בטרם המעברות

בחוגי השמאל נפוצה תחושת חטא קדמון. כאילו השמאל איבד את המזרחים בגלל ימי המעברות, בגלל ההתנשאות המפא"יניקית עם קום המדינה. אפשר לדמות זאת לחרדים שמאמינים שאסון מירון אירע בגלל איזה חטא כלפי אלוהים. נוח להם ולהשקפת עולמם להאמין בכך מאשר למצוא את הסיבה האמיתית – מנטליות העולם השלישי שמאפיינת את החרדים ביחסם לסטנדרטים של בטיחות. אותו דבר לגבי השמאל. מתאים לשמאלנים להאמין שאיזה חטא קדמון של אבותיהם בדמות הפגנת עליונות והיררכיה כלפי המזרחים עומד בשורש הימניות המזרחית מאשר להפנים ולקבל את הסיבה האמיתית: רדיפת שוויון כפייתית, סלידה מלאומנות וגישה קוסמפוליטית נוסח השמאלנים מתאימות רק לחתך מסוים מהאנושות, קטן יחסית, שהמזרחים אינם נמנים עליו.

דווקא דוד בן גוריון היה זה שהבין שהנס האמיתי היה ביכולת של מפא"י לקבל את תמיכת המזרחים בעשורים הראשונים לקום המדינה, והוא התבטא לגבי זאת בכנות ובגילוי לב ואפילו ברוח נבואה, כי הוא חזה בתחילת שנות השישים בדיוק מדהים את מהפך 77'.

רוב העולים – הם באהבה מקבלים את ההנהגה של יהדות אירופה. החוש היהודי אומר להם, שאלה שהניחו את היסודות להתיישבות ולתרבות עברית בארץ, לחינוך ולהנהגה עצמית למדינה – הם ראויים לעמוד בראש. הם מקבלים זאת באהבה, לא מתוך אונס. ראינו בבחירות האחרונות ששום רשימה עדתית לא נבחרה. […]

בעוד 15 שנה ישתנו הדברים, וישתנו לא רק ביחס ליהודי אירופה ואסיה. אנו עומדים בפני פרשת דרכים בעם היהודי שלא הייתה כמותה בהיסטוריה היהודית. […] אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח על כך שהדור הצעיר שונה מאתנו. שאין לו הרגשה של נחיתות, התנצלות והצטדקות. שהוא מרגיש שזוהי ארצו. אבל כאן מתעוררת בעיה חמורה מאוד. ולדעתי בעיה גורלית: הדור הצעיר הזה יהיה ברובו מיוצאי אסיה ואפריקה. אלה שגדלו וחונכו כאן לא יביטו על מניחי היסודות למדינה כעל אלה שצריכים להיות המנהיגים של היישוב. הם לא יקבלו את מרותם. הם יקימו מתוכם מנהיגים, מורים ומדריכים..

לאלעד נחשון, היסטוריון צעיר, יש עמוד פייסבוק פוליטי מעניין שלדעתי יקסום מאוד לקוראיו של הבלוג הזה. מלבד זאת עבודתו האקדמית של אלעד עוסקת בנושא הקשור במישרין לפסקאות לעיל. הוא חקר את השתתפות בני עדות המזרח במחתרות האצ"ל והלח"י. והוא מצא שגם אז, עוד לפני המעברות והבעיות בקליטת העלייה מהמזרח, הייתה הטיה ברורה. במחתרות הימניות הייתה השתתפות בני עדות המזרח ניכרת הרבה יותר מאשר בפלמ"ח ובהגנה. כל אחד יכול לעיין במחקר בהרחבה בעצמו.  אני אביא כמה נקודות מעניינות שמשכו את תשומת לבי.

    • בתחילת מלחמת השחרור שיעור הנופלים שנולדו בארצות המזרח היה 7.6% בקרב לוחמי ההגנה, 23% בקרב לוחמי האצ"ל. מכאן ניתן לקבל אומדן ראשוני שלפיו לוחמים מזרחים היו בשיעור גבוה פי שלושה באצ"ל לעומת ההגנה.
    • נתון זה משתלב יפה עם נתון אחר מהבחירות לאסיפת הנבחרים ב-1931. מצביעי הרשימות העדתיות המזדהות עם הרוויזיוניסטים היוו 21% מתומכיהם, בעוד שמצביעי הרשימות העדתיות המזדהות עם מפא"י היוו רק 8% מתומכיה.
    • מי שמתעקש להחזיק בתזת "חטא ההתנשאות", יוכל להמשיך בדעתו גם אחרי קריאת המחקר הזה. כי גם טרם המעברות הייתה כמובן התנשאות קשה של אשכנזים על מזרחים, מה שמומחש בציטוט הבא:

      דווקא ארגוני המחרתית הקיצוניים, "הפורשים" בלשון היישוב המאורגן, עם שהיו מצווים על שמירת מסגרתם הסודית, פתוחים היו לבני העדות יותר מההגנה, שייצגה את עיקר הישוב הממוסד. נראה לי שלא סמכו על אמינותם של יושבי השכונות שראו בהם נבערים מדעת וחסרי אחריות.

    • בן גוריון צוטט כאומר שפעולות הטרור של המחתרות הן בסך הכול פעולות של "תימנים מסוימים". התימנים יצאו במחאה, ואילו ביטאון האצ"ל חגג על הדברים:

      במוסדות ובעיתונים הרשמיים אין חדלים מלטעון כי האצ"ל מורכב ברובו מבני עדות המזרח. הזהו הדופי שמצאתם בנו, צבועים שכמותכם? להווי ידוע לכם, כי אלינו באים כולם, באים גם מבתיכם המרווחים וגם מן הבקתות הנמוכות. אין מונופולין לאהבת המולדת, אולם לא נכחד, כי גאוותנו היא בעיקר על העניים והמושפלים אשר משפחתנו הלוחמת הופכת אותם לגאים ולעשירים.

