורונה תשפיע על ילודה בעולם ובעולם הערבי במיוחד.

    Liked by 1 person

  2. תמריץ,

    עליונות דמוגרפית, יש לה משמעות, אבל ובתנאי, שזה תואם או במיתאם למעשה, עם ההתפתחות הכוללת של מדינה. תשתיות, צמיחה, חינוך וכדומה. אבל, עם זה לא בא במיתאם, זה מייצר בעיות כמובן. תשתיות קורסות. חינוך עלוב שמייצר עוני, בעיות סוציאליות, פשיעה וכדומה. צריך למשל ביזור של תהליכים אורבניים. צריך אוכלוסיה גם בפריפריה. פריפריה כשלעצמה מפותחת וכדומה.

    על כך, אם התכוונת לעליונות במובן גיאופוליטי, אז מה זה יעזור באם יש לנו בעיות עם מליוני פלסטינאים שדורשים את שלהם ? נניח יש 3.5 מליון בקירוב בשטחי יהודה ושומרון. אז יש 3.5 מליון שרוצים נניח מדינה, עצמאות, התנערות מכיבוש וכו…. אז נניח שקצב הילודה בישראל יותר גבוה, עדיין, הבעיות כשלעצמן ישארו בעיות. לא כל שכן, עזה וכו….

    הלינק שהביא יאיר, מענין, אבל, לא ממש תואם. נניח, אין אבחנה בין שיעים לסונים. כתוב שם על איראן. אבל, איראן זה לא סונים. באיראן יש תרבות רציונלית של שלטון מרכזי. באופן מאוד משמעותי כך. חמינאי כשלעצמו מטיף לכך. יש הבדל בין שבטים סונים נניח בערב הסעודית, פקיסטן וכדומה, לבין שיעים באיראן.

    טוב, תקצר פה היריעה, נמחיש אחר כך…..

    להתראות

    אהבתי

  3. נמחיש באמצעות נאום של חמינאי, למימשל החדש של ראיסי לא מזמן ממש:

    נצטט:

    The Leader further advised the new officials to focus their efforts on carrying out a revolutionary, rational reconstruction in all managerial areas.

    In presenting a definition of “revolutionary,” Ayatollah Khamenei said, “Being revolutionary should always be accompanied by rationality. This has been the correct approach adopted by the Islamic Republic from the first day and has continued up until today. A revolutionary movement should be accompanied by wise, reasonable actions.”

    נתרגם ספונטנית:

    חמינאי ייעץ לבכירים במימשל החדש, לדבוק במדיניות מהפכנית, רציונלית, בכל תחומי הניהול. חמינאי הגדיר מהפכני, כך: להיות מהפכני, חייב להיות תמיד מלווה בגישה רציונלית. זה היה כך מאז ומתמיד בקשר לאירן של המהפיכה האיסלאמית. תנועה מהפכנית, צריכה לשקוד במקביל על: מדיניות חכמה, סבירה, ורציונלית.

    ועוד:

    “A manifestation of being a people’s government is going among the people to hear their problems directly, without intermediaries. Going to Khuzestan yesterday was a very good, admirable move by Mr. Raisi. This is a manifestation of being a people’s government.

    נתרגם:

    המשמעות של ממשלת העם, זה לשמוע באופן ישיר את בעיות ההמון, בלי מתווכים. ללכת לקוזחסטן כפי שאתמול, לשמוע ישירות את הבעיות, זה היה צעד חכם של ראיסי. זוהי ההתגלמות של ממשלת העם.

    כך אירן. זה לא שבטים חמולות כפי שמדמים. שלטון מרכזי, מאורגן, פרוטוקולי וכדומה. יש הרבה בעיות, אבל, עדיין שלטון או תרבות שלטון מרכזי בעיקרון.

    נ.ב: לא לשכוח את אביב העמים הערבי, וההשפעה על הילודה כמובן. גם שינויי אקלים אגב.

