בגילאי 20 בערך מתחילים ספורטאים להביא מדליות אולימפיות. מעמדה הדמוגרפי של ישראל בעולם הוא עדיין כשל מדינה קטנה עד בינונית אבל בגילאים הצעירים היא כבר לא כה רחוקה דמוגרפית ממדינות גדולות. בישראל נולדים כ-180 אלף ילדים בשנה. באיטליה רק קצת יותר מפי 2. בצרפת פי 4. ביפן רק קצת יותר מפי 4. היבול של ישראל במשחקי ריו היה שתי מדליות ארד. לאיטליה היו 28 מדליות, מתוכן שמונה זהב. לצרפת היו 42, מתוכן 10 זהב. ליפן היו 41 מדליות, מתוכן 12 זהב. האם בתוך שני עשורים נצמצם פערים כמו שמנבאת הדמוגרפיה? כלומר לישראל יהיו כ-10 מדליות, 2-3 מתוכן זהב? כנראה שלא – מקורות הגידול הדמוגרפי הם לא במקומות שבהם מתחנכים ספורטאים. בחינוך הדתי והחרדי השמרני תרבות הגוף נתפסת כתרבות יוון (שהיא בעצמה לא מה שהיה פעם ויבול המדליות שלה פושר). הצטיינות ספורטיבית אינה מתקבלת בברכה. כשמדובר בבנות גם שיקולי צניעות ימנעו מהן להתחרות בענפי ספורט. אפילו יוצא בשאלה יפספס קרוב לוודאי את השלב הקריטי לחינוכו הספורטיבי אם הוחמץ בגיל צעיר. גם דתיים ליברליים מסוגו של ראש הממשלה בנט יתקשו לגדל ילדים להצטיינות אולימפית בשל המכשול הגדול שמציבה שמירת השבת על השתתפות בספורט תחרותי.
צד שני למטבע הדמוגרפי הוא ערביי ישראל. כמעט חמישים שנה שערבי ישראלי לא השתתף במשלחת לאולימפיאדה. אין טיפוח ספורטיבי של ילדים בקרב ערביי ישראל, בטח לא במגזר הבדואי הצומח דמוגרפית. וגם אם יהיה – הערבי הספורטאי האולימפי יתמודד עם דיסוננס גדול כמייצג הדגל וההמנון של האומה שבעיניו היא אולי כובשת. בכל מקרה הדרך עבור הערבי הפלסטיני ארוכה – ירדן השיגה רק ב-2016 את המדליה הראשונה בתולדותיה. גם במדינה מוסלמית מפותחת יחסית כמו טורקיה יבול המדליות עלוב ומתרכז תמיד במקצועות ההיאבקות והרמת המשקולות.
לישראל נכונו עוד אולימפיאדות מצוינות, והימים טרם זכייתה של יעל ארד במדליית הכסף באולמפיאדת ברצלונה 1992 – עשרות שנים שבהן ישראל הייתה בבצורת מדליות – הם נחלת העבר. ברם, ניתן לחזות שתמיד נהיה בפיגור אולימפי אחרי הפוטנציאל הדמוגרפי. זאת בניגוד למדינות מפותחות אחרות כמו דנמרק וניו זילנד שבהן מספר המדליות מרשים וגבוה במיוחד ביחס למה שניתן היה לצפות מהדמוגרפיה.
תמריץ 
מענין מאוד. חשוב מאוד.
רק צריך לסייג הדברים פה:
אתה בוחן את ההיבטים הדמוגרפיים החיצוניים יותר לליבה הדמוגרפית הישראלית. אבל, הזנחת עם כל הכבוד, את ההיבט הליבתי. של הישראלי הקלאסי.
עסקינן הרי בחילופי דורות מאוד מהותיים. הדורות הקודמים, נניח אנשי מעברות. מזרחיים וכאלו, גם הם לא היו סיזיפיים לסגוד לתרבות הגוף. אבל, הדורות היותר מאוחרים, סיפור אחר. למה ? הם מחונכים במערכות פה, לסיזיפיות. צבא. קרבי. הייטק וכדומה.
לינוי אשרם, מתעמלת מעולה. מעולה ביותר. לא יהא מופרז הדבר לטעון שהיא בליגה של נדיה קומאנצ'י האגדית למי שזוכר (אם כי תחומי התעמלות שונים קצת).
אביה למשל, ממוצא תימני. האמא או הסבתא שלה תיארה בזמנו, את הקמיעות, החמסות, המלח וכדומה, לגרש עין רעה, להרחיק אותה מעין בישה וכדומה. זה כמובן לא מתיישב עם סיזיפיות.
אבל לינוי עצמה. קלאסה אדירה של מתעמלת.
כאן עליה:
https://bit.ly/2UHy4Hu
אהבתיLiked by 1 person
תמריץ,
המציאו מדליה ללוזרים שלא הגיעו לחצי גמר ואתה מרטיב? חוץ מזה התורכיה דפקה לה מכות רצח אבל הישראלית היתה יותר כו*ית אז נתנו לה את המדליה
אהבתיאהבתי
מה חשבו בעבר, עם התפתחות בעיית הפד"ח, 99% ממדעני האקלים על סכנות משבר האקלים
אהבתיאהבתי
תמריץ,
אתה צודק לגבי מה שכתבת על החינוך הדתי והחרדי, אבל זה לא כל הסיפור.
גם החינוך הכללי (החילוני) בישראל רחוק מתרבות הספורט לעומת מדינות אירופה.
זה מגיע מתרבות יהודית קלאסית שהעדיפה מהנדס/עורך-דין/מדען/איש-ספר על-פני מתאבק/אצן. החינוך הדתי לקח את זה יותר ברצינות, אבל החינוך החילוני מושפע אף הוא מאותה תרבות. למשל גד יאיר (פרופסור לחינוך וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ואח לפרופסור למדעי כדור הארץ במרכז הבינתחומי) שסיפר שהוא מאוד אהב לרוץ בתור נער ושאף לקריירה בתחום, אבל אבא שלו אמר "יהודי רץ? תצטיין עם השכל שלך".
זכורים לי גם במעורפל סיפורים על אנשי הפלמ"ח (אולי אני מתבלבל עם קבוצה אחרת) שהתנגדו לערוך תרגילים בריטים מסוימים כיון שהם "לא תורמים לכושר או לתמרון הצבאי אלא לראווה בלבד". כלומר תפיסה שרואה בתרבות הספורט לוקסוס שאין לנו את הפריביליגיה לבחור בו כיון שאנחנו צריכים להתמודד עם אתגרים אחרים ויותר קיומיים.
בקיצור, גם ללא הדתיים והחרדים יבולנו האולימפי יהיה קטן בהרבה ממקביליו האירופאיים.
ובבניין סיליקון ואדי ישראלי ננוחם !!
אהבתיLiked by 2 אנשים
דן טורטן הוא בן של פרופסור והתחרה אולימפית בשיט עם אחיו. הם נודעו בשל תקרית יום כיפור בסיאול 88׳. לימים הפך לרופא ולטייס קרב ולקצין בכיר בחיל האוויר. מעניין מה הוא אומר על ספורט:
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000886561
יש משהו מאוד סיזיפי בעיסוק בספורט ולפעמים נורא חד-ממדי. נכון שאנחנו מייצגים את המדינה, ויש משמעות והדגל מתנופף במשחקים האולימפיים, אבל בעיסוקים אחרים אתה רואה משמעויות נוספות עם ממדים עמוקים ויותר גדולים – להיות רופא ולהציל חיים, או להיות טיס ולשמור על המולדת. כולנו בני אדם ומחפשים משמעות, ובתחומים האחרים שלי מצאתי משמעות. אני חושב ששיחק לי המזל, כי אם לא הייתי מורחק אני לא בטוח שהייתי מתנתק מהספורט. אני מאוד שמח שהגורל שלי הביא אותי למקום הזה.
אהבתיאהבתי
כמה ציטוטים מן הדמויות שמרואיינות בכתבה, שמחזקות את הטענה שלי, כיוון שהן לא מנסות להאליל את הספורט כמהות בפני עצמה אלא דווקא לחבר אותו לצד האינטלקטואלי:
"כשהייתי חלק מניהול מכבי חיפה בין 1979-1985, עמדתי על זה ששחקנים יעשו עוד דברים – שיילכו לעבוד או ללמוד". דן טורטן. ("ששחקנים יעשו עוד דברים – שיילכו לעבוד או ללמוד" זה הציטוט הכי ישראלי שיכול להיות, ואני רואה את ההקשר היהודי-תרבותי שלו).
"היה לי חשוב לחבר את העולם הפיזי עם העולם של המחשבה, של ההתעמקות. אף פעם לא נתתי לעולם הספורט להיות הדבר היחיד בחיי, תמיד חשבתי ותמכתי בזה שספורטאים צריכים ללמוד … שחקן שהמקצוע שלו זה ספורט, טוב יעשה אם ירחיב את האופקים. זה רק ישפיע לטובה על הספורט, כי ספורט זה הרבה מוח, הרבה קבלת החלטות, ניצול מצבים של היריב. הקטע השכלי לא פחות חשוב, ואולי אפילו יותר, מהקטע הפיזי". שמוליק זיסמן.
"הספורט בונה המון יכולות. אני יכול רק לייעץ לספורטאים שלא יפחדו, מי שיש לו את היכולות והכישורים האינטלקטואלים – וספורטאי בדרך כלל מודע ליכולות שלו – שלא יפחד ללכת ללימודים ולצאת החוצה מהספורט". עמית לאנג.
אהבתיLiked by 1 person
תמריץ, הפער הכי משמעותי בין ישראל למדינות מצליחות בספורט הוא בתקציב. כל עוד בישראל הספורטאים המצטיינים עושים לעצמם כביסה בוינגייט, וההורים שלהם רצים אחרי ספונסרים בשביל מימון לציוד ונסיעות לתחרויות, נמשיך להיות חלשים בתחום המדליות. מצד שני לא בטוח שזה כל כך נוראי – מי אמר שהצטיינות בספורט חייבת להיות יעד לאומי?
חייל, מה אתה רוצה מהמדליסטית שלנו? הפכת לטרול?
אהבתיLiked by 1 person
מסכים, מי אמר שספורט תחרותי צריך להיות יעד לאומי?
אהבתיLiked by 1 person
רינגו,
ראית איך הספורטאית שלנו נראית? במזרח גרמניה לא היו נותנים לה להתחרות אפילו בשחמט. אם היהודים רוצים ספורט אז שיתחילו לגדל ספורטאים שגם נראים ככאלו.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שנקודת המפנה של הספורט הישראלי, כולל תחילת הצטיינות באליפויות עולם ואפילו השגת כמה מדליות האולימפיות, ארעו במקביל לעליה הגדולה לישראל ממדינות חבר העמים.
עלייה שהביאה עמה גם כמה ספורטאים מצטיינים, כמה מאמני ספורט בדרג גבוה, ואפילו חשוב יותר – מנטליות החותרת להצטיינות ספורטיבית ולעיתים אפילו משיגה אותה.
כולל תביעה נוקשה ובלתי מתפשרת, מילדים ומבני נוער, להתאמן 4-6 שעות ביממה 6-7 ימים בשבוע. בניסוח של אל-רום – היא הביאה אתה מנטליות סיזיפית, הזרה לרוב יהודי ישראל וערבייה.
לינוי אשרם היא אמנם תוצרת ישראל, אך נדמה לי שכל ענף ההתעמלות האמנותית חדור ב"מנטליות רוסית". זכור לי במעורפל שהמאמנת הראשית של הענף נוקטת בטקטיקות סוביטיות (בניסוח ישראלי – בטקטיקות הגובלות בהתעללות בילדים) ורוב עמיתותיה לאימונים של לינוי נולדו למשפחות שעלו מחבר העמים. משפחות שעבורן יחס שכזה נתפס כמוצדק.
הכישרון האישי הוא אמנם של לינוי אשרם – אך הידע כיצד לדחוף ילדים וילדות לפסגה של ענפי ספורט הוא נחלת המנטליות הסוביטית (ובעיקר – העדר המעצורים שלה).
אהבתיLiked by 4 אנשים
לו אחד מילדי היה שואף להגיע להצטיינות ספורטיבית (בענף כלשהו) – הייתי עושה כמיטב יכולתי להניעו מכך.
זאת למרות שברור שאיני חלק מהמגזר הדתי או החרדי.
– כללית, ספורט הישגי (להבדיל מספורט עממי) מתקשר בעיני לפגיעה בבריאות.
כל ענף ספורט הישגי – ותחומי הנזק ארוכי הטווח שלו.
– מאוד לא מקובל עלי שילד או בן נוער יקדיש שעות ארוכות, מדי יום ויום 360 ימים בשנה, לאימונים ספורטיבים. שעות שחלק ניכר מהן היו אמורות להיות מוקדשות ללימודים פורמלים, להרחבת דעת לא פורמלית, ליחסים חברתיים, לפנאי, להתנסויות בתחומים רבים ומגוונים ועוד.
– לא הייתי מאחלת לילדי להגיע לפסגת הישגיהם המקצועים בגיל 20-30, ומאז לחוות רק ירידה מתמשכת במדרון. כלומר, שרוב חייהם הם יחושו שעתידם המזהיר נמצא כבר אחריהם. (מה שפוסל בעיני גם ענפי עיסוק נוספים כמו יופי ודוגמנות).
יתכן שנימוקים דומים עומדים אחרי חוסר ההתלהבות (בלשון המעטה) של חילונים ישראלים נוספים מלדחוף את ילדיהם להצטיינות ספורטיבית.
אהבתיLiked by 3 אנשים
קמיליה,
צודקת לגבי הענין הסובייטי וכדומה.
אבל, זה לא חייב להיות בדיוק סובייטי או דכאני. אפשר לקחת הדברים הטובים, ואפשר לדחות הדברים הרעים. לתת לזה עיצוב או צביון או תמהיל ישראלי.
סיזיפיות על בסיס של חירות. על בסיס של הגשמה אישית. על בסיס של שמירה וכיבוד האוטונומיה של הפרט.
אפשר להגיע להישגים בלי דיכוי.
לא נראה שלינוי אשרם, היא איזה רובוט מדוכא ועשוק, כפי מתעמלות אחרות בגוש הסובייטי מזרחי דאז וכדומה. היא משדרת: צברית, משוחררת, גאה, אמיצה. לאיו דווקא איזה אישיות שפועלת מתוך כפייה או פחד וצייתנות עיוורת כמובן.
להתראות
אהבתיאהבתי
חייל,
סמברג בהחלט שווה,
לא צפיתי אך לא ברור איך פצלוחה כזו מנצחת קרבות. אבל העיקר שהיא שווה!
שיטת מדליות הארד שם אכן מצחיקה.
לא פלא שאנו מרבים לזכות בארד בג'ודו, האבקות ושות'
אהבתיLiked by 1 person
היא הפסידה בשמינית הגמר אך זכתנ בארד…. אוי זה גדול!
אהבתיאהבתי
קמיליה,
לספורט מקצועני יש הרבה חסרונות אבל הוא מעניק לעוסקים בו פסגות של ריגוש שהאדם הממוצע לא יחווה לעולם. לא הייתי פוסל את זה מראש, במקרה בו לילד/ה יש כשרון יוצא דופן ואמביציה לממש אותו. הטיעונים שלך נכונים לגבי הצטיינות יתרה בכל תחום – היא דורשת מסירות קיצונית ובאה על חשבון אספקטים אחרים בחיים. לדחוף ילד להצטיינות כזו בניגוד לרצונו זה גובל בהתעללות בעיני, אבל למנוע זאת ממנו במקרה שהוא מעוניין בכך זה גם בעייתי.
אהבתיLiked by 1 person
אין ספק שהחיים של רוב בני הנוער בימינו עדיפים בהרבה על ספורט מקצועי.
זא, רביצה של שעות מול המחשב/הפון, שיטוט לא נגמר ברשתות חברתיות והעלאת אינסוף תמונות בשלל פוזות.
אהבתיLiked by 1 person
ובוודאי שעבור נער,
הצבת מטרות גדולות והשגתן תוך עבודה קשה ואף הקרבה, זה שיעור אדיר לחיים.
אהבתיLiked by 1 person
פינת הטרלול הישראלי
אהבתיLiked by 2 אנשים
פינת הטרלול הישראלי – המשך
אהבתיLiked by 1 person
שמעון הגרגשי,
לדעתי המדליסטית שלנו שווה זהב גם בלי בעיטות של בלרינה
https://fashionforward.mako.co.il/industry/itgirls/230934/?utm_source=Facebook&utm_medium=FFPage&utm_campaign=OngoingActivity&partner=facebook&fbclid=IwAR3fmJM6LsjKZdQXAEBduB-kNVlnbTzSfiGnPUrPV_NeRIIyPj71p6ovU_g&fbclid=IwAR3Odkf9cduqRX93VejZJUFxAxZ_GlMy4DUQV8OxiziXBZ0R42IauszwxRw&fbclid=IwAR200Elc01INEhmWOTEb1R4CgouMcR8POLP14yD87fjztaFFVfBHxaTS3Vw&fbclid=IwAR0OIYEjoiMyzWvAXo74JIMRDGTFQ99zNMqTWfkoFKaU6CRVxcUH_lZFFr4
אהבתיאהבתי
חייל,
היא רותחת בויילר.
מקווה ששומרת עצמה לחתונה
אהבתיאהבתי
לרינגו,
כתבת:
1. " …ספורט מקצועני … מעניק לעוסקים בו פסגות של ריגוש שהאדם הממוצע לא יחווה לעולם. …"
—————–
אולי. אבל גם דהירה על אופנוע, במהירות של 200 קמ'ש, רצוי גם ללא קסדה, מעניקה ריגוש דומה. אולי ריגוש שהוא אפילו גבוה יותר.
אגב, גם ללימודי נהיגה של ילדי על אופנוע אתנגד בנחרצות. לכל הפחות כל עוד הם קטינים ו/או חיים תחת קורת הגג של הוריהם ו/או תלויים בהוריהם לפרנסתם (המאוחר מבין השלוש!!).
2. " … הטיעונים שלך נכונים לגבי הצטיינות יתרה בכל תחום – היא דורשת מסירות קיצונית ובאה על חשבון אספקטים אחרים בחיים. …."
————–
מסכימה.
גם לא הייתי רוצה שילדי, מגיל 5-6 ואילך, יקדישו שעות ארוכות, מדי יום ביומו, לנגינה על כלי כלשהו.
ואז להיתקל בתחרות באיזשהו סיני/ת שמתאמן כבר מגיל 3-4 אפילו יותר שעות מדי יום.
ל"אספקטים אחרים בחיים" יש בעיני חשיבות קריטית.
לתפיסתי ילד, כמו גם עץ, אמור לגדול בצורה מאוזנת ככל האפשר.