    • עד המרד שהכריז מנחם בגין על השלטון הבריטי ב-1944 האצ"ל לא התנהל באופן חשאי מדי ולעיתים שיתף פעולה עם הבריטים. ככה היו יכולים אנשי האצ"ל לחיות בגלוי ולהיות פעילים במפלגה הרוויזיוניסטית. אבל כאשר הבריטים החלו לעצור המוני פעילי אצ"ל נוצר צורך לגייס פעילים חדשים שהבריטים לא יזהו אותם בקלות על פי קשריהם המשפחתיים והמפלגתיים. כאן בני עדות המזרח התאימו לאצ"ל מאוד.
    • האם בני עדות המזרח שנאו ערבים במיוחד כי חיו בקרב הערבים ורכשו ניסיון אישי מר? ככה כתבה פעילה בשמאל הציוני על יחסם של המזרחים לערבים: "זאת היא שנאה גזעית פרימיטיבית. אי אלה מבוגרים מפרשים את נטייתם נגד הערבים כתוצאה מנסיונם הפרטי הקשה, אשר רכשו בארץ או בארצות מגוריהם המזרחיות". אלעד נחשון שולל זאת ומראה שמזרחים בני ארצות ערב לא התגייסו יותר ממזרחים אחרים.
    • תובנה מרתקת של נחשון: ההגנה הייתה ארגון אינדיווידואליסטי של חברים, באופן שמאפיין את הסוציאליזם ומתאים לאשכנזים חילוניים. האצ"ל היה משפחה, מוסד חברתי שמבוסס על קשרי דם והיררכיה, באופן שהולם יותר את התרבות המזרחית. לעתים אמנם היה קונפליקט בין משפחת האצ"ל למשפחה הביולוגית. אם נתפס חבר אצ"ל היה מצופה ממנו להפוך את המשפט לבמה פוליטית שבה יוקיע את השלטון הזר ואת סמכות שופטיו. זאת בעוד המשפחה כמובן רצתה שבנה יתחנן לרחמים כדי לקבל עונש קל.
    • משה גפני, יו"ר יהדות התורה, הסביר לאחרונה את התעקשותו ללכת אחרי ביבי אל המדבר הפוליטי. הוא נימק זאת בציווי שקיבל מהרב שך: לא לנטוש את המסורתיים. זוהי ברית מעניינת, כי האשכנזים החרדים גזענים בצורה בלתי רגילה כלפי המזרחים. גזענים אבל גם בעלי זיקה הדוקה, מתנשאת ככל שתהיה. זו תמונת מראה למחשבה של השמאלנים שהתנשאות אבותיהם הרחיקה את המזרחים. החרדים מוכיחה שהתנשאות, אפילו קיצונית ממש, לא מרחיקה את המזרחים כאשר יש דמיון מהותי בהשקפת העולם הלאומית והמסורתית. והנה גם במחתרות הזיקה החרדית – מזרחית כבר הייתה ניכרת. נחשון מציין שבחוגי מפא"י מנו שתי קהילות שצריך לקיים בתוכן הסברה כדי למנוע הצטרפות לפורשים: מזרחים וחרדים.
    • שני אנשי מחתרות נעצרו בשל תקיעה בשופר בכותל המערבי במוצאי יום הכיפורים. האחד נידון לשישה חודשי מאסר. השני שוחרר מאחר שעורך דינו שכנע את השופט שהוא "כספרדי" אינו עוסק בפוליטיקה.
    • נחשון מתמודד עם השקפת חוקרים שראו את המסתערבים (שהיו בכל המחתרות, גם בפלמ"ח) כבעלי זהות המורכבת ממימד יהודי ומימד ערבי, ואת פעולותיהם במחתרות כמשקפות זיקה תרבותית וחברתית בין בני עדות המזרח לערבים. הוא חולק עליה מכל וכל, בצדק רב כמובן. "אין רמז לכך שראו עצמם יהודים-ערבים בשלב כלשהו בחייהם, וכן אין סימן למשמעות רגשית או זהותית מיוחדת שתפסו אצלם השפה והתרבות הערבית". כשיעקב רז, מסתערב יליד אפגניסטן ואיש האצ"ל, השתמש בידיעת השפה הערבית כדי לבצע פעולות נקמה בערבים "קשה לראות בסיפור חייו ביטוי לזהות יהודית-ערבית".
    • מנחם בגין האמין שהעדתיות היא מורשת הגלות ואף היה מצמיד מרכאות לכינויים אשכנזי וספרדי. האנקדוטה הבאה שסיפר (אשר שייכת לז'אנר שלם של פאדיחות מסוג זה המתרחשות בתחבורה הציבורית ונובעות מהנחות שגויות) ממחישה את גישת הטשטוש שניסה לקדם:

ישנם אשכנזים טהורים שהנם שחומים לא פחות ולעתים אפילו יותר מספרדים טהורים. למשל אברהם שלנו (כינוי של מי שהיה לאחר מכן השר חיים לנדאו), אחד מעמודי התווך של הארגון. אברהם זה מטעה תמיד, ובייחוד בימי קיץ, את הבריות. פעם, בנסעו במכונית ציבורית, נתקל בשתי גבירות לבושות הדר, שהחלו להתבדח "בשפתן", כלומר בפולנית, על חשבון מוצאו המזרחי וצבע פניו. אברהם, המחונן, כרוב לוחמי המחתרת, בחוש הומור, נתן לגבירות "הנכבדות" לפטפט כאוות נפשן, אך לפני שיצא מן האוטובוס, פנה אליהן בפולנית רהוטה ואמר בשקט אולימפי:"דובידנזיה שאנאוונים פאניאם" (להתראות גבירות נכבדות). "הגבירות" פערו פיהן ולא ידעו כיצד לצאת מתדהמתן. הן החלו לגמגם בקשת סליחה, אך אברהם הלך לדרכו. "הספרדי הטהור" הזה הוא יליד קראקוב.

  • מפורסמים יותר מכול דבריו של בגין על ברזאני ופיינשטיין שהתאבדו יחד ברימון, בפרט מנאום התגובה שלו ל"צ'חצ'חים" של דודו טופז. בסופו של דבר בגין הילך קסם על עדות המזרח לא מאחר שייחד אותן אלא מאחר שהכליל אותן.

50 תגובות על ״בטרם המעברות״

  1. טוב תמריץ, זה באמת חסר שחר עם כל הכבוד. מהרבה סיבות. אבל צריך לשים לב, שלא צריך התנשאות, בשביל תחושת נחיתות. כלומר, תחושת הנחיתות, חזקה יותר, ואפקטיבית יותר, גם בלי התנשאות. כלומר, כפי שאומרים על אנטישמיות או גזענות, שהיא יותר מצב, מאשר שנאה ממוקדת לא פעם.

    גם פה, עסקינן במצב. מצב מבני. מצב מבני שבו ההנהגה, הינה אשכנזית אליטית לכאורה כך נתפסת, ואילו, המזרחיים, במצב ותחושה של נחיתות. כך שאפילו לא הייתה התנשאות ( ורק שוטה יגרוס כך, והרי הבאת ממש בסוף תמונת מצב של התנשאות עם אותה אנקדוטה ואברהם הזה) זה לא משנה, המצב הוא של נחיתות, והנחיתות, יוצרת מניה וביה תחושת התנשאות.

    כפי שפה היום ממש, ערבים ישרלים, יגרסו רובם הפליה מובנית. זה מצב. ובמצב כזה, זה ספונטני ואוטונומי, להרגיש נחיתות, וממילא התנשאות, אפילו לא הייתה התנשאות.

    כך שזה באמת חסר שחר. ממש תלוש מן המציאות עם כל הכבוד. ונמחיש אולי אחר כך, בערב רב של המחשות.

    להתראות

    אהבתי

  2. הנה, כמה זה פשוט, אתיופים. חברת הכנסת תמנו שטה. לקרוא כאן, ולהבין, שזה מצב. המצב יוצר תחושות. וזה מספיק פשוט. הנה נצטט:

    "אחד הזיכרונות הצרובים בתודעה שלי, הוא שהגענו אני ושתי האחיות שלי לבית ספר נר עציון ועשו לנו מבחני כניסה. ואז היועצת אומרת לנו שהציונים מאוד גבוהים וזה לא יכול להיות כי אנחנו עולות חדשות. אז למרות שהתוצאות היו מאוד גבוהות, שמו אותי בכיתה פחות גבוהה וזו הייתה שנה מאוד קשה, שנה בה אני צריכה להוכיח את עצמי והרגשתי שרימו אותי וזו הייתה לי חוויה לא נעימה. ולצד זה, בכל שיעור למרות שהייתי תלמידה מצטיינת, תמיד ביקשו מכל התלמידים האתיופים לצאת לתגבור וזה תמיד היה בזבוז זמן מבחינתי"

    עד כאן הציטוט:

    אז תשמע, מספיק שמישהו ירים גבה ואפילו יגרוס, אתיופיות ? עולות חדשות ? כל הכבוד, ציונים גבוהים. מאוד חריג. בשביל שתיווצר איזושהיא תחושת נחיתות. העולם מלא במצבים כאלו. אין מה לעשות לכאורה. והנה, הגיעה להיות חברת כנסת. ועד היום התודעה שלה צרובה.

    כאן:

    https://www.melabes.co.il/education/44375

    נמחיש אחר כך, מפסק דין, שבו אישית היא תבעה על אפליה, בעודה חברת כנסת. לא תאמינו.

    אהבתי

  3. תמריץ,
    כמה תוספות.
    המושג מזרחים נולד בבית המדרש של אורי אבנרי ומטרתו היתה זהה לזו שביסוד המונח "יהודים ערבים". מונח זה נולד במפלגה הקומוניסטית ושימש זמן מה את הקשת הדמוקרטית. מעניין ש"מזרחים" תפס ואילו "יהודים ערבים" נעלם. כנראה שהערבים והערביות לא כל כך חביבים על יהודים בעלי סידור ספרדי.

    אהבתי

  4. תמריץ,

    זה לא מה שכתבת. אתה כתבת, שהמזרחיים היו בכיוון ימני באופן כללי, בגלל שימין הכליל, ולא דחה. אז אתה רוצה להגיד לנו כך:

    שהימין לשיטתך הכליל ולא דחה. הם חוו התנשאות. תחושת נחיתות ומרירות, ואין קשר בין זה לבין זה שהם בימין היסטורית ?