    כאן לנאום של חמינאי כאמור:

    https://www.tasnimnews.com/en/news/2021/08/28/2561791/ayatollah-khamenei-iran-supports-afghan-nation-in-all-circumstances

    להתראות

    אהבתי

  4. רק נשאיר כאן את המאמר מגלובס, מאוד חשוב, אמנם כללי, אבל חשוב מאין כמוהו, ערוך ונקי כמובן. תחת הכותר:

    "למדינה צפופה במזרח התיכון דרושים אמצעי מניעה"

    כך:

    " כמה ישראלים היו בוחרים לחיות במדינה בה הצפיפות חודרת לכל תחומי החיים, שטחים פתוחים הם במחסור וחלקים גדולים של האוכלוסייה גרים במגדלים הסובלים מבעיות תחזוקה ולוקח שעות להגיע למקום עבודה? כמה ישראלים מוכנים לחיות במדינה בה התשתיות על סף קריסה ובניית בתי הספר מפגרים אחרי מספר הילדים? יש מקום כזה בעולם, או ליתר דיוק מקום כזה הולך ומתהווה. מדובר במדינת ישראל, 2048.

    אם לא יקרה משהו מפתיע ולא צפוי, בשנת המאה למדינת ישראל, תמנה האוכלוסייה בתוך גבולותיה המוכרים מעל 15 מיליון נפש (כאשר התחזית הגבוהה מדברת על 17 מיליון בני אדם). כדי לתרגם תחזית זו למונחים שניתנים להבנה, בתוך שלושים שנה תהיה קיימת "עוד מדינה" בסדרי הגודל של מדינת ישראל של היום, אשר תתחלק עם התושבים הקיימים במרחב הפיזי, התשתיות, בתי הספר, בתי החולים, המים ומקומות המגורים.

    מאז 1948 ועד היום אוכלוסיית ישראל גדלה פי עשרה, והיא ממשיכה לצמוח בקצב של 2% לשנה. אם המגמה תימשך, מדינת ישראל תהיה הצפופה ביותר מבין המדינות המפותחות לקראת אמצע המאה הנוכחית. על התוצאות הצפויות מהתפתחות זו מזהיר הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה, המאגד בתוכו קבוצה של חוקרים בכירים בתחומי הדמוגרפיה, התכנון והחברה. הפורום שם לו למטרה לעורר "דיון חופשי, מעמיק ונטול עכבות בנושא הגידול המהיר באוכלוסיית ישראל, והשלכותיו על עתיד המדינה". הפורום מודה שהנושא נחשב עד היום לטאבו, אך לדעתו צריך להעלותו לראש סדר היום הציבורי.

    יושב הראש המשותף של הפורום הוא פרופ' אלון טל, ראש החוג למדיניות ציבורית, באוניברסיטת תל-אביב. טל מאמין שישראל לבחור בין כמות החיים לאיכות החיים. עם זאת, הוא מודה כי מבחינות רבות הדיון על 2048 הסתיים לו עוד לפני שהתחיל, שכן הסיכוי לעצור את התהליך הוא קטן לאור הזמן שלוקח לשינוי במדיניות להשפיע. מה שעומד על הפרק הוא המשך קצב הילודה הנוכחי, שמתורגם להכפלת האוכלוסייה כל שלושה עשורים.

    המשמעות של המשך המצב הקיים היא איום ישיר על הקיימות של הסביבה בישראל, לחץ מתמיד על המשאבים של המדינה ומשבר מובטח בתשתיות הלאומיות. לדברי טל, התרחבות האוכלוסייה בקצב הנוכחי תביא למצב בו מינים רבים של בעלי חיים ייעלמו, בגלל ההתפשטות של האוכלוסייה. בתוך הערים עצמן, ובמיוחד במטרופולין, תשתיות שלמות יקרסו. "אולי אנשים רוצים להגיע למצב של נסיעה של שעות כדי להגיע לעבודה, כפי שקורה היום בלאגוס, ניגריה". לאגוס נחשבת לעיר עם בעיית הפקקים החמורה ביותר בעולם, אך המטרופולין של גוש דן עלול להתחרות על התואר לקראת העשור השביעי של המאה, אם קצב הגידול הטבעי יימשך.