3. " …. לא הייתי פוסל את זה מראש, במקרה בו לילד/ה יש כשרון יוצא דופן ואמביציה לממש אותו. …"
—————-
לשמחתי, אין לאף אחד מילדי כישרון ספורטיבי (או אמנותי) יוצא דופן.
אבל גם לו היה – לתפיסתי ילד בן 8-10-12 לא אמור לקבל החלטות שיקבעו את כל מסלול חייו.
אפילו עבור הוריו, הבוגרים ומנוסים ממנו, זו משימה קשה.
אך סביר שילד שיתאמן שעות ארוכות מדי יום ביומו (בספורט או בנגינה וכד') לא יצליח אפילו להשיג תעודת בגרות סבירה, שתאפשר לו בעתיד לבחור במסלול לימודים שימצא חן בעיניו.
לא הייתי מאחלת לילדי לעמוד בפני משימת השלמת / שיפור בגרויות בגיל 35 -40 (לאחר הפרישה הכפויה מהספורט או מהנגינה).
או להשלים עם העובדה שיהיו חייבים "לבחור" במקצוע עוזר למאמן ספורט בחוגי אחה'צ במתנ'ס העירוני.
4. " … לדחוף ילד להצטיינות כזו בניגוד לרצונו זה גובל בהתעללות בעיני …"
——————
מסכימה מכל ליבי.
5. " … אבל למנוע זאת ממנו במקרה שהוא מעוניין בכך זה גם בעייתי. …"
——————
למעשה כל החלטה משמעותית של הורים לגבי חיי ילדיהם היא בעייתית.
בין אם הם הולכים עם רצון הילד ובין אם הם פועלים בניגוד לרצונו.
כולל (דוגמא הרלוונטית כרגע במשפחתי המורחבת) החלטה כן / לא לבצע ברית מילה לתינוק (שברור שיגדל בארץ).
אהבתיאהבתי
לכל הדואגים לבריאותם של הספורטאים המקצוענים – יש לכם ביסוס כלשהו לדאגות האלה? חוץ מכמה ענפי ספורט ספציפיים שכוללים מכות חוזרות לראש ו/או בליסת סטרואידים, התרשמותי (הלא־מגובה־בנתונים, אני מודה) היא שספורטאים מקצוענים נוהגים להיות בריאים וחזקים יותר מהאדם הממוצע גם הרבה אחרי פרישתם. לפעמים אפילו עם בולסי הסטרואידים זה לא כזה ברור – לא נראה לי שארנולד שוורצנגר בן ה 74 או לאנס ארמסטרונג בן ה 49 מקנאים יותר מדי בבריאותם של בני גילם בטטות הכורסא.
אהבתיאהבתי
שי בחרת דוגמה מאוד בעייתית עם לאנס ארמסטרונג. סרטן האשכים שלו קשור קרוב לוודאי לרכיבה.
אהבתיאהבתי
תמריץ, יש סימוכין ל"קרוב לוודאי" הזה? נראה שהעמותה של ארמסטרונג עצמו לא חושבת ככה:
https://www.livestrong.com/article/393904-cycling-testicle-pain/
בכל מקרה, שכחתי את החלק החשוב ביותר במה שרציתי להגיד – אם כבר מדברים על בריאות, כמי שגר תקופות משמעותיות בישראל ובהולנד, קשה להתעלם מהעובדה שישראלים בגילאי 40+ נוטים להיות שמנים ועייפים באופן משמעותי יותר ממקביליהם ההולנדים. כל יום ברחובות אמסטרדם אני נתקל באינספור סבים וסבתות מטיילים בקלילות על האופניים, ובישראל רוב בני גילם כבר בקושי הולכים. לא יודע אם זה עניין של תרבות ספורט, תזונה, גנטיקה או משהו אחר, אבל אני חושד שספורט הוא חלק חשוב מהעניין. בהולנד יש תרבות ספורט רצינית מאוד (מדליות אולימפיות זה רק חלק קטן מהעניין).
ההבדל הזה הוא לא משהו מיוחד לישראל, זו ההתרשמות שלי גם משאר מדינות הים התיכון שיצא לי להכיר, אבל זה להערכתי פוגע בבריאות הרבה יותר מ"עודף ספורט", אם יש בכלל דבר כזה.
אהבתיLiked by 1 person
ארמסטרונג עצמו העלה את האפשרות שהסרטן קשור לסמים שהשתמש בהם כדי להצליח יותר כספורטאי.
תוחלת החיים בישראל יפה מאוד.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
להשוות ספורט מקצועני לדהירה על אופנוע זה מופרך, אלא אם הספורט הוא צניחה חופשית ממגדלים או משהו בסגנון זה. את טוענת שאריק זאבי או לחילופין מייקל ג׳ורדן העמידו את חייהם בסכנה? יש פער גדול בין סיכון חיים לבין בחירה מושכלת בהקרבה של אספקטים מסוימים עבור הצלחה באספקטים אחרים.
לגבי הצלחה בתחומים אחרים, רוב הספורטאים שיש להם איי קיו סביר ומעלה מצליחים להשתלב היטב בעולם אחרי פרישתם – ראי למשל יעל ארד, אריק זאבי, דן טורטן ואייל ברקוביץ׳. ספורט מפתח תכונות מועילות מאוד כגון משמעת עצמית והתמדה. אלו שנופלים למצוקה כלכלית או למשרת עוזר מאמן במתנ״ס כנראה לא היו הופכים להצלחה גדולה גם ללא הספורט.
אישית לגבי עצמי אני מזדהה עם הגישה שלך השואפת למתינות ואיזון. אבל מצד שני אני מעריך מאוד אנשים ששואפים ומוכנים להקריב רבות בעבור גדולה (greateness).
אהבתיLiked by 2 אנשים
מעולה. אז נסכם שסמים זה לא מומלץ, וספורט כן?
לגבי תוחלת החיים זה נכון, אבל בריאות לא מסתכמת בתוחלת חיים. ייתכן בהחלט שתוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה כלשהי תהיה גבוהה ובמקביל שהחוסן הגופני יהיה חלש יותר ובעיות בריאותיות שאינן מוות יהיו שכיחות יותר ביחס לאוכלוסייה אחרת.
אהבתיאהבתי
שי שפירא,
תוחלת חיים מושפעת מבעיות בריאות. אנשים שמנים (באופן לא מופרז) חיים יותר מרזים. לגבי ההולנדים (חייתי ביניהם כשנה), הם כנראה מתים משעמום
אהבתיאהבתי
ואגב, אני לא יודע מה מפריע לאנשים עם מנגנון מדליות הארד. ברור שלפי כל היגיון מתמטי, טורניר שבו הפסד אחד מוציא אותך מהתמונה הוא לא דרך טובה לגלות מי המתמודד השלישי הכי טוב מתוך קבוצה מסוימת. חייבים למצוא איזושהי פשרה בין מדידה טובה של היכולת לבין עמידה במגבלות זמן ודרמה. נראה לי שהפשרה הקיימת סבירה מאוד.
אהבתיאהבתי
חייל זקן – השאלה היא אם אתה מעדיף לרכוב על אופניים ביער עד גיל 82, או לדדות בקושי למכולת עד גיל 83. לי די ברור מה אני בוחר.
לגבי השעמום – עניין של טעם. אני מודה שדיוני ביבי/לא ביבי נוטים להיות מעניינים יותר מדיוני רותה/לא רותה, אבל אני עדיין מצליח למצוא פה דברים להתעניין בהם.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה שצורמת היא שמשום מה יש שתי מדליות ארד ולא אחת בענפים האלו.
אהבתיLiked by 1 person
שי שפירא,
מדליית הארד השנייה זה כמו מדלייה במשחקים הפאראלימפיים
אהבתיאהבתי
חייל אפשר להתווכח עם הקונספט המוזר של מדליית ארד שנייה אבל בכל מקרה מקום רביעי בעולם זה הישג משמעותי, בעיקר לספורטאי/ת מישראל שנהנית מהתקציבים הנדיבים והמקצוענות המרשימה של איגודי הספורט כאן.
אהבתיאהבתי
רינגו,
מקום רביעי שייך לזה שהגיע לחצי גמר והפסיד
אהבתיאהבתי
חייל, בשיטה הנוכחית המפסיד מרבע הגמר מתמודד מול מפסיד אחר והמנצח מביניהם מתמודד מול המפסיד בחצי הגמר. כלומר אבישג סמברג ניצחה את המפסידה בחצי הגמר בקרב פנים אל פנים. זה לא מספיק טוב כדי לאמר שהיא טובה ממנה?
אהבתיאהבתי
לשי שפירא,
אין כל מחלוקת לגבי היתרונות הבריאותים והנפשיים האדירים של ספורט עממי.
אבל הולכות ומצצטברות עדויות לנזקים ארוכי טווח של עיסוק *מקצועני* בספורט.
ולא רק בענפים הידועים לשמצה כמסוכנים ביותר כמו אגרוף, פוטבול אמריקאי וסקי. ולא רק בענפים הידועים כעתירי סמים כמו רכיבה על אופנים הדורשת סיבולת גבוהה.
זכור לי, אם כי מעט במעורפל, ההסבר מדוע מגיל העמידה ואילך, ל*רובם המכריע* של הכדורסלנים המקצועיים לשעבר בעיות ברכיים קשות ומכאיבות, ולחלקם גם בעיות בקרסולים ובמפרקי הירך. הם חישבו את מספר הפעמים הממוצע שבהם כדורסלן מנתר ואזי נוחת על רצפת פרקט נוקשה – במהלך משחק כדורסל אחד / אימון אחד. ומכאן העריכו את מס' הנחיתות הקשות במהלך שנה ובמהלך קרירה מקצוענית ממוצעת בכדורסל. זכור לי רק שהמספר היה מדהים.
למעשה אפילו בענף הידוע כבטוח ביותר, כמו שחייה – התגלו בעיות בריאות ארוכות טווח בקרב שחיינים מקצועים בדימוס. כמו בעיות בכתפים.
למרבה ההפתעה לא מדובר רק בשפע של בעיות אורתופדיות – מצ'ב קטע מכתבה על הנזקים ארוכי הטווח ללב בגלל עיסוק יתר בענפים הדורשים סיבולת מאוד גבוהה. ההפך המוחלט מהאינטואיציה הטוענת שדווקא לספורטאים אלו יהיו לבבות חזקים במיוחד.
" … מחקרים שנערכו בתחום קובעים כי אימון כרוני למרחקים ארוכים ולטווח הרחוק עשויים להזיק ללב. לעומת זאת ריצה מתונה קשורה להורדת הסיכון למוות. מתעמלים המתאמנים בצורה כרונית לתחרויות מרתון, טריאתלון ואירועים ארוכי טווח נוספים, עלולים לפגוע בבריאות ליבם. "מאמץ סיבולת כרוני קיצוני, כמו מרתונים, אולטרא מרתונים וטריאתלונים למרחקים ארוכים, יכולים לגרום לנזק קרדיווסקולרי לאורך זמן", אומר החוקר ד"ר ג'יימס ה. אוקיף, מנהל קרדיולוגיה מניעתית במכון הלב של מרכז ארה"ב במערכת הבריאות סיינט לוק בקנזס סיטי. "דפוסי אימון בריאים יותר, לא כוללים משך ועצימות קיצוניים כל כך" הוא מוסיף. הוא ביצע מולטי-מחקר שפורסם בירחון Mayo Clinic Proceedings. במחקר נוסף מצאו החוקרים, כי ריצה בקצב מתון קשורה בסיכוי נמוך יותר למות מכל גורם שהוא, בהשוואה למניעה מוחלטת מריצה. אולם ריצה אינטנסיבית יותר לא הפיקה תועלת מרובה יותר. מחקר זה הוצג בכנס השנתי של המכללה האמריקאית לרפאות ספורט. המסר אינו לפחד מפעילות גופנית, אלא להתאמן בצורה מווסתת, אומר אוקיף. לדעה זו שותף גם ד"ר קארל לאבי, המנהל הרפואי של שיקום לבבי וטיפול מונע במערכת הבריאות אושנר, ניו אורלינס, אשר השתתף בשני מחקרי הריצה. "מה שאנו לא רוצים לשכוח הוא: אנשים שמתאמנים הם במצב טוב יותר מאנשים שלא מתאמנים", הוא אומר.
עדכון מחקר: אימוני סיבולת החוקרים שביצעו את המחקר אומרים כי הראיות לאפקט הבעייתי של אימוני סיבולת כרוניים קיצוניים, מצטברות והולכות. גוף נתונים מתפתח מצביע על כך שאימונים כרוניים והשתתפות באירועי סיבולת קיצוניים "יכולים לגרום התרחבות ומתיחה של חלקי הלב, במיוחד בעליות ובחדר הימני", אומר אוקיף. יכולות השאיבה של החדר הימני יכולה לרדת. אינדיקטורים של דם המשקפים נזק ללב יכולים לעלות, הוא מוסיף. השינויים הללו בדרך כלל חוזרים למצב המקורי אחרי כשבוע. אולם אם האימון הוא כרוני, זה יכול להוביל לצלקות, התרחבות והתקשחות של הלב. בנוסף לכך, קיים סיכון לפתח קצב לב בלתי סדיר, כמו פרפור עליות, מצב המגדיל את הסיכון ללקות בשבץ מוחי. באחד ממגוון המחקרים המצוטטים במחקר הראשי, השוו החוקרים בין 102 גברים בריאים הרצים, בגילאים 50-72, ל-102 גברים שלא נהגו לרוץ. כל אחד מהרצים ביצע לפחות 5 מרתונים בשלוש השנים האחרונות. כ- 12% מרצי המרתון, סבלו מצלקות לבביות, פי 3 מקבוצת ההשוואה שלא רצה. במחקר המשך אחרי שנתיים, לרצי המרתון היה סיכוי גבוה יותר ללקות בהתקף לב או בעית לב אחרת. לאחרונה הלך לעולמו מישה טרו, אצן אגדי למרחקים ארוכים. בנתיחה שלאחר המוות התגלה כי הוא סבל ממחלה בשריר הלב. במצב זה, הלב מוגדל, מועבה או נוקשה. …"
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=15943
אהבתיLiked by 2 אנשים
רינגו,
הקרבות הנחשבים הם בדרך למעלה. איזה רייטינג יש לקרבות ניחומים?
אהבתיאהבתי
שי שפירא טען:
"השאלה היא אם אתה מעדיף לרכוב על אופניים ביער עד גיל 82, או לדדות בקושי למכולת עד גיל 83. לי די ברור מה אני בוחר."
————-
גם לי ברור.
ידוע לי שקיים מדד של מספר שנות חיים *בריאות*.
לא כולל שנות החיים שבהן האדם נזקק לעזרה סיעודית, סובל מדמנציה קשה וכד'.
יהיה מעניין להשוות את דרוג המיקום של מדינות בין מדד מספר שנות החיים לבין מדד מספר השנים הבריאות.
(ובין השאר לבחון האם מספר שנות החיים הבריאות בהולנד גבוה או זהה למספר שנות החיים הבריאות בישראל).
אם מישהו מסוגל לאתר טבלה שכזו – מאוד אודה לו.
אהבתיאהבתי
קמיליה, פה רצ"ב בלינק, יציג לך כנראה הנתונים שאת מבקשת:
https://ec.europa.eu/eurostat/statistics-explained/index.php?title=Healthy_life_years_statistics
אהבתיLiked by 1 person
יש לזה אינדקס או מתודה: סוליבאן באמת…… כאן:
https://ec.europa.eu/eurostat/statistics-explained/index.php?title=Glossary:Sullivan_method
אהבתיאהבתי
לרינגו,
כתבת:
1. " … להשוות ספורט מקצועני לדהירה על אופנוע זה מופרך, אלא אם הספורט הוא צניחה חופשית ממגדלים או משהו בסגנון זה. את טוענת שאריק זאבי או לחילופין מייקל ג׳ורדן העמידו את חייהם בסכנה? יש פער גדול בין סיכון חיים לבין בחירה מושכלת בהקרבה של אספקטים מסוימים עבור הצלחה באספקטים אחרים …."
—————–
כל מטרת ההשוואה שעשיתי בין ספורט הישגי לבין סיכון החיים ברכיבה על אופנוע נועדה לרמוז על החשיבות שאני מייחסת לעוצמת הריגושים.
קריטריון אליו התייחסת להצדקת העיסוק בספורט הישגי.
(למרות, שבהמשך לתגובתי לשי שפירא, ספורט הישגי כן מקושר בעיני לסיכון משמעותי לפגיעה, קצרת טווח ו/או ארוכת טווח בבריאות. למרות שברובם המכריע של המקרים הסיכון אכן לא מגיע לכדי סיכון חיים).
2. " … לגבי הצלחה בתחומים אחרים, רוב הספורטאים שיש להם איי קיו סביר ומעלה מצליחים להשתלב היטב בעולם אחרי פרישתם – ראי למשל יעל ארד, אריק זאבי, דן טורטן …"
————-
עלי להודות שאני מוטה.
החל מגיל 4-5 היה מאוד ברור לי, לאחי לכל בני דודי וכל בנות דודותי שכאשר נגדל נהיה חופשים לגמרי לבחור את איזה מין מקצוע אקדמי נרצה ללמוד. (אבל מובן מאליו שלא נהיה חופשים לבחור שלא ללמוד באקדמיה).
בהשפעת רקע משפחתי זה – הרעיון שניתן להשתלב היטב בעולם גם בלי שום תואר אקדמי – כנראה יותר מדי מהפכני עבורי.
אהבתיאהבתי
קמיליה – נשמע לי מאוד הגיוני שספורט מקצועני הוא לא המסלול האופטימלי לבריאות, בהשוואה למשטר ספורט שמטרתו היא אך ורק שיפור הבריאות. אבל השאלה היא איך נראית ההשוואה בין הבריאות של ספורטאים מקצוענים לבין האדם הממוצע, ולפחות בישראל נראה לי שהאדם הממוצע הוא כזה שלא עוסק בשום סוג של ספורט.
אם טענתך היא שתתעקשי שילדייך יתאמנו בדיוק במידה האופטימלית לשיפור הבריאות, אז מילא. אבל אם מפריע לך שהם יהיו ספורטאים מקצוענים אבל פחות יפריע לך שהם יהיו אנשים "נורמליים" שלא עוסקים בספורט בכלל, זה נשמע לי כמו טעות.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
לגבי עניין הריגוש, ניסוח לא טוב שלי. כוונתי לא לריגוש מהסוג שאפשר להשיג בקפיצת בנג׳י, אלא לחוויות של התמודדות עם אתגר, הישגים, נצחון וגם תבוסות, תהילה ואכזבה. כלומר, חיים שמספקים חוויות רגשיות מאוד עוצמתיות שקשה לחוות כעובד הייטק ממוצע.