    ברור שזה לא סביר בעליל עם כל הכבוד. יש אגב עוד הרבה סיבות חשובות, למה המזרחיים בימין היסטורית ועכשוית, רק נגעתי על קצה המזלג, בניתוק והתלישות מן המציאות לגבי כך, ותחילה בקשר למה שהיה כתוב בפוסט וכללית במחקר.

    ועוד:

    נשאיר פה הכתבה על סיפור הבורקס ותמנו שטה( ערוכה ונקיה) תחת הכותר:

    "סרט הבורקס של הלוחמת החברתית"

    כך:

    "פנינה תמנו מוכרת בציבור בעיקר כדוברת מטה המאבק למען שוויון חברתי ליוצאי אתיופיה בישראל וכפעילה חברתית ואפילו כחברת מועצת העיתונות. באחרונה סיימה את הסטאז' שלה במשפטים במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין ושות'. באחרונה פורסמה ב"גלובס" כתבה על חסמי הכניסה של בני העדה האתיופית לעולם המשפט ובין היתר נשמעו שם סיפורים מסמרי שיער על אפליה. תמנו, כך מסתבר, לקחה כנראה את אחד הסיפורים רחוק מדי, בפרשה המעלה תהייה האם תחושת הקיפוח לא גורמת להם לעיתים לראות צל הרים כהרים.

    בית משפט השלום בת"א דחה אמש תביעה שהגישה תמנו יחד עם עמותת טבקה, המעניקה סיוע משפטי ליוצאי אתיופיה, נגד רשת הרבוע הכחול ואברהם הרשקוף, מנהל סניף "שפע שוק" של הרשת בלוד. באמצעות עוה"ד יפעת סולל ומוטי ארד ממשרד מיתר תבעה תמנו פיצוי בסך 50 אלף שקל מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, המוכר יותר כ"חוק הסלקציה".

    העליבה את המוכר

    תמנו (26) טענה, כי באוגוסט 2005 נכנסה לחנות וביקשה לקנות כמה בורקסים, אולם המוכר סירב ואמר לה: "לא לבלבל את המוח". כששאלה אותו מדוע הוא מסרב, ענה המוכר שאינו מוכן למכור דברי מאפה בודדים "בגלל שאנשים כמוך אוכלים בתוך הסניף, זורקים את השקית ולא משלמים". כשהפצירה בו למכור לה, הוא ביקש ממנה לעזוב את המקום. אבל לא אחת כמו תמנו תוותר. היא אמרה למנהל הסניף שזה לא חוקי לסרב למכור מוצרים מטעמים גזעניים, אך הוא הורה למאבטח להוציאה מהמקום. "אם זה לא חוקי אז תגישי תביעה נגדי", אמר לה וכך היא עשתה.

    הנתבעים, שיוצגו ע"י עו"ד פלורי ניסן ממשרד עו"ד רם אפרתי, הכחישו את המיוחס להם ואמרו שהם מגנים כל גילויי גזענות, שלא היו במקרה זה. גרסתם העובדתית היתה שונה לחלוטין: תמנו תיחקרה ארוכות את המוכר בעמדת המאפים של "פילסברי" בדבר מהותו של כל מאפה המצוי בה, ואז ביקשה לרכוש בורקס אחד מסוג אחד ובורקס שני מסוג אחר ולשקול כל אחד מהם בנפרד.

    לאחר שהמוכר הסביר לה שהדבר אינו אפשרי, משום שמכונת השקילה לא מנפיקה תווית משקל למוצר שערכו פחות משקל אחד, הוא הציע לשקול את שניהם יחד ולהנפיק תווית מחיר משותפת. ואולם, לטענתם, תמנו החלה לקלל אותו, הטיחה בו ביטויים מעליבים, הודיעה לו שהיא סטודנטית למשפטים ואיימה שתתבע אותו.

    הרשת ומנהל הסניף הדגישו, שהמוכר לא העליב את תמנו, לא התייחס לארץ מוצאה ולא פגע בה בדרך כלשהי.

    "ככל הנראה", נאמר בכתב ההגנה, "תמנו היא שהגיעה לסניף במטרה לעורר פרובוקציות ואשר קיללה והעליבה את כל מי שהזדמן בדרכה עת שהתה בסניף". אם לא די בכך, הוסיפו, תמנו היא זו שעלבה במוצאו הגרוזיני של המוכר במאפית ובאמונתו הדתית של מנהל הסניף.

    לדבריהם, תמנו כלל לא דרשה מהקופאית לדבר עם מנהל הסניף, אלא המנהל הרשקוף הגיע בעצמו לאחר שראה מהומה, ושמע את תמנו צועקת למוכר "רוסי מסריח, אני אתבע אותך". המנהל העיד בתצהירו, שתמנו אמרה לו: "תזרוק את הכיפה. מי עשה אותך למנהל".

    לא מטעמי גזע

    בחקירתה הנגדית של תמנו עלה פרט שולי לכאורה שנשמט מהתצהיר שלה. "יום אחרי המקרה", העידה, "היה חשוב לי להעלות הכל על דף, הייתי מאוד נסערת. היה חשוב לי לכתוב את השעה. כתוב לי היכן שהוא את זה". לשאלה מדוע לא הביאה את התרשומת, שלא צורפה לתצהיר ולא הוצגה בבית המשפט בעת הדיון, השיבה שלא ראתה בכך צורך. "די לי בתצהיר", אמרה המתמחה במשפטים.

    השופטת דליה מארק-הורנצ'יק זקפה זאת כמובן לחובתה. "תמנו הינה בעלת השכלה משפטית, ואין ספק כי ערכה את התרשומת לאור החשיבות הרבה אותה ייחסה לכך. דווקא מעובדה זו של החשיבות אותה ייחסה התובעת עצמה לתרשומת, יש ללמוד על משמעותה, והיעדרה במסכת ראיות התביעה מהווה תימוכין וחיזוק משמעותי לגרסת ההגנה".

    עד הגנה מטעמה היה נער אתיופי בפרוייקט נוער שוחר מדע אותו ריכזה, ושהיה מחוץ לסופר בעת האירוע. הוא העיד, שביקר בחנות מספר פעמים קודם לאירוע עם אימו, וכי מעולם לא סירבו למכור לו מוצרים, לא במאפיה ואף לא המוכר בו מדובר. תמנו וטבקה הגישו כראייה תווית משקל ומחיר של בורקס שרכשה תמנו יום קודם בסניף אחר, ושהמחיר עליה יותר משקל.

    מארק-הורנצ'יק סברה, שבכך שוב ירו לעצמן התובעות ברגל וחיזקו את גרסת הנתבעים דווקא. "המחלוקת בין הצדדים", ציינה, "היא ביחס לשאלה מה היא הסיבה אשר בעטייה לא נמכרו לה דברי המאפה".

    היא ציינה, שהנתבעים אינם יכולים להוכיח שמכונת השקילה לא מוציאה תווית בסכום הנמוך מ-1 שקל, משום ש"לא ניתן להנפיק תווית שאינה יכולה להיות מונפקת". אם ביקשו התובעת להפריך טענת הגנה זו באמצעות התווית, הרי שחיזקו דווקא את טענת הנתבעים, משום שלגרסתם ניתן להנפיק תווית של יותר משקל.

    "אמנם", אמרה, "תמנו טוענת בחקירתה בבית המשפט כי לא ביקשה שישקלו לה כל בורקס בנפרד, אולם דברים אלה לא נאמרו על ידה בתצהיר עדותה הראשית, הגם שגרסת ההגנה וטענותיה היו ידועות לה כבר בעת הגשת כתב ההגנה, אלא נכבשו עד לחקירתה הנגדית. בכך נמצא משקל הדברים נמוך ביותר".

    למרות שהחזקות ב"חוק הסלקציה" מעבירות את נטל ההוכחה לנתבע, להוכיח שלא הפלה, השופטת קבעה כי תמנו וטבקה לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני. הן לא הוכיחו שאדם אחר רכש, באותן נסיבות, מוצרי מאפה בודדים במחיר הנמוך משקל אחד, "ולמעשה הוכיחו את ההיפך, דהיינו – כי בחנות אחרת ברשת ניתן היה לרכוש מוצר במחיר העולה על שקל. הא ותו לא.