    המכשול העיקרי: הממשלה

    באופן לא מפתיע, המכשול העיקרי לקידום הדיון על סוגיית הילודה היא ממשלת ישראל, אשר איננה מתייחסת לסוגיה וממשיכה לתמוך במשפחות גדולות, גם מתוך האילוץ הפוליטי המתחייב מהשתתפות המפלגות הדתיות בקואליציה. מהצד השני ניצבים מומחים ואנשי אקדמיה רבים, אשר מזהירים את ממשלת ישראל מפני ההשלכות של המשך קצב הילודה הנוכחי.

    לדברי טל, האפשרות היחידה כיום למנוע אסון סביבתי וחברתי היא נקיטת צעדים שיביאו באופן מהיר לירידה משמעותית בקצב הריבוי הטבעי. לדבריו, הדרך לעשות זאת היא להביא לשינוי יסודי במדיניות הקצבאות והתמריצים הכלכליים שהממשלה מספקת למשפחות. טל מדגיש כי במרכזו של אותו שינוי אמורה להופיע הצהרה ברורה של הממשלה לפיה היא תסייע למשפחות של עד שני ילדים. משפחות אשר יעדיפו להוליד ילדים נוספים יצטרכו להסתדר בלי סיוע ממשלתי מעבר למה שסופק לשני הילדים הראשונים. במקביל, יש להתייחס גם למגזרים אחרים, כמו המגזר הבדואי, בו גברים יכולים לשאת מספר נשים. טל מדגיש שמדובר בבעיה חברתית ואנושית, וצריך לטפל בה, ולא רק בהקשר של ילודה.

    טל מציין כי הניסיון של מדינות אחרות מלמד שמשפחות מגיבות במהירות יחסית לשינויים במבנה התמריצים, תוך ירידה בשיעורי הילודה. קצב הילודה של משפחות יהודיות לא חרדיות דומה למה שניתן למצוא במדינות מפותחות. כאשר בין המשפחות היהודיות הפריון של משפחות מזרחיות הלך והשתווה לפריון של משפחות אשכנזיות. היוצא מן הכלל הן המשפחות החרדיות, עם משפחות של 6 ילדים ויותר. "אין לשכוח שבעבר בישראל, עד 1977, גודל המשפחות של המשפחות החרדיות היה הרבה יותר קטן ממה שקיים היום. רק כאשר התמריצים והקצבאות החלו לזרום, המצב השתנה". אך לא רק המשפחות החרדיות צריכות לשנות את התנהגותן.

    בעוד שטל מתייחס למדיניות ילודה כוללת, יש מי מנסה למצוא דרך חלופית להתמודדות עם הסוגיות של הכפלת האוכלוסייה, גם אם שני הצדדים מסכימים שמדובר באיום כלכלי, סביבתי וחברתי. הוויכוח, אם ניתן לכנות כך הבדלים בדגשים בין חוקרים שונים, הוא באופן שבו מתמודדים עם הסוגיה. האם קיים פתרון טכנולוגי שיוכל להפחית את התוצאות השליליות של הצפיפות מאסון אקולוגי לבעיה אותה ניתן לנהל? ד"ר אופירה אילון, ראש תחום הסביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון, מסכימה עם התחזיות של פרופ' טל, אך מנסה לבחון דרכים להתמודד עם ההשלכות של גידול האוכלוסייה.

    לדבריה, חלק מהבעיה הוא היעדר מדיניות כוללת ברמת התכנון. נכון שקיימת תוכנית תכנון ארצית, אך לעתים קרובות אין דיאלוג ישיר בין התוכנית הארצית לבין תוכניות מקומיות, ובדרך כלל הוועדות המקומיות אינן עוסקות בתכנון כולל. אילון מדגישה שכדי להתמודד עם ההשלכות של הכפלת האוכלוסייה צריך, כבר עתה, לחשוב על גוף תכנוני שייקח על עצמו את האחריות של התכנון הכולל לטווח הארוך. המועמדים הטבעיים למשימה כזו הן רשות התכנון והמועצה הלאומית לכלכלה, אך כיום הן לא מתייחסות להיבטים תכנוניים לטווח ארוך. רשות התכנון, אשר עברה למשרד האוצר ממשרד הפנים, פועלת על פי עדיפויות שמוכתבות על פי מדיניות המשרד, ואילו המועצה עוסקת בנושאים אחרים.