לגבי העניין האקדמי, הרבה ספורטאים עושים תארים במקביל או לאחר הקריירה. אלו שלא עושים – כנראה לא היו עושים גם ככה. ובעולם של היום תואר אקדמי זה כבר לא תנאי סף להצלחה כפי שיעידו מתכנתים צעירים שעובדים איתי ועוקפים אותי בסיבוב בלי שבזבזו 4 שנים בללמוד חדו״א א׳ באוניברסיטה.
אהבתיאהבתי
רינגו,
יש סוגי תכנות שלא ניתן לעסוק בהם ללא 4 שנים בללמוד חדו״א א׳ באוניברסיטה.
אהבתיLiked by 1 person
חייל, כמובן אבל ישנם גם תחומים רבים שלא דורשים זאת ומציעים פרנסה יפה מאוד. הרלוונטיות של השכלה אקדמית לעולם התעסוקה הנוכחי הולכת ויורדת.
אהבתיאהבתי
רינגו,
אני חושב שאתה מתבלבל בין תופעות שונות:
– עולם התעסוקה צריך יותר ויותר אנשים עם השכלה אקדמית, וליתר דיוק השכלה גבוהה וטובה.
– המוסדות האקדמיים מאבדים שליטה על הענקת והפצת הידע הזה.
אלו תופעות הפוכות ומשלימות. בנוסף, אתה מתעלם משרשרת המזון:
בשביל לפתח כלים עבור תכנתים שיוכלו לתכנת ללא הבנה בחדו"א (וכמובן תחומים נוספים) צריך כמה שמבינים היטב חדו"א (וכמובן תחומים נוספים).
אהבתיLiked by 3 אנשים
רינגו,
העולם האקדמי בתחומי החברה והרוח אכן מפסיק להיות רלוונטי לעולם התעסוקה אבל במדעים והנדסה עדיין אין לו תחליף
אהבתיLiked by 1 person
רינגו,
לגבי תכנות, את פייסבוק וטוויטר ניתן לקודד ללא רקע אקדמי אבל לקודד את גוגל ופוטושופ זה לפחות תואר שני
אהבתיLiked by 2 אנשים
חייל, יאיר
בשפיץ של הטכנולוגיה תמיד יהיה צורך באנשים עם הכשרה מעמיקה מאוד שמוענקת באקדמיה. אבל ככל שעולם הטכנולוגיה מתרחב ומתפתח נוצר גם יותר מקום לעובדים בעלי הכשרה מקצועית טובה שלא חייבים ללמוד מתמטיקה ואלגוריתמיקה מתקדמת. אני לא טוען שאין שום ערך לתואר אקדמי בתחום ההנדסה או מדעי המחשב, יש לו ערך רב, אבל הוא לא תנאי סף להצלחה בעולם התעסוקה. גוגל ופוטושופ הן חלק קטן מאוד מעולם התכנה, שמאוכלס ברובו על ידי אפליקציות שמתמקדות בממשק משתמש יעיל עם לוגיקה ברמת מורכבות בינונית מאחוריו. גם באפליקציות כאלה צריך מהנדס חזק שיתכנן תשתית טובה אבל יש מקום להרבה מתכנתים יעילים שיבנו את היתר.
ואם נחזור לדיון המקורי לגבי ספורטאים, הטענה כאילו הספורט מונע מהם לעשות תואר ולפיכך להשתלב בהצלחה בעבודה לא תופסת.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
ברשותך אשפןך קצת מים צוננים על התשפוכת שנחתה עלינו עם לכתו של רוני דניאל. יחד איתו הלך לעולמו גם האלוף בדימוס אלעד פלד אבל האחרון לא זכה אפילו לאיזכור באתר צה"ל או בהודעת ראש הממשלה. רוני דניאל לא היה עיתונאי ומעולם לא פירסם ידיעה שלא שירתה בעל עניין מהצמרת הביטחונית. לשיאו הגיע כאשר יחד עם אברמוביץ', גבי סיבוני, פרדו ואייזנקוט הקים וניהל את החמ"ל של אשכנזי שהוריד את גלנט באמצעות מסמך הרפז. רוני דניאל לא היה אפילו נציג דובר צה"ל בתקשורת אלא התמקד והתמקצע בתפקיד דובר החונטה. חוץ מזה הוא היה בחור טוב
אהבתיLiked by 1 person
לאל רום,
המון תודות על הקישור לנתוני שנות החיים הבריאות במדינות אירופה.
אני מניחה שהם יעניינו את כל המתעניינים בנתונים המשווים בין מדינות בפרמטרים חשובים.
בהתייחסות לטענת שי שפירא – בולטת העובדה שמספר שנות החיים הבריאות של גברי הולנד ונשותיה רחוק מלהיות מזהיר. הרבה מתחת לממוצע האירופי. דווקא מדינות ים תיכוניות כמו ספרד ואיטליה נמצאות הרבה מעל הממוצע האירופי. לצידן מצטיינת בשנות החיים הבריאים גם מדינה סקנדינבית כמו שוודיה.
אני מנחשת שהפערים הללו לא נובעים ממשך העיסוק בספורט אלא מהשוני בתזונה. נדמה לי שסל המזון ההולנדי הרבה פחות בריא מסל המזון הים תיכוני ומסל המזון הסקנדינבי (עתיר הדגים ופירות היער).
*****
בעקבותך כמעט הצלחתי למצוא את נתוני ההשוואה לישראל (מצאתי את אותו מדד / אותה שיטת חישוב אך בהתייחסות לשנה אחרת).
https://www.hayadan.org.il/life-expectancy-in-israel-in-2016-1212173
אישית, די זעזע אותי לגלות שהיתרון של נשים על גברים בתוחלת חיים כמעט מתקזז כאשר מתייחסים רק לשנים הבריאות. נשים יסבלו יותר שנים כסיעודיות מאשר גברים / במשך אחוז גבוה יותר משנות חיייהן.
מצד שני – ברור שמצבנו טוב בהרבה משל ההולנדים. לא רק בתוחלת החיים אלא גם בתוחלת החיים ללא מגבלות תפקודיות קשות.
וזאת למרות השוני בין ישראל להולנד במידת הפעילות הספורטיבית.
################
מצ'ב הקטע הרלוונטי להשוואה עם הלינק שהביא אל רום על מדינות אירופה – מאתר הידען:
————————————-
" … פותחו בעולם מדדים שונים של "תוחלת חיים בריאים". מדדים אלו משלבים בחישוב תוחלת החיים המבוסס על שיעורי תמותה, גם מדדים של תחלואה ומוגבלות. זאת כדי להעריך את השנים שאדם צפוי לחיות בבריאות טובה או ללא מוגבלות, מתוך סך השנים שהוא צפוי לחיות. לראשונה בישראל חושב המדד –.(HLY) Healthy Life Years במדד זה נעשה שימוש במדינות האיחוד האירופי, והוא מחושב על ידיEUROSTAT וכן על ידי ארגון הבריאות העולמי. המדד המחושב בשיטת Sullivan, מאפשר לקבל את מספר השנים שאדם צפוי לחיות בבריאות טובה כלומר ללא בעיה המפריעה לו בתפקוד, בהנחה שהשכיחות הקיימת כיום של מצב בריאות/היעדר בריאות לא תשתנה. המדד בישראל המוצג להלן, חושב לפי נתוני לוח תמותה לשנת 2016 ושיעורי הימצאות ספציפיים לגיל של בעיה בריאותית המפריעה בתפקוד, שחושבו לפי הסקר החברתי של הלמ"ס, ממוצע לשנים 2016-2014.
שנות החיים הבריאות[4] הצפויות מהלידה בשנת 2016 היו 65.4 שנים בקרב גברים ו-65.1 שנים בקרב נשים, מעט יותר גבוהות אצל גברים לעומת נשים. ההפרש בין שנות החיים הבריאות ובין תוחלת החיים משמעו השנים שאדם צפוי לחיות עם בעיה בריאותית המפריעה לו בתפקוד, כלומר בבריאות שאינה מלאה.
ההפרש בקרב גברים הוא 15.3 שנים ובקרב נשים – 19.1 שנים. מכאן, שתוחלת החיים אומנם גבוהה יותר בקרב נשים לעומת גברים (ב-3.5 שנים), אך היא כוללת פרופורציה גדולה יותר של שנות חיים עם בעיה בריאותית המפריעה בתפקוד.
גם בגיל 65 תוחלת החיים גבוהה יותר אצל נשים לעומת גברים (הפרש של 2.2 שנים) ואילו שנות החיים הבריאות דומות בגברים ובנשים – 10.5 ו-10.4, בהתאמה. כלומר מתוך שנות החיים שמעל גיל 65, נשים יחיו בממוצע 11.6 שנים וגברים 9.1 שנים עם בעיה המפריעה בתפקוד.
ממוצע שנות החיים הבריאות במדינות האיחוד האירופי בשנת 2014 היה 61.8 שנים בקרב נשים ו-61.4 שנים בקרב גברים. תוחלת החיים הממוצעת במדינות האיחוד האירופי עמדה על 83.6 שנים בקרב נשים ו-78.1 שנים בקרב גברים. כלומר נשים יכולות לצפות לחיות 74% מתוחלת החיים ללא מוגבלות, וגברים – 78%. האחוזים המקבילים בישראל מעט גבוהים יותר – 77% בקרב נשים ו-81% בקרב גברים.
ממוצע שנות החיים הבריאות הצפויות בגיל 65 במדינות האיחוד האירופי עמד על 8.6 שנים (בגברים ובנשים). מתוך סך שנות החיים הצפויות מגיל 65 – גברים יכולים לצפות לחיות 47% ללא מוגבלות ונשים – 40%. האחוזים המקבילים בישראל גבוהים יותר – 54% בקרב גברים ו-47% בקרב נשים. …"
אהבתיLiked by 2 אנשים
לשי שפירא,
כתבת:
1. " … השאלה היא איך נראית ההשוואה בין הבריאות של ספורטאים מקצוענים לבין האדם הממוצע, ולפחות בישראל נראה לי שהאדם הממוצע הוא כזה שלא עוסק בשום סוג של ספורט. …"
——————
רבים בשכונות מגורי עוסקים, מדי בוקר ובוקר, בצעידה נמרצת, ריצה, רכיבה על אופנים ו/או טיול ממושך עם כלביהם. חלקם גם הולכים למכון כושר ו/או לחוגי ספורט כמו פלדנקריז ויוגה.
מצד שני, ברור לי שזו לא שכונה שמייצגת את השכיח הישראלי.
אפילו חמור יותר, אני כנראה חייה ב"תיבת תהודה" שבה אני נתקלת רק בדומים לי בהרגליהם.
מי שנוהג לצאת בכל בוקר לטיול עם הכלב משולב באימון אינטרוולים (קטעים קצרצרים של ריצה ובינהם קטעים מעט ארוכים יותר של הליכה נינוחה) משולב בהאזנה לפודקאסטים – אינו פוגש את כל אנשי שכונתו המנהלים אורח חיים ישבני צמוד מסכים.
למרות שתי הסתייגויות אלו – נדמה לי שבנושא זה ישראל הולכת ומשתנה, והולכת וגוברת בה המודעות לחשיבות הפעילות הספורטיבית ואורח החיים הבריא.
בודאי כשמדובר בשכונות המגורים של בני המעמד הבינוני ומעלה.
אך כנראה ש*עדין* לא בפריפריה. בכל פעם שיוצא לי לפגוש את "כל עם ישראל", לדוגמא בתחנות רכבת – די נצבט לי הלב לראות חיילים/ות רבים כל כך הסובלים ממשקל יתר מאוד משמעותי.
2. " … אם מפריע לך שהם (ילדיך) יהיו ספורטאים מקצוענים אבל פחות יפריע לך שהם יהיו אנשים "נורמליים" שלא עוסקים בספורט בכלל, זה נשמע לי כמו טעות. …"
————————–
טעית.
הסיכוי שאשלים עם כך שילדי לא יעסקו בשום פעילות ספורטיבית הוא אפסי.
מותר להם לבחור האם הם מעדיפים להצטרף לחוג משחקי כדור, חוג ריקוד או גלישת גלים וכד'. אבל, לפחות בינתים, כולם עוסקים באיזושהי פעילות ספורטיבית.
אני מניחה שבמקום די גבוה ברשימה ( שתהיה כנראה מאוד ארוכה) של הטענות שיחברו ילדי כנגד אמם – ימצאו מאמצי להנחיל להם אורח חיים בריא. בודאי במקום מאוד גבוה ברשימה של לפחות אחד מהם.
לטענתם אני משוגעת קיצונית בכל מה שקשור לתזונה בריאה, אכזרית פנאטית במלחמותי בסוכר המוסף להמוני מאכלים ובממתקים הנוזלים, חסרת כל התחשבות בהעדפתם לפטפט עם חבריהם ו/או להיצמד למסכים במקום לעסוק במגוון מספיק של פעילויות גופניות או בשינה ארוכה דיה, "חופרת" להם על דברים שאף אחד מחבריהם לא שמע עליהם כמו סגנון נשימה בריא ועוד ועוד ועוד.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לחייל זקן,
בנושא מתקפתך על רוני דניאל
צר לי על לכתו.
בעיקר כיון שיצג בעיני את הדור, הולך ונעלם, של שרידי אחדות העבודה. הקיבוצים של טבנקין ששילבו בין סוציאליזם קיצוני לבין אמונה בלתי מתפשרת בזכותנו על הארץ הזו ובחובתנו להגן עליה. ללא טיפת אשליות בנוגע לעמדות הערבים כלפי ההתיישבות היהודית באזור שלתפיסתם שייך * אך רק* להם.
לחרדתי, דור זה של שמאל ציוני (עליו נמנה רוני דניאל) הולך ומפנה את מקומו לדור האידיאליסטים של השמאל האנטי – ציוני ולדור הנהנתנים הא – ציוני.
תהליך ירידת אנשי אחדות העבודה ממפת ההיסטוריה הישראלית והכחדתם – ראוי בעיני לאבל.
אהבתיLiked by 2 אנשים
קמיליה,
ראשית, חדש לי שרוני דניאל השתייך לאחדות העבודה. פשוט לא ראיתי זאת עליו. לא מדעותיו ולא משום אינדיקציה אחרת. אני אומר זאת כי אני מאוד מעריך את אנשי אחדות העבודה כמו יגאל אלון ותלמידיו.
שנית, עם כל הערכה לאנשי אחדות העבודה, והאבל על היעלמותם הפוליטית, המעבר שלהם או ילדיהם או מפלגתם לשמאל הפוסט-ציוני היה רק עניין של זמן.
זה לא ממעיט ממה שהם עשו בעבר.
אהבתיLiked by 1 person
רינגו,
ברור שהשפיץ של הטכנולוגיה צריך אנשים עם הבנה טכנולוגית עמוקה. ואתה גם צודק שיש מקום לתכנתים יעילים ללא תואר אקדמי שישתלבו היטב בשוק התעסוקה (ובשכר טוב).
הנקודה היא שזה לא רק בשפיץ. היום גם לא בשפיץ צריך הבנה עמוקה.
אתה מסתכל רק על תכנות. אולי שם צריך מהנדס חזק שיפתח תשתית שעליה ישבו תכנתים פשוטים יותר. אולי זה ככה בתכנות. אני לא יודע.
בתחומים אחרים שאני מכיר, זה לא רק בניית תשתית. אפילו בפיתוחים מאוד יישומים נשאלות שאלות מאוד בסיסיות (במובן של מדע בסיסי). ובשביל דבר כזה צריך הבנה מעמיקה, לא רק הבנה טכנולוגית מעמיקה, אלא הבנה מדעית מעמיקה.
אהבתיאהבתי
ליאיר,
מהויקיפדיה:
" … רוני דניאל נולד בבגדאד שבעיראק. אביו נפטר כשהיה בן חודשיים. בשנת 1950, בגיל שלוש, עלה לישראל עם אמו.
גדל בקיבוץ מעוז חיים (((אחד מהקיבוצים שהכי משויכים ליצחק טבנקין))).
היה מתומכי אחדות העבודה. …"
——————–
תמיד די שועשעתי מהתהייה, של אנשים רבים, האם רוני דניאל שייך לימין או לשמאל.
תהייה המשקפת את העובדה שכנראה אינם מכירים את האידיאולוגיה ואת הפרקטיקה של תנועת אחדות העבודה.
כל אלו המשתייכים סוציולוגית
ומנטלית (*) ל"התיישבות העובדת" אך הם גם "ניצים" מבחינה בטחונית – אמורים להחשד כאנשי אחדות העבודה.
(*) יש לפחות גרגר של אמת בטענה של חייל זקן שרוני דניאל שירת בנאמנות את המילייה שלו, וניסה לקדם את האינטרסים המשותפים שלהם שלהם. הוא שייך לדור הקיבוצניקים שגדלו על ה"אנחנו" יותר מאשר על ה"אני". בהיבט השלילי מדובר בפרוטקציוניזם, בהעדפת "אנשי שלומנו", ובהתנשאות של "יפי הבלורית והתואר" על כל האחרים. בהיבט החיובי – מדובר באנשים שהשיר הנוגע ביותר בליבם הוא שיר הרעות. מה שמחבר בין רוני דניאל לבין יצחק רבין.
##########
מעניינת אותי טענתך שאנשי אחדות העבודה (או ילדיהם) היו *חייבים* להגיע אל השמאל הפוסט ציוני.
על מה אתה מבסס טענה דטרמיניסטית זו? (פרט לעובדה שההיסטוריה מלמדת שניבויים רבים מדי שלהם התגלו כמוטעים).
אהבתיאהבתי
הרגשתי חייבת להביא את מילות שיר הרעות.
הן מתחברות בעיני עם רוני דניאל. לטוב ולרע.
############
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
אהבתיאהבתי
למה חילונים ובעיקר רפורמים מגיעים לשמאל האנטי ציוני? אחד הדברים הטובים (ולפעמים הגרועים) שיש בדת זה שיש אפיק לפרוק את תאוות תיקון העולם שיש באדם בלי לגעת בעולם. האדם הדתי הרבה פעמים פורק את תאוות תיקון העולם בתפילות ולימוד תורה. האידיאלסטים שאת תאוות תיקון העולם פורקים במציאות על ידי ניסיונות לתקן ממשית את העולם בדרך כלל גורמי יותר נזקים מאשר תיקונים.
כשעם ישראל היה בגלות וחלש ומסכן אז החילונים פרקו את תאוות תיקון העולם שלהם בציונות – ושם היה להם יתרון על הדתיים שרבים מהם היו באפיק הלא ממשי מציאותי לפרוק את תאוות תיקון העולם. אבל כשעם ישראל חזק בארצו אין בציונות שום תיקון עולם מרהיב והאידאליסטים החילונים המקום הכי קרוב וטבעי לפרוק את תאוות תיקון העולם הוא בשמאל האנטי ציוני.
לרפורמים אומנם יש בתי כנסת אבל הם לא באמת מאמינים שהתפילות עוזרות אז בבית כנסת לא רק שהם לא פורקים את תאוות תיקון העולם – אלא היא מתגברת שם עוד יותר.