    "כך גם לא הובא כל עד היכול לחזק את דברי תמנו ביחס לתוכן ולמשמעות דברי הסירוב" להם טענה. במילים אחרות, תמנו לא הוכיחה שהסירוב למכור לה נבע מטעמי גזע, ואילו גרסת הרשת נתמכה בשתי ראיות מסייעות. עם זאת, השופטת נמנעה מלחייבה בהוצאות (ת.א. 24299/05)."

    כאן:

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000200707

    אז רואים אנו, את הרגישות המוגברת, של מיעוטים וכדומה במצב כזה, אפילו לא הייתה כוונה להפליה בגרוש.

    Liked by 2 אנשים

  5. מתוך דיוני ועדת החקירה למהומות ואדי סאליב.
    בפניה של הוועדה עמד צעיר בשם דוד בן-הרוש, כך הוא סיפר בעדותו:
    "..בקפריסין לא היו חסרות מריבות בינינו, אני זוכר את המריבה הראשונה.
    שאלה: למי אתה מתכוון כשאתה אומר 'בינינו'? תשובה: בין יוצאי אירופה לבין
    יוצאי אפריקה. שאלה: ובין הצפון אפריקאיים לא היו מריבות אף פעם? תשובה:
    מריבות אישיות, כן, הן קיימות בכל מקום. אבל אני מדגיש את המריבות
    הכלליות המאורגנות. למשל, אחרי חודש ימים שהיינו שם ראינו פתאום על תורן
    אחד דגל אדום על דגל ישראל. אז לא הבדלנו אם זה דגל פועלים או דגל
    קומוניסטי. ולא הבנו לשם מה הדגל האדום על הדגל הישראלי, וזה שהכאיב
    לנו.. לו היו שני דגלים לא הייתי מגיב כך, היו מסבירים לי שזהו דגל
    עבודה. אבל אף אחד לא הסביר לנו. ניגשנו כמה בחורים ורצינו לומר להם כמה
    זה כואב לנו אבל קבלו אותנו במקלות וברזלים ואבנים וטפלו בנו 'טיפול
    יסודי'. אז הבנו בפני מה אנו עומדים, אין אלה יהודים מהמין שאנו מכירים.
    התחלנו להתארגן ורצינו לצאת ממש לקרבות".

    Liked by 3 אנשים

  6. ומכאן עולה תמריץ, שהשמאל, אם הוא מכה על חטא, חטא קדמוני, אז הרי זה לענין, ומחמת אצילות נפש ממש. אתה אז חייב להסכים עם זה. כפי שאדם, לא מתכוון לפגוע, ומתנצל אם מישהו נפגע בפועל מדבריו, וזה מעיד על אצילות נפש, כך השמאל. ( שמאל מרכז למעשה).

    אהבתי

  7. מותר לשמאל להצטער על התנשאותו כלפי המזרחים. לא להשלות עצמו שזו הסיבה לכך שהם לא מצביעים לשמאל (אשליה כזו היא סוג של התנשאות בעצמה כי אשכנזים לא היו תולים הצבעתם שלהם בתחושות של עלבון אלא באידיאולוגיה וראיית מציאות נכוחה).

    Liked by 2 אנשים

  8. תמריץ,

    אוקיי, אבל, ההתנצלות היא במקום. אני שמח שאתה מסכים עם זה.

    ואין מה להתרשם יותר מדי ממזרחיים שגורסים שזה לא תחושת נחיתות וכדומה. זה לא נעים להודות בדבר כזה תמיד. אם כי יש מזרחיים שפשוט מודים בפה מלא, שהם לא שוכחים, ולא ישכחו לעולם. פשוט כך.

    מעבר לזה, יש עוד הרבה סיבות מדוע מזרחיים ימין וכו…. זוהי לאיו דווקא סיבה דומיננטית ביותר. אולי אחר כך נכתוב ונמחיש זאת….

    אהבתי

  9. ואגב תמריץ, אם אתה מסכים עם כך, שזה מצב, ולא רק התנשאות אפילו. מצב אוניברסלי. והרבה דם נשפך עליו הרי עד כה. אז בעצם אתה מסכים עם השמאל למעשה. שלאומנות ( או עודף ממנה לפחות) מביאה מרמור, השחתה, שפיכות דמים וכדומה. אפילו בתוך מדינה פנימה.

    שהרי, מיעוט ככזה, מיעוט מאובחן היטב, ירגיש תחושות מרמור ונחיתות, אפילו בלי התנשאות של ממש. כי זה מובנה. בטבע האדם. במערכות שלטון.

    אהבתי

  10. תמריץ,

    בניגוד לעדות אשכנז, יהודי המזרח וארצות ערב עלו לישראל על בסיס דתי טהור. הציונות היתה ציונות דתית ולא חילונית. עליה לארץ הקודש ולירושלים.

    אפשר לדבר על קיפוח (שהיה) או על הדרה ממוקדי כח (שגם היה), אבל מבחינה אידאולוגית טהורה, זהו שורש ההבדל, וזה גם מסביר הקשר לחרדים.

    אני, כחילוני ואתאיסט גמור, זוכר עדיין את סבא שלי שעלה לארץ בשנות ה 20 מתימן. הוא היה חרדי גמור באמונתו. וראה בעבודת השם את עיקר משימתו בחיים (למרות שעבד לפרנסתו). אני זוכר את הכאב שלו כאשר ילדיו ברובם הפכו חילונים בארץ. הוא כמובן לא ניתק את הקשר והיה תמיד סבא מדהים ואוהב, אבל תמיד גם ראיתי את האכזבה בעיניו – "האם בשביל זה עלינו לארץ הקודש?".

    אני חושב שהצביטה הזו בלב עדיין קיימת , גם אצל החילונים הגמורים

    Liked by 4 אנשים

  11. לחייל זקן
    כתבת:
    " המושג מזרחים נולד בבית המדרש של אורי אבנרי ומטרתו היתה זהה לזו שביסוד המונח "יהודים ערבים". מונח זה נולד במפלגה הקומוניסטית ושימש זמן מה את הקשת הדמוקרטית. מעניין ש"מזרחים" תפס ואילו "יהודים ערבים" נעלם. כנראה שהערבים והערביות לא כל כך חביבים על יהודים בעלי סידור ספרדי…."
    —————-
    הקומוניסטים ושות' (כולל אבנרי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, אנטי ציונים ממוצא מזרחי ושלל שותפיהם לאמונה ולדרך) שאפו להחדיר את השימוש במושג "ערבים – יהודים" (להבדיל מהמושג "יהודים – ערבים").
    ערבים – יהודים על משקל ערבים – מוסלמים, ערבים – נוצרים, ערבים – דרוזים וכד'.

    כלומר, הם שאפו להעמיד את השיוך של עולי המזרח לשאר בני העם הערבי *לפני* השיוך שלהם לדת היהודית. ובכך גם לקעקע את הקשר בינם לבין שאר היהודים שאינם ממוצא ערבי.
    (חלק מהטקטיקה המלחמתית הידועה של נסיון לזריעת פילוגים ומלחמות פנימיות בקרב מי שהוגדרו כאויבים).

    אך מובן שהיהודים ממדינות מוסלמיות התנגדו קשות לניסיון האנטי-ציונים לתקוע טריז בינם לבין שאר יהודי המדינה.
    הם הוסיפו שמעולם לא תפסו את עצמם כחלק מבני העם הערבי (שבמקרה הם גם בני דת משה).
    היו לא מעט "גרמנים בני דת משה", אל לא היו "ערבים בני דת משה".

    Liked by 3 אנשים

  12. קמיליה,
    תודה על ההסבר אבל עדיין נשארת התמיהה על ההצלחה של המונח "מזרחים" שתפס אפילו בקרב הש"סניקים

    Liked by 1 person

  13. עתירה/ פסק דין מעניינים מאוד:

    כבר כתבתי בעבר, על האנטישמיות האולטרא מודרנית נניח נקרא לזה. הסברתי הזיקה בין קונספירציות גלובליות ואנטישמיות. על הזיקה בין ציונות ומדינת ישראל, לאנטישמיות. בין היתר, יסודה במכירה של אמצעים טכנולוגיים ונשק למשטרים מדכאים וכדומה ( מכירה על ידי יצואנים ישראלים, ומדינת ישראל).