    להעתיק מודלים ממקומות אחרים

    לדברי אילון, אילו היה קיים גורם תכנוני עליון ניתן היה למצוא מענה טכנולוגי לחלק גדול מהסוגיות. כך למשל, ניתן לחשב את כמויות המים המותפלים והאנרגיה ממקורות שונים, דלקים ואנרגיה מתחדשת, שיידרשו כדי לתת מענה לביקושים הצפויים בעוד עשר, עשרים ושלושים שנה. עם זאת מענה טכנולוגי כזה הוא חלקי, שכן הוא מתייחס למשאבים שניתן לייצר, אך קרקע לא ניתן לייצר לכאורה, וזה עלול להיות הגורם שיכשיל כל ניסיון להתאמת הסביבה לגידול באוכלוסייה.

    לדברי אילון, התשובה לכך היא העתקת מודלים שכבר קיימים במקומות אחרים. אפשרות אחת היא "מודל טורונטו". מתחת למרכז הפיננסי של העיר הקנדית משתרעים 30 קילומטר רבועים של חנויות, מרכזים מסחריים ומרכזים עסקיים. מדובר במרכז הכולל למעלה מ-1,200 חנויות, בתי קפה ומרכזי בילוי. העיר התחתית בטורונטו מקושרת לתחנות רכבת, לבתי מלון ולמרכזי הפיננסי שמעליו. כך קל יותר להתמודד עם בעיות הקשורות למזג אוויר, ובדרך זו ניתן לשחרר מקורות קרקע מעל פני אדמה לשימושים אחרים. יתכן ובמטרופולין העירוני הישראלי לא תהיה ברירה אלא ללכת לדרך הזו.

    המודל השני הוא בניית איים מלאכותיים, בהם ישוכנו בעיקר תשתיות, לרבות תחנות כוח, נמל תעופה, מכלים לגזים ודלק. רשות תכנון לטווח ארוך, אילו הייתה קיימת, הייתה חייבת לקבוע האם קיימת היתכנות למודל כזה בישראל, היכן למקם את האיים האלה, ומה הדרך היעילה לבנות אותם.

    האם ניתן בכלל לתכנן בישראל לטווח ארוך? התשובה של אילון היא חיובית. למרות זאת, מי שמתייחס לסוגיה חייב גם להסתכל על הסביבה המוסדית ויכולות של גופים ממשלתיים שונים. לשם כך ניתן להתייחס לדוגמה אחת, אשר מלמדת על המגבלות הקיימות. במציאות הקיימת גם אם היה קם גורם אשר לוקח על עצמו את סוגיית התכנון הכולל, ספק אם הוא היה יכול לפעול בצורה היעילה ביותר בשנים הקרובות. כדי לבצע תכנון כולל יש צורך במסד נתונים מקיף ומעודכן, ובמעט כל המדינות המתועשות אותו מאגר נתונים מתבסס על מפקדי אוכלוסין אשר מתקיימים מדי עשר שנים. אלא שבישראל כמו בישראל, הנתונים הזמינים היום הם של מפקד האוכלוסין של שנת 2008. מפקד חדש, אשר היה צריך להתקיים השנה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נדחה. בינתיים צריך להסתפק בנתונים דמוגרפיים חלקיים, בנתוני הביטוח הלאומי, ובנתונים מסקרים תקופתיים של הלמ"ס.

    קשה להעריך מה תהיה התוצאה של ירידה בפריון על הצמיחה הכלכלית. על פי הערכות ה-OECD, ללא שינוי של ממש בדמוגרפיה, הצמיחה לטווח ארוך של המשק תיפגע בטווח הארוך. אם מביאים בחשבון את הכניסה של טכנולוגיות של בינה מלאכותית באופן מסיבי בעשור הקרוב, שיעור האבטלה אמור לעלות באופן משמעותי. עם זאת, יש לאוכלוסייה צעירה יתרון כאשר בכל הקשור לצמיחה הכלכלית."

    להתראות

    אהבתי

  5. אל תחמיצו המאמר, מטורף. תחת הכותרים:

    "מחאת שיח' ג'ראח – למה הציבור הישראלי שותק?"