אהבתיLiked by 3 אנשים
יפה משה.
אהבתיאהבתי
ומה לגבי צבי שיסל קמיליה? איזה זיוני שכל ושירי מפלגת אחדות העבודה ביחס אליו תעלי לנו פה? תסכמי אתי שיש לפחות גרגר של אמת שלא רק שאת אידיוטית פר אקסלנס אלא שכל אלו שמליקלקים לך הם הוכחה שהרדידות שהשתלטה על המוח של בעל האתר הזה מדבקת יותר מקורונה
עדר של דפוקים בתוך התא תהודה של תמריצוש
אהבתיאהבתי
למותר יהא לציין, שהחולה רוח מעלי, עם אותו האייקון והשם ממש, מתחזה אלי באיזה אופן עלוב ומטורף.
כבר הזהרתי בעבר אחד כמוך. אולי זה אותו האחד.
שנה פה איזה ואריינט בשם שלך והאייקון, אם אתה רוצה לשרוד איכשהוא אפילו.
ראה הוזהרת. וזו פעם שניה כבר. אולי אתה אותו אחד, שגם אצל דני אורבך השוטה ( הינשוף) התחזה אלי באותו האופן בדיוק.
אל תידפק איתי.
אהבתיאהבתי
משהו חיובי מהממשלה הנוכחית:
https://www.themarker.com/news/.premium-1.10047651
"שר המשפטים, גדעון סער, חתם היום (רביעי) על תקנות שמחייבות את האגודות העותומניות בשקיפות. בעקבות החתימה על התקנות, אגודות עותומניות יחויבו בשקיפות, בין היתר בנוגע לשימוש בתקציבן, והן יהיו נתונות לפיקוח ובקרה של רשם העמותות."
הגיע הזמן. זה הזמן להזכיר שאיציק שמולי הצביע בזמנו נגד השקיפות הזו:
https://www.themarker.com/career/1.4255319
אותו השמולי קיבל ג'וב נחמד לאחרונה, כנראה ללא קשר.
אהבתיLiked by 1 person
למשה,
כתבת:
" … בדת … יש אפיק לפרוק את תאוות תיקון העולם שיש באדם בלי לגעת בעולם. האדם הדתי הרבה פעמים פורק את תאוות תיקון העולם בתפילות ולימוד תורה. האידיאלסטים שאת תאוות תיקון העולם פורקים במציאות על ידי ניסיונות לתקן ממשית את העולם …"
——————–
טענתך לא ברורה לי.
האם המאמצים של ציונים דתים "לתקן את העולם" באמצעות התיישבות ביהודה ושומרון (גם במחיר סיכון חייהם וחיי משפחותיהם):
1. לא מעידים שהם מונעים מאידיאליזם או מאמונה שההתנחלויות יקרבו את מועד "תיקון העולם" היהודי. ההתנחלויות, ובעיקר המבודדות והמרוחקות שבינהן, אינן קשורות למציאות / אינן נוגעות בעולם
2. מעידים שזרם הציונות הדתית אינו באמת דתי (כיון שהציונים הדתים אינם מסתפקים בתפילות ובלימוד תורה, בדומה ל"דתיים אמיתיים")
3. הציונות הדתית היא מין תרכובת בין רמה נמוכה של אידיאליזם לבין רמה נמוכה של דתיות. הם מעין תערובת (או יצורי כלאיים) בין חילונים לבין "דתיים אמיתיים".
4. משהו אחר: ……
(אם כן: אנא פרט)
***
אולי ניתן לשאול שאלה זו גם לגבי חב'ד (המאמינים שמעשי היהודים ישפיעו על מועד הגעת המשיח), ולגבי העוסקים בקבלה (המאמינים שמעשינו עלי אדמות עשויים לתקן קלקולים בספרות עליונות) – אך אסתפק בהסברך על בני הציונות הדתית.
לגביהם אני מעט פחות בורה.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
קישור למישהו שמסכים איתך בנוגע לספורט תחרותי:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/379319/
אהבתיLiked by 1 person
פוסט מעניין על הרוסים
אהבתיLiked by 2 אנשים
קמיליה,
משה ענה לך טוב ממני.
אחדות העבודה הושפעה משני הצדדים – מהצד השמאלי-סוציאליסטי ומהמצד היהודי-ארצישראלי.
זה היה צפוי שהצד השמאלי ישתלט עליהם השתלטות עוינת כי הם בחרו במערכת המושגים של השמאל ולא במערכת המושגים היהודית.
אהבתיאהבתי
היחידה הרב מימדית של כוכבי
הצבא האמריקאי מדליף שבמשחק מלחמה שערך באוקטובר האחרון הוא הובס על ידי הצבא הסיני. זה מהווה פתיח מצויין לדיון תקציבי, צה"ל להבדיל, מנצח תמיד במשחקים של כוכבי.
‘It Failed Miserably’: After Wargaming Loss, Joint Chiefs Are Overhauling How the US Military Will Fight
https://www.defenseone.com/policy/2021/07/it-failed-miserably-after-wargaming-loss-joint-chiefs-are-overhauling-how-us-military-will-fight/184050/
אצלנו הגיעה הדרישה להגדלת התקציב בעקבות הניצחון המוחץ בשומר חומות. לפי הנתונים של צה"ל הוא ירה חימושים במחיר של 3 מיליארד שקלים. אלה השיגו לו כ200 מחבלים מתים. חשבון פשוט יגלה לנו שלפי התו"ל של הצבא הקטלני של כוכבי צה"ל צריך חימושים במחיר של 15 מיליון שקלים כדי להרוג מחבל אחד (לא כולל את מחיר המטוסים, הטנקים והפנסיות התקציביות).
הבה נפנה את התו"ל הקטלני של כוכבי ללבנון. כדי לנצח את חיזבאללה יהיה צורך להרוג/להשמיד כ5000 מלוחמיו. כדי להגיע להישג הזה יש צורך בחימושים בערך של 75 מיליארד שקלים. מאחר וצה"ל מתחמש בעיקר בפנסיות תקציביות המלאי בימ"חים לא מגיע אפילו לעשירית מהסכום הדרוש. המשמעות? כשחטיבה 7 תגיע לפאתי בינת ג'בל הרמטכ"ל ירוץ לממשלה בדרישה להפסקת אש כי נגמרו הפצצות. (כל זה בהנחה שחטיבה 7 תצליח לצאת מהימ"ח בהיעדר מובילים ונהגים)
אהבתיLiked by 2 אנשים
בשעה טובה ומוצלחת, הסנאט הגיע להסכמה ובחר ברוב ( 67 נ' 32 ) בעד תוכנית ביידן, לחידוש תשתיות, אנרגיה ירוקה, תחבורה, מים נקיים, צנרות, אינטרנט מהיר וכיוצא באלה.
פחות מן המקורי, 1.2 טריליון דולר, למשך 8 שנים.
כאן בג'וריסט, ולינקים שם לכל המעונין:
https://www.jurist.org/news/2021/07/us-senate-achieves-bipartisan-vote-in-favor-of-1-trillion-infrastructure-deal/
להתראות
אהבתיLiked by 1 person
המדליה האולימפית של נבחרת ישראל ממחישה את הפער בין העתיד האולימפי לעתיד הדמוגרפי – הזכיה היא בשבת.
אהבתיLiked by 1 person
אולי במקרה כזה יצטרך הספורטאי להסתמך על שיטת החזון איש – שהשבת ביפן היא ביום ראשון
אהבתיLiked by 1 person
וזה לגבי השאלה כמה טיפוח הורים חשוב, מן הסתם יש לו חשיבות מסוימת אבל כמו כל דבר בסוף העיקר זה מוטיבציה שצרובה גנטית/ביולוגית.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
הרוסים שיכורים ביום ראשון
אהבתיאהבתי
היחידה הרב מימדית של כוכבי
ערוץ 12 שם נפשו בכפו ובמהלך נועז חדר למטבח הצה"לי
תחקיר המזון בצה"ל: דגימות מעבדה מגלות – חיידקים מסוכנים בחדרי האוכל בבסיסים
למרות שהתהדר ברפורמה בתחום המזון, בדיקות מעבדה מוכיחות כי האוכל בצה"ל אינו ראוי למאכל ואף מסוכן • רוב מוחלט של חיילים רוכשים אוכל מכספם מדי יום: "רוב המשכורת שלי הולכת על אוכל" • חלק מהחיידקים שהתגלו במזון מסוכנים מאוד, ואף עלולים לגרום לאשפוז ולמוות: "מסוכן מאוד, תופעות שיכולות להשבית בסיס שלם"
הממצאים של ערוץ 12 הזכירו לי את התו"ל שמנחילים לרס"רי מטבח כפי שהונצח במאמרו המונומנטלי של האיינשטיין שמפקד על אט"ל, האלוף איציק תורג'מן – "ניווט במרחבי זרות: מנהיגות רשתית בעידן רב־ממדי"
אמל"ק: " צה"ל רשתי בעידן דיגיטלי ויחידות רב־ממדיות אינם רק אוסף של יכולות מבצעיות תחת קורת גג פיקודית. אלו הן רשתות שיתופיות המאפשרות מיצוי משאבים באמצעות היתוך יכולות המצויות בקצוות, מיזוג תפיסות, יצירת מרחבי זרות חדשים ובריאת "ישויות מבצעיות" – קטלניות ומדויקות."
https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%94%D7%A2%D7%AA/%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%95%D7%98-%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%99-%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%AA/?fbclid=IwAR1PsxjK58TR3ciE3oDQmx5_ph_SVTNp4rpeLl5EfzdQBZ326R5gvy-does
אהבתיLiked by 1 person
חייל (וגם אחרים),
אני מתלבט בשאלה האם אנשים כמו האלוף תורג'מן (שהם כנראה אנשים רצינים) מאמינים במה שהם כותבים, או שהם משתמשים במונחים הנוכחיים לרתום את המערכות שהם עומדים בראשם והפיקודים שנמצאם תחתיהם לביצוע מטרותיהם. כוונתי, האם תורג'מן מאמין בטקסט המורכב לקריאה של היועצת הארגונית שלו ושל המומחית לאימון (וניהול מערכות יחסים בארגונים בעולם העבודה החדש) שהצבא שכר עבורו. או שמא הוא מאמין שתפקיד אט"ל הוא לדאוג ללוגיסטיקה המיטיבה ביותר עם צה"ל, אבל הוא מבין שעולם המונחים הנוכחי הוא פוסט-מודרני-מורכב-במיוחד-עם-המון-ביטויים-כדוגמת-"מרחבי-זרות" וצריך רק להשתמש בו בשביל לדאוג ללוגיסטיקה המיטבית. לי אין תשובה כי אני לא מכיר את תורג'מן וחבריו.
כמובן שהתוצאה של להשתמש במערכת מונחים פתלפתלה ועקומה יש לה מחיר כבד לטווח ארוך. השאלה שלי היא האם תורג'מן וחבריו מנסים לתפוס טרמפ על השיטה (שלבסוף תבלע אותם) או שהם מאמינים בה.
בנוסף, אני באמת מבין את הבעיה של הפיקוד העליון, שאמור לגייס אנשים צעירים ומוכשרים לצבא, והוא מתקשה להתחרות עם המגזר הפרטי, לא רק בגלל המשכורות, אלא גם בגלל ה"שיקיות" שהמגזר הפרטי מציע, מערכת ערכים נוצצת כמו "גיוון", "אחרות" וערכים נוספים. במצב שכזה לא נותר לצבא אלא לחקות את מה שקורה בחוץ.
(אני גם שואל את אותה השאלה עבור המגזר הפרטי. ברור לי שמחלקת משאבי-אנוש מאמינה במסרים שהיא מדבררת לעובדים, אבל לא ברור לי האם ההנהלה הבכירה מאמינה בהם באותה מידה).
אהבתיLiked by 1 person
יאיר,
תורג'מן וחבריו בצמרת הביטחונית הם חבורת גלמים שלא מבינים את ה"א-ב" של המקצוע הצבאי. אין טעם לעשות רציונליזציה של השטויות שהם מפרסמים. זכינו לחסדי שמיים בדמות אויב ערבי אחרת היינו מושמדים מזמן.
אהבתיאהבתי
מעין תשובה, אם כי מאוד עקיפה, לשאלה שהציג יאיר.
מה עובר במוחם של יהודים אמריקאים פרוגרסיבים שמגלים (להפתעתם?) שהתנועה הפוליטית שלהם מחייבת אותם לתקוף את חלק ממרכיבי הזהות שלהם ולהתנכר להם. או, לכל הפחות, לחיות חיי רמייה ושקר.
או, חלופית, לנסות לברוח מארה'ב / להגר לישראל.
נראה לי שלא רק היכולת של עראפאת להחזיק בזנב הנמר ולרכוב על גבו (כפי שנטען לגבי עמדתו לטרור הפלסטיני) הייתה מוגבלת.
כך גם היכולת של היהודים הפרוגרסיבים בני יורק.
כך תתגלה גם היכולת של הקצונה הבכירה של צה'ל.
במוקדם או במאוחר – ידו של הנמר תמיד תהיה על העליונה.
לעיתים, כמו בפוסט זה, הסיפורים האישיים של אלו שהפכו לקורבנות של עמדותיהם נוגעים ללב.
מהבלוג: חיים בניו – יורק המתנהל בעיתון הארץ.
פוסט שכותרתו: "הפרוגרסיבים הפכו את המגן דויד לסמל של דיכוי".
https://www.haaretz.co.il/blogs/haimhandwerker/BLOG-1.10034043
קטע מהפוסט:
————————-
" …. "בשמאל האמריקאי יש הרבה יהודים ששמחים לתקוף את ישראל. זה לא המצב שלי. יש תופעה קטנה של יהודים מהשמאל שעוברים לצד הרפובליקאי, אבל גם זה לא המצב שלי", הוא מספר. "אז בחורף 2020 החלטנו, אשתי ואני, לעשות עליה. היא תתגייר. היא בלונדינית עם עיניים כחולות, לא תחשדו בה שהיא יהודייה (צוחק). בתי כרגע לא יהודייה. אבל בעיני ישראל היא מקום רב-תרבותי שמאוד מתאים לי. בינתיים אני לומד עברית".
במה אתה פרוגרסיבי?
״אני תומך במדיניות בריאות אוניברסלית. אני בעד רפורמה בהגירה כדי לסייע למהגרים נזקקים. הייתי מעורב בפעילות להגנה על הסביבה וזכויות להט״בים. מגיל 18 אני פעיל בהגנה על זכויות בעלי החיים. הייתי חבר בקבוצת 'הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה' וגם תמכתי בברני סנדרס. כשזה מגיע לישראל אני שמאלי וציוני. בעיני הציונות היא תנועת שחרור. זה לא אומר שאני נגד הפלסטינים. אני בעד שתי מדינות לשני עמים. העניין הוא שבעיני חברי הפרוגרסיבים אני נתפש מיד כחשוד. בעיניהם אם אתה בעד ישראל – אתה תומך במדינת ג׳נוסייד ובמדינת אפרטהייד. ישראל בעיניהם היא מפלצת ויש בחוגים האלה שמאמינים שלישראל אין זכות להתקיים".
תן לי דוגמה.
"בהפגנות של פרוגרסיבים אפשר למצוא שלטי מוות לישראל. זה לא שכל הפרוגרסיבים חושבים כך, אבל הם בהחלט מאפשרים את הרטוריקה הזאת. אז אומרים לי שאנטי-ישראליות לא נובעת מאנטישמיות, יכול להיות. הבעיה היא שלפעמים זה כן נובע ממניעים אנטישמיים. ביקורת על ישראל היא לגיטימית. מוות לישראל, בעיני, זה לא ביקורת אלא שנאה ואנטישמיות. בעיניהם, אם אתה פרוגרסיבי – אתה חייב להיות נגד ישראל. האמת היא שהמדינה היחידה שעומדת תחת איום מתמיד היא ישראל. הגישה שלהם היא מדינה אחת מהנהר ועד הים, אבל בשליטה פלסטינית".
פיטרס מגדיר את עצמו יהודי פריבילגי בגלל צבע עורו ואף כתומך בתנועת Black Lives Matter בגלל אלימות המשטרה. עם זאת, יש לו השגות. "מנהיגי BLM גינו גם את ישראל. איפה הם היו כשהיה צריך להפגין למען טיבט או היזידים או הכורדים? בעיניהם הביקורת כלפי ישראל היא חלק מהתפישה שהיהודים מנהלים את העולם ושהכסף היהודי והלובי היהודי שולטים. לי זה נשמע כאנטישמיות אירופאית. AOC (חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו קורטז) ואילהן עומר (חברת קונגרס פרוגרסיבית נוספת) מייצאות את הבעיות הגזע של ארה"ב לכיוון ישראל ומתעלמות מכך שיש בישראל יהודים חומים ויהודים שחורים. בעבורן, כולם בישראל לבנים ולא משנה מה צבע עורם. האמת היא שאני עייף מזה. בעיני הציונות היא פרוגרסיבית והיא צריכה להיות חלק מהשמאל האמריקאי. צריכה להיות מדינה פלסטינית כל עוד ביטחון ישראל נשמר. לבי נשבר מכך שאנשים שהייתי לצדם בשמאל האמריקאי מתנגדים לישראל״
הפרנסה שלי עמדה בסכנה
איתן פלדר, בן 33, הוא עורך דין המתמחה בטיפול באיגודים מקצועיים. לדבריו, עד לאחרונה הוא הגדיר עצמו כפרוגרסיבי וכיום הוא מגדיר עצמו כדמוקרט מהזרם המרכזי. בין היתר הוא ארגן הפגנה בעד ישראל בעקבות מבצע "שומר החומות", כשהרחובות התמלאו במפגינים נגדה. "אם אתה תומך בישראל, אתה עלול למצוא את עצמך בבעיה. למשל, בפברואר כשהתברר לכמה פעילים שאני תומך בישראל, פנו למעסיקים שלי בבקשה לפטר אותי. זה לא קרה, אבל אני חייב להודות שזה היה מלחיץ. הייתי תחת מתקפה והפרנסה שלי עמדה בסכנה. זה מה שאנטי-ישראלים ואנטישמים עושים. כמה אנשים אפילו היו אצלי בבית. הרבה פרוגרסיבים יהודים לא רוצים להתעמת עם חבריהם בעניין ישראל. יש מידה של פחד. הם חוששים שיבטלו אותם או שחברויות ייהרסו. המצב מאוד מורכב. יהודים שתומכים בישראל נדחקים לשוליים״.