    אז כאן רצ"ב, העותרים דורשים כי בג"צ יורה למנכ"ל משרד הביטחון, לעצור את היצוא הבטחוני של מערכות המיוצרות על ידי Cellebrite DI Ltd. המערכות שלהן, מאפשרות פריצה למכשירי טלפון ניידים ואיסוף מידע ממכשירים אלו ומשמשות על פי הנטען בידי רשויות רוסיה ככלי לדיכוי ולרדיפות פוליטיות.

    העתירה נדחתה, מחמת העדר עילה משפטית ממוקדת להתערבות בג"צ, כמו, התערבות בענייני יחסי חוץ וביטחון לאומי וכדומה, התערבות שרק במקרים קיצוניים, בג"צ יפעיל אותה. זה לא המקרה בדיוק עדיין.

    כאן:

    https://bit.ly/3dJUezf

    אהבתי

  14. לגבי המונחים מזרחים ויהודים-ערבים, להלן 2 האגורות שלי.

    לגבי המונח "יהודים ערבים" , אני חושב שיש בעיה בסיסית איתו והיא נובעת מהשאלה "מיהו ערבי?" (מזכיר לכם משהו?)

    הרי הערבים האמיתים הם בני חצי האי ערב שכבשו ואיסלמו בכח בני המזרח התיכון במאה השביעית . הם הכריחו את הבבלים המצרים האשורים הפיניקים הצידונים האדומים הברברים ועוד כמה עמים לאמץ את תרבות האיסלם והשפה הערבית, וכיום כל אלו נחשבים "ערבים", אבל מה באמת משותף להם? הרי הם עמים שונים. התשובה היא שמשותפת להם תרבות האיסלם והשפה הערבית.

    אם ככה, איך יהודים שלא דוברים ערבית (המצב היום) ולא חולקים את תרבות האיסלם יחשבו ערבים?

    מצד שני, היהודי שעלו מארצות ערב הם כן חולקים ערכים תרבותיים עם עמי המזרח התיכון באופן כללי שלא קשורים ישירות לאיסלם (ולכן "מזרחיים").

    הגישה הזו שקושרת ערביות לאיסלם , גם מסבירה את הדלדלות הנוכחות הנוצרית במזה"ת. הנוצרים בלבנון וסוריה היו מראשי המובילים ש הלאומיות הערבית, ונכשלו כשלון חרוץ.

    אהבתי

  15. 3718,
    האשכנזים ברובם המכריע הם יוצאי מזרח אירופה ודווקא יוצאי המגרב (מערב) הם מזרחים?

    אהבתי

  16. 3718,
    אתה צודק לגבי אי הקלטות המונח "יהודים-ערביים", אבל ההסבר שלך לגבי "מזרחיים" לא כל-כך ברור.
    להבנתי מזרחיים לא הגיע מ"המזרח התיכון".
    1. ה"מזרח התיכון" זה מונח אקדמי מתחום מדעי המדינה והיסטוריה שהגיע מהמערב.
    העמים הערבים לא הגדירו את עצמם כ"מזרח תיכון"
    הקשר בין עמים לא ערבים כאן במרחב היה מאוד מצומצם וגם הם לא ראו את עצמם בכלל כ"מזרח תיכון".
    2. יהודים לא ראו את עצמם קשורים ל"מזרח התיכון". לפני העלייה לארץ רוב ההשפעות על יהודי המרחב היו בריטיות (מצרים), איטלקיות (לוב) ובעיקר צרפתיות (סוריה, לבנון, מרוקו, תוניס, ….).
    לכן אני לא מבין כיצד הביטוי "מזרחי" תפס. יתר על-כן, יהודי צפון אפריקה (שהם רוב ה"מזרחיים") כונו "יהודי המגרב", כלומר יהודי המערב (מערבית לאטרץ-ישראל). היחידים שהגיעו ממזרח לארץ היו יהודי עיראק ואיראן.

    Liked by 1 person

  17. הקטע של מזרחי, פשוט דיאלקטיקה בין ציויליזציות. שקיעה ועליה.

    נזכיר, ש – 600 אחרי הספירה והלאה, הערבים היו אימפריה אדירה. הם היו הציויליזציה המובילה, גם לעניינים מדעיים ותרבותיים וכו…. ואז, אירופה שקעה בימי הביניים. ואז, הייתה שקיעה נזכיר של הציויליזציה הערבית איסלאמית, ותקופת התחייה והרנסס של מערב אירופה. כך זה נשאר עד היום.

    מזרחי, זה גם פז'ורטיבי, שלילי במשמע, לציויליזציה ששקעה והתנוונה.

    לכן בין היתר, יהודים שעלו ממדינות איסלאם, בלי קשר למזרח מערב גיאוגרפי, מכונים מזרחיים פשוט.

    מה שמענין, זה שאותה דיאלקטיקה, השליכה על יהודים. שהרי, בעוד האשכנזים והאירופאים, שקועים היו בחשכת ימי הביניים כפי הביטוי, ידוע הרי "תור הזהב" בספרד ( הרמב"ם וכו…).

    להתראות

    אהבתי

  18. אז רק פנצ'ליין:

    מזרחי לא ענין גיאוגרפי, אלא, תפיסה, תרבות, ניוון, שקיעה, הכל אל מול המערב הסיזיפי שצמח כך מתוך ימי הביניים, הכל בהשראת תקופת הרנסנס וכו…זה השליך גם על היהודים כמובן.

    אהבתי

  19. מה עם ספרדים? איך הכינוי ספרדים משתלב פה והיכן המעמד שלהם? אני חצי ממוצא ספרדי ומרגישה רגשי נחיתות שאינני בת המעמד האשכנזי המשכיל

    אהבתי

  20. "המזרחיים" לא אימצו את הכינוי "ערבים-יהודים" אפילו שהוא רק תיאור מצב, ללא קונטציה שלילית, אבל הסכימו לאמץ את המונח מזרחיים שמזוהה עם שקיעה והתנוונות.
    נראה לי מוזר.

    אהבתי

  21. יאיר,

    אישית אני מעדיף המונח "יהודים מזרחיים" . הוא לא מושלם, אבל הוא האפשרות הפחות גרועה …

    * יהודים ערבים – כתבתי על הבעיה עם תרבות האיסלם, גם לא רלבנטי לטורקיה או כורדיסטאן או פרס
    * ספרדים – האם יהודי תימן או בבל או פרס קשורים לגלות ספרד? למה להגדיר את כל יהודי המזרח התיכון על פי ארוע שהוא ארופאי במהותו?
    * אז מה נשאר? מזרחים – מאפשר לכלול תחת המטריה את כל יהדות המזה"ת, בבל, תימן, טורקיה, פרס וכו'. "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" – מבטא את הניגוד בין אירופה שהיא המערב למזרח (המזרח התיכון), ולכן מדגים השמוש במונח בצורה טובה.

    לא מונח מושלם, אבל סביר. אגב, גם המונח אשכנזים בעייתי באותה המידה.

    אהבתי

  22. מעניין.
    אתה אומר ש"מזרחיים" מעיד על שייכות לארץ ישראל ("ליבי במזרח") וניגודיות לאירופה ("אנכי בסוף מערב").

    Liked by 1 person

  23. נזכרתי במקור לנתונים שהבאתי בפוסט הקודם (על 4 הקבוצות): מחקר העמדות הזהותיות של היהודים החיים בישראל.
    אך הוא רלוונטי במידה רבה גם לפוסט זה. כולל לתגובה של 3718 על תהליך החילון של צאצאי העולים מתימן.

    אלו נתונים ששמואל רוזנר וקמיל פוקס הביאו בספרם "יהדותישראלית".
    (לא קראתי את הספר עצמו אך קראתי עליו).

    נתונים שגם העתידן דויד פסיג מתייחס אליהם באריכות בהרצאות שהוא נותן לרגל הוצאת ספרו האחרון (המפולת החמישית). וממנו שמעתי עליהם לראשונה.