    " במשך זמן רב הייתה הנחת העבודה של מתנגדי הכיבוש המעטים שאם רק ייוודע לציבור הישראלי על המתרחש בשטחים, הוא ירצה לסיים את הכיבוש. מחאת שיח' ג'ראח מוכיחה שאין זה המקרה"

    כאן:

    https://www.regthink.org/articles/why-the-israeli-public-is-indifferent

    אהבתי

  6. אם יהיו בין הים לירדן (מינוס עזה) למשל 17 מיליון יהודים וזכאי שבות ו-6 מיליון מוסלמים, אז פיתרון של סיפוח לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא אופציה. לא בהכרח אופציה טובה אבל אופציה. כיום יש בערך 7 מיליון יהודים וזכאי שבות ו-4 עד 4.5 מיליון מוסלמים.

    אהבתי

  7. אשמח שתקדיש פוסט לנושא בהזדמנות.
    מלבד הנושא הדמוגרפי הישראלי (שזאת חובה לגדול מספרית במרחב כאן), אני חושב שצמצום האוכלוסייה בעולם ישפיע מהותית על הדמוקרטיה (לרעה). שווה לדבר על זה.

    אהבתי

  8. נו תמריץ, סיפוח יעזור אז ? ואיך יעזור ? זה יהיה עשרות מונים גרוע הרי. אתה מתכוון בסיפוח בטח, למה שקוראים ככה בגלובל: מדינה דו לאומית אני מניח. אז זה יעזור ?

    אהבתי

  9. א. נתקעתי במשפטים:
    " … הוכיח … שהמדיניות כלפי ערביי ישראל אובדנית. אבל 99% מהציבור טמן ראשו בחול ולא רצה להתעסק בכך. ולמרבה ההפתעה, הוא צדק. …"
    +
    "…מה נסיק? אולי שאין טעם לדאוג מחרדות קיומיות, והן חולפות מעצמן. לקח גרוע ליהודים באירופה לפני המלחמה, אבל לקח טוב בזירות אחרות. …"
    —————————

    כפסימיסטית מוצהרת – אני מודאגת מההערכות הישראלית לסיכול התחזיות האפוקליפטיות של יצחק בריק ושות'.
    איני יכולה שלא להאמין שמאות אלפי טילים, המכוונים לישראל, שהונחו על השולחן במערכה הראשונה – לא ישוגרו לבסוף עברנו במערכה השלישית.

    קטונתי מלהבין בתחום, אך די שוכנעתי מהטענה שקיים הכרח להשקיע ב"חיל טילים" + בשיפור המיגון האוכלוסייה האזרחית. לדוגמא במיגון של *כל* בתי הספר במדינה), במקום להמשיך להשקיע עוד ועוד (ועוד ועוד) ברכישת מטוסים יותר ויותר משוכללים.

    ברור שבכירי חיל האויר הם קבוצת לחץ עוצמתית, שאף אחד לא מעז להאבק בה ולכפות עליה משהו. אבל על כף המאזנים השניה מונחים חיי רוב אזרחי ישראל. משהו הרבה יותר יקר לליבי.
    בכלל לא ברור לי האם מתבצעת, אחרי הקלעים, היערכות לסכנות בטחוניות חמורות אלו. או שבכירי מערכות הביטחון עסוקים בעיקר באינטריגות פנימיות ובציפייה לניסים.
    במובן זה "הנס הדמוגרפי הארבע ראשי" שאירע לנו מהווה דוגמא חינוכית מאוד מצערת.