פלדר גדל בניו-יורק. הוא היה פעיל נלהב למען אוקסיו-קורטז בראשית דרכה ואף ארגן בעבורה אירועים ברובע קווינס. לדבריו, הוא חש אז שיש לה אופק פוליטי מבטיח. היום הוא מאוכזב ממנה. ״אני לא מקבל את הגישה שלה כאילו ישראל היא כוח רע ומדינת אפרטהייד, גם אם אני מסכים שיש הרבה מה לתקן. AOC הייתה אצלי בבית וכששאלתי אותה לגבי לישראל והיא ענתה שאין לה עמדה. כעבור זמן התברר לי שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. היא אנטי-ישראלית״. …"
אהבתיLiked by 2 אנשים
חייל
אתה צודק, אבל המצב הזה לא חדש. צה״ל הוא צבא בינוני ביום טוב, שמאז תום מלחמת לבנון 1 נלחם נגד אויב גרוע או נחות משמעותית.
אגב, המצב הזה לא צריך להפתיע. באופן טבעי כל ארגון בסופו של דבר מתכנס ליכולות ולרמה שנדרשת ממנו כדי לשרוד. חברה עסקית שהיא מונופול לא תגלה מצויינות בייצור, פיתוח או שיווק. חברה בשוק תחרותי תיאלץ להיות מצויינת אחרת תיכחד.
צה״ל לא נאלץ להתמודד עם אויב רציני כבר שנים רבות ולכן לא מפתיע שהוא לא צבא טוב. אם היה נבחן באופן שוטף מול יריב משמעותי, היה מתקיים בו תהליך טבעי של שיפור.
אהבתיLiked by 4 אנשים
קמיליה אני מחכה ליום בו – בשם הנאורות – הפרוגרסיביים ידרשו למנוע הפלות, להוציא את הגייז מחוץ לחוק ולכסות נשים בבורקה, מתוך דאגה לרגשות האיסלמיסטים ודומיהם. היום הזה עוד יגיע.
אהבתיאהבתי
רינגו,
אתה צודק אבל חלקית. צה"ל הוא ארגון כושל גם בהשוואה לגופים ממשלתיים אחרים. זה מתבטא בפעילויות שניתן למצוא דומות להן בגופים ממשלתיים/ציבוריים אחרים. מערכות הסעדה בבסיסים, תחזוקת ואבטחת מחנות, הסעות חיילים, רפואת שגרה, ניהול מחסנים ומלאים ועוד.
אהבתיאהבתי
אירוע משפטי מאוד מענין, לכל המעונין:
בדרום אפריקה, לראשונה בעולם, נרשם פטנט, על שם בינה מלאכותית, בתורת הממציא של הפטנט ( מדגיש: לא אדם בעל הפטנט, אלא, בינה מלאכותית).
עד כה בעולם, לא התאפשר ממש, שהרי צריך שבעל הפטנט או הממציא, יהיו ישויות משפטיות טבעיות ( כלומר, אנשים בשר ודם).
אבל, לראשונה כאמור בדרום אפריקה( עסקינן בפטנט של מיכל לשימור אוכל משהו, עם איכויות גיאומטריות משוכללות, שמגבירות ומעצימות השימור של האוכל משהו).
כאן בג'וריסט לכל המעונין:
https://www.jurist.org/news/2021/08/south-africa-approves-worlds-first-patent-with-ai-inventor/
אהבתיLiked by 1 person
חייל,
להגנתו של צה״ל יש לציין שבניגוד לגופים ממשלתיים אחרים הוא נסמך במידה רבה על כח אדם שמתחלף בתדירות גבוהה. שמירה על ביצועים גבוהים בזמן שהעובדים מתחלפים כל שנה-שנתיים, כולל העברת הידע הנדרשת, זה אתגר גדול.
לדוגמה, בזמן שירותי הצבאי הייתי צריך לתאם אימונים מסוימים הן מול גופים צבאיים והן מול המשטרה וגופים אזרחיים אחרים. בצבא הייתי צריך כל פעם להסביר מחדש לקמב״ץ אחר מה אני צריך ממנו ומה עליו לעשות. לעומת זאת במשטרה או ברש״ט פגשתי כל פעם את אותו קמב״ץ או פקח, שהכירו את הפעילות יותר טוב ממני כי הם חותמים עליה כבר עשר שנים. ברור שיתרון דומה קיים בכל התחומים עליהם הצבעת. עד שקצין כלשהו מבין בכלל מה התפקיד שלו, הוא כבר מקודם לתפקיד הבא.
אהבתיLiked by 2 אנשים
רינגו,
מה שאתה מתאר זו בדיוק הסיבה שבצבא נורמלי יש הרבה נגדים ומעט קצינים וגם בין הקצינים אין צורך שכולם ישתתפו במירוץ הקידום. רס"ן מקצועי שמשרת עד גיל הפנסיה (האזרחית) ומתוגמל יותר על המקצוע מאשר על הדרגה זה דבר שבצה"ל הוא בחזקת עבודה זרה
אהבתיLiked by 2 אנשים
בנובמבר 2018, במהלך דיון בכנסת על תיקון לחוק התרבות והאמנות, מתחה דינה זילבר ביקורת על התנהלות הממשלה. בין היתר אמרה: "אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניה. הימים אינם פשוטים והם מביאים אתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות – משילות, נאמנות, התגברות. שיח לעומתי פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג. מי לנו, מי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה" טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.
התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לאמחייה,
כתבת:
"אני מחכה ליום בו – בשם הנאורות – הפרוגרסיביים ידרשו למנוע הפלות, להוציא את הגייז מחוץ לחוק ולכסות נשים בבורקה, מתוך דאגה לרגשות האיסלמיסטים ודומיהם. היום הזה עוד יגיע …"
—————-
איני שותפה לבטחונך בעתיד המזהיר הצפוי לאיסלמיסטים באגף הפרוגרסיבי של התנועה הדמוקרטית. למרות שאיני בטוחה כלל גם בהפך.
ניחוש פרוע שלי הוא שבמועד כלשהו בעתיד גם אותם יזרקו הפרוגרסיבים תחת גלגלי הרכבת. כפי שהם כבר עושים כיום ליהודים שתמכו בעלייתם ובחיזוקם.
הבעייה היא שעדין לא הצלחתי לפצח את ההגיון המסתתר אחרי השגעון הפרוגרסיבי (או "הטרללת" שלהם). אני מנסה להבהיר לעצמי את מטרת העל הסופית שלהם, זו שהם עדין לא מעיזים לנסח פומבית, אך מצליחה לאחוז רק בכמה קצות חוטים.
כמו החוט של מטרת העל הקדושה להרוס את ריבונותן של המדינות.
מאמר דעה טרי בניו יורק טיימס טוען שלא צריך להיות כל קשר בין אזרחות במדינה לבין הזכות להצביע בבחירות. שממש לא הוגן שמסתננים בלתי חוקים, ועל אחת כמה וכמה ילדיהם "החולמים", לא יוכלו להשפיע על מדיניות המדינה שבה הם חיים, לומדים ועובדים.
כיום זו עמדה הנתפסת כקיצונית – אך אני מניחה שתוך כמה שנים זה יהיה תוכן נאומו לאומה של סגן הרמטכ'ל של צה'ל.
שמעתי שקרן גורג' סורוס תרמה בנדיבות לתנועת זכויות טרנסג'נדרים.
אני יוצאת מנקודת הנחה שמצוקת בני אדם בכלל, וטראנסג'נדרים בפרט, ממש לא מעניינת את גורג' סורוס.
גם מכאן מנחשת (ניחוש די פרוע) שקיימת מטרה פרוגרסיבית סמויה לפגוע במוסד המשפחה ובעוצמת השפעתו על חיי היחידים. לנסות לתקוע טריז אידיאולוגי בין דור הילדים לדור הוריהם.
ידוע שמוסד המשפחה היה לצנינים גם בעיני תנועות מהפכניות אחרות (כמו רובספייר ושות' במהפכה הצרפתית, התנועה הבולשוויקית בבריה'מ, יוזמי "מהפכת התרבות" בסין, מהפכני הלינה המשותפת בקיבוצי ישראל ועוד ועוד). קשה לי להאמין שאינו מהווה עצם גם בגרון הפרוגרסיבים של המאה ה 21 בארה'ב.
מכאן שבשלב מסוים הפרוגרסיבים צפויים להיות על מסלול התנגשות גם עם המוסלמים. חברה בעלת תרבות משפחתית – שבטית שמרנית.
אבל, כאמור, איני באמת מסוגלת לנסח לאן, בסופו של המסלול, הפרוגרסיבים הללו מנסים להגיע.
אודה לכל מי שיוכל לתרום את תובנותיו לנושא.
אהבתיLiked by 2 אנשים
בעבר כל האנרגיה הפרוגרסיבית נוקזה לחיסול ההון הפרטי אבל הקומוניזם נחל כזה כישלון שאפילו הפרוגרסיביים התייאשו מהכיוון הזה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
ה"קציניזציה" בצבא עוקבת אחר ה"אקדמיזציה" באזרחות, כלומר מודל "צבא העם" הוא שגורם לכך.
כל עוד מודל צבא העם ינהל את הצבא, לא נראה לי שיכול לצמוח באמת מקצוע של "צבאיות" שהוא מקצוע לכל דבר ועניין, וגם לא יהיו נגדים מקצועיים.
בצבא שאין בו "צבאיות" אין באמת עתיד מקצועי. לא לאנשי מקצוע ועל-אחת כמה וכמה שלא ללוחמים.
לכן במודל צבא העם כל מגויס מעוניין לשרת ב-8200 בכדי להבטיח את עתידו למחרת השחרור (כי אין באמת עתיד בצבא), כל קצין צעיר מתמקח על תואר ראשון או שני לפני חתימה על שנת קבע, מש"ק הוא כינוי לג'ובניק במקום לתפקיד מקצועי אמיתי, ונגד הוא ככל הנראה רס"ר המשמעת של הבסיס.
בתוך המרדף הזה אחרי דרגות הקצונה והתארים האקדמיים (ללא כל קשר לתפקיד), פרקי הזמן לתפקידים הולכים ומתקצרים, ההחלפות בין תפקידים הופכות ליותר תדירות, הפיקוד בצבא הופך דומה יותר ויותר לניהול מתנ"ס שכונתי והצבא מתמודד בבעיות חברתיות שלא קשורות בכלל לתפקידו, כמו לשלוח חיילים שמרגישים כלואים בגוף של גבר לניתוח לשינוי מין. האם במצב שכזה ניתן לנצח בקרב/במערכה?
אהבתיאהבתי
יאיר,
אין קשר למודל צבא העם אלא לשיטת השכר. עובדה שהמשטרה גרועה אפילו מהצבא. אנחנו לא יודעים מה קורה בשב"כ ובמוסד אבל אפשר להשתמש באמירתו המפורסמת של טיבי לגדעון עזרא. "לפני שהכרנו אותך בכנסת נהגנו לפחד מהשב"כ"
אהבתיאהבתי
הצבא צריך להתבגר. להפסיק להתרגש מהצעירים ולראות את היתרון של הניסיון של המבוגרים.
מנקודת מבט תרבותית הצבא צריך לעבור מתל אביב הילדותית בעלת תפיסת הסטרטאפ ניישן לנקודת המבט של הנצח שיש בירושלים. המיקום של הקריה בתל אביב לא עושה טוב למערכת הביטחון. זה גורם לכך שנקודת המבט תהיה ממדינת תל אביב על מגבלויותיה. רק ירושלים מסוגלת לתת נקודת מבט עמוקה יותר ורחבה יותר. אולם הצבא שבוי בנקודת המבט הילדותית של תל אביב ומהערצת החדשנות שבה ולא מסוגל להשתחרר ולקבל נקודת מבט רחבה יותר.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
אני דווקא די מסכים עם הטענה הליברלית הזו. אם אני עובר לעיר אחרת אני אוטומטית מקבל זכות הצבעה אז למה אם אני עובר למדינה אחרת אני לא אקבל זכות הצבעה?
התשובה שאני נותן לעצמי לטענה הזו היא שמערכת הזכויות לא מתקיימת בריק. בשביל קיומה היא זקוקה לקהיליה פוליטית שתתמוך בה. אם אין קהיליה פוליטית בעלת כוח שתתמוך בה היכולת שלה להשליט זכויות תהיה שווה לכוח שלה על השמש. וכדי שהקהיליה הפוליטית הזו תתפקד היא צריכה עקרונות מוסכמים והבנה הדדית. האנשים בה צריכים לכבד מוסדות ועקרונות. בלי זה הכל יתפורר. האנשים המגיעים מאריתריאה, מהעולם הערבי המתפורר סביבנו או ממרכז אמריקה חסרים את המידות הטובות הללו ומה שלא עובד באותן ארצות גם לא יעבוד כאשר הם עוברים דירה לארצות אחרות. זו הטעות השמאלנית פרוגרסיבית והיא תתפוצץ להם ולכולנו בפרצוף.
אז מה בכל זאת מניע אותם? דבר אחד זו השנאה לאנשים הרגילים והרצון להתבדל מהם. זו התשובה שהספר "דלדולה של הרוח באמריקה" נתן לתופעה הזו כבר במרד הסטודנטים בשנות השישים. בני האליטות רוצים להתבדל מההמון ולהתנשא עליו ולצורך זה הם מגייסים את הרחמים המזויפים כלפי "המוחלשים" כדי לסמן את עצמם כמוסרניים וכבעלי מעמד נעלה על המון האזרחים אשר למרבה הבושה מעיזים להתייחס לעצמם כשווים לבני האליטות.
הסבר נוסף פחות ציני נמצא בציור של הרב קוק את הנשמות דתוהו. אלו המונעים מאידיאלים גבוהים אשר אינם יכולים להתגשם במציאות וכתוצאה מכך מתמלאים חרון וכעס על המציאות הסרבנית:
https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_-_%D7%96%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D_-_%D7%92._%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%94%D7%95
אהבתיאהבתי
את הטרלול הטרנסג'נדר אני מבין כנובע משלטון הדמיון על השכל. אם כבר הזכרנו את הרב קוק אז הרב קוק הגדיר את שלטון הדמיון כאחד מדרכי האמורי שמהם התורה מצווה להתרחק. לטעמי הרבה תופעות מהתרבות הנוכחית נובעות משלטון הדמיון במקום השכל כמו ההתנגדות לחיסונים של שרת החינוך שאשה ביטון ועוד. הנה קישור לדיון של הרב קוק:
https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%95_%D7%A7
(כדאי ללכת קדימה ואחורה שם לראות את הדיון המלא).
אהבתיאהבתי
י.ד.
ההשוואה שלך בין עובר מעיר לעיר לעובר ממדינה למדינה מאוד משונה בעיני. שני אנשים בערים שונות באותה מדינה משלמים מיסים לאותה מדינה משרתים בצבא אותה מדינה ונדמה לי שבכל מדינה בעולם חוק המדינה גובר הן על החוק העירוני והן על החוק הבינלאומי במקרה של סתירה בניהם. כלומר גוף השייכות העיקרי הוא המדינה. העובר מעיר לעיר עובר בתוך גוף השייכות העיקרי ומה הקשר למי שבא מחוץ לגוף השייכות העיקרי.
אהבתיאהבתי
קמיליה לשאלתך על המאמצים של ציונים דתים "לתקן את העולם" באמצעות התיישבות ביהודה ושומרון
כל אדם וכל קבוצה מונעת מתרכובת של מניעים שונים מאופי יכולת תכונות חברה וכו'. אמונה לא תגרום לאי תיקון עולם מעשי באופן מוחלט אבל בחברה עם אמונה תהיה לנטיית התיקון עולם פחות השפעה לחיפוש תיקון עולם מעבר לבעיות הרגילות והמיידיות.
ודאי שאידאליזם תופס חלק נכבד ממניעיהם יחד עם האופי ויחד עם הנטיה האנושית למשמעות ותיקון ויחד עם עוד דברים.
האם הם פחות דתיים בגלל זה? זו שאלה קשה לעומת החרדים נראה שהם פחות דתיים אבל לעומת הדתיים לאומיים הבורגנים נראה שהם יותר דתיים.
אהבתיאהבתי
משה, אני מניח שהכוונה לקבלת זכות הצבעה עירונית (כלומר אני יכול לעבור מחר לתל אביב, להירשם שם כתושב ולקבל את כל הזכויות בלי בעיה).
עדיין הטיעון של י.ד. חלש בעיני כי המצב העולמי כיום הוא שערים הן מסגרת בעלת סמכות מוגבלת מאוד ועיקר המסכות היא בידי המדינה (לא תמיד זה היה כך, אבל במאות שנים האחרונות כן). לכן אין מקום להשוואה בין מעבר מעיר לעיר לבין הגירה בין מדינות. בנוסף יש לזכור כי אני עובר לתל אביב כחוק, בעוד מהגרים לא עושים זאת כחוק – אחרת הם מקבלים זכויות. הפרוגרסיבים רוצים לתת זכויות למי שמהגר בניגוד לחוק.
חייל, אם נחזור לדיון המדליות, מה תגיד על אורי ששון? בא לאולימפיאדה, הפסיד שני קרבות וקיבל מדליית ארד!
אהבתיLiked by 1 person
רינגו,
החלטת לדרוך על יבלות? יש לנו נחמת עניים של מדליית זהב בספורט אמיתי
אהבתיאהבתי
היחידה הרב מימדית של כוכבי
אבי בראלי מדה-מארקר מגלה לנו היום על שיטה חדשה שפיתחו הגנרלים של צה"ל לחסל אותו תוך כדי חליבתו. מסתבר שצה"ל מציע לג'ובניקים לבצע שירות מילואים קרבי תמורת תשלומי עתק. הצעד הבא זה חדרי אוכל נפרדים לפראיירים ולמתוגמלים ולבסוף גם יסתערו בנפרד.
תן 21 יום בשנה — וקבל מיליונים: הצ'ופר היקר של צה"ל לקצינים הג'ובניקים
הפתרון לנטישת מפקדים במערך הלוחם הוא גיוס קצינים עורפיים לשירות "מילואים" תמורת תוספות שכר ופנסיה ■ לפי הערכות, מנגנון "ממלאי המקום" הזה נהפך לערוץ פופולרי להגדלת הכנסה — ותקציב הביטחון נשא בגינו עד כה בעלויות שמסתכמות במאות מיליוני שקלים
https://www.themarker.com/news/.premium-1.10068760?_ga=2.88883803.1722989787.1627563228-1783161563.1518170266
אהבתיאהבתי
פינת הטרלול הישראלי
אהבתיLiked by 3 אנשים
תגובה בערוץ פוקס להצעה להעניק גם למהגרים בלתי חוקיים זכות הצבעה.
אמלק:
ביטול משמעות האזרחות במדינה –> ביטול הסוברניות של מדינות וזכותן להחליט על עתידן.
https://video.foxnews.com/v/6265936562001#sp=show-clips
אהבתיאהבתי
לתמריץ,
כתבת:
" בעבר כל האנרגיה הפרוגרסיבית נוקזה לחיסול ההון הפרטי אבל הקומוניזם נחל כזה כישלון שאפילו הפרוגרסיביים התייאשו מהכיוון הזה."