    נתונים אליהם גם מתייחס, די בביקורתיות, מאמר מזווית הראיה של יהודי דתי מאמין, בשילוח.

    כך שכל מי שמתעניין בנושא ההגדרה העצמית /קבוצתית של הזהות היהודית-ישראלית- לאומית-קוסמופוליטית- דתית-מסורתית-חילונית יוכל למצוא שפע של התייחסויות נוספות לנושא.

    ******
    מצ'ב חלק ממאמר מאוד ארוך, המתקשר לנושא, ודווקא מזווית הראיה המוכרת של עיתון הארץ:

    " …. החיתוך בין הדת היהודית לבין הזהות היהודית המודרנית ייתפר מחדש… החילונים יילכו ויהפכו להיות דומים לווריאנט של האוכלוסייה המסורתית". המעבר, כותב בצער לבני, הוא מן "העבריות", כהגדרה חדשה ואחרונה של היהדות, ל"יהדות ישראלית", שבה הישראליות היא פשוט הלבוש הנוכחי של היהדות, וכדי להיות ישראלי שלם יש צורך קודם כל להיות יהודי.

    יהדות פרטית, בעיצוב אישי
    למסקנה הזאת בדיוק מגיעים שמואל רוזנר וקמיל פוקס. בסקר רחב, מרשים בהיקפו, הם ממפים את הזהות היהודית הנוכחית בישראל. רוזנר, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ובעל טור ב"ניו יורק טיימס", ופוקס, פרופסור לסטטיסטיקה ויועץ במכון הסקרים דיאלוג, שאלו 3,005 יהודים ישראלים, בשני סבבים, שלל שאלות בנוגע להשקפת עולמם ואורח חייהם. השאלות חולקו על ידי החוקרים לשני צירים: המסורת והדת היהודית, והלאומיות היהודית בישראל.

    שאלות "לאומיות" עוסקות, למשל, ביחס לשירות בצה"ל או לחיים בחו"ל ולא בארץ. שאלות "דתיות" נוגעות לקידוש בערב שבת ולהעדפת קבורה או חתונה אזרחית. התשובות שוקללו כך שניתן היה לשייך כל משיב לנקודה מסוימת הנמצאת ביחס מסוים — קרוב או רחוק יותר — מזהות יהודית דתית ומזהות יהודית לאומית. בהתאם לתוצאות חילקו השניים את החברה היהודית בארץ לארבע קבוצות: קבוצת "היהודים", שמגדירים עצמם בעיקר כדתיים (17%), קבוצת "הישראלים", שזהותם היא בעיקר לאומית (15%), קבוצת "האוניברסלים", שמדגישים ערכים חילוניים ואזרחיים (13%), וקבוצת היהודים־ישראלים, שמציגים הן מסורת והן לאומיות (55%).

    הנתונים שרוזנר ופוקס מציגים מראים בבירור שבעוד שהתנועה הפוליטית היא ימינה, התנועה הדתית היא שמאלה: חרדים הופכים לדתיים, דתיים הופכים למסורתיים ומסורתיים הופכים לחילונים
    אוטובוס השבת שהושק באחרונה בטבריה. הישראלים עורכים קידוש – ונוסעים בשבת
    אוטובוס השבת שהושק באחרונה בטבריה. הישראלים עורכים קידוש – ונוסעים בשבתגיל אליהו

    כפי שניתן לראות, קבוצת היהודים־ישראלים ללא ספק דומיננטית, וזה המסר העיקרי של הספר: בישראל נוצרת תרבות יהודית חדשה, "יהדות ישראלית", שמשלבת זהות לאומית עם זהות דתית. ואם נרצה למקם את ההתפתחויות הללו בתולדות היהדות, בישראל נוצרת, כלשון המחברים, "מסורת יהודית בגוון לאומי". מדובר ביהדות פחות הלכתית, פחות חילונית (במובן האידיאולוגי של המילה), ופחות מסורתית (במובן המזרחי של המילה).

    מכיוון שהשאלות נוסחו על ידי החוקרים אפשר אולי לפקפק במפת האחוזים שמתקבלת, ויש כאן גם סוג מסוים של הנחת המבוקש, אולם נדמה לי שהמחברים, המסתמכים גם על סקרים ומחקרים קודמים, מביאים שלל ראיות התומכות בממצאיהם. הציבור החרדי, בשוליו המתרחבים והולכים, עובר, כלשונו של פרופ' קימי קפלן, "ישראליזציה". החרדים הופכים ליותר לאומיים בעמדותיהם, מאמצים עמדות ציוניות וימניות ומשתלבים בחברה הישראלית הכללית. הזהות החרדית הקלאסית, הבדלנית, האנטי־מודרנית והאנטי־לאומית, מאותגרת, ובמעגלים מסוימים מתפוררת.

    הציונות הדתית, כפי שעלה כבר במחקר "דתיים? לאומיים!" (2015) בהובלת תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מבססת את זהותה על לאומיות וימניות, ופחות על הלכתיות. יישוב הארץ וההגנה על המדינה הפכו ליסוד העיקרי בהשקפתה ובזהותה היהודית. בהתאם לכך הציבור הזה חווה "נטישה המונית" (כלשון המחברים) לעבר פריקת עול מצוות. הוא נשאר יציב בגודלו רק בזכות שיעור ילודה גבוה.

    הקבוצה המסורתית בישראל הופכת ליותר חילונית: סמכות הרבנים בירידה, והאורתודוקסיה כבר אינה נחשבת ליהדות האותנטית היחידה. מאז שנות ה–90 מראים סקרים שהציבור המסורתי בישראל הולך וקטן, וניכר שרבים שגדלו בבתים מסורתיים מגדירים עצמם היום כחילונים. אמנם מן הצד השני חילונים מגלים עניין מחודש במסורת, אולם הם עושים זאת כפרטים ושומרים על האוטונומיה שלהם מול מוסדות הדת. החילונים מאמצים יהדות פרטית בעיצוב עצמי, ולחלופין מצטרפים ליהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית.

    ואכן, אחד מממצאי המחקר מדגיש שוב את מה שהתגלה בסקרים שונים החל מ–2013, והוא שסביב עשרה אחוזים מהיהודים בישראל שמגדירים את עצמם כרפורמים או כקונסרבטיבים (בספר המספרים הם 8% ו–5% בהתאמה). לא מדובר באנשים שחברים בקהילות ואף לא כאלה שמגיעים תדיר לבתי הכנסת של התנועות, אולם הזדהותם המוצהרת עם היהדות הלא אורתודוקסית מראה כי "האורתודוקסיה הפכה למושג שאינו עוד חופף ליהודיות אותנטית ואמיתית, אלא למושג המתאר את היהודי הדתי בנוסח ספציפי". במילים אחרות, התקבלות הזרמים הלא־אורתודוקסיים בישראל גרמה לאורתודוקסיה להפוך לזרם.

    מעמדה של האורתודוקסיה בישראל בירידה. לא רק שהממסד הרבני הוא מהשנואים על אזרחי ישראל, אלא שהמגמה החברתית הישראלית היא מהאורתודוקסיה החוצה. הנתונים שרוזנר ופוקס מציגים מראים בבירור שבעוד שהתנועה הפוליטית היא ימינה, התנועה הדתית היא שמאלה: חרדים הופכים לדתיים, דתיים הופכים למסורתיים ומסורתיים הופכים לחילונים. למשל, 36% מאלו שגדלו בבית מסורתי מגדירים עצמם היום כחילונים יותר, ורק 17% כדתיים יותר. כך גם 40% מאלו שגדלו בבית דתי, לעומת 20% שנעו לכיוון החרדי. בישראל של היום הסיכוי של אדם לחיות בבגרותו בבית פחות דתי משגדל בו בצעירותו, גדול מהסיכוי שיקרה ההפך. במינוח שטבע כתב הדתות לשעבר של "הארץ", יאיר אטינגר, אנחנו בעידן הפוסט־אורתודוקסי.