    (המשך יבוא)

    אהבתי

  10. אל רום הביא את הציטוט הבא:
    ————————————-
    " …. הדרך לעשות זאת היא להביא לשינוי יסודי במדיניות הקצבאות והתמריצים הכלכליים שהממשלה מספקת למשפחות. טל מדגיש כי במרכזו של אותו שינוי אמורה להופיע הצהרה ברורה של הממשלה לפיה היא תסייע למשפחות של עד שני ילדים. משפחות אשר יעדיפו להוליד ילדים נוספים יצטרכו להסתדר בלי סיוע ממשלתי מעבר למה שסופק לשני הילדים הראשונים.
    במקביל, יש להתייחס גם למגזרים אחרים, כמו המגזר הבדואי, בו גברים יכולים לשאת מספר נשים. טל מדגיש שמדובר בבעיה חברתית ואנושית, וצריך לטפל בה, ולא רק בהקשר של ילודה. …"
    ——————–

    ציטוט זה דווקא מעלה בי חשד בקיום מניעים סמויים של פרופ' אלון טל ושותפיו לדרך.
    כמו גם של בכירי עיתון הארץ המנהלים, בשנים האחרונות, מסע לצמצום הילודה היהודית בישראל (הפסקת עריכת ברית מילה ועוד ועוד קמפיינים).

    נראה לי שאין לפרופ' טל, ולשותפיו לדרך, ככל בעייה לייבש את המגזר החרדי הנוהג להביא לעולם פי 3 או 4 ילדים משני הילדים שטל מוכן לסייע בפרנסתם. מה שיהיה כרוך, בהכרח, בתהליך הסתגלות מאוד מאוד כאוב של המגזר. תהליך שאולי יהיה אפילו מסוכן לילדים "המיותרים" ולהוריהם.

    אבל כשבאים לעסוק בילודה הבדווית, ובנוהג שלהם לקנות נשים מעניים מרודים משבטי הסביבה, לפתע פתאום טל מדגיש שמדובר בבעיה חברתית ואנושית, שחובה לטפל בה, ולא רק בהקשר של ילודה.

    מה שמצלצל באוזני כתירוץ "ההומניטרי" לדחוק את הטיפול בבעית הילודה הבדווית לסוף התור (כנראה בתקווה שמעולם לא יגיעו גם אליהם). אולי "לפראים אציליים", כמו הבדווים, מותר לתפיסתו להינשא למספר נשים ולהביא לעולם עשרות ילדים.

    חמור מכך, מדוע טל אינו מדגיש את "הבעיה החברתית והאנושית" גם במגזר החרדי? האם אליהם הוא רשאי להתייחס רק מהפריזמה של הילודה שלהם?

    Liked by 1 person

  11. ממשלת שינוי וריפוי

    אהבתי

  12. היחידה הרב מימדית של כוכבי

    אהבתי

  13. אוף טופיק,
    אחת מההשלכות הרבות של הפנייה של ארה'ב לכיוון מזרח אסיה / אל מול סין – ההחלשות של ברית נאטו (שהייתה אמורה לעמוד מול רוסיה).
    במקרה הנוכחי – הרעה משמעותית ביחסי ארה'ב צרפת (ולמעשה גם עם שאר מדינות האיחוד האירופי) לטובת הידוק היחסים בין ארה'ב ובריטניה לבין אוסטרליה, יפן וכנראה גם הודו.
    אני די מתקשה שלא לשמוח לאידה של צרפת.

    Liked by 2 אנשים

  14. אם יהיה רוב יהודי דמוגרפי גדול בין הים לירדן (מינוס עזה), אז סיפוח יהודה ושומרון ומתן אזרחות לתושבים עדיין יותיר את הכנסת כגוף שמקבל החלטות שהן לטובת היהודים. כלומר לא יהיה בכך סכנה לעצם קיום המדינה כבית לאומי של היהודים.

    אהבתי

  15. נו תמריץ, אתה כותב לנו פה על דברים תיאורטיים. מה זה סכנה לעצם קיום המדינה ? המדינה הזו, הדו לאומית סו קולד, לא יכולה להתקיים בשקט. היא תהווה אפרטהייד של ממש. היום זה מעין אפרטהייד (משפטית). אבל, במצב כזה, זה יהיה של ממש.

    שהרי, ברור שאי אפשר יהיה לחלק משאבים בצורה שיויונית. נניח אפילו פה, מיללים תדיר, שאין שויון בין:

    משאבים לערבים, ליהודים מנגד. מזרחיים אפילו ואליטות מנגד. פריפריה אל מול מדינת תל אביב, ועוד רשימה ארוכה כאורך הגלות.

    אז איך זה יעבוד במדינה דו לאומית עוד ? נניח נקח נושא איזוטרי יחסית:

    חינוך.