———————
הסתייגויותי:
1. מניסיונות קודמים ניתן ללמוד שבני אדם אינם נוטים ללמוד מנסיונות קודמים (😉)
בטח שלא מכשלונות העבר.
(לדוגמא: הספר הריק של לקחי השמאל הישראלי מהסכמי אוסלו).
לרוב מוצאים איזשהו תירוץ מדוע בעבר התיאוריה לא באמת נוסתה כהלכה.
מה שתמיד משאיר מקום לטענה שבנסיון היישום הבא – *כולם* יווכחו בהצלחה המסחררת של ניבויי התיאוריה.
2. נדמה לי שהפרוגרסיבים המודרנים חותרים להשגת "שיוויון מוחלט בתוצאות" בין ה"פריווילגים" לבין ה"מודרים".
הקומוניסטים של העבר לרוב הסתפקו בטענה שההון של בעלי אמצעי הייצור (וצאצאיהם) מעניק להם הזדמנויות לא הוגנות. הזדמנויות החסרות להמונים שהם חסרי האמצעים.
הלאמת אמצעי הייצור /חיסול מעמד העשירים היו אמורים לפתור (לדעתם) את *כל* הבעיות.
הפרוגרסיבים טוענים שפערי ההון הם רק מרכיב קטן מגורמי השונות בין קבוצות אוכלוסייה. קיימת (לטענתם) גזענות מובנית של הפריוילגים – גם אם הם מכחישים אותה, שהמוחלשים הפנימו את הסטריוטיפים המקטינים אותם ועוד ועוד ועוד טענות.
מכאן שהפרוגרסיבים המודרנים הרבה יותר יומרניים בשאיפותיהם מאשר הקומוניסטים של העבר.
אהבתיLiked by 1 person
ויקטור דיויס הנסן מצליח לאחד את שני נושאי הדיון האחרונים. כולל הטענות כלפי כוחות הביטחון האמריקאים.
השורה האחרונה בפוסט שלו טוענת שתנועת "המודעים" (פוליטית) מצליחה להסיח את דעת הקהל משורה ארוכה של משברים הנובעים מקרייריזם, משחיתויות ומהעדר מוחלט של כישורים.
נראה לי שהוא אינו תופס את עומק הבעייה שבפניה ניצב המערב – אך אולי *גם* זו זווית נכונה.
https://www.foxnews.com/opinion/critical-race-theory-capitalist-rich-ceos-woke-movement-victor-davis-hanson
החלק המסיים את הפוסט:
——————————-
The woke madness coincides with an epidemic of crises that go largely ignored as a distracted America cannibalizes itself.
The border is being breached at a time of pandemic. Migrants barge in without either COVID-19 testing or vaccinations — during a coronavirus spike that has government officials talking about going door to door to roust out American citizens to get vaccinated.
Whiteness is supposedly the cause of America’s problems. But our inner cities are suffering historic levels of violent crime. Couldn’t our critical race theory accusers take time out from their merchandising to address the soaring violence?
The Biden administration denies that huge deficit spending and generous cash payments to workers fueled inflation. But America hasn’t seen anything like the current price hikes and labor shortages in the last 40 years.
The military, CIA and FBI have lost the confidence of the public — and not just because of their woke politicking. They are perceived as distracted and ignoring their primary missions of winning wars, catching terrorists before they strike, and offering superb intelligence about our enemies.
Wokeness is many things. But increasingly it seems a cover for careerism, profiteering and utter incompetence
אהבתיLiked by 1 person
פינת הטרלול הישראלי
אהבתיאהבתי
לכל המעונין, פה ההחלטה של השופט סולברג, לפסול עצמו, בערעור לגבי הסרט ג'נין ג'נין וכו….
https://bit.ly/3loBycU
אהבתיאהבתי
משה,
אם אתה ליברל קלאסי, למשל מהמאה התשע עשרה, אתה מאמין שלאדם יש שתי זכויות בסיסיות בתור אדם – חופש התנועה והזכות להשתתף בשלטון על חייך. אלו זכויות בסיסיות ובשמם הוצדקו מהפכות ומלחמות החל מהמהפכה האנגלית נגד הסטיוארטים, המהפכה האמריקאית, הצרפתית, מלחמת האזרחים האמריקאית ועוד. הרעיון של דרכונים ומחסומי הגירה נחשב כברברי וכתועבה בעיני ליברלים. רק מדינות עריצות כמו רוסיה או מדינות הדרום בארצות הברית השתמשו בכלים הללו. כמובן שנדרשת לקבל באופן בסיסי את עקרונות הנאורות. קתוליים נחשדו כלא מהימנים עד הקונקרדט של נפוליון עם הכנסיה שבו קיבלה לראשונה הכנסיה את עקרונות הנאורות. ועם זאת מדינות ליברליות אפשרו כניסה ואזרוח של אוכלוסיות שונות באופן תדיר. במאה העשרים חלה נסיגה ברברית מהחופש הליברלי. מדינות דרשו דרכונים, קבעו חוקי אזרחות שונים ועוד.
אם אתה לא מאמין בעקרונות הללו, סבבה; אולי אתה מאמין בחירויות של קהיליות פוליטיות אבל לא בזכויות אדם. ועם זאת קשה לומר שמדובר בנקודת מבט חדשה. זה סך הכל ליברליזם קלאסי.
קשה לומר מה היחס בין פרוגרסיביים לליברליזם קלאסי. מצד אחד הם שואבים ממנו, מצד שני הפרוגרסיבים לוקים בפולחן המדינה שבשביל ליברל קלאסי היה נתפס כתועבה. נדמה גם שהתמיכה של הפרוגרסיבים בעקרונות הללו איננה נובעת מאמונה אמיתית בעקרונות הללו אלא משימוש בהם כדי לדכא יריבים פוליטיים. בכל אופן, שאלת המוטיבציה הפסיכולוגית לא כזו משנה. אני מאמין שעם טיעונים צריך להתמודד – במיוחד אם אני מקבל אותם ברמה כזו או אחרת – ולא רק להסתפק באנליזה פסיכולוגית שטחית.
אהבתיאהבתי
חייל,
התרחישים שהוצגו בכתבה על "המילואים הפנימיים" של קצינים ג'ובניקים שהם גם מפקדי פלוגות/גדודים מילואים לוחמים, מתייחסים לשירות "מילואים" של 21 יום בשנה, כי זה כנראה המינימום כדי לקבל רמת פעילות א לכל השנה. אבל כמו שנאמר בכתבה, מלכתחילה המודל נדרש כי הצבא צריך מהם הרבה יותר ימים כמפקדי מילואים כדי "לענות על הדרישות המבצעיות".
כנראה שקיבוע רמת הפעילות לא צריך להיות אחרי ארבע שנים אלא לפי מספר ימי פיקוד על לוחמים בפועל (למשל אחרי 400 יום במצטבר), אבל אם מפקדי מילואים כאלה אכן נדרשים לעשרות רבות של ימי מילואים כל שנה, די קשה למצוא מקום עבודה נורמלי שיאפשר את זה, מה שהופך את המודל כשלעצמו לפיתרון סביר.
אהבתיאהבתי
י.ד.
לא הבנתי מדבריך מה בדיוק אתה משיג עלי יש בדבריך אנקדוטות היסטוריות מעניינות אבל אני לא רואה שום טיעון ממשי. אכתוב בצורה של נקודות
בדיון המוסרי
א. לאדם יש חופש תנועה
ב. לאדם יש זכות קניין
ג. חופש התנועה של אדם אינו מקנה לו זכות כניסה חופשית לשטח שיש לאחר זכות קניין עליו
ד. זכות קניין קיימת גם לקבוצה של אנשים. משותפים ועד זכות של עם על חבל ארץ.
ה. מכאן מחסומי הגירה הם דבר ראוי ומוסרי בהתקיים הנ"ל.
ו. בכל העולם עמים יצרו לעצמם מערכות לאומיות ומסגרות חיים בחבלי ארץ השייכים להם. אזרח של מדינה מסוימת הוא שותף במובן מסוים בכל החבל ארץ של אותה מדינה ולכן אין שום קשר בין מעבר של אדם מעיר לעיר באותה מדינה לכניסת אדם שאינו אזרח המדינה לתוך המדינה.
ז. השאלה האם זה תואם את הליברליזם מהמאה התשע עשרה היא שאלה משנית השאלה היותר חשובה היא האם יש טיעון המפריך את הדברים. כנ"ל השאלה האם הטיעון שטחי היא משנית השאלה האם הדברים תקפים מבחינה הגיונית. זכותך גם לכנות את התפיסה הנ"ל "נסיגה ברברית מהחופש הליברלי" אבל זה לא תחליף לטיעון ענייני.
ח. הזכות של אדם להשתתף בשלטון על חייו- סיסמא יפה אבל בשביל שנוכל לדון עליה נא הגדר אותה בכל מקרה לא נראה לי שחבוי שם משהו המקנה לאדם זכות לדרוס את זכות הקניין של אחרים
בדיון הפסיכולוגי
ט. "שאלת המוטיבציה הפסיכולוגית לא כזו משנה" כשמתעניינים בשאלה המוסרית אתה צודק כשמתעניינים בשאלה הפסיכולוגית אתה לא צודק.
אהבתיLiked by 1 person
לי.ד.,
הליבראלים הקלאסים של המאה ה 19 גם האמינו בזכותו של כל אדם למות מרעב, לצד ילדיו. כמו גם בזכותם של עניים נואשים לשלוח את ילדיהם לעבוד, 16 שעות ביממה, במכרות חשוכים, מגיל 6 ומעלה (בתקווה לחמוק ממוות מרעב).
על אחת כמה וכמה שאותם ליבראלים קלאסים גם האמינו בזכותם של אנשים אמידים *לא* לממן שירותי חינוך ושירותי רפואה לעניים. הם האמינו גם בזכותם להעסיק עובדים נואשים, 16 שעות ביממה, בשכר שבקושי מכסה את עלויות מזונם. כולל גם בזכות המעסיקים *לא* להעניק לבני משפחות עובדים שנהרגו בתאונת עבודה כלשהי – פיצויים משמעותיים. גם אם היה מאוד קל, ואפילו די זול, למנוע את אותה תאונת עבודה. זכויות שמסבירות היטב את נכונות המעמדות הגבוהים והמעסיקים הגדולים לתמוך בהגירה בלתי מוגבלת של עניים למדינתם.
ניתן להוסיף שפושעים זעירים, כדוגמת כייסים, או אנשים שלא הצליחו להחזיר חוב כלשהו (גם אם פעוט) – נמצאו בסכנת מאסר עם עבודות פרך (בכדי לממן את מלוא עלויות כליאתם +) או בסכנת גירוש מהעיר / מהמדינה. לדוגמא גירוש לאוסטרליה.
אבל מסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 (ובעיקר אחרי מלחה'ע השניה) – כל אותן המדינות שהמונים משתוקקים להגר אליהן הפכו למדינות עם חקיקה סוציאלית מפותחת יותר, ובמידה מסוימת גם למדינות רווחה. (אם כי ברמות שונות).
מדינות רווחה, המתיימרות לספק לכל אזרחיהן (ובמידת מה גם לכל תושביהן) את כל השירותים הבסיסיים, *חייבות* להיות הרבה יותר סלקטיביות בבחירה את מי להכניס למעגל נותני / מקבלי השירותים ואת מי לא.
בעולמנו המודרני, העדר סלקטיביות באזרוח כל נזקקי העולם, שתרומתם הפוטנציאלית לקופה הכללית מוערכת כנמוכה אבל צרכיהם גבוהים, עלולה להוביל לקריסה של אותה מדינת רווחה, ולפגיעה קשה ביותר ברמת השירותים שהיא מספקת לתושביה הוותיקים.
מה שהופך *בימנו* את שאלת הנכונות לקבל מהגרים (וגם אם כן: את מי כן ואת מי לא) לשאלה מאוד טעונה.
בקיצור: שינויים במציאות מחייבים שינויים בתפיסת "הזכויות והחובות".
אהבתיLiked by 3 אנשים
שאלה,גם משפטית, לאל רום:
הרקע: הפרשה האחרונה של עשרות הפדופלים והסחטן הבודד.
מאוד לא ברור לי מדוע הפרקליטות החליטה לא להגיש כתבי אישום נגד עשרות הגברים שהגיעו לפגישה עם בן 15 וחצי (למיטב ידיעתם) במטרה לקיים עמו יחסי מין.
אפילו חמור מכך, מדוע הפרקליטות החליטה לא לפרסם את פרטיהם האישים (מה שפוגע קשות ביכולת הורים להגן על ילדיהם).
האם לא ניתן להגיש כתבי אישום, במקביל, גם נגד הפדופילים וגם נגד הסחטן?
אם לא : מאיזה היבט של טובת הציבור חשוב יותר להגיש כתב אישום נגד סחטן קטן אחד מאשר נגד עשרות פדופילים?
מדוע לא להפוך את הסחטן לעד מדינה כנגד כל אותם פדופילים?
אם יש הכרח ב"עדי מדינה" נגד אותו סחטן – מדוע לא להסתפק בשיתוף הפעולה של פדופיל אחד או שנים. מדוע לנקות את כל החבורה?
מה יוכל לחזק את אמון הציבור שהפרקליטות *לא* שומרת בכספותיה את פרטיהם האישים של הפדופילים החשובים רק בכדי שהיא עצמה תוכל (אם רק / כאשר תרצה) לסחוט אותם בעצמה.
(או, בקיצור, מי מפקח, שומר ומגן על הציבור מ"פיקוח, השמירה וההגנה" של הפרקליטות?)
אהבתיאהבתי
להשתמש בסחיטה הזו כדי לגלות פדופילים זה האמא של מה שנקרא ״פרי העץ המורעל״.
מתוך חשיבה תמריצית זו טעות חמורה
אהבתיאהבתי
ואלו העובדות לפי אור כרמי: https://twitter.com/orcarmi/status/1422457478797737984?s=21
אהבתיאהבתי
אנונימי,
פיספסת לחלוטין את הנקודה. לקצינים הג'ובניקים יש עבודה והם מקבלים תמריץ כלכלי לשרות מילואים מהמעסיק שלהם. לעומת זאת קציני מילואים שעובדים במקום עבודה אזרחי לא מקבלים דבר מעבר לשכרם האזרחי (המעסיק מפוצה על תשלום השכר אבל לא על אובדן התפוקה ולכן יעדיף מועסקים שאינם עושים מילואים) ועצמאיים מפסידים כספים עקב השרות. הפיקוד הבכיר פגע במשך שנים בשרות המילואים בתואנה שאין כסף ולפתע מצא כסף שהולך לאנשי קבע. הרמטכ"לים האחרונים צמצמו את סד"כ יחידות המילואים הלוחמות בשליש. לאן נעלמו הקצינים שאיישו את היחידות שנסגרו?
אהבתיLiked by 2 אנשים
קמיליה,
לא ממש שמעתי על הסיפור הזה.
אבל, כנראה ( ועוד אגיע בהמשך אולי לתיק בית המשפט או למסמכים מעמיקים) שעסקינן בצייד פדופילים, שפעל באופן עצמאי. הוא לא איש חוק ( וכאן עץ מורעל, לא רלבנטי אז, אם כי ייתכן עניינים אחרים, שרעיונית, משיקים לרעיון של סו קולד עץ מורעל).
בגין טראומה מן הילדות, החליט לצוד פדופילים ולסחוט אותם. התחזה לנער בן 15.
אז ברור שאותו צייד, ביצע עבירות. הוא לא איש חוק. ולא יכול היה לעשות כדבר הזה. זה אין חולקין כרגע.
הפרקליטות טוענת, שאין ראיות משהו. ייתכן מאוד, שהפרקליטות, מתכוונת, לא שאין ראיות. אלא, שאין אשמה פלילית. העובדות ידועות בקייס כנראה. אבל, אפילו אם אין ויכוח לגבי העובדות, עדיין צריך להאשים את אותם פדופילים, בעבירה כלשהיא. ואיזה עבירה בדיוק ? הם לא ביצעו שום אקט מיני בפועל על פי הפרסומים. מה שנשאר, זה ניסיון לבצע אקט. ואם כל אחד פעל לבדו, אז, גם אין קשירת קשר ( צריך שניים ויותר לקשירת קשר).
ייתכן שהפרקליטות רואה זאת כך, שאין אפילו ניסיון ( בעצם קיום המפגש) או שלמעשה, הוא לא היה נער בן 15 שהיה נכון לבצע אקט מיני, אלא, התחזה לשם ביצוע סחיטה ואיום.
אז האשמה של אותו צייד וודאית. שלהם לא ממש מבחינת הפרקליטות.
אבל, כל זה כרגע מן התקשורת. אני אעמיק יותר, ואבין יותר טוב.
להתראות
אהבתיאהבתי
התיק לא נגיש במערכת נט המשפט. כל מה שהגעתי אליו כרגע, זה בעליון לגבי הארכת מעצר שלו, או כל מיני החלטות ביניים. אבל, נעמיק אולי יותר אחר כך.
צריך לשים לב, יש לו עבר פלילי כנראה לאותו צייד. וגם בהקשרים דומים כנראה בעבר. הוא גם מסתבר הימר עם הכסף כנראה. כלומר, לא פעל ממש להגנת הציבור כפי הסברה.
ייתכן גם, שהם עצמם, המפותים פדופילים, בבחינת עדי מדינה. ואם עדי מדינה, אז ייתכן שנמחל להם על עבירה קלה ביותר תכל"ס, בשביל להרשיע מישהו כבד יותר, והרשעה וודאית. וייתכן שחלק מן ההסכם לגבי עדותם כעדי מדינה בבית משפט, הינו זה, ששמם לא יפורסם פשוט.
אז, בקשר לעדי מדינה, זה כך הדבר. זה על פי חוק. אבל, כרגע לא חותם כמובן, עוד נברר.
אהבתיאהבתי
אם אכן, הם עדי מדינה, אז כדאי להבין בחוק ממש, מהו ומיהו עד מדינה, מבחינת המחוקק.
נצטט מפקודת הראיות ( נוסח חדש), חלק רלבנטי מסעיף 54א:
"עד מדינה" – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה.
אז ייתכן, שהם בבחינת עדי מדינה מבחינת הפרקליטות, וזוהי טובת ההנאה שהובטחה להם. ייתכן גם מבלי שהוגדרו כעדי מדינה. לא יודע כרגע. נבדוק אחר כך.
אהבתיאהבתי
ואגב, שלא כפי שמקובל לחשוב, דוקטרינת העץ המורעל, לא ממש התקבלה ונוהגת בישראל. בישראל, חל מה שנקרא, כלל הפסילה היחסית ( פסילה יחסית של ראיות לא קבילות). כאשר באופן כללי, המקרה חמור נקרא לזה, אז ראיות נפסלות. אבל, לא בכל מקרה ומקרה, ראיות נפסלות בגין הסו קולד עץ מורעל. חשוב להבין זאת.