    זהו גם עידן לאומי יותר. הסקר מגלה שככל שמאמצים יסודות מן המסורת, מתקרבים ללאום (עד ולא כולל החרדים). מי שהגדירו את עצמם "חילונים קצת מסורתיים" מניפים דגלים ביום העצמאות ועומדים בצפירה ביום השואה וביום הזיכרון יותר ממי שהגדירו את עצמם "חילונים לחלוטין". יש קורלציה ברורה בין הזהות המסורתית לזהות הלאומית, מה שתומך במסקנת המחברים שמתפתחת בישראל זהות לאומית יהודית, או זהות יהדות לאומית.

    הזהות הזאת היא יהודית אבל לא אורתודוקסית, לאומית ולא אוניברסלית. על פי ממצאי הסקר, 62% מהיהודים בישראל עושים קידוש בערב שבת, אולם 51% יוצאים לקניות בשבת ומעל חצי מיליון יהודים עובדים בישראל בשבת. 68% מהיהודים בישראל אוכלים כשר בפסח, אולם 55% מרגישים שתשעה באב הוא "יום רגיל לגמרי". 68% סבורים ש"להיות יהודי טוב" זה (גם) לשרת בצה"ל; 33% מוכנים לקבל כיהודי את כל מי "שמרגיש כיהודי"; 58% מהיהודים בישראל תומכים בתפילת נשות הכותל בכותל ו–9% בלבד מעוניינים שישראל תהיה מדינה "אזרחית ישראלית", כלומר לא "יהודית".

    חרדים במשבר

    רוזנר ופוקס לא מתיימרים להסביר את הממצאים שלהם, אולם הם נותנים תחושה שמבחינתם התהליכים המתרחשים אינם יותר מאשר התפתחות טבעית. כאשר הם מדווחים על התפרקותה של הציונות הדתית הם כותבים שממילא הציבור הישראלי משלב מסורת ולאומיות, שכן "כל אחד מארגן לעצמו את התרכובת על פי המינון הנכון לו". אולם ההתחלנות של הסרוגים, כמו גם זו של החרדים, אינה רק עניין של נוחות או העדפה אישית. התהליך שאנחנו רואים מול עינינו מבשר על שינוי חד באופיה של החברה הדתית. אימוץ הלאומיות הוא דרכם של פרטים לצאת מזהות דתית כוללת וקולקטיביסטית ולאמץ מסגרת שמאפשרת יותר אוטונומיה ואינדיבידואליזם. במילים אחרות, הלאומיות היא הדרך של היהדות להפוך למודרנית. …"

    אהבתי

  24. קמיליה,
    הנתונים שהבאת נראים לי קצת מפוקפקים. 10% רפורמים? זה לא מסתדר עם מספר בתי הכנסת הרפורמים שמהווים אולי פרומיל ממספרם של בתי הכנסת האורתודוכסים

    Liked by 1 person

  25. יאיר,

    לא כתבתי על ערבים יהודים, נושא סבוך בפני עצמו.

    כתבתי על מזרח נ' מערב.

    ומה זה מזוהה עם שקיעה והתנוונות ? זה בעיני המערב. אבל, בעיני המזרחיים, ממש לא. האינטלקטואלים שבינהם למשל, יעגנו על תור הזהב בספרד, ולא על תחושת נחיתות. ראה למשל ועדת ביטון והרה נרטיביזציה שלה. בחייך בן אדם…..

    תקרא טוב בחייך. תקרא שוב. ושוב….

    אהבתי

  26. נדביק פה על ועדת ביטון מויקיפדיה( ערוך ונקי כמובן):

    ועדת ביטון

    ועדת ביטון להעצמת הזהות של יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך הייתה ועדה בראשות המשורר ארז ביטון

    רקע

    הוועדה מונתה בפברואר 2016 על ידי שר החינוך, נפתלי בנט, כדי שתציע כיצד להעשיר את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות ובמסגרות הבלתי פורמליות, בתכנים שיביאו "לאיזון ביחס למורשתן של קהילות המזרח ולהעמקת תחושת האחדות בעם"[2]. המלצות הוועדה התפרסמו ביולי 2016, בהן הקמת פקולטה ללימודי יהדות המזרח וסיור לימודי בקברי צדיקים[3].

    הוועדה המייעצת הראשית מנתה 12 חברים, כל אחד מהם עמד בראש ועדת משנה בת עד 10 חברים. סך כל המשתתפים בוועדות המשנה כ-80 איש. חברי הוועדה המייעצת הם: ארז ביטון, אושרה אלפסי, יגאל בן-שלום, דינה דרורי, שלמה ונטורה, יהודה מימרן, אהרן ממן, משה עמר, חיים סעדון, תמר עילם גינדין, חביבה פדיה, זהבה שמש.

    המלצות הוועדה

    בין המלצות הוועדה:

    עדכון תוכניות וספרי הלימוד במערכת החינוך בפרקים מתולדות יהדות ספרד ויצירתה
    לימודי חובה של סופרים ומשוררים מזרחיים
    לימודי חובה של היסטוריית יהודי המזרח
    הטלוויזיה החינוכית הישראלית תיצור סדרת טלוויזיה בסגנון "עמוד האש מזרחי" שתעסוק בתרומה התרבותית של יהדות ספרד והמזרח להיסטוריה היהודית ולציונות
    הרכב המועצה להשכלה גבוהה יהיה מאוזן ויכלול גם נציגים מזרחיים שגילו מחויבות להעצמת יהדות ספרד והמזרח
    הקמת פקולטה חדשה למדעי הרוח בתחום לימודי יהדות המזרח שנעקרו כמעט לחלוטין
    הקמת מוזיאונים ייחודיים למורשת הקהילות השונות
    הקמת מוזיאון מרכזי למורשת יהדות ספרד והמזרח
    מדי שנה בסוף נובמבר ייוחד שבוע לימודים מרוכז על יהדות המזרח
    ארגון טיולי בני נוער לארצות הבלקן, לספרד ולמרוקו לשם הכרת המורשת היהודית בארצות אלו
    יונצחו דמויות משמעותיות מתרבות יהדות המזרח על רחובות ומוסדות שונים
    מסעות תלמידים לספרד ומרוקו

    ביקורות

    ביקורות נשמעו על עצם הקמת הקמת הוועדה. על כך שאין להטיל על ילדי ללמוד על מורשת או תרבות מסוימות, אלא שמערכת חינוך ממלכתית צריכה לפתח בסיס משותף לכלל אזרחי המדינה ללא הבדל מוצא או דת[4][5].

    המלצות הוועדה גררו ביקורות חיוביות ושליליות. יש שברכו על ההמלצה להוציא את לימודי ההיסטוריה של מדינת ישראל "מהבלעדיות של הסיפר הציוני קלאסי-אירופוצנטרי" ולהציג "מִגוון דעות כמִגוון הנרטיבים הרווחים על אודות ההיסטוריה של יהודי ספרד והמזרח והאזור בכלל תוך הצגה מאוזנת, הכלה והשוואה עם נרטיבים נוספים"[6][7]. מצד שני הדו"ח הדיר את התרבות והמורשת של קבוצות דוגמת יהודי גיאורגיה, יהודי קווקז ויהודי בוכרה שאינן נחשבת 'מזרחיות' מספיק ונותרו בשוליים[8]. ביקורת נוספת הייתה על כך שהדו"ח התעלם מלציין או לדון בסיבות לייצוג החסר בחברה הישראלית של יהדות המזרח[9].

    העיתונאי דניאל בן סימון טען שהדו"ח משכתב את ההיסטוריה ואת המורשת של יהדות מרוקו, שדגלה במתינות ופשרה וינקה מתרבות העולם בכלל וצרפת בפרט[10].

    הפרופסור לפילוסופיה מאיר בוזגלו כתב ש"המלצו. ת ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך, מהוות ציון דרך במאבק על מעמדה של מורשת יוצאי מדינות האסלאם"[11].

    עד כאן הציטוט:

    אז מה עושה הועדה או ממליצה ? לתקן. את מה לתקן ? ברור כשמש, יש חסר בנארטיבים. והחסר הוא זה של המזרח. יהודי המזרח. ומי הם למעשה ? בעיקר ספרדים או מערביים גיאוגרפית/ ואינטלקטואלית . ספרדים לא גיאוגרפי. אלא, ציויליזציה ששקעה למעשה. אבל, פעם הייתה בגדולתה.