    מה יהיו התכנים המוסכמים ? אפילו דבר כזה יהיה מטורף. לא נדבר כאן על זכות השיבה. צבא. משטרה. יהיו פיגועי טרור בטח ובטח, אז תדיר:

    אוכלוסיה פלסטינאית, לא תחת כיבוש, אזרחי המדינה לכל דבר, יהיו תדיר בסגר ועוצר וכדומה.

    זה יהיה על פניו, אפרטהייד מושלם ממש. לא יעבוד.

    גם לאומנים דתיים, לא יתנו לדבר כזה לעבוד. אין מצב.

    קמיליה,

    קצת לא הוגן עם כל הכבוד. הוא לא נגד ילודה. לא כתב כלום על בדואים או משהו. הוא נגד:

    אי מיתאם בין ילודה, לבין המשאבים המדינתיים. ילודה זה טוב. אבל, צריך משאבים במיקרו ובמקרו בשביל זה. וזה, אין לנו פה. ועל זה הוא כותב. את סתם משליכה עליו בדווים אצילים או פראים אציליים, ומכניסה לו דברים לפה.

    להתראות

    אהבתי

  16. פינת הIQ הגבוה
    סוכות במשרד החוץ

    אהבתי

  17. תמריץ,
    כך נראה טיפול מוצלח בקורונה?
    ישיבה קשה במשרד הבריאות בשל מחסור במכונות אקמו: "הולכים לבחור בין חולים"
    מנכ"ל רמב"ם הטיח בפרופ' נחמן אש כי על כל חמישה מאושפזים בבית החולים שלו – אחד נפטר: "לא הייתה תמותה כזאת".
    https://www.ynet.co.il/news/article/bjv12neqy

    אהבתי

  18. תמריץ אני די משוכנע שלא הייתה כל כוונה להפקיר את הלא מחוסנים. זה פשוט מחדל מתמשך שהתחיל בממשלה הקודמת וממשיך עם הממשלה הנוכחית. הממשלה הקודמת לא השכילה להכשיר ולתקצב צוותים רפואיים לאקמו ובכלל, והנוכחית פועלת לאט מדי בנושא הזה. יאמר לזכות הממשלה הנוכחית שהיא קיימת בקושי 3 חודשים, אולם רצוי מאוד שהיא תתחיל לזוז.

    אהבתי

  19. הממשלה החליטה בדם קר על הדבקה ותמותה המונית של לא מחוסנים.. אי אפשר להכחיש זאת. אני תומך נלהב במדיניות אבל הממשלה נושאת באחריות לה.

    אהבתי

  20. חייל, אין הגיון וגם אין הצדקה מוסרית להכניס את כל המדינה לסגר כדי לשמור על חיי אנשים שמסרבים להגן על עצמם מהמחלה.

    אהבתי

  21. רינגו,
    הפכת בנטיסט בלי לקרוא את הספר? יש עוד כמה פעולות שניתן לעשות חוץ מסגר. ישראל עברה ממקום ראשון למקום אחרון בתחלואה. רוב המדינות שמקדימות אותה לא נקטו בסגר. ומה תגיד למאות אלפי הורי תלמידים שנמצאים בסגר? לאן נעלמה מדינת האי?

    אהבתי

  22. חייל
    בנט הוא קשקשן והספר שלו הוא הבל הבלים.
    כל מה שהוא הציע שם לא ניתן ליישום אמיתי בישראל. להוריד תחלואה כאן בארצנו ניתן רק בסגר. למיטב זכרוני בימי ביבי גם אתה החזקת בעמדה כזו.
    אגב גם ביבי עצמו קיבל את המדינה (מעצמו) במקום הראשון בעולם בסוף כל סגר ובמהרה היא עברה למקומות האחרונים. וביבי עצמו הוא זה שבשלהי כהונתו הסיר את כל המגבלות ואיפשר את התפשטות הדלתא.
    ולגבי התלמידים, הבידודים שלהם מיותרים. הסיכון להם נמוך מאוד, והסיכון שידביקו אחרים נמוך כאשר מדובר במחוסנים. ומי שלא מתחסן – אללה ירחמו.

    Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s