כלל הפסילה היחסית, או, הלכת ייששכרוב מה שנקרא.
אהבתיאהבתי
כאן למעונין, בויקיפדיה, על הלכת יששכרוב כאמור:
https://bit.ly/2Vb8E5C
אהבתיאהבתי
תמריץ,
עבאס וליברמן הם גאונים. כלכלת הרש"פ עומדת לפרוח כשיתחילו להבריח קולה זירו משכם לבת ים ואשדוד
אהבתיאהבתי
אהבתיLiked by 2 אנשים
אז שמתי ידי על מסמך משפטי בבית משפט בקשר לקייס הזה של צייד הפדופילים.
מדובר בבקשה לקבלת חומר חקירה, של עורך הדין של הצייד.
בית משפט מחוזי מרכז לוד.
הצייד מבקש, את העתקי הרישום הפלילי של עדי תביעה.
מסתבר בכלל, שאותם נסחטים, הם מתלוננים בתיק ( חלק מהם, יש כנראה טעות מספרית בתיאור הדברים בהחלטה של בית המשפט).
מסתבר שהוא התחזה כנראה, גם לקטין, וגם לקטינה.
בסך הכל, גזר קופון של 700 אלף שח' מידיהם של שלושים וארבעה מתלוננים.
השופט אגב, דחה הבקשה.
אני משאיר כאן לינק להחלטת בית המשפט או למופע עצמו , לא בטוח שיעבוד, אתקן בהמשך אם צריך, ללינק פרטי:
https://www.court.gov.il/NGCS.Web.Site/Viewer/NGCSViewerPage.aspx?DocumentNumber=019c42420c5e4c4e88d316b3ebd157ba
אהבתיאהבתי
אשכרה עובד הלינק. אז תעשו חיים ( 700 אלף שח', אפשר ללכת לונג על ביטקוין)….
אהבתיאהבתי
פינת הטרלול הישראלי
https://www.israel-opera.co.il/?CategoryID=1264&ArticleID=5468
אהבתיLiked by 1 person
לתמריץ,
כתבת:
1. "ואלו העובדות עפ'י אור כרמי …… "
—————-
אין לי כל מידע על הפרשה מעבר למה שפורסם בתקשורת. אמינות התקשורת מוטלת בספק ומכאן שבהחלט יתכן שזו בסה'כ מהומה מדומה.
מצד שני, קשה לי להאמין שהסחטן הצליח לגייס 700,000 שקלים (כטענת אל רום) רק על סמך "האיום" שיחשוף את העובדה שהיו מעוניינים לקיים יחסי מין עם אישה בגירה בת 19.
מכאן, עד שלא יוצג מידע אמין יותר, אמשיך ברשותך להתייחס ל"פרשה הפדופילית" כאמיתית.
2. "להשתמש בסחיטה הזו כדי לגלות פדופילים זה האמא של מה שנקרא ״פרי העץ המורעל״.
מתוך חשיבה תמריצית זו טעות חמורה."
——————
א. למיטב ידיעתי, פירות העץ המורעל מתייחסים למוטיבצית *יתר* של שוטרים ופרקליטים להצליח לסגור פרשיות פשע ולהרשיע. וכך כוחות אכיפת החוק עוברים על החוקים בכדי להכניס לכלא אנשים שעברו על החוק.
סיטואציה אותה מנסים למנוע ע'י פסילת השימוש בראיות שהושגו בדרך בלתי חוקית.
(אני מניחה שאל רום יתקן אותי אם טעיתי).
אבל אין לכך כל קשר לסיטואציה
שבה נעזרים בפושע אחד בכדי להרשיע פושע אחר. או שבונים על כך שהפושעים יפלילו זה את זה. כמו הסיטואציה הנוכחית.
ב. בעיני, לא רק שלא מדובר ב"טעות חמורה" אלא דווקא בהישג נפלא. הציבור יהנה אם יווצר תמריץ משמעותי לנסות לחשוף פדופילים.
כל פדופיל פעיל מסוגל לפגוע נפשית באלפי ילדים. פגיעה שהם עלולים לשאת עמם כל ימי חייהם.
מכאן שאם הפדופילים יחיו בפחד מתמיד שבצד השני של הקו נמצאת שוטרת המתחזה לבת 12 או פושע שינסה לסחוט מהם מאות אלפי שקלים בתמורה לשתיקתו – גדלים הסיכויים שאותם פדופילים לא יעזו לצאת מחוריהם ו/או שינסו לטפל במחלה הנפשית הקשה שלהם.
אהבתיLiked by 1 person
בעצם את מציעה הפרטה של המלחמה בפדופיליה אל העולם התחתון.. קונספט מעניין.
אהבתיאהבתי
אגב לא מדובר בפדופיליה. חיזור של אנשים מבוגרים אחרי בנות 14 או 15 היה מאז ומתמיד חלק מהתרבות האנושית ומהמיניות האנושית הנורמטיבית. נדמה לי שהמיועד לראש הממשלה ניר ברקת הכיר את אשתו כשהיה בן 20 וכשהייתה בת 14. אני תומך לחלוטין בכך שזה לא יהיה עוד נורמטיבי אבל זו לא פדופיליה.
אהבתיLiked by 1 person
לאל רום,
המון תודות על ההשקעה והטרחה.
כתבת:
" … ייתכן גם, שהם עצמם, המפותים פדופילים, בבחינת עדי מדינה. ואם עדי מדינה, אז ייתכן שנמחל להם על עבירה קלה ביותר תכל"ס, בשביל להרשיע מישהו כבד יותר, והרשעה וודאית. וייתכן שחלק מן ההסכם לגבי עדותם כעדי מדינה בבית משפט, הינו זה, ששמם לא יפורסם פשוט. …"
————-
מאוד קשה לי לקבל שעשרות פדופילים, גם אם במקרה ספציפי מסוים לא הצליחו לממש את תאוותיהם – פחות מסוכנים לציבור מאשר איזשהו סחטן בודד.
בין אם המוטיבציה של אותו צייד פדופילים הייתה טובת הציבור או תגובה לאירוע בילדותו בו נפגע מפדופיל או סתם בצע כסף (או איזושהי תרכובת של כל הנ'ל).
ברור לי שכאימא לילדים אני מוטה – אך במקרה זה אני גאה בכך שאיני חסרת פניות לגבי הטיפול הנאות בפדופילים.
מצד שני, איני משוכנעת שהפדופילים הם פושעים שהיו מסוגלים לבחור שלא לפשוע. יתכן שמחלת הנפש שלהם חזקה מהם. אולי הם דומים יותר לנשאי מחלה מדבקת, מאוד מסוכנת, שטובת הציבור מחייבת את הרחקתם מהציבור וכליאתם הממושכת – למרות שהם עצמם אינם אשמים במחלתם.
אבל מכאן נובע שהמינימום שבמינימום שהייתי מצפה מרשויות החוק הוא לפרסם את שמותיהם, תמונותיהם, כתובת מגוריהם ותחום עיסוקם. בכדי שהורים לפחות ידעו ממי עליהם להישמר.
שום הרשאה וכליאה של איזשהו פושע כלכלי בינוני או קטן – לא תוכל להצדיק בעיני את העלמת מידע חיוני זה מהציבור.
(ועדין לא חזרתי על החשד שמי שנסחט בעבר ע'י פושע תאב בצע, שאיים לפרסם את פרטיו, עלול להיסחט גם ע'י בכירים במשטרה או בפרקליטות).
אהבתיLiked by 1 person
קמיליה,
700 אלף שח', זה על פי כתב האישום. אין יותר אמין מזה. רק פסק דין לעתיד לבוא.
פרקליטים בדרך כלל, מודעים לבעיה של עץ מורעל. ולא ייקחו סיכונים לא סבירים. אבל, תכל"ס, מי שמייצר פירות מורעלים זה לרוב המשטרה עצמה (מזכיר שוב, זה בארה"ב, לא כאן עץ מורעל לגמרי).
ולא הבנו, של מי "הטעות החמורה" ? מה הישג בדיוק את מתכוונת ? שאנשים יסחטו פדופילים ברשת( אפילו היו, והרי אין לדעת תמיד, אם הבן אדם פדופיל אם לאיו, מה זה פדופיל בכלל, זה מאוד סבוך).
כי אם את מתכוונת, שאנשים יסחטו פדופילים ואפילו פוטנציאלים ברשת, אז את לא ממש מבינה מה הולך פה. אין להרשות לאף אחד, לפעול מחוץ לגדרי החוק. רק המשטרה. פה לא נעשים לינצ'ים וירטואלים. צריך להתלונן במשטרה אם יש חשד סביר, ושהמשטרה תעשה עבודתה.
את מסתכלת בכלל על פדופיליה, לא יודעת, כמה סחיטות, איומים, יש דרך האינטרנט, על אנשים חפים מפשע. דברים מטורפים לגמרי. מה זה הדבר הזה?
ובכלל, בקייס הנוכחי של אותו צייד שהבאת, הוא השתמש בכסף להימורים כנראה. אז מי לנו יתקע, איזה טראמפ יתפסו על כך אנשים מפוקפקים. בכלל, סגירות חשבונות כך יבואו אנשים עם סגירות חשבון על ימין ועל שמאל.
פה את חיה במדינת חוק. לא הפקר פה. אם אנשים אפילו מפוקפים לא מקבלים משפט הוגן, יחס הוגן וחוקי מעל הכל, גם אנשים חפים מפשע ותמימים, בסכנה איומה. הדברים האלו הוכחו.
כבר המחשתי בעבר. השב"כ למשל, רגיל להוציא הודאות בדרך לא דרך, מפלסטינאים, והוא לא בוחל אז, גם מנוער גבעות להוציא הודאות וכדומה. והתוצאה:
הם עוברים סדנאות, של עמידה בעינויים, עמידה בלחצים וכדומה. יעני מה, יהודי מענה יהודי באיזה מרתף משל של השטזי, ובן גביר ואחרים, מכינים אותם עם סדנאות בשטח. קולטת ?
כדאי מאוד להוציא שטויות כאלו מהראש עם כל הכבוד…. אנשי חוק נוהגים לפי החוק. ורק אנשי חוק, עוסקים בחוק. לא אנשים מן היישוב. אין להרהר כהוא זה, אחרי דבר זה.
להתראות
אהבתיאהבתי
קמיליה,
כאן רצ"ב לינק, מחנות קיץ של ארגון להב"ה.
והנה, ראש הארגון, גופשטיין, מצטט אותו:
" בתגובה לפרסום הבוקר ב'ידיעות אחרונות' ולפיו מדובר בקייטנת הסתה שבה מלמדים איך להיאבק בכוחות הביטחון, אמר גופשטיין כי "הכותרת מסיתה נגד מחנה שנועד לאהבת ישראל, הגנה על בנות ישראל וחינוך לשירות בצה"ל – מעולם לא אמרנו שיש להיאבק בכוחות הביטחון ואנחנו אוהבים את צה"ל אך נגד חקירות אלימות של השב"כ".
עד כאן הציטוט:
אז חקירות אלימות של השב"כ. אפילו אם לא היה כך. אפילו אם זוהי תפיסה סובייקטיבית. רואים היטב, וזוהי המחשה זניחה, מה דברים כאלו עושים.
כאן:
https://www.leava.co.il/מה-עושים-במחנה-הקיץ-של-להבה/
אהבתיאהבתי
קמיליה,
על לא דבר. זניח ביותר בשבילי (ההשקעה).
טוב, קשה מאוד, לרגש לא לשלוט במצבים כאלו. ואני מבין זאת. הכי מסוכן אבל, זה לא פדופילים רק, אלא, שלטון החוק. קשה מאוד. ברגע שגבולות נפרצים, את לא יכולה להבין כמה שזה מסוכן.
אבל, פדופילים מפורסמים. לא בדרך שאת מבינה. אלא בדרכים אחרות. למשל, הם לא יכולים לעבוד במקומות מסוימים, נניח מוסדות חינוך עם ילדים וכדומה. החוק דואג לכך. אמחיש בהמשך.
אז את מבינה הענין של הסחיטה. אבל, פרקליטות ומשטרה יסחטו ? אי אפשר שזו תהיה הנחת עבודה. אם זו תהיה הנחת עבודה, אז מה יהא עלינו פה כולנו ? החזקה היא, שהם עושים עבודתם נאמנה, ובאופן חוקי, אלא אם כן, הוכח אחרת.
להתראות
אהבתיאהבתי
הנה פה קמיליה, תחת הכותר:
"חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א-2001"
כאן:
https://www.nevo.co.il/law_html/law01/247m1_001.htm
אהבתיאהבתי
משה,
זכויות קניין הן של פרטים. למדינה כשלעצמה אין זכויות קניין על הקרקע. מה שיש זה את הרשות להסדיר את ענייני החברה באופן מוסכם מטעם התושבים הגרים בה. רשות זו כוללת גם את הרשות למנוע איומים על הסדר החברתי מצד זרים שאינם מקבלים את העקרונות החברתיים. אך אם מגיעים זרים המקבלים את עקרונות הסדר החברתי אי אפשר למנוע מהם להצטרף ולהיות שותפים בשלטון. זהו מושכל ראשון: האמנה החברתית היא בין כל אלו המקבלים אותה באופן אוניברסאלי ואיננה מוגבלת לעם מסוים או לדת מסוימת. ההפרדה בין עמים היא תוספת מלאכותית שהתקבלה בגלל הקושי של עמים לקבל את האוניברסאליות של האמנה החברתית ובגלל סיבות נוספות כמו הצורך לגבש הסכמה על בסיס שפה משותפת כדי ליצור אמנה חברתית. אבל גם לאחר ההפרדה בין העמים מבחינה טכנית אם אדם עובר לארץ אחרת הוא אמור להתקבל שם אוטומטית כאזרח ולהשתתף בבחירות לשלטון שם.
דרך אגב משה, מה ההסבר שלך מדוע אם אתה עובר לגור בעיר אחרת אתה מקבל אוטומטית את הזכות להשתתף בבחירות?
קמיליה,
לא בטוח שאני חולק עליך. רק אעיר שליברלים במאה התשע עשרה האמינו שעצם הצמיחה הכלכלית תעניק את הרווחה הכלכלית לכלל התושבים.
אהבתיאהבתי
י.ד. כתב: "למדינה כשלעצמה אין זכויות קניין על הקרקע … זהו מושכל ראשון" זה מושכל ראשון שלך ושל הפרוגרסיבים.
יש דברים שהם מושכל ראשון שמקובל כמעט בכל חברה אנושית כמו 'לא תרצח' לא תגנוב'. הדברים שהם מושכל ראשון שמקובלים כמעט בכל חברה אנושית – באופן כללי הם גם מאוד ברורים שהם נדרשים לקיום החברה ומועילים מאוד באופן כללי לחיים טובים לרוב מוחלט של האנשים.
דמוקרטיה אינה מושכל ראשון במעמד כמו אלו אבל א. הנסיון מראה שחיים במדינה דמוקרטית מיטיבה עם רוב מוחלט של הציבור ב. מושכל ראשון שגם מקובל מאוד הוא שאין לאף אחד זכות לכפות שום דבר על אחר מלבד מניעת האחר מלפגוע בדברים השייכים לו – לאור זאת קשה לראות איך לשלטון שאינו דמוקרטי יש זכות קיום.
יש דברים שהם מושכל ראשון אצל חברות מסוימות כמו שיש כאלה שאצלם מושכל ראשון שצריך להעריץ את מוחמד.
המושכל הראשון שלך האם יש לך איזה ביסוס לזה שבחשבון כללי הוא יביא חיים יותר טובים?
האם יש לך איזה הסבר מדוע לאדם יחיד יש זכות קניין ולקבוצת אנשים שהם עם אין להם זכות קניין בחבל ארץ שלהם?
עד אז המושכל הראשון שלך הוא באותו מעמד של אנשים שיש להם מושכל ראשון שפעם בשבוע צריך למשך שעה לשים אטב על האוזן.
לשאלתך: מה ההסבר שלך מדוע אם אתה עובר לגור בעיר אחרת אתה מקבל אוטומטית את הזכות להשתתף בבחירות?
אתה מתקשה מאוד להתבונן שלא מהמושכל הראשון שלך שלציבור אין בעלות על חבל ארץ אבל כשתצליח לצאת מהתפיסה שלך ולהתבונן דרך התפיסה אחרת אתה בעצם צריך לשאול הפוך: לי ולכל אזרח בארץ יש חלק בבעלות על כל הארץ אז בעצם צריך להיות לי זכות בחירה בעפולה גם כשאיני גר בה. ולתושב עפולה צריכה להיות זכות בחירה בעיר שלי אף שאינו גר בה.
קודם צריך להדגיש שהתשובה לזה היא במישור של ניהול 'נכס' משותף ואין לה שום קשר לשאלה של מי שאינו שותף שמעוניין להכנס ל'נכס' המשותף. שאלות כאלו קיימות בחצר משותפת בבניין וניהול ועד בית ובחברות ועוד ועוד. בכל אופן בנדון דידן שבחלק המשותף שמשפיע על חיי כולם כולם מצביעים לגוף המנהל את השותפות הכללית ובחלקים בשותפות שנוגעים לחלק מהשותפים כל קבוצת שותפים מצביעה לגוף המנהל את הדברים הנוגעים להם בשותפות. זה הכי הגיוני הכי יעיל והכי פשוט והכי הגון.
אהבתיLiked by 1 person
משה,
אם אתה הולך בכיוון הזה אז אני מודה שלדעתי גם האמונה בזכות הקניין במצב הטבעי, של פרטים ושל רבים, היא כמו האמונה שפעם בשבוע צריך למשך שעה לשים אטב על האוזן. לדעתי אין קניין מחוץ למסגרת המדינה לא של פרטים ולא של רבים ורק במסגרת החוק של המדינה יש קניין לפרטים (וגם לכלל). מה שיש מחוץ למסגרת המדינה אלו חובות מוסריות. אולם בניגוד לזכויות, חובות אינן מוחלטות והן בהחלט נדחות למול חובות מוסריות אחרות.
בכל אופן אני חושב שבעיני הליברלים אין זכות הקניין לרבים כי אין באמת רבים (חוץ מכלל המין האנושי). יש רק אוסף של פרטים המתאגדים באמנה חברתית. אבל האמנה החברתית לא יכולה לעקור את זכויות הפרט היסודיות ולכן לכל פרט יש זכות ללכת לכל מקום ולהשתתף בכל שלטון. ההבדל בין הליברלים בעבר לפרוגרסיבים בהווה שהליברלים בעבר הכירו בכך שלא כל האנשים מסכימים לעקרונות הליברליים ולכן הזכויות של אותם אנשים מוגבלות בעוד שהיום טענה כזו נתפסת כגזענות. בעבר גם המדינה הליברלית הייתה גוף מצומצם הרבה יותר בעוד שהיום מדינת הרווחה נותנת הרבה יותר ולכן גם מזמינה טרמפיסטים כפי שכתבה קמיליה. אם אתה מאמין בקיומם של כללים, סבבה. הרבה ליברלים לא מאמינים בקיומם של כללים ולכן דיבור על קניין של הכלל לא מובן להם.
אני מצרף כאן קישור למאמר של פמיניסטית אמריקאית יהודית המספרת כיצד היום יש ניסיון לבטל חוקים נגד אלימות במשפחה כי הם מביאים למאסר של יותר מידי גברים שחורים ולכן הם גזענים (כי הרי לא יכול להיות שגברים שחורים אלימים כלפי הנשים שלהם…):
https://www.tabletmag.com/sections/arts-letters/articles/progressive-erasure-of-feminism
אהבתיאהבתי
מעין שי מתוק – מריר לשבת
הועתק מהטוויטר של אוריה קניג:
– יאיר לפיד הוכיח שאפשר לחיות לצד קבינט הקורונה
– אביגדור ליברמן לא הגיע לכלא, אבל שלח נציגה במקומו
– ליברמן הבטיח לא להעלות מיסים, אבל הוא לא אמר שום דבר על להמציא מיסים חדשים
– ישראל לא באמת יכולה להתחיל לירות, כי יאיר לפיד עוד לא קיבל את ציוני הבגרות שלו
– מרגישים את השינוי באוויר. במקום "להיכנע ללחץ החרדים", בממשלת הריפוי יש לנו "דחייה בעקבות הביקורת"
·
– אמילי מואטי כעת בוועדת החינוך: "אחת מהרעות החולות של מערכת החינוך בישראל היא החינוך למצוינות
———-
לא לדאוג, שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון תכחיש גם את המחלה הזו
– אני רואה שכבר מתחיל הוויכוח אם ארטיום דולוגפיאט נחשב "באמת ישראלי" או שהוא "לא באמת שלנו". אז אפשר פשוט להשיט אותו במפרץ הפרסי ולתת לאיראנים להחליט מה הבעלות שלו
אהבתיLiked by 1 person
לי.ד.,
אתה טוען ש:
" … אני חושב שבעיני הליברלים אין זכות הקניין לרבים כי אין באמת רבים (חוץ מכלל המין האנושי). יש רק אוסף של פרטים המתאגדים באמנה חברתית. אבל האמנה החברתית לא יכולה לעקור את זכויות הפרט היסודיות ולכן לכל פרט יש זכות ללכת לכל מקום ולהשתתף בכל שלטון. …"
————-
טענה תמוהה.
אפילו ברמת בית משותף, לכל אחד מבעלי הדירות בבנין יש חלק בבעלות על השטחים המשותפים לכלל דיירי הבנין (גינה, לובי כניסה, חדר מדרגות, מעלית, גג ….). שטחים אלו הם זכות הקניין של מספר משפחות. כלומר יש קניין משותף ל"רבים". רבים שברור שאינם מתייחסים לרוב המכריע של כלל המין האנושי. אפילו לא לרוב המכריע של תושבי אותו רחוב.
גם ברמת מדינה: משלמי המיסים, בעבר ובהווה, הקימו במאמץ משותף בתי חולים, סללו כבישים ומשקיעים בהתממדה בציודם ובתקינותם. מכאן שלהם, וליורשיהם החוקיים, אמורות להיות "מניות הצבעה" לגבי השימושים שיעשו בבתי החולים ובכבישים הללו. מניות הצבעה שאין, ולא אמורות להיות, לרוב האנושות. זכותם גם להחליט לאלו אנשים נוספים יתנו מניות הצבעה ולאילו לא.
התביעה שאספת בעלי מניות ההצבעה תאפשר זכויות הצבעה לכל אדם החי על כדור הארץ וחפץ בכך – חמורה יותר מכל השתלטות עוינת על חברה.
****
מעבר לבעייתיות החוקית – מוסרית טענה זו מייצגת בעיני מגמה פרוגרסיבית מדאיגה.
מטרת על של פרוק כל החברות האנושיות, כל הקולקטיבים וכל מוקדי הסולידריות לאוסף של אטומים אינדיוידואלים נפרדים.
כולל כמובן פרוק הלגיטימציה לסולידריות לאומית ו/או משפחתית.
כולל דגש יתר (בעיני) על זכויות הפרט, ודגש חוסר על זכויות ציבורים / קולקטיבים.
(((אם לחזור לדיון קודם: דגש יתר (בעיני) על זכויות חשודים בפדופיליה ודגש חוסר על חובת הציבור להגן על ילדיו))).
אהבתיאהבתי
לאל רום,
אמנם באיחור אבל … (המתנתי למספיק זמן פנוי בכדי להגיב באריכות).
כתבת:
" …פרקליטים בדרך כלל, מודעים לבעיה של עץ מורעל. ולא ייקחו סיכונים לא סבירים. אבל, תכל"ס, מי שמייצר פירות מורעלים זה לרוב המשטרה עצמה (מזכיר שוב, זה בארה"ב, לא כאן עץ מורעל לגמרי). …"
+
" … את מבינה הענין של הסחיטה. אבל, פרקליטות ומשטרה יסחטו ? אי אפשר שזו תהיה הנחת עבודה. אם זו תהיה הנחת עבודה, אז מה יהא עלינו פה כולנו ? החזקה היא, שהם עושים עבודתם נאמנה, ובאופן חוקי, אלא אם כן, הוכח אחרת …."
————————————–
אני מוכנה לקבל את ההנחה שמתוך 10 קבין של תאוות כוח, קידום ושחיתות אישית, שנפלו על כוחות אכיפת החוק בישראל – תשעה קבין נטלה המשטרה, 0.99 קבין הפרקליטות ורק 0.01 קבין השופטים.
אבל איני מוכנה לקבל את ההנחה שקיימת איזושהי קבוצה אנושית, המונה יותר ממאה איש, שאין בה, ולו רק אדם אחד, שינסה לנצל לרעה את עמדות הכוח שלו. לו רק יאמין שיצא מכך בשלום בלי להינזק + שיש לו סיכוי סביר להרוויח מכך משהו.
אם תרצה תוכל לכנותם "תפוחים רקובים", או "עשבים שוטים" או "פסיכופטים" או "סוציומאטים" או כל ביטוי אחר שמנסה להדגיש שהם אינם הכלל אלא היוצא מהכלל.
מכאן שאיני מוכנה לקבל את טענתך ש*אסור* אפילו לחשוד שהמשטרה, וגרוע מכך הפרקליטות, ינסו להשתמש במידע, שהם אסרו לפרסם ברבים, בכדי לסחוט מישהו. לקידום האינטרסים שלהם.
(מה שמזכיר לי את האוקסימורון "לא יעלה על הדעת ש …". עצם השמעת המשפט כבר מוכיחה שהנושא עלה גם עלה על דעתו של מישהו).
לא רק שמדובר, לתפיסתי, בעיוות של המציאות האנושית – אלא בהנחה העלולה להתגלות כמסוכנת.
אחד הניתוחים המעניינים להבדלים שנוצרו בין התוצאות הבעייתיות של המהפכה הצרפתית לבין התוצאות החיוביות של מלחמת העצמאות האמריקאית – התמקד בשוני בהנחות היסוד בין מנסחי החוקה הצרפתית לבין מנסחי החוקה האמריקאית. לא בשוני לגבי הכוונות הטובות שלהם. וגם לא בערכים העליונים אליהם חתרו.
מנסחי החוקה הצרפתית הניחו (אולי גם בהשפעת ז'אן ז'אק רוסו) שטבע לב האדם טוב מנעוריו. רק החברה האנושית ותרבותה עלולים לפגום באותו טוב הלב הבסיסי של בני האדם.
לפיכך הם לא השכילו לגונן על טובת כלל הציבור הצרפתי והעולמי מהרשעות ו/או מהעריצות של בודדים ושל ארגונים שיצליחו לצבור לעצמם כוח רב מדי. מה שהשאיר שפע מקום לעליית דמויות דיקטטורים אדירי כוח כמו רובספייר ונפוליאון.
מנסחי החוקה האמריקאית, להבדיל מהצרפתים, הניחו שטבע לב האדם הוא לדאוג לעצמו. גם על חשבון כל השאר. לפיכך הם ניסו להבטיח, בכל דרך אפשרית, שאף אדם ואף ארגון לא יוכלו להשיג כוח מוחלט. (כולל, כמובן מאליו בעיניהם, החשד שלהם בטוהר הכוונות אפילו של השופטים בבית המשפט העליון האמריקאי).
עקרון הפרדת הרשויות האמריקאי, לפיו כל שתי רשויות ישתפו פעולה ביניהן בכדי להגביל את כוחה של הרשות השלישית, נובע מאותה פסימיות אמריקאית בסיסית לגבי טבע האדם.
(להבדיל גם מהאופטימיות הבסיסית לגבי טבע האדם, של מאמיני הדת הקומוניסטית ושל מייסדי הקיבוצים).
כלומר אני חוששת שהנחת העבודה האופטימית שלך, לגבי טוהר הכוונות של הפרקליטות והמשטרה, יעלים מעייניך את הכורח לנקוט בצעדי זהירות, ולא להסתמך *רק* על טוהר הכוונות שלהם.
אהבתיLiked by 2 אנשים
קמיליה,
תשמעי, כל מה שאת כותבת למעשה, אין לו קשר למה שאני כותב.
אני כותב על הנחות עבודה. אני לא כותב על מציאות. הנחת העבודה הינה זו, וחייבת להיות זו, שבהעדר הוכחה על פניה, הפרקליטות והמשטרה עושים את העבודה שלהם נאמנה. אחרת:
יהיה שיתוק מערכות כללי כמובן.
נניח כך:
שאדם מקבל חשבון כלשהוא לשלם. נניח חשבון חשמל או מים. הנחת העבודה, הינה זו, שהחשבון מהימן, ומשקף את הצריכה בפועל. מהימן בלתי כי אם, על פניו, לא יכול להיות סביר ומשקף. נניח סכום אסטרונומי, למשק בית רגיל שעל פניו נחזה להיראות חשוד ולא הגיוני.
אחרת מה:
אם כל חשבון, יהיה מותלה ( תלוי) בבדיקה דקדקנית, מחדש, ואדם לא ישלם, עד אשר תאושר נכונותו ומהימנותו של החשבון, וכל חודש מחדש, ונטל ההוכחה יהיה על חברת החשמל או העירייה וכו… אזי:
לא יהיו הכנסות. לא יהיו תשלומים. תהיה רק סחבת. יבזבזו שנים, רק על חשבון אחד, או על משק בית אחד.
כך דברים לא יכולים לעבוד.
אותו כנ"ל משטרה ופרקליטות:
בהעדר הוכחה לסתור על פניה, הם עושים עבודתם נאמנה. זה לא אומר, שאין מקרים חריגים ומושחתים. אבל, אין קשר בין מקרים חריגים ומושחתים, לבין העיקרון שהצגתי והסברתי לעי"ל, שמכונה אגב בעגה המשפטית:
עיקריון החוקיות, או: חזקת התקינות.
כך זה בכל העולם אגב. גם בארה"ב, גם בצרפת. אין דרך אחרת. חבל לבזבז זמן על זה.
ועוד, את לא מבינה איך המערכת הזו בנויה. אם נניח 0.01 קבין שופטים לדעתך. אזי, זה הענין, שבסוף שופטים חותכים עיקר העניינים החשובים. וכאשר הם חותכים, אזי, זה בצורה שקופה. בצורה מנומקת. לעילא מנומקת. ועל כך יש זכות ערעור בעיקרון. ופה, כל הזמן עותרים לבתי משפט. עותרים ומלינים, עותרים ומלינים (מתלוננים). אז כאשר בתי משפט חותכים דברים. זה נחתך בהגינות יחסית.הטיעונים של שני הצדדים נשמעים בהגינות. הנימוקים להכרעה לכאן או לשם מתפרסמים. הכל שקוף ומנומק. ובקשר למה בין היתר:
בקשר למה שפרקליטים ופרקליטות אמונים עליו. שבסוף מגיע להכרעה שיפוטית מטבע הדברים.
כלומר:
אנו מדמים שהמערכת נקיה או מלוכלכת, אבל, אנו לא מדמים או תופסים, שאפילו נקיה או מלוכלכת, מעט רלבנטי הדבר לפעמים (פילוסופית כמובן, לא ערכית). למה ? כי היא עובדת על פי פרוצדורות מתעלות (תיעול). נמחיש את זה כך:
נניח אדם הוא בשמאל. שמאל קיצוני. מתעב נניח את נוער הגבעות. הוא פקיד בנק. פקיד דואר. לא משנה. נכנס לו לסניף, בתל אביב, אדם בעל חזות של נוער גבעות. הוא מרגיש גועל. הגועל לא יעלה או יוריד. כי הוא בקהות חושים מיכנית. הוא עובד לפי תרשימי זרימה. יש תור. יש לו הספק לעמוד בו. הוא מתעלם מן החזות. ועובד בצורה מאורגנת ומיכנית ומתוכנתת. עד סכום כזה, נוהל כזה טופס כזה. מסכום כזה נוהל אחר. כך גם שופטים ופרקליטים. זה ענין טכני. יותר מאשר ענין שיפוטי אינטואטיבי. אבל, אנו לא יכולים להבין זאת מבחוץ. אנו משוכנעים, שלבקרים וערבים, הם מחילים משפט שלמה משהו, על פי אינטואיציה. אבל זה לא. זה הרבה יותר טכני ומקצועי ממה שמדמים. רק סבוך להדהים.
ואין פה שום קשר עם כל הכבוד, לא לחוקה אמריקנית, ולא לצרפתית ולא לכלום. הריאקציה העיקרית בחוקה האמריקנית, זה נגד מונרכיה אגב. שלא כפי שחושבים. הטראומה מן הבריטים והמונארך שלהם, זוהי עיקר ההשפעה וההשראה. ולא התפיסות האלו.
הפרדת רשויות כפי שהסברתי, זה טבע הדברים. זוהי לא דוקטרינה כלל. כשם שנגר הוא לא אופה. כשם שמכונאי הוא לא ספר. כך השופטים לא מחוקקים, והשוטרים לא שופטים. זה סתם מנטרות ממוחזרות.
וכאשר הם מתערבים אחד לשני בעבודה, אז זה טבוע. הרי כך או כך, שופטים הם מחוקקי על. בכל העולם זה כך. אז בטבע הם לא מחוקקים. אבל, בפונקציה, הם מחוקקי על. הוכחתי זאת לא מעט פעמים פה. ולא יכול להיות אחרת הדבר.
רדי מן המנטרות האלו של הפרדת רשויות. זה אפילו לא קשקוש בגרוש.
להתראות
אהבתיאהבתי
קמיליה,
רק להמחשה.
תועמלנים מפגרים פה, מאוד אוהבים אכן, את ארה"ב, ונושא הפרדת הרשויות שם. נלך על זה. ועל קרקע דידאקטית נוחה מאוד לישראלים:
בי די אס. שהכל יהיה הוגן, שקוף, ובזירה עליה מברברים בלי סוף פה.
בארה"ב, שופטים, אפרופו הפרדת רשויות, פוסלים חוקים, על ימין ועל שמאל. המחוקקים מחוקקים, והם פוסלים. פה ? בג"צ נותן יותר מדי כבוד לרשות המחוקקת אגב. אבל, זה רק אגב אורחא.
הנה, בתוך המאבק בבי די אס, הרבה מדינות בארה"ב, מחוקקות חוקים, שמי שתומך בבי די אס, הרי דינו להיות מודר, ממכרזים ממשלתיים וכדומה. כך הם נלחמים בבי די אס. ודוק:
חוקים כאלו, פוגעים הרי בחופש הביטוי. חופש העיסוק וכדומה. והרבה פעמים, החוק נפסל. נפסל על ידי בית משפט פדרלי.
כך פה בקייס להלן, מדינת טקסס חוקקה חוק אנטי בי די אס. והוא הוקפא (הוצא צו כנגדו) על ידי מחוזי פדרלי.
בפסק הדין להלן, זה ערעור פדרלי, על המחוזי בטקסס. מחמת סיבות יותר טכניות, נכנס למודוס של אי רלבנטיות (פה מתכנה הדבר, עתירה תיאורטית, שם: moot).
אז תיגשי, ותנסי לקרוא ולהבין. לא תביני משהו, אני פה. ותראי איך שופטים בארה"ב, עם כל הסיפור של הפרדת הרשויות, נוהגים בחוקים לא חוקתיים פשוט. זה אפילו לא מתאר המציאות היותר רסמית, שבה, בעצם הפרשנות לחוק, השופטים הם מחוקקי על. בלי קשר, האם הביאו לפתחם החוק לפסילה, אם לאיו.
ויודגש: השופטים לא מחוקקים. אבל, הם מחוקקי על. ועל כך,אף אחד לא יכול להתווכח, בגרוש לא יכול. זה הטבע הטבוע של העבודה שלהם.
כאן, ערעור פדרלי, בי די אס, טקסס:
https://bit.ly/3i5qy27
להתראות
אהבתיאהבתי
הנה, נדביק ונתרגם את עיקר הדברים, כפי שמתוארים כרקע, בפסק הדין האמריקני אליו הפניתי לעי"ל:
This appeal touches on the Israeli-Palestinian conflict. In 2017, Texas enacted a law that forbids its governmental entities from contracting with
companies who engage in economic boycotts of Israel. The plaintiffs, who support the Palestinian side of the conflict, then brought two separate suits for declaratory and injunctive relief in federal district court, alleging that requiring “No Boycott of Israel” clauses in Texas government contracts violates the First Amendment. After the two suits were consolidated, the district court held that the plaintiffs were likely to succeed on the merits of their claims that the First Amendment prohibited Texas’s “No Boycott of Israel” certification requirement. The district court then preliminarily enjoined the enforcement of “No Boycott of Israel” clauses in all contracts with Texas governmental entities.
נתרגם ספונטנית:
ערעור זה נוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני. בשנת 2017 טקסס חוקקה והחילה חוק אשר אוסר על ישויות ממשלתיות, להתקשר בחוזה עם חברות אשר פועלות להחרמת מדינת ישראל. העותרים, אשר תומכים בצד הפלסטינאי, תבעו בשני תביעות נפרדות: לצו הצהרתי, ולצו מניעה במחוזי הפדרלי. טיעונם הוא זה, שאיסור החרמה דנן, סותר את התיקון הראשון לחוקה בדבר חופש הביטוי.המחוזי גרס שיש להם סיכויי הצלחה גבוהים בתביעה העיקרית, ואכן הוציא צו מניעה כנגד המימשל בטקסס, לא להחיל החוק.
ובחיי קמיליה, אין מה להוסיף על כל זה. כל השאר, תועמלנות בגרוש ממש.
להתראות
אהבתיאהבתי