    אהבתי

  27. כפי שאומרים אגב באנלוגיה, בארץ ובעולם: צפון נ' דרום. הצפון עשיר ושבע ותרבותי נ' הדרום, שהוא עני וחולני. כך מערב נ' מזרח. לא ביג דיל. אלו דברים ידועים למעשה.

    אהבתי

  28. וכמובן, צפון לא תמיד תואם גיאוגרפית כמובן. אלא, תרבותית וכדומה…..

    אהבתי

  29. הנה כאן בארץ, צפונבונים אשכנזים, למשל יאיר לפיד (צפון):

    "איפה נציגי הפריפריה והמזרחים? בבית שאן זועמים
    מעבר לאכזבה מכך שהליכוד נשאר בחוץ, כעסו השבוע בעיר על כך שאין לה כמעט נציגות בממשלה • "מתי יאיר לפיד היה כאן? גם כשר אוצר הוא היה מנותק" • מנגד, אחרים יוצאים נגד נאום ה"צפונבונים־אשכנזים" של דוד אמסלם: "מי שמעלה את הנושא העדתי משתמש בעצמו בשיח גזעני"

    כאן:

    https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/2305458/

    ואילו בעולם, כאן בויקיפדיה, צפון עשיר נ' דרום עני וחולני כאמור:

    https://en.wikipedia.org/wiki/Global_North_and_Global_South

    אהבתי

  30. לדעתי המונח "מזרחי" התקבל כי הוא נתפס כקיצור מתבקש של מונח אחר שכבר היה מקובל: "עדות המזרח", שהיה קצת ארוך ומסורבל, ובמיוחד בהטיות. כלומר "מזרחי" החליף את "בן עדות המזרח", "מזרחים" את "בני עדות המזרח" וכו'.

    כן, אני מודע לכך שזה לא עונה על ההשגות והתהיות לגבי "מזרח" אלא רק מעביר אותן צעד אחד אחורה, בהשתלשלות הלשונית ובזמן.

    Liked by 1 person

  31. ודייק,
    התהייה שלי היא על זה שהפרענקים אימצו את הגדרת "המזרחים" שנוצרה מלכתחילה (יחד עם ה"ערבים יהודים") כדי ליצור קבוצת זהות משותפת שלהם עם הערבים. המטרה היתה נסיון להציב את מלחמת המעמדות מעל למלחמת הלאום/דת. ההצלחה הכי גדולה של המהלך הזה היתה בהקמת הפנתרים השחורים. למרות שה"מזרחים" עוינים את הערבים יותר מהעדות האחרות הם עיכלו והטמיעו את הכינוי שנועד ליצור ברית שלהם עם מושאי שנאתם

    Liked by 2 אנשים

  32. כאן, פסק דין בעליון בקשר לנתניהו וכתב האישום:

    המערערים ( על ההחלטה של המחוזי השופט את נתניהו וכו…) עיתונאים ( העין השביעית) מערערים על ההחלטה, לא להעלות לנט המשפט, את קבצי הקול, המקליטים את הדיונים במשפט של נתניהו.

    השופט שטיין, דחה הבקשה ( בהתבסס על הלכת חסן, כלומר, בכללי, אין להם זכות ישירה כבעלי דין ישירים בסיפור הזה, והדיונים פתוחים ופומביים, זה מספיק).

    מענין לציין, שכמובן המון בוחשים פה בקלחת של המשפט הזה. העומס על המערכת הממוחשבת של בית המשפט, עצום ממש. בהמלצת אנשי המחשוב, ייפתח תיק נוסף, שלאיו תנתב המזכירות כל בקשה על ידי גורמים חיצוניים.

    כאן למעונין:

    https://bit.ly/2SNzvTU

    מי שלא מבין משהו, יכול לשאול כמובן…..

    אהבתי

  33. רק תיקון טעות בתגובתי לעי"ל על נתניהו בעליון:

    צריך להיות:

    ייפתח תיק נוסף, שאליו תנתב המזכירות כל בקשה……

    ולא:

    שלאיו…..

    אהבתי

  34. חייל זקן,

    כתבת:
    > התהייה שלי היא על זה שהפרענקים אימצו את הגדרת "המזרחים" שנוצרה מלכתחילה (יחד עם ה"ערבים יהודים") כדי ליצור קבוצת זהות משותפת שלהם עם הערבים.

    במה זה שונה מהאשכנזים (אשכנז = גרמניה) שהסכימו לקבל את הכינוי של הצוררים הגדולים היותר של העם היהודי?

    גם הכינוי ספרדים גרוע באותה המידה כי נוצר עקב גלות ספרד שהיתה אקט של פגיעה ביהודים על ידי הצוררים הספרדים.

    דווקא הכינוי מזרחים הרבה יותר כללי ומתון משני הכינויים לעיל.

    אהבתי

  35. 3718,
    הכינוי אשכנזים נוצר לפני שהצוררים הגדולים הגיעו ממנו, מה גם שעם הזמן הוא התרחב לכלל יהדות אירופה.
    הכינוי ספרדים בא ללמד על מקור היהודים, שבאו מספרד ושמרו על מנהגיהם, ולאו דווקא על הגלות שעברה עליהם.

    אבל אתה צודק ש(כללית) אנחנו סוחבים על עצמינו גם את מה שאויבינו הטיחו בנו. זאת המציאות.

    אהבתי

  36. לדעתי לא נכון לכרוך יחד את המונחים "ערבי-יהודי" ו"מזרחי". הראשון מתפרש בקלות כגוזר טענה לגבי זהות לאומית, ומתנגד לתפיסה שהיהדות היא לאום. השני נשמע לי כמציין ארץ מוצא או ציוויליזציה מארחת, ושותק לגבי הלאומיות. אם מבינים "מזרחי" כקיצור של "יהודי מזרחי", זה דווקא מתיישב טוב עם לאומיות יהודית.

    גם מבחינה כרונולוגית לא נכון לכרוך ביניהם. כאמור, המילה מזרחי היא לא חידוש מושגי אלא קיצור של טרמינולוגיה קיימת, ישנה יותר. לתאר את הטרמינולוגיה הזאת כהמצאה של הפוסט-ציונים זה אנכרוניזם. חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כתב בזמנו איגרת אל יהודי מרוקו ובה הוא פנה אליהם בתור "אחינו במזרח". אז אולי גם הרצל, מקדם רעיון הלאומיות היהודית, היה בעצם אנטי-לאומי מהקשת הדמוקרטית המזרחית?

    Liked by 1 person

  37. 3718, ודייק,
    היהודים נחלקו מאז ימי הביניים ל3 קבוצות לפי נוהגי התפילה. ספרדים, תימנים ואשכנזים. חלוקה זו נשתמרה גם כאשר לא היתה לה מובהקות גיאוגרפית. יהודי מרוקו לא ראו בעצמם אנשי המזרח והכינוי העצמי מזרחים התקבל אצלם רק בדור האחרון. יתכן וזו מעין התרסה שהצאצאים שלה הם "בבונים" ו"ביביסטים"

    אהבתי

  38. למה אתה מגדיר ערביות כלא סונית? נראה לי להיפך. ערביות היא סונית בלבד. השיעים כמו הפרסים אינם ערבים.

    אהבתי

  39. יאיר,
    הלאומיות הערבית (כולל גירסאותיה הפרטיקולריות/מדינתיות) קסמה מאד למיעוטים הלא סוניים (נוצרים, עלווים, דרוזים וכו') משום שהיא הציבה אותם כשווים לסונים. האידיאולוג הבולט שלה בישראל היה עזמי בשארה (נולד למשפחה נוצרית) שהודה באחד הראיונות שלו שאין זהות פלשתינית

    Liked by 4 אנשים

  40. הסתכלתי על סונים מול שיעים ושכחתי את שאר העדות, המיעוטים וכמובן הנוצרים.
    פשוט זיהיתי אותם עם "הלאומיות הערבית" (הצד הפוליטי), בעוד שאת "הערביות" זיהיתי עם הצד האתני, שהיה נראה לי יותר סוני מאשר שיעי (בוודאי מספרית).
    עכשיו ברור